נא דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח

הערות

1. 292. עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) פסוקי דזמרה (ס"א). (ב) ברוך שאמר (ס"ב). (ג) הפסק בפסוקי דזמרה (ס"ג-ו). (ד) כוונה ודיוקים בפסוקי דזמרה (ס"ז-יג).
2. 293. שבת קיח , ב (אמר רבי יוסי, יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ... כי קאמרינן בפסוקי דזמרה).
3. 294. רי"ף פ"ה דברכות כג, א, ופט"ז דשבת מד, א (ומאי ניהו, מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה). רא"ש ברכות פ"ה סי' ה. טור ולבוש ס"א (שחייב אדם לגמור הלל בכל יום לשבח השי"ת בתהלות ותשבחות של דוד ... פסוקי דזמרה, וקראום הלל משום שמתחילים ממזמור תהלה לדוד ארוממך וגו' עד כל הנשמה תהלל יה וגו').
4. 295. ברכות לב, א (דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל). טור (לכן תקנו לאומרם קודם תפלה). לבוש ס"א (וכיון שמוטל על האדם לאומרו בכל יום, תקנו לאומרו קודם התפלה, כי כן הוא דרך המוסר ותכסיס המלכות לסדר השבח תחלה ואחר כך יבקש צרכיו ממנו). וכן הוא לקמן ס"ד (לפי שפסוקי דזמרה נתקנו להסדיר שבחו של מקום ברוך הוא קודם התפלה), ורס"י נב ( שפסוקי דזמרה גם כן לא נתקנו אלא בשביל התפלה שתהיה רצויה ומקובלת, על ידי שמסדר שבחו של מקום תחלה ואחר כך יתפלל) .
5. 296. ר' שמלאי ברכות לב , א (מנלן, ממשה, דכתיב (ואתחנן ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא, וכתיב (שם ג, כד) ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, וכתיב בתריה (שם ג, כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו')
6. 297. תוספות ברכות לא, א ד"ה רבנן (אין מתפללין מתוך קלות ראש ושחוק אלא מתוך כובד ראש ושמחה של מצוה, כגון שעסק בדברי תורה. ולכן נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה). רא"ש ברכות פ"ה סי' ב (לכך נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה, כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר שמחה של מצוה שעוסק בדברי תורה). טור סי' צג (ולכך נהגו לומר אשרי ופסוקי דזמרה קודם תפלה, כדי לעמוד לתפלה מתוך דברי שמחה של מצוה, שעוסק בדברי תורה). וראה גם לקמן סי' צג ס"ב (מתוך שמחה של מצוה, כגון דברי תנחומים של תורה, כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד).
7. 298. ב"ח (לפי שהיה קשה, מה ראו חכמים לספר שבחיו באלו המזמורים מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה, ולא שבחים אחרים שבפסוקים אחרים. לכך הביא הך דפרק כל כתבי ופרק קמא דברכות, דאלמא דשבח גדול הוא כיון דשכרו כל כך גדול, לכך תקנו אלו המזמורים).
8. 299. ר' אבינא ברכות ד , ב (כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא). הובא בטור. וכן הוא לקמן ס"ט (שכל האומר תהלה לדוד מובטח לו שהוא בן עולם הבא), וסי' נה ס"א ( האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא) . והם: (א) בפסוקי דזמרה. (ב) לפני ובא לציון. (ג) במנחה. וראה לקוטי שיחות חי"ח ע' 352 הערה 14. קובץ הערות וביאורים נח ע' ז.
9. 300. סדר רב עמרם (אשרי יושבי ביתך וכו' עד מעתה ועד עולם הללויה, ומוסיפין בתר לעולם ועד, ואנחנו נברך יה ... ובתר ואנחנו נברך יה אומר הללויה הללי נפשי וכו' עד סוף השירה). רא"ש ברכות פ"ה סי' ו (כתב רב עמרם ז"ל ... ואגב אותו מזמור תיקנו לומר עד סיום תהלים).
10. 301. כל בו סי' ד (שחמשה מזמורים סמוכין אחריו, שפותחין בהללויה וחותמין בהללויה, הם י' פעמים הללויה, כנגד י' הלולים שאמר דוד בספר תלים, נצוח וניגון ושיר וכו'). ארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' ל. הובאו ב ב"י .
11. 302. פסחים קיז, א (בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים, בניצוח בנגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללויה).
12. 303. סדור רס"ג עמ' לב (לקרוא מזמורים מספר תשבחות הקב"ה, ולפניהם ואחריהם שתי ברכות ... ברכת הפתיחה ... הברכה האחרונה, ישתבח שמך). רי"ף ברכות כג, א. רא"ש ברכות פ"ה סי' ה (ותקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו וברכה מבתרייהו, ומאי ניהו, ברוך שאמר וישתבח). טור ושו"ע ס"א (אומרים ברוך שאמר קודם פסוקי דזמרה, וישתבח לאחריהם). וכן הוא לקמן ס"ד (שברוך שאמר היא ברכה שלפני פסוקי דזמרה, וישתבח ברכה לאחריהם). סי' נג ס"ב (ואם לאו, אינו יכול לומר ישתבח, שהרי היא ברכה אחרונה לפסוקי דזמרה, כמו שנתבאר בסימן נ"א). סי' נד ס"א ( ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה, זו לפניהם וזו לאחריהם) .
13. 304. מסכת סופרים פי"ז הי"א (ואחריו הודו לה' קראו בשמו). סדר רב עמרם גאון, בתפלת שבת (הודו לה' קראו בשמו הודיעו וגו' עד ויאמרו כל העם אמן והלל לה').
14. 305. א טז, ח ואילך (ולא כמו שהוא בתהלים פרק קה).
15. 306. דברי הימים א טז, ד ואילך (ויתן לפני ארון ה' מן הלוים משרתים ולהזכיר ולהודות ולהלל לה' אלהי ישראל ... אז נתן דוד בראש להודות לה' ... הודו לה' קראו בשמו גו'). סדר עולם רבא פי"ד (אז נתן דוד בראש להודות לה' וגו', בשחר היו אומרים הודו לה' קראו בשמו וגו'). האשכול הלכות פסוקי דזמרה (ולי הכותב נראה, [ד]מפני זה הטעם פותחין בהודו, לפי שכל אותן שנים שהיה הארון ביריעה תקן דוד שיהיו אומרים לפניו זה המזמור, כמו שנכתב בספר יוחסין, ומפורש בסדר עולם, כי בתמיד של שחר היו אומרים מהודו עד ובנביאי אל תרעו, ובתמיד של בין הערבים היו אומרים משירו לה' כל הארץ עד והלל לה'. ומפני שהזכרנו סדר הקרבנות אנו אומרים זה המזמור. ואנו מוסיפין אחר והלל לה' רוממו ה' אלהינו, ושאר פסוקי דרחמי, כמו ה' צבאות עמנו משגב לנו וה' צבאות אשרי, כדאמור בירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) לעולם אל יהי פסוק זה זז מפיך, ה' צבאות עמנו, וחברו ה' צבאות אשרי). הובא בארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' יח. טור (ויש מקומות שנוהגין לומר מזמור לתודה, הודו לה' קראו בשמו, כאשר הוא כתוב בדברי הימים, לפי שדוד קבעו לאומרו בכל יום לפני הארון). לבוש ס"ה (יתחיל לומר מיד אחר מלך מהולל בתשבחות הודו לה' קראו בשמו וכו', כאשר הוא כתוב בדברי הימים, לפי שדוד קבעו לאומרו בכל יום לפני הארון, בבקר בקרבן תמיד עד ובנביאי אל תרעו, ובתמיד של בין הערביים מן שירו לה' ועד והלל לה' וגו', וכל הפסוקים כמו שהם בסידורים עד אשירה לה' כי גמל עלי).
16. 307. תהלים פרק ק.
17. 308. ויקרא רבה ט, ז (לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפלות בטלו, ההודאה אינה בטלה). רבי נתן בר' יהודה בספר המחכים (ובמזמור לתודה יש להאריך ולנגן משום דאמרינן במדרש כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה). ארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' כו (ובמקומות שאומרים מזמור לתודה, כתב הרב נתן שמצוה למשוך אותו בנגינה ולנגן, כדאמרינן כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה). הובא ב ב"י . שו"ע ס"ט (מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה). וראה לעיל סי' א מהדורא קמא סי"ד (צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד וכן מזמור לתודה).
18. 309. סדור רש"י סי' תיז (ואם הוא שבת ידלג מזמור לתודה, ומתחיל למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל. וראיתי כתוב, מפני מה אין אומרים מזמור לתודה בשבת ... הואיל על קרבן תודה נתקן, וקרבן תודה אינו דוחה שבת, מדלגין אותו בשבת), וסי' תצד (ומדלגין מזמור לתודה, שאין תודה קרבה בשבת). שבלי הלקט סי' עו (מזמור לתודה, יש מקומות שאומרים אותו בחול ולא בשבת. ומצאתי טעם למנהגם בשם רבינו שלמה זצ"ל, לפי שאין קרבן יחיד קרב בשבת, ותודה קרבן יחיד היא, והיא יכולה ליקרב בכל יום חוץ מן השבת). טור ורמ"א ס"ט (ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויום טוב או בימי פסח, שאין תודה קריבה בהם). וכן הוא בפסקי הסדור שחרית ( אין אומרים מזמור לתודה בשבת וביום טוב ולא בערב פסח וחול המועד של פסח ולא בערב יום כיפור). וכן האומרים פרשת תודה, נתבאר לעיל סי' א מהדורא קמא סי"ז ( בערב הפסח ובחול המועד של פסח ובערב יום הכיפורים לא יאמר פרשת תודה, מפני שלא היתה תודה קריבה בימים ההם) . ואף שאמירת מזמור לתודה אינה לשם קרבן, אלא "לפי שכל השירות עתידין להבטל חוץ ממזמור לתודה", נתבאר בלקוטי שיחות חי"ב ע' 29 (כיון שמזכירים על ידי האמירה את הקרבן תודה, אין לאמרו בזמן שלא הקריבו קרבן תודה בזמן שבית המקדש היה קיים).
19. 310. משנה תמורה יד, א (קרבנות הציבור דוחין את השבת ואת הטומאה, וקרבנות יחיד אינן דוחות לא את השבת ולא את הטומאה). רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ד ה"ט (כל קרבן שאין קבוע לו זמן אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה). וכן הוא לקמן סי' קז ס"א (ובשבת ויום טוב אינן מתפללין נדבה כלל, לפי שאין נדרים ונדבות קריבין בהם).
20. 311. מנהגים (טירנא) ערב פסח (בערב פסח אין אומרים ... מזמור לתודה, וכן בערב יום כפור, לפי שאין מביאין קדשים לבית הפסול למעט זמן אכילתו, לכן אין מביאין תודה בערבי פסחים משום חמץ, וב[ערב] יום כפור מפני התענית) . והוא כדאמרינן פסחים יג , ב (אין מביאין תודה בחג המצות ... בי"ד עסקינן, וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול), ופרש"י (אין מביאין קרבן ביום שיתמעט זמן אכילתו שקבעה לו תורה, ונמצא בא לידי נותר. ותודה נאכלת ליום ולילה, ואם יביאום בי"ד אינן נאכלות של חמץ אלא עד שש שעות).
21. 312. סעיף יג ( בערב פסח וחולו של מועד אין אומרים מזמור לתודה, מטעם שנתבאר בסי' נ"א, עיי"ש) .
22. 313. מנהגים שם (וכן בערב יום כפור). רמ"א ס"ט (ולא בערב יום כיפור).
23. 314. סעיף ו ס"ו (ואין אומרים בו מזמור לתודה מטעם שנתבאר בסימן נ"א). וראה חי' צמח צדק רח, ב ד"ה חלות של תודה. אגרות קודש ח"ג אגרת תנב.
24. 315. רש"ל בתשובה סי' סד (ויש אומרים שאין אומרים אף בערב ט' באב, וטעות גדול בעיני, שאם יבנה בית המקדש ויקריבו קרבנות, לא יהיה ט' באב כי אם לששון ולשמחה). והוא בספר המנהגים (טירנא) תשעה באב (יש אומרים שאין אומרין מזמור לתודה גם בערב ט' באב, כמו בערב יום כפורים, וכן בט' באב). מ"א ס"ק יא (ובהגהות מנהגים כתב שיש שאין אומרים אותו בערב ט' באב ולא בט' באב. וכתב רש"ל בתשובה סי' ס"ד, דטעות גדול הוא, דהרי בזמן המקדש היה יום טוב בט"ב והיו מקריבין תודה). והיינו שהיו מקריבין אותו בט' באב אף בבית שני, ואף לעתיד לבוא.
25. 316. טור (ויש שמוסיפים עוד פסוקים אחרים, וכל מקום ומקום כמנהגו).
26. 317. נוסח סדר רב עמרם (בתפלת שבת). כל בו סי' ד (ויש נהגו לברך ברוך שאמר לפני הודו לה'. אמנם הנכון לומר הודו לה' סמוך לקרבנות, מהטעם שכתבנו, כי אינו מענין הלל כלל, הלכך האיך נברך ברכת הלל עליו). והוא כמובא לעיל (הערה יג ) מספר האשכול, והובא בכל בו שם ( ומפני שהזכרנו סדר הקרבנות אנו אומרים זה המזמור), לכן אומרים אותו אחרי פרשת הקרבנות והקטורת ואיזהו, לפני ברוך שאמר. שער הכונות ענין תפלת השחר (הספרדים אומרים אותו קודם ברוך שאמר ... ומורי ז"ל נהג בזה כמנהג הספרדים). ובנוסח הסדור, הודו וגו' הוא קודם ברוך שאמר, ומזמור לתודה – אחר ברוך שאמר (כיון שהיא שירה, ואינה קשורה לקרבנות).
27. 318. מחזור ויטרי (ואומר פסוקי דזימרא, הודו לי"י קראו בשמו). טור (ויש אומרים הפסוקים והמזמורים שמוסיפין קודם ברוך שאמר. ובאשכנז נוהגים לומר ברוך שאמר מיד, ואחריו כל המזמורים, בין בחול בין בשבת. והכי מסתבר להקדים הברכה לכל המזמורים, שיהא לכולם ברכה תחלה וסוף).
28. 319. א כט, י-יג.
29. 320. ט, ה-יא.
30. 321. מחזור ויטרי ע' 64 (אשרי ... ויברך דוד, ויושע, אז ישיר עד ושמו אחד). וכן הוא לעיל סי' מט (נהגו לקרות ... ושירת הים).
31. 322. סדור רבינו שלמה מגרמייזא ע' עא (ומפני מה תקנו אבותינו שירת הים בתפילה יותר משאר שירת הכתובים בתורה ובנביאים, מפני שבו סדר השבח הסדור בישתבח, אותן התיבות והלשון נדרשים מתוך שירת הים, כך נדרש במכילתיה, אשירה לה' כי גאה גאה, [לו נאה] גדולה, לו נאה גבורה ולו התפארת והנצח וההוד, שכן בדוד הוא אמר לך ה' הגדולה והגבורה והנצח וההוד וגו' ... ברכות, שנאמר ויברך דוד את ה', והודאות, שנאמר ואתה אלקינו מודים אנחנו לך, לפיכך תקנו אבותינו אותה שירה משאר שירות שבתורה, ולאומרו בכל יום, רבינו אפרים). אבודרהם (והטעם שנהגו לומר ויברך דוד ושירת הים, לפי שכל אותם חמשה עשר לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח דורש במכילתין מתוך שירת הים ומתוך פסוקים של ויברך דוד). טור (ובתקון הגאונים יש נוהגין לומר ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל עד ומהללים לשם תפארתך, כאשר הוא בספר דברי הימים, ויברכו שם כבודך עד שירת הים, כאשר הוא בספר עזרא ושירת הים. והטעם, לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח, דורש במכילתא מתוך שירת הים, ומתוך אותן פסוקים של ויברך דויד).
32. 323. טור (ברוך שאמר וכו' צריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד). לבוש ס"א (וצריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד).
33. 324. תולעת יעקב , סוד פסוקי דזמרה (וראיתי באור זרוע [=לרבי משה די ליאון], כי שבח זה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא שנפלה מן השמים ומצאוהו כתוב בה). הובא בב"ח סי' נג, ובט"ז כאן ס"ק א. הובא גם לקמן סוס"ה בהערה בשוה"ג.
34. 325. רוקח סי' שכ (בברוך שאמר פ"ז תיבות ראשו כתם פ"ז). תשב"ץ סי' ריח (שיש בספר היכלות, שאין להיות כי אם פ"ז תיבות, וסימן לדבר ראשו כתם פ"ז). תולעת יעקב שם (ויש בו פ"ז תיבות, וכן כתוב בספר היכלות, והסימן, ראשו כתם פ"ז). טור ולבוש (ואמרו חז"ל [ספר היכלות], שיש בו פ"ז תיבות, וסימן ראשו כתם פ"ז (שיר השירים ה, יא), כלומר הברכה הראשונה תהיה פ"ז תיבות).
35. 326. תולעת יעקב שם (ועוד קבלו אנשי הקבלה, ששבח זה צריך לאומרו מעומד). רמ"א ס"ז (ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר).
36. 327. ב"ח (מי שמתפלל ביחיד אין צריך לעמוד בשעה שאומר ישתבח, אבל באמירת ברוך שאמר צריך לעמוד). מ"א ס"ק א (מעומד, אפילו ביחיד (ב"ח. תולעת יעקב)). וראה מ"א סי' נג ס"ק א.
37. 328. מ"א שם (בפה עמו בסגו"ל. בתשבחות בחיר"ק). האר"י בשער הכונות נא, ב (צריך לומר מהולל בפה עמו, ולא יאמר בפי ביו"ד, לפי שמלת בפה בגימריא פ"ז, כמנין פ"ז תיבות שיש בברוך שאמר. גם בתשבחות התיו בחיריק, ולא בשורוק כמו שכתבו המדקדקים, והרד"ק ז"ל כתב שהוא במשקל תפארת), ובפרי עץ חיים שער הזמירות פ"ד (בתשבחות בחירק תחת התי"ו, על משקל תפארת). וכן הוא הנוסח בסידור. וכן הוא בברכת ישתבח. אבל לענין ברכת בורא נפשות יתבאר לקמן סי' קפז ס"ט (בפי כל חי, ולא בפה, לפי שהוא סמוך לכל חי).
38. 329. ס' הכוונות כב, א (בהגיעך אל ברוך שאמר, אז תאחוז בטלית בפני צדדיו שהם כנגד פניך). שער הכוונות ענין תפלה השחר. מ"א שם (ויאחוז בב' ציציות שבטלית שהם כנגד פניו בשעת אמירת ברוך שאמר (הכוונות)). ובס' המנהגים - חב"ד ע' 9 (אוחזים ב' הציצית שלפניו ביד שמאל, ובסיום הברכה מעבירים אותם על עיניו ואחר כך נושקים אותם). וראה מנהגי מלך ע' 15.
39. 330. לדיני הפסק בתפלה, ראה ספרים "דיני הפסק בתפלה" (הרב איידלמן). "הפסק בתפלה" (הרב למברג). קובץ יגדיל תורה נ.י. חל"ה ע' רמא ואילך (הרב גינזבורג). דיני הפסק בין ישתבח לקדיש – לקמן סי' נד ס"ד (והערה טז ). דיני הפסק בקריאת שמע וברכות קריאת שמע – לקמן סי' סו (והערה כו ). דיני הפסק בפסוקי דזמרה יתבארו בסעיפים שלפנינו. והכלל הוא, אף שבברכות קריאת שמע אין להפסיק אלא בדבר שהוא כמו דבר שבקדושה (כדלקמן שם); בפסוקי דזמרה יש להפסיק אף בדבר שאינו כמו דבר שבקדושה, אבל עכ"פ הוא חובה. משא"כ בדבר שהוא רק מנהג, אין לענות אף בפסוקי דזמרה: (א) בסעיף זה נתבאר שעונה אמן אחר סיום ברכת ברוך שאמר של הש"ץ, "לפי שגם אמן זה שבח הוא וכעין זמרה". (ב) לקמן ס"ה יתבאר שכמו כן עונים אמן על כל הברכות, " לפי שאמן הוא גם כן שבח וכעין זמרה, אינו חשוב הפסק בפסוקי דזמרה" . (ג) אבל דוקא באמן של חובה ולא באמן של מנהג, כדלקמן סי' סו ס"ה ( וכשמפסיק לברכו, לא יאמר רק ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ולא נוסח יתברך וישתבח כו', שאינו אלא מנהג. ואפילו בפסוקי דזמרה אין מפסיקין לאמרו). (ד) לכן אין עונים ברוך הוא וברוך שמו, כדלקמן סי' קכד ס"ח (על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום נוהגין לומר ברוך הוא וברוך שמו ... ומכל מקום, כיון שאינו אלא מנהג, ולא מתיקון חכמים, אין מפסיקין לאומרו בכל מקום שאסור להפסיק לדבר הרשות, אפילו במקום שמותר להפסיק לעניית אמן, כגון בפסוקי דזמרה). (ה) וכן הוא באמן שמתתקבל ואילך, כדלקמן סי' סו ס"ה (ומתתקבל ואילך לא יענה אמן כי אינה אלא מנהג). ולכן אין עונים אותו גם בפסוקי דזמרה, כמובא באגרות קודש ח"ג אגרת תקו (שאלתי את פי כ"ק מו"ח אדמו"ר, ואמר לי, אשר בפסוקי דזמרה יאמרו כל נוסח הקדושה ומודים, אבל לא אמן שמתתקבל ואילך ... אחר מהתמימים אמר לי ששמע כן בשם כ"ק אדנ"ע – דמפסיקין לבריך שמי' – שאלתי אמש את כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א ואמר לי, שאינו, ושאין להפסיק). (ו) אבל עונים כל נוסח הקדושה, ולא רק קדוש ברוך וימלוך, ומודים, ולא רק תיבות "מודים אנחנו לך" כבברכות קריאת שמע, וכמובא לעיל מאגרות קודש. (ז) לענין פסוק ראשון של קריאת שמע עם הצבור, יובאו כמה דעות לקמן סי' ס"ה ס"ב (קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורין קריאת שמע צריך לקרות עמהם פסוק ראשון ... אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך לא יפסיק ... ויש אומרים דבפסוקי דזמרה יש להפסיק ... ולענין הלכה למעשה כסברא הג' דבפסוקי דזמרה יש להפסיק). (ח) גם באמצע ברכת ברוך שאמר יש מתירים לענות כמו באמצע פסוקי דזמרה (כאן ס"ג וס"ה), אמנם נראה שמסקנת רבינו (בשולי הגליון) היא שלא לענות אלא כמו בברכות קריאת שמע. (ט) לענין לבישת וברכת טלית יתבאר לקמן סי' נג ס"ג (מי שלא היה לו טלית עד שהגיע לישתבח, לא יברך על עטיפת ציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח, ואין צריך לומר באמצע פסוקי דזמרה, מפני שאסור להפסיק מברוך שאמר עד סוף ישתבח אפילו לצורך מצוה ... אלא יברך בין ישתבח ליוצר, שאז מותר להפסיק לצורך מצוה). ובקצות השלחן סי' יח ס"ו הוסיף "והוא הדין לתפילין". וראה אהלי שם ח"ח ע' ר ואילך. (י) במקום שאינו יכול להפסיק בין ישתבח ליוצר, כמו הש"ץ, יוכל לברך על הטלית גם בפסוקי דזמרה, כדלקמן שם (במה דברים אמורים, ביחיד, אבל ש"ץ שלא הביאו לו טלית עד ישתבח, יתעטף ויברך קודם שיתחיל ישתבח כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק). (יא) לענין אמירת הלל עם הצבור יתבאר לקמן סי' תפח ס"ג (ומצוה מן המובחר לקרותו עם הציבור ... ומכל מקום אם הוא עומד לאחר ברוך שאמר בשעה שהציבור מתחילין ההלל, לא יפסיק לקרות עמהן באותן הימים).
40. 331. טור ו שו"ע ס"ב (אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן, עונה אחריו אמן). וראה "הפסק בתפלה" ע' 148.
41. 332. כדלקמן סי' נט ס"ד (ויש אומרים, שאחר סיום ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה לא יענה אמן, שלא להפסיק בין קריאת שמע לברכה שלפניה, כמו שאסור להפסיק בין כל דבר מצוה או דבר הנאה שמברכין עליו להברכה שלפניו), ולעיל סי' כה סכ"א (אם שמע קדיש ... בין תפילין של יד לתפילין של ראש ... אם פסק וענה, הוי הפסק בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש, וצריך לברך על תפילין של ראש).
42. 333. ב"י (לדעת החולקים לומר שאין לו לענות אמן אחר ברכת הבוחר בעמו ישראל, לפי שאין להפסיק בין הברכה והדבר שמברכין עליו, וכמו שאכתוב בסימן נ"ט בסייעתא דשמיא, הכא נמי אם סיים קודם החזן אינו עונה אמן אחריו. מיהו אפשר דהכא שאני, דפסוקי דזמרה נינהו, ואמן שבח הוא וכעין זמרה, ולא הוי הפסק). לבוש ס"ב (ואף על גב דאין להפסיק בין הברכה דהיינו ברוך שאמר, והדבר שמברכין עליו דהיינו המזמורים ... אפילו הכי מפסיקין באמן, דשאני הכא דפסוקי דזמרה נינהו, ואמן שבח הוא, וכעין זמרה הוא, ולא הוי הפסק), וכדלקמן סי' קכד ס"ט (יענה אמן ... והכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה, כי אמן הוא לשון האמנת דברים). וכן הוא לקמן ס"ה ( שאמן הוא גם כן שבח וכעין זמרה, אינו חשוב הפסק בפסוקי דזמרה). וראה דברי נחמי' סה, ב.
43. 334. עיין הלכה ברורה סי' סו ס"ק ד (כתב מ"א, והמדקדקים ממתינין לפני שירה חדשה או בצור ישראל עד שהחזן יאמר גאל ישראל ויענה אמן, עכ"ד. ולי לא נראה, דאם כן למה פליגי הפוסקים בעניית אמן אחר גאל ישראל, הלא בידו לצאת ידי הכל. אלא ודאי אין ראוי להפסיק בשירה חדשה או בצור ישראל, לכך פליגי). דלא כמ"א שם ס"ק י"א (והמדקדקים ממתינים בצור ישראל כדי לענות אמן. ובס"ט משמע שיש להמתין בשירה חדשה). וכ"מ בב"י סי' נ"ט . בטור שם (כתב א"א ... וכשאני מגיע לסוף הברכה, אני ממהר לסיים לענות אמן אחר ברכת החזן), ובב"י שם (ונראה שטעמו מפני שהיה רוצה לענות אמן אחר ברכות קריאת שמע). ויתבאר לקמן שם בקונטרס אחרון סק"א (וכן משמע בטור וב"י סי' נ"ט, שאין דרך לענות, אלא כמו שעשה הרא"ש). וכשם שאין לענות אמן באמצע ברכת אהבת עולם, כך אין לענות אמן באמצע ברכה שאחר קריאת שמע לפני שירה חדשה, אפילו אמן שאחר ברכה זו עצמה, וכן אין לענות אמן באמצע ברכת ברוך שאמר .
44. 335. סוף ס"ט (ויש אומרים שאסור להפסיק באמצע הברכה בעניית אמן, אפילו אמן שאחר ברכה זו בעצמה, אלא באמן שהוא כמו דבר שבקדושה בלבד, כמו שנתבאר למעלה), ושם ס"ה (חוץ מן אמן שעונין אחר ברכת האל הקדוש ואמן שאחר שומע תפלה, שיש להם דין דבר שבקדושה, עונין אותן אפילו באמצע הפסוק). * ולפי זה ביעלה ויבא של ברכת המזון אין לענות אמן, כשהמברך אומרו בקול והשומעים הם באמצע יעלה ויבא, דהיינו באמצע ברכה שלישית של ברכת המזון; אלא כמבואר ב לקוטי שיחות חכ"ד ע' 380 (בין הפרקים, ובסוף ברכה זו (השלישית)). ומ"ש "בין הפרקים", אפשר הכוונה אחר שהשומע סיים לומר יעלה ויבא, או בין כל ברכה וברכה שביעלה ויבא זה; כמו שעונים אמן של ברכת יוצר אחר ברכת יוצר אף שאין עונים שם אחר ברכה אחרת (מלבד ברכת האל הקדוש ושומע תפלה). וראה מה שדנו בזה בקובץ יגדיל תורה נ.י. ח"ל ע' רצג. הפסק בתפלה ע' 169.
45. 336. מ"א ס"ק ג (ונראה לי דאפילו באמצע הברכה מותר לענות אמן, כיון שלא הוזכרה בגמרא). (ואם טעמו משום שאינו חובה כל כך. תפלת ערבית תוכיח , כמבואר לקמן סי' קד ס"ה (אפילו לענות קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק בתפלת י"ח), דהיינו אף בתפלת ערבית. ואי משום שכל אמן לגבה כקדושה לגבי ברכות קריאת שמע , כמבואר לקמן סי' סו ס"ד (לעניית קדיש וקדושה וברכו ומודים מפסיק אפילו באמצע הפרק, ואפילו באמצע הפסוק). באמן דידה ליכא למימר הכי , כדלקמן סי' סו סוף ס"ט (ויש אומרים שאסור להפסיק באמצע הברכה בעניית אמן, אפילו אמן שאחר ברכה זו בעצמה, אלא באמן שהוא כמו דבר שבקדושה בלבד) . והמ"א לשטתו בסי' סו ס"ק יא (והמדקדקים ממתינים בצור ישראל כדי לענות אמן, ובס"ט משמע שיש להמתין בשירה חדשה), שהיא דעה הראשונה דלקמן שם (ויש מדקדקים להמתין בצור ישראל כדי לענות אמן אחר הש"ץ) אזל . וצ"ע) . דברי המ"א הובאו גם לקמן ס"ה, וגם שם (הערה פ ) מקשה עליו רבינו. ומסיק בבדי השלחן סי' יח ס"ק ה, שמשמעות פסקי הסדור דלא כמ"א, ואין לענות בה אמן.
46. 337. לפי זה נראה, שלפי דעת המ"א, כן הוא גם באמצע ברכת ישתבח, שגם היא לא נזכרה בתלמוד. ואף שנזכרת ברכת ישתבח בראשונים בשם הירושלמי (כדלקמן סי' נד ס"ג הערה נח ). אינה נזכרת בירושלמי דידן. וכן פירש את דברי המ"א בפרמ"ג כאן (ואפילו באמצע ברכה ברוך שאמר או ישתבח, ולא דמי לאמצע ברכה של קריאת שמע דאסור, [כיון] דמוזכר בתלמוד, מה שאין כן זה). וראה קובץ יגדיל תורה נ.י. חמ"ב ע' שיז. לקמן (הערה פא ). ולענין ההפסק בסוף ברכת ישתבח (אחר שאמר ברוך אתה ה'), וכן באמצע שאר ברכות הקצרות והארוכות, ראה קצות השלחן סי' ה סי"א. הפסק בתפלה פ"ג הערה 4.
47. 338. רא"ש כלל ד סי' יט (וכשאני מגיע לסוף הברכה, אני ממהר לסיים ברכתי קודם שיסיים החזן ברכתו, ומכוין אני לענות אמן אחר ברכת החזן). הובא ב טור סי' נ"ט (כתב א"א ז"ל בתשובה ... וכשאני מגיע לסוף הברכה, אני ממהר לסיים לענות אמן אחר ברכת החזן), וב"י שם (ונראה שטעמו, מפני שהיה רוצה לענות אמן אחר ברכות קריאת שמע, ולענות אחר ברכות עצמו אי אפשר). לבוש ס"ב (אם סיים עם החזן לא יענה אמן, שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו באמצע ענין, מפני שאינו דרך מוסר, ולא עוד אלא אפילו הוא מגונה, וכבוּר יחשב, שמראה בכל פעם כאילו סיים ונמלך וחוזר ומברך, וזה מגונה).
48. 339. ברכות מה, ב (העונה אמן אחר ברכותיו ... הרי זה מגונה). רמב"ם פ"א מהל' ברכות ה' טז (כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה). וכן הוא לקמן סי' נד ס"א (שכל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה). סי' סו ס"ט (אבל לא אחר ברכת עצמו, כמו שנתבאר בסימן נ"ד). סי' קפח ס"א (שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו). סי' רטו ס"א (העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה).
49. 340. מ"א ס"ק ב (אבל אם סיים עם החזן בבת אחת, לא יענה אמן, דהוי עונה אמן אחר ברכותיו. ולכאורה נראה דזה לא מקרי עונה אמן אחר ברכותיו, כיון שעכ"פ הוא עונה על ברכת הש"ץ. ומה אעשה וכבר הורה זקן). והיינו שיש לחוש לדברי הרא"ש.
50. 341. כדלקמן סי' נד ס"א (נוהגין במקומות הרבה לענות אמן אחר ברכת ישתבח אפילו אחר ברכת עצמו, שלא אמרו שכל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה אלא כשלא בירך רק ברכה אחת ... אבל כשעונה אחר סיום ב' ברכות או יותר הסמוכות זו לזו ... הרי זה משובח, וכן ישתבח, כיון שהיא סמוכה לברוך שאמר, ואסור להפסיק ביניהם בדיבור ... ויש אומרים שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו ... אפילו בסיום כמה ברכות הסמוכות זו לזו. וכן נוהגין במדינות אלו). סי' קפח ס"א (לפי מנהג מדינות אלו, שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו אפילו בסיום ברכות). סי' רטו ס"א (אלא אם כן בירך שתי ברכות או יותר שיש אחיזה לזו בזו, עונה בסוף כולן אמן, כמ"ש בסימן נ"ד. ויש חולקין גם בזה, כמו שנתבאר שם, וכן מנהג מדינות אלו, ואין לשנות המנהג).
51. 342. מ"א שם (ומכל מקום נראה לי, דאם סיים ישתבח ודכוותייהו עם הש"ץ, עונה אמן, דהא הרבה פוסקים סבירא להו דעונה עליהם אמן אחר ברכת עצמו כמ"ש סי' רט"ו. ואף דאנן לא נהיגין הכי, מכל מקום בכהאי גוונא שרי. והוא הדין אם החזן סיים ברכה אחרת והוא אמר ברכה אחרת, מותר לענות אמן).
52. 343. לכאורה הכוונה משיתחיל "ברכת" ברוך שאמר, דהיינו בא"י אמ"ה האל אב הרחמן, וכמבואר בראבי"ה סוף סי' קסח (ובתשובות הגאונים כתוב דאסור לאישתעויי מעידן דהתחיל בא"י אמ"ה האל אב הרחמן), ששם מתחלת "ברכת" ברוך שאמר, שהיא ברכה ארוכה המתחלת בא"י אמ"ה האל אב הרחמן, ומסיימת "בא"י מלך מהולל בתשבחות". משא"כ ברכת ישתבח, שהברכה מתחלת מיד בתיבת "ישתבח", ולא בתיבת ברוך, כדלקמן רס"י נד (ישתבח אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר) וראה הפסק בתפלה ע' 182. לקמן (הערה עח ).
53. 344. רי"ף ברכות כג, א ו רא"ש ברכות פ"ה סי' ה (ותקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו וברכה מבתרייהו, ומאי ניהו ברוך שאמר וישתבח. הלכך מיבעי ליה לאינש דלא לאישתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים ליה שמונה עשרה). טור ושו"ע ס"ד (צריך ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף י"ח). מ"א ס"ק ג (דברוך שאמר הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה, וישתבח הוי ברכה אחרונה, ובין ישתבח ליוצר אסור להפסיק כמ"ש סי' נ"ד, וביוצר הוי ברכת קריאת שמע, עסי' ס"ו). ולענין הפסק בין תפלת י"ח לתחנון, ראה לקמן סי' קלא ס"א (ותחינה זו שמתחנן בנפילת אפים צריך לומר מיד אחר התפלה, אבל אם הפסיק ועסק בדברים אחרים אחר התפלה, שוב אין תחינתו נשמעת כל כך. לכן אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים (אף על פי שמן הדין אין איסור בדבר, שהרי עיקר נפילת אפים היא רשות)).
54. 345. כדלעיל ס"א (ותקנו ברכה לפניהם ולאחריהם, לפניהם ברוך שאמר ואחריהם ישתבח).
55. 346. תוס' ברכות מו, א ד"ה כל (וישתבח סמוכה לברוך שאמר, ולכך יש ליזהר שלא לספר ביניהם, אע"פ שיש הפסק טובא פסוקי דזמרה, מכל מקום לא מפסקי). ראבי"ה ברכות סי' לב (ובדברי גאונים כתוב שאסור לאישתעוי בין ברוך שאמר עד שחותם בישתבח. וכן נהגו במגנצא שאין קובלים בבית הכנסת עד שחותם שליח צבור בישתבח ואומר קדיש), וסוף סי' קסח (ובתשובות הגאונים כתוב דאסור לאישתעויי מעידן דהתחיל בא"י אמ"ה האל אב הרחמן עד דגמיר שליח צבור ישתבח וחתים מלך מהולל בתשבחות, דכולהו חדא בריכתא אריכתא נינהו. ולכך נהגו בהרבה מקומות שאין הקובלין משיבין שליח צבור עד גמר ישתבח).
56. 347. כל בו סי' ד (וכתב הריא"ף ז"ל דלא מבעי ליה לאיניש לאשתעויי מכי פתח ברוך שאמר עד סוף י"ח ברכות של תפלה ... אמנם בעניני מצוה, כגון לפסוק צדקה לעניים או לדבר מצוה אחרת, מותר לספר אחר ברכה שלאחריו שהיא ישתבח). ב"י (ונראה מדברי הכלבו סימן ד', שאע"פ שלעניני מצוה יכול להפסיק בין ישתבח ליוצר, כמו שכתב רבינו בסימן נ"ד בשם רב עמרם, בין ברוך שאמר לישתבח לא יפסיק). רמ"א ס"ד (ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח). וכן הוא לקמן סי' נג ס"ג (שאסור להפסיק מברוך שאמר עד סוף ישתבח אפילו לצורך מצוה, כמו שנתבאר בסימן נ"א).
57. 348. כדלקמן סי' סו (דיני הפסק בברכות קריאת שמע). ולקמן ס"ה (ושאילת שלום מברוך שאמר עד ישתבח דינה כמו בקריאת שמע וברכותיה).
58. 349. ירושלמי , הובא במנהיג סי' ד (וכן מצאתי בירושלם, הסח בין ישתבח ליוצר אור, עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה), והגהות מיימוניות פ"ז מהלכות תפלה אות ע, וטור (יש בירושלמי, השח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו, וחוזרין עליה ממערכי המלחמה). שו"ע סי' נד ס"ג (המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה). וכן הוא לקמן סי' נד ס"ג ( המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו, וחוזר עליו מעורכי המלחמה, מטעם שנתבאר בסימן נ"א ). והוא כאמור בפרשת שופטים כ, ח (ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו, מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו), ותנן סוטה מד, א (רבי יוסי הגלילי אומר, הירא ורך הלבב זהו המתיירא מן העבירות שבידו).
59. 350. כדלעיל ס"א (כדי לסדר שבחו של מקום ברוך הוא תחלה ואחר כך יתפלל).
60. 351. האשכול הלכות פסוקי דזמרה (ולא מיבעיא ליה לאינש לאישתעויי מברוך שאמר עד סוף י"ח ברכות של תפלה, כי ברוך שאמר נתקן עם התפלה, כדאמרינן לעולם יסדיר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל). כל בו סי' ד (והרב בעל האשכול ז"ל כתב הטעם, לפי שברוך שאמר נתקן עם התפלה להסדיר שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל, וכיון שכן הוא, אינו דין לספר בין סדור השבח והתפלה). ב"י סי' נד (וכתב הכלבו (סי' ד) הטעם, לפי שברוך שאמר נתקן עם התפלה להסדיר שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל, וכיון שכן הוא, אינו דין לדבר בין סידור השבח והתפלה).
61. 352. סעיף ג ( ויש מי שאומר, שלצרכי צבור או לצורך מצוה, כגון לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק) . הכלל שבאמצע פסוקי דזמרה ולפני ישתבח אסור להפסיק אפילו לצורך מצוה, ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לצורך מצוה, נתבאר גם לקמן סי' נג ס"ג (מי שלא היה לו טלית עד שהגיע לישתבח לא יברך על עטיפת ציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח ואין צריך לומר באמצע פסוקי דזמרה מפני שאסור להפסיק מברוך שאמר עד סוף ישתבח אפילו לצורך מצוה כמו שנתבאר בסימן נ"א אלא יברך בין ישתבח ליוצר שאז מותר להפסיק לצורך מצוה כמו שיתבאר בסימן נ"ד).
62. 353. כדלקמן סי' סו ס"ט ( צריך לסמוך גאולה לתפלה מטעם שיתבאר בסימן קי"א, ולא יפסיק אחר שסיים גאל ישראל אפילו כמו באמצע הפרק ). ורס"י קיא (צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה, ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל).
63. 354. תשב"ץ סי' רד (ואסור לדבר מן ברוך שאמר עד סוף ישתבח, אבל שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, כמו בקריאת שמע). טור ושו"ע ס"ה (בין המזמורים האלו, שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע המזמור, שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד).
64. 355. סעיף א (התירו שאילת שלום מפני היראה ומפני הכבוד ומפני דרכי שלום, כיצד...).
65. 356. אלי' זוטא ס"ק ב (וכן בין הפסוקים הסמוכים זה לזה בתוך פסוקי דזמרה אפילו אינו מזמור שלם, דהיינו מהודו לה' קראו בשמו עד אמן והלל לה', תנו עוז וכו' עד ברוך אלקים, אל נקמות ה' עד על גאים, נפשינו חכתה עד כאשר יחלנו לך, יהי שם עד על השמים כבודו, ברוך ה' אלהים וכו' עד אמן ואמן, ויברך דוד וגו' עד לשם תפארתך, אתה ה' לבדך עד במים עזים, ויושע עד ה' ימלוך לעולם ועד (פסקי תו"מ)).
66. 357. כדלעיל ס"א (ויש מקומות שנוהגין להוסיף הודו לה' קראו בשמו ... ויש נוהגין לומר כל הפסוקים והמזמורים שמוסיפים קודם ברוך שאמר).
67. 358. א. טז, ח ואילך.
68. 359. תהלים סח, לה-לו.
69. 360. תהלים צד, א-ב.
70. 361. תהלים לג, כ-כב.
71. 362. תהלים קיג, ב-ד.
72. 363. תהלים עב, יח-יט.
73. 364. דברי הימים א כט, י-יג.
74. 365. נחמיה ט, ו-יא. ובנוסח שלנו מתחילים (ט, באמצע פסוק ה) "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה", וכדלעיל ס"א (ויברכו שם כבודך, עד שירת הים, כאשר הוא בספר נחמיה).
75. 366. בשלח יד, ל - טו, יט.
76. 367. סעיף ב.
77. 368. האר"י בשער הכונות ענין ברכת השחר א, ג (כשהי' איזה אדם מברך ומסדר הברכות בבית הכנסת, היה עונה אחריהם אמן, ואפילו אם הי' באמצע הזמירות הי' מפסיק לענות אחריהם אמן). מ"א ס"ק ג (כתב בכוונות דמותר לענות אמן אחר ברוך שאמר). וכן הוא בפסקי הסדור סכ"ג (בפסוקי דזמרה מברוך שאמר ועד ישתבח, מותר לענות אמן אפילו באמצע פרק).
78. 369. שיש לו דין בין הפרקים, כדלעיל "ואלו הן בין הפרקים ... ובין סוף המזמורים לישתבח). וכן הוא לקמן סי' נג ס"ג (לא יברך על עטיפת ציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח, ואין צריך לומר באמצע פסוקי דזמרה), ושם נסמן (הערה יד ). * נמצא שאם הש"ץ מסיים ברכת ישתבח ואומר קדיש וברכו, והמתפלל עדיין לפני ישתבח, יכול המתפלל לענות: (א) אמן שאחר אמירת הש"ץ חי העולמים (שהרי "מותר לענות אמן על כל הברכות"). (ב) אמן יהא שמיה רבא, ואמן שאחר ואמרו אמן (שעונים גם בברכות קריאת שמע, כדלקמן סי' סו ס"ה). (ג) ברכו (שעונים גם בברכות קריאת שמע (כדלקמן שם). ואפשר שאין עונים אמן שאחר שמיה רבא ואחר ויקרב משיחיה ואחר בריך הוא, שהם אינם אלא מנהג ואין עונים אותם באמצע פסוקי דזמרה, כמו שאין עונים שם אמן שמתתקבל ואילך, כדלקמן שם (והערה לו ). וכל זה הוא כשהמתפלל עדיין לא התחיל ישתבח, אבל אם כבר התחיל ישתבח, ושומע את הש"ץ מסיים חי העולמים, לא יענה אמן, כמו באמצע ברכת ברוך שאמר, שהשומע את הש"ץ מסיים מלך מהולל בתשבחות, לא יענה אמן, כדלעיל ס"ג ( אם עדיין לא סיים הברכה, לא יענה, שאין מפסיקין באמצע שום ברכה אפילו בעניית אמן, אלא באמן של האל הקדוש ושל שומע תפלה בלבד ). ולכן יענה רק אמן יהא שמיה רבא, אמן שאחר ואמרו אמן, וברכו. ומכל מקום יש הפרש בין "ברכת" ברוך שאמר, שהיא ברכה ארוכה המתחלת בא"י אמ"ה האל אב הרחמן (ולא בתיבת ברוך שאמר), ומסיימת "בא"י מלך מהולל בתשבחות", ולכן איסור עניית אמן הוא משאמר בא"י אמ"ה האל אב הרחמן; לבין "ברכת" ישתבח, שהברכה אינה פותחת בתיבת ברוך (כדלקמן רס"י נד), אלא מיד בתיבת "ישתבח". לכן גם איסור עניית אמן הוא מיד משאומר תיבת ישתבח (כדלעיל הערה נב ).
79. 370. ב"י (אפשר דהכא שאני, דפסוקי דזמרה נינהו, ואמן שבח הוא וכעין זמרה, ולא הוי הפסק). וכן הוא לעיל ס"ג (ואין אמן זה חשוב הפסק בין פסוקי דזמרה לברכה שלפניהם, לפי שגם אמן שבח הוא וכעין זמרה), ושם נסמן (והערה מב ).
80. 371. מ"א ס"ק ג (ונראה לי דאפילו באמצע הברכה מותר לענות אמן כיון שלא הוזכרה בגמרא). צ"ע הא עכ"פ היה מנהג פשוט גם בימיהם, כמבואר בספר הזהר פרשת תרומה [ויקהל] רטו סע"ב (ועל דא בברוך שאמר, ברוך ברוך על כולא). וכן בטור בשם ספר היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול, וכן בתולעת יעקב בשם אור זרוע , שתיקנוה אנשי כנסת הגדולה (כנסמן לעיל הערות לג - לד ), והם תיקנו גם כן כל הברכות , כדלקמן רס"י פט (אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל יום שלשה תפלות של י"ח ברכות), ורס"י רצד (כשתקנו אנשי כנסת הגדולה לישראל נוסח הברכות ותפלות). דברי המ"א הובאו גם לעיל ס"ג, וגם שם (הערה מה ) הקשה על דבריו.
81. 372. ולדעה זו, מותר לענות אמן אף באמצע ברכת ישתבח, שאינה נזכרת בתלמוד, וכמובא בפרמ"ג א"א על מ"א הנ"ל (ואפילו באמצע ברכה ברוך שאמר או ישתבח. ולא דמי לאמצע ברכה של קריאת שמע דאסור, [כיון] דמוזכר בתלמוד, מה שאין כן זה). ראה לעיל (הערה מו ). ומה שהזכיר המ"א ברכת ברוך שאמר דוקא, היינו כדי לומר שמותר להפסיק בה " אף על פי שהיא פותחת בברוך וחותמת בברוך", משא"כ ברכת ישתבח שאינה פותחת בברוך, כדלקמן סי' נד ס"א (ישתבח אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר, ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה, זו לפניהם וזו לאחריהם, ופסוקים שביניהם אינם חשובין הפסק).
82. 373. תשב"ץ סי' רד (מהר"ם ז"ל היה רגיל, כשהיה מפסיק בין ברוך שאמר לישתבח, אומר אותן ג' פסוקים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם כו' עד אמן והלל לה' וברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דויד, וכשחוזר להתחיל ממקום שהפסיק, אומר אלו ג' פסוקים לפי שהם כמו ברכה). הרב דוד אבודרהם הובא בב"י. לבוש ס"ה. ב"ח. ט"ז ס"ק ב. מ"א ס"ק ד (כשצריך להפסיק יאמר ברוך ה' לעולם וגו' עד ויברך דוד, וכשיחזור למקום שפסק יאמר גם כן אלו הפסוקים, דהוי כמו ברכה לפניהם ולאחריהם (ב"י אבודרהם ב"ח)).
83. 374. תהלים קו, ב.
84. 375. שו"ת רש"ל סי' סד (ואחר ברוך שאמר, קבלתי מזקנים שאין לומר מי ימלל כו', אלא להתחיל הודו לה' כו') הובא במ"א ס"ק ג (וכתב רש"ל סי' ס"ד, שאסור לומר פסוק מי ימלל וגו' אחר ברוך שאמר). והוא לפי נוסח האשכנזים האומרים הודו אחרי ברוך שאמר (ראה לעיל ס"א).
85. 376. לבוש ס"ה (ומיד אחר ברוך שאמר יאמר הודו לה' קראו בשמו. ונראה לי, אותם שאומרים תחלה פסוק מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, טועים גמורים הם ואסור לאומרו, ומי שאומרו הרי הוא כמחרף ומגדף, לפי שכיון שהוא מתחיל עתה לומר זמירות ותשבחות ואומר תחלה מי ימלל וגו', משמע פירושו, מי שהוא רוצה למלל גבורות ה' כדי שישמיע כל תהלתו יאמר הודו לה' קראו בשמו וגו', והרי זה חירוף וגידוף, כי מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לספר כל תהלות ה'). הובא בט"ז ס"ק ב. וראה כעין זה לקמן סי' קיג ס"ח (אין להוסיף על תואריו של הקדוש ברוך הוא יותר מהאל הגדול הגבור והנורא, לפי שכשאומר יותר מהם ומסיים, נראה כאילו סיים כל שבחיו, ומי יוכל להשמיע כל תהלתו).
86. 377. תשב"ץ סי' רכ (מפסיק בין אלהי העמים אלילים ובין וה' שמים עשה). טור ושו"ע ס"ו (צריך להפסיק בין אלילים ובין וה' שמים עשה).
87. 378. דרך חיים למהר"ם די לונזאנו לט, ב (וכשמגיע לכי כל אלהי העמים אלילים ... העולם טועים בפסוק זה ... הא', שאין מפסיקין בין מלת כי למלת כל. הב', שאין מדגישין כף של כל. הג', אין מפסיקין בין מלת העמים למלת אלילים ... תמצא שיש פסיק בן העמים לאלילים, לפי שצריך להפסיק ביניהם, דאם לא כן, נראה כאומר העמים אלילים, ואין כוונת הפסוק לומר שהעמים הם אלילים, אלא שאלהי העמים הם אלילים. הב' והא' תלויים זה בזה, כי לפי שיש פסיק בין כי לכל, וצריך להפסיק ביניהם, לפיכך כף כל דגושה. ואמנם, הטעם למה נאמר פסיק בין כי לכל, ולמה צריך להפסיק ביניהם, הוא סוד). הובא ב של"ה עניני תפלה רנב, ב. מ"א ס"ק ה (גם בין כי לכל יש פסיק, ולכן הכ"ף דגוש. ובין העמים לאלילים ... (של"ה)). ופירש במחה"ש שם (רוצה לומר, אף על גב שאותיות הבאים אחר אותיות אהו"י צריכות להיות רפוים, והכ"ף של כל היא אחר אות יו"ד, מכל מקום הואיל והיא פסיק, הכ"ף דגושה כדינה).
88. 379. מ"א שם ( ובין שמים לעשה צריך גם כן להפסיק, שלא תבלע המ"ם).
89. 380. ס"כ (כל תיבה שתחלתה אל"ף וסוף תיבה שלפניה מ"ם, צריך להפסיק מעט ביניהם, שלא תבלע האל"ף), וסכ"א (ולא בקריאת שמע בלבד, אלא אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכל זה).
90. 381. עיין טור (וצריך לכוין בתהלה לדוד, דא"ר אלעזר, כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ויותר יכוין בפסוק פותח את ידך, שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק, שמזכיר בו שבחו של הקדוש ברוך הוא שמשגיח על בריותיו ומפרנסן).
91. 382. הרב רבינו יונה ברכות כג, א בשם הגאונים (וכיון שעיקר אמירתו הוא מפני זה הפסוק, להודיע גבורותיו של הקדוש ברוך הוא שהוא זן מקרני ראמים ועד ביצי כנים, אומרים הגאונים, שצריך לכוין באמירתו. ואם לא כוון, צריך לחזור ולאמרו פעם אחרת). שו"ע ס"ז (צריך לכוין בפסוק פותח את ידך. ואם לא כוון, צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 9 (באמירת פותח את ידיך – ממשמשין בתפילין של יד, ובאמירת ומשביע לכל חי רצון – ממשמשין בתפילין של ראש).
92. 383. ברכות ד, ב (כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מאי טעמא. אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת, נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין. אלא משום דאית ביה פותח את ידך). עוד מעלה בפרק זה, מובא לקמן סי' צג ס"ב (תהלה לדוד, שכתוב בו רצון יראיו יעשה, שומר ה' את כל אוהביו).
93. 384. טור (כמועתק לעיל הערה צ ).
94. 385. סעיף א (ועכשיו אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור. אבל קריאת שמע, שעיקר מצות כוונתה אינה אלא פסוק ראשון, חוזרין, שבקל יוכל לכוין, וכן פסוק פותח את ידך שבפסוקי דזמרה, כמו שנתבאר בסימן נ"א וס"[ג]). והוא כדלקמן סי' סג ס"ה (אם קרא קריאת שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון או בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, צריך לחזור ולקרותן).
95. 386. מ"א ס"ק ו (ואף על גב דהאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונה, כמ"ש סי' ק"א, הכא דאינו אלא פסוק אחד, חוזר, דיכול לכוון. עיין סי' ס"ג ס"ד).
96. 387. טור (ואחריו נהגו לומר ואנחנו נברך יה (תהלים קטו, יח). וכתב רב עמרם, לשלשולי הללויה בתר הללויה, דכולהו פרשיות עד כל הנשמה תהלל יה איתנהו סוף פירקא הללויה וריש פירקא הללויה, דהללויה דבתר תהלת ה' ידבר פי ריש פירקא הוא, משום הכי מוסיפין ואנחנו נברך יה), בשם רב עמרם גאון בסידורו (ומוסיפין בתר לעולם ועד, ואנחנו נברך יה, כדי לשלשוליה הללויה בתר הללויה). רמ"א ס"ז (ואומרים פסוק ואנחנו נברך יה אחר תהלה לדוד). לבוש ס"ט (וטעמא כדי לשלשולי הללויה בתר הללויה, דכולהו פרשיות עד כל הנשמה תהלל יה איתינהו סוף פרקא הללויה וריש פרקא הללויה, והללויה דבתר תהלת ה' ידבר פי ריש פרקא הוא, משום הכי מוסיפין ואנחנו נברך יה וגו', לסיים בהללויה ולהתחיל מיד אחריו המזמור שאחריו המתחיל בהללויה הללי נפשי וגו').
97. 388. כדלעיל ס"א (שאמרו כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא), ושם נסמן (הערה ח ).
98. 389. ספר האשכול הלכות פסוקי דזמרה (ואני הכותב שמעתי מן הרב ר' יצחק בן מרון לוי ז"ל, שלכך מוסיפין זה הפסוק, מפני שאמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, לכך אחר שאמרנו תהלה לדוד אנו אומרים ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם, כלומר שנזכה לאומרו לעולם הבא). הובא בארחות חיים הל' מאה ברכות סי' כט, וב כל בו סי' ד (והדין טעמא דמסתבר, שהרי כמה פעמים אנו אומרים תהלה לדוד בלא שאר המזמורים, ואף על פי כן אנו מוסיפין אותו בכל פעם ופעם). לבוש שם (לפיכך אפילו כשאומרים תהלה לדוד לבדו בלא שאר מזמורים, כגון במנחה, ובסדר קדושה, יש לומר גם כן פסוק זה), והיינו באשרי שבמנחה ושלפני ובא לציון. מ"א ס"ק ז (ולכן אומרים אותו גם במנחה).
99. 390. אבודרהם (שאין לכפול אלא הפסוק האחרון שבסוף כל המזמורים בלבד, שהוא כל הנשמה תהלל יה, הודיע שנגמרו המזמורים של סוף התלים). טור ורמ"א ס"ז (וכופלין פסוק כל הנשמה תהלל יה (תהילים קנ, ו), לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה).
100. 391. הרב דוד אבודרהם (וכן בשירת הים כופלין פסוק ה' ימלוך, מפני שהוא סוף השירה, ואם לא היו כופלין אותו לא היה נראה כי הוא סוף השירה). רמ"א שם (וכן פסוק ה' ימלוך לעולם ועד).
101. 392. האר"י , בנגיד ומצוה נוסח תפלת שחרית (צריך לומר כי בא סוס פרעה, כי גם הוא מן השירה), ובמשנת חסידים תפלת העשיה פ"ח ס"ו (ויאמר גם פסוק כי בא סוס פרעה). מ"א ס"ק ט (טוב לומר עם השירה פסוק כי בא סוס פרעה וגו' (כתבים)).
102. 393. ראה רמ"א שם ס"ו (וכן למטה מהשירה ה' שיטין, והתחלתן ותקח), והיינו שהשירה מסתיימת בפסוק (בשלח טו, יט) "כי בא ... בתוך הים", ואחריה בא הפסוק (שם טו, כ) "ותקח מרים ... בתופים ובמחולות". ומה שאמרו שפסוק ה' ימלוך לעולם ועד הוא סוף השירה, ראה מה שליקט ודן בזה בקובץ יגדיל תורה ירות"ו חכ"ה ע' 96 ואילך.
103. 394. בפסוקי ויברך דוד (דברי הימים א כט, יג).
104. 395. בתפלת נשמת.
105. 396. הרב רבינו יונה ברכות כד, א (ומכאן נראה שהמנהג שנוהגים קצת בני אדם לשחות כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים, שאינו נכון, שהרי נראה בכאן ששאר כריעות אין לו לכרוע אלא אותם שתקנו חכמים ... מפי מורי הרב נר"ו). רבינו ירוחם נתיב יא ח"ג (הכורע כשאומר וכל קומה לפניך תשתחוה, נראה לי דהוא מגונה). רמ"א ס"ז (כשמגיע לואתה ה' אלהינו מודים אנחנו לך, או לפסוק וכל קומה לפניך תשתחוה, אין לשחות ולהשתחות שם, כדלקמן סי' קי"ג).
106. 397. ס"ג (הכורע בהודאה שבברכת המזון ובהודאה של הלל שהיא הודו לה' כי טוב וגו', הרי זה מגונה. והוא הדין בשאר הודאות, כגון לך לבדך אנחנו מודים, ועתה אלקינו מודים אנחנו לך, שאין לכרוע בברוך אתה ולא בהודאה אלא במקומות שתקנו חכמים, באבות תחלה וסוף ובהודאה שבתפלה תחלה וסוף, מפני שלשון הודאה אינו מלשון השתחואה כלל אלא מלשון החזקת טובה והילול, והכורע מחמת לשון הודאה שמזכיר הרי זה מגונה וסכל הוא וכריעתו סכלות ... וכן הכורע בוכל קומה לפניך תשתחוה הרי זה גם כן מגונה, מפני שכורע מחמת לשון השתחוואה שמזכיר, ובאמת אין לכרוע מפני זה). וכן הוא לקמן סי' רפא ס"ה (כשמגיע בנשמת לולך אנחנו מודים, לא ישחה שם כמו במודים, שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים, כמו שנתבאר בסי' קי"ג).
107. 398. דרכי משה ס"ק יח (המנהג עכשיו לעמוד מויברך דוד עד תפארתך). רמ"א ס"ז (ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר, ויברך דויד וישתבח).
108. 399. האר"י בפרי עץ חיים שער הזמירות פ"ה (ראיתי למורי ז"ל שהי' קם מעומד מן ויברך דוד עד אתה הוא ה' האלהים, ועד בכלל, מעומד, כי הם סוד הכתר. ולכך בר"ת שם אהי"ה מרומז). מ"א ס"ק ט (בויברך דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלקים ... (כתבים)).
109. 400. עד ישתבח, כדלקמן רס"י נג ( נוהגין לעמוד בשעת אמירת ישתבח). הרבי הי' עומד מברוך ה' לעולם עד אחרי ברכו (ראה הליכות מנחם ע' קנט).
110. 401. פרי עץ חיים שם (היה נוהג מורי זלה"ה ליתן צדקה עתה, באומרו ואתה מושל בכל). מ"א ס"ק ז (וכשאמר ואתה מושל בכל, נתן צדקה מעומד (כתבים)). ואילו לקמן סי' צב ס"י (טוב ליתן צדקה קודם התפלה, שנאמר אני בצדק אחזה פניך). ונתבאר באגרות קודש חי"א אגרת ג'תשי (מ"ש בענין נתינת צדקה לפני התפלה וזמנה בדיוק. הנה המובא בשו"ע סוף סי' צ"ב ומובא בהקדמת רבנו הזקן בסידורו, מיוסד על מרז"ל יהיב פרוטה לעני והדר מצלי (ב"ב י' ע"א), הרי מלשון רז"ל, והדר, מוכח שזהו קודם התחלת התפלה, שסתמה היא תפלת י"ח. וכ"מ גם ממה שנסדר דין זה בשו"ע או"ח בין דיני ק"ש ושמ"ע. אבל בסידור האריז"ל (וכן הוא בפע"ח ש"ז פ"ה), כתב שנתינת צדקה זו הוא בויברך דוד באמירת מושל בכל, הובא גם כן בפרי מגדים). וחי"ט אגרת ז'צט בשוה"ג (בפרמ"ג או"ח סוסצ"ב במש"ז סבירא ליה דצדקה לפני התפלה הרי היא דבאמירת ויברך דוד [ולכאורה יש בכלל הנתינה בויברך דוד גם נתינת צדקה לפני התפילה.] אבל ממה שכתב אדה"ז בשו"ע שלו ב' הענינים בנפרד (בסי' נא ובסי' צב), משמע דשתי נתינות הן. ובפרט על פי כוונת הנתינות (נתבארו בסידור האריז"ל בויברך דוד, ובאגה"ק לאדה"ז ס"ח ובתהלים להצ"צ סי"ז) שהן הפכיות, ואף שדין הנתינה לפני התפלה הובא בשו"ע סו"ס צ"ב – יש לומר שזמנה מתאים יותר לפני כל התפלה, והרי פשיטא שאין ענין להפסיק בין גאולה לתפלה (שזהו מתאים לסי' צב) בהפרשה לצדקה, ואכ"מ) .
111. 402. בשירת הים (מי כמוכה באלים ה', מי כּמוכה נאדר בקודש).
112. 403. ארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' לב (וכשיקרא השירה יזהר כל אדם שיאמר מי כמוך הכ"ף דגושה ... ואין להקשות מפסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוכה שהיא רפויה ... וכן יקרא ידמו כאבן הכ"ף דגושה ... וכן עם זו גאלת הגימ"ל דגושה). ב"י . לבוש ס"ט. מ"א ס"ק ז (מי כמוך תנינא הכ"ף דגושה. אבל מי כמוך קמא, וכן כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, הכ"ף רפויה. עם זו גאלת הגימ"ל דגושה. ועבב"י בשם ארחות חיים קצת רמז טעם לדבר).
113. 404. בתפלת נשמת (תהלים לה, י).
114. 405. בשירת הים (טו, טז).
115. 406. בשירת הים (טו, יג).
116. 407. סעיף כב ( צריך ליזהר שלא ידגיש הרפה ולא ירפה הדגש) .
117. 408. שו"ע ס"ח (אין אומרים הזמירות במרוצה, כי אם בנחת). לבוש ס"ט (ולא יאמר אותם במרוצה, רק בנחת מלה במלה, כדי לכוין בהם).
118. 409. עיין סי' נ"ב ס"א ( מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה, יש לו לדלג פסוקי דזמרה כדי להתפלל עם הצבור) , וצ"ע – אם באופן זה אפשר לאמר אותם במרוצה. ואפשר שמטעם זה הכניסו רבינו בין חצאי עיגול, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו). וראה בדי השלחן סי' יח ס"ק יב. חקרי הלכות ח"ו יב, ב. ח"ט לז, ב.
119. 410. המחכים (ויש אומרים פסוקי דזמרה במרוצה כשיש שם מנין, ולא יאות עבדין שמקצרין שבחו של מקום בשביל שאלת צרכם, היש מושל שיתרצה בכך). ארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' לג (כתב ה"ר נתן, אותם בני אדם האומרים פסוקי דזמרה במרוצה כשיש שם מנין, לא יאות עבדין שמקצרים שבחו של מקום בשביל שאלת צרכם, היש מושל שיתרצה בכך).
120. 411. סמ"ק ריש סי' יא (ואם אינו יכול לכוין בכל הברכות כל שמונה עשרה, יכוין באבות ובמודים. ואם אינו יכול לכוין בשתיהן, יכוין באבות ... כי מי שמתכוין בשאלתו ולא יכוין בשבחו של הקדוש ברוך הוא, מחייב את עצמו).