ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כב קדושים שיחה א105

105

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

118 לקוטי להסביר שכוונתן לאיסור גברא בלבד - ,יהיה לכם ערלים".

ואם נקב סברא זו, שאיסור ערלה אינו חל על הפירות עצמם, אלא זהו איסור החל על האדם שלא לאכול פירות האילן בשלש שנים הראשונות - הרי אז ייתכן לומר, שלאחר שחלפו שלש שנים אין חל איסור ערלה, אף על פירות שנבטו בשלש שנות הערלה, ונשמרו לאחר מכן.

לפי זה היינו מסבירים, שאיסור ערלה הוא איסור גברא - ,יהיה לכם ערלים" - התלוי בזמן - ,שלש שנים"*, כאיסור אכילת חמץ בפסח?' וכדומה, שחל איסור על האדם לאכול את הפירות תקופה מסויימת ", ולכן ,אם הצניעו לאחר שלש שנים" מותר לאכול את הפירות, כי תקופת האיסור כבר חלפה.

אך מהמילה ,יהיה" לומדים ,בהוייתו יהא" - שאיסור ערלה קיים וחל על פירות אלו תמיד, גם לאחר שחלפו שלש שנות הערלה.

קדושים א

ה. בין איסור חפצא לבין איסור גברא

לגבי ההסבר הפנימי להבחנה בין איסורי גברא לבין איסורי חפצא, ניתן לומר, שהדבר תלוי במקור שממנו נובעת החיות של הדבר הנאסר:

איסורי חפצא, שהחפץ כשלעצמו אסור, קיימים כאשר החפץ מקבל חיות משלש הקליפות הטמאות לגמרי?, ולפיכך זהו חפץ של איסור, והוא אסור לעולם.

איסורי גברא קיימים כאשר החפץ מקבל חיות מקליפת נוגה?, שיכולה להתעלות לקדושה, ולפיכך זהו חפץ של היתר, אלא שלאדם אסור לאכלו וכדומה.

פירות ערלה הם איסור חפצא, כדלעיל, כי חיותם נובעת משלש הקליפות הטמאות, כפי שאומר אדמו"ר הזקן בתניא3.

אך עדיין נדרש הסבר: כיון שהאילן

הערות

8. עפ"ז יתוסף ביאור גם בתי' השפ"ח כאן (בשם הנח"י).
9. ראה צפע"נ לרמב"ם הל' חו"מ פ"א ה"ו, שזהו טעם המ"ד (פסחים כח, ריש ע"ב. שם כט, א) דחמץ שעבר עליו הפסח אסור רק מדרבנן. ולמ"ד (שם כח, סע"א) שהוא אסור מה"ת, הוא מפני ש,ס"ל דהחיוב הוא בהדבר ולא בהזמן", ד,חמץ הוא איסור בעצמיי שאסור לאוכלו בפסח".
0. ראה בארוכה אתוון דאורייתא (כלל יו"ד) ובית האוצר (אות א כלל קכה) - להר"י ענגל - שקו"ט באיסורים זמניים אם הם איסור חפצא או איסור גברא. ונת' בארוכה בההתועדות.
1. ע"ד חמץ שעבר עליו הפסח להדיעה
5. שאסור מה"ת (ראה הערה 19).
6. ולהעיר מלשון אדה"ז בשולחנו (הל' פסח סתמ"ז סמ"ה) ,ועכשיו הוא כחתיכת נבילה" - דלכאורה: כוונת אדה"ז שם היא לבאר איך שלא חל שינוי בשם חמץ כשמגיע זמן איסורו, כי גם קודם הפסח ,הי' שמו חמץ". וא"כ, תיבות הנ"ל (,שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילה" - ולא ,ועכשיו נאסר" וכיו"ב) הן הדגשה להיפך? ומשמע מזה, שס"ל שחמץ בתוך הפסח הוא איסור חפצא (אף שחמץ שעבר עליו הפסח אסור רק מדרבנן - שם ר"ס תמח). וצ"ע.
2. ראה תניא ספ"ו ואילך (מע"ח שמ"ט).
3. שם (מע"ח שם פ"ו). שם רפל"ז. וראה הנסמן בהערה 30.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.