ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחרמט שיכול לומר קריאת שמע בעל פה

מט שיכול לומר קריאת שמע בעל פה

במקור חיפוש חדש

ובו סעיף אחד

א נהגו לקרות פרשת הקרבנות²⁶⁸, וכן שאר פסוקים כגון זמירות ושירת הים²⁶⁹ וקריאת שמע²⁷⁰ וכיוצא בזה, הכל בעל פה. ואע"פ שאמרו חז"ל²⁷¹ דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה, מכל מקום כל דבר שהוא שגור ורגיל בפי הכל, כגון אלו שאמרנו, מותר²⁷². אבל אם לא שגור בפי הכל, אע"פ ששגור בפיו, אסור²⁷³.

ויש אומרים²⁷⁴ שטעם המנהג הוא, שלא אסרו לומר דברים שבכתב בעל פה אלא שאומר כדי להוציא אחרים ידי חובתם²⁷⁵ (אבל כל אחד לעצמו מותר. ויש ליזהר כסברא הראשונה²⁷⁶. אבל המקיל כסברא האחרונה אין צריך למחות בידו²⁷⁷).

וסומא מותר לקרות בעל פה לדברי הכל²⁷⁸, משום עת לעשות לה' הפרו תורתך²⁷⁹:

הערות

268. כדלעיל רס"י מח (נהגו כל ישראל וקבעו חובה על עצמן, לקרות פרשת התמיד בכל יום קודם התפלה).
269. כדלקמן רס"י נא (תיקנו לומר פסוקי דזמרה בכל יום ... ושירת הים).
270. כדלקמן סי' נח ואילך.
271. גיטין ס , ב (דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה). וכן הוא לקמן סי' רפד ס"ה (לא יקרא ההפטרה בעל פה בבית הכנסת). הל' ת"ת פ"ב ה"ג (כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בעל פה). שם פ"א קו"א ס"ק א בתחלתו (דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה).
272. ר"ת , הובא ב מרדכי גיטין שם רמז תז (ואם תאמר והיאך קרינא שירת הים ופרשת הקרבנות בבית הכנסת בעל פה, והלא דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, ואומר ר"ת דהני מיגרס גריסן. תדע דאמרינן תפלין ומזוזות נכתבין שלא מן הכתב משום דמגרס גריסי). והוא כדלעיל סי' לב סמ"ב (אם אין הפרשיות שגורות בפיו, צריך שיכתוב מתוך הכתב, שמא יטעה. ואם מקצת הפרשה שגורה בפיו, מותר לכתוב אותו מקצת בעל פה והשאר מתוך הכתב). טור (כתב דודי הרב רבי חיים ז"ל, כל דבר שרגיל ושגור בפי כל, אין בו משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה), ושו"ע (אף על גב דקיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל, כגון קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן, מותר). ולענין פסוקי המוספין ראה לקמן סי' תפח ס"ח (בכל תפלת המוספין נהגו להזכיר קרבנות היום כמו שהם כתובים בתורה. וקורא אותם הפסוקים מתוך הספר. עיין סי' מ"ט). והיינו כיון שפסוקי המוספין אינם שגורים בפי הכל, צריך לקראם מתוך הספר. ולענין מפטיר ראה לקמן סי' רפד ס"ד (כדי שלא יקרא בעל פה דברים שבכתב).
273. אור זרוע סי' תקמה (אבל שאר דברים שבכתב, אף על פי דשגורים בפיו, הואיל ואינם שגורים בפי כל, אסור לכותבו בעל פה, אם לא בשעת הדחק). הובא ב דרכי משה ס"ק ב, ובמ"א (אבל אם לא שגור בפי הכל, אף על גב ששגור בפיו, אסור. דהא דאמרינן בתפילין דנכתבין בעל פה משם דמגרס גריסין, נמי הכי פירושו, שכל הסופרים רגילין בהם (ד"מ א"ז)).
274. רא"ש , הובא בטור (וא"א הרא"ש ז"ל היה אומר, דלא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן, אבל כל אחד לעצמו שרי). תוס' תמורה יד, ב ד"ה דברים (ויש לומר דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן). לבוש (ויש אומרים, הא דאסורים לאומרם על פה ... היינו להוציא אחרים ידי חובתן ... אבל כשכל אחד קורא לעצמו ... אין קפידא אם קורא על פה). מ"א (וב"ח פסק כמ"ש הטור דלהוציא אחרים לא יאמר על פה, וכן משמע בתענית דף כ"ח ע"א).
275. תענית כח, א (וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה על פה בצבור. אלא כולן נכנסין וקורין אותה על פה כקורין את שמע). תוספות ישנים ביומא ע , א ד"ה ובעשור (קשה לרבינו על פרשת קרבנות שאנו אומרים בכל יום בעל פה, ואינו סדרו של יום. ואומר רבינו דהיינו טעמא, שאינו מוציא רבים ידי חובתן, אבל אם היה להוציא רבים ידי חובתן היה אסור).
276. מ"א (ולכן נראה לי דיש ליזהר שלא לומר שום דבר בעל פה, כי אם מה שנזכר פה בשו"ע).
277. רדב"ז ח"ד סי' א'רה, הובא במ"א (לקרות הפרשה בעל פה בשעה שש"ץ קורא, אני נזהר, אבל איני מוחה לאחרים (רדב"ז ח"א סי' קל"ה)). וראה חקרי הלכות ח"ו י, ב.
278. תוספות ב"ק ג , ב ד"ה כדמתרגם (ולא כדפירש בעלמא, לפי שהיה סגי נהור ודברים שבכתב אי אתה רשאי לומר על פה, ולכך היה אומר תרגום. דמשום עת לעשות אמר התם דשרי, ואין לך עת לעשות גדול מזה). מ"א (איתא בתוס' מסכת ב"ק, סומא מותר לקרות בעל פה, משום עת לעשות לה' הפרו תורתך).
279. תהלים קיט, קכו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 29 עמודים.