ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך ללך לךשיחה ב51

51

יחדיו נעשה ענין שלם; וגדר "תמים" אינו נפעל מצד הצטרפות הפרטים יחד, אלא מצד ענין חדש שמוסיף על שלימות הדבר מצ"ע, שדבר חדש זה פועל בו שיהי' "תמים". וכמו לדוגמא בזמן, ששנת הלבנה יש בה י"ב חדשי הלבנה, שנה שלמה. ושנה תמימה נעשית ע"י הוספת חודש העיבור. ואף שכל השנה נקראת שנה תמימה, שנעשה מציאות אחת (לא שנה וחודש י"ג), מ"מ, הרי מציאות אחת זו נוצרה על ידי חודש הי"ג.

וכן הוא באדם, דאף שהחילוק בין אדם השלם שאין בו חסרון לאדם סתם הוא לא רק בזה שאדם השלם יש בו יותר מעלות פרטיות (וכן אדם תמים יש בו תוספת מעלות גם לגבי אדם השלם), אלא שהאדם נעשה מציאות של "אדם השלם" (ויתירה מזו בשייכות לתמים, שהאדם נקרא תמים) — מ"מ, גדר דאדם השלם הוא שכל כחות נפשו וכל פרטי עבודתו הם כדבעי, היינו צירוף כל הפרטים שבו; ו"תמים" הוא הוספת מעלה מסויימת שהיא היא הפועלת ויוצרת שם "תמים".

משא"כ הענין הג' שב"תמימות" הרי הוא למעלה ממעלות פרטיות, כי זה שהוא תמים בעבודתו, ואינו מתפעל ואינו משתנה, הוא לא מצד מעלות ושלימות הפרטים שיש לו, או מצד הוספת מעלה יתירה, אלא, מצד הפשטות שלו שאינה שייכת לפרטים ומעלות מסויימות, ולכן ענין התמימות מתבטא בביטול והנחת עצמותו (הכולל ביטול פרטי מעלותיו), שזהו עצם נקודת הרצון שיש בכל יהודי (כמ"ש הרמב"ם⁷¹) שאינו משתנה לעולם⁷².

ולכן בכל המצבים ובכל הזמנים ובכל המקומות הוא בשלימות ובתמימות.

ט. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר גם השייכות בין מצות מילה לענין ההליכה בתמימות (וכנ"ל סעיף ה, שגם פירוש הג' ב"והי' תמים" — הליכה בתמימות — נפעל על ידי מצות מילה) — דיש לומר, שזה שייך לענין הג' שבמצות מילה, שהוא עצם פעולת המילה (והנפק"מ להלכה, שגם מי שנולד מהול צריך הטפת דם ברית⁷³, עצם פעולת המילה⁷⁴).

והיינו משום שעצם פעולת המילה

הערות

71. הל' גירושין ספ"ב.
72. המשך תער"ב וסה"מ שבהערה 64.
73. שו"ע יו"ד סרס"ג ס"ד. וראה לקמן הערה 78.
74. ראה רש"י (שבת קלד, סע"א) "והטפת דם ברית מצוה". כללי המילה לר"ג (בר"י) הגוזר (ע' 120). ובצפע"נ הל' מילה (פ"א ה"ז) כ' דהרמב"ם "ס"ל גבי קטן שנולד כשהוא מהול, הטפת דם ברית הוא רק משום גדר מצוה ולא[ednref_9_*] משום ספק ערלה כבושה (שבת קלה, א), כדמוכח ממ"ש רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"ז הי"א דמותר לאכול בתרומה אם נולד מהול. . וכדמוכח בירוש' בשבת וביבמות דיש על זה פסוק בפ"ע. . ונ"ל דכן ס"ל התוס' שבת דכ"ה ע"ב" (ע"ש בצפע"נ. וכ"כ בשו"ת משכנות יעקב יו"ד סי' סג בדעת הרמב"ם). — בענין חיוב הטפת דם ברית ראה שו"ע אדה"ז או"ח סשל"א ס"ו. שו"ת צ"צ יו"ד סר"ב ס"ו. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך הטפת דם ברית. וש"נ. ואכ"מ. [edn_9_*] וי"ל שמפורש הוא בדב"ר רפ"ו: כך שנו חכמים תינוק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית מפני בריתו של אברהם אבינו ומנין אתה למד מן התורה שנאמר המול ימול כו'. דלכאורה מהי ההוספה "מפני בריתו של א"א", הרי כל מצות מילה היא להכניסו בבריתו של א"א שנצטווה על המילה. וי"ל שזה קמ"ל בהוספה זו, שהוא גדר מצוה, ולא משום ספק ערלה כבושה. וראה מפרשי המדרש שם. שו"ת כתב סופר שבהערה 32 קרוב לסופו. ולהעיר מרד"ק פרשתנו עה"פ.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ל ע' 51

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.