ספרי כ"ק אדמו"ררשימות<h1>מנורה</h1><h2>ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש</h2>צא

צא

[reshimo]

וכחלוק הנ"ל הוא ג"כ בזמן: ו' ימי המעשה, שאז הוא זמן דואספת דגנך, וצריך

----------

– ויש לדחות ראי' זו. די"ל דאין הל"מ דערבה אלא בכהנים (עיין תוד"ה א"ל סוכה מד . ) – וי"ל דמעלות דרבנן (השיטות בזה יומא מד: סוכה שם. סה"מ ל"ת סי' סט'. יד ביאת מקדש א' טו' ונ"כ).[/reshimo]

[pianuach]

נו . וכחילוק הנ"ל במשכן ובאדם – הוא ג"כ בזמן:

א) ששת ימי המעשה – שאז הוא ה זמן ד " ואספת דגנך " , שמתעסקים בעניני

----------

שבין האולם ולמזבח. – ויש לדחות ראי' זו, דיש לומר ד ישראל אינו צריך לכך, לפי ש אין הלכה למשה מסיני דערבה אלא בכהנים (עיין תוד"ה אמר לי' סוכה מד, א ²⁹² ) .

ו בכל אופן, בנוגע לאיסור הכניסה דישראל בין האולם ולמזבח, וכ"ש באולם, אף שהוא בעזרה – יש לומר, דמעלות שמנו חכמים (במשנה דכלים) בקדושת העזרה, "עזרת הכהנים מקודשת ממנה . . בין האולם ולמזבח מקודש ממנו", אינם אלא מ דרבנן , ומן התורה מותר לישראל ליכנס בעזרה כולה, גם באולם (השיטות בזה – ראה יומא מד, ב. סוכה שם. ספר המצוות להרמב"ם מ ל"ת סי' סט'. יד הל' ביאת מקדש פ" א ה ט"ו ו ב נ"כ ²⁹³ ) .[/pianuach]

הערות

292. ושם: "דלמא אין הלכה למשה מסיני אלא בתמימין הראויין לעבודה, כמו שאין הלכה למשה מסיני בזרים אלא בכהנים . . שמא הקפת מזבח בכהנים, ושאר ישראל בעזרה בלא הקפה".
293. ביומא שם (לענין הא דשנינו בכלים שם מ"ט ש"פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה"): "אמר רב אדא בר אהבה שמע מינה מעלות דאורייתא והכי גמירי להו, דאי ס"ד דרבנן (אבל מדאורייתא בין האולם ולמזבח וכל העזרה חדא קדושה היא), מאי שנא בין האולם ולמזבח (דאתו רבנן וגזור) דילמא מיקרו ועיילי, מכולה עזרה נמי נפרשו דילמא מיקרו ועיילי", ומשני, "בין האולם ולמזבח, כיון דלא מפסיק מידי, לא מינכרא מילתא, עזרה, כיון דאיכא מזבח החיצון דמפסיק, מינכרא מילתא"*. בסוכה שם: "אמר ר"ל כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח כדי לצאת בערבה. א"ל ר' יוחנן מי אמרה וכו'", ומפרש תוס': "סלקא דעתי' דה"ק, מי אמרה שהיא (ערבה) חובה דאורייתא ואתיא ודחיא מעלות (מעלת הקדושה שבין האולם ולמזבח שאין בעלי מומין נכנסים לשם, שאינה דאורייתא אלא) דרבנן, דלמא (ערבה) דרבנן היא (ובמילא אין לכהנים ליכנס לצאת בערבה) דלא דחינן מעלות דרבנן משום תקנתא דרבנן". ומסיים: "ולפי שיטה זו דפרי' דמעלה דרבנן היא וכו'". בספר המצוות שם: "הזהיר בעל מום מהכנס למקדש . . בין האולם והמזבח וההיכל . . וכבר התבאר בסוף טהרות שבין האולם והמזבח עם כל ההיכל נאסרה כניסתו על בעלי מומין ופרועי ראש . . וכל זמן שיכנס אחד מהם לפנים מן המזבח שלא לעבוד לוקה", היינו, שאיסור דאורייתא יש בדבר. והשיג עליו הרמב"ן דמדאורייתא ליכא אזהרה בהגשה בעלמא אלא שלא לעבוד, ו"מה ששנינו במסכת כלים שאין נכנסין מבין האולם ולמזבח, מעלה מדבריהם, וכבר אמרו בגמרא סוכה (דף מ"ד) . . שהתירו להם איסור כניסה של דבריהם משום מצות הערבה". ובמגלת אסתר: "אני אומר שהוא מן התורה, ומה שהתירו להכנס שם בעל מום משום מצות ערבה, הוא, לפי שמצות ערבה במקדש היא הלכה למשה מסיני וכו'". וביד שם: "יראה לי שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים . . פרוע ראש . . אע"פ שלא עבד עבודה הרי זה לוקה". ובהשגת הראב"ד: "לפנים מן המזבח מעלות דרבנן הם ואין בהן מלקות ולא מיתה". ובכסף משנה: "י"ל שרבינו סובר כמ"ד בפרק טרף בקלפי מעלות דאורייתא . . אע"פ שנישנו שם קצת מעלות ---------- *) ראה גם פי' הרא"ש לכלים שם מ"ט: "ובפרק טרף בקלפי א"ר אדא בר אהבה ש"מ הני מעלות דאורייתא והכי גמירי להו, דאי ס"ד דרבנן וכו', ודבריו נדחו, ומסיק דרבנן נינהו" .

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.