פט, ג

ע"י הצדקה וגמ"ח ובירור הניצוצות דתהו כו' וכמ"כ עכשיו בכל תפלה בג"ר שבה הרי בברכה הראשונ' שהיא לנגד אברהם או' אלקי אברהם כו' אל עליון גומל חסדים טובים קנה הכל כמו ברוך אברם לאל עליון קנה כו' וכמאמר ה' קנינים הן אברהם קנין א' כו'. והענין הוא לפי שגמל חסדים טובים מחפץ חסד הראשון שנק' חסדים טובים שיורדים בה"א דאברהם למטה מטה ביותר מטעם כלל הנ"ל ע"כ קונה הכל להעלות כל הניצוצות דתהו מעולם הפירוד לעולם היחוד שנק' קנין מרה"ר לרה"י כו' ואח"כ זוכר חסדי אבות שהוא בחי' חסד דאברהם להיות גואל לב"ב למען שמו פי' למען שמו הגדול באה"ר שהיה נמשך ע"י אה"ר דאברהם להיות כריתות ברית זה לבניו לעולם וכמ"ש (ויקרא כו, מד) לא מאסתים כו' להפר בריתי אתם כו' שזהו ענין הברכה בפנימית לזכור חסדי אבות לבנים להיות יח"ע שבעצמות ממש למטה כמו למעל' ממש והוא בימי המשיח והעוה"ב והכל ע"י אהבה וחסד דאברהם וזהו ומביא גואל ראשון ואחרון לב"ב הכל למען שמו באהבה שז"ש כאן ואברכך ואגדלה שמך בכתר שם טוב דמשיח שיהיה עליית המל' בבחי' מל' דא"ס ממש וכמו עד דוד הגדיל (ש"א כ, מא) וכמ"ש במ"א ומסיים בברכה זו מגן אברהם שזהו נמשך מבחי' מקיף דכתר הכללי הנ"ל וכמ"ש אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד בחי' א' דאנכי הוא המגן ומקיף לחסד דאברהם כו' שכרך ע"י הבירור דניצוצות דתהו הרבה מאד בלי גבול מצד יתרון האור כו' וד"ל:

(נו) וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. פי' מיד שנתן לו ה' כח לצאת מן ההעלם דבחי' ח"ס הנ"ל הנק' שכל הנעלם מכ"ר כנ"ל תיכף הלך אברם בכח הזה דוקא מבחי' ההעלם שבעצמות ונתגלה אורו למטה בעולם דאצי' להוסיף אורות ויח"ע בגלוי מן ההעלם וז"ש וילך אברם כו' (ומ"ש כאש' דבר אליו ה' היינו שהלך רק כאשר דבר אליו ה' שלא נטה ימין ושמאל רק כפי שהוא באור אמתת עצמות המאציל כנ"ל בפי' אז ראה כו'). וילך אתו לוט. פי' לוט הוא גי' מ"ה והוא בחי' אחוריים דשם מ"ה דאברם כידוע דאברם אבר מה לאחר שנפרד לוט מעמו וכמ"ש וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו כו' ותחלה קוד' שנפרד לוט היה כלול באברם דקדושה כמו שבחי' האחוריים וחצוני' טפל ונכלל בפנימית ויוצא עמו יחד כו' וזהו וילך אתו לוט בבחי' אחוריים דשם מ"ה ממילא ומאיליו כו'. ובאור ענין לוט היינו בחי' הסיגים ופסולת דחכמה דקדוש' שנק' אור אבא בכלל ואב רם נק' ח"ס כמו שהחכמה בבחי' אין ומ"ה ממש ולוט הוא בחי' החצונית וסיגים שבחכמה והוא בחי' גבורות קשות שמסתעפים מכח הדין שבחכמ' כו' וע"כ נק' לוט לווטין וקללות. וע"ד דוגמא ממה שאנו רואים במי שמדקדק בעומק החכמה במדת הדין יותר ימצא החוב גם להרשיע את הצדיק וכו' והוא ענין הסתעפות הגבורו' קשות דת"ח כענין חויא דרבנן (שבת קי, א) שכועס ביות' כנחש דלית לי' אסוותא כו' וכמ"ש במ"א בענין נחש הנחשת דמשה וגם כאן מיד שיצא בחי' החסד דאברם דבחי' ח"ס כנ"ל יצא