שיחת יום ב', בדר"ח מרחשון, ה'תש"ל

240

בס"ד. שיחת* יום ב', בדר"ח מרחשון, ה'תש"ל

– לתלמידים השלוחים דקנדה וצרפת –

א. מובא בחסידות ¹⁶⁷⁷ משל וביאור לירידת הנשמה בגוף:

למלך שברצותו כי בנו ינצל כל הכחות שלו וחושיו בתכלית השלימות, שלחו למקום רחוק מהיכל מלכותו, למקום שם ההנהגה אינה בדומה כלל – ויכולה להיות גם הפכית – מההנהגה בהיכל המלך; וכאשר בן המלך נתקל באותם הקשיים ועכ"ז מתגבר עליהם ומתנהג כראוי לו – אזי מתגלים כל הכחות שלו ויוצאים מן הכח אל הפועל ומנצלם בתכלית השלימות.

ועד"ז היא ירידת הנשמה בגוף – שירידה זו היא צורך עלי' ¹⁶⁷⁸ : עקב גדלות הנשמה וחשיבותה, שהיא הדבר הנעלה ביותר אצל מלך מלכי המלכים הקב"ה, מורידה הקב"ה "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" ¹⁶⁷⁹ , מכמות שהיא בכסא הכבוד ¹⁶⁸⁰ , ולפני זה "קיימא בדיוקנאה קמי' מלכא קדישא" ¹⁶⁸¹ – אל עוה"ז התחתון ומלבישה בגוף גשמי, וכל זאת בכדי שאף שם תתנהג הנשמה באופן המתאים לה, אפילו בהיותה בבירא עמיקתא ניכר יהי' כי היא "חלק אלקה ממעל ממש" ¹⁶⁸² , וממלאת רצון המלך – ובזאת יתגלו כל הכחות שלה מן הכח אל הפועל.

זהו גם אחד הטעמים ש"(מפני חטאינו) גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" ¹⁶⁸³ : "גלינו מארצנו" אינו אך ורק עונש לחטאינו ¹⁶⁸⁴ , אלא

241

(ואדרבה) – ע"י ההנהגה הראוי' של היהודי בשעה שהוא בגלות, מגיע הוא לשלימות ¹⁶⁸⁵ נעלית יותר מכמו שהי' קודם החורבן והגלות ¹⁶⁸⁶ .

ב. ענין הנ"ל שבכללות ירידת הנשמה למטה, ובכללות ירידת כלל ישראל בגלות, נמצא לעתים בפרטיות אצל אנשים פרטיים, שהוטלה עליהם ירידה מיוחדת למקומות מסויימים וכו', אשר פשוט שאין הכוונה לירידה ח"ו, אלא אדרבה: ניתנים להם הכחות והזכות להתעלות למדריגה גבוהה – עלי' שזולתו אינו מסוגל אלי' – ע"י שימלא באותו מקום רחוק את השליחות שהוטלה עליו.

וע"ד הודעת חז"ל ¹⁶⁸⁷ שרב בבואו לבבל מצא כי לימוד התורה נעדר, אך אח"כ – ע"י עבודתו – הרי דוקא בבבל הגיע לימוד התורה למעלה מופלגה ¹⁶⁸⁸ עד כי במחלוקת דתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי נפסקת ההלכה כתלמודה של בבל ¹⁶⁸⁹ . וכל זה כתוצאה מיציאתו של רב מא"י לחוץ לארץ, הליכה הנראית לכאורה כענין בלתי רצוי, אך דוקא עי"ז נתוספה מעלה גדולה – דרגה נעלית בלימוד התורה.

וי"ל שזהו ג"כ אחד הטעמים להנהגת הבעש"ט ¹⁶⁹⁰ , הה"מ ממעזריטש, אדמו"ר הזקן וכו' עד כ"ק מו"ח אדמו"ר – ששלחו תלמידים להתגורר במקומות רחוקים וכו' – אעפ"י שלכאורה אין מקום טוב יותר עבור התלמידים מאשר להיות כל ימיהם במחיצת הרבי – אך הענין הוא, כנ"ל, שדוקא ע"י ירידה זו מגלה התלמיד כחות מיוחדים, וניתנה לו זכות מיוחדת להגיע למדריגה נעלית מכפי שהי' קודם לכן. והיינו, אף ש(בפשטות) נשלחו התלמידים בכדי לפעול עלי' במקום אליו נשלחו – עי"ז נתוסף גם עילוי רב בתלמידים עצמם ¹⁶⁹¹ .

242

וכפי שראו בפועל, שאותם שמלאו השליחות, ועשו זאת באמונה ובמסירות ולא בדרך הכרח וכפי' [ואף אם ההתחלה היתה מצד קבלת-עול, אך קב"ע זו היתה חדורה בשמחה ובטוב לבב אמיתיים] – היתה הצלחתם בנוגע למצבם הרוחני שלא בערך, ופשיטא שהיתה שלא בערך עליית אלו שהשתמטו מהשליחות, או אלו שמלכתחילה לא הוטלה עליהם כל שליחות – מסתמא היות ולא זכו לכך – והתגוררו בקרבת מקום.

וכשם שהי' הדבר אצל תלמידי הבעש"ט וכו' – שכבר עמדו על דעת עצמם – וקבלו הוראה להתיישב במקומות רחוקים וכו', כן הי' גם בנוגע תלמידי הישיבה: כשבא כ"ק מו"ח אדמו"ר למקום פ' ויסד ישיבה בקירוב אליו ובד' אמותיו ¹⁶⁹² , הרי בה בשעה בחר בכמה תלמידים מצויינים ושלחם למקומות ועיירות רחוקים, רחוקים בגשמיות ורחוקים גם ברוחניות (ואף למקומות מעבר לים, מדינות שונות ומשונות), בכדי לפעול עלי' באותם המקומות – וביחד עם זה הייתה גם כוונה ותכלית שע"י שימלאו את שליחותם במקום רחוק יגיעו ויתעלו לשלימותם האמיתית.

המובן מהנ"ל, שתלמידים שזכו, ולומדים הם בישיבות אשר מחוץ לניו-יאָרק, פשוט שאין זה עונש ח"ו או ריחוק ח"ו, אלא אדרבה, זו הוכחה כי רואים בהם כחות מיוחדים ונעלים בעבודת עשיית הדירה לו ית' בתחתונים ¹⁶⁹³ (כדרישת החסידות) במקום אליו נשלחו – ע"י לימודם באותה ישיבה דוקא, ולימוד מתוך שמחה וטוב לבב, ולא באופן של הכרח, ועי"ז זוכים להתעלות למעלה יתרה מאותם שאינם בריחוק מקום.

ג. לפיכך חייבים – כל אותם תלמידים שזכו ולומדים מחוץ לניו-יאָרק ומחוץ לארצות-הברית ומעבר לים – לזכור את תפקידם וחובתם לעסוק בהפצת היהדות בכלל, והפצת המעיינות ביחוד, שהרי זהו ענינה של הישיבה ותלמידי' – להאיר את כל העיר ואת כל המדינה שם הם נמצאים ¹⁶⁹⁴ .

ובפרטיות יש לזכור כי תפקידה של ישיבה הוא (ככל עניני התורה)

243

שלא להיות בבחי' "עומד" אלא במדרי' "מהלך" ¹⁶⁹⁵ , "מעלין ¹⁶⁹⁶ בקודש" ¹⁶⁹⁷ , דהיינו שחייבים להתווסף עוד ועוד תלמידים, יותר ויותר.

ובענין זה אין צורך להוראה מהראש-ישיבה, מהמשפיע וכו', מאחר וכבר קיימת ומפורסמת הוראה ברורה שכל תלמיד צ"ל "מהלך", ובכדי שיצליח בכך יותר – ויהיו "מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה" ¹⁶⁹⁸ – עליו לראות שיתווספו תלמידים בישיבה, עוד ועוד יותר. וממנו יראו וכן יעשו, שאף מושפעיו ותלמידיו יהיו "נרות להאיר" ¹⁶⁹⁹ – וישפיעו גם הם כנ"ל, פירות ופירי פירות עד סוף העולם.

ומובטחים הם, שבאם יחליטו בשמחה ובטוב לבב לקיים הוראה זו, תהי' הצלחתם בהפלגה, שהרי על ידי "יגעת" – לא רק משיגים הדבר, מבינים השכל וכו', מדרי' שבערך היגיעה, אלא "ומצאת" ¹⁷⁰⁰ , באופן של מציאה – הבאה בהסח הדעת ¹⁷⁰¹ – למעלה מדעתו ותקותו וכו', שלא הי' יכול לשער כלל מראש עד היכן יגיע ¹⁷⁰² .

ד. תלמידי ישיבות מתחלקים לשני סוגים [וע"ד החלוקה הכללית ¹⁷⁰³ ] ל"יושבי אהל" ו"בעלי עסק": אלה שתפקידם "יושב אוהלים", אין וישב אלא עכבה ¹⁷⁰⁴ , אינם יוצאים מד' אמותי' של תורה, אלא שבהיותם בישיבה גופא מוסיפים בהתמדה ובשקידה עד כדי כך – שבדרך ממילא מורגש זה בכל הסביבה, ופועל ומקרב ומושך ומתוספים תלמידים חדשים. וישנם תלמידים שבסוג בני תורה עצמו הם בדוגמת "בעלי עסק", דהיינו שאחר שמירת סדרי הישיבה, לימוד בהתמדה ובשקידה וכו', מנצלים הם את השעות העומדות לרשותם ליציאה מכותלי הישיבה (ותלמודם בידם – בראשם) – במטרה להביא תלמידים נוספים פנימה.

244

הקביעות אם התלמיד נמנה על "יושבי אהל" או על "בעלי עסק" מסורה בידי הנהלת הישיבה. אך צד השווה בכל התלמידים, בכל חברי ההנהלה, הר"י, הר"מ, המשפיעים והמשגיחים גם יחד: על כאו"א לדעת ואליבי' דנפשי' – כי כל ענין שבקדושה צריך להעשות ב חיות , ועי"ז היא ההליכה "מחיל אל חיל" ¹⁷⁰⁵ , ש היום הוא למעלה מה אתמול , ובאופן שמחר יהי' למעלה מהיום – וללא התחשב כלל עם כל מניעות ועיכובים.

וע"פ האמור לעיל, הרי אין זה ענין פרטי הנוגע לכל אחד כמו שהוא בפ"ע, אלא – מאחר וכל תלמיד ותלמיד בפ"ע הוא שליח דהמשלח והוא נר להאיר, הרי שבעלייתו הוא, תלוי גורלם של כמה וכמה מבנ"י הצמאים לדבר ה' ומצפים שיאירו את חייהם ויורום את דרך החיים: תורתנו תורת אמת ותורת חיים ומצוותי' עליהן נאמר " וחי בהם" ¹⁷⁰⁶ .

ה. המורם מכל האמור הוא, כי תלמידים הנשלחים ללמוד בישיבות מחוץ לעיר זו – ה"ז הוראה כי הם מהמובחרים ומהמשובחים שבתלמידים, והם המקיימים את רצון הנשיא ומייסד הישיבה – כ"ק מו"ח אדמו"ר – במילואו וגורמים נח"ר נפלאה, ועי"ז נמשך להם שפע ברכה עד כי "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה" בלימוד התורה ובקיום המצוות.

ותהא עבודתם זו בשמחה ובטוב לבב ויעוררו וימריצו את הישיבות להליכה מחיל אל חיל עד כי "ותרעש הארץ" ¹⁷⁰⁷ , ויקרבו וימשכו עשרות מבחורי ישראל ויעמידום בדרך החיים, תורת חיים ומצוותי' באור וחיות אמיתיים.

ומובטחים הם ע"י הנשיאים – החל מהבעש"ט והה"מ ואדמו"ר הזקן כו' ועד כ"ק מו"ח אדמו"ר – שיראו הצלחה בפעולותיהם, ובאופן דמוסיף והולך.

ובאם היצר הרע ¹⁷⁰⁸ יעמוד לנגדו לפתותו שעליו ללמוד דוקא בעיר זו וכו', יענהו ¹⁷⁰⁹ כי אינו אלא "זקן וכסיל" ¹⁷¹⁰ , שהרי הקב"ה – ע"י עבדיו הנביאים רבותינו נשיאינו – עשאו לתלמיד זה שליח לעשות מדינה פ'

245

למדינה של תורה, את עיר פ' לעיר של תורה, וכל מקום שיבוא שמה. ופשיטא שלא יתפתה ע"י ה"זקן וכסיל", אלא יעשה כעצת וע"פ חכמת ה"מסכן וחכם"34, היא "נפש השנית בישראל – חלק אלקה ממעל ממש" ¹⁷¹¹ , וכל זה בשמחה ובטוב לבב.

ומובטחים המה בהצלחתם בגשמיות וברוחניות גם יחד, והצלחה מיוחדת בקיום השליחות וקיום רצון המשלח בשלימות הכי גדולה.

ו. ויהי רצון שכל אחד ואחד מכם יעשה כהנ"ל בשמחה ובטוב לבב, ותצליחו ותתחדש ותהי' שנה של אורה, של ברכה ושל הצלחה, שנה של תורה ושל שמחה, ואורה ושמחה גם יחד, וגם זה ¹⁷¹² יוסיף ברכת הוי' בגשמיות וברוחניות.

ותראו הצלחה בלימוד הנגלה והחסידות גם יחד, ובקיום המצוות בהידור, עד כי "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" ¹⁷¹³ , נרות להאיר, יכירום אשר אלו הם שלוחי הנשיאים בכל מקום ובכל מדינה, בשמחה ובטוב לבב, "ושלוחו של אדם כמותו" ¹⁷¹⁴ ואתם נמצא המשלח – הרבי וכל הרביים יחדיו.

וכ"ז הוא ג"כ הכנה לקבלת פני משיח צדקנו "שילמד תורה את כל העם כולו", תורתו של משיח ¹⁷¹⁵ , בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

______ l ______