ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק דסימן תקט(ג)

(ג)

(ג) שום מעשה כו' . כן^מג כתב בהדיא הרשב"א בחידושיו פ"ב דשבת^מד, וז"ל וכולי עלמא אית להו דעולא כו', אבל אי לית להו דעולא שפיר דמי אע"ג דממילא דולק והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטל או לאכלו או להשתמש בו בידים אע"פ שאינו מזיזו כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה אפילו במקומו, אבל הנאה הבאה מאליה שפיר דמי עכ"ל. ומכל מקום מה שכתב דאסור לסמוך בו כרעי המטה אפילו במקומו שאינו מזיזו כלל לא קיי"ל כוותיה בהא, אלא כמו שכתב הר"ן בסוף פרק ט"ז דשבת^מה בשם הרמב"ן^מו. וכן פסק בדרכי משה בסי' ש"ח^מז ובמג"א שם ס"ק מ"א^מח. וכן משמע בפרק קמא דביצה^מט אין מטלטלין אותה לסמוך בה כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה שפיר דמי לסמוך בה. ועל כרחך צריכים אנו לחלק בין ישיבה על גבי האבן או לסמוך בה כרעי המטה, שאינו עושה שום מעשה בגוף האבן ואינו משתמש בגוף המוקצה ולא^נ על גבי המוקצה, ובין הדלקת הפתילה שנעשה שבר כלי דמפורש בגמרא^נא בהדיא לאיסור (וכן העתיק המג"א סי' רס"ד ס"ק י"ד^נב), משום דכשמדליק עושה מעשה בגוף הפתילה שמאחיז בה האור, והרי זה משתמש בגוף המוקצה^נג:

הערות

מג. לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.
מד. כט, ב ד"ה כי.
מה. (מו, ב) ד"ה עשה. וראה גם לעיל סי' תקז קו"א ס"ק ד ד"ה כתב.
מו. בחידושיו שבת קכב, א (שלכן מותר לירד על כבש שעשאו נכרי בשבת מעצים מוקצים).
מז. אות ח.
מח. ולעיל שם סנ"ב (שמותר לישב על המוקצה כשאינו מטלטלו).
מט. ג, ב.
נ. ראה חדושי שאול בן הלוי סי' מו (אוצ"ל: אלא).
נא. שבת כט, ב.
נב. וכ"ה לעיל שם סט"ו.
נג. ראה גם לעיל סי' תקז קו"א שם. אסוקי שמעעתא ביצה ד, ב. חדושי שאול בן הלוי סוס"י מה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.