שפח דין אם לא עירבו החצירות יחד וגם לא נשתתפו במבוי

שפח דין אם לא עירבו החצירות יחד וגם לא נשתתפו במבוי

ובו סעיף אחד

א כל שיתופי

מבואות אינם אלא להתיר להוציא לתוכו כלים ששבתו בבתים, אבל כלים ששבתו בתוכו או

בחצירות, מותר לטלטלם בו ביותר מד' אמות, וממנו לחצירות¹⁰⁷⁷,

ובלבד שלא יכניסם לבית¹⁰⁷⁸,

אפילו עירבו הבתים שבחצר.

ובלבד שיהא המבוי מתוקן בלחי או קורה כהלכתו, שאז

אינו כרמלית¹⁰⁷⁹,

אע"פ שלא נשתתפו בו ¹⁰⁸⁰ , ורשות אחת הוא עם החצרות לכלים ששבתו

בתוכן, בין שעירבו החצירות לעצמן בין שלא עירבו¹⁰⁸¹.

וכלים ששבתו בביתו והוציאם למבוי שאינו משותף או לחצר

שאינה מעורבת, בדרך מלבוש או באיסור, מותר לטלטלם שם ביותר מד' אמות ¹⁰⁸² . אבל אסור לטלטלם מחצר למבוי או להיפך¹⁰⁸³,

כמ"ש בסי' שע"ב¹⁰⁸⁴:

[1077] הלכה זו שבלא עירוב מותר

לטלטל מחצר לחצר ולגגות ולקרפיפות, נתבארה לעיל סי' שעב ס"א (הגגות שהן

סמוכין זה לזה בלי הפסק רשות הרבים ביניהם, וכן החצרות הסמוכות, וכן הקרפיפות, וכן

כל כיוצא בהם מהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר, כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו

בתוכם, שמותר לטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום אחר שאין תשמישו תדיר, אפילו

הם של בעלים הרבה, ולא עירבו יחד), על פי רבי שמעון במשנה פט, א (רבי שמעון אומר

אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן).

וכאן מבאר שכמו כן מותר לטלטל בין מבוי

לחצר שלא עירבו בהם, על פי ברייתא צא , ב כרבי

שמעון (שהיה רבי שמעון אומר, כל זמן שהן של רבים ושכחו ולא עירבו,

גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא

לכלים ששבתו בתוך הבית), ושם צא, א (אמר רב הלכה כרבי שמעון). רמב"ם פ"ג

הי"ח (כל גגות העיר ... עם כל החצרות ועם כל הקרפיפות ... עם עובי הכתלים

שבין החצרות, עם המבואות שיש להן לחי או קורה, כולן רשות אחת הן, ומטלטלין בכולן

בלא עירוב, כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית). מ"מ שם (ומפורש

בגמרא בברייתא שהמבוי גם כן רשות אחת עם אלו הרשויות, ושם נפסקה הלכה כרבי שמעון).

טור ושו"ע (אם לא עירבו החצרות יחד, וגם לא נשתתפו במבוי, מותר לטלטל בכל

המבוי) וברס"י שעב (מותר לטלטל מחצר לחצר אחרת ... או למבוי שמתוקן בלחי או

קורה).

וכן נפסק לעיל שם (או מחצר למבוי המתוקן

בלחי או קורה).

ומה שהוסיף כאן "מותר לטלטלם בו

ביותר מד' אמות", נסמן לקמן (הערה 1080 ).

[1078] גמרא צב ,

א (ובלבד שלא יורידו למטה, מאי למטה, למטה לבתים). תוס' צא, א ד"ה ושמואל (דכמו

שאסור לטלטל כלים ששבתו בבית לחצר ולגג שלא עירבו אפילו לרבי שמעון, כן אסור מגג

וחצר לבית). רמב"ם שם (ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים)

וכן הוא לעיל שם (ובלבד שלא יטלטל מתוכם

לבית בלי עירוב).

[1079] כדלעיל סי' שסג ס"א

(כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו ברוח רביעית ... שדינו ככרמלית ... התירו

... להניח קורה ... הקילו במבוי להתירו בלחי).

[1080] שבת קל ,

ב (בעא מיניה רבי זירא מר' אסי, מבוי שלא נשתתפו בו מהו לטלטל בכולו, מי אמרינן

כחצר דמי, מה חצר אע"ג דלא ערבו מותר לטלטל בכולו, האי נמי אע"ג דלא

נשתתפו בו מותר לטלטל בכולו, או דילמא לא דמי לחצר ... פעם אחת שכחו ולא הביאו

איזמל מערב שבת והביאוהו בשבת ... מבוי שלא נשתתפו בו הוה, ואייתוהו מהאי רישא

להאי רישא. אמר ליה, סבירא ליה למר מבוי שלא נשתתפו מותר לטלטל בכולו, ואמר ליה,

אין).

וכן הוא לעיל סי' שעב ס"א (או מחצר

למבוי המתוקן בלחי או קורה, אע"פ שלא נשתתפו בו, שדינו גם כן כחצר שאינה

מעורבת, ולא ככרמלית, כמו שיתבאר בסימן שפ"ח).

וראה מראי מקומות וציונים.

[1081] גמרא צא, א (אמר רב הלכה

כרבי שמעון, והוא שלא עירבו (בני החצירות כל אחת לעצמה, דהשתא לא שכיחי כלי הבתים

בחצר וליכא למיגזר אי שרית להוציא כלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי

לה כלי הבית, רש"י), אבל עירבו (כל חצר לעצמה, ולא עירבו ב' החצירות יחד,

רש"י) לא (אסור לטלטל מזו לזו אפילו כלי החצר, רש"י), דגזרינן דילמא אתי

לאפוקי מאני דבתים לחצר (דכיון דשכיחי מאני דבתים בחצר, גזרינן דילמא אתי לאפוקי

מאני דבתים שבחצר זו לחצר זו, רש"י), ושמואל אמר בין עירבו בין שלא עירבו.

וכן אמר ר' יוחנן בין עירבו ובין שלא עירבו). תוס'

שבת קלא, א ד"ה מי (אנן קי"ל דאפילו עירבו חצרות עם בתים מותר לטלטל,

דהא רב דאסר בעירבו, לטעמיה דפסיק כרבי שמעון דוקא בלא עירבו, אבל רבי יוחנן פסיק

כרבי שמעון בין עירבו בין לא עירבו, וכרבי יוחנן קי"ל). משמעות רי"ף

רא"ש , כמבואר בב"י (וזהו דעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו

הא דרב). דעה הא' בשו"ע שהביא בסתם (בין עירבו חצרות עם הבתים בין לא עירבו).

ט"ז ס"ק א (דקי"ל חצירות ומבוי רשות אחת הם אפילו בעירבו בחצירות).

עי' במה שכתבתי בסי' שנ

בקונטרס אחרון ס"ק א (משמעות השו"ע לפסוק כסברא הראשונה שהביא בסתם, והיא

דעת רוב הפוסקים, עיין ב"י, ומכללם הרי"ף והתוס'. וידוע מ"ש

מהר"ם שבכל מקום פוסקים כו'), והוא במרדכי כתובות סי' קע (פסק הר"ם ...

נהגו לפסוק כרב אלפס, בדבר שלא נחלקו עליו התוס'). וראה מראי מקומות וציונים.

וכן מותר לטלטל מחצר לחצר, אף אם עירבו

בחצר זו, כנפסק בשו"ע סי' שעב ס"א (ואף על פי שעירבו בני חצר לעצמן,

דשכיחי מאני דבתים בחצר, מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת, ולא חיישינן

שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת).

[1082] רש"י שבת שם בד"ה מותר

לטלטל בכולה (מה שנמצא בתוכו, או בגדיו שהוציאן מן הבית לתוכו דרך מלבוש,

פושטן ומטלטלן בכולו לדברי הכל) .

ותו' עירובין צ"א ע"ב

בד"ה וכלים (ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר, פירוש בכל חצירות, דאי באותו חצר

ותו לא, אפילו שבתו בבית נמי). וראה אבני נזר סי' שא אות ב.

וכן משמע מלשון טוש"ע סי'

שע"ב סוף ס"א (ואף על פי שעירבו בני חצר לעצמן

דשכיחי מאני דבתים בחצר, מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת, ולא חיישינן

שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת), הרי שכל החשש (לדעת האוסרים) הוא

"שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת", שזה אסור, אבל מותר לטלטל

בתוכו יותר מד' אמות.

ולא דמי להא דרב דף פ"ט ,

א (איתמר רב אמר אין מטלטלין בו (לרבנן, בגג הסמוך לחבירו, רש"י) אלא בד'

אמות (דכיון דלרבנן כל אחד רשות לעצמו והן פרוצין זה לזה, אוסרין זה על זה, דהוה

ליה רשות פרוצה במלואה למקום האסור לה, רש"י)), ותוס' שם ד"ה רב (ואף על

גב דגבי כלים ששבתו בתוכו הוי נפרץ במילואו למקום המותר לו, מכל מקום חשיב שפיר

נפרץ במילואו למקום האסור, לכלים ששבתו בתוך הבית), ודו"ק .

ואף דאנן קיי"ל כרבי שמעון שמותר לטלטל מגג לגג, ומכל שכן שמותר לטלטל בגג זה

בכולו. מכל מקום לכאורה יש ללמוד מכך לדידן בכלים ששבתו בבית והוציאם למבוי, שאסור

לטלטלם משם לחצר. אמנם יש לחלק ביניהם, דלא דמי זה לזה.

וכעין זה הוא לעיל סי' שנח סי"ז (אבל

אסור לטלטל מקרפף זה לבית, ומבית לתוכו, שהרי במקום הזרוע שבו נתבטלה הדירה ודינו

כקרפף שלא הוקף לדירה שאין מטלטלין ממנו לבית כמו שנתבאר למעלה, ואם כן גם בהמותר

שלא נזרע אסור, שהרי אין מחיצה מפסקת ביניהם והם פרוצים זה לזה במילואם. ויש

מתירין בהמותר שלא נזרע, שלא אמרו פרצה במילואה אוסרת, אלא כשנפרצה למקום האסור

מצד עצמו, כגון כרמלית גמורה, אבל כאן שמקום הזרוע האסור אין איסורו אלא מחמת הבית,

אינו אוסר על השאר שלא נזרע, אף על פי שהוא פרוץ לו במילואו. ויש להחמיר כסברא

הראשונה)), ובהגהה שם (שבהערה קיד). לקמן סי' תג (ובתוך אלפיים, דעת ר"י

בתוספות שם שאין לטלטל אלא בד' אמות, דלענין טלטול כי אורחיה חשבינן כנפרצה למקום

האסור לה, ודעת הט"ז שאין זה דומה לנפרצה למקום האסור, כיון שאין איסור

בטלטול חוץ לאלפיים אלא מחמת שאינו יכול לילך לשם ולטלטל, אבל הטלטול בעצמו אין בו

איסור, שהרי רשות היחיד גמורה היא, ולכן אינו אוסר את מקום הפרוץ לו שיכול לילך בו,

ולכן מותר גם לטלטל, כיון שאם היה יכול לילך חוץ לאלפיים היה גם כן מותר לטלטל משם.

ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים), ושם נסמן (הערה 1575 ).

וכאן מיירי שאינו פרוץ במילואו, ומה שיש

פתח ביניהם אינו אוסר לטלטל שם ביותר מד' אמות.

[1083] רב ששת צא, סע"א (מתיב

רב ששת, רבי שמעון אומר אחד גגות אחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו

בתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ... בשלא עירבו היכי משכחת לה מאני דבתים בחצר,

הוא מותיב לה והוא מפרק לה, בכומתא וסודרא), ופרש"י (ששבתו בתוך הבית והוציאן

לחצר דרך מלבוש).

[1084] סעיף א (כלים ששבתו בבית

והוציאן לאחת מרשויות אלו אפילו בהיתר, כגון לחצר מעורבת של בית זה, ואפילו הוציאם

בדרך מלבוש, אסור לטלטלם לחצר אחרת או לגג של אחר או לקרפף המוקף לדירה של אחר

(שהכלים ששבתו בבית בכל מקום שהם דינם כאלו הם בבית, שאסור לטלטלם ממנו למקום אחר

שלא עירבו עמו)).

וראה גם לעיל סי' שעו ס"ד.