פעילות רבינו בתקופת ריגא

פעילות רבינו בתקופת ריגא

היציאה מרוסיה לריגא

אחרי גאולת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ממאסרו וגלותו ברוסיה, בקיץ תרפ"ז, והסכנה שריחפה עליו למאסר נוסף ועוד, הוכרח לעזוב את רוסיה בהקדם האפשרי.

העסקן הדגול, ציר הסיים בלטביא, ה"ר מרדכי דובין, השתדל בעוז במשך חדשי הקיץ להשיג עבורו רשיון יציאה מרוסיה לריגא, על ידי שמינוהו ל"רב הכולל" בריגא.

בכתב המינוי כותבים אליו, כי ועד הקהלה דעיר ריגא החליט למנותו לרב הכולל "לעיין ולפקח בכל עניני היהדות דאנשי עירנו ריגא".

בשלהי תשרי תרפ"ח העתיק מגוריו מרוסיה לריגא, ואז התרחבה קהלת ופעילות חב"ד בריגא.

באותה שעה, נסעו גדולי רבני חב"ד ברוסיה יחד עם רבינו ברכבת, עד לתחנת הגבול בפסקוב, ומשם כתבו ליהודי לטביא:

תצלום 11-3

מכתב רבני חב"ד ברוסיה ליהודי לטביא

ב"ה, אור ליום ועש"ק בראשית תפר"ח

פה פסקוב

שלום וברכה לכבוד אחינו בני ישראל הנאמנים לד' ולתורתו אשר במדינת לטבי' בכלל ובעיר ריגא בפרט, ד' עליהם יחי'

אחים חביבים! בהתרגשות נפשית פנימית ועצומה התפטרנו זה עתה בברכת-הפרידה מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א פה על גבול ארץ ססס"ר ולטבי', מקום שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את הדר עטרת תפארת ישראל דמדינתנו שעזב אותנו.

אין די באר גודל הרושם העצום שעשתה יציאתו על היהדות דמדינתנו, כעמוד אש נאדר בקודש האיר את כל הפנות הנדחות של נאות יעקב דמדינתנו בנוגה זיו תורת היהדות הנצחית ובברק אש-פלדות של רוח ישראל סבא, שאוב שאבו קהלות ישראל דמדינתנו נטפי ברכה ממקור מים חיים של מוסר היהדות העתיקה, שכ"ק שליט"א היה דולה ומשקה בלי הרף ובלי חשך, ועתה?

ובשעה גדולה זו מצאנו לחובתנו להביע מעומק לבנו לקהל עדת ישראל של מדינת לטבי' בכלל, ועיר ריגא בפרט, את ברכתנו היוצאת מקרב ולב עמוק, ברכת סימן טוב ומזל טוב, ליום זכות ד' אתכם באורח קדוש זה, שבא לשכון כבוד אצלכם. יהי רצון שתזכו לקבל שפע ברכה והצלחה ברוח ובגשם בכל מעשה ידיכם לרגלי ביאת צדיק לגבולכם, ולכל בני ישראל דמדינתכם יהי' אור במושבותם.

ותהי זאת נחמתנו, כי זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל אינה יודעת גבולין ותחומין, ורוח קדשו אל יקח גם ממנו, אף ממרחק.

בשם כל אלה שליוו את כ"ק שליט"א לדרכו

נאום א"ה הכהן זאמסקי חוב"ק דרסטוב

ונאום שלמה יוסף זעווין רב דנאוואזיבקאוו

ונאום גרשון חן רב דאלעקסאנדראוו

ונאום א"ה(?) ראבינוביץ רב דנעויל ¹⁸¹

גם אני הייתי בעת הפרידה מהאדמו"ר ר' יוסף יצחק שניאורסאהן, הנני להביע ברכתי בלב רגש לאחב"י תושבי מדינת לטביא, לביאת אדם גדול וצדיק לשכון כבוד בגבולם.

אור ליום ו' עש"ק בראשית פסקוב

נאום יעקב ב"ר דוד ז"ל קלעמעס

ראב"ד דמאסקווא

עם הגעתו לריגא, כתב רבינו אל הרש"י זוין ואל הר"י קלעמעס הנ"ל, ואל עוד רבים מחשובי אנ"ש ברוסיה, ביום ג' כ"ט תשרי (חט"ז אגרות ה'תשסה-ה'תשעה):

הנני בזה להודיעו, כי ת"ל באנו צלחה ביום ועש"ק העבר, והשי"ת יזכנו לשמוע ולהשמיע אך טוב בגו"ר.

כחודש ימים שהה רבינו עם בני ביתו במלון קאטמערץ בריגא, עד אשר בכ"ז מ"ח שכר שתי דירות, עבורו עם בני ביתו, עבור אמו הרבנית, ועבר מקום תפלה.

בי"א מ"ח כתב אל ה"ר נחום שניאורסאהן בניעזין (חט"ז אגרת ה'תשצד):

באנו ת"ל צלחה לפה, אבל עדיין אין לנו מעון כפי הדרוש לנו, וגרים אנחנו בהאטעל, בכמה חדרים, וכמובן אשר עוד טרם הספקתי לנוח מעמל הדרך.

וכן כתב בכ"ה מ"ח אל ה"ר שרגא פייוויש זלמנוב (ח"א אגרת שמא):

מאז בואי, עד היום, עוד טרם באתי לידי זה אשר אוכל לבוא בכתובים. הטרדות גדולות המה, כי הענינים הולכים בזה אחר זה, מבלי התחשב עם בריאותי החלושה – השי"ת ישלח לי רפו"ש – ועם זה אשר עוד לא הסתדרתי במעון הדרוש, וכל חפצי עודם מונחים בבית הנתיבות, ובכ"ז הנני מוכרח לעשות ככל המוטל עלי, אשר לא יחסר המזג בעזרתו ית'.

ובאותו יום אל ה"ר יחיאל צבי גורארי' (חט"ז אגרת ה'תתכ):

אנכי עוד טרם הסתדרתי במעון, כי הענין הולך בכבידות ובטח יעזר השי"ת.

ובי' כסלו כתב אל החסיד ה"ר ברוך ריזיק (חט"ז אגרת ה'תתכח):

ביום ג' ז"ך מ"ח שכרתי, בשעה טובה ומוצלחת, מעון, שני דירות קטנות, בכל אחת מהם שבעה חדרים, אבל אינם אלא דבר שבמספר בלבד, והשני דירות הללו הם בשני קומות, בקומה התחתונה דירת כבוד אמי מורתי הרבנית תחי' ומקום להתפלל, וגם חלק מהספרים אשר הבאתי עמי יעמדו שם, וקומה העליונה היא דירתי עם בנותי חי' מושקא ושיינא תחיו. ובתי חנה עם בעלה חתני ובנם נכדי יחיו, לקחו להם מעון לבדם.

החודש הראשון ליציאתו מרוסיה

שבור ורצוץ הגיע רבינו עם בני ביתו מרוסיה לריגא, אחרי מאסרו וגלותו בקיץ תרפ"ז. עדיין לא הספיק לנוח, עוד לא הספיקו לשכור דירה בריגא, ומיד הכניס רבינו את עצמו לעבודה נמרצת למען יהודי רוסיה.

ביום החמישי כ"ד בתשרי יצא רבינו עם בני ביתו מלנינגרד, ולמחרתו ביום השישי, כ"ה תשרי, הגיעו לריגא. מיד ביום ראשון, כ"ז תשרי, התיישב רבינו לכתוב את תודותיו לאלו שהשתדלו בהצלתו ¹⁸² .

כעבור יומיים, ביום השלישי כ"ט תשרי, התיישב רבינו לכתוב לפחות 11 אגרות ¹⁸³ , אל הקרובים אליו ברוסיה ובחו"ל, לבשר להם מהגעתו בשעטומו"צ לריגא, להתעניין במצבם, לבקשם למסור פ"ש לאישים שונים, ולבקשם להודיע ממצבם.

לבדו הי' רבינו באותה שעה בריגא, בלי מזכירים שיעזרו לו בכתיבת מכתבים ומשלוחם. המזכיר ה"ר חיים ליברמן נאסר יחד עם רבינו, ועדיין ישב בתקופה שלפנינו בגלותו בטאמבאוו, כפי שיסופר לקמן, והמזכיר ה"ר יחזקאל פייגין עדיין לא הצליח לצאת באותה שעה מרוסיה ¹⁸⁴ , ורבינו בעצמו התעסק בכתיבת ומשלוח האגרות האלו.

כעבור מספר ימים יצא מרוסיה לריגא גם המיועד להיות חתנו, הוא כ"ק אדמו"ר זי"ע ¹⁸⁵ , ובמדה מסויימת שימש לו כמזכיר ¹⁸⁶ . הגיעו לידינו מכתבים בכתב-יד כ"ק אדמו"ר זי"ע, ובחתימת רבינו המיועד להיות חותנו ¹⁸⁷ .

למרות הקשיים האלו, הספיק רבינו לכתוב במשך החודש הראשון ליציאתו מרוסיה, לפחות 70 אגרות ¹⁸⁸ , רובם – אל ראשי עדת החסידים ברוסיה, לעודדם במצבם הקשה ולבקשם לכתוב בפרטיות, וכן להורות להם בקצרה על המשך הפעילות ברחבי רוסיה ¹⁸⁹ .

במשך החודש הזה, הזמין אליו רבינו כמה מגדולי הרבנים (כולל הגאון הרוגוטשובי מדווינסק והגרמ"מ ז"ק מריגא) והעסקנים (כולל הר"מ הילדסהיימר מברלין והר"מ דובין מריגא), לאסיפה מיוחדת בריגא למען יהודי רוסיה, שנמשכה כמה ימים ¹⁹⁰ .

ובסוף החודש הראשון ליציאתו מרוסיה, שכר רבינו דירה לגור בה בריגא; יותר נכון שתי דירות, אחת – שבה גר עם בני ביתו, והשניה – חציה לדירת אמו הרבנית, וחציה – לבית הכנסת ¹⁹¹ , שבו התפללו אנ"ש הקרובים לרבינו.

מיד באותו יום שעבר לדירה החדשה, נסע רבינו לברלין, כדי להפגש עם גדולי העסקנים, לדון במצב ועזרת יהודי רוסיה ¹⁹² .

וכך מסכם רבינו את החדשיים הראשונים ליציאתו מרוסיה, בנר הראשון של חנוכה (חט"ז אגרת תתלו):

החדש ימים אשר ישבתי בהאטעל, לא הי' לי שום איש אשר יכולתי להשתמש בו בהעתקת מכתביי, ומה גם בזה אשר יוכל לכתוב בעצמו בשמי איזה דבר, גם הייתי עמוס עבודה רבה (אשר אי אפשר לבארה בכתב) לרגלי מהירת נסיעתי ממדינתנו, ומבלי התחשב עם חלישות בריאותי – יחזקנו השי"ת וישלח לי רפו"ש בקרוב – ועמל הדרך, לא נחתי ולא שקטתי, לעשות מלאכתי בעבודת החזקת מוסדי התורה במדינתינו יע"א. וזה אשר הכריח את נסיעתי לבערלין להפגש שם עם מר ראזין יחי' ועוד מהעסקנים ע"ד אישור התקציב של תורה עבור המוסדות יע"א...

בבואי לפה עוד טרם הסתדרתי באיזה סדר בהנוגע אל ב"ב שי', כאמור בעת ישבי בהאטעל, תומ"י נגשתי אל העבודה, ועפ"י חלופי דברים שהי' בינינו בא לפה הרב ר' מאיר שי' ד"ר הילדעסהיימער מבערלין, הגאון הנודע בכל מרחבי תבל הר"י שליט"א ראזין מדווינסק, הרה"ג דפה הר"מ שי' זק, וציר הסיים היקר באנשים ירא שמים באמת מר מרדכי שי' דובין ... בהענינים של תורה וחזוק הדת הנוגע למדינתנו יע"א ... ואז יסדתי לשכה מיוחדת אצלי לעבוד בענין זה, אשר מעת לעת יבואו אתו עמו בכתובים בענין זה ביחוד, והלשכה היא רק מה שמביאה בפועל בעזה"י בכל המצטרך בענין זה כפי הוראתי ופקודתי.

ההתכתבות עם אנ"ש ברוסיה

רוב אגרות השנים תרפ"ח-ט, שהגיעו לידינו, נכתבו אל אנ"ש ברוסיה, להשתתף בצערם מהרדיפות, לעזור להם בכל הדרכים האפשריות, לייעץ להם (בסגנון מוסווה מעין הצנזורה), לברכם ולעודדם להגביר הפעילות למען היהדות מתוך מסירות נפש.

כבר נזכר לעיל שהמזכיר ה"ר יחזקאל פייגין נשאר עדיין באותה שעה ברוסיה. בי"ב מ"ח כתב רבינו אליו (ואל ה"ר משה גורארי'), איך לסדר את נסיעתו לריגא, ולפני זה איך לסדר את העבודה ברוסיה ¹⁹³ .

כבר נזכר לעיל שהמזכיר ה"ר חיים ליברמן הי' עדיין באותה שעה בגלותו בטאמבאוו. גם שליחו של רבינו, ה"ר בנציון שמטוב, הי' עדיין באותה שעה בגלותו. ומיד ביציאתו מרוסיה השתדל רבינו להביא להצלתם. וכך כתב אל הרח"ל בכ"ד כסלו (חט"ז אגרת תתלה):

פעמיים אמר האדון אשר בפה ¹⁹⁴ , כי יודע ברור אשר החליטו לתת שם ניירות לנסוע לקרובך ¹⁹⁵ ... כן על מענה מבן ציון, או מר' בנציון ¹⁹⁶ , מה יצא מההתראות של מנהל צלב האדום.

וכן שלח רבינו את ה"ר משה גורארי', למקום גלותו של הרח"ל, לברר אצלו את פרטי החקירה ודרישה שלו במאסר ¹⁹⁷ , ובד' מ"ח כתב לו רבינו ¹⁹⁸ : "להודיע ע"ד ח"ל".

הקהלה הלנינגרדית, שבראשה עמדו משכילים וחפשים, השתדלו זה כמה לארגן ועידה רבנית. רבינו חשש שבמהלכה יכריזו בשם הרבנים החלטות שונות שעלולות להביא אסון ליהדות רוסיה, והתנגד לועידה זו בכל תוקף ¹⁹⁹ . מיד עם יציאת רבינו מרוסיה, בימים ד-ה מ"ח, כתב לפחות 12 אגרות, לראשי אנ"ש והרבנים ברוסיה, את דרכי הפעולה, איך להבטיח שועידה זו לא תבא לפועל ²⁰⁰ .

מיד בצאתו מרוסיה התחיל להתעסק בהצלת אוצר ספרי רבותינו, שנלקח לספריה הציבורית במוסקבא. הוא כתב על כך בפרטיות לשגריר הרוסי ללטביא ²⁰¹ , ואצל כמה מאנ"ש במוסקבא ביקש לברר מה מצב הספרים בספריה ²⁰² .

בימים האחרונים, לפני יציאת רבינו מרוסיה, באו המונים להיות עם רבינו בלנינגרד, רבינו קיבלם ליחידות, ונתן לכל אחד הוראות ושליחויות להמשך עבודת חיזוק הדת ברוסיה. עם יציאתו מרוסיה, כתב להם, לעודדם על מה שסוכם ביחידויות אלו ²⁰³ . וכן הורה לאנשיו ברוסיה איך לארגן ולסדר את המשך העבודה ²⁰⁴ , מתוך מסירות נפש בפועל. וכך כתב בכ"ח מ"ח תרפ"ח (חט"ז אגרת ה'תתכז):

ולפי מצב ההוה הוא ענין הנוגע לכל חיי ישראל יחיו בלי הבדל מפלגה, אשר כאו"א מהנזכרים מחוייבים המה ליתן נפשם ע"ז במס"נ בפועל, לילך לכל ביהמ"ד ביחוד ולדבר ברבים לעוררם על הלימוד.

נוראים הם הדברים שכתב רבינו בט"ז מ"ח תרפ"ט (חט"ז אגרת ה'תתקצב):

כולנו יודעים כי העבודה שבמקדש להוביל השעיר לעזאזל, הכהן ההוא לא הי' מוציא שנתו ²⁰⁵ ובכ"ז הי' הרבה חפצים גם בזה, מפני שהוא עבודה של מקדש, ועל עבודה שבמקדש היו מוכנים במס"נ, ובפרט בעבודה של תורה שנאמר בה ²⁰⁶ עץ חיים היא למחזיקים בה, ותורת ד' תמימה משיבת נפש ²⁰⁷ , ואי' המה היראי אלקים הפשוטים פראסטע ערליכע אידין ואס אויף זיי שטייט די ועלט.

הנסיעה לווארשא – אטוואצק – ווילנא

מיד בצאת רבינו מרוסיה, והתיישבותו בריגא, פנו אליו ראשי עדת החסידים בווארשא, להזמינו להתיישב בווארשא. רבינו השיב להם בבדר"ח מ"ח שהוא בלתי אפשרי, אבל תשוקתו לבוא לביקור להתראות.

רבינו יצא בדרכו מריגא לווארשא, ביום א' כ"ח שבט בבוקר, ואחרי תחנות ביניים בעיירות דווינסק, ווילנא ועוד, הגיע לווארשא ביום ב' בבוקר, ערב ר"ח אדר. במשך שלוש שבועות שהה בווארשא, וקרוב לשבוע באטוואצק, כמסופר כל זאת לקמן פרק יד.

בנוסף לביקור בישיבה, והפגישה עם אנ"ש בווארשא ובאטוואצק ובווילנא, היו לרבינו שם גם כמה פגישות בקשר לעזרה ליהודי רוסיה, כמסופר לקמן שם.

בדרך חזרה מווארשא לריגא נעצר לשבוע בווילנא, כמסופר לעיל פרק ט.

אוסף כספים לעזרת יהודי רוסיה

מיד אחר חג הפסח הכניס עצמו רבינו לארגן אוסף כספים לעזרת יהודי רוסיה, הסובלים מגזירות ורדיפות נגד הדת. לשם כך שלח את חדב"נ ה"ר שמרי' גורארי' (הרש"ג) לאנגליה ולצרפת, לדון בזה עם הרבנים הראשיים ועם העסקנים והנגידים ²⁰⁸ . ובי' סיון כתב רבינו (חט"ז אגרת ה'תתצב):

פרעות עושים, שונאי הדת בקרב ישראל, הבתי כנסיות נלקחים בזרוע בשביל בתי ועד (קלובין) הבתי טבילה נשברים ונסתמים, כבוד הרבנים וכל שומרי משמרת כהונה דתית נמסרים למשפט בעלילות שוא, כי הם (הרבנים ושומרי משמרת כהונה דתית) באי כח הקונטר-רעואליציאנערי שמחוץ למדינה המה, וכל שאיפת שונאינו כהיום – הוא לאסור את השחיטה, מילה וכל ענין דתי, גם את עצמות המתים מחרידים מקבריהם, ודמי אחינו נגרר ארצה, באין מרחם.

כמה מאחינו נשלחו לארץ גזרה (סיביר), בעד אשר לימדו תורה (אשר עפ"י החוק מותר הוא) בעד אשר החזיקו בידי עושי מצוה, כמה נערים ונערות נשלחו לנגב הבוכארי הרחק מישוב בני אדם, על אשר יש להם זיק לאומי...

למען הציל את אחינו ואת התורה ודת ישראל, דרוש תמיכה הגונה ומסודרה, בשביל הרבצת תורה בכל מרחבי המדינה, אשר כח זה הוא ביד הרבים דוקא לכשיתאחדו כל הכחות יחדיו.

ובכ"א תמוז כתב אל הרי"צ הערץ, הרב הראשי לאנגליה (חט"ז אגרת ה'תתקה):

עכשו העת אומרת: דרשנו כי 20,000 ילדים יושבים ב-ס.ס.ס.ר. מן הידועים לי מבקשים למודם ואינם מוצאים, לא כל כך מפני הרדיפות והגזרות, כמו מפני חסר כסף ואמצעים, האם לא יקרע הלב בשמעו כי בשעה כזאת, אשר כל עתיד היהדות הרוסית בסכנה, אז לא נמצאו אמצעים דים להציל את שארית העתיד הזה.

האמצעים האלה ימצאו, אם אישים רבים ככתה"ר ישאו קולם להשפיע על היהדות האירופאית להתאזר לגשת לפעולות, לבא לעזרת עם ד' אשר ברוסיא. וד' ישלח ברכתו ונעמו לכונן מעשה ידיו.

ובד' תשרי תרפ"ט סיכם רבינו (חט"ז אגרת תתקכא):

אחרי הפסח עשה חתני הרר"ש שי' את המסע לצרפת ואנגליא, עבודה קשה הי' נסיעה זו, והתעכב בה איזה שבועות, ות"ל בכל מקום קבלו אותו בכבוד גדול, מאת כבוד החכם הנודע הרב הכולל דצרפת הפרופ' לעווי יחי', ומאת החכם הנודע הרב הכולל דאנגליא הרב הערץ יחי', ועסקני הכלל, ובכשרונו הנעלה עורר בם רגש נעלה לכל עניני מדינתנו, והבטיחו להשתתף בהעבודה ברוח ובחומר, והעריכו כמה ועידות בלונדון ופאריז.

באגרת הרש"ג אל מר גוגנהיים משווייץ, מספר, שבמוצש"ק ח' אייר, יצא מריגא לפאריז. ובדיווח שכתב מהנסיעה הזאת מספר בין השאר, כי יחד אתו עסקו בזה בפאריז ה"ר אלכסנד סענדר ריינין מפריז, ה"ר מנחם מענדל רוטשטיין מווארשא, ומר גוגנהיים הנ"ל. ב-6 במאי [ביום א' ט"ז אייר] נפגשו עם הרב הראשי לצרפת ה"ר ישראל לעוי, ומזכיר ה"ר משה ליבער. למחרת ביום השני היתה להם פגישה עם מר ווארנזער, מזכירו האישי של ברון אדמונד רוטשילד. באותו יום נפגשו עם מר ביגארט, יו"ר האליאנס, שהתחייב להשתתף בהוצאות העבודה של רבינו. וכן נפגשו עם מר אונגער, יו"ר ג'יי סי איי. בפעילות הזאת של המשלחת בפריז השתתפו גם מר אייזנשטט ומר הלל זלטופולסקי.

שוב מדווח הרש"ג אל גוגנהיים ב-13 במאי [כ"ג אייר], על אסיפה כללית שקיים הרש"ג בפאריז ב-11 במאי [יום ועש"ק כ"א אייר], בהשתתפות הרב הראשי ה"ר ישראל לעוי, הרה"ר אייזנשטאט, ה"ר משה ליבער, ברון פיער גינזבורג, ס. פולק, נתין רוסיה, מר אונגער, מנהל ג'יי סי איי מר ביגארט, יו"ר האליאנס, מר טעדעסקו, חבר קאנסוסטואר בפאריז, מר ווארנזער, מזכיר האישי של הברון אדמונד רוטשילד, והעו"ד מר מאטיו מילער.

אחד המיוחד שהשתתף עם רבינו בעבודה זו, לעזרת יהודי רוסיה, הי' הגאון רבי חיים עוזר מווילנא, שכמובא לעיל, נפגש אתו רבינו בשלהי אדר בווילנא, וביאר לפניו את כל מהלכי הענינים. הגרח"ע מצדו נסע לשם כך לראדין, לפגישה עם בעל החפץ חיים, לבאר לפניו את מצב הענינים, ולבקשו להשתתף בעבודת הצלה זו. ואחרי חזרתו מראדין דיווח על כך לרבינו, שהשיב לו בז' אלול (חט"ז אגרת ה'תתקטו):

במענה על מכ' כבוד ידידי מג' לחד"ז, על דבר ביקורו אצל הרה"צ החפץ חיים שליט"א, הנה המצב במדינתנו איום הוא מאד, כי לוחמת היא היעוסקציא נגד הדת בכלי זיין שונים, לוקחים הבתי כנסיות, סותמים את המקואות, ומכריחים את הבנים ללכת לבת"ס שלהם, וחדשה נעשה כי לחם נמכר רק על פתקאות של ביכלאך, ורק לאלו שהם בעלי מלאכה והדומה שהם בסיוז ²⁰⁹ , וכמובן אשר רבנים שי' ולומדי תורה אין להם ביכלאך כאלו, ובמילא הם אינם יכולים לקבל לחם, והם רעבים בפועל ממש, כי הלחם נמכר רק בחנויות של הממשלה...

והאפשר הדבר אשר חלק גדול כזה כן ירבו מאחינו שי' נעזבים באין דואג בעדם, אי שמים, ההי' כזאת מיום היינו לגוי קדוש, הלא זה כאחד עשר חדש שבאתי (שנגרשתי) ממדינתנו, ובכל הימים האלו ידי מלאות עבודה בעריכת מכתבים בקריאת עזרה בעד אחינו שי' אלה הנדכאים והנשברים.

נסיעה לנאות דשא

עם יציאתו מרוסיה, אחרי המאסר והגלות ושאר הסבל שסבל בתקופה האחרונה ברוסיה, הוזקק רבינו למנוחה, לחזק את בריאותו. אמנם בכל זאת כתב בנר הראשון של חנוכה (חט"ז אגרת ה'תתלו):

ע"ד הנסיעה לנוח, הנה עדיין אין הזמן גרמא גם לחשוב בזה.

נסיעה זו נדחתה לאמצע הקיץ, שאז נסע לחודש לבולדערע הסמוכה לריגא ²¹⁰ , ומסכם בה' תשרי תרפ"ט (חט"ז אגרת ה'תתקכב):

ע"ד בריאותנו ועשייתי בנאות דשא, האמת הוא כי לעניני חיזוק בריאותי לא עשיתי מאומה, כי בכל יום דמיתי אשר לכשאעבוד היום כראוי, בתשובה על כל המכתבים הבאים, ובשארי העניני כלל, הנה מחר אהי' חפשי מעבודתי, וכן עבר הזמן.

ולמחרת (חט"ז אגרת ה'תתקלב):

עבודתי הגדולה וטרדותי המרובות, אשר עובד אנכי כל היום כולו בעבודה גדולה ובעמל רב, ואינני מתחשב כלל עם בריאותי החלושה, גם בישבי בנאות דשא לא עשיתי בהנוגע לבריאותי מאומה, מפני גודל האחריות והעול המונח עלי.

הנסיעה לברלין לפגישה עם חברי הנהלת הדזוינט

הדזוינט הרבה לתמוך בפעילות רבינו ברוסיה בין השנים תרפ"ב-ז ²¹¹ . ואודות תקציב תרפ"ח, סיכם בד' תשרי תרפ"ט (חט"ז אגרת תתקכא):

חתני הרב שי' התראה בלונדון עם היו"ר של המועצה של הדזונט, החכם הנודע והאיש בעל לבב עדינה משכיל מפורסם עושה צדקה וחסד האדון ל. מארשאל יחי', אשר קיבלו בסבר פנים יפות ובאהבה גדולה, וחתני הרב שי' מסר לו תודה רבה בשם ועד הרבנים שליט"א ממדינתנו, על הטוב אשר עשה עד כה לטובת היהדות במדינתנו, ודבריו עשו רושם גדול ועז על האדון מארשאל שי', וישוחחו כשעות שתים על המצב בכלל, ומר מארשאל יחי' הבטיח עזרתו על להבא, ויבקש למסור פ"ש לחברי ועד הרבנים שליט"א...

בחצי לחדש אלול העבר עשינו מסעינו לברלין, ונתועד שמה הרב הנודע והמפורסם לשבח תהלה על גודל התעסקותו לטובת החזקת לומדי תורה הר"ר אהרן שי' טייטלבוים, היו"ר של הסענטר רעליף וחבר ועד ההנהלה של הדזונט, הרב הילדסהיימר, מר כהן, מר ראזין ²¹² , לדבר על דבר התמיכה של הדזונט בעתיד, כי כפי אמירתם על שנה הבע"ל תרפ"ט לא יתנו עוד תמיכה לעניני תורה באירופא...

על ידי מרבית דברים והוראות בעזה"י פעלנו אשר המה השלשה, הרה"ג טייטלבוים מר ראזין ומר כהן יחיו, ישתדלו להגן על שאלת רוסיא, ואשר לא יאוחר מתחלת אקטאבר יודיע הרה"ג טייטלבוים את ההחלטה בזה.

ועל תוצאות ההשתדלות כתב רבינו אל הג"ר חיים עוזר מווילנא, בד' מ"ח תרפ"ט (חט"ז אגרת ה'תתקסא):

בדבר התקציב בעד אחינו שי' הלומדים וכל עניני רוסיא, עוד טרם נתקבל שום ידיעה מנויארק, ובהיות הרב ר"א ²¹³ שי' בברלין הבטיח אשר תומ"י בבואו יראה כי יחליטו בזה, ועכ"פ יודיעו בעוד מועד לתת סכום הדרוש להחדשים הראשונים, ועדיין לא נתקבל שום ידיעה. שלחתי טע"ג ומענה אין. המכתבים הבאים ממדינתנו מבהילים המה, הרעב דופק בדלתותיהם ר"ל, והעיקר בקרב הלומדי תורה וכבוד הרבנים שליט"א, כי להם אין מוכרים לחם ²¹⁴ , כ"א צריכים להשיג זאת ע"י התעסקות גדולה. ולזאת התמיכה נחוצה עוד יותר ובעתה דוקא, וזה עתה אין אנו יודעים מה לעשות, ע"כ בבקשה גדולה לחוס ולרחם על כלל אחב"י שי' ולתת תומ"י טע"ג להגר"א שי' טייטלבוים, אשר ישתדל דבר החלטת התקציב, ואשר ישלחו תומ"י ידיעה טעלעגראפיש להדר' כהן והדר' ראזין (ג"כ לברלין) יחיו, אשר יתנו תומ"י הסכום הדרוש להחדשים הראשונים.

וכעין זה כתב רבינו בכמה אגרות ²¹⁵ . ובי"ט שבט כתב רבינו אל ה"ר אהרן טייטלבוים, יו"ר הסענטראל רעליף וחבר הנהלת הדזוינט (חט"ז אגרת ו'קי):

לפני שבועים קבלתי מאת ידידי הרב לוקשין ²¹⁶ שי' ידיעה כי ביום ד' י"ב לחד"ז תתברר שאלת התקציב, ובשבוע העבר, ביום החמישי קבלתי ממנו טע"ג האומרת: "ע"ד התקציב אין תקוה".

הידיעה המרה הזאת עשתה עלי רושם עז, האפשר הדבר שיראו אחינו באמיריקא בצרת נפשם וגום של אחיהם, וישמעו בהתחננם אליהם ולא יעשו לעזרם? לא האמנתי למשמע אזני.

אח"כ קבלתי טע"ג שני' מהרב לוקשין שי', כי הרב טייטלבוים "נותן תקוה לשבוע הבא". מן הידיעה הזאת יכולים להבין כי השאלה תעלה עוד פעם על השלחן וכי כבודו עובד בכל כחו לטובת התקציב ועוד יש תקוה.

והנני כותב לכבודו לתאר לו את מרי לענה של המצב האמיתי, עומדים אנו כהיום בחדש החמישי לזמן ההוה, והתקציב עודנו תלוי באויר, ועבים וערפילים יחשיכו עליו.

המוסדות ברוסיא מפרפרים הם בין החיים והמות, יום יום מגיעה דרישה מרוסיא לכסף וכסף אין. בהלואה נתן הד"ר ראזין חמשה עשר אלף רובל, וכעשרים אלפים השגנו הלואה ושלחנו מפה, והחובות להמלמדים ולעוסקים בכל הגלילים, הערים והעיירות רבים בעד החדשים שעברו, וכולם צועקים ואין מה להשיב להם...

אנחנו, הגאון הרב רבי ישראל מאיר שליט"א הכהן מראדין, הגאון הרב רבי חיים עוזר שליט"א מוילנא, ואני, באי כח הרבנים הגאונים שליט"א והאנוסים ברוסיא עומדים לבקש רחמים ותחנונים מאת חברי הדזונט יחיו.

חתונת הרבי והרבנית

בכ"ז סיון תרפ"ח, כתב רבינו אל הרב לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של המיול"ח כ"ק אדמו"ר זי"ע (חט"ז אגרת ה'תתקב):

במענה על מכתבו מי"ב לחד"ז, על אודות הגבלת זמן החתונה למז"ט, בשעה טובה ומוצלחת, חיכיתי ... על הידיעה אם בדעתם לבוא להחתונה למז"ט, וחשבתי כי עד אלול הבע"ל יספיק להם הזמן בשביל להשיג פאספארט, ובטח יודיעו עתה החלטתם בזה.

בי"ד מ"ח תרפ"ט כתב רבינו אל דודו ה"ר משה הורנשטיין (חט"ז אגרת ה'תתקפה):

חפצנו כי הקבלת פנים, הבעדעקנינס והחופה יהיו למז"ט בבית וחצר של הישיבה תומכי תמימים יצ"ו, ויהי' לנו לקורת רוח מעין דמעין דליובאוויטש, ואשר כבוד דודי וכבוד דודתי יחיו יהיו אונטער פירער מצד החתן שי', כי המחותנים שי' אי אפשר לבוא מפני המצב של השגת ניירות ורשיון הנסיעה.

ובג' טבת סיכם (חט"ז אגרת ו'יז):

לא ידענו בדיוק זמן החתונה למז"ט, אשר חכינו פן ואולי יואילו מנהלי הממשלה לתת תעודת נסיעה למחותני הרה"ג ר' לוי יצחק שליט"א שניאורסאהן לנסוע על חתונת בנו חתני הרב שי', ובכן חכינו מיום אל יום עד בוא הבשורה כי בוא יבוא ברנה, אבל לדאבון לב לא ניתן לו תעודת הנסיעה, והגבלנו ע"י חלופי טע"ג עם כבוד מחותני הרה"ג שליט"א זמן החתונה למז"ט על יום ג' י"ד כסלו בעי"ת ווארשא, שתהי' החופה בחצר הישיבה של "תומכי תמימים" יצ"ו.

בט"ז מ"ח, הוחלט לסדר את חתונת כ"ק אדמו"ר זי"ע עם הרבנית – בת רבינו, בי"ד כסלו בווארשא, ומיד התחיל לשלוח הזמנות כלליות ²¹⁷ ואישיות, לחשובי אנ"ש, עסקנים רבנים ואדמו"רים ²¹⁸ . תאריך ההזמנות הי' ט"ז מ"ח, אבל למעשה נמשכו כתיבת ומשלוח ההזמנות עד תחלת כסלו ²¹⁹ . ואחר כך כתב אגרות תודה וברכה לאלו שכתבו מכתבי ברכה. בזה דנים רוב אגרות שני החדשים האלו ²²⁰ .

משלוח מצה ליהודי רוסיה

בינתים עלה נושא נוסף בקשר ליהודי רוסיה, והיא אי האפשרות להשיג שם מצה כשרה לפסח. רבינו ארגן מיד מבצע ענקי, למשלוח 28 קרונות מלאות מצה כשרה לרוסיה, במקביל למגבית חירום לצורך מבצע זה.

את המניע למבצע זה סקר רבינו ב"הרצאה מפורטת" ²²¹ , ששלח למנהיגי ישראל ברחבי העולם:

לפי הידיעות הבאות מכל מרחבי מדינת הסוביטים, בלי הבדל חבל וארגוב, פנים רוסיא (צענטרום רוסיא), רוסיא הלבנה, אוקראינא, ואהלין, קוקז, בוכארא, גרוזיא, דגסטן, דאנעצקי באסיין, קמח בשביל מצה אין להשיג, וכולם צועקים מנהמת לבם לתת להם עזרה בקמח בשביל מצה, או מצה אפוי' ובכסף לא יושעו, כי אפסה התקוה להשיג קמח...

דעת לנבון נקל להבין, אשר בעת מלחמה כזו, אשר היבסקים פתחו את כל אוצרותיהם בשביל ללחום עם הדת, ובכל יום ויום יוצאים, שלשה מכתבי עתים, נדפסים בשפה הזרגונית בקריאה של הרס וחורבן הדת, לקיחת בתי מדרשים, סתימת בתי טבילה, חפירת בתי קברות, וביזוי ספרי תורה, גירוש רבנים, ולאסור במאסר אפילו אלו הלומדים בהיתר כפי חוקי המדינה, הנה בשעה ההיא, לא יניחו היבסקים, אשר ינתן קמח למצה, גם אם הי', ובפרט בעת שאיננו, או שישנו באופן מצומצם ומוגבל למאד...

בנושא המבצע הזה דן רבינו בחלק גדול מאגרות החדשים שבט-ניסן תרפ"ט ²²² . עוד הגיע לידינו דיווח שרשם ה"ר אלי' חיים אלטהויז על המבצע הזה, והוגה על ידי רבינו, ועל פיו יתבהרו איזה פרטים באגרות דלקמן, ותוכנו:

בי"ז טבת הורה רבינו לחתנו הרש"ג ולה"ר מדרכי דובין להתחיל להשתדל בזה.

במשך חודש השתדלו שניהם בשגרירות, להשיג רשיון משלוח קרונות מצה לרוסיה ²²³ , ולא נתקבל. בשלהי שבט נסעו שניהם לברלין, להשתדל להשיג שם את הרשיון בכמה אופנים ²²⁴ , עד אשר בשלהי אד"ר הודיע השגריר הרוסי בברלין שהתקבל האישור לשלוח לרוסיה 50 קרונות מצה.

בשגרירות הרוסית בריגא עדיין ענו שהאישור לא התקבל, אבל אחרי השתדלות כמה ימים קיבלו רשיון להטעין ולשלוח בינתיים 5 קרונות מצה, על ידי תשלום מכס של 5 אגורות לק"ג ²²⁵ , וכך עשו.

אמנם על משלוח שאר הקרונות דרשו מכס של 2 רובל לק"ג, שהוא מחיר בלתי ריאלי, עד אשר בו' אד"ש הסכימו לקבל מכס של חצי רובל לק"ג ²²⁶ , ובמשך השבועות הבאים נארזו ונשלחו עוד 23 קרונות מצה, בס"ה נשלחו 28 קרונות מצה ²²⁷ .

במקביל התחילו לשלוח חבילות קמח פסח לכתובות פרטיים ²²⁸ , ונשלחו 5689 חבילות.

מיד כשהתחיל המבצע, הרבה רבינו להתכתב בזה עם הגאונים הרבנים ברחבי אירופה, ארה"ק, ארה"ב, וארצות המזרח, להשתתף כולם במבצע זה, וליסד בכל מדינה "ועד" להשיג את האמצעים למבצע זה.

רבינו הורה לרש"ג ור"מ דובין ²²⁹ לנסוע לצורך זה ללונדון ופאריז ²³⁰ , ומשם חזרו לברלין.

ביום א' כ"א אד"ר הגיע גם רבינו לברלין, ובמשך כל השבוע ארגן אסיפות עם נציגים קרואים מכמה מדינות באירופה, לארגן במדינותיהם אוסף כספים למבצע זה ²³¹ . ומשם שלח מברק מפורט לריגא, לחתום חוזה על אפיית המצות תחת השגחת הרב מוהרמ"מ ז"ק ²³² . וחזר לריגא ביום ב' ער"ח אד"ש.

הרש"ג והר"מ הילדהיימר נסעו משם לבלגיה, לארגן שם אוסף כספים למבצע זה ²³³ , וחזרו לברלין בב' אד"ש.

תצלום 11-2

אז התחילו להתעסק באריזת ומשלוח המצות מריגא ומברלין, 28 קרונות מצה לקהלות ב-17 עיירות שונות ברוסיה, כל קרון, או כמה קרונות לעיירה אחרת ²³⁴ , ו-5689 חבילות קמח מצה לכתובות פרטיים ב-404 עיירות רוסיה ²³⁵ . ובאור לי"ג ניסן התקבלה לרבינו הידיעה, אשר כל הקרונות והחבילות הגיעו ליעדן ²³⁶ .

הנסיעה לארה"ק ולארה"ב

כבר בכ' שבט תרפ"ט כתב רבינו אל חברי הנהלת אגודת חב"ד בארה"ב (אגרת ו'קיא):

לרגלי הידיעות המעציבות הבאות על דבר התקציב, הנני בצער גדול ירחם השם ונשבר ונדכא הנני למאד מאד, וקרוב הדבר אשר המצב הכללי, יכריח אותי לעשות מסעי צלחה לארצה"ב למען העמיד דבר העזר עבור אחינו יחיו על בסיסו הנכון בעזה"י, כפי אשר הגידו הג"ר חיים עוזר שליט"א והצה"ג החפץ חיים שליט"א.

בחדשים שבט-ניסן, לא הי' שייך לחשוב על כך, שהי' רבינו עסוק כולו במבצע המצות ליהודי רוסיה, כאמור לעיל. אבל מיד אחרי חג הפסח, ביום כ"ז ניסן התחיל רבינו לכתוב לאנ"ש בארה"ב על התוכנית הזאת.

ויחד עם זאת כתב להם את התוכנית, שבתחלה יסע לארה"ק לבקר במקומות הקדושים, ואחר כך יסע לארה"ב (חט"ז אגרת ו'קצא):

בזה הנני להודיע בעזרתו ית' הסכמתי למלאות בקשתם לבא בעזה"י אל מדינתם הט' על איזה זמן.

באשר בעת הזאת הנני מושלל היכולת לנסוע למדינתינו לבקר בהיכלי קדשי הקדשים, ציוני הוד כ"ק אבותי רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הייתי חפץ לעשות מסעי צלחה דרך אה"ק ²³⁷ ת"ו, וכאשר בעזה"י יתמלאו כל ההכנות הדרושות בזריזות הדרושה, אז תקוותי לבא אליהם צלחה תחלת חדש אלול הבע"ל.

כשהתקבלו הניירות בשלהי חודש סיון, כתב בזה רבינו אגרות רבות במשך הקיץ, הן בקשר לנסיעה לארה"ק – בשלהי תמוז תרפ"ט, והן בקשר לנסיעה לארה"ב – באלול תרפ"ט ²³⁸ .

כך מסתיימות שתי השנים הראשונות ליציאת רבינו מרוסיה, וכתיבת אגרות תקופה זו, מתוך תקוה, שבנסיעה הזאת יצליח לגייס כספים לתמיכת קיום היהדות ברוסיה, בתקופת הגזירות והרדיפות הנוראות, המתגברות שם מיום ליום, ועמידה איתנה במסירות נפש על ידי יהודי רוסיה.