ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לותצוהשיחה ב155

155

המיוחדים לכה"ג, הרי יש בכל א' מהם תפקיד מיוחד: על האפוד היו אבני שהם שבהם היו חקוקים שמות בני ישראל²⁴; וכן בחושן היו י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים²⁵, ועוד זאת שבו היו האורים ותומים²⁶; בשולי המעיל היו הפעמונים, "ונשמע קולו בבואו על הקודש גו'"²⁷; והציץ שעליו הי' חקוק "קודש לה'"²⁸ הי' כדי לכפר על "עון הקדשים"²⁹];

משא"כ האבנט עיקר ענינו ותפקידו הוא הענין ד"הכון לקראת אלקיך ישראל" [שהרי המכנסים היו בהם "שנצים"³⁰ כדי לאזור אותם, והכתונת אינה צריכה אבנט כדי להחזיקה³¹], כפשטות ענין האבנט, שמורה על גמר³² לבישת הבגדים, ומוכנים לעשיית העבודה.

וכיון שלדעת הרמב"ם עיקר טעם ההיתר דכלאים הוא רק מחמת מצות עשה דעבודת הכהונה¹², לכן, לא היו כלאים אלא בבגד זה שכל ענינו הוא "הכון לקראת אלקיך ישראל", הכנה לעבודה³³.

ג. וצ"ע בפנימיות הענינים, סו"ס מאי טעמא אמרה תורה שעבודת הכהונה נעשית דוקא ע"י לבישת בגד שיש בו כלאים?

ובפרט שעצם ענין הכהונה תלוי בבגדי כהונה, כמו שאמרו³⁴ "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם", ונמצא, שענין הכהונה נפעל על ידי לבישת בגד שיש בו כלאים³⁵.

ועפ"ז י"ל שגם לדעת הרמב"ם אין הכלאים בבגדי כהונה רק ענין של היתר, אלא יש בזה תוכן מיוחד, דענין ועבודת הכהונה מחייב שיהי' בו בגד של כלאים. אלא שלדעת הרמב"ם תוכן זה שייך (א) אך בשעת העבודה, (ב) ורק באבנט.

ד. ויובן זה ע"פ המבואר בבחיי³⁶

הערות

24. פרשתנו שם, ט ואילך.
25. שם, יז ואילך.
26. שם, ל.
27. שם, לגלה.
28. שם, לו.
29. שם, לח.
30. נדה יג, סע"ב. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ח הי"ח.
31. ואף את"ל שהאבנט מהדק הכתונת להגוף, הרי אורך האבנט ל"ב אמה, ו"מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך" (רמב"ם הל' כלי המקדש ספ"ח. וראה לקמן ס"ז הדיעה שכורכו ל"ב פעמים), שזה אינו בשביל הידוק הכתונת לחוד (שלזה הי' די בפעם אחת או שתיים), ואינו אלא מצד הענין ד"הכון גו'".
32. ואף שלבישת המצנפת היא אחרי האבנט (רמב"ם שם פ"י ה"אב) — הרי המצנפת שהיא לבוש שעל הראש הו"ע בפ"ע, ואינה שייכת לשאר הבגדים שעל עיקר הגוף (שהאבנט סביבו)[ednref_32_*]. ועפ"ז מדוייק לשון הגמ' (סנהדרין פג, ב) "וחגרת אותם אבנט (פרשתנו כט, ט) בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם כו'" (ובפרש"י סנהדרין שם "וחגרת אותם אבנט גו', והיתה להם כהונה משמע שע"י הבגדים הויא כהונה"), ועד"ז ברמב"ם שם ה"ד "וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה בזמן כו'" — ומשמיט (אמצע הכתוב) "וחבשת להם מגבעות" — כי זהו תוכן ענין האבנט, גמר לבישת הבגדים והכנה לעבודה, ולכן הוא העיקר כו'.
12. כן מוכח בשאגת ארי' (סי' כט), שכוונת הרמב"ם היא למ"ע דעבודה. ע"ש. ובכמה מפרשים כ' שכוונת הרמב"ם ב"שהיא מצות עשה" אינה לגוף העבודה, אלא למ"ע דלבישת בגדים לצורך עבודה (כלשונו בסהמ"צ מ"ע לג). ואכ"מ.
33. להעיר מתוס' (סד"ה טלית חולין קי, ב), דהטעם שאשתרי כלאים בבגדי כהונה רק בשעת עבודה הוא לפי שבבגדי כהונה "עיקר לבישתן לצורך עבודה".
34. סנהדרין ורמב"ם שם.
35. להעיר ממ"ש בגליוני הש"ס (להר"י ענגל) לשבת (כא, ב), שהצורך בנס חנוכה (אף דטומאה דחוי' בצבור) הוא לפי שאז היתה חנוכת הבית, וחינוך והתחלת הענין צ"ל בטהרה לגמרי. ע"ש.
36. קדושים יט, יט. [edn_32_*] ולהעיר משאגת ארי' (סכ"ט), שמדייק מל' המשנה (יומא עא, ב) והגמ' (סנהדרין מט, ב) שלבישת האבנט היא לבסוף, "כדי שלבישת האבנט יהי' סמוך לעבודה". ע"ש. וראה גם צפע"נ להל' כלאים כאן (כד, ג).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 47 עמודים.