א

סימן יד

ע"ד שו"ב שנבדק ונמצא שא"י ה' שחיטה ומתחלה נטל קבלה:

הנה הט"ז ופר"ח בי"ד סי' א' החמירו להטריף למפרע כל מה ששחט וגם שהכלים צריכין הכשר. והש"ך ובנקה"כ חלק אהט"ז והכשיר כאגודה ורמ"א ורש"ל וב"ח בתשו' סי' א'. והיינו מתרי טעמי משום דהוי רובא וחזקה לקולא וכ"ד מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' נ"ג. ומשום דהוי ספק ספיקא מעליא וכ"פ התויק"ו סי' י"ח דל"ב להקל מה"ט. והיינו ודאי אפי' בהבשר. כמבואר מלשון רמ"א. וכן הפרי תואר סי' א' ססק"ג פסק לקולא. ועיין בכו"פ סי' א' סקי"ג ג"כ לקולא מטעם שלישי שי"ל כפי שהי' רגיל כו' ע"ש. אולם השמ"ח שם סט"ו החמיר וכ"ד השפ"ד ונראין דבריו. אך בנ"ד מצד ההפסד הגדול עד בלי די יש לצדד כי לפי המובן ממכתבו ידע סדר מצות שחיטה בלכתחלה עכ"פ שצריך לשחוט כל שני הסימנין או רובן עכ"פ. אלא שאדיעבד הוא שאמר דאם אירע שלא שחט רק אחד וחצי בבהמה הוי כמו רוב שנים. וכן שני חצאי סימני' בעוף ה"ל כשחט סימן א' בעוף. וא"כ אע"ג דלא ידע משנה שלימה. עכ"ז לא ידע רק על דיעבד אם אירע כך. ובודאי זה הדבר רחוק מאד במציאות שיארע לו כך. ויצא טרפה עי"ז מתח"י. והיינו משום אפילו באיש דעלמא אמרינן שרוב השחיטות הם עכ"פ רוב שנים ע' תוספות פ"ק דחולין דף ט' ובמרדכי שם ואף שהמרדכי כ' ג"כ שאין מבורר הרוב י"ל דהיינו באיש שאינו אומן יד כ"כ לשחוט. אבל זה הידוע באומן בזה שנים רבות ודאי הוה רובא מעלי' דשחט רוב שני הסימני'. וי"ל בכה"ג כ"ע מודו דהוי רק חששא דרבנן לחוש למיעוטא כסברת התוס' הנ"ל וחה"ר שבשמ"ח סי' כ"ה. וא"כ אם נאמר דגם אם לא בדק בסי' הוי רק דרבנן יש לסמוך בדרבנן אש"ך וסיעתו הנ"ל. ועוד דגם לת"ש רחוק שיארע שיהי' אחד וחצי ממש דא"א לצמצם וה"ל ודאי א' ורוב בשני ג"כ. ול"ד למ"ש השמ"ח ופמ"ג בשוחט שלא ידע שיעור רוב שנים כו' דהתם הפי' שאינו יודע גם בלכתחלה. ועוי"ל דמהני עכ"פ כשמעיד ונשבע עכשיו שבלי ספק שחט רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה ולא שייך כ"כ לומר מלתא דלא רמי עלי' דאינש לאו אדעתי' כיון דידע שלכתחלה עכ"פ צריך לעשות כן נק' רמיא עליה. וע' שו"ת צ"צ ועה"ג ובמנ"י סי' קצ"ו וס"ט שם. ואין לומר דנוגע בעדות ואינו נאמן כלל עתה עיין י"ד סס"י רמ"ב בט"ז במלדעל"ג נאמן והכא הוי גילוי' מלתא ועדיף ממלדעל"ג כיון שבלא"ה יש כאן רובא מעליא להקל. וע' כנה"ג סי' א' בהגהב"י אות ל"ט: