ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות פסח – ח"ג (סי' תמח-תנב)תנב סדר וזמן הגעלת כלים

תנב סדר וזמן הגעלת כלים

במקור חיפוש חדש

תנב סדר וזמן הגעלת כלים

ובו ל' סעיפים

סדר הגעלה

א סדר הגעלה 996 , לוקח יורה ומרתיח בה מים, ומכניס לתוכה כל כלים 997 הצריכים הגעלה בכלי ראשון 998 .

וכלי גדול שאינו נכנס כלל לתוכה, יעשה שפה 999 של טיט 1000 סביב לפיו, כדי שיקבל מים רבים ויעברו המים על כל שפתו, ואחר כך ימלאנו מים על כל שפתו, וירתיחם בתוכו אצל האש, ונמצא שגם שפת הכלי הוגעל על ידי הרותחים שעברו על גביו.

ואף על פי שהרותחין אינן מתעכבין הרבה על שפת הכלי 1001 , שמיד הן זבין ויורדים משם דרך הטיט 1002 , מכל מקום הרי גם כל השנה לא נתעכב החמץ על גבי שפת הכלי, ולא נבלע בו החמץ אלא על ידי ניצוצות 1003 הניתזים מהתבשיל לשפת הכלי 1004 .

ומכל מקום אם לא יעשה שפה לפיו כדי שיעברו הרותחין על שפתו, אין הגעלה עולה לשפתו על ידי ניצוצות הניתזין על גביו מהרותחין שבתוכו, לפי שיש לחוש שמא עכשיו בשעת הגעלה זו לא יעלה ניצוצות על (כל) שפתו, משא"כ האיסור שנתבשל בתוכו פעמים הרבה, אי אפשר שלא העלה ניצוצות על (כל) שפתו פעם אחת 1005 .

ואם אינו רוצה לעשות לו שפה, ימלאנו מים היטב, וירתיחם בתוכו אצל האש, ויקח אבן רותח או לפיד אש וישליכנו לתוך הרותחין, ומתוך כך ירתיחו יותר ויגברו ויעלו על כל שפתו 1006 :

ב (ולאחר שהגעילו על ידי שפה, או על ידי אבן ולפיד, ישפוך הרותחין מתוכו 1007 , וישטפנו במים קרים 1008 , ויחזור וימלאנו מים 1009 וירתיחם בתוכו ויגעילנו כמשפט הראשון על ידי שפה או אבן ולפיד אש 1010 , אם הוא מגעיל בערב פסח משעה חמישית ואילך 1011 , והכלי הוא בן יומו 1012 , כמו שיתבאר 1013 ).

וכל זה בכלי שלא נשתמש בו חמץ אלא מתוכו, כדרך תשמיש כל הכלים, ולכך הוא נכשר על ידי הגעלת הרותחין שבתוכו, דכבולעו כך פולטו 1014 . אבל כלי שנשתמש חמץ גם בצד החיצון שלו, כגון כלי ששואבין בו רותחין מכלי ראשון 1015 , וכן קערה שמכסין האלפס בצד החיצון שלה 1016 , אינן נכשרין על ידי הגעלת הרותחין שמתוכן 1017 , אלא צריך להכניסן כולם לתוך יורה גדולה כדי שיעלה הרותחים על צד החיצון שלהם 1018 :

ג וכשמכניס הכלים ליורה צריך ליזהר שיהיו המים מעלין רתיחה 1019 , דהיינו אבעבועות 1020 , בשעת כניסת הכלים לתוכם, שההגעלה אינה אלא ברותחין שמעלין אבעבועות, אבל לא בחמין אף על פי שהיד סולדת בו 1021 .

ואם מכניס ליורה כלים הרבה זה אחר זה, ורגילות כשמכניסין כלי אחד לתוך הרותחין מיד נחים מרתיחתם, צריך להמתין שלא יכניס כלי השנייה עד ישובו המים ויעלו אבעבועות. וכן ימתין בהכנסת כל כלי וכלי 1022 .

ומאוד צריך להזהר בזה, שאם לא נזהר בזה הרי הפסיד ההגעלה לגמרי. אבל העולם אינן נזהרין בזה. ויש שלימדו עליהם זכות 1023 לפי שאין דרך להגעיל רק כפות שרוב תשמישן הוא בכלי שני 1024 , וקערות שרוב תשמישן הוא על ידי עירוי מכלי ראשון 1025 , וכוסות שרוב תשמישן הוא בצונן 1026 , וכלים הללו וכיוצא בהם אין צריך להגעילן ברותחין, אלא די להם בחמין שהיד סולדת בו 1027 . אבל כלים שרוב תשמישן הוא על ידי חום כלי ראשון, אפילו בדיעבד אוסרין את החמין שנשתמשו בהם, אם הגעילן בחמין שלא העלו רתיחה 1028 :

ד יש מצריכין להשהות הכלים בתוך הרותחין 1029 באומד הדעת 1030 בכדי שיפליטו כל גיעולם. ולא נהגו כן 1031 , ומנהגן של ישראל תורה הוא 1032 , כי מי יודע לשער מתי יפליט הכלי כל גיעולו, שאם באנו לומר שישהה אותו כל כך ברותחין כדרך ששהה בו האיסור כשנבלע בו, לא היתה הגעלה אחת מועלת לו כלל, שהרי נשתמש בו איסור זה כמה ימים, והאיך יפלוט כולו בהגעלה אחת, אלא ודאי כך קיבלו חכמים, שבהגעלה אחת הוא פולט את הכל, ואם כן אין חילוק בין אם ישהה הרבה ברותחין או אם יוציאנו מיד 1033 .

ומכל מקום טוב להשהותו מעט מזעיר, בכדי שיהיה פנאי להרותחין ליכנס לתוך עובי הכלי ולהפליט הגיעול משם, שאף שהפליטה נעשית כרגע, מכל מקום צריך קצת שהייה כדי כניסת הרותחין לתוך עובי הכלי וכדי יציאת הגיעול לחוץ 1034 :

ה ולאחר הגעלת כל כלי וכלי, נהגו כל ישראל לשוטפו תיכף ומיד במים קרים 1035 , כדי שלא יבלע מלכלוך מים רותחים שעל גביו, שגיעול פליטת הכלי נתערב ברותחין 1036 . ואף שכבר נתבטל בתוכם בס' 1037 , אף על פי כן נוהגין לכתחלה 1038 להעבירו מעל גבי הכלי על ידי שטיפה בצונן:

ו ולאחר גמר הגעלת הכלים ישפוך הרותחין שביורה החוצה, שאסור להנות מהם לכתחלה 1039 , לפי שגיעול פליטת הכלים מעורב בהם.

ואף על פי שנתבטל בתוכם בס', מכל מקום כיון שהמגעיל מכניס הכלי בידים לתוך הרותחים כדי להפליט האיסור מן הכלי לתוך הרותחין, הרי זה כמבטל איסור בתוך ההיתר בידים 1040 , אם יהנה מהרותחין שהאיסור נתבטל בהם 1041 .

אבל אם לא יהנה מהם אינו כמבטל איסור בידים, כיון שאין כוונתו רק להפליט האיסור מן הכלי, ולא להנות מהמים שהאיסור נפלט לתוכם 1042 .

(ואפילו אם הכלים הנגעלים לא היו בני יומן 1043 , שהגיעול הנפלט מהם הוא נותן טעם לפגם, אף על פי כן אין להתיר ליהנות לכתחילה מן המים שביורה. שלא התירו נותן טעם לפגם, אלא כשעבר ובישל בקדירה שאינה בת יומה, שהתבשיל מותר באכילה 1044 , אבל לכתחלה אסור לבשל בקדירה שאינה בת יומה 1045 . וזה שמכניס הכלי בידים לתוך המים כדי להפליט האיסור הפגום מן הכלי לתוך המים, הרי זה כמבשל בקדירה שאינה בת יומה 1046 , אם יהנה מן המים שהאיסור הפגום נפלט לתוכם):

ז וכל הכלים אפילו שולחנות ותיבות הצריכין הגעלה 1047 , יש ליזהר להדיחם ולשפשפם יפה קודם ההגעלה, כדי שלא יהיה דבוק בהם שום משהו איסור בעין 1048 (אבל מעיקר הדין סתם כלים נקיים הם כמ"ש ביו"ד סי' צ"ה 1049 ).

ואחר כך ינגבם יפה ממי ההדחה שעל גביהם, שהם צוננים, שלא יצננו מעט את מי ההגעלה 1050 :

הגעלה על ידי ביטול בס', אינו בן יומו ובזמן היתר

ח המגעיל 1051 כלים הבלועים מחמץ לאחר שהגיע זמן איסור אכילתו, דהיינו בערב פסח מתחלת שעה ה' 1052 ואילך, צריך להגעיל מתחלה את היורה שמגעיל בה את הכלים 1053 , וישפוך את מי ההגעלה לחוץ 1054 , וישטפנה בצונן 1055 , וירתיח בה מים אחרים 1056 , ויכניס בתוכה את הכלים.

שאם לא יגעיל היורה מתחלה, הרי המים שביורה נאסרין מחמת היורה, שאין במים ששים כנגד כל עובי דופני היורה ושוליה 1057 , וחוזרין המים הנאסרים ואוסרין את הכלים הנגעלין בתוכו, שפליטת היורה שבתוך המים נבלע בכלים 1058 :

ט וצריך שיהיה במים שביורה ס' 1059 כנגד כל הכלים 1060 הנגעלים בתוכם, שאם אין במים ס' כנגד הכלים, הרי המים נאסרין מחמת פליטת הכלים, וחוזרין ואוסרין את הכלים, שפליטת הכלים שבתוך המים חוזרת ונבלעת בהם ואוסרתן, כיון שלא נתבטלה בששים בתוך המים:

י ואפילו אם אינו מגעיל כל הכלים בבת אחת, אלא מגעילן זה אחר זה, לא די שיהא במים ס' כנגד כל כלי וכלי בלבדו, אלא צריך שיהא בהם ס' כנגד כולם ביחד, לפי שגיעול הנפלט מכלי הב' או הג', הרי גם גיעול הראשון חוזר וניער ומצטרף עם גיעול הב' וג', ואוסרין את המים שאין בהם ס' כנגדן 1061 , כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ט 1062 ע"ש:

יא במה דברים אמורים 1063 כשהכלים בשעה שמגעילן הם בני יומן מבליעת האיסור, אבל אם אינן בני יומן, אין צריך שיהיה במים ס', אפילו כנגד כלי אחד מהם 1064 , שהגיעול הנפלט מהכלים הוא פגום, ואף אם חוזר ונבלע בהם הרי הוא נותן טעם לפגם, ומותר כשנעשה קודם הפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"ז 1065 .

ואף על פי שקודם שנפלט הגיעול מן הכלים היה גם כן פגום 1066 , ואף על פי כן צריך להגעילו ולהפליטו מן הכלי מדברי סופרים, גזירה משום כלי בן יומו 1067 , ואם כן עכשיו שהגיעול חזר ונבלע בהם מה הועיל כלום בהגעלתו. מכל מקום כיון שהגיעול בעצמו הפגום מותר גמור הוא אפילו מדברי סופרים, הרי יש נותן טעם בן נותן טעם של היתר, דהיינו טעם פגום שהיה בלוע בכלי קודם ההגעלה הוא נותן טעם אחד של היתר, וממנו נפלט הגיעול הפגום לתוך המים הרי נותן טעם ב' של היתר 1068 , וכן המים חזרו ונבלעו בכלים הרי נותן טעם ג' של היתר, והוא מותר גמור אף באיסורי תורה כמו שנתבאר ביו"ד סימן צ"ה 1069 :

יב וכן אם היורה אינה בת יומה, אין צריך להגעילה קודם הגעלת הכלים בתוכה 1070 , לפי שיש כאן ג' נותני טעם של היתר, מן החמץ ליורה ומן היורה למים שבתוכה ומן המים לכלים הנגעלים, והכל של היתר כיון שהגיעול הוא פגום:

יג וכל זה 1071 כשמגעיל בערב פסח משעה ה' ואילך 1072 . וכן אפילו בכל ימות השנה אם מגעיל כלי הבלוע משאר איסורי תורה, או איסורי דברי סופרים, צריך ליזהר שלא יהיה בן יומו, או שיהא במים ס' כנגדו 1073 .

ואז מותר להגעיל אפילו אם מגעיל כלים הבלועים מאיסור עם כלים כשרים הבלועים מחמץ, ואפילו אם מכניס ליורה כלי הבלוע מאיסור קודם שמכניס כלים הכשרים, או שמכניסן ביחד בבת אחת 1074 .

אבל 1075 אם מגעיל כלי החמץ קודם שעה ה', אף אם היורה הוא בן יומו אין צריך להגעילו תחלה 1076 , וכן אין צריך שיהיה במים ס' כנגד הכלים אף אם הם בני יומן 1077 . דכיון שהחמץ הוא מותר עדיין באכילה, הרי יש כאן ג' נותני טעם של היתר קודם שיבא לכלל איסור, דהיינו קודם שיגיע זמן איסורו. ולפיכך אינו חוזר ונאסר אף כשיגיע זמן איסורו, כמו שנתבאר בסימן תמ"ז 1078 :

[ועיין שם שאף האוסרים בב' נותני טעם, מודים בג' נותני טעם 1079 , מטעם המבואר שם.

ואין הדבר דומה לדגים שנתבשלו בקדירה של בשר, שיש אוסרים לאכלם בחלב, אף על פי שיש ג' נותני טעם, מן הבשר לקדרה, ומהקדירה להרוטב של דגים שבתוכה, ומהרוטב לדגים 1080 . לפי שטעם קלוש של בשר המובלע בדגים יש בו חשיבות טעם קצת, כי נבלע אוכל באוכל, שהדגים ראוין לאכילה והבשר נתן בהם טעם לשבח, לכך אסור לאכלו בחלב אם נתבשלו בקדירה של בשר. אבל טעם קלוש של חמץ שנפלט מן הכלים, או מן היורה, וחוזר ונבלע בכלים, אינו חשוב טעם כלל כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל].

יד במה דברים אמורים כשמגעיל כלי חלב לבדם, או כלי בשר לבדם 1081 . אבל אם מגעילם ביחד 1082 , דהיינו שתוחב אותם ביורה בבת אחת ממש, צריך ליזהר שיהיה במים ששים כנגד אחד מהם 1083 , או שיהיה אחד מהם אינו בן יומו, שאם שניהן הן בני יומן ואין במים ששים כנגד אחד מהם, הרי נאסרו המים מחמת פליטת הבשר ופליטת החלב המעורבת בהם, וחוזרין ואוסרין את הכלים ואת היורה.

אבל כשאינו מגעילן ביחד, אף על פי שמגעילן ביורה אחת, אלא שמכניסן זה אחר זה, לא נאסרו המים כלל, לפי שיש כאן נותן טעם בן נותן טעם של היתר קודם שיבוא לכלל איסור, דהיינו מן הבשר או החלב לכלי, ומן הכלי להמים שביורה, ועדיין הכל היתר, כיון שעדיין לא נפלט לתוך המים אלא טעם חלב לבדו או טעם בשר לבדו 1084 :

טו וכל זה מעיקר הדין 1085 , אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר להגעיל היורה תחלה, אף אם אינה בת יומה, ומגעיל בתוכה קודם שעה ה' 1086 .

וכן נהגו שלא להגעיל שום כלי 1087 כשהוא בן יומו 1088 , אף שהוא יחידי, ויש במים יותר מס' כנגדו, ואפילו רוצה להגעילו קודם שעה ה' 1089 , לא יגעילנו כשהוא בן יומו, גזירה שמא יטעו להגעיל כלי הבלוע משאר איסורי תורה כשהוא בן יומו 1090 , ולא ידקדקו אם יש במים ס' כנגדו, ויחזרו המים ויבלעו בכלי, ויאסרו אותם אם אין בהם ס' כנגדו, שהרי אין כאן נותן טעם בן נותן טעם של היתר אלא של איסור הבלוע בכלי:

כשטרוד לפלוט, ובשעת רתיחה, אינו בולע

טז ויש חולקין 1091 על כל זה ואומרים 1092 , אף כשמגעיל משעה ה' ואילך אין צריך להגעיל היורה תחילה, אף שהיא בת יומה. וכן אין צריך שיהא במים ס' כנגד הכלים, אף אם הם בני יומן. לפי שכל זמן שהכלים טרודים לפלוט הגיעול הבלוע בהם אינן בולעים כלום מהגיעול הנפלט מהם, ולא הן מהגיעול הנפלט מן היורה, שמחמת טרדתם לפלוט אין בהם כח לבלוע.

רק שצריך הוא להזהר שלא ישהה הכלים בתוך היורה יותר מדאי 1093 , אלא ישהה אותם שם באומד הדעת 1094 בכדי שיפליטו כל גיעולם, ויוציאם מיד. שאם ישהה אותם שם לאחר שהפליטו כל גיעולם, הרי הם חוזרין ובולעין מגיעול הנפלט מהם כבר, או מן גיעול הנפלט מן היורה. דכיון שאינם טרודין עוד לפלוט, הרי הם חוזרין ובולעין ונאסרין, אם הם בני יומן ואין במים ס' כנגדן, או אם היורה היא בת יומה אף על פי שיש במים ס' כנגדן 1095 :

יז וכן צריך ליזהר שלא להגעיל ביחד כלים שנבלע בהם איסור מרובה עם כלים שנבלע בהם איסור מועט 1096 , כגון כפות 1097 שרוב תשמישן בכלי שני 1098 , ואין צריך לומר כוסות שרוב תשמישן בצונן 1099 , לא יגעילנו בבת אחת עם קערות שרוב תשמישן על ידי עירוי מכלי ראשון 1100 , ואין צריך לומר עם קדירות של מתכות, או עם כפות שמגיסין בהם הקדירה 1101 (אלא 1102 מתחלה יכניס ליורה הכלים שבליעתן מועטת, ואחר כך יכניס הכלים שבליעתן מרובה 1103 ), שממהרין לפלוט גיעול הבלוע מהם, ולאחר שפלטו כל גיעולם שאינם טרודין עוד לפלוט, הרי הם חוזרין ובולעין גיעול הנפלט מכלי שבליעתן מרובה.

וכן צריך ליזהר שלא להגעיל מקצת כלי אחד ב' פעמים, כגון כשמגעיל כלים גדולים, שאי אפשר להכניס כל הכלי בתוך היורה בבת אחת, לא יגלגלו ביד סביב במים, שלא יחזור ויכניס במים ממקצת שכבר הוגעל פעם אחת ופלט כבר כל גיעולו, ועכשיו כשחוזר ומכניסו במים הוא חוזר ובולע גיעול שפלט כבר, או גיעול שנפלט משאר כלים שהוגעלו כבר, או גיעול שנפלט מהיורה, כיון שעכשיו אינו טרוד עוד לפלוט. אלא כיצד יעשה יכניס במים חצי הכלי, או שלישיתו, ויוציאנו לאחר שפלט גיעולו, ויחזור ויכניס צד השני, ויצמצם כפי יכולתו, שלא יכניס מקצת אחד פעמיים 1104 :

יח ויש אומרים 1105 שאין צריך ליזהר בכל זה, אף על פי שמגעיל משעה ה' ואילך, והכלים הם בני יומן, ואין במים ס' כנגדן, והיורה היא גם כן בת יומה, ואין חוששין שמא יחזרו ויבלעו מהגיעול שפלטו, או מהגיעול שנפלט מהיורה. לפי שאמרו חז"ל 1106 שטבע הרותחין לבלוע ולא לפלוט מה שבלעו, כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ב 1107 , וכן אלו הרותחין שביורה בולעין הגיעול הנפלט מהכלים ומן היורה, ואינן פולטין את הגיעול שבלעו, דהיינו שאינן מבליעין אותו בתוך הכלים כל זמן שהן רותחין, דהיינו שמעלין רתיחה ואבעבועות 1108 .

ולפיכך אם קדם והוציא את הכלים מן היורה בעוד שהרותחין מעלין רתיחה, הרי לא נבלע בהכלים שום גיעול. אבל אם הוציא לאחר שנחו מרתיחתן, אף על פי שהיד סולדת בו, הרי חזרו הכלים ובלעו גיעול שנפלט מהם או מהיורה. לכך צריך לחזור ולהרתיח המים ויגעיל הכלים פעם שנית, ויוציאם טרם שינוחו המים מרתיחתן 1109 :

יט ולפי ב' סברות אלו האחרונות, מותר להגעיל כלים אף בתוך הפסח (פירוש בחולו של מועד, אבל ביום טוב אין להכשיר כלים 1110 , אלא על דרך שיתבאר בסימן תק"ט 1111 ע"ש). אבל לפי סברא הראשונה, כיון שאין תקנה להגעלה אלא על ידי ביטול בס', או על ידי היתר נותן טעם לפגם, אם כן מליל ט"ו 1112 שהחמץ אסור במשהו 1113 , וגם נותן טעם לפגם אסור לפי מנהגנו 1114 , אין להכשיר שום כלי 1115 . אלא על ידי ליבון באור 1116 , שאז האיסור נשרף ונכלה לגמרי 1117 , ואין לחוש בו שמא יחזור ויבלע בכלי:

כ ולענין פסק הלכה העיקר כסברא הראשונה 1118 , שרתיחת המים אינה מעכבת את הכלים מלבלוע 1119 , וגם טרדת פליטת הכלים אינה מעכבתן מלבלוע 1120 (את הגיעול שהוא רך ונסרך ונדבק ונבלע בכלי, שהרי הוא דומה לציר, שהוא נבלע בבשר אף כשהבשר טרוד לפלוט את דמו 1121 , כמ"ש ביורה דעה סי' ע' 1122 ).

ועוד שפליטת הכלים נגמרת במהרה, מיד שמכניסן למים, כמו שנתבאר 1123 , ואם משהה אותם במים מעט יותר, יש לחוש שמא חזרו ובלעו מה שפלטו, או מה שפלטה היורה 1124 .

ועוד שכשמוציא הכלים מהיורה והן מלוכלכין במים חמין, יש לחוש שמא ברגע זו בלעו ממים הללו שעל גביהן 1125 (שברגע זו אינן טרודין לפלוט).

לפיכך אין הגעלה מועלת משעה ה' ואילך אלא אם כן יש במים ס' כנגד הכלים, אם הם בני יומן. ואם היורה היא בת יומה, צריך להגעילה תחלה, כמו שנתבאר 1126 לפי סברא הראשונה:

כא ומכל מקום יש להחמיר ולחוש גם לסברות האחרונות. ולפיכך אף אם היורה והכלים אינן בני יומן, וגם יש במים ס' כנגד הכלים, יזהר בכל מה שצריך ליזהר לפי סברא השניה, ובמה שצריך ליזהר לפי סברא שלישית 1127 .

דהיינו 1128 שיזהר שלא להגעיל כלים שבליעתם מועטת עם כלים שבליעתם מרובה 1129 , ושלא להגעיל מקצת כלי שתי פעמים 1130 , ושלא להשהות הכלים יותר מדאי שלא יחזרו ויבלעו הגיעול שפלטו 1131 .

ואף על פי שזה הגיעול הוא נותן טעם לפגם, וגם יש במים ס' כנגדו. מכל מקום אם לא יזהר בדברים הללו, הרי זה כמבליע הגיעול בידים בתוך הכלים לפי סברא השניה (שכל זמן שהכלים טרודים לפלוט אינן בולעים כלום ומחמת שאינו נזהר יבלעו), ולכתחלה בודאי אין להבליעו בתוך הכלים 1132 , שהרי המים שביורה אסורין להנות מהם לכתחלה מחמת שהגיעול בלוע בהם כמו שנתבאר 1133 , וכלים הללו שהוא רוצה להנות מהם ולהשתמש בהם איך יבליע בהם את הגיעול.

וכן יזהר שלא להשהות הכלים עד שינוחו המים מרתיחתם, שכשמשהה אותן במים חמים שאינן רותחין הרי זה כמבליע בהם הגיעול בידים לפי סברא השלישית 1134 .

ומטעם זה צריך ליזהר לכתחלה שלא להכניס הכלים עד שהמים יעלו רתיחה 1135 , שכשמכניסם קודם לכן יש לחוש שיפליטו ויחזרו ויבליעו 1136 .

ואף שאין הדבר ברור 1137 שיבליעו מה שיפליטו, ואפשר שלא יספיקו לפלוט ולבלוע קודם שירתיחו המים. מכל מקום כיון שלכתחלה אין להבליע בהם הגיעול אף שהוא נותן טעם לפגם ויש במים ס' כנגדו, אם כן כל מה שאפשר לו לתקן שלא יבליע כלום צריך הוא לתקן. וכיון שלפי סברא השלישית אם יזהר להכניס הכלים ליורה כשהמים רותחין כבר, ולהוציאם מהיורה בעוד שהמים הם רותחין, בודאי לא יבליעו כלום, ואם לא יזהר בכך אפשר שיבלעו, צריך הוא ליזהר לכתחלה ולהגעיל בענין שבודאי לא יבלעו כלום. ואף על פי שאף אם יבלעו קודם רתיחת המים יפליטו אחר כך כשירתיחו המים 1138 , ושוב לא יבלעו כשיזהר להוציאם מהיורה טרם שינוחו המים מרתיחתם, מכל מקום לכתחלה צריך לתקן בענין שלא יבליעו כלל, שאין להבליע איסור לכתחלה על דעת שיגעילו ויפליטו אחר כך.

וכיון שצריך להזהר בכל דברים הללו, כשמגעיל משעה ה' ואילך, לפיכך טוב לו לאדם שיזהר להגעיל קודם שעה ה' 1139 , כדי שלא יצטרך ליזהר ולדקדק בכל דברים הללו 1140 .

ויש (מהמדקדקים) שנוהגין להגעיל ג' ימים קודם הפסח 1141 :

הגעלת היורה שהגעילו בה הכלים

כב ואם רוצה להשתמש בפסח ביורה זו 1142 , שהגעיל בה הכלים קודם שעה ה' 1143 , או אפילו אחר שעה ה' אלא שלא היו הכלים בני יומן 1144 , או אפילו היו בני יומן אלא שהיה במים ס' כנגדן 1145 , אינו צריך לחזור ולהגעיל את היורה אחר הגעלת הכלים בתוכה 1146 , אם הגעילה כבר קודם הגעלת הכלים, שהרי הגיעול שנבלע בה מפליטת הכלים כבר נתבטל במים בס', או שהוא נותן טעם בן נותן טעם של היתר 1147 , כמו שנתבאר.

ומכל מקום, אם בשעה שהגעיל את היורה בתחלה היתה בת יומה והגעילה משעה ה' ואילך, צריך לחזור ולהגעילה פעם שנית 1148 , אף אם לא היו הכלים בני יומן והיה במים ס' כנגדן (ואף אם אינו רוצה כלל להגעיל בתוכה כלים, צריך להגעילה ב' פעמים 1149 ) להכשירה להשתמש בה בפסח. לפי שכשהגעילה בתחלה חזרו המים ונבלעו בה ואסרוה, שהרי הגיעול שנפלט מן היורה לא נתבטל במים בס' כמו שנתבאר למעלה 1150 , וגם אינו נותן טעם בן נותן טעם של היתר, כיון שהוא בן יומו, וכבר הגיע זמן איסור החמץ בשעת הגעלה.

אלא לפי שהמים הללו שחזרו ונבלעו ביורה אין כל גופן ממשות איסור, ואין בהם איסור אלא לפי חשבון, דהיינו לפי ערך גיעול פליטת כל גוף היורה נגד כל המים שביורה, כגון אם יש בכל המים שביורה עשר פעמים כמו כל גוף היורה, יש גם כן במים הללו שחזרו ונבלעו ביורה עשר חלקים של מים המותרים שהיו ביורה, וחלק אחד עשר הוא הגיעול שנפלט מהיורה למים. לפיכך כשחוזר ומגעיל היורה פעם ב', הרי חוזר ונפלט ממנה הגיעול שחזר ונבלע בתוכה בהגעלה ראשונה, ועכשיו הוא מתבטל במים שביורה ביותר מס'. ואף שחוזר ונבלע ביורה גם בהגעלה זו, מכל מקום אינו אוסר את היורה כיון שכבר נתבטל בס'.

ולפי טעם זה כשמגעילה ב' פעמים קודם הגעלת הכלים בתוכה די בכך 1151 .

אבל נהגו להחמיר ולחזור ולהגעיל היורה אחר הגעלת הכלים בתוכה כדי להשתמש בה בפסח, אף אם לא היו הכלים בני יומן, והגעילם בתוכה קודם שעה ה', וגם היורה לא היתה בת יומה בשעת הגעלתה 1152 :

כג ומכל מקום אם היו במים ס' כנגד הכלים 1153 , אין מחמירין לחזור ולהגעיל היורה.

לפיכך מותר להגעיל כלי הבלוע מאיסור בתוך קדירה כשרה מלאה רותחין, אם יש בהם ס' כנגד הכלי שמגעיל 1154 (רק שיזהר לשפוך הרותחין שבקדירה, שאסור ליהנות מהם 1155 כמו שנתבאר 1156 ):

כד ואף אם לא היו במים שביורה ס' כנגד הכלים 1157 , אין צריך לשפוך המים החוצה ולחזור ולמלאותה מים אחרים להגעילה, אלא בעוד מים רותחין הללו בתוכה 1158 , לאחר גמר הגעלת הכלים, מכניס לתוך המים אבן מלובן או לפיד בוער 1159 , ומתוך כך ירתיחו המים ביותר, ויגברו ויעלו על שפת היורה, וזו היא הגעלתה כמו שנתבאר למעלה 1160 :

הגעלת כלים בסל ובצבת

כה לא יניח 1161 כלים הרבה לתוך סל אחד מנוקב 1162 , או לתוך שבכה אחת 1163 , ויגעילם יחד, אלא אם כן הם מונחים שם בריוח, שאינם נוגעין זה בזה 1164 , לפי שבמקום נגיעתם אין הגעלה עולה שם. ואף על פי שהמים מגיעים שם 1165 , שהרי לענין טבילה אין נגיעה זו חשובה חציצה 1166 , מכל מקום לענין הגעלה צריך שרתיחת המים יגיעו בכל שטח הכלי 1167 , ובמקום נגיעתם אין הרתיחה עולה יפה 1168 .

(אבל בתוך כלי שאינו מנוקב, לא יגעיל אפילו כלי אחד, אף על פי שהוא צף בתוכו ואין נוגעין זה בזה, אלא אם כן משהה אותם בתוך היורה 1169 כשיעור שנתבאר בסימן תנ"א 1170 ע"ש):

כו אם אוחז את הכלי בתוך הרותחין על ידי צבת, צריך לגלגל מעט את הכלי 1171 , דהיינו שיפתח את הצבת בתוך הרותחין ויאחוז הכלי במקום אחר 1172 , כדי שיעלו הרותחין על מקום אחיזת הצבת. ולפיכך יותר טוב להגעיל בשבכה או בסל מנוקב 1173 :

הגעלה בחמי טבריא ובשאר משקים

כז חמי טבריא דינם כחמי האור להחמיר, כגון לענין בליעה, שאם נשתמש איסור בכלי על ידי חמי טבריא נאסר הכלי 1174 . אבל אין מגעילין בתוכם כלים שנאסרו על ידי חמי האור, אפילו לא נאסרו אלא על ידי חום כלי שני, לפי שחמי טבריא אינן תולדות האור, וכבר אמרו 1175 כבולעו כך פולטו, מה בולעו על ידי תולדות האור אף פולטו על ידי תולדות האור 1176 .

אבל אם לא נאסרו רק על ידי חמי טבריא יכול להגעילם על ידם 1177 , וכל שכן על ידי חמי האור 1178 :

כח אין מגעילין בשום משקה רק במים 1179 , לפי שיש אומרים 1180 ששאר משקים אין בהם כח להפליט כל הגיעול כמו המים.

ומים המעורבים עם אפר (שקורין לו"ג) דינם כשאר משקים 1181 , שהאפר מבטל כח המים.

ובדיעבד שעבר והגעיל בהם 1182 , או בשאר משקין 1183 , עלתה להם הגעלה:

כט אם הגעיל הרבה כלים ביורה, עד שמרוב פליטת הכלים נעשו המים כציר, אין להגעיל עוד באותן המים 1184 :

הגעלה על ידי בקיאים

ל ולפי שרבו מאד הדקדוקים בהלכות הגעלה, ואין הכל בקיאין בהם, לפיכך ראוי ונכון שבעל תורה הבקי בהלכות הגעלה הוא יגעיל את הכלים 1185 , ולא כמו שנוהגין עכשיו 1186 :

הערות

  1. 996. עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) סדר הגעלה (ס"א-ז). (ב) הגעלה על ידי ביטול בס', אינו בן יומו ובזמן היתר (ס"ח-טו). (ג) כשטרוד לפלוט, ובשעת רתיחה, אינו בולע (סט"ז-כא). (ד) הגעלת היורה שהגעילו בה הכלים (סכ"ב-ד). (ה) הגעלת כלים בסל ובצבת (סכ"ה-ו). (ו) הגעלה בחמי טבריא ובשאר משקים (סכ"ז-ט). (ז) הגעלה על ידי בקיאים (ס"ל).
  2. 997. ע"ז עו, סע"א (וכיצד מגעילן, א"ר הונא יורה קטנה בתוך יורה גדולה). טור (סדר הגעלה, לוקח יורה גדולה מלאת מים, ומרתיחה, ומכניס בה כל הכלים) ולבוש ס"א (סדר הגעלה, לוקח יורה גדולה מלאה מים, ומרתיחה בלי שיעור, עד שיעלו הרותחין על פני כל הכלי מכל עבריו בפנים ובחוץ, ומכניס בה כל הכלים שרוצה להגעיל).
  3. 998. שנתבארו לעיל סי' תנא סכ"ה.
  4. 999. גמרא ע"ז דף עו , רע"ב (יורה גדולה מאי, ת"ש דההוא דודא דהואי בי רב עקביה, אהדר ליה גדנפא דלישא אפומא, ומליוה מיא וארתחה). ופירש"י (שפה של עיסה סביבות פיה, כדי שתקבל מים הרבה, ויעברו הרותחין על שפתה). טור ושו"ע ס"ו (כלי גדול שאינו יכול להכניסו לתוך כלי אחר מחמת גודלו, עושה שפה לפיו בטיט, כדי שיתמלא היטב ויגיעו המים בשפתו, וממלאו מים ומרתיחו).
  5. 1000. רי"ף פסחים פ"ב ח, ב (גדנפא דלישא ... והני מילי בשאר ימות השנה, אבל בפיסחא דאסור למיעבד בלישא, עביד לה גנפא דטינא ומרתח לה). רא"ש שם פ"ב סי' ז. טור ושו"ע שם (עושה שפה לפיו בטיט).
  6. 1001. פר"ח ס"ו (שאעפ"י שאינם מתעכבים שם המים הרבה, דומיא דתוכיות היורה, אף על פי כן סגי).
  7. 1002. מ"א ס"ק יא (ואף על גב שהמים זבין משם דרך הטיט, קי"ל כבולעו בניצוצות כך פולטו בניצוצות).
  8. 1003. גמרא שם (אמר רבא מאן חכים למעבד כי הא מילתא, אי לאו רב עקביה דגברא רבא הוא, קסבר כבולעו כך פולטו, מה בולעו בנצוצות אף פולטו בנצוצות). ט"ז ס"ק יא. מ"א שם.
  9. 1004. אבל אין חוששים למה שנתבאר לעיל (סי' תנא סכ"ב): "שכשנשתמש חמץ בחמין בגוף הכלי נבלע החמץ גם ביד הכלי, שכל מתכת שחם מקצתו חם כולו". כי מטעם זה הי' סגי בהגעלה הכלי עצמו, בלא שפה לפיו, מהטעם שנתבאר לעיל (שם): "כמו שנבלע החמץ בהיד על ידי גוף הכלי, כך הוא נפלט ממנו על ידי גוף הכלי", היינו על ידי הגעלת גוף הכלי, שכבולעו כך פולטו, וכדלעיל סי' תנא (סוף הערה 168). משא"כ מה שנבלע בשפת הכלי "על ידי ניצוצות הניתזים מהתבשיל לשפת הכלי", זה אינו נפלט ממנו על ידי הגעלת גוף הכלי, אלא על ידי שיעשה שפה לפיו.
  10. 1005. רש"י שם (מה בולעו בניצוצות, לאו בולעו אלא על ידי ניצוצות, שניתז הרתיחות שם ולא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור, כך בשעת פליטה, אע"פ שלא הכניסה לתוך יורה אחרת, הואיל ונתמלאת יפה יפה ומעלה ניצוצות על שפתה ופולט. ומיהו גדנפא בעינן, משום דאי לאו הכי, דלמא לא הוה מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא, אבל איסור הנתבשל בה פעמים הרבה, אם לא העלה ניצוצות כל שעה העלה פעם אחת). ט"ז שם.
  11. 1006. אור זרוע פסקי ע"ז סי' רצט (וכתב מו' רבינו הרב ר' אלעזר מוורמשא זצ"ל, שרבינו אברהם זצ"ל היה מגעיל לקהל היורה הגדולה, היה מרתיחה מלאה מים, ולוקח זנבות האודים מבוערין או אבנים מלבנין ומשליכן ליורה, והמים מרתיחין ונשפכין בכל סביבות שפת היורה, ומשליך בשפיכה מים המרותחין לחוץ. וכן הנהיג אביו של מו' הרב ר' אלעזר במגנצא. וכן נוהגין בכל ארץ לותיר). ראבי"ה סי' תסד ע' 84 (בבית אבא מורי ראיתי שלא היו מתקנין גדנפא, אך או[ד] או אבן רותח היו משליכין ביורה, שהיו מים מכסים את כולה, ועדיף מהתזת ניצוצות). רא"ש שם (ורבינו יואל ז"ל לא היה עושה גדנפא, אלא לפיד אש או אבן רותחת היה משליך לתוך היורה בעודה רותחת, והמים רותחין עולה על פני שפתה, ועדיף טפי מהתזת הניצוצות). טור ושו"ע ס"א (או יקח אבן רותחת או לפיד אש, וישליכנו לתוכו בעודו רותח, ומתוך כך ירתיחו המים יותר ויעלו על שפתו). וראה לעיל סי' תנא (הערה 206), שלושת האופנים בהגעלה על ידי אבן מלובן, והחילוקים שביניהם.
  12. 1007. הטעם שצריך לשפום המים לחוץ, יתבאר לקמן ס"ו.
  13. 1008. הטעם שצריך לשטוף במים קרים, יתבאר לקמן ס"ה.
  14. 1009. הטעם שהגעלה הראשונה אינה מספקת, יתבאר לקמן (ס"ח): "המים שביורה נאסרין מחמת היורה, שאין במים ששים כנגד כל עובי דופני היורה ושוליה", וחוזרין המים הנאסרים ונבלעים בדופני הכלי. והטעם שהגעלה השניה מועלת, יתבאר לקמן (סכ"ב): "לפי שהמים הללו שחזרו ונבלעו ביורה, אין כל גופן ממשות איסור, ואין בהם איסור אלא לפי חשבון, דהיינו לפי ערך גיעול פליטת כל גוף היורה נגד כל המים שביורה. כגון אם יש בכל המים שביורה עשר פעמים כמו כל גוף היורה, יש גם כן במים הללו שחזרו ונבלעו ביורה עשר חלקים של מים המותרים שהיו ביורה, וחלק אחד עשר הוא הגיעול שנפלט מהיורה למים. לפיכך כשחוזר ומגעיל היורה פעם ב', הרי חוזר ונפלט ממנה הגיעול שחזר ונבלע בתוכה בהגעלה ראשונה, ועכשיו הוא מתבטל במים שביורה ביותר מששים". ואף שיש פוסקים שבשעה שנערבו המים בהגעלה הראשונה בפחות מששים, "חתיכה עצמה נעשית נבילה", ושוב צריך ששים לבטל אותה. מכל מקום בנידון דידן סומכים על דעת הפוסקים שהמים של הגעלה הראשונה לא נאסרו אלא לפי חשבון, ולכן מועלת הגעלה השנית לבטל את שארית האיסור שבמים הראשונים. כמבואר ב תוס' חולין ק, ב סוף דיבור הראשון (ורבינו אפרים היה אומר ... אין ההיתר נעשה נבלה שיצטרך ששים כנגד כל החתיכה, אלא כנגד האיסור הבלוע ... לפי פירוש רבינו אפרים ודאי ניחא מה שצוה הכתוב להגעיל כלי מדין, דהשתא יורה גדולה שאי אפשר להגעיל בתוך כלי אחר היכי משתריא, הא אין במים ס' לבטל האיסור. ואי שיחזור ומגעילה בשניה, והלא המים הראשונים נעשו נבלה וחוזרין ואוסרין. ואי לא משערין אלא באיסור עצמו ניחא). רא"ש פ"ז דחולין סוס"י לח (ורבינו אפרים היה מדקדק ... דלא אמרינן בכל איסורין שבתורה חתיכה עצמה נעשית נבילה ... וניחא נמי לפירושו מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין בני יומן. כי היאך יכשירו יורה גדולה, והלא אין במים ששים כנגד היורה, והמים הנפלטין ממנה נתערבין במים שביורה ונותן בהם טעם, ונעשו כולן חתיכה דאיסורא וחוזרין ונבלעין ביורה. ולפירושו ניחא, כי לא נעשו המים כולן נבילה, ומעט איסור הנפלט מן היורה חוזר ונבלע בתוכו ומגעילו שנית, ואותו מעט איסור בטל בששים במים). וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' צב ס"ד): "לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים". ואף שהגיה על זה הרמ"א (שם): "ויש אומרים דאמרינן בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה. וכן המנהג פשוט, ואין לשנות". שלפי זה לכאורה לא תועיל כאן ההגעלה השנית, שהרי מיד בהגעלה הראשונה נאסרו כל המים, וחזרו ואסרו את הכלי. מכל מקום נתבאר ברמ"א (שם): "כלי הנאסר מבליעת איסור, לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבלה, ולא בעינן ס' רק נגד האיסור שבלע". וכן הוא בהגעלה, שאנו דנים על הבליעה שבכלי, שאין אומרים בזה חתיכה נעשית נבלה. ואף שעכ"פ חל דין "חתיכה נעשית נבלה" על מי ההגעלה, לפני שחזרו ונבלעו בדופני הכלי. שלפי זה הקשה בפסקי דינים צמח צדק (לג, א): "סתם כדברי האומרים ביו"ד סי' צ"ח, שאין אומרים בבלוע בכלי חתיכה נעשית נבלה. ומכל מקום צ"ע, דלא דמי להתם, דכאן נעשו המים נבילה טרם בליעתן בכלי". ביאר על כך בדברי נחמי' (סט, א. לסעיף כב): "לדידן דקיי"ל ביו"ד דלא כרבינו אפרים, לא מהני ב' פעמים, כמ"ש התוס' ורא"ש שם ... אך באמת פליטת הכלי למים הרי זה לח בלח, ובלח בלח קיי"ל בהפסד מרובה דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים". והיינו כאמור ברמ"א (יו"ד שם): "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל. ויש לסמוך על זה בשאר איסורים, לצורך הפסד גדול". ואף שכאן לא נזכר הפסד מרובה, הביא על זה ב"הערות לשו"ע אדמו"ר הזקן" (לסעיף כב), את דברי הפרי מגדים (משב"ז ס"ק ב בדרך הה'): "ולדידן דחתיכה נעשית נבלה כו', ומיהו בלח בהפסד מרובה מתירין, משום הכי בהגעלה סמכינן מזה, ואם יגעיל שנית עדיף טפי". ונתפרש יותר בהוספות למנחת פתים (ס"ב): "ונפלאתי על הרב ז״ל בשו״ע סעי׳ כ״ב שכתב להיתר גמור להגעיל היורה שני פעמים, אף שהוא בן יומו, רק ממנהג אסור, ונשען על דעת תוס' ורא״ש הנ״ל. דהא התוס' ורא״ש כתבו כן לשיטתם דלא אמרינן חתיכה נעשית נבלה בשאר איסורים, אבל לדידן דקיי״ל חתיכה עצמה נעשית נבלה, ליתא להיתר זה, רק בהפסד מרובה, דסומכין דלח בלח לא נעשה נבילה. ואפשר דהרב סמך על זה בצירוף הדעות שהביא שם בסעי׳ ט״ז וסעי׳ י״ח דאין הכלי בולע מימי הגעלה איידי דטרידי לפלוט". וכן נתבאר בקובץ יגדיל תורה נ.י. (ח"ה ע' פב): "באמת לח בלח לא נעשה נבלה, רק שלא במקום הפסד מרובה, וכאן יש צירוף סברת הפסד מרובה דטרוד ולא בלע". מראי מקומות וציונים (סכ"ב). פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צב ס"ד אות ב.
  15. 1010. הלכה זו, שצריך להגעילה ב' פעמים, נתבארה בסימן זה שלוש פעמים: (א) כאן, לענין מגעיל כלי על ידי שפה או אבן ולפיד אש. ולכן צריכה גם ההגעלה השניה להיות "כמשפט הראשון על ידי שפה או אבן ולפיד אש". (ב) לקמן ס"ח, לענין הגעלת היורה הגדולה, לפני שמגיעים בה הכלים. כיון שאין מגעילים את היורה לצורך עצמה, לכן אין הגעלה השניה צריכה להיות "כמשפט הראשון", אלא כפי שסתם לקמן שם "וירתיח בה מים אחרים ויכניס בתוכה את הכלים" (ויתבאר לקמן הערה 61). (ג) לקמן סכ"ב, שלאחר הגעלת היורה ב' פעמים לצורך הכלים שמגעיל בה, אין צורך להגעילה שוב לצורך עצמה.
  16. 1011. משא"כ עד שעה חמישית החמץ עדיין מותר באכילה, והגעלתו מועלת מטעם נותן טעם בן נותן טעם (כדלקמן סי"ג), ואם כן אין צורך להגעילו ב' פעמים, אפילו אם הוא בן יומו. ומליל פסח ואילך החמץ אוסר במשהו (כדלעיל סי' תמז ס"א), ואם כן לא תועיל הגעלתו ב' פעמים. ודוקא בערב פסח משעה חמישית עד הלילה, שהחמץ אוסר עד ששים (כדלעיל סי' תמז סי"ח), צריך להגעילו ב' פעמים (אם הכלי בן יומו), כדי לבטלו בששים.
  17. 1012. משא"כ אם הכלי אינו בן יומו, מועלת הגעלתו מטעם נותן טעם בן נותן טעם (כדלקמן סי"א), ואם כן אין צורך להגעילו ב' פעמים.
  18. 1013. ס"ח (הגעלת היורה הגדולה ב' פעמים), וסי"א (הגעלת הכלי שאינו בן יומו), וסי"ג (הגעלתו קודם השעה החמישית), וסכ"ב (טעם הההגעלה ב' פעמים).
  19. 1014. פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
  20. 1015. ע"ז עו, א – לפירוש רבינו שמחה, בשו"ת מהר"ח אור זרוע סי' נו (אמר רב הונא יורה קטנה בתוך יורה גדולה, יורה קטנה ששואבין בה רותחין מתוך גדולה, אין לה תקנה בהגעלת רותחין גופה, כמו יורה גדולה ששריא במהדר ליה שפה אפומא, הואיל דבלעה גם מצד החיצון, אין דרכו לפלוט אלא דרך דופן הסמוך לו). מהרי"ל הל' הגעלה ע' יח (ואמר מהר"י סג"ל, אף על פי שיורה גדולה מגעילו במילוי המים בפני עצמו, מכל מקום אותן יורות ואגנות דנחושת, וכן קדרות דנחושת שיכולים להכניסם ליורה גדולה, אף על פי שגם גדולים הם, מכל מקום צריכים הגעלה בכלי ראשון, להכניסם גם כן ליורה גדולה, ולא על ידי עירוי להשליך רותחין עליהן, דכבולעו כך פולטו, דמסתמא נשתמשו בכלי גדול מחומצת). וביאר דבריו בב"ח ריש הסימן (שכל כלי שתשמישו היה להכניסו בכלי ראשון, אינו די במילוי מים ולמעבד ליה גדפנא, שהרי נעשה חמץ גם באחוריו כמו מתוכו, וכבולעו כך פולטו, וכך צריך להכשירו ביורה אחרת, וכן פסק במהרי"ל). מ"א ס"ק יא (כתב מהרי"ל, דאם הוא כלי ששואבין עמו רותחין, אין לו תקנה באופן זה, דצד החיצון לא נגעל, לכן צריך להכניסו כולו ליורה). פר"ח ס"ו (כלי שהכניסו אותו בכלי ראשון ... הרי נאסרו אחורי הכלי כמו תוכו, ולא סגי במילוי מים ובגדנפא, אלא כבולעו כך פולטו, וצריך להכשירו להכניסו ביורה אחרת, וכן כתב בספר ב"ח, ושכן פסק מהרי"ל). וראה הגעלת כלים (פי"א הערות לד-ה).
  21. 1016. מ"א שם (ונראה לי דהוא הדין קערות שמכסין בהם המחבת, אף צד החיצון צריך הגעלה)ׂ. ח"י ס"ק כ (אבל כלי שתשמישו מבחוץ, כמו קערה שכופין לפעמים על הקדרה, או כלי ששאובין בה מהקדרה, אף צד החיצון בעי הגעלה). וכדלעיל סי' תנא סכ"ו (שרגילין כך לפעמים), וסמ"א (שנאסר על ידי הזיעה).
  22. 1017. כדלעיל סי' תנא סל"ח (במוסגר): "האיסור נבלע בצד הכלי מצד הפנימי שלו, ששם הוא דרך תשמישו, וצריך להפליט האיסור גם כן מצד הפנימי". ונתבאר לעיל שם (סי' תנא הערה 59).
  23. 1018. כדלעיל ריש ס"א (לוקח יורה ומרתיח בה מים ומכניס לתוכה כל כלים הצריכים הגעלה בכלי ראשון). וזה מועיל אף בקדרה שנאסרה על ידי בישול על האש. וכתב על זה בפסקי דינים צמח צדק (לג, א): "וצ"ע, דאין זה כבולעו כך פולטו, שבבליעתו המים תוכו, וצדו אחד מחממו האור, ועי"ז מתחמם גם כן צדו הפנימי ביותר ובולע הרבה, וכשמגעילים בכלי ראשון, שני הצדדים אינן מתחממים אלא על ידי המים. וצריך לומר משום דמכל מקום הבליעה היא רק בפנים, ואינה אלא על ידי חום המים". וראה קובץ תורה מציון (שנה ח סי"א אות ד). הגעלת כלים (פ"ה הערה יז).
  24. 1019. תשובות הגאונים שערי תשובה סי' רפ (שאם ינוחו המים מן הרתיחה יאסרו להגעיל בהם כלום). הגהת סמ"ק סי' ריג ע' רטו אות ד (ההגעלה אינה מועלת כי אם דוקא ברותחין כל כך שמעלין רתיחה). תרומת הדשן סי' קלא (והכי כתב בהדיא בסמ"ק במצות בשר בחלב, דהגעלה אינ[ה] מועלת אלא דווקא ברותחין שמעלה רתיחה, אבל היד סולדת מהם לא מהני ... דכלי שתשמישו בחמין לא סגי להו ... רק ברותחין שמעלין רתיחה). ב"י ד"ה ומ"ש בתשובות הגאונים (שלא ינוחו המים מן הרתיחה, שאם ינוחו אסור להגעיל בהם כלים, היינו לומר שבעודם נחים מהרתיחה לא יגעיל בהם כלים, לפי שכיון שאין המים רותחים אין כאן הגעלה). [רמ]"א ס"א (דאין הגעלה מועלת כלום אם אין המים רותחים).
  25. 1020. אגור סי' תשמב (וימתין עד שירתחו המים היטב, ושיעלו אבעבועות, ואחר כך יתחיל להגעיל). הובא בח"י ס"ק ז. ובפשטות לומדים מכאן, דהיינו דוקא שמרתיחה יפה יפה עד שכל המים רותחים ומעלין אבעבועות (ראה קובץ רז"ש ע' 34. הגעלת כלים פ"י סי"ט), דהיינו כשהמים מתחממים לנקודת הרתיחה. והוא מה שמכונה אצלינו בשם 212 מעלות פרנהייט, שהן 100 מעלות צלזיוס. [באמת שיעור חום זה לנקודת הרתיחה הוא דוקא במים שבגובה פני הים, משא"כ במשקים אחרים, או על גבי ההר, או בסיר לחץ, הם רותחים בפחות או ביותר מזה (ראה "הגעלת כלים" פי"ג הערה שא). אבל בכללות מכנים זאת בשם 212 מעלות פרנהייט, שהן 100 מעלות צלזיוס]. * אמנם דין זה צריך תלמוד גדול, שהרי בכמה מקומות נראה בדברי רבינו, שהגעלה מועלת אפילו בשעה שאין כל המים מגיעים לנקודת הרתיחה. דהנה נתבאר לעיל (סי' תנא סי"ד): "וכלי ראשון נקרא הכלי שהרתיחו בו המים אצל האש, אפילו אם עכשיו בשעה שמגעילין בתוכו אינו עומד אצל האש, הרי זה נקרא כלי ראשון, ומגעילין בתוכו כל כלי הצריך הגעלה בכלי ראשון, אם המים שבתוכו הן עדיין רותחין, דהיינו שמעלין רתיחה כמו שיתבאר בסימן תנ"ב". ואם נפרש "שמעלין אבעבועות" פירושו שכל המים רותחים רתיחה יפה, לכאורה אינו מובן, שהרי אחרי שמסירים את הסיר מים מהאש מפסיקים המים לרתוח. ונתפרש הדבר יותר במרדכי סוף ע"ז (רמז תתנח): "[שהרי היורה] עצמה כשמסלקין אותה מן האש, פוסק רתיחתה, ואפילו הכי הוי כלי ראשון". וכן הוא בתרומת הדשן (סי' קלא): "דהיורה כשמסלקין אותו מן האור, ופסיק רתיחתה, חשיבא עדיין כלי ראשון לענין הגעלה". וכן הקשה על דברי רבינו בנטעי גבריאל (הל' פסח ח"ג ע' ת). ובאמת הובאו בזה שתי דעות לעיל (סי' תנא סכ"ה): "ונקרא כלי ראשון אפילו לאחר שהעבירוהו מן האש כמו שנתבאר למעלה. ויש אומרים שכל כלי שנשתמש בו איסור על ידי חום כלי ראשון כשהיה הכלי ראשון אצל האש צריך להגעילו גם כן בתוך כלי ראשון העומד אצל האש דכבולעו כך פולטו, ולכתחלה יש להחמיר ולחוש לדבריהם". והיינו רק לכתחלה, לחשוש לדעה הב', אבל העיקר הוא כדעה הראשונה דסגי בהגעלה בכלי ראשון אחר שהעבירוהו מן האש, אף שהמים אינם מעלים אבעבועות שם. * ויתירה מזו, שאף גם אם מכניסים הכלים למים הרותחים מיד אחר הורדתו מהאש, עוד לפני שנחו המים מרתיחתם, הרי מיד שמתחיל להכניס את הכלי ליורה מפסקת הרתיחה, עד שבעת הכנסת החצי השני של הכלי כבר אין היורה מעלה רתיחה, ואם כן איך יכולה להועיל הגעלה זו? ואפילו אם היורה הגדולה עומדת עדיין על האש, והמים שבה רותחים ממש, הרי מיד שמתחיל להכניס את הכלי ליורה מפסקת הרתיחה, עד שבעת הכנסת החצי השני של הכלי כבר אין היורה מעלה רתיחה, ומכל מקום גם בזה סגי, כמבואר כאן (בהמשך הסעיף): "שיהיו המים מעלין רתיחה, דהיינו אבעבועות, בשעת כניסת הכלים לתוכם ... ואם מכניס ליורה כלים הרבה זה אחר זה, ורגילות כשמכניסין כלי אחד לתוך הרותחין מיד נחים מרתיחתם , צריך להמתין שלא יכניס כלי השנייה עד ישובו המים ויעלו אבעבועות, וכן ימתין בהכנסת כל כלי וכלי". והיינו שאף שמיד שמכניס "חלק" מהכלי נחים המים מרתיחתם, מכל מקום אינו מצריך להמתין אחרי הכנסת כל הכלי "עד שישובו המים ויעלו אבעבועות" (ורק זאת צריך להזהר "שלא יכניס כלי השנייה עד שישובו המים ויעלו אבעבועות"). ואף שיש דעה שמצריכה להשהות הכלים מעט בתוך היורה הרותחת, כמבואר לקמן (ס"ד): "יש מצריכין להשהות הכלים בתוך הרותחין באומד הדעת בכדי שיפליט כל גיעולם, ולא נהגו כן". הנה גם לפי דעה זו אין צריך להשהות הכלים בתוך הרותחין עד שיחזרו ויעלו רתיחה, אלא להשהות הכלים באומד הדעת שיפליט כל גיעולם, "ולא נהגו כן". אין הכי נמי, שלפעמים מצריכים להשאיר הכלי במים עד שיחזור ויעלה רתיחה; אלא שזהו רק כשמגעיל בתוך המצקת שבתוך היורה הגדולה; כרגיל לפעמים שמגעילים כלי קטן שיש חשש שיפול במים ויהי' קשה להוציאו משם, שאז נותנים את הכלי הקטן בתוך מצקת, שאותה נותנים בתוך היורה הגדולה שמגעילים בה, כמבואר לקמן (סכ"ה): "[יכול להניח הכלי שרוצה להגעיל] לתוך סל אחד מנוקב, או לתוך שבכה ... אבל בתוך כלי שאינו מנוקב, לא יגעיל ... אלא אם כן משהה אותם בתוך היורה כשיעור שנתבאר בסימן תנ"א". והכוונה היא למה שנתבאר לעיל (סי' תנא סכ"ח): "הכניס כלי ריקן לתוך כלי ראשון רותח, ואחר שנשאבו המים לתוך הכלי ריקן השהה מעט את הכלי ריקן בתוך הכלי ראשון עד שהמים שנשאבו לתוכו העלו רתיחה בתוכו ... (דכיון שכלי זה שהה בתוך הכלי ראשון עד שהמים שנשאבו לתוכו העלו רתיחה בודאי נתחממו דופני כלי זה חום גדול ... ולפיכך דין כלי זה כדין כלי ראשון עצמו), אבל אם לא שהה בתוך הכלי ראשון כשיער הזה, יש להסתפק בו אם דינו ככלי ראשון עצמו או לאו, והולכין בו להחמיר". והיינו שמחמת הספק "אם דינו ככלי ראשון עצמו או לאו, והולכין בו להחמיר", לכן מצריכים להשהות את המצקת בתוך הכלי ראשון עד שיעלו המים שבמצקת רתיחה. משא"כ כשמגעיל ביורה עצמה, או אפילו בכלי מנוקב, אין צורך להשהות את הכלים בתוך היורה עד שיעלו רתיחה, ומועלת ההגעלה, אף שמיד שהתחיל להכניס הכלי ליורה "מיד נחים מרתיחתם" כנ"ל. יוצא אם כן מכל זה: (א) שגם אם הסירו את היורה מעל האש, ולא נשארו בה אלא אבעבועות קטנות, עדיין אפשר להגעיל בה כלים. (ב) ואף שמיד שמתחיל להכניס בהם את הכלים מפסיקים האבעבועות הקטנות, מכל מקום מועלת הגעלה זו לכל הכלי. (ג) ואף אם הגעיל בתוך מצקת שבתוך היורה, ומיד שהכניס את המצקת ליורה הגדולה הפסיקו האבעבועות ביורה, גם אז יש סברה שתועיל ההגעלה בתוך המצקת, אלא ש"יש להסתפק בו ... והולכין בו להחמיר". * מכל הנ"ל נראית לכאורה דעת רבינו הזקן, שאף אם המים אינם 212 מעלות פרנהייט, עדיין יכולים הן להפליט את הגיעול מהכלי שמגעילים בו. ומה שמצריך "רתיחה של אבעבועות", אין הכוונה לרתיחת כל המים, כי אם לאבעבועות קטנות, שמתחילות לפני רתיחה יפה של כל המים. וכעין המבואר בס' מועדים וזמנים (ח"ג רס"י רפא): "דמעלה רתיחה באבעבועות היינו במאה מעלות, אבל טבע המים שמקודם מתבשל המים שאצל האש ממש, והיא מעלה למעלה אבעבועות, ואחר כך כל המים מעלים אבעבועות, ואם כן כשרואה למעלה לבד אבעבועות, אינו מוכח כלל שהמים כולו שמגעילים הם כבר במאה מעלות, שרק אחר כך כולו מעלה רתיחה". ואפשר שזהו כעין המבואר לקמן (סי' תנד ס"ז): "הגאונים אסרו לנו כל מין חליטה ברותחין, לפי שאין אנו בקיאין בחליטת הרותחין, ויש לחוש שמא לא ירתיח את המים יפה יפה". והיינו שאף אם רואים את האבעבועות הקטנות, עדיין איננו יודעים ברור עם המים הרתיחו יפה יפה (כעין זה ראה שארית יהודה, לרי"צ בלוהם, או"ח סי' קכא). * אלא שרבינו הצמח צדק חלק בזה על רבינו הזקן, ומצריך שתהי' ההגעלה דוקא כשהמים רותחים יפה יפה. שהרי על דברי רבינו הזקן (סי' תנא סכ"ח) בענין המצקת, הקשה הצמח צדק (פס"ד קעח, א): "וע' בשו"ע של רבינו ז"ל סי' תנ"א סכ"ח מדין זה, דסבירא לי' דבשהה מעט עד שהמים העלו רתיחה הוי ליה ככלי ראשון, וזה כדעת אבי העזרי. וצ"ע דבהתוס' דע"ז (דל"ג ע"ב) סד"ה קינסא מבואר דאפילו הרתיחות עולות תוך הקערה נסתפק ר"י". והיינו מ"ש בתוס' (שם): "ויש משימין קערה בתוך מחבת על האש עד שהרתיחות עולות תוך הקערה ומאותה קערה מגעילין, ובזה מסופק ר"י אם זה מועיל ככלי ראשון אם לאו, ותלה הדבר להחמיר ואסר בהן להגעיל דחשיב ככלי שני". ואת ספקו של הר"י – כשהרתיחות עולות, פירש בפסקי דינים (שם): "וצריך לומר דהספק שמא בעינן שיהוי ורתיחה יפה יפה". והיינו כמבואר ברמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פי"ז ה"ד): "כיצד מגעילן נותן יורה קטנה לתוך יורה גדולה וממלא עליה מים עד שיצופו על הקטנה ומרתיחה יפה יפה". משא"כ כאן שרק מעלה רתיחה, ואינו מרתיחה יפה יפה, בזה נסתפק הר"י אם סגי אף בזה. ולהלכה כתב הצמח צדק (שם קפג, א): "כלי שנתנו לתוך כלי ראשון הרותח אצל האור, ונתמלא מים רותחים, והרתיחו יפה יפה, יש לו דין כלי ראשון לכל דבר ... (רמב"ם פי"ז מהל' מאכלות אסורות ה"ד). ואם לא שהה כל כך, אע"פ ששהה עד שהמים שבו מעלים רתיחות, מכל מקום יש לחוש שמא אין דופנותיו חמין כחום דופנות כלי ראשון, ולפיכך יש לספק אם הוי כלי ראשון (תוס' דע"ז דל"ג ע"ב). ויש אומרים דבכהאי גוונא הוי כלי ראשון לכל דבר, אבל אם לא שהה כשיעור הזה יש להסתפק אי הוה כלי ראשון או כלי שני (עמ"ש רבינו באו"ח סי' תנ"א סכ"ח) ... למעשה צ"ע, מאחר שסתמו הפוסקים דהוי ספק". יוצא אם כן שמחלק לג' אופנים: (א) הרתיחו יפה יפה – הוי כלי ראשון. (ב) מעלים רתיחות – יש אומרים דהוי ככלי ראשון (היא דעת הפוסקים דכוותייהו פסק רבינו הזקן), ויש מסתפקים (הם דברי התוס'). (ג) לא העלה רתיחה – יש מסתפקים (היא דעת הפוסקים דכוותייהו פסק רבינו הזקן), ויש אומרים דהוי ככלי שני (היא משמעות דברי התוס'). ומסיק ש"למעשה צ"ע מאחר שסתמו הפוסקים (היא דעת רבינו הזקן בשו"ע שלו) דהוי ספק". יוצא אם כן, שלפי המבואר בשוע"ר דסגי ב"מעלים רתיחה", יש בזה הפרש בין הגעלה ביורה עצמה , דסגי במה שהם מעלים אבעבועות בשעת הכנסת הכלי, לבין הגעלה בכלי שמכניסים ליורה , שאז צריך שיעלו המים אבעבועות גם אחרי הכנסת הכלי ליורה. ואילו בפסקי דינים צמח צדק חולק וסובר כהרמב"ם, וכמשמעות דברי התוס' שלפנינו, שמצריך שתהי' הרתיחה יפה יפה. ואף דלא מיירי בפסקי דינים שם לענין הגעלה, מכל מקום כל ההוכחות הנ"ל הם ממה שכתבו הרמב"ם והר"י בתוס' ובשוע"ר לענין הגעלה, ואם כן למדנו מכך דעת הצמח צדק שלא לסמוך על מעלה רתיחה גרידא, כי אם כמבואר ברמב"ם (הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ד): "כיצד מגעילן נותן יורה קטנה לתוך יורה גדולה וממלא עליה מים עד שיצופו על הקטנה ומרתיחה יפה יפה". ואף שבצמח צדק ובתוס' שם מיירי דוקא במצקת, והי' מקום לומר שבכלי ראשון עצמו מודים שאין צריך שירתח יפה יפה. מכל מקום הרי הצמח צדק לומד דינו מהרמב"ם שמיירי בהגעלה רגילה (בלא מצקת), ומצריך בזה שירתיחה יפה יפה דוקא. ואף שברמב"ם כותב ש"נותן יורה קטנה לתוך יורה גדולה", ואחר כך "מרתיחה יפה יפה". ואנו חוששים בזה לכתחלה כדעה החולקת על הרמב"ם בפרט זה, כמבואר לקמן (סכ"א): "ומטעם זה צריך ליזהר לכתחלה שלא להכניס הכלים עד שהמים יעלו רתיחה". מכל מקום חוששים אנו לרמב"ם בעיקר ההלכה, שההגעלה היא במים הרותחים יפה יפה, דהיינו שהמים עלו לנקודת הרתיחה של 212 מעלות פרנהייט, שהם 100 מעלות צלזיוס (ראה עוד מה שכתב בזה הר"נ שטראקס, קובץ הערות ובאורים גליון א'עב ע' 56). * והנה מסקנת גדולי הרבנים היא, שאחרי שמעלה אבעבועות, מועלת הגעלה זו אפילו אם נאסר על ידי סיר לחץ, שהחום שלו יותר מ-100 מעלות סלציוס (ראה הגעלת כלים פי"ג סשכ"ג והערה שא).
  26. 1021. ומכל מקום נתבאר לעיל (סי' תנא ס"י): "יכול למלאותו גחלים מבפנים, וישהה אותם בתוכו עד שאם יגע אדם בצד החיצון של הכלי יהיה היד סולדת בו מחמת שנתלבן הכלי מן הגחלים, שאז בודאי נשרף כל החמץ הבלוע בתוכו, אע"פ שלא נתלבן כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, שהרי כלי מתכות הן נכשרין על ידי הגעלה, וליבון קל הזה אינו גרוע מהגעלה". יוצא אם כן, שליבון קל סגי ביד סולדת בו, משא"כ הגעלה, לא סגי ביד סולדת בו, עד שיעלו המים רתיחה ואבעבועות. וראה פרי מגדים (א"א סי' תנא ס"ק כז): "מה שכתב הרא"ם דליבון כזה שאינו יכול ליגע בצד הב' ... אנן קיימא לן בסימן תנ"ב סעיף א' דבעי מעלה רתיחות, וזה לא הוה כהגעלה שמעלה רתיחות".
  27. 1022. אגור סי' תשמב (ויזהר שלא ינחו המים מרתיחתם. ואם הניחו ימתין תמיד עד שיעלו אבעבועות). תרומת הדשן סי' קלא (מי שיש לו להגעיל הרבה כלים, צריך להגעיל זה אחר זה. ורגילות הוא כשמכניסין כלי אחד נייחי המים מרתיחתן, לכך צריך להמתין בכל כלי עד [ש]ישובו המים ויעלו רתיחה). הובא באליה זוטא ס"ק א, וח"י ס"ק ז.
  28. 1023. אליה זוטא ס"ק א (ואפשר לי ללמד עליהם זכות, כי אין דרך להגעיל רק כפות וקערות שמשתמשין על ידי עירוי, דבהם מהני הגעלה במים אלו שנחו מרתיחה כשיד סולדת בהן, וראיה מפסקי מהרא"י סימן ק"נ שכתב דבמילתא דסגי בהגעלה על ידי עירוי מהני נמי הגעלה זו). הובא ב ח"י ס"ק ז.
  29. 1024. כדלעיל סי' תנא סל"ב (לדעה הא' שם).
  30. 1025. כדלעיל שם סכ"ו (לדעה הא' שם).
  31. 1026. כדלעיל שם סע"ב (לדעה הא' שם).
  32. 1027. תרומת הדשן כתבים סי' קנ (ובמרדכי בע"ז כתב דיורה מרותחת שהעבירו מן האש, אף על גב שפסקה רתיחתה חשיב כלי ראשון לענין הגעלה. ואפילו אם שואבין בכלי אחר מן היורה בעוד שהיתה על האש, דרותחת חשיב מה שבאותו כלי ככלי ראשון לענין הגעלה, וכן כתב האשירי פ' אין מעמידין, בדק ר"י להגעיל על ידי כלי ששואבין בו מן הרתיחה. מכל מקום נראה לע"ד, דההיא הגעלה דמרדכי ואשירי קאי דוקא אמילתא דסגי הגעלתה על ידי עירוי, שמערין מן הרותחין על הכלי, כמו לגבי יין נסך, דציוו לנו להחמיר ולהצריך לערות עליו מן הרותחין. אבל כלים שנשתמשו בהן איסורי חמין שצריכין כלי ראשון להגעילן, איכא למימר דכו"ע מודו דבעינן שמעלה רתיחה בשעת הגעלה). והכוונה למ"ש במרדכי סוף ע"ז (רמז תתנח): "[שהרי היורה] עצמה כשמסלקין אותה מן האש, פוסק רתיחתה, ואפילו הכי הוי כלי ראשון, מתוס' רבי אלחנן".
  33. 1028. אליה זוטא שם (ומכל מקום בקדרות נחשת, ודברים שתשמישן בכלי ראשון, נראה לי מתרומת הדשן שם, דאפילו בדיעבד לא מהני להם הגעלה זו כלל). הובא ב ח"י ס"ק ז.
  34. 1029. רי"ף פסחים פ"ב ח, ב (ומשהי להו בגוייהו עד דפלטן שפיר). רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ה הכ"ד (ומניחן בתוכו עד שיפלוטו).
  35. 1030. שו"ת רשב"א ח"א סי' תעט (בענין הגעלה, ומשהו להו בגוייהו עד דפלטן, ולא פירשו שעור השהייה ... אלא זה ניתן לאומד הדעת). ר"ן פסחים פ"ב (ח, ב) ד"ה וכך (ומשהה הכלי בתוך המים עד כדי שיראה באומד יפה שפלט מה שבלע).
  36. 1031. ראבי"ה סי' תסד ע' 86 (ראיתי כתוב בתשובות כשמגעילין צריך להשהות בו עד שתפלוט יפה, וכי האי גוונא כתוב בספר האלפס. ואנן רגילין למהר להוציאם). הובא במרדכי רמז תקעט, ובהגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. טור (ונוהגין להכניסן ולהוציאן מיד). וביו"ד סי' קכא (כתב רב אלפס צריך שישהא הכלי במים עד שיפלוט כל האיסור שבו, ולא נהגו כן). לבוש ס"ב (ונוהגים להכניסם ולהוציאם מיד, שכשהמים רותחין הם מפליטין מיד). ויתבאר לקמן (סט"ז), שלדעת הראבי"ה שנתבארה שם, יש ליזהר בדוקא שלא ישהו הכלים בתוך היורה יותר מדאי. משא"כ לדידן אין צריך ליזהר בזה. אבל מכל מקום נהגו להכניסן ולהוציאן מיד.
  37. 1032. פר"ח סוף ס"ו (הטור והמרדכי והגהות מיימוניות כתבו שהעולם נוהגים להוציאן ולהכניסן מיד, ויראה דמנהגן של ישראל תורה היא). וכן הוא לעיל סי' קפ סוף ס"ו. סי' תלב סי"א. סי' תצד סט"ז.
  38. 1033. טיו"ד סי' קכא (כי מי יודע לשער מתי יפלוט הכל, שאם באנו לומר כדרך שנשתמש בו לא הוה מהני בהו הגעלה, שהרי נשתמש בו איסור זה כמה ימים והיאך יפלוט בפעם אחת, אלא ודאי קים להו דבהגעלה אחת פולט הכל, ואין חילוק בין אם ישהנו בתוכו או יוציאנו מיד, וכן נוהגין).
  39. 1034. כל בו סי' מח י, ג (צריך לדקדק שלא למהר הכלי, שיהיה פנאי אל הרתיחה ליכנס ולשוף כל מה שבלעו הכלים). ט"ז ס"ק ב (נראה דלאו ממש קאמר מיד, אלא עכ"פ צריך קצת שהיה, וכ"כ בכל בו צריך לדקדק שלא למהר להוציא הכלי מן היורה כדי שיהי' פנאי אל הרתיחה ליכנס ולהפליט מה שבלע ע"כ, ואין כאן חשש לגמרי בשהייה קצת). הובא ב ח"י ס"ק ה.
  40. 1035. טור (כתוב בתשובה על שם רש"י, שמיד לאחר הגעלה, בעוד מים רותחין עליהם, צריך לשוטפן מיד במים קרים, שלא יחזרו ויבלעו ממים הרותחין שעליהם. וכ"כ רב האי. וכן נוהגין. ולא משום שלא יחזרו ויבלעו המים שעליהן, שאין לחוש לזה כדפרישית, אלא שנהגו כן). והוא במאה שערים למהרי"ץ גיאת ח"ב ע' פח (והכי אמר רב האי ... להגעילן בכלי ראשון, ומכניס אחד אחד לתוך היורה ומעלהו ומש[ט]יפו לאלתר בצונן). וכן הוא בתשובות רש"י סי' רנט (לאחר הגעלת כלים, מיד בעודם המים רותחין עליהם, צריך להדיחן במים קרים, פן יחזרו ויבלעו האסורין שעליהן והם רותחין). רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ה הכ"ד (ואחר כך שוטפן). שו"ע ס"ז (נוהגין לשטוף הכלי במים קרים אחר הגעלה מיד). וסמך למנהג זה בזבחים (צו, ב) "חטאת ... פרט לתרומה ... אינן טעונין מריקה ושטיפה ... למ"ד מריקה בחמין (והיא הגעלה שלהן, רש"י) ושטיפה בצונן, מאי איכא למימר (ממאי אימעיט תרומה), שטיפה יתירתא (בצונן, איכא בקדשים בתר מריקה דהיא הגעלת חמין, ותרומה לא בעי שטיפת צונן)". וביאר ב תוס' (ע"ז עו, א ד"ה מכאן): "ומה שנהגו לעשות לתת כלי המוגעל במים צוננין מיד אחר הגעלה, אין לידע למה נהגו כן. דאין לומר משום דתנן בפרק דם חטאת (זבחים דף צז.) וחכ"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן. דהיינו בקדשים, אבל בתרומה קאמר התם דליתא. ויש מפרש הא דקאמר שטיפה יתירתא היינו שתי שטיפות בצונן, ובתרומה ליתא, דסגי בשטיפה אחת, ולשון יתירא משמע כן, ועל זה נהגו בשטיפת צונן בכל הגעלות. מיהו בקונטרס פירש שם שטיפה היא שטיפת צונן, ובתרומה ליתא כלל, ולפיכך צריך טעם למנהג". וב רא"ש (ע"ז פ"ה סי' לו): "ונהגו העולם לשפוך מים צוננין על הכלי ... וסמך לדברי מצינו בזבחים פרק דם חטאת (דף צו ב), דקאמר התם גבי מריקה ושטיפה דקדשים לא נצרכה אלא לשטיפה יתירתא, ולשון יתירתא משמע שטיפה אחת יתירתא בקדשים, דבתרומה לא בעיא אלא שטיפה אחת, ובקדשים אחת יתירתא, ושטיפה דהתם צונן הוא".
  41. 1036. טור שם, בשם רש"י שם (צריך להדיחן במים קרים. פן יחזרו ויבלעו האסורין שעליהן והם רותחין).
  42. 1037. רא"ש שם (מה תועלת יש בזה, אי משום להדיח מי הפליטה מן הכלי שלא יחזור ויבלע בו ... בעינן שיהיו המים ס', ואז אין לחוש אם חוזר ובולע). טור (הבא להגעיל כלי שבלוע מאיסור אין להגעילו אלא אם כן לא יהא הכלי בן יומו, או שיהי' במים ס', כדי לבטלו ... צריך לשוטפן מיד במים קרים ... ולא משום שלא יחזרו ויבלעו המים שעליהן, שאין לחוש לזה כדפרישית, אלא שנהגו כן). ויתבאר לקמן (ס"ח ואילך) מתי צריכים שיהיו במים ס' נגד הכלים.
  43. 1038. איסור והיתר כלל נח דין עד (אפילו אם לא שטף הכלי כלל אין לחוש בדיעבד). ח"י ס"ק כא (ובדיעבד אין קפידא אף שלא שטף כלל, וכן כתב האיסור והיתר כלל נח דין ע[ד], ופשוט הוא).
  44. 1039. מרדכי ע"ז רמז תתכב (כתב רבי אבי העזרי, דמי העירוי אסורין בשתיה, דכיון שעושה כן לכתחלה, אם היה שותה המים היה עובר על אין מבטלין איסור לכתחלה. והוא הדין דלכתחלן אין לשומן בתבשיל). איסור והיתר כלל נח דין עה (כשיש ס' במים נגד כל הכלי הנגעלת, מדינא היו המים מותרים אפילו באכילה, דהא אין כאן נותן טעם של איסור כלל. מכל מקום אין נוהגין אפילו להדיח בהן קערות, דאין דרך בעלי בתים להגעיל על ידי ששים ואתי לאיחלופי. ועוד דהא אין מבטלין איסור לכתחילה, דדוקא להפליט הכלי מאיסורו מותר, אבל לא להשתמש במים שבטל בו, דאם כן היה מבטל האיסור לכתחילה). ח"י ס"ק יח (וכתב באיסור והיתר כלל נ"ח דין ע[ה], שאין להשתמש במי הגעלה של איסור לכתחלה, אף שיש ששים נגד הכלי, משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה, כיון שרוצה להשתמש במים). רמ"א ביו"ד סי' קכא ס"ב (ואין להשתמש במי הגעלה). ובסי' קלה סי"ב, לענין מילוי ועירוי (ויש אוסרים המים). וכן הוא לקמן סכ"ג. ולעיל סי' תמב בקונטרס אחרון ס"ק ג (עיין במ"ש שם בפנים, ובחק יעקב שם ס"ק י"ח, ופרי חדש שם). ומה שציין לפרי חדש, הוא מ"ש כאן ס"א ד"ה ואכתי (קשה היכי שרינן להגעיל בכלי כשר כיון שיש במים ששים לבטל פליטת הכלי, הא הוה ליה מבטל איסור וקיימא לן דאין מבטלים איסור לכתחילה. ומצאתי להר"ן בפרק אין מעמידין שכתב שלא אמרו אין מבטלין איסור אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו, אבל במתכוין להכשיר הכלי דאינו נהנה מן האיסור שרי). משא"כ כשמתכוין להשתמש במים אסור. * והנה במרדכי ובאיסור והיתר וברמ"א שם, מיירי כשמגעיל מאיסור, שבזה מובן יותר האיסור של אין מבטלין איסור לכתחלה. אמנם בח"י ובאליה רבה שם הביאו זאת אף לענין הגעלה מחמץ קודם הפסח. ומסתימת הלשון נראה, שכל זה הוא דוקא כשמגעיל אחר שעה ה', שהוא זמן איסור, וההגעלה מועלת מטעם ביטול בס' (כדלקמן ס"ט-י), או מטעם אינו בן יומו (כדלקמן סי"א-ב). משא"כ כשמגעיל קודם שעה ה', מטעם נותן טעם בן נותן טעם דהתירא (כדלקמן סי"ג-ד), לא נתפרש בזה חשש ביטול איסור לכתחלה (לא בשוע"ר ולא בח"י ובאליה רבה). ובפרט אם רוצה להשתמש במים אלו לפני זמן איסור, דהיינו קודם שעה ה'. וכן נראה לקמן סוף סכ"א (וכיון שצריך להזהר בכל דברים הללו, כשמגעיל משעה ה' ואילך, לפיכך טוב לו לאדם שיזהר להגעיל קודם שעה ה', כדי שלא יצטרך ליזהר ולדקדק בכל דברים הללו). והיינו שאז לא יהי' החשש שמובא בתחלת הסעיף שם (אם לא יזהר בדברים הללו, הרי זה כמבליע הגיעול בידים בתוך הכלים ... ולכתחלה בודאי אין להבליעו בתוך הכלים, שהרי המים שביורה אסורין להנות מהם לכתחלה מחמת שהגיעול בלוע בהם כמו שנתבאר, וכלים הללו שהוא רוצה להנות מהם ולהשתמש בהם איך יבליע בהם את הגיעול). וכן נראה לעיל סי' תמז סנ"ב (כיון שאין כוונתו לתקנו כדי לשתותו עם בשר, או כדי לשתותו בפסח, אלא כוונתו לתקנו כדי לשתותו לבדו קודם הפסח, או לאחריו, אם כן אינו מבטל שום איסור כלל. ואחר שנתבטל החלב בס' בתוך היין מותר לשתותו עם בשר).
  45. 1040. ביצה ד, ב (אין מבטלין איסור לכתחלה). טוש"ע יו"ד סי' צט ס"ה (אין מבטלין איסור לכתחלה). וראה לעיל סי' תמב ס"ה (לכתחלה אסור לבטל חמץ בששים קודם הפסח, במתכוין כדי לאכלו בתוך הפסח, מפני שהוא כמבטל איסור בידים. ואע"פ שקודם הפסח עדיין שעת היתר, מכל מקום כיון שהוא עושה כן כדי לאכלו בשעת איסורו, דהיינו בתוך הפסח, הרי זה כמבטל איסור).
  46. 1041. איסור והיתר שם. ח"י שם.
  47. 1042. סמ"ג ל"ת עח ל, א (אין לדקדק היאך מגעילין כלים, והלא אין מבטלין איסור לכתחילה ... וי"ל דווקא לאכול האיסור על ידי הביטול אז אין מבטלין, אבל גבי כלים אין עושין שום דבר מן המים שנפלט בהן האיסור). ר"ן ע"ז פ"ב (יב, ב) ד"ה איבעיא (היאך צותה תורה להגעילן, והרי הוא מבטל איסור הבלוע בהם לכתחלה במים שהוא מגעיל אותן. אלא ודאי לא אמרו אין מבטלים איסור, אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו, אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי). הובאו בפר"ח ס"א ד"ה ואכתי. ט"ז סוף ס"ק ה (ואין להקשות דהוי כמבטל איסור לכתחלה, דלא נתכוין על ביטול האיסור מה שיבלע, אלא על הפליטה במה שיש בו). * וראה ש"ך (יו"ד סי' קלה ס"ק כט): "אבל אם אירע במקרה שנתנו מים בכלי ועמדו שם זמן רב מותרים". וכן נפסק לקמן (סי' תסז סמ"ו): "אם הגעילו יורה מחומצת ... וירדו לבור ... קודם הפסח ונתבטלו שם בס' מותרין". והיינו הן לענין איסור "אין מבטלין איסור לכתחלה" המבואר כאן, והן לענין איסור בישול בקדרה שאינה בת יומה, דלקמן בסמוך. וראה מה שדנו בזה במראי מקומות וציונים. פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צד ס"ה, ולסי' צט ס"ה אות א. קובץ דברי תורה ו ע' א ואילך. * וכל זה מעיקר הדין, אבל למעשה חוששים גם בכלים לאין מבטלין איסור לכתחלה, כדלקמן סכ"א (אף אם היורה והכלים אינן בני יומן, וגם יש במים ס' כנגד הכלים, יזהר בכל מה שצריך ליזהר לפי סברא השניה ובמה שצריך ליזהר לפי סברא שלישית, דהיינו שלא להגעיל כלים שבליעתם מועטת עם כלים שבליעתם מרובה, ושלא להגעיל מקצת כלי שתי פעמים, ושלא להשהות הכלים יותר מדאי שלא יחזרו ויבלעו הגיעול שפלטו. ואף על פי שזה הגיעול הוא נותן טעם לפגם, וגם יש במים ס' כנגדו. מכל מקום אם לא יזהר בדברים הללו, הרי זה כמבליע הגיעול בידים בתוך הכלים לפי סברא השניה (שכל זמן שהכלים טרודים לפלוט אינן בולעים כלום ומחמת שאינו נזהר יבלעו), ולכתחלה בודאי אין להבליעו בתוך הכלים, שהרי המים שביורה אסורין להנות מהם לכתחלה מחמת שהגיעול בלוע בהם כמו שנתבאר, וכלים הללו שהוא רוצה להנות מהם ולהשתמש בהם איך יבליע בהם את הגיעול).
  48. 1043. ראבי"ה סי' תסד ע' 86 (ואף על פי שהקדירה אינה בת יומא, אמרינן במסכת עבודה זרה לכתחילה לא, הני מילי לאוכל המתבשל בהם, אבל הכא שמי הגעלה נשפכין אפילו לכתחלה נמי). משמעות רמ"א שם (אין להגעיל שום כלי כל זמן שהוא בן יומו. ואין להשתמש במי הגעלה). * וכל זה הוא כשההגעלה היתה על ידי ששים במים נגד הכלי (דלקמן ס"ח-י), או שהכלי אינו בן יומו (דלקמן סי"א-ב), שאז האיסור הוא רק "להנות מהם לכתחלה ... כמבטל איסור בתוך ההיתר בידים, אם יהנה מהרותחין שהאיסור נתבטל בהם". ולכן נתבאר לקמן סי' תסז סמ"ו (אם לא היתה בת יומא, אף אם ירדו מי הגעלה לבור בתוך הפסח, ואין במי הבור ששים כנגדם, מותר לשתות מהבור בפסח, אף אם לא נתערבו יפה מי ההגעלה במי הבור ... ומכל מקום קודם שנפלו מי הגעלה לתוך מי הבור אסור להשתמש במי הגעלה, אף שהחמץ היה נותן טעם לפגם בהם, מטעם שנתבאר בסימן תנ"ב). כיון שהאיסור הוא רק לכתחלה, כשעדיין לא נפלו לבור. משא"כ אם ההגעלה היא על ידי נותן טעם בן נותן טעם של היתר (דלקמן סי"ג), אזי גם בדיעבד אסור להשתמש במים אלו, כדלקמן שם (אם הגעילו יורה מחומצת קודם הפסח, ושפכו מי הגעלה המחומצים, וירדו לבור בתוך הפסח, נאסרו המים שבבור ... אסור לשאוב מהבור בפסח ... מחמת שהורתחו ביורה מחומצת ... נותן טעם בן נותן טעם של היתר ... כשהיורה היתה בת יומא). ויתבאר בהערות לקמן שם.
  49. 1044. כמבואר ביו"ד סי' קג ס"ה (כל קדרה שאינה בת יומא חשיבה טעמה לפגם, ואינה אוסרת ... ואם בישל בה כשאינה בת יומא, התבשיל מותר דהוי נותן טעם לפגם).
  50. 1045. כמבואר ביו"ד סי' קכב ס"ב (קדירה שאינה בת יומא, דהיינו ששהתה מעת לעת משנתבשל בה האיסור, הויא נותן טעם לפגם. ואפילו הכי אסרו חכמים לבשל בה לכתחלה, גזירה אטו בת יומא). וראה גם לעיל סי' תמז סמ"ז (לכתחלה אסור לבשל לשם פסח בכלי של חמץ שאינו בן יומו, שאסור לעשות נותן טעם לפגם לכתחלה).
  51. 1046. ראה ב"ח יו"ד רס"י קכב (דמן התורה מותר לבשל בו כשנותן טעם לפגם, דאין כוונתו לבטל כלל האיסור הבלוע, אפילו הכי חכמים אסרו לבשל בה). מראי מקומות וציונים. הגעלת כלים (פ"י הערה נב).
  52. 1047. באופן שנתבאר לעיל סי' תנא סנ"ח.
  53. 1048. תשובות הגאונים שערי תשובה סי' רפ (מדיחן תחילה, ומגעילן ברותחין). כל בו סי' מח ט, ד (ומנהגנו עתה למרק הכלים מאד ולהדיחן יפה קודם הגעלה, כדי להסיר שמנן וזוהמתן מעליהן, ואחר כך מגעילין אותם). מהרי"ל הל' הגעלה ע' כ (והמגעיל דפין ושולחנות, יהיו מקודם מנוקרין מן החמץ, ומשופשפין יפה יפה בכל חריצין ... וכן כל כלים צריך לנקרן מכל טינוף וחלודה טרם הגעלה). הובא במ"א ס"ק ט (ואפילו שלחנות ישפשף יפה). וכן הוא לעיל (סי' תנא סט"ו): "וקודם הגעלה צריך לשוף ... להסיר כל החלודה והטינופת" (דין הסרת החלודה מהכלים נתבאר לעיל שם, ואילו דין הסרת הטינופת, וחשש משהו איסור הדבוק, נזכר לעיל שם, ונתבאר כאן). וכן הוא לעיל (סי' תנא סס"א): "וקודם ההגעלה ידיחנה במים יפה יפה). ולכן נתבאר לעיל (סי' תנא סמ"ז-נ): "עריבה שלשין בה ... נוהגין ... שאין הגעלה מועלת ... שמן הסתם אי אפשר לנקרם היטב שלא יהיה שום משהו חמץ דבוק בהן בעין ... נהגו במדינות אלו שלא להשתמש בכלי עץ שהיה בו קמח תמיד, אפילו על ידי הדחה ושפשוף והגעלה, שחוששין שמא נשאר משהו קמח דבוק בכלי ... אבל אם הוא כלי נחושת ... נוהגין להשתמש בהם על ידי הגעלה ... לפי שהוא יכול להעביר החמץ מהם על ידי הדחה ושפשוף". וכל זה כיון שאם יש טינופת דבוקה בכלי אין ההגעלה מועלת להם, ובכלים אלו שיש חשש שההדחה ושפשוף לא יועילו להעביר מהם לגמרי הטינופת הדבוקה, נוהגים שאין השפשוף והגעלה מועלת להם (ראה לעיל שם הערה 397). וכעין זה הוא גם בכלים שאינו רוצה להגעיל, או שאינם צריכים הגעלה, כדלעיל סי' תנא סע"ב (והערה 632).
  54. 1049. ש"ך שם ס"ק א (לאו למימרא דכל שנתבשל בה בסתמא מחזקינן לה שהיה שם שומן דבוק ... כשנתבשלה בקדרה אמרינן מסתמא דלא היה שומן דבוק בהן, וכדכתב בתורת חטאת כלל י"ז ד"ב, וכדמוכח להדיא מהפוסקים בדוכתי טובא). וכן הוא לעיל סי' תמז סנ"א (סתם כלים הן נקיים ואין בהם ליכלוך בעין כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ה), וסנ"ו (סתם כלים נקיים הן), וסנ"ז (סתם כלי שמן הסתם הוא נקי ואין בו לכלוך חמץ בעין).
  55. 1050. מהרי"ל הל' הגעלה ע' כ (ויהיו מנוגבים מן המים, שלא יהא עליהן שום צוננים, שמא יצטנן הרותחין קודם אשר מגעילין החמץ או האיסור). הובא ב מ"א ס"ק ט.
  56. 1051. תוכן המבואר לפנינו סעיפים ח-טו, כא-ד, שיש שלושה אופני הגעלת כלים של חמץ לפסח, כאשר גם היורה שמגעילים בה היא של חמץ: (א) שטעם החמץ היוצא מהכלים בטל בששים במים שמגעיל בהם. ואז צריך ליזהר שהמים יבטלו בששים את טעם החמץ שנבלע מהיורה יחד עם טעם החמץ שנבלע מהכלים. ולכן כשחוזר טעם זה ונבלע בכלים נשארים הכלים בכשרותם (ס"ח-י). (ב) שהכלים בעת ההגעלה אינם בני יומן מבליעת האיסור, שהוא נותן טעם לפגם שאינו אוסר. ולכן כשחוזר טעם זה ונבלע בכלים נשארים הכלים בכשרותם (סי"א-ב). (ג) שההגעלה היא לפני זמן איסור חמץ, ולכן טעם הנפלט מהם בכלים, הוא נותן טעם בן נותן טעם של היתר . ולכן כשחוזר טעם זה ונבלע בכלים נשארים הכלים בכשרותם (סי"ג-ד). אעפ"י שמעיקר הדין יש לסמוך על כל אחד משלושה אופנים הנ"ל, נהגו שלא להגעיל אלא כשהכלי אינו בן יומו (סט"ו), וטוב ליזהר שלא להגעיל אלא קודם שעה ה' (סוף סכ"א). וגם לענין הגעלת היורה שמגעיל בה הכלים, יש הפרש בין ג' אופני הגעלה הנ"ל, כדלקמן סכ"ב-ד (וסיכום – בהערה 147).
  57. 1052. תוס' חולין קח, ב ד"ה שנפל (ובערב פסח קודם ארבע שעות מותר להגעיל), וע"ז עו, א ד"ה מכאן (אבל כשמגעילין כלי חמץ בערב הפסח בד' שעות, דשעת היתר היא, יכול להגעיל). שו"ע ס"א (קודם שעה חמישית). מ"א ס"ק ו (אחר ד' צריך ליזהר ... דאף דאיסורא דרבנן, מכל מקום לא שייך נותן טעם בן נותן טעם). ח"י ס"ק א (דהיינו תחלת שעה חמישית סוף ד', כדלעיל סימן תמ"ג, וכן הוא להדיא בתוספות והרא"ש ... ושאר כל הפוסקים ... וכן הסכמת האחרונים). פר"ח ס"א ד"ה מ"ש יש ליזהר (דהיינו בסוף ד' ... וכן הוא לשון התוספות דפרק כל הבשר דף ק"ח ודסוף מסכת עכו"ם). וכדלעיל סי' תמג ס"א (אף על פי שמן התורה אין חמץ אסור באכילה ביום י"ד אלא מסוף שעה ששית ולמעלה ... אסרוהו חכמים ב' שעות קודם חצות היום, דהיינו חמישית וששית). וכן הוא לקמן סי"ג (משעה ה' ואילך). ואף שאיסור שהיית חמץ בביתו מתחיל מדברי סופרים מתחלת שעה ששית, מכל מקום כל מה שקשור לאיסור אכילה (והגעלה), זמן איסורו מדברי סופרים הוא מתחלת שעה חמישית, כדלעיל סי' תנא ס"ב (והערה 20). ומזה מובן שגם האמור לעיל סי' תמז סמ"ה (נותן טעם ועדיין הכל היתר כיון שעדיין לא הגיע הפסח ולא נאסר החמץ כלל), ובסי' תנא סי"ג (שכל הכלים שבלעו חמץ קודם הפסח ... שבשעת בליעתן בלעו דבר היתר), גם שם הכוונה – קודם תחלת שעה חמישית בערב פסח.
  58. 1053. תשובות הגאונים (שערי תשובה סי' רפ): "וששאלתם כל יורות קדרות של מתכות שצריך להשתמש בהן בפסח ... מגעילן ברותחין ... ומפלטן מחמץ תחילה, ואחר כך מרתיח בהן מים רותחין ... ומביא יורות קטנות ... ומכניס אחד אחד לתוך היורה הגדולה". רש"י במחזור ויטרי (הל' פסח סי' ג): "יורה ... ובעוד הם רותחין ישפוך המים, וישטפם במים קרים. ואחר כך יתן בכלי שטיהר, המים, וירתיחם. ובעוד הם רותחין יטבול בהן כל כליו". רא"ש פסחים פ"ב סי' ז (פסק רשב"א שצריך להגעיל היורה הגדולה קודם שיגעילו הכלים. וכן הורו ריב"א, ורבינו אברהם בן רבינו שמואל ז"ל בשפייר"א, וכן הורה ה"ר יהודה במגנצ"א, וכן נהג ר' אליעזר ז"ל בגרמייז"א, וכן פסק רש"י). וכך מפרשים את האמור בגמרא (ע"ז דף עו, סע"א): "יורה גדולה מאי", כמבואר במהרי"ל (הלכות הגעלה): "ובעי התם תלמודא יורה גדולה מאי, ומפרשים רוב רבותינו דקאי הך בעיא על אותו היורה שמגעילין בו, שצריך להגעילו בראשונה טרם שמגעילין שאר כלים בתוכה". טור ושו"ע ס"א (יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית ... כדי שלא יצטרך להגעיל היורה הגדולה, שמגעילים בה, תחלה).
  59. 1054. מחזור ויטרי שם (ובעוד הם רותחין ישפוך המים). והוא מהטעם שנתבאר לעיל ס"ו (ולאחר גמר הגעלת הכלים ישפוך הרותחין שביורה החוצה, שאסור להנות מהם לכתחלה).
  60. 1055. מחזור ויטרי שם (וישטפם במים קרים). והוא מהטעם שנתבאר לעיל ס"ה (ולאחר הגעלת כל כלי וכלי נהגו כל ישראל לשוטפו תיכף ומיד במים קרים).
  61. 1056. כפי שנתבאר לעיל (ס"ב): "וירתיחם בתוכו ויגעילנו כמשפט הראשון על ידי שפה או אבן ולפיד אש" (ונתבאר לעיל הערה 14). אלא דלעיל שם מיירי כשמגעיל כלי כדי להשתמש בו בפסח, ולכן זקוקים להגעלה שניה "כמשפט הראשון על ידי שפה או אבן ולפיד אש". משא"כ כאן מיירי שאינו רוצה להשתמש בפסח ביורה, אלא בכלים שמגעיל בה, ולכן סגי גם אם הרתחת המים השניה אינה אלא כמדה הנצרכת להגעלת שאר הכלים (ונתבאר לעיל הערה 15). וכמבואר בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' רפ): "ואחר כך מרתיח בהן מים רותחין בלא שיעור, לפי שצריך, בין חציין בין שלישן ובין מלאין, ומביא יורות קטנות ... שצריכים להגעילם). יוצא אם כן שהרתחת המים השנית, אינה מועלת להגעלת היורה. ולכן אם רוצה לחזור ולהשתמש בה בפסח, צריך לחזור ולהגעילה כמשפט הראשון, אחרי סיום הגעלת הכלים, כדלקמן סכ"ב (אם בשעה שהגעיל את היורה בתחלה היתה בת יומה והגעילה משעה ה' ואילך, צריך לחזור ולהגעילה פעם שנית ... להכשירה להשתמש בה בפסח), ונתבאר בהערות שם (הערה 153).
  62. 1057. התרומה סי' מח (אין בתבשיל ס' של איסור, דמשערינן כאלו הקדירה כולה חתיכה של אסור). טור יו"ד סי' קכא (ואי אפשר שיהא בהן ס' כנגדו דבכולו משערינן, ואין שום כלי מחזיק שיעור ס' כנגדו). ש"ך סי' צג ס"ק א (דמשמע בכמה דוכתי דאין מה שבתוך הכלי ששים כנגד כל הכלי). וראה פסקי אדמו"ר הזקן לסי' סט סט"ז אות ג.
  63. 1058. טור (שבהגעלה ראשונה נאסרין המים, שאין בהם ס' לבטל פליטת היורה, דבכולה משערינן, ונמצא שהמים כולן נאסרים ונבלעין בכלים הנגעלים בתוכם). ולבוש ס"ג (שאם לא יגעיל היורה תחלה יאסרו מיד המים מפליטת עצמו ממה שבתוכו, שאין במים ששים כנגד פליטתו, דכשיעור עובי כל דופנותיו בעינן, דהא לא ידעינן כמה בלע, ואין לך כלי שיהא ששים בכללו כנגד כל דופנותיו, נמצא שהמים כולם נאסרים וחוזרים ונבלעים בכלים הנגעלים).
  64. 1059. תוס' חולין קח, ב ד"ה שנפל (נראה דאין להגעיל כלי בן יומו כשאין במים ס' לבטל), וע"ז עו, א ד"ה מכאן (הגעלת כלי בן יומא אין להגעיל אלא בס'). רא"ש פסחים פ"ב סי' ז (כלי שהוא בן יומו אין להגעיל אלא אם כן יש במי יורה הגדולה ששים לבטל פליטת הכלי, דהיינו כל עובי דופני הכלי, דבכולי משערינן, דאם אין בו ששים כל הנפלט ממנו חוזר ונבלע בתוכו). טור ו רמ"א ס"א (אם יש ששים במים נגד כלי שמגעיל).
  65. 1060. שו"ת הרשב"א ח"א סי' רסב (כל שאין במים ששים כנגד כל הכלים, אנו משערין כנגד כל הכלי כאילו כל הכלי הנגעל איסור, וכשהוא פולט חוזר ובולע מה שפלט).
  66. 1061. שו"ת רשב"א ח"א סי' רסב (להגעיל כלים רבים בני יומן זה אחר זה בזה נחלקו גדולי הדורות. יש מהם שיראה מדבריהם שהוא מותר, לפי שהראשון כבר נתבטל, וכשמגעיל בו השני אין אומרין חוזר ונעור ... אבל מרבותי ז"ל לא הודו לו ... ולפי זה כשם שאין מגעילין שני כלים בני יומן ביחד, כך אין מגעילין אותן בזה אחר זה, דהאיסור חוזר ונעור). הובא ב ב"י ד"ה כתב הרשב"א, ו דרכי משה ס"ק ב. ו ש"ך יו"ד סי' קכא ס"ק כ (למאי דנתבאר לעיל סי' צ"ט ס"ק ך' דלא קי"ל כהראב"ד, אלא לעולם חוזר וניעור, אם כן הוא הדין הכא דהכלים נאסרים, וכן פסק הרשב"א בתשובה שם). ו מ"א ס"ק ו. וט"ז ס"ק ה. ו פר"ח ס"ב.
  67. 1062. רמ"א שם ס"ו (איסור שנתבטל, כגון שהיה ס' כנגדו, ונתוסף בו אחר כך מן האיסור הראשון, חוזר וניעור ונאסר).
  68. 1063. כאן מתחיל לבאר האופן השני של הגעלה (שאין במים ששים נגד הכלים, אלא) שהכלים אינם בני יומן, והוי נותן טעם לפגם. ולקמן סי"ג יתחיל לבאר את האופן השלישי (שאין במים ששים, והכלים בני יומן, אלא) שהוא עדיין זמן היתר, והוא נותן טעם בן נותן טעם דהתירא (ראה לעיל הערה 56).
  69. 1064. רא"ש פ"ב סי' ז (אם אינן בני יומן מותר להגעילו אפילו אין במים ששים לבטל את הכלי). טור ושו"ע ס"ב (אלא אם כן ... אינו בן יומו).
  70. 1065. סעיף יח (קודם הפסח, אפילו בערב פסח משעה ששית עד הלילה ... כיון שאין בו כרת לא החמירו בו חכמים יותר מבשאר איסורי תורה, ולפיכך ... נותן טעם לפגם מותר בו לדברי הכל כמו בשאר איסורין). וכך גם כאן מיירי שמגעיל הכלים דוקא בערב פסח (כדלקמן סי"ג: וכל זה כשמגעיל בערב פסח משעה ה' ואילך), ולא בתוך הפסח (כדלקמן סי"ט: שאין תקנה להגעלה אלא על ידי ביטול בס', או על ידי היתר נותן טעם לפגם, אם כן מליל ט"ו שהחמץ אסור במשהו, וגם נותן טעם לפגם אסור לפי מנהגנו, אין להכשיר שום כלי, אלא על ידי ליבון באור).
  71. 1066. רא"ש פ"ב סי' ז (ואף על פי שטעם הפגום הנפלט ממנו חוזר ונבלע בתוכו, והוה ליה כקודם הגעלה. אין בו חשש, דהוה כנותן טעם בר נותן טעם, שנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בכלי, וכולן היתר כיון שנפגם הטעם ... ולא גזרינן להגעיל בכלי שאין בת יומא אטו כלי שהיא בת יומא, וכן להגעיל כלי שאין בן יומו אטו כלי שהוא בן יומו, כי היכי דאסרינן לבשל בכלי שאין בן יומו אטו כלי שהוא בן יומו. דהתם ראוי לגזור שאם יבשל בכלי בן יומו התבשיל אסור מן התורה. וגם בישול תבשיל שעושין בני הבית בקל יטעו, אם נתיר לכתחלה לבשל בכלי שאין בן יומו, כך יבשלו בכלי שהוא בן יומו. אבל הכא אם יחזור ויבלע מעט מן הנפלט דבר מועט הוא, ונותן טעם בר נותן טעם הוא. וגם הבא להכשיר כלי אינו רגיל לטעות). ח"י ס"ק יא (ולא גזרינן לכתחלה קדרה שאינו בן יומו אטו בן יומו, כי היכי דאסרינן לבשל בכלי שאינו בן יומו מהאי טעמא. דהתם אם מבשל בקדרה בת יומו אסור מן התורה, וגם מה שמבשלים בבית בקל יטעו אם נתיר לכתחלה לבשל בכלי שאינו בן יומו. אבל כאן אף בכלי בן יומו, אם יחזור ויבלע מעט מן הנפלט, דבר מועט הוא, ונותן טעם בר נותן טעם הוא. וגם הבא להכשיר כלי אינו רגיל לטעות. כל זה כתב הרא"ש פרק כל שעה). אלא שהם הוסיפו לבאר, שכאן אף בכלי בן יומו יהי' מותר מן התורה. ורבינו לא הביא הוספה זו, כי אפשר שאז יהי' אסור מן התורה. אלא שכאן, כיון שבנוסף למה שאינו בן יומו, הוא אף נותן טעם בן נותן טעם דהתירא, לכן התירו מדרבנן אף לכתחלה.
  72. 1067. ע"ז עה, סע"ב (לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלאו נותן טעם לפגם הוא. מכאן ואילך לישתרי, גזירה קדירה שאינה בת יומא משום קדירה בת יומא). טוש"ע יו"ד סי' קכב ס"ב (קדירה שאינה בת יומא, דהיינו ששהתה מעת לעת משנתבשל בה האיסור, הויא נותן טעם לפגם, ואפילו הכי אסרו חכמים לבשל בה לכתחלה, גזירה אטו בת יומא).
  73. 1068. רא"ש שם (דהוה כנותן טעם בר נותן טעם, שנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בכלי, וכולן היתר כיון שנפגם הטעם).
  74. 1069. רמ"א שם ס"ב (שלכתחלה מחמירים כהאוסרים נותן טעם הב'). נקודת הכסף יו"ד סי' קג, לט"ז ס"ק ו (שגם בנותן טעם לפגם לא התירו בבישול אלא בנותן טעם הג'). לקמן סי"ג בהג"ה וש"נ (שנותן טעם הג' בכלי מותר לדברי הכל). ויתבאר לקמן (סכ"א) שלכתחלה יש להמנע מהיתר זה.
  75. 1070. רא"ש שם (וכן נמי אם היורה גדולה אינה בת יומא אינו צריך להכשירה מטעם שפירשתי). מ"א ס"ק ו (נראה לי דאם אין היורה בת יומה אין צריך להגעילה תחלה, דלא גרע מהכלים עצמן). וכל זה הוא רק מעיקר הדין, כדלקמן (סט"ו): "אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר להגעיל היורה תחלה, אף אם אינה בת יומה".
  76. 1071. כאן מתחיל לבאר האופן השלישי של הגעלה (שאין במים ששים, והכלים הם בני יומן, אלא) שהוא עדיין זמן היתר, והוא נותן טעם בן נותן טעם דהתירא (ראה לעיל הערה 56).
  77. 1072. כדלעיל ס"ח (דהיינו בערב פסח מתחלת שעה ה' ואילך), ושם נסמן (הערה 57).
  78. 1073. טור (וכן בכל ימות השנה הבא להגעיל כלי שבלוע מאיסור, אין להגעילו אלא אם כן לא יהא הכלי בן יומו, או שיהי' במים ס' כדי לבטלו). לבוש ס"ג (והוא הדין בכל ימות השנה, הבא להגעיל כלי הבלוע מן האיסור, אין להגעילו אלא אם כן לא יהא הכלי בן יומו, או שיהא במים ששים כדי לבטלו).
  79. 1074. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תכט (ואשר שאלתם אם מותר להגעיל קודם פסח כלי גוים וכלי חמץ יחד, ושניהם נותנים טעם לפגם כיון שאינן בני יומא, אי אסור משום דהאי איסורא בלע והאי התירא בלע. נראה דמותר ... ואפילו את"ל ... בלעי מה שפלט כלי הגוי, מה בכך, והלא ... המים מותרים, דאיסור כלי הגוי אינו אוס[ר] דנותן טעם לפגם). הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה (מהר"ם התיר להגעיל כלי עכו"ם וכלי חמץ ביחד כששניהם נותנים טעם לפגם, כגון שאינן בני יומן, ואפילו מגעיל כלי עכו"ם תחלה). ח"י ס"ק יג (שצריך שיהא שאינו בן יומו, או במים ששים נגדו, ואז מותר להגעיל אפילו הכלי של איסור תחלה).
  80. 1075. סיכום נושא נותן טעם בן נותן טעם דהתירא, ונושא התירא בלע, המבואר כאן סעיפים יג-ד, ולעיל סי' תמז סמ"ה, ולקמן סי' תצד סט"ז (כל האמור כאן מיירי בכלים בני יומן): (א) דגים שעלו בקערה חלבית, או מרדה חלבית שהוציא בה לחם, הוי נותן טעם בן נותן טעם דהתירא, ומותר לאכלם בבשר, אבל לא יעלה הדגים, ולא יוציא הלחם, בכוונה זו תחלה (תצד, טז). (ב) בישל תבשיל בכלי חמץ קודם הפסח, חוששים לדעת הסוברים שחמץ נחשב איסורא בלע (תמז, מה). (ג) צלה דגים בשפוד בשרי, חוששים לדעת האוסרים ב' נותני טעם דהתירא בצליה (תנב, יג). (ד) בישל דגים בקדרה בשרית, חוששים לדעת האוסרים ב' נותני טעם דהתירא בבישול (תנב, יג). (ה) בישל תבשיל בכלי חמץ קודם הפסח, ואחר כך עירה אותו לכלי של פסח, הוי ג' נותני טעם דהתירא שנבלע בכלי, שמותר להשתמש בו בפסח (תמז, מה. תנב, יג). (ו) תחב כף בקדרה בשרית רותחת, הוי ג' נותני טעם דהתירא שנבלע בכלי, ומותר להשתמש בה בחלב (תנב, יג). (ז) תחב כף חלבית בקדרה בשרית רותחת, ואין ס' כנגד הכף, נאסרו המים מפליטת בשר וחלב שנתערבו, ואוסרים הכף והקדרה (תנב, יד). (ח) תחב כף חלבית בקדרה בשרית רותחת, ויש ס' כנגד הכף, נכנס טעם הבשר במים באופן של ב' נותני טעם דהתירא, ומהמים נכנס טעם שלישי בהכף החלבית, ונשאר הכף חלבי (תנב, יד). (ט) תחב כף חלבית בקדרה רותחת, ואחר כך תחב בה כף בשרית, ואין ס' כנגד אחת מהן, נכנס טעם החלב וטעם הבשר במים זה אחר זה, באופן של ב' נותני טעם דהתירא, ומהמים נכנס טעם שלישי בהכף הבשרית, ונשארו הכפות בהכשרן (תנב, יד). * כל הנושא של נותן טעם בן נותן טעם דהתירא, קשור גם לנושא התירא בלע, שנתבאר לעיל סי' תנא סי"ג, ובהגהה שם.
  81. 1076. רא"ש פ"ב סי' ז (ובערב הפסח קודם שעה חמישית, דשעת היתר הוא, מותר להגעיל אפילו בן יומו, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם, החמץ נותן טעם בכלי והכלי במים, וחוזר ונבלע בכלי וכולהו היתר ... וכן שלא יצטרך להגעיל היורה הגדולה שמגעילין בו תחלה וסוף, דבכולהו אף אם יבלעו הכלים הנגעלים הוה נותן טעם בר נותן טעם להיתרא, כיון שקודם זמן איסורא הוא). טור ושו"ע ס"א (יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית, כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים בני יומן או לאו ... וכן כדי שלא יצטרך להגעיל היורה הגדולה, שמגעילים בה). מ"א ס"ק ה (תחלה וסוף, פירוש, דדי כשמגעילה בתחילה, או בסוף). וכל זה הוא רק מעיקר הדין, כדלקמן (סט"ו): "אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר להגעיל היורה תחלה, אף אם אינה בת יומה ומגעיל בתוכה קודם שעה ה'".
  82. 1077. תוס' חולין קח, ב ד"ה שנפל (ובערב פסח קודם ארבע שעות, מותר להגעיל כלי של חמץ אע"פ שאין במים ס', דאיכא ג' נותני טעם של היתר, החמץ נותן טעם בכלי, והכלי נותן טעם במים, והמים חוזרין ונבלעין בכלי, ועדיין הוא היתר, שהוא קודם הפסח). טור (וא"א הרא"ש ז"ל כתב דקודם זמן איסורו יכול להגעיל ... אפילו אין במים ס' כדי לבטלו). רמ"א ס"א ([יש להגעיל קודם שעה חמישית, כדי שלא יצטרך לדקדק] אם יש ששים במים נגד כלי שמגעיל או לאו).
  83. 1078. סעיף מה.
  84. 1079. ומבאר רבינו ב' טעמים שזקוקים אנו כאן לג' נותני טעם של היתר, ולא סגי בב' נותני טעם של היתר: (א) שאף שכתב הרשב"א בתורת הבית הארוך (בית ד שער ד לג, ב): "חמץ הרי הוא ושמו עליו כמו שהיה, אם מעט ואם הרבה יהיה, אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו אסרו, והרי הוא עכשיו כגוף הנבלה". מכל מקום בג' נותני טעם, מודים להיתר. כמבואר לעיל (סי' תמז סמ"ה): "ויש חולקין על זה ואומרים שלא התירו נותן טעם בן נותן טעם של היתר, אלא ... כגון בשר בחלב ... אבל נותן טעם בן נותן טעם של חמץ, אף על פי שקודם הפסח הוא עדיין של היתר, מכל מקום כשמגיע זמן איסורו לא חל עליו שם חדש ... אבל אם קודם הפסח עירה ... לתוך כלי אחר, מותר להשתמש באותו כלי בפסח בלא הכשר ... אין בו כח להקרות שם חמץ לאותו מעט ... שנבלע בתוך הכלי כדי שיאסר כשיגיע הפסח". (ב) כי גם הסוברים שבבישול אין מתירים ב' נותני טעם, כמבואר ברמ"א (יו"ד סי' צה ס"ב): "ויש מחמירים בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם, והמנהג לאסור לכתחלה". מכל מקום מודים להתיר בג' נותני טעם, כמבואר בתוס' ע"ז עו, א סד"ה בת (דאפילו לפי המפרש גבי דגים שעלו בקערה אבל נתבשלו לא, הכא איכא ג' נותני טעם של היתר, הראשון שנבלע בכלי, וממנו למים, ומן המים חזר ונבלע בכלי). רא"ש פ"ב סי' ז (ואפילו לדברי המפרשים עלו אין נתבשלו לא, הכי שרי. דהתם הבשר הנבלע בדגים חשוב טעם, כי נבלע אוכל באוכל, שדגים ראויין לאכילה והבשר נותן בהם טעם לשבח, הלכך אסור לאוכלן בכותח אם נתבשלו בקדירה. אבל הכא טעם החמץ הנפלט מן הכלי למים, וחוזר ונבלע בדופני הכלי, אינו חשוב טעם כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל). ושני נושאים אלו כלולים בדברי ה מ"א ס"ק א (וקשה דהא בסי' תמ"ז ס"ה אוסר רמ"א דברים המתבשלים, ולא התיר מטעם נותן טעם בן נותן טעם, ולמה מתיר כאן לכתחלה. וי"ל דהכא כיון דאיכא הרבה טעמים, מן המאכל לכלי, ומן הכלי למים, ומן המים לכלי, שרי). ומפורש יותר בדברי ה ח"י ס"ק ב (ואף על גב דלעיל בסימן תמ"ז סעיף ה' אוסר בהג"ה דברים המתבשלים בכליהם, ולא התיר מטעם נותן טעם בר נותן טעם, י"ל משום דבנתבשל קיימא לן לאסור נותן טעם בר נותן טעם לכתחלה ... וגם יש אומרים דחמץ כיון ששמו עליו מקרי איסורא בלע ... מה שאין כן כאן גבי כלים, דאיכא הרבה נותנים טעם, מן האוכל לכלים, ומן הכלים למים, ומהמים לכלי, וחוזר ויפלוט מהכלי להתבשיל תוך הפסח, על כן מתירין כאן). * טעם זה השלישי שנבלע בכלי אנו מתירים, לא רק בשעה שטעם זה השלישי שנבלע בכלי הוא עדיין היתר, אלא אפילו אם טעם בשר זה השלישי נבלע בכלי של חלב, גם אז לא נאסר הכלי, כיון שכבר הי' כאן ב' נותני טעם דהיתרא במים, ואחר כך נבלע טעם שלישי מהמים לכלי החלבי. כמבואר לקמן סעיף הבא, כשתחב כלי חלב יחד עם כלי בשר ליורה, ויש ששים במים נגד כלי החלב, שהטעם של כלי הגדול הבשרי נבלע במים, שהוא טעם שני דהתירא, וטעם הג' נבלע מהמים לכלי הקטן החלבי. ולא נאסר, כי יש כאן ב' נותני טעם דהתירא במים, וטעם הג' נבלע מהמים לכלי החלבי (ויתבאר לקמן הערה 88). ויתירה מזו, אפילו אם טעם שני של הבשר וטעם שני של החלב נבלעו שניהם במים זה אחר זה, גם אז נחשב לב' נותני טעם דהתירא, וכאשר נבלע טעם שלישי מהמים לכלי החלבי, גם אז לא נאסר הכלי, כי גם כאן יש ב' נותני טעם דהתירא במים, וטעם הג' נבלע מהמים לכלי החלבי. כמבואר לקמן סעיף הבא, שאם הגעיל ביורה כלי בשר וכלי בשר בזה אחר זה, "יש כאן נותן טעם בן נותן טעם של היתר, קודם שיבוא לכלל איסור ... ועדיין הכל היתר", וטעם הג' נבלע מהמים לכלי החלבי (ונתבאר לקמן הערה 89).
  85. 1080. שמטעם זה יש אוסרים נותן טעם בר נותן טעם דהתירא בצליה, ומתירים בבישול, כמבואר בס' התרומה רס"י סא (ביצים שנתבשלו במחבת חולבת בת יומא מותרים לתתם במולייתא ... ואפילו המחבת והקדירה בת יומן הכל מותר, כמו דגים שעלו בקערה שהיה בה בשר מותרין לאוכלן בכותח, שהיא של חלב. ואפילו נאמר עלו דוקא מותר, ולא נצלו. אבל נתבשלו מותר, שהטעם הראשון מתפשט במים, ואיכא ג' נותני טעם, של ראשון במחבת, ומשם במים, ומשם בביצים, ואכתי היתר הוא ... מכל מקום יש לחוש לפי שהביצים והקערות והירק והקטנית נוגעות למחבת, ומן המחבת גופא נכנס הטעם בביצים ובקערות, ולא מן המים, אם כן אין כאן רק שני נותני טעם, ואמר נצלו לא. מיהו כיון דאיכא מים בכלי, רוב הטעם מתפשט במים ושרי). הובא ברא"ש חולין פ"ח סי' ל. וכיון שפסק הרמ"א (יו"ד סי' צה ס"ב): "ויש מחמירים בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם, והמנהג לאסור לכתחלה". הרי שאוסר גם בג' נותני טעם להיתר. וכתב על זה ב פר"ח (ס"א ד"ה ומ"ש כדי): "וכתב הב"י בשם שבלי הלקט [סימן רז עמוד פב], שאע"פ שיש אומרים דוקא דגים צוננים שעלו בקערה רותחת, או דגים רותחים שעלו בקערה צוננת מותרין, אבל נתבשלו אסורין, מכל מקום גבי חמץ שיש בו שלשה נותני טעם של היתר הכל מותר, עכ"ל. והיינו משום דסבירא ליה דבנתבשלו ליכא אלא תרי טעמי דהיתר. אבל למאן דמפליג בין נצלו לנתבשלו, סבירא ליה דבנתבשלו איכא שלשה טעמים, שהבשר נותן טעם בקערה והקערה במים והמים בדגים כמבואר בב"י ביו"ד בסימן צ"ה [ד"ה דגים]. ואפשר דאיכא מאן דסבירא ליה הכי, וסבירא ליה גם כן דעלו אין נתבשלו לא, אעפ"י שיש בו שלשה נותני טעם של היתר. ולפיכך הוצרך הרא"ש לחלק, דהתם גבי דגים הוי טעם חשוב מה שאין כן הכא". והיינו שכיון שהטעם הג' "חוזר ונבלע בכלים, אינו חשוב טעם כלל, כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל". וראה פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צה ס"ב אות א.
  86. 1081. זה שקודם שעה ה' הותר להגעיל כלים, הוא אפילו אם מגעיל כלי חלב או כלי בשר. ומכאן נראה לכאורה, שאפשר להגעיל כלי מחלב לבשר או איפכא. וכן נראה בשו"ע (סי' תקט ס"ה): "מותר ללבן ביום טוב כלי ברזל שאפו בו פלאדו"ן של גבינה, ואחר הליבון יאפו בו פשטיד"ה של בשר". וכן הוא לקמן שם (סי' תקט סי"א): "מותר ללבן ביום טוב כלי ברזל שאפו בו מאכל של גבינה כדי לאפות בו ביום מאכל של בשר". וכן הוא לקמן (סי' תצד סט"ז): "והנוהגים לאפות לחם נילוש בחלב או בחמאה ... שיסיקוהו יפה ... כדי להפליט ממנו את רוטב של בשר שנשפך עליו לפעמים ונבלע בתוכו". וכעין זה הוא גם לעיל (סי' תנא סי"ג בהגהה): "אם נבלע בהם על ידי האור דבר היתר ואחר כך נעשה איסור, כגון שנצלה עליהם בשר לבדו שהוא היתר, ואחר כך נבלע בהן חלב, הרי הן נכשרין על ידי הגעלה". אמנם כתב המ"א שם (סי' תקט ס"ק יא): "משמע שמותר בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא, והעולם נוהגין איסור בדבר. ומצאתי כתוב בשם הגאון מהור"ר בנימין מפוזנא, ששמע ממהר"מ יפה [=בעל הלבוש], הטעם למנהג, שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק כלי אחד, ויגעילנו כל פעם שישתמש בו, וזה אסור דלמא אתי למטעי, כדאי' בחולין דף ט' ע"ב. והא דשרינן הכא, יש לומר, כיון שלעולם אין משתמשין בו אלא על ידי ליבון ליכא למיגזר כנ"ל". בזה ביאר הטעם שבסי' תקט התירו להכשיר תבנית אפיה, שבמילא לא משתמשים בה בלי ליבון. ובזה יתבאר גם מה שהתיר לקמן סי' תצד, בתנור, שבמילא לא משתמשים בו בלי ליבון. ואולי יש ליישב גם האמור לעיל סי' תנא סי"ג, ששם נבלעו בו בשר ואחר כך גם חלב, ולכן בהכרח להגעילו. ומה שהתירו גם כאן הגעלה מחלב לבשר או איפכא, ביאר בפרי מגדים (א"א סי' תנא סוף ס"ק ל): "והנה מבשר לחלב אין נוהגין להגעיל ולא ללבן, וכמו שכתב המ"א [סימן] תק"ט אות י"א, ומכל מקום בפסח יש לומר דמגעילין מבשר לחלב, כי לא שייך חששא פעם אחת בשנה, ונזהר הוא".
  87. 1082. תוס' חולין קיב, א סד"ה הראשון (וקערות שמשתמשין בהן בשר, שהודחו במחבת של חלב בכלי ראשון, ושניהם בני יומן, יש לאסור ... דלא דמי כלל לדגים שעלו בקערה, דהא כשהטעם שני של בשר ושל חלב נכנס במים מיד נאסרו המים, וחוזרין ואוסרין הקערות והמחבת. ואם האחד אינו בן יומו, אז אותו שהוא בן יומו מותר). ס' התרומה סי' סא (אם ... המחבת חולבת היא בת יומא, כמו הקערות של בשר הן בני יומן, פשיטא דהכל אסור, דטעם אותן קערות של בשר נפלט במים, וטעם המחבת של חלב נפלט במים, אם כן מיד נאסרו המים משום בשר וחלב שבהן, וכי חזרו ונבלעו במחבת וקערות אסרו הכל). הגהת סמ"ק סוס"י רכב ע רלב ד"ה פי' (אם שני הכלים של בשר ושל חלב שניהם בני יומן והגעילן ביורה אחת, אפילו קודם ד' שעות, אסור אפילו בדיעבד, דנהי דמשום חמוץ ליכא, מכל מקום איכא משום בשר בחלב, ששניהם נותנים טעם זה בזה לשבח). שו"ע ס"ב (יש ליזהר מלהגעיל כלי הבשר וכלי חלב ביחד, אא"כ אחד מהם אינו בן יומו). רמ"א יו"ד סי' צה ס"ג (אם שניהם בני יומן, והדיח אותן ביחד בכלי ראשון, הכל אסור. והכי נוהגין, ואין לשנות. ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון, אבל אם הודחו זה אחר זה ... הכל שרי). ובש"ך שם ס"ק יב (וטעמא דהא כשטעם השני של בשר ושל חלב נכנסים במים מיד נאסרו המים וחוזרים ואוסרים הקערות והיורה).
  88. 1083. מ"א ס"ק ח (פירוש שתוחב אותו בפעם אחת ביורה, ואין ס' ביורה נגד שום אחד מהן). ואם יש ס' נגד אחד מהם, כגון שתחב כף חלבית לקדירה בשרית שנתבשלו בה מים, ויש במים ס' נגד הכף ולא נגד הקדירה, בזה לא נאסרה הכף החלבית מהקדירה הבשרית. וכן פסק הרמ"א (יו"ד סי' צד ס"ה): "קדירה [בשרית] שבשלו בה ירקות או מים, ותחבו בה כף בן יומו ... שיש במאכל ששים [נגד הכף], הכל שרי". והטעם שהקדירה (שאין במים ס' כנגדה) אינה אוסרת את הכף, ביאר הט"ז שם (ס"ק ז): "דהתם יש לחוש שמא נאסרו המים כו', וכאן אין חשש זה כיון שיש ששים". והיינו שלא נאסרה הכף אלא כאשר "נאסרו המים מחמת פליטת הבשר ופליטת החלב המעורבת בהם, וחוזרין ואוסרין את הכלים ואת היורה", משא"כ כשיש ס' נגד הכף החלבית, לא נאסרו המים, ואם כן לא נאסרה מהם הכף. ואף שיש כאן רק ב' נותני טעם להיתר במים, משא"כ טעם הג' של הבשר נבלע בכלי חלבי (שיש בו טעם ראשון של חלב), גם זה מספיק כדי להתיר מטעם נותן טעם בן נותן דהתירא (כדלעיל הערה 84, ולקמן סוף הערה הבאה). וכמבואר ברמ"א (יו"ד סי' צה ס"ג): "ויש מחמירין בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם. והמנהג לאסור לכתחלה, ובדיעבד מותר בכל ענין. ודוקא לאכול עם חלב והבשר עצמו, אבל ליתנן בכלי שלהם, מותר לכתחלה". אשר גם שם נבלע נותן טעם הב' בתוך הכלי החלבי, שיש בו טעם ראשון של חלב. ומותר לכתחלה. וראה שערי יו"ד ע' שח. פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צד ס"ג אות א.
  89. 1084. איסור והיתר כלל לד דין יז (ודווקא שהדיח הקערות בבת אחת, שהיינו השל בשר והשל חלב יחד בפעם אחת, אבל אם הדיח השל בשר תחילה, ואחר כך של חלב, או איפכא, א[ז] אפילו אם שניהם בני יומן, ומדיחה בכלי ראשון, גם השל חלב מותרים, דהא לא היה בהמים כי אם נותן טעם בר נותן טעם מהבשר דהיתר). הובא בדרכי משה יו"ד סי' צה ס"ק ג (כן פסק בארוך ... ודוקא שהדיחן בפעם אחת, אבל בזו אחר זו, אם היו יפים בלא שומן שרי, דהוי נותן טעם בר נותן טעם, דבדיעבד שרי עכ"ל). רמ"א שם ס"ג (דוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון, אבל אם הודחו זה אחר זה ... הכל שרי). ט"ז שם ס"ק יא (דזה הוי נותן טעם בר נותן טעם, כיון שלא נתערבו הטעמים). * ואף שנתערבו במים טעם הבשר מהכלי הראשון וטעם החלב מהכלי השני, ואיך נאמר בזה "כיון שלא נתערבו הטעמים"? כתב על זה הפרי מגדים שם (משב"ז ס"ק יא): "והכל שרי, אף המים ... והיינו להשתמש כך, אבל עם בשר ממש או עם חלב ממש אסור, לדידן בנתבשלו לכתחילה". והיינו שזה נחשב נותן טעם בן נותן טעם של חלב נבלע במים על ידי בישול (שאנו חוששים לדעת האוסרים נותן טעם בן נותן טעם של היתר על ידי בישול, לשתותו עם בשר). ונחשב נותן טעם בן נותן טעם של בשר נבלע במים על ידי בישול (שאנו חוששים לדעת האוסרים נותן טעם בן נותן טעם של היתר על ידי בישול, לשתותו עם חלב). אמנם כיון שטעם הא' של החלב לא נתערב עם טעם הא' של הבשר (לפני שנבלע הטעם הב' שלהם במים), לכן זה נקרא עדיין נותן טעם בן נותן טעם דהתירא. ולפי זה יוצא, שגם תבשיל שנתבשל בקדירה חלבית, ואחר כך נתבשלה שוב בקדירה בשרית, לא יחול על תבשיל דין איסור בשר בחלב, ומותר לאכלו בפני עצמו, אפילו לדעת האוסרים נותן טעם בנותן טעם של היתר על ידי בישול. ואף שיש כאן יש רק ב' נותני טעם להיתר במים, משא"כ טעם הג' של הבשר נבלע בכלי חלבי (שיש בו טעם ראשון של חלב), מכל מקום גם זה מספיק כדי להתיר מטעם נותן טעם בן נותן דהתירא (כדלעיל סוף הערה הקודמת, והערה 84). וראה מראי מקומות וציונים. פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צה ס"ב אות ג.
  90. 1085. מה שנתבאר לעיל ס"ח (שצריך להגעיל היורה תחלה), וסי"א (דהיינו דוקא כשהכלים בני יומן מבליעת האיסור), וסי"ג (דהיינו דוקא כשמגעיל בערב פסח משעה ה' ואילך).
  91. 1086. ב"ח בסוף הסימן (אפילו קודם שעה חמישית ... והיורה שמגעילין בה הכלים אפילו אינה בת יומא, צריך להגעילה לכתחלה קודם שמגעילין בה). מ"א סוף ס"ק ו (נראה לי דאם אין היורה בת יומה אין צריך להגעילה תחלה ... אך נהגו להחמיר בכל החומרות, אפילו קודם ה'). פר"ח ס"א ד"ה סוף דבר (מסתימות דבריהם משמע, דאף במגעיל קודם ה' הדין כך, שצריך להזהר להגעיל היורה תחילה). וראה לקמן (סוף סכ"ב), שכן גם ההגעלה השנית של היורה, אחרי הגעלת הכלים בה, גם בה נוהגים אף באינם בני יומן, וקודם שעה ה'.
  92. 1087. ולענין שלחנות (שנזכרו לעיל ס"ז). כתב המ"א (ס"ק ט): "ואפילו שלחנות ישפשף יפה, וישהה אחר השפשוף מעת לעת שלא יהיו בני יומן". ובח"י (ס"ק יד): "בשהיה דמעת לעת אינו נזהרים אצל השלחנות והספסלים, כיון שרוב תשמישן על ידי צונן".
  93. 1088. הגהת סמ"ק סוס"י רכב ע' רלב ד"ה פי' (נהגו העולם להמתין להגעיל הכלים גם לענין הפסח עד שלא יהיו בני יומן). רמ"א ס"ב (נהגו שלא להגעיל שום כלי בן יומו). אמנם גם בזה אין מסתפקים לכתחלה, אלא טוב יותר להגעיל דוקא קודם שעה ה', כדלקמן סוף סכ"א.
  94. 1089. ט"ז ס"ק ח (אפילו אם מגעיל כלי אחד). מ"א ס"ק ט (אפילו קודם שעה ה'). ח"י ס"ק יד (אפילו לבדו, וקודם שעה ה', וגם יש ששים). ומה שכתב "אף שהוא יחיד", כי הטעם שנתבאר בהגהות סמ"ק (שם): "משום חששא דבשר בחלב ... שרגילין להכשיר כלי בשר וכלי חלב יחד" (וכדלעיל סעיף הקודם, שזה נאסר אף בדיעבד). על זה מבאר שכן נהגו גם בכלי יחידי, מטעם המבואר לקמן "שמא יטעו להגעיל כלי הבלוע משאר איסורי תורה כשהוא בן יומו".
  95. 1090. מ"א שם (משום גזירה דכלי של איסור, דלא מהני ליה הגעלה כל זמן שהוא בן יומו, שחוזר ובולע ממי הגעלה, דלא שייך בו נותן טעם בר נותן טעם).
  96. 1091. עד כאן נתבארו הלכות הגעלה, לפי דעת הפוסקים דקיי"ל כוותייהו, שלא איכפת לנו במה שבעת ההגעלה חוזר הגיעול הנפלט ונבלע בכלי המוגעל, כיון שיש במים ס' כנגד הכלים (ס"ט-י). או שהכלים אינם בני יומן (סי"א-ב). או שהוא זמן היתר (סי"ג-ד). עתה בא לבאר עוד שתי דעות הפוסקים, שגם בלי זה אין חוששים, כי: (א) כל זמן שהגיעול נפלט מהכלי אינו נבלע בתוך הכלים (סט"ז-יז). (ב) כל זמן שהמים רותחים אינם מבליעים את הגיעול בתוך הכלים (סי"ח). והטעם שמבאר כאן שתי דעות אלו, כי אף דלא קיי"ל כוותייהו, מכל מקום מחמירים אנו לחוש לדבריהם, בדברים שיש חומרה לפי דעתם (ס"כ-כא).
  97. 1092. ראבי"ה סי' תסד ע' 85 (ועל יורה הגדולה שמגעילין [בה] פסק רבינו שמואל, שצריך להכשירה קודם שיגעילו בה ... מה תקנה בדבר זה, מכל מקום המים נאסרו כשיגעילו מקצת הכלים, ושוב מגעיל השאר במים אסורים, אלא על כורחך בעוד שטרודים לפלוט לא בלעו, ואם כן אפילו לא הכשירוה נמי). הובא ב רא"ש פ"ב סי' ז. ולמדוהו מדין בשר שנפל בחלב שב גמרא חולין קח, א-ב (כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב, אמר רב בשר אסור וחלב מותר ... שנפל לתוך יורה רותחת, דמבלע בלע מפלט לא פלט ... כי נייח הדר פליט), לפירוש רשב"ם בתוס' שם ד"ה שנפל (ופירש רבינו שמואל, דהא דקאמר מפלט לא פליט היינו עד שיהא שבע מלבלוע, אבל לאחר ששבע חוזר ופולט, וכן פירש הרב רבינו שמעיה, סוף סוף כי נייח הדר פליט, היינו כי נייח מבליעתו). ומהגמרא בחולין ח, ב (השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב אמר קולף ורבה בר בר חנה אמר מדיח ... מאן דאמר מדיח איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם לא בלעי). ומשם למדים לענין הגעלה, כמבואר ברוקח סי' רנ (וכל הכלים שמגעיל אגב דטרידי למיפלט חמיצי ולא בלעי, [כ]דאמר גבי סימנים בפרק הכל שוחטין). ומהגמרא בחולין (קיג, א): "רב ששת מלח ליה גרמא גרמא, תרי מאי טעמא לא, משום דפריש מהאי ובלע האי, חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא, אלא לא שנא". לפי פירוש רש"י (שם): "דכל זמן שטרודים לפלוט אינן בולעים". וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' ע ס"א): "מולחין הרבה חתיכות זו על גב זו ... לא אמרינן שחוזרת ובולעת מדם העליונה ... כל זמן שפולטת צירה אינו בולעת". * יוצא מכל זה, ששני אופנים נתבארו בשיטה זו: (א) "שכל זמן שהכלים טרודים לפלוט הגיעול הבלוע בהם אינן בולעים כלום מהגיעול הנפלט מהם". שעיקר הלימוד בזה הוא מדין מליחה הנ"ל, דכל זמן שטרודים לפלוט אינם בולעים דם. ולפי מאי דקיי"ל (לקמן ס"כ): "טרדת פליטת הכלים אינה מעכבתן מלבלוע". יתבאר לקמן שם, שלא אמרו כן בגמרא אלא לענין דם, ולא בציר, ולא בגיעול הכלים (ראה לקמן הערות 126-127). (ב) כמובא בתוס' (חולין קח, ב ד"ה שנפל): "משום דמים מבלע בלעי האיסור שבכלי ולא פלטי". שעיקר הלימוד בזה הוא מדין בשר שנפל בחלב הנ"ל, "דמבלע בלע מפלט לא פלט ... כי נייח [מבליעתו] הדר פליט". ולפי מאי דקיי"ל (לקמן ס"כ): "טרדת פליטת הכלים אינה מעכבתן מלבלוע", נתבאר בתוס' (שם): "דבמים שהן צלולים לא שייך לומר בליעה, דלא בלעי, אלא שמתערב בהן האיסור".
  98. 1093. ראבי"ה שם סוף ע' 83 (ופליאה בעיני שיכולים לכוון גמר הפליטה, יש זריז ונשכר ויש זריז ונפסד, יש עצל ונשכר ויש עצל ונפסד ... ולאחר ששבת מבלוע חוזר ופולט, וכן לעולם). טור (כתב אבי העזרי מי יודע לשער שיעור הפליטה, אולי ישהם לתוכה וחוזרין ובולעין, לכן ... אם הוא משעה חמישית ואילך ... שהמים כולן נאסרים ונבלעין בכלים הנגעלים בתוכם, אם משהה אותם בתוכם עד שתגמור פליטתן), ושו"ע ס"א (יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית, כדי שלא יצטרך לדקדק ... אם משהה הכלים בתוך היורה יותר מדאי). איסור והיתר כלל נח דין סד (וכ"כ אבי העזרי שנוהגין שאין להשהות הנגעל בתוך היורה כלל, כי אין לעמוד על שיעור פליטתו, וחיישינן שמא יחזור ויבלע ממה שפלט). ואף שאינו שוהה בתוך היורה יותר מדאי, משערים שנפלט כל גיעולם, כדלעיל (ס"ד): "יש מצריכין להשהות הכלים בתוך הרותחין באומד הדעת, בכדי שיפליטו כל גיעולם, ולא נהגו כן, ומנהגן של ישראל תורה הוא, כי מי יודע לשער מתי יפליט הכלי כל גיעולו". אלא שלעיל שם מיירי כשהוא קודם זמן איסור, או אינו בן יומו, או יש במים ס', ועל זה נתבאר לעיל שם שאין צורך להשהות אותו ברותחים יותר מדאי. ואילו כאן מיירי אפילו אם הוא בזמן איסור, ובן יומו, ואין במים ס', ומכל מקום מתרת הדעה שלפנינו, אם נזהרים שלא ישהו הכלים בתוך היורה יותר מדאי.
  99. 1094. שו"ת רשב"א ח"א סי' תעט (ומשהו להו בגוייהו עד דפלטן, ולא פירשו שיעור השהייה ... אלא זה ניתן לאומד הדעת). ר"ן פסחים פ"ב (ח, ב) ד"ה וכך (ומשהה הכלי בתוך המים עד כדי שיראה באומד יפה שפלט מה שבלע). וכדלעיל ס"ד (באומד הדעת בכדי שיפליטו כל גיעולם).
  100. 1095. כנגד הכלים הנגעלים ביורה, אבל אין במים ס' כנגד היורה עצמו (כדלעיל ס"ח: שאין במים ששים כנגד כל עובי דופני היורה ושוליה).
  101. 1096. ראבי"ה הל' הגעלה ע' 83 (שהמים אסורים מחמת כלים אחרים שהגעילו והם רותחין, ומתוך שאין בולעם רב, שהרי לא נשתמשו בהם בכלי ראשון, פלטו מהרה וחוזרין ובולעין ... וכן אומר אני שכוסות של כסף שלא נשתמשו בהן רותחין אין להגעיל עם שאר כלים. ואם חושש שמא נשתמשו בו רותח יגעילם לבד, שמא לא נשתמשו בהן חמ[ין]). טור סי' תנא (כלי כסף שאין דרך להשתמש בהן בחמין, אלא חושש שמא נשתמש בהן בחמין ורוצה להגעילן, כתב אבי העזרי שאין להגעילן עם שאר הכלים, דמתוך שאינן בולעין הרבה פולטין מיד, וחוזרין ובולעין ממי ההגעלה האסורין. וכן כל כלי שנשתמש בו בכלי שני לא יגעילנו עם כלי שנשתמשו בו בכלי ראשון מהאי טעמא. וכן יש אוסרין כלי שהכניסו ב' פעמים, שבפעם השני בולע מן המים האסורין). שו"ע סי' תנא ס"ט (המגעיל קודם שעה חמישית יכול להגעיל ביחד כלי ראשון וכלי שני וכלים שבלעו דבר מועט, ואינו חושש), וסי' תנב ס"א (יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית, כדי שלא יצטרך לדקדק ... אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה).
  102. 1097. מ"א ס"ק ב (כגון כפות וכוסות, ויש לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות).
  103. 1098. כדלעיל סי' תנא סל"ב.
  104. 1099. כדלעיל שם סע"ב.
  105. 1100. כדלעיל שם סכ"ו.
  106. 1101. כדלעיל שם סכ"ה.
  107. 1102. נוספו כאן סימני המוסגר, כדי שיהי' מובן המשך הדברים, מבלי צורך להגיה (ראה מה שהגיה בקונטרס השלחן).
  108. 1103. מ"א ס"ק ו (ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מועט, ואחר כך כלים שבליעתן מרובה).
  109. 1104. ראבי"ה סי' תסד ע' 89 (כלי גדול שמ[עג]ל אותו ביד[ו] סביב סביב [ב]יורה, דבר זה לא יישר בעיני, שאותו צד שהוגעל כבר חוזר ומכניסו. אך יצמצם עד חציו או עד שלישו, ויחזור ויגעיל, שלא יהא נגעל שני פעמים. וכן דנתי לפני אבא מורי והנאהו. גם מורי ממיץ נראה לו הכי. ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה). והגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה (כתב רבינו אבי"ה שיש ליזהר כשמגעילין כלי גדול, שלא יגעילנו ביד סביב סביב במים, שלא יכנס צד הנגעל שנית במים, אלא יכניס חציו אחד ויוציאנו, ויכניס צדו השנית, ויצמצם כפי יכלתו). טור (ונבלעין בכלים הנגעלים בתוכם, אם משהה אותם בתוכם עד שתגמור פליטתן). וכן הוא במהרי"ל הל' הגעלה ע' יז (אם יש לו כלים גדולים כגון האגנים וכה"ג, שאין יכול להכניסם בפעם אחת תוך מי הגעלה, אז לא יגלגלם לסבבם תוך המים, אך יתחוב כל שיכניס פעם אחת ויחזור ויתחוב צד השני. ויזהר מאד לצמצם לתחוב בשנית רק עד מקום שהכניס בראשונה, שמא יחזור הצד הנגעל כבר ויבלע מי הגעלה האסורים). וברמ"א סי' תנא ס"ט (המגעיל קודם שעה חמישית יכול להגעיל ... מקצת הכלי שני פעמים). כפי שביאר הט"ז סי' תנב ס"ק ה (אם מגעיל מקצת הכלי ב' פעמים, דבזה אין צריך ליזהר אם מגעיל קודם ה', כמ"ש בסי' תנ"א ס"ט, ממילא אחר האיסור צריך ליזהר בזה).
  110. 1105. ארחות חיים הל' חמץ ומצה סוס"י פח (ויש פוסקין שצריך ליזהר שלא תנוח היורה מרתיחתה בעוד שהכלים בתוכה, ולא יחזרו ויבלעו מה שפלטו. וכל זה למי שיגעיל אחר זמן איסורו שאיסורו במשהו). וכן הוא ב כל בו סי' מח (ט, ד). רמב"ן חולין קח, ב (במים רותחין מגעילין, וקודם שינוחו מרתיחתן מסלקין אותן ... שאפילו ביורה אסורה מגעילין, שכל זמן שרותחין אין הכלים בולעין ... שכל זמן שהמים רותחין כלים שבתוכן אינן בולעין). הובא ב ר"ן חולין שם מד, א (שכל זמן שהמים רותחין אין הכלים בולעין). פר"ח ס"א (ודעת הרמב"ן בפרק כל הבשר, כפי מה שכתב הר"ן משמו, שהמים רותחין טבעם להפליט ולא להבליע).
  111. 1106. חולין קח, א-ב (כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב, אמר רב בשר אסור וחלב מותר ... שנפל לתוך יורה רותחת, דמבלע בלע מפלט לא פלט ... כי נייח הדר פליט), לפי פירש"י (שם): "שכל זמן שאינו נח מרתיחותיו אינו פולט" (ולא כמובא לעיל הערה 97 "כי נייח מבליעתו"). וכן פסק רש"י במחזור ויטרי ע' 255 (ואם שוקטין המים מרתיחתם לא תועיל הטבילה, ויזהר שלא תנוח היורה גדולה מרתיחתה, לפי שחוזרין ונבלעין בתוכה). וכן הובא משמו בראבי"ה סי' תסד ע' 84 (ונזהרים שבעוד שלא נח מרתיחתו ממהרין להשליך המים לחוץ, כדי שלא תחזור ותבלע מימיה. וכן מצאתי כתוב בשם רש"י). * ולפי מאי דקיי"ל (לקמן ס"כ): "ולענין פסק הלכה העיקר כסברא הראשונה, שרתיחת המים אינה מעכבת את הכלים מלבלוע", לא אמרו כן בגמרא אלא לענין בשר, כמבואר בתוס' (שם ד"ה שנפל): "ואומר ר"ת ... אין להתיר מטעם זה להגעיל כלי שהוא בן יומו, כשאין במים ששים לבטל האיסור, ולהניחן בפנים כשהן רותחין, משום דמים מבלע בלעי האיסור שבכלי ולא פלטי, דבמים שהן צלולים לא שייך לומר בליעה, דלא בלעי אלא שמתערב בהן האיסור). וראה מראי מקומות וציונים. פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צב ס"א.
  112. 1107. שו"ע שם ס"א (במה דברים אמורים, כשקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה, דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחתה).
  113. 1108. כדלעיל ס"ג (שההגעלה אינה אלא ברותחין שמעלין אבעבועות).
  114. 1109. ראבי"ה שם (ויש לומר אפילו אם כשנחה בולעת, כשתרתיח שנית תפלוט). ט"ז ס"ק ג (ואם נחו אזי חוזר ומרתיחן ומגעיל בהן). ח"י ס"ק ז (מכל מקום אם חוזרין ומעלין רתיחה מותר לחזור ולהגעיל בו). עולת שבת ס"ק א (דהא ברתיחת המים יפליטו גם כן מה שבלעו עכשיו).
  115. 1110. ט"ז ס"ק ד (משום חול המועד הוצרך לטעם זה, דאילו ביום טוב עצמו, אפילו בשאר ימים טובים אסור להגעיל כמ"ש סי' תק"ט). וכדלקמן סי' תקט ס"י (כלי הצריך הגעלה או ליבון אסור להגעילו או ללבנו ביום טוב, מפני שהוא מתקן כלי ביום טוב).
  116. 1111. סעיף י ואילך.
  117. 1112. תוס' . פר"ח .
  118. 1113. כדלעיל סי' תמז ס"א (חמץ שנתערב בתוך הפסח, דהיינו מליל ט"ו עד מוצאי יום טוב האחרון של פסח, כיון שהחמירה בו תורה לענוש כרת, ולעבור עליו בבל יראה ובל ימצא, ובני אדם מחמת שהן רגילין בו כל השנה הן קרובין לשכחה, לפיכך החמירו בו חכמים שאוסר תערובתו במשהו).
  119. 1114. כדלעיל סי' תמז ס"ח (אם החמץ נותן טעם לפגם בהתערובת אינו אוסר כלל אפילו באכילה ... ויש חולקין על זה ואומרים כיון שחמץ בפסח אוסר במשהו ... הוא הדין לנותן טעם לפגם ... וכן נוהגין במדינות אלו).
  120. 1115. שו"ת הרשב"א ח"א סי' רסב (לעולם אין מגעילין בתוך הפסח שום כלי מחמת חמץ, ואפילו כלי שאינו בן יומו ... ושלא כדברי מי שאומר שהפולט אינו חוזר ובולע מיד מה שפולט, אלא פולט מה שבתוכו ובולע מה שחוצה לו, שזו הסברא רחוקה מאד מן הדעת). דרכי משה ס"ק ב (ונראה לי דאין להגעיל שום כלי בפסח, אף שיש במים ששים נגד כל הכלי, ואף שאין הכלי בן יומו, מאחר דחמץ בפסח במשהו אם כן לא מהני ששים, ונותן טעם לפגם אסור בפסח, אם כן יש לחוש שמא יחזור ויבלע הכלי מן מי ההגעלה). רמ"א סוף ס"א (ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו, יכול להגעיל עד הפסח, שאז חמץ במשהו ואינו מועיל הגעלה שחוזר ובולע). כל בו סי' מח י, א (וההגעלה המובחרת להגעיל בכלי שאינו בן יומו, וקודם זמן אסור חמץ, שזהו קודם שש ... אך המגעיל מו' שעות ומעלה צריך להזהר שירתיח המים תחלה ושלא ינוחו המים מרתיחתן בעוד שהכלים [ב]תוכן לפי שאסורו במשהו). כפי שפירש בדבריו ח"י ס"ק א (אזיל לשיטתו שם, שנמשך אחר דעת הפוסקים דסוברים דמשש ולמעלה אוסר במשהו ונותן טעם לפגם גם כן אסור ... על כן פסק להחמיר, דאם מגעיל לאחר שש, אף בכלי שאינו בן יומו ואיכא ששים, אפילו הכי צריך ליזהר בכל הדברים כמו בתוך הפסח). ומכך למדים אנו לדידן, שאיסור משהו ואיסור נותן טעם לפגם הוא מליל ט"ו, גם ההגעלה מועלת עד ליל ט"ו.
  121. 1116. דרכי משה שם (ושמע מינה מזה דמותר ללבן כלי אף לאחר זמן איסורו, מדלא אסר בתשובת הרשב"א אלא מכח שחוזר ובולע). רמ"א שם (אבל מותר ללבן כלי תוך הפסח).
  122. 1117. כדלעיל סי' תנא ס"ז (ושם הערה 49). ולענין ליבון קל, נתבאר בפרי מגדים (משב"ז ס"ק ד): "והנה ליבון "קל" המוזכר בסימן תנ"א [סעיף ד בהגה] דהוה כהגעלה ועדיף מיניה, מכל מקום אין שורף בפנים כי אם מפליט, יש לומר דאסור בפסח". אבל לפי האמור לעיל (סי' תנא ס"י, והערה 69), שגם בליבון קל אמרינן שנשרף כל החמץ הבלוע בתוכו, אפשר שגם ליבון קל יועיל בתוך הפסח.
  123. 1118. רמ"א ס"א (יכול להגעיל עד הפסח, שאז חמץ במשהו, ואינו מועיל הגעלה, שחוזר ובולע). דהיינו כסברא הראשונה שנתבארה לעיל ס"ח-טו. משא"כ לפי שתי "סברות האחרונות", מועלת ההגעלה גם בתוך הפסח (כדלעיל סעיף הקודם).
  124. 1119. דלא כסברא האחרונה שנתבארה לעיל סי"ח.
  125. 1120. תוס' חולין קח, ב ד"ה שנפל (ואין להתיר מטעם זה להגעיל כלי שהוא בן יומו, כשאין במים ששים לבטל האיסור, ולהניחן בפנים כשהן רותחין ... גם אין סברא לומר ... מפלט פליט מבלע לא בלע מה שפלט). והיינו דלא כדעה הב' (דלעיל סט"ז).
  126. 1121. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תנו (דע שהכלי הנגעל בחמין פולט ובולע, וכשם שפולט את האסור כך חוזר ובולעו ... ואינו דומה מליחת בשר, דהתם דם הוא דמשרק שריק, מה שאין כן בשאר איסורין, שאילו נמלח בשר שחוטה עם בשר נבלה אסור ... דלא אמרינן כיון דטריד למפלט דמא לא בלע ציר ושמנינות של איסור). תורת הבית בית ד שער א ב, א (ולא אמרינן איידי דטריד טהור למיפלט לא בלע, דלא אמרו כן אלא בדם דשריק, אבל בציר ורוטב אסורין, לא, דמסרך סריכי).
  127. 1122. שו"ע שם ס"ג (בשר שחוטה שמלחו עם בשר טריפה ... אסור כדי קליפה. שאע"פ שאינו בולע מדם הטריפה, בולעת מצירה). כי מה שנתבאר (שם ס"א): "מולחין הרבה חתיכות זו על גב זו ... לא אמרינן שחוזרת ובולעת מדם העליונה ... כל זמן שפולטת צירה אינה בולעת". היינו דוקא לענין דם, ולא לענין ציר, כמבואר בש"ך (שם ס"ק יח): "שאע"פ שאינו בולע מדם הטרפה, כיון שהוא טרוד לפלוט דם דידיה, מכל מקום בולע מציר, שהיא נוח ליבלע, דדוקא גבי דם אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע, אבל לא בשאר איסורים". סיכום הדעות שבזה, ראה שיעורי הלכה למעשה ח"ב ע' כג ואילך. פסקי אדמו"ר הזקן לסי' ע ס"ג.
  128. 1123. סעיף ד.
  129. 1124. תוס'. גמרא. ראבי"ה סי' תסד סוף ע' 83 (ופליאה בעיני שיכולים לכוון גמר הפליטה, יש זריז ונשכר ויש זריז ונפסד יש עצל ונשכר ויש עצל ונפסד ... ולאחר ששבת מבלוע חוזר ופולט, וכן לעולם). והיינו שאם יוציאם מיד, שמא עדיין לא נגמרה פליטתם, ואם ישהה אותם מעט יותר, שמא חזרו ובלעו מה שפלטו. טור (וכתב אבי העזרי מי יודע לשער שיעור הפליטה, אולי ישהם לתוכה וחוזרין ובולעין).
  130. 1125. כי אף שנתבאר לעיל (ס"ה): "לאחר הגעלת כל כלי וכלי, נהגו כל ישראל לשוטפו תיכף ומיד במים קרים, כדי שלא יבלע מלכלוך מים רותחים שעל גביו, שגיעול פליטת הכלי נתערב ברותחין". מכל מקום אין לסמוך על זה לבד, כמבואר ברא"ש (ע"ז פ"ה סי' לו): "מיד כשהוציאוהו מן המים הרותחין עם עלייתו הוא בולע, כי אי אפשר לצמצם כל כך למהר ולשפוך עליו".
  131. 1126. סעיפים ח-י.
  132. 1127. שו"ע ס"א (יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית, כדי שלא יצטרך לדקדק ... אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה. וכן אם משהא הכלים בתוך היורה יותר מדאי... וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן ... ושלא יכניס הכלים עד שירתיחו המים). והיינו שאחר שעה חמישית צריך ליזהר בכל זה, אף שהחמץ עדיין אינו אסור במשהו. וביאר בח"י (ס"ק ד): "מה שאין כן לאחר שעה חמישית, צריך ליזהר בכל זה, אם הכלים בני יומן וגם ליכא ששים נגד הכלי. אבל אי איכא ששים, או שהכלים אינן בני יומן, אין צריך ליזהר בכל זה". אבל ב מ"א (ס"ק ו): "ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מועט, ואחר כך כלים שבליעתן מרובה, ולא ישהה אותם יותר מדאי, ולא ינוחו המים מרתיחתן". והיינו אף אם הכלים אינם בני יומן, או שיש ששים במים נגד הכלים (דבלאו הכי קיי"ל שאסור בכל אופן בערב פסח). וכן פירש דבריו במחצית השקל: "זהו רק חומרא לכתחלה, דמה בכך דכלי שבליעתו מעוטה אחר גמר פליטתו בלע מכלי אחר, דלא סמכינן על מה שהמים רותחים כנזכר לעיל, מכל מקום הא הכלים אין בני יומן או יש במים ששים, וגם יפליט הבליעה כמו שכלי שבליעתו מרובה מפליט. ואף על פי כן מחמירים לכתחלה. וכן מה שכתב ולא ישהה יותר מדאי, דחיישינן לאחר גמר הפליטה שוב יבלע ממי הגעלה, היינו נמי רק חומרא לכתחלה, דמה בכך, דהא מהאי טעמא בעינן שיהיה במים ששים או שהכלי יהיה אינו בן יומו. אלא כל כמה דאפשר למיעבד שלא נצטרך לסמוך על נותן טעם לפגם, או מה שיש ששים, דהא אין מבטלים איסור לכתחלה. ואף דהכא אינו מתכוין לבטל, מכל מקום הא כתב הט"ז ביורה דעה סימן קל"ז ס"ק ד', דהיכי דאפשר בענין אחר, אף דאין מתכוין לבטל איסור מכל מקום אסור". וכן הוא משמעות רמ"א שכתב (סוף ס"א): "צריך ליזהר בכל הדברים הנזכרים, שאין צריך ליזהר בהן קודם שש". ומה שכתב "בכל הדברים הנזכרים" היינו (א) שיהי' אינו בן יומו, (ב) שלא ישהה הכלים כו'. וכן פירש דבריו בפרי מגדים (א"א ס"ק ו): "ולכאורה "בכל" הדברים, לעשות על צד היותר טוב, להיות אינו בן יומו, ויש ששים, ושלא ישהה הכלים, ושלא ינוחו מרתיחה".
  133. 1128. שו"ע ס"א (יצטרך לדקדק ... אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה, וכן אם משהא הכלים בתוך היורה יותר מדאי).
  134. 1129. כדלעיל סי"ז.
  135. 1130. כלדעיל שם בסוף הסעיף.
  136. 1131. כדלעיל סט"ז.
  137. 1132. ואף שנתבאר לקמן (סי' תנג ס"ח): "ואין זה כמבטל איסור בידים, כיון שאין כוונתו לטחון כדי לבטל, אלא טוחן כדי לאכול, ומאליו הוא מתבטל". כבר הובא לעיל ממחצית השקל בשם הט"ז (יו"ד סי' קלז ס"ק ד): "דאע"ג דמצינו סברא זו דאין הכוונה לבטל האיסור ... שאני התם דאי אפשר בענין אחר, משא"כ כאן דאפשר ... כל שמוציאו בדרך שיש בו חשש איסור מקרי לכתחלה, ואסור לעשות כן). וראה מראי מקומות וציונים.
  138. 1133. סעיף ו.
  139. 1134. כדלעיל סי"ח.
  140. 1135. כל בו סי' מח י, א (ושירתיח המים קודם שיכניס בהן הכלים). שו"ע ס"א (ושלא יכניס הכלים עד שירתיחו המים).
  141. 1136. מ"א ס"ק ד (כדי שלא יבלע ממי הגעלה).
  142. 1137. ט"ז ס"ק ז (דכאן אין ודאי שיבלע הכלי, כיון שטרוד לפלוט, משום הכי אין כאן לכתחלה איסור ודאי).
  143. 1138. עולת שבת ס"ק א (ומ"ש ושלא יכניס הכלים וכו', יש לתמוה למה לא יכניס, דהא ברתיחת המים יפליטו גם כן מה שבלעו עכשיו), וכדלעיל סוף סי"ח.
  144. 1139. אמנם גם על זה אין סומכים לכתחלה, אלא נהגו שלא להגעיל אלא כשכלי אינו בן יומו, כדלעיל סט"ו.
  145. 1140. שו"ע ס"א (יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית, כדי שלא יצטרך לדקדק ... אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה. וכן אם משהא הכלים בתוך היורה יותר מדאי... וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן ... ושלא יכניס הכלים עד שירתיחו המים). וכדלעיל (הערה 132), שהפירוש הוא שצריך ליזהר בכל זה אפילו אם הכלים אינם בני יומן ויש במים ששים נגד הכלים. אבל קודם שעה חמישית אין לחוש לכל זה (כדלעיל סוף הערה 44). * יוצא אם כן, שבהגעלה משאר איסורים, שלא שייך שם ההיתר של שעת היתר, יש להשתדל "ליזהר ולדקדק בכל דברים הללו".
  146. 1141. מנהגים (קלויזנר) סי' צא (שלשה ימים קודם פסח מגעילין את הכלים מחימוצן). מהרי"ל הל' הגעלה ע' יד (ומהרא"ק כתב דיש להגעיל ג' ימים קודם פסח, וכן עמא דבר). מטה משה סי' תקמו (וכתבו כמה גדולים וחכמים שיש לנהוג להגעיל קודם הפסח ג' ימים). מ"א ס"ק ט (ומטה משה כתב להגעיל ג' ימים קודם פסח. וכל זה תלוי במנהג). ח"י ס"ק יד (וכתב מהרי"ל ובמטה משה ובמנהגים דיש להגעיל שלשה ימים קודם פסח).
  147. 1142. תוכן המשך סעיפים כב-ד שלפנינו, ולעיל סעיפים ח, יא-ב, טו: בכל המשך הסימן נתבארו שלושה אופני הגעלת כלים (כדלעיל הערה 56), וגם לענין הגעלת היורה שמגעיל בה הכלים יש הפרש בין שלושה אופנים אלו: (א) שיש במים שביורה ס' כנגד כל הכלים (ס"ט-י). בזה צריך להגעיל תחלה את היורה פעם אחת, ואחר כך להרתיח בה מים לצורך הגעלת שאר הכלים בתוכה, בהחלפת המים בינם (ס"ח וסכ"ב). ואם רוצה להשתמש בפסח ביורה זו, אזי צריך לחזור ולהגעיל אחר כך את היורה פעם שנית (סכ"ב), ואם הגעילה שתי פעמים בתחלה, שוב אינו צריך להגעילה פעם נוספת אחר כך (סוף סכ"ב וסכ"ג). (ב) שהכלים והיורה אינם בני יומן בעת ההגעלה (סי"א-ב). מעיקר הדין אין צריך להגעילה קודם (סי"א), אבל נהגו להגעילה (סט"ו). ואם רוצה להשתמש בה בפסח, והגעילה קודם הגעלת הכלים, מעיקר הדין אין צריך להגעילה אחר כך (תחלת סכ"ב), אבל נהגו להחמיר ולחזור ולהגעילה (סוף סכ"ב), אבל אין צריך להחליף המים בינם (סכ"ד). (ג) שההגעלה היא קודם שעה חמישית (סי"ג-ד). גם בזה מעיקר הדין אין צריך להגעילה קודם (סי"ג), אבל נהגו להגעילה (סט"ו). ואם רוצה להשתמש בה בפסח, והגעילה קודם הגעלת הכלים, מעיקר הדין אין צריך להגעילה אחר כך (תחלת סכ"ב). אבל נהגו להחמיר ולחזור ולהגעילה (סוף סכ"ב), אבל אין צריך להחליף המים בינם (סכ"ד).
  148. 1143. באופן שנתבאר לעיל סי"ג-ד.
  149. 1144. באופן שנתבאר לעיל סי"א-ב.
  150. 1145. באופן שנתבאר לעיל ס"ט-י.
  151. 1146. משמעות המ"א ס"ק ה (בהגעלה שקודם שעה חמישית: "דדי כשמגעילה בתחילה, או בסוף"). דין זה שמספקת הגעלת היורה בסוף, נתבאר לעיל סי"ג (אם מגעיל כל החמץ קודם שעה ה', אף אם היורה הוא בן יומו, אין צריך להגעילו תחלה). ודין זה שמספקת הגעלה היורה תחלה מבואר כאן. וס"ק ו (ונראה לי דאם אין היורה בת יומא אין צריך להגעילה תחלה, דלא גרע מהכלים עצמן. ואם הגעילה תחלה אין צריך להגעילה בסוף, דהא אין הכלים בני יומן). דין זה שמספקת הגעלת היורה בסוף, נתבאר לעיל סי"ב (אם היורה אינה בת יומה, אין צריך להגעילה קודם הגעלת הכלים בתוכה). ודין זה שמספקת הגעלה היורה תחלה מבואר כאן.
  152. 1147. היינו שבין אם הגעיל קודם שעה ה' ובין אם הגעיל בה כלים שאינם בני יומן, מועלת הגעלה זו מטעם נותן טעם בן נותן טעם של היתר (כדלעיל סי"א וסי"ג).
  153. 1148. היינו שאם הגעיל את הכלים בערב פסח, באופן שנתבאר לעיל ס"ח (להגעיל מתחלה את היורה שמגעיל בה את הכלים, וישפוך את מי ההגעלה לחוץ, וישטפנה בצונן, וירתיח בה מים אחרים, ויכניס בתוכה את הכלים). והיינו שהרתחת מים השניה היתה רק כמדה שצריך כדי להגעיל בהם, ולא הועילה להגעלת כל היורה. אזי צריך לחזור ולהגעיל את היורה פעם שנית (אחרי הגעלת הכלים בתוכה), להכשירה להשתמש בה בפסח (ונתבאר לעיל הערה 61). וכיון שהגעלה זו השנית היא מעיקר הדין, אם כן צריך "צריך לשפוך המים החוצה ולחזור ולמלאותה מים אחרים להגעילה", כדלקמן סכ"ד (והערה 163).
  154. 1149. תוס' חולין ק, ב סוף דיבור הראשון (ורבינו אפרים היה אומר ... אין ההיתר נעשה נבלה שיצטרך ששים כנגד כל החתיכה, אלא כנגד האיסור הבלוע ... לפי פירוש רבינו אפרים ודאי ניחא מה שצוה הכתוב להגעיל כלי מדין, דהשתא יורה גדולה שאי אפשר להגעיל בתוך כלי אחר היכי משתריא, הא אין במים ס' לבטל האיסור. ואי שיחזור ומגעילה בשניה, והלא המים הראשונים נעשו נבלה וחוזרין ואוסרין. ואי לא משערין אלא באיסור עצמו ניחא). רא"ש פ"ז דחולין סוס"י לח (ורבינו אפרים היה מדקדק ... דלא אמרינן בכל איסורין שבתורה חתיכה עצמה נעשית נבילה ... וניחא נמי לפירושו מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין בני יומן. כי היאך יכשירו יורה גדולה, והלא אין במים ששים כנגד היורה, והמים הנפלטין ממנה נתערבין במים שביורה ונותן בהם טעם, ונעשו כולן חתיכה דאיסורא וחוזרין ונבלעין ביורה. ולפירושו ניחא, כי לא נעשו המים כולן נבילה, ומעט איסור הנפלט מן היורה חוזר ונבלע בתוכו ומגעילו שנית, ואותו מעט איסור בטל בששים במים). ואף דקיי"ל שגם בשאר איסורים אמרינן חתיכה נעשית נבילה, ראה מה שנלקט ונתבאר לעיל (הערה 14).
  155. 1150. סעיף ח.
  156. 1151. היינו שמדינא מועלת הגעלת היורה תחלה, בכל שלושת האופנים הנ"ל. אבל נהגו להחמיר בשתים מהן (כדלקמן בסמוך, ובתחלת סכ"ג).
  157. 1152. ב"ח סוף הסימן (והיורה שמגעילין בה הכלים, אפילו אינה בת יומא, צריך להגעילה לכתחלה קודם שמגעילין בה, וגם לאחר שהגעילו בה הכלים צריך לחזור ולהגעיל היורה להכשירה להשתמש בה, ואין לה היתר כלל בלי הגעלה תחלה וסוף). מ"א ס"ק ו (נהגו להחמיר בכל החומרות אפילו קודם ה', וכ"כ הב"ח).
  158. 1153. היינו אם "מגעילה ב' פעמים קודם הגעלת הכלים בתוכה", באופן שהועילה הגעלה זו להכשיר היורה (ראה לעיל הערה 61, והערה 153), וגם "היו במים ס' כנגד הכלים", שוב "אין מחמירין לחזור ולהגעיל היורה".
  159. 1154. משמעות הט"ז ס"ק ה (הבא להגעיל סכין אסור בקדירה שעל גבי האש, והיא גדולה, ויש בה ס' נגד הסכין, יכול ליקח קדירה כשירה לזה, ולא הוי מבטל איסור לכתחלה). וראה פס"ד צמח צדק לג, א (וצ"ע דמאי שנא. וי"ל משום דלא נהגו אלא להחמיר קודם ה' כלאחר כך, כמ"ש מ"א ס"ק ו, וס' מהני גם אחר כך. וא"ת גם אינו בן יומו מהני אחר כך. עי' ט"ז סק"ה ופרי מגדים, דהתם לכתחלה אסור נותן טעם לפגם ונותן טעם בר נותן טעם, משא"כ בס'. ומשום מבטל איסור אין כאן עיי"ש). מראי מקומות וציונים.
  160. 1155. אליה רבה ס"ק ד (ומכל מקום אין להשתמש במים, דכיון שמשתמש בו הוי כמב[ט]ל [איסור לכתחילה]).
  161. 1156. סעיף ו.
  162. 1157. והיתר ההגעלה הוא על ידי אינו בן יומו או על ידי נותן טעם בן נותן טעם דהתירא, שאז נהגו להגעיל היורה גם אחרי הגעלת הכלים, כדלעיל סכ"ב.
  163. 1158. ראבי"ה הל' הגעלה סוף ע' 83 (לאחר שהם מגעילין כל הכלים ביורה הגדולה, מוסיפין על המים האסורים שבתוכה, וממלאים היורה הגדולה ועבדי לה גד[נ]פא ... ומכשירים בכך הגדולה). איסור והיתר כלל נח דין ס (ומיהו אין צריך לשפוך מי הגעלת כלים קטנים שהגעיל בה ... אלא מוסיף עליהם עד שתתמלא היורה על גדותיה). אלא דאיהו מיירי לדעה דלעיל סט"ז, שמי ההגעלה אין אוסרות את היורה הגדולה, כיון שהיא טרודה לפלוט. וצריך להוסיף מים כדי להכשירה מחמץ של כל השנה. וכאן מתבאר, שאף לדידן, כיון שמעיקר הדין אין צריך להגעילה שנית, כדלעיל סכ"ס, והגעלה זו אינה אלא מנהג וחומרה, לכן גם בזה סגי במה שמוסיפים עליה מים. משא"כ לעיל (סכ"ב), שמדינא צריך להגעיל ב' פעמים, שם לא סגי בהוספת מים, אלא "צריך לשפוך המים החוצה, ולחזור ולמלאותה מים אחרים להגעילה", וכדלעיל (ס"ב וס"ח).
  164. 1159. ב"ח סוף הסימן (ובסוף צריך לעשות גדפנא. וכבר נהגו באבן מלובן או בלפיד אש). עולת שבת סוף הסימן (כתב הב"ח לפסק הלכה ... לאחר שהגעילו בו הכלים יש להגעיל היורה, אם רוצה להשתמש בו, ונהגו להשליך בו אבן מלובן או לפיד שיעלה המים על גדותיו עכ"ל. ואעפ"י שמדברי המחבר בכאן לא משמע כקצת דבריו, מכל מקום נכון להחמיר בכל מה דאפשר משום חומרא דחמץ"). וראה מראי מקומות וציונים.
  165. 1160. סעיף א.
  166. 1161. תוכן האמור בסעיף זה ושלאחריו: כבר נתבאר לעיל (סכ"א) שיש להשתדל להוציא הכלים מיד מהיורה, בעוד שהמים הם רותחין. וכדי להקל הכנסתו והוצאתו מיורת הרותחים יש כמה אופנים: (א) יכניס הכלי לתוך סל או שבכה, ועל ידו יכניסנו ויוציאנו מיורת הרותחים. (ב) יכניסו ויוציאו מהיורה בתוך כלי גדול יותר (מצקת), ואז יצטרך להשהות את המצקת בתוך יורת הרותחים עד שהמים שבמצקת יעלו אבעבועות, ואחר כך יכניס בהם את הכלים הקטנים להגעלה. (ג) יכניסו ויוציאו מהיורה על ידי צבת, ואז יצטרך לפתוח הצבת ולגלגל הכלי, עד שיגיעו הרותחים בכל חלקי הכלי.
  167. 1162. רוקח סי' רנב (ויש לו להגעיל כל קערה לבד, ולא יניחם בסל להגעילם בפעם אחת. אף על גב דאמר גבי טבילה בחגיגה בפרק חומר בקדש [כב, א] כלי שמלאו כלים והטבילן טהורין, ובפרק ו' דמקוואות [מ"ב] דלי שמלאו כלים והטבילן טהורין, דווקא לגבי טבילה ולא לגבי רתיחה). הובא ב מרדכי פסחים רמז תקפ. שו"ע ס"ג (לא יניח כלים הרבה לתוך כלי ויגעילם יחד).
  168. 1163. לבוש ס"ב (או בשבכה אחת).
  169. 1164. רמ"א ס"ג (אם נוגעים זה בזה).
  170. 1165. רוקח ומרדכי ולבוש שם. ט"ז ס"ק ט (אע"ג דלענין טבילה אין איסור חציצה בזה, לענין רתיחה שאני). ח"י ס"ק טו (ולענין טבילת כלים אין קפידא).
  171. 1166. כשהכלי רפוי, או כשהוא רטוב, כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קכ ס"ב (צריך שיהא הכלי רפוי בידו בשעת טבילה, שאם מהדקו בידו הוי חציצה. ואם לחלח ידו במים תחלה, אין לחוש). וראה גם לעיל סי' שג ס"א-ג.
  172. 1167. לבוש שם (גבי הגעלה שצריכין רתיחת המים בכל הכלי, שיהיו בכוחן להפליט, לא סגי בכה"ג).
  173. 1168. ט"ז ס"ק ט (דבמקום נגיעתן לא שלקי הרתיחה).
  174. 1169. מהרי"ל הלכות הגעלה ע' יט (אכן אם שוהה את הכלי ששואב עמו, תוך הכלי שמבשלין בו הרותחין, בעוד הוא שם, מעלין המים רותחין, שפיר מתקרי גם הוא כלי ראשון). מ"א ס"ק ט (אכן אם שוהה את הכלי ששואב עמו, תוך הקדירה שמעלין המים רתיחתן, מקרי שפיר כלי ראשון). ח"י ס"ק יד (אם לא שצריך לשהות הכלי תוך הכלי ראשון דאז מקרי הוא גם כן כלי ראשון). אליה רבה כאן ס"ק טז (אם לא כשהיה שוהא שם כשמעלה רתיחה).
  175. 1170. סעיף כח (דכיון שכלי זה שהה בתוך הכלי ראשון עד שהמים שנשאבו לתוכו העלו רתיחה, בודאי נתחממו דופני כלי זה חום גדול, ואף לאחר שהוציאו עם המים שבתוכו מתוך הכלי ראשון, הרי דפנותיו מעמידין את חום המים שבתוכו, ולפיכך דין כלי זה כדין כלי ראשון עצמו). ואף שבכל הגעלה אינה מועלת עד שמעלה רתיחה, כמבואר לעיל (ריש ס"ג): "וכשמכניס הכלים ליורה צריך ליזהר שיהיו המים מעלין רתיחה, דהיינו אבעבועות, בשעת כניסת הכלים לתוכם". היינו דוקא כאמור שם " בשעת כניסת הכלים לתוכם ", דהיינו בתחלת כניסת הכלים בתוכם. וכמבואר (בהמשך הסעיף שם): "ואם מכניס ליורה כלים הרבה זה אחר זה, ורגילות כשמכניסין כלי אחד לתוך הרותחין מיד נחים מרתיחתם , צריך להמתין שלא יכניס כלי השנייה עד ישובו המים ויעלו אבעבועות, וכן ימתין בהכנסת כל כלי וכלי". ואף שמיד כשמכניס "חלק" מהכלי, נחים המים מרתיחתם, מכל מקום אינו מצריך להמתין אחרי הכנסת כל הכלי "עד שישובו המים ויעלו אבעבועות" (ורק זאת צריך להזהר "שלא יכניס כלי השנייה עד שישובו המים ויעלו אבעבועות"). דהיינו שבתחלת הכנסת כל כלי צריכה היורה להעלות אבעבועות. משא"כ כאן שמגעיל בכלי שאינו מנוקב שבתוך היורה הרותחת, בזה אין ההגעלה מועלת "אלא אם כן משהה אותם בתוך היורה כשיעור שנתבאר בסימן תנ"א". דהיינו שישהה את הכלי שאינו מנוקב בתוך היורה עד שיעלו המים רתיחה, ואז יכניס בה הכלים הקטנים להגעלה. ונתבאר לעיל (הערה 25).
  176. 1171. אגודה פסחים פ"ב סי' כז (ובשעת הגעלה לא יטלם בצבת, דבמקום לקיחת הצבת לא סליק להו דיקולא דמיא). אגור סי' תשמב (כשמכניס הכלי בצבת ירחיב הצבת, כדי שיסבבו המים כל הכלי). שו"ע ס"ד (אם מגעיל בצבת יגלגל הכלי, דאם לא כן במקום הצבת לא סליק דיקולא דמיא).
  177. 1172. לבוש ס"ה (הרוצה להגעיל בצבת, יגלגל הכלי, ויפתח הצבת בתוך היורה ויאחזנו במקום אחד, דבמקום הצבת לא סליק דיקולא דמיא).
  178. 1173. איסור והיתר כלל נח דין סג (טוב יותר להשימו בחרוזות קטנות של הדייגים הקלועין, או בסל ... ויכניסו כן ביורה, כי הוא פתוח ורפוי ואין בו דבר שחוצץ). הובא ב ח"י ס"ק טז.
  179. 1174. ארחות חיים הל' חמץ ומצה סי' צב (חמי טבריא דינן כרותחין לגבי בליעה, שהרי רותחין הן, וחוששין לומר שמבליעין. אבל אין מכשירין ואין מגעילין לתוכן, אפילו דברים שדינן בכלי שני, לפי שאינן תולדות האור, וכבר אמרו ז"ל כבולעו כך פולטו, מה בולעו על ידי תולדות האור אף פולטו כן). הובא ב ב"י סוף הסימן. ולענין שבת, ראה לעיל סי' שיח ס"ח.
  180. 1175. פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
  181. 1176. ארחות חיים שם. שו"ע ס"ה (אין מגעילין בחמי טבריה, אפילו כלים שדינם ככלי שני, מפני שאינה תולדות האור, וכבולעו כך פולטו, מה בולעו על ידי תולדות האור, אף פולטו על ידי תולדות האור). וראה מראי מקומות וציונים.
  182. 1177. ב"י שם, בנוסח שהביא מהכל בו (ואם נאסרו על ידי חמי טבריא אפשר להכשירן על ידן, או על ידי חמי האור). רמ"א ס"ה (מיהו אם נשתמש בו רק במי טבריה, מגעילו בהן).
  183. 1178. ארחות חיים שם (ואם נאסרו על ידי חמי טבריא, נראין הדברים שאפשר להכשירן על ידי חמי האור בכלי הראשון, שהגעלה על ידי האור כשרה לכל). ב"י שם (על ידן או על ידי חמי האור). פר"ח ס"ה (וכל שכן על ידי תולדת האור).
  184. 1179. רמ"א ס"ה (ואין מגעילין בשום משקה, רק במים).
  185. 1180. רמב"ן חולין קח, ב (אין הגעלה בשאר מיני משקין אלא במים, ואף על גב דגבי ומורק ושוטף במים דריש בתורת כהנים במים ולא ביין, במים ולא במזוג, ואמרינן בפרק דם חטאת (צ"ו ב') דבתרומה אפילו (ב[יין] ואפילו במזוג, ההיא אביי הוא דאמרה ... ומיהו רבא פליג עליה ... ולדידיה אפילו ביין ומזוג אין מגעילין בתרומה ובשאר איסורין שבתורה, ואין צריך לומר בשאר כל המשקין). הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקג, ובר"ן חולין פ"ח (מד, א). ארחות חיים הל' חמץ ומצה סי' צ (והגעלה צריכה להיות במים, ולא בשאר משקין. וכן כתוב בספרי ומורק ושוטף במים, במים ולא ביין, במים ולא במזג. ושמעתי הטעם לפי שטבע המים להפליט ולא להיותן נבלעים, ולא כן שאר המשקין, כי כלם נוחים להבלע).
  186. 1181. ארחות חיים שם (והמים מעורבין באפר ... נראה שדינו כשאר משקין). הובא ב ב"י סוף הסימן. מ"א ס"ק י (והוא הדין במים המעורבים עם אפר, שקורין לוי"ג בל"א).
  187. 1182. ב"י סוף הסימן (וכתוב בארחות חיים, שכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד מותר, והמים המעורבים באפר ... נראה שדינן כשאר משקין). שיירי כנסת הגדולה הגב"י את יג (והמים המעורבים באפר ... לדעת הרמב"ן ז"ל אין להגעיל בהן לכתחלה, אבל בדיעבד מותר. וכבר באה מעשה לידי באשה אחת שהגעילה במי לישא"ה, ואמרתי שבדיעבד שרי). וראה פר"ח ס"ה (ומיהו במים המעורבים באפר שקורים לישיא"ה, כתב בב"י בשם ארחות חיים שנראה שדינן כשאר משקין, ויש לגמגם קצת ... הש"ך [יו"ד סי' צה ס"ק כא] והט"ז [שם ס"ק טו] גמגמו באותה הוראה והניחוה בצ"ע, וכן נראה לי עיקר להחמיר ואף בדיעבד, ודוק), אבל מסיים ביו"ד סי' צה ס"ק יט (ואחר כך מצאתי לספר צמח צדק בסימן צ"א, שהאריך בזה ... ומתיר בפשיטות באפר, דהוי פוגם, כפסק המחבר ז"ל). אליה רבה ס"ק ח (ומבואר בבית יוסף דגם מים שמעורבין באפר שקורין לושקיאה מותר בדיעבד, וכן הורה השיירי כנסת הגדולה [שם] במעשה ... נראה לי דכדאי ארחות חיים וב"י ושיירי כנסת הגדולה שפסקו כן למעשה לסמוך עליהם). וראה לעיל סי' תנא סס"ב (ומכל מקום אם בישל אותם היטב במים עם אפר עד שנסתלק מהם הריח לגמרי, מועלת להם הגעלה אחר כך). והיינו שלכתחלה אין להגעיל בהם, אבל אפשר לבשל בהם כדי לסלק הריח. ואחר כך יגעיל במים. וראה פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צה ס"ד. הגעלת כלים (פ"ו סי"ד והערה לח).
  188. 1183. רמ"א שם (מיהו בדיעבד מהני הגעלה בכל משקה).
  189. 1184. ר"ן חולין פ"ח מד, א (צריך ליזהר שלא להגעיל כלים יותר מדאי ביורה אחת, עד שנשתנה צורת המים מחמת פליטת הכלים, דהוה ליה מגעיל ברוטב). רמ"א ס"ה (אם הגעיל הרבה כלים ביורה עד שמרוב פליטת הכלים נעשו המים כציר, אין להגעיל עוד באותן המים).
  190. 1185. ספר חסידים סי' תשלא ([והזה] הטהור (חוקת יט, יט), בעל תורה הוא יזה, וזהו שאומר (ברכות כח, א) מזה בן מזה יזה, לכן המגעיל לצורך חג המצות, בעל התורה שבקי בהגעלה הוא יגעיל). מ"א ס"ק ט (כתוב בספר חסידים ... בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל). ח"י ס"ק ז (ובספר חסידים ... כתב, בעל התורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל, ולא ראיתי נוהגין כן, רק סומכין על הנשים שמגעילין).
  191. 1186. עפ"י ח"י שם. וראה עד"ז לעיל סי' רצ ס"ג. סי' תכט ס"ב. הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 63 עמודים.

  1. שוע"ר עם ביאור דברי שלום תנא דיני הגעלת כלים מאותו ספר זבחים צז, א · ע"ז דף עו · חולין ח, א · ע"ז עה, ב
  2. שולחן ערוך יג ע"ז דף עו · ע"ז עה, ב
  3. לקוטי שיחות 176 זבחים צז, ב
  4. אגרות קודש ד'תתקסב חולין מד, ב
  5. שולחן ערוך יד ע"ז עו, ב
  6. שולחן ערוך א ע"ז עו, סע"א
  7. שולחן ערוך ה ע"ז עו, א
  8. שולחן ערוך ט ע"ז עו, א
  9. שולחן ערוך יג ע"ז עו, א
  10. שולחן ערוך א חולין מד, ב
  11. שולחן ערוך א חולין מד, ב
  12. שולחן ערוך (ג) חולין מד, א
  13. שוע"ר עם ביאור דברי שלום פסקי הסדור – סדר הכנסת שבת מאותו ספר חולין מד, א
  14. שוע"ר עם ביאור דברי שלום רעא דיני קידוש שעל היין מאותו ספר חולין מד, א
  15. תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א חולין מד, סע"ב ואילך
  16. לקוטי שיחות 54 חולין ק, ב
  17. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בשלח, י"ב שבט ה'תשי"ד. חולין ק, א
  18. תורת מנחם בס"ד. שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות, חולין ק, א
  19. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ז. חולין ק, א
  20. תורת מנחם בס"ד. ש"פ וארא, ראש חודש שבט, ה'תשכ"ו חולין ק, א
  21. שולחן ערוך ב חולין ק, ב
  22. שולחן ערוך כב חולין ק, ב
  23. ספר השיחות 69 חולין ק, א
  24. תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תש"ל חולין ק, רע"א
  25. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'שי"ת* חולין ט, א
  26. תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ג. חולין ט, א
  27. תורת מנחם בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ב. חולין קיב, א
  28. תורת שמואל קצד חולין ט, ב
  29. שולחן ערוך ח חולין ט, ב
  30. שולחן ערוך לט חולין קיב, רע"א
  31. שולחן ערוך יד חולין קיב, א
  32. שולחן ערוך ה חולין קיב, א
  33. שולחן ערוך הקדמה חולין ט, א
  34. שולחן ערוך (ב) חולין קיב, א
  35. שו"ת סימן ז חולין ט, א
  36. שו"ת א חולין דף ט
  37. שארית יהודה (א) בבית חולין קיב, ב
  38. שארית יהודה סימן מח חולין ט, א
  39. שארית יהודה סימן נח חולין ט, א
  40. אגרות קודש אגרת קג חולין ט, א