תריא ליל יום הכיפורים דינו כיומו

הערות

1. 1066. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) לילו כיומו (ס"א). (ב) דברים האסורים ביום הכיפורים (ס"ב-ג). (ג) תיקון המאכל לאכילת הערב (ס"ד-ח). (ד) נגיעה באוכלין (ס"ט-י).
2. 1067. רמב"ם הל' שביתת עשור פ"א ה"ו (כשם ששבות מלאכה בו בין ביום ובין בלילה כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה). טור ו שו"ע ס"א (יום הכיפורים לילו כיומו לכל דבר). ב"י ריש הסימן (מדמפסיקין מבעוד יום, משמע שלילו כיומו לכל דבר).
3. 1068. כדלעיל סי' תרח ס"א ( מצות עשה מן התורה להוסיף מן החול על הקודש, בין בעינוי בין באיסור מלאכה, שנאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב ... אין לי אלא מלפניו, מלאחריו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב, הוקשו שני הערבים זה לזה), וס"ז (אחר פלג המנחה אזי מועלת קבלתו, וחל עליו כל חומר של יום הכיפורים). לקמן סי' תרכד סט"ו (כל הדברים האסורים ביום הכיפורים מחמת מצות עינוי, כגון רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל, מותרים מיד אחר שהוסיף מעט מחול על הקודש).
4. 1069. משנה עג, ב (יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה). טור ושו"ע ס"א (ומה הם הדברים האסורים בו, מלאכה, אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המטה).
5. 1070. ברייתא עד, א (אע"פ שאמרו אסור בכולן, לא אמרו ענוש כרת אלא על האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד). טור ושו"ע שם (ואין חיוב כרת אלא על מלאכה ואכילה ושתייה).
6. 1071. ברייתא עד, ב (דבי רבי ישמעאל תנא, נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי (ויענך וירעיבך, רש"י), מה להלן ענוי רעבון אף כאן ענוי רעבון). לבוש ס"א (אין חייבים עליהם כרת אלא במלאכה ואכילה ושתייה, כי כן כתיב בפירוש (אמור כג, כט) כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו' ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, ומי שאינו אוכל ושותה נקרא מעונה ממש, דכתיב (עקב ח, ג) ויענך וירעיבך ויאכלך את המן. ומלאכה נמי בכרת, דכתיב (אמור כג, ל) והנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום והאבדתי את הנפש ההיא וגו', שפירושו כרת, אבל בשאר עינויים אין בהם עונש כרת).
7. 1072. גמרא עו, א (שתיה בכלל אכילה היא). וכן הוא לעיל סי' קצז ס"ב (ששתיה בכלל אכילה).
8. 1073. גמרא עו, ב ואילך (וסיכה מנא לן ... רחיצה מנא לן .... נעילת הסנדל מנא לן ... תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנא לן). לבוש שם (ואף על גב דנפקא מקראי שהוא בכלל לא תעונה, מכל מקום כיון דלא כתיב בפירוש בתורה כמו אכילה ושתיה ומלאכה ... וכולהו לא רמיזא דאיקראו עינוי אלא מדברי קבלה, לא מסתברא לחייב עליהם כרת).
9. 1074. ר"ן א, א (נראה לי דכולהו מדאורייתא נינהו, אלא דכיון דלאו בכלל ענויי דכתיבי בקרא בהדיא באורייתא נינהו, אלא מרבויא דשבתון אתו, וכדאיתא בגמרא, קילי טפי, ומסרן הכתוב לחכמים, והן הקלו בהן כפי מה שראו והתירו כל שאינו נעשה לתענוג). לבוש שם (ואף על גב דאינו עינוי ממש, כמו גבי שבת מרבינן משבתון כל הדומה למלאכה, הכי נמי שבתון מרבה כל הדומה לעינוי והוא נקרא שבות דעינוי, כמו גבי מלאכה דשבת שנקרא שבות דמלאכה, ואינם עינוי ממש אלא שמסרן הפסוק לחכמים איזהו לשם תענוג ואסרוהו משום אשר לא תעונה, ואיזהו שלא לשם תענוג והתירוהו, ומהאי טעמא נמי הקילו בכמה עניינים בדברים הללו, מה שלא הקילו כן באכילה ושתייה ומלאכה, כמו שיתבאר בסימנים שלפנינו בעזה"י). ב"ח ד"ה ואע"ג (מכל מקום איסור דאורייתא איכא בהו ... גם הר"ן ז"ל כתב דנראה לו דכולהו מדאורייתא נינהו). מ"א ריש הסימן (ומכל מקום כולהו דאורייתא (ב"ח ולבוש). וכן הוא לקמן סי' תריד ס"ט (שעיקר איסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים הוא מן התורה, כמ"ש בסי' תרי"א).
10. 1075. אחרי טז, לא. גמרא עד, א (מניין ליום הכיפורים שאסור ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, תלמוד לומר שבתון, שבו ֺ ת). רמב"ם שם (ומצוה לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה, שנאמר שבת שבתון, שבת לענין (אכילה) ושבתון לענינים אלו). ר"ן שם (מרבויא דשבתון אתו). לבוש שם (שבתון מרבה כל הדומה לעינוי).
11. 1076. ר"ן שם (ומסרן הכתוב לחכמים, והן הקלו בהן כפי מה שראו והתירו כל שאינו נעשה לתענוג). לבוש שם (שמסרן הפסוק לחכמים איזהו לשם תענוג ואסרוהו משום אשר לא תעונה, ואיזהו שלא לשם תענוג והתירוהו, ומהאי טעמא נמי הקילו בכמה עניינים בדברים הללו). והיינו שבמקום שהקילו – מותר לגמרי, ובמקום שאסרו – איסורו מן התורה. וכעין זה גם בהלכות ד' מינים, כדלקמן סי' תרמט סכ"ב (לא פירש הכתוב מה הדר ומהו אינו הדר, אלא כל פסולין אלו מסרן הכתוב לחכמים).
12. 1077. מה שהקילו ברחיצה, יתבאר לקמן סי' תריג ס"א וס"ח וסי"ב וסי"ח. מה שהקילו בסיכה, יתבאר לקמן סי' תריד ס"א. ומה שהקילו בנעילת הסנדל יתבאר לקמן שם ס"ו-ז.
13. 1078. ראה כעין זה לעיל סי' ח ס"ג (כאשר יתבאר כל אחד ואחד במקומו בס"ד). שם בקונטרס אחרון ס"ק ב (כמו שיתבאר בעזרת השם יתברך). סי' יז ס"א (שיתבאר בעז"ה). סי' רמו בקונטרס אחרון ס"ק ד (עי' במה שכתבתי בסי' תמ[ה] בס"ד). סי' תלב בקונטרס אחרון ס"ק ב (בסי' רס"ג ... עי' במה שכתבתי שם בס"ד). סי' תמב בקונטרס אחרון ס"ק ז (עי' במ"ש סי' תמ"ו בעז"ה). סי' תקא ס"י (יתבאר בסימן תק"ז בעז"ה), וסי"ג (כמו שיתבאר בסימן תק"ז בעז"ה). סי' תקו בקונטרס אחרון ס"ב (עיין במ"ש בסי' תנ"ז בעזרת ה'). וראה שו"ע אדה"ז המבואר. ויש לעיין עד כמה אפשר להוכיח מזה, קדימה ואיחור בכתיבת הסימנים האלה על ידי רבינו.
14. 1079. כאן מתחיל לבאר איסור המלאכה וחמשת העינויים: מלאכה כיצד (תריא, ד). אכילה כיצד (תריב, א). רחיצה כיצד (תריג, א). סיכה כיצד (תריד, א). נעילת הסנדל כיצד (תריד, ב).
15. 1080. משנה מגילה ז, ב (אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת). שו"ע ס"ב (כל מלאכה שחייבים עליה בשבת, חייבים עליה ביום הכיפורים. וכל שבשבת פטור אבל אסור, גם ביום הכיפורים כן. אלא שבשבת זדונו בסקילה, ויום הכיפורים זדונו בכרת). טור ולבוש ס"ב (מלאכה כיצד, כל מלאכה שחייבין עליה בשבת חייבין עליה ביום הכיפורים ... וכל מה שבשבת פטור אבל אסור, גם כן הוא ביום הכיפורים, אלא שבשבת זדונו סקילה ויום הכיפורים זדונו כרת).
16. 1081. כריתות יד, א (יש עירוב והוצאה ליום הכיפורים). רמב"ם הל' עירובין פ"ח ה"ד (כשם שהמוציא מרשות לרשות בשבת חייב, כך המוציא מרשות לרשות ביום הכפורים חייב). טור ולבוש שם (וכל איסורי הוצאת שבת נוהגין גם כן ביום הכיפורים).
17. 1082. רמב"ם פ"א ה"ב (וכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אע"פ שאינה מלאכה, אסור לעשותו ביום הכפורים). טור ושו"ע שם (וכל שאסור לטלטלו בשבת, אסור לטלטלו ביום כיפור).
18. 1083. גמרא שבת קיד, ב (דשרי בקניבת ירק מן המנחה ולמעלה) . טור ושו"ע ס"ב (והתירו לקנב ירק ... מן המנחה ולמעלה, כשחל בחול).
19. 1084. רש"י שם ד"ה וליתקע (דיום הכיפורים שרי בקניבת ירק תלוש, לנתק העלין מן הקלחין כדי להשוותם שיהו מוכנים לחתכן ולפרמן). הובא ב"י ד"ה ומ"ש אלא.
20. 1085. תוספתא שבת פי"ג הי"ח (מדיחין בכבושין ביום הכיפורים עם חשיכה ואינו חושש). ירושלמי שבת פט"ז ה"ג (מותר להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן). רמב"ן שבת קיד, ב (ומזה הירושלמי נתברר לך קניבת ירק שאמור כאן שהוא הדחה בעלמא). רשב"א שם ד"ה יום הכיפורים (בירושלמי פירשו הדחת ירק, שכן אמרו שם ויבדיל שכן הוא מותר להדיח כבשין ושלקין, וכן שנו בתוספתא). מ"מ הל' שביתת עשור פ"א ה"ג (הרמב"ן והרשב"א ז"ל פירשו הדחת ירק, ואמרו שנזכר בירושלמי שמותר להדיח כבשין ושלקות, וכן נזכר בתוספתא, ואמרו שזו היא קניבת ירק האמור בגמרא שלנו). הובא בב"י.
21. 1086. גמרא שם קטו, רע"א (מפצעין באגוזים ומפרכסין ברימונים מן המנחה ולמעלה, מפני עגמת נפש). טור ושו"ע שם (והתירו ... לפצוע אגוזים מן המנחה ולמעלה). לבוש ס"ב (להכין לאכילת הלילה).
22. 1087. רש"י שם קיד, ב ד"ה אסור (דאסור משום שבות דקטרח משבת לחול). לבוש שם (שאסור לטרוח ולהכין דבר לצורך החול).
23. 1088. גמרא שם קטו, א (מפני עגמת נפש), ופרש"י (שמתקן ואינו אוכל והרי קרוב לעינוי). וראה ירושלמי פסחים פ"ד ה"ד (ולא מקנב ונמצא בא לידי סכנה).
24. 1089. רש"י שם קיד, ב (דאמרינן לקמן דשרי משום דהוי עינוי, שרואה ומזמן ואינו אוכל). המאור מב, א (מפני עגמת נפש, שלא יהא טורח במוצאי היום בקניבה, ותהא נפשו עגומה עליו). ר"ן שם מב, ב (שהתירו ביום הכיפורים בקניבת ירק, כדי שלא יצטרך לתקן הכל בערב ותהא נפשו עגומה עליו). מ"מ שם (ופירוש מפני עגמת נפש, שחשו חכמים שלא יצטרך לערב לתקן הכל ותהיה נפשו עגומה). מ"א סק"ב (שהטעם שהתירו זה משום עגמת נפש שרואה ומתקן ואינו אוכל). * אלא שבפרט אחד החמירו בהכנה מיום הכיפורים למוצאי יום הכיפורים, כדלעיל סי' תרט ס"א (יש אוסרים להטמין חמין מערב יום כיפור למוצאי יום הכיפורים, מפני שלא התירו להטמין חמין אלא לכבוד השבת, אבל זה שהוא מטמין למוצאי יום הכיפורים שהוא חול, לא התירו לו כלל, לפי שהתבשיל מתחמם ביום הכיפורים ונמצא יום הכיפורים מכין לחול).
25. 1090. גמרא שם קיד, ב (אמר רב הונא יום הכיפורים שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק). טור ושו"ע שם (והתירו ... כשחל בחול).
26. 1091. רבנו מנוח על הרמב"ם פ"א ה"ג (דגזרינן אטו שבת דעלמא).
27. 1092. גמרא שם קיד, ב ואילך (מן המנחה ולמעלה). טור ושו"ע שם (מן המנחה ולמעלה).
28. 1093. בעל המאור שם מב, א (ודוקא מן המנחה ולמעלה, שמאחר שהוא קרוב לעת האוכל, דומה למי שיש לו פת בסלו ולא אתי למיכל מינייהו, אבל קודם המנחה אסור, גזרינן דלמא אתי למיכל מינייהו). ר"ן שם (ואיכא מאן דאמר דהיינו טעמא, משום דקודם המנחה נפשו מתאוה לאכול וחוששין דלמא אתי למיכל, אבל מן המנחה ולמעלה, כיון שהוא קרוב לעת האוכל, דומה כמי שיש פת בסלו, ולא חיישינן דלמא אתי למיכל). מ"מ שם (דוקא מן המנחה ולמעלה, אבל קודם לכן לא ... דילמא אתי למיכל, אבל מן המנחה ולמעלה, כיון שהוא סמוך לערב, דומה כמי שיש לו פת בסלו ולא אתי למיכל). מ"א שם (דקודם מנחה גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה, משא"כ אחר כך, כיון שהוא קרוב לעת האוכל, דומה כמי שיש לו פת בסלו).
29. 1094. ר"ח שם עה"ג (ואם חל להיות בחול, מפצעין באגוזים ומפרכין ברמונים ומותר בקניבת ירק מן המנחה ולמעלה, אבל [משום] מיגדר [מילתא אסרוהו]). רמב"ם שם (וכבר נהגו העם בשנער ובמערב שלא יעשו אחת מכל אלו ביום הצום, אלא הרי הוא כשבת לכל דבריו). טור ושו"ע שם (והאידנא נהגו לאסור).
30. 1095. גמרא שם קטו, רע"א (דבי רב יהודה מקנבי כרבא, דבי רבה גרדי קארי, כיון דחזא דהוו קא מחרפי (מקדימין לפני המנחה, רש"י), אמר להו (לאינשי ביתיה, רש"י), אתא איגרתא ממערבא (כי היכי דלקבלו מיניה, רש"י) משמיה דר' יוחנן דאסיר). מלחמות לרמב"ן שם מב, א (בגמרא נמי נאסר ממעשה דרבה, דאמר אתא אגרתא ממערבא משמיה דר' יוחנן דאסור, וכל שכן בדורות האחרונים דאיכא למיגזר משום דלמא מחרפי). ר"ן שם (דבגמרא אמרינן דרב יהודה כיון דחזא אינשי ביתיה דהוו מחרפי, כלומר שהיו מקדימין קודם המנחה, אמר להו אתא איגרתא ממערבא משמיה דרבי יוחנן דאסור, כלומר, כי היכי דלישמעו מיניה). ט"ז סק"ב (הטעם משום דאיתא בגמרא, דאיכא דמיחרפי, פירוש שממהרין לקנוב הירק קודם המנחה).
31. 1096. מ"א סי' תריב ס"ק ו (דוקא בקניבת ירק, מתוך שהוא מתעסק ומתקינו לאכילה חיישינן שיאכל, אבל בנגיעה בעלמא לא חיישינן).
32. 1097. תרומת הדשן סי' קמז (התינוקות האוכלים ושותים ביום הכיפורים, שרי לגדול להאכילן בידים או לאו? תשובה, יראה דשרי, ואין צריך כל כך לדקדק בדבר, כי נהגו כל העם היתר). רמ"א שם ס"י (מותר ליגע ביום כיפור באוכלין ומשקין וליתן לקטנים, ולא חיישינן שיאכל או ישתה אם יגע).
33. 1098. כדלעיל סי' תמו ס"ז (ישכח על איסור חמץ ... יבא לאכול ממנו עכשיו ... ומטעם זה אסור ליגע בחמץ של נכרי כל ימי הפסח). וראה לעיל סי' תעא סי"ג (יש נוהגין להחמיר שלא לשבר או לפרר המצות בערב פסח שמא ישכח ויאכל מהן. וגם למנהג זה אין לחוש, דכיון שאינו רגיל במצה כל השנה, אין חוששין שמא ישכח ויאכל. ועוד, דכיון שאיסור אכילת מצה בערב פסח אינו אלא מדברי סופרים, אין מחמירין בו כל כך).
34. 1099. מהר"ח אור זרוע סי' מט (דדוקא נזיר שמותר לאכול מטעמים כמו כל אדם, ולמוד הוא ליתן לתוך פיו, לפיכך משתלי בקל גם ביין יתן לתוך פיו. אבל המתענה אינו למוד ליתן לתוך פיו היום כלום, ויודע שכולם אוכלים והוא מתענה, הלכך ליכא למיחש כמו גבי נזיר). תרומת הדשן שם (מהאי סברא יש לחלק גם כן שפיר בין חמץ לאכילת יום הכיפורים). הובא ב"י ריש סי' תרטז, ובדרכי משה סי' תריב אות ב. ב"ח (איכא למימר דבתענית לא חיישינן כל כך לדילמא אתי למיכל מיניה, מפני שעל ידי הצער של התענית שהוא מרגיש כל שעה, הוא מידכר, מה שאין כן בחמץ שרגיל בו כל השנה ואין לו היכר ולא מידכר). מ"א שם סק"ו (ולא דמי לחמץ בפסח, כמ"ש סי' תמ"ו ס"ג, דהתם כיון שאוכל שאר דברים חיישינן שמא יאכלנו גם זה, משא"כ כאן. דרכי משה. תרומת הדשן. ב"ח סוס"י תרי"א).
35. 1100. כנסמן לעיל (הערה 32 ).
36. 1101. מ"א שם (ומשמע שם דלהר"ן והמ"מ אסור ליגע באוכלין, כי אם [כש]צריך ליתן לתינוק שאינו יכול ליטול מעצמו. ודוחק הוא), היינו שדוחק לומר שלא התירו אלא כשאין התינוק יכול ליטול מעצמו, אלא התירו בכל אופן.
37. 1102. אגודה שבת פט"ו (נהגו לשחוק באגוזים ביום הכיפורים). מהרי"ל הל' יום כפור ע' שלז (אמר מהר"י סג"ל, מה שנוהגין הנערים לשחוק באגוזים ביום כיפור). רמ"א ס"ב (ונהגו שהתינוקות משחקים באגוזים).
38. 1103. מ"א ס"ק ג (ודוקא על השלחן, כמ"ש סימן של"ח ס"ה).
39. 1104. סעיף ו (אין שוחקין באגוזים ולא בתפוחים וכיוצא בהם על גבי קרקע, גזרה שמא יבאו להשוות גומות שבקרקע במתכוין, להכין דרך לגלגל האגוז או התפוח. אבל מותר לשחוק על גבי השלחן).
40. 1105. דרכי משה ס"ק ב (ונראה דאף קודם מנחה אין להחמיר לתינוקות ונערים). רמ"א שם (ואין למחות בידם אפילו קודם מנחה). ולעיל שם (ומכל מקום אין למחות בנשים וקטנים, אפילו שוחקין באגוזים על גבי קרקע, לפי שבודאי לא ישמעו, ומוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים).