218

והנה יש מפרשים²² שביארו: "כיון דקיי"ל דשומע כעונה. . א"כ כשעונה אמן שכרו מרובה מהמברך עצמו דהמברך אסור לענות אמן אחר ברכותיו ודומה לזה. . כל²³ המתפלל בלחש ואח"כ שומע תפלה מהחזן ומכוין ועונה אמן אחר כל ברכה ה"ל כאלו התפלל ג"פ". והיינו, שהעונה אמן יש לו ב' מעלות, הן דהמברך (כיון ששומע כעונה) והן דעניית אמן, משא"כ המברך שאין לו מעלת העונה אמן, כיון שאסור לענות אמן אחר ברכותיו.

ויומתק יותר ע"פ המבואר בצפע"נ על הרמב"ם²⁴, בפירוש דברי הרמב"ם²⁴ ד"כל העונה אמן אחר המברך ה"ז כמברך", דהיינו לפי ד"אמן הוה כמוציא דבר מפיו"²⁵, וע"ד שמצינו גבי שבועה, שהעונה אמן אחר המשביע ה"ז כמו שנשבע בעצמו²⁶, ולכן פסק הרמב"ם²⁷ דאפילו ענה אמן אחר שבועת עכו"ם או קטן הוה שבועה.

וכיון שהעונה אמן הוי "כמוציא ברכה מפיו"²⁸, א"כ ה"ה ממש כהמברך עצמו.

[ויש להוסיף בזה עוד יותר, ע"פ מ"ש בצפע"נ במ"א²⁹ דגבי "שבועה של כהן" (בסוטה) "צריך דוקא אמן. . ואף דבשאר שבועות מהני ג"כ קבלה בלשון אחר", ומבאר, כי גבי סוטה צריכים שבועת כהן דוקא (דאם היא נשבעה בעצמה לא מהני כלום), ולפיכך "בסוטה צריך דוקא אמן, דזה כמו שמוציאה הכח הפרטי של המשביע". ונמצא שע"י עניית אמן, נוסף לזה דהוי כאילו הוציא הברכה מפיו, אלא עוד זאת, שיש בו "הכח הפרטי" של המברך].

ועפ"ז יש לבאר הפלוגתא אם "מברך עדיף" או "גדול העונה אמן יותר מן המברך" — דיש לומר דפליגי אי עניית אמן על ברכה היא כעניית אמן אחרי שבועה דהוי כמו שמוציא השבועה מפיו. דלמ"ד גדול העונה אמן כו' ס"ל דגם עניית אמן אחר ברכה הוי "כמוציא ברכה מפיו", והוי ממש כמו המברך עצמו, ובמילא גדול העונה אמן כו' כיון שיש בו גם המעלה דעניית אמן; משא"כ למ"ד מברך עדיף, עניית אמן אחר ברכה אינה "כמוציא ברכה מפיו", ולכן ס"ל שמברך עדיף, כי מעלת הברכה עדיפא ממעלת עניית אמן (לחוד)³⁰.

ג. אבל קשה לבאר כן סברת המ"ד "גדול העונה אמן כו'", שהרי בגמ' מפורש טעם דיעה זו שהוא כמשל "גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין", שמזה משמע, שמעלת העונה אמן על המברך