ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות פסח – ח"ה (סי' תעב-תפו)תפה דין מי שנשבע שלא לאכול מצה

תפה דין מי שנשבע שלא לאכול מצה

ובו ג' סעיפים

א מי שנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח, כופין אותו לאכול ¹²⁷⁷ , שאין השבועה חלה לבטל שום מצוה ממצות התורה ¹²⁷⁸ , שכבר מושבע ועומד הוא עליהם מהר סיני ¹²⁷⁹ .

ובין שאכל בליל פסח ובין שלא אכל ¹²⁸⁰ , מלקין אותו ¹²⁸¹ על שנשבע לבטל את המצוה, דכיון שאי אפשר לו לבטלה, שהרי כבר מושבע הוא לקיימה, אם כן הרי זה כנשבע לעשות דבר שאי אפשר לעשותה כלל, שלוקה משום שבועת שוא ¹²⁸² , כמו שנתבאר ביו"ד סימן רל"ו ¹²⁸³ :

ב במה דברים אמורים כשפירש ליל פסח, בין שנשבע בלילה זה בין שנשבע קודם לכן. אבל אם נשבע סתם שלא יאכל מצה ¹²⁸⁴ , ולא הזכיר ליל פסח ¹²⁸⁵ , מתוך שחלה שבועתו על מצת הרשות, דהיינו שלא יאכל מצה קודם לילה זה ואחריה, חלה גם כן על מצת מצוה שבליל זה, שהשבועה חלה לבטל את המצוה בשב ואל תעשה על ידי שכולל עמה בשבועה גם דבר הרשות ¹²⁸⁶ .

וכל זה בשבועה (ונוסח לשון שבועה מן התורה או מדברי סופרים עיין ביורה דעה סי' רל"ז ¹²⁸⁷ ).

אבל אם נדר שלא לאכול מצה בליל פסח, כגון שאמר אכילת מצת מצוה עלי קונם ¹²⁸⁸ , אסור לאכלו, שהנדרים חלים על דבר מצוה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' רט"ו ¹²⁸⁹ . ומכל מקום כופין אותו להתיר נדרו על ידי שאלה וחרטה, כמו שנתבאר ביורה דעה שם ¹²⁹⁰ :

ג נשבע שלא לשתות ד' כוסות בליל פסח, או שלא לאכול בו מרור ¹²⁹¹ בזמן הזה שהוא מדברי סופרים ¹²⁹² , או שלא לאכול מצה בליל שני, חלה שבועתו, שהשבועה חלה לבטל מצות מדברי סופרים בשב ואל תעשה ¹²⁹³ . ומכל מקום ראוי לכופו להתיר שבועתו על ידי שאלה וחרטה ולקיים המצוה ¹²⁹⁴ , אף אם כלל עמה בשבועה גם דבר הרשות ¹²⁹⁵ :

הערות

1277. ירושלמי שבועות פ"ג ה"ד (שבועה ... שלא אוכל מצה בלילי הפסח, לוקה ואוכל מצה). טור ושו"ע (אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח, לוקה ואוכל מצה בליל פסח). והיינו על ידי כפי', כדאמרינן בכתובות פו, סע"א (במצות עשה, כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה, מכין אותו עד שתצא נפשו).
1278. משנה נדרים טז , סוע"א (שאין נשבעין לעבור על המצות). ר"ן פסחים (כז, ב) ד"ה ירושלמי (אין שבועה חלה לבטל את המצוה). לבוש (שאין השבועה חלה לבטל את המצות). מ"א סק"ב (דאין שבועה חל על דבר מצוה).
1279. רש"י נדרים טז, ב ד"ה אבל (דמושבע ועומד הוא לקיימה, ואין שבועה חלה עליו). לבוש (שכבר מושבע ועומד הוא מהר סיני לקיימה והיאך ישבע לבטלה, דמאי חזית דשבועה זו חמורה מן הראשונה, אדרבה הראשונה היא חמורה שכוללת לקיים כל התורה כולה).
1280. פר"ח (וכשהוציא שבועה מפיו שלא לאכול מצה בליל פסח לוקה, בין אכל בין לא אכל).
1281. ירושלמי שם (לוקה ואוכל מצה). טור ושו"ע (לוקה ואוכל מצה בליל פסח). בדפוסים המאוחרים הוסיפו: היו מלקין אותו (על פי הצנזור?).
1282. משנה שבועות כט, א (איזו היא שבועת שוא ... נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב ושלא להניח תפילין זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות). לבוש (וזו היא שבועת שוא ולוקה עליה). מ"א ס"ק ב (לוקה ואוכל וכו', דהוי שבועת שוא).
1283. טור ושו"ע שם ס"ד (נשבע ... על דבר שאי אפשר לעשותו, כגון שלא אישן ג' ימים, או שנשבע שלא יאכל ז' ימים, או שנשבע שלא יאכל מכל פירות שבעולם, הוי שבועת שוא ומלקין אותו), וס"ה (שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח, לוקה ואוכל מצה בליל פסח).
1284. ירושלמי שבועות פ"ג ה"ד (שבועה שלא אוכל מצה, אסור לוכל מצה בלילי הפסח). טור ושו"ע (אמר שבועה שלא אוכל מצה סתם, אסור לאכול מצה בליל פסח).
1285. תוס' שבועות כד, א ד"ה אלא הן (התם דלא מדכר פסח חיילא עליה שבועה).
1286. תוס' שם (דבאיסור כולל חיילא שבועה לבטל את המצוה). ר"ן פסחים כז, ב (דשבועה חלה לבטל את המצות בשב ואל תעשה בכולל, הילכך האיך שבועה מגו דחיילא אמצה דכל ימות שנה חיילא נמי אמצה דלילי הפסח). לבוש (דקי"ל דשבועה חלה לבטל את המצוה בשב ואל תעשה בכולל, כגון זו אמרינן בהך שבועה, מיגו דחיילא אמצה דכל השנה שאין בה מצוה חיילא נמי אמצה דליל פסח, אף על פי שיש בה מצוה). ט"ז ס"ק א (דהשבועה לבטל את המצוה בשב ואל תעשה חיילא בכולל, דהיינו כיון שחל על כל השנה חל נמי בליל פסח). מ"א סק"א (כיון שחל על מצה דרשות, חל נמי על מצה של מצוה).
1287. טור ושו"ע שם ס"א (האומר אני נשבע שאעשה דבר פלוני, או שלא אעשנו, הרי זה שבועה, אף על פי שלא הזכיר לא שם ולא כינוי).
1288. משנה שם נדרים טז, סוע"א (אמר קונם סוכה שאני עושה, לולב שאני נוטל, תפילין שאני מניח, בנדרים אסור). מ"א כאן סק"ב (אבל אם אומר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה). ונתבאר בר"ן שם טז, ב ד"ה (בתוספות אמרו שאפילו אמר קונם ישיבת סוכה עלי מהני, דלא מקרי דבר שאין בו ממש אלא בשאינו מזכיר שם החפץ שאוסר עליו, כגון שאני ישן שאני מדבר, אבל כשמזכיר החפץ הנאסר, דבר שיש בו ממש הוא). ש"ך יו"ד סי' רטו סק"ג (ולא הוי דבר שאין בו ממש כיון דמזכיר שם החפץ הנאסר).
1289. טור ושו"ע שם ס"א (נדרים חלים על דבר מצוה. כיצד, אמר קונם סוכה שאני יושב, לולב אני נוטל, אסור לישב בסוכה וליטול לולב).
1290. רמ"א שם ס"א (ומתירין לו נדרו ומקיים המצוה). ט"ז שם סק"ב (דודאי בכל נדר מהני היתר). ש"ך שם סק"ד (כתב הדרישה משמע שסובר שאפילו בסוכה או שנדר בפירוש להתענות בשבת ויום טוב מתירין לו כו', שאומרים לו אלו היית יודע שאסור להצטער בשבת ויום טוב כו' וכיוצא בזה).
1291. ב"ח כאן (נשבע שלא לאכול מרור בליל פסח, דהשבועה חלה, כיון דאכילת מרור בזמן הזה דרבנן היא). פר"ח (אם נשבע שלא לשתות ד' כוסות, או שלא לאכול מרור בליל פסח, כיון דהוי מידי דרבנן חיילא שבועה). ח"י סק"ג בשם אחרונים (ואם נשבע שלא לאכול מרור או ד' כוסות, הסכמת האחרונים ששבועתו חל, כיון שהם רק מדרבנן).
1292. כדלעיל סי' תעב סי"ד (שהד' כוסות תקנו חכמים). תעה סט"ו (מצות מרור ... בזמן הזה אינו אלא מדברי סופרים, שתיקנו זכר למקדש).
1293. שו"ת הרא"ש כלל יא סי' ג (דבר פשוט דשבועה חל על כל מצוה דרבנן, ואסור לעשותה). טור ושו"ע יו"ד סי' רלט ס"ו (הנשבע על דבר מצוה דרבנן, כגון שלא להדליק נר של חנוכה או שלא לקרוא המגילה, השבועה חלה). וראה לעיל סי' תעב סכ"ז (והערה 199).
1294. מהרש"ל שם בהגהותיו לטור (כופין שישאל על נדרו וכן עיקר), ב"ח שם (מצאתי למהר"ש לוריא שכתב (בביאורו לטור) אהך תשובה דהרא"ש וז"ל, ואין שאר רבותינו מסכימים לזה, אלא כופין שישאל על נדרו, וכן עיקר). ש"ך סי' רלט סק"כ (ומהרש"ל והב"ח פסקו דבנשבע לעבור עבירה דרבנן, דאף על גב דיש אומרים דהשבועה חלה לענין קרבן ומלקות, מכל מקום כופין אותו שישאל על שבועתו ולא יעבור).
1295. ראה ש"ך שם (ומשמע דאפילו נשבע בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים לא יעבור, אלא יתיר שבועתו). ב"ח כאן (נשבע סתם שלא לאכול מרור ומצה, כיון דהשבועה היא בכולל, לאו נשבע לבטל את המצוה הוא, אין עליו דין כפייה, אבל ודאי ראוי שישאל על שבועתו). שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ב (ויראה שראוי שישאל על שבועתו). עולת שבת (ומסיק הב"ח ... על ידי כולל אין כופין אותו, אבל ראוי שישאל על שבועתו).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.