ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות ציציתיט זמן ברכת ציצית

יט זמן ברכת ציצית

ובו ג' סעיפים

א אין חייב להטיל ציצית אלא בטלית שרוצה ללבשה¹⁶⁵⁴, שנאמר¹⁶⁵⁵ אשר תכסה בה, אבל אם אינו רוצה ללבשה אינו חייב להטיל בה ציצית.

ולפיכך העושה ציצית בטלית שרוצה ללבשו, לא יברך כלום בשעת עשייה¹⁶⁵⁶, לפי שאין גמר המצוה בשעת עשייה אלא בלבישת הטלית¹⁶⁵⁷:

ב עשה טלית לצורך תכריכים, אע"פ שלובשה לפעמים בחייו, אין צריך להטיל בה ציצית, כיון שעיקרה אינה עשויה אלא להתכסות בה בשעה שפטור מן הציצית ¹⁶⁵⁸ , הוי ליה ככסות המיוחדת ללילה, שפטור מלהטיל בה ציצית אפילו אם לובשה ביום¹⁶⁵⁹.

ולדברי האומרים¹⁶⁶⁰ שכסות לילה חייב להטיל בה ציצית אם לובשה ביום, הוא הדין כאן חייב להטיל בה ציצית אם מתלבש בה בחייו¹⁶⁶¹.

ומאחר שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי ¹⁶⁶² , לכן יטיל בה ציצית אבל לא יברך עליה¹⁶⁶³:

ג מוכרי כסות מותרים ללבוש טלית שאינה מצוייצת, כיון שאין כוונתם להנאת לבישה אלא כדי להראות ללוקחים מדת הטלית. אבל אסור ללבוש טלית שאינה מצוייצת כדי להעביר את המכס, שאין נוטלין מכס מן המלבושים, שהרי נהנה הוא בזאת הלבישה ומתכוין הוא לכך, שעל ידי זה אין נוטלין ממנו מכס¹⁶⁶⁴:

הערות

1654. מנחות מב, ב (ובציצית בהא קמיפלגי, מר סבר חובת טלית הוא, ומר סבר חובת גברא הוא). רי"ף הלכות ציצית יב, א (והלכתא כרב דאמר חובת גברא היא). טור ו שו"ע סעיף א (ציצית חובת גברא הוא, ולא חובת מנא, שכל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית). * האמור כאן "חובת גברא" היא רק לשלול שאינה "חובת טלית", שאם אינו רוצה ללבשה אינו חייב להטיל בה ציצית. אמנם גם אינה "חובת הגוף", כדלעיל יז ס"ג (ואינו חובת הגוף כמו שופר ולולב). לקמן סי' כד ס"א (שאין אדם חייב לקנות טלית בת ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית, אלא דוקא אם רוצה להתלבש בטלית בת ד' כנפות, חייב להטיל בה ציצית). סי' סו ס"ג (ציצית אינה חובת הגוף, שאם אין עליו טלית פטור מציצית). אלא "חובת גברא", שאינו חייב להטיל בה ציצית אלא כשבא ללובשה.
1655. תצא כב, יב. מנחות מא, א (אשר תכסה בה אמר רחמנא, האי לאו לאיכסויי עבידא).
1656. מנחות מב, א (רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי (היה מטיל ציצית לטליתו, רש"י) וקא מברך לעשות ציצית. אמר ליה מאי ציצי שמענא (לגלג, רש"י), הכי אמר רב, ציצית אין צריכה ברכה (בשעת עשיה, רש"י)). טור ושו"ע שם (ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית, שאין מצוה אלא בלבישתו).
1657. מנחות מב, ב (כל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה ... אינו צריך לברך, ובציצית בהא קמיפלגי, מר סבר חובת טלית הוא (הילכך עשייתן היא גמר מצותן, רש"י), ומר סבר חובת גברא הוא (ועטיפתה זוהי מצותה, רש"י)). טור ומ"א ס"ק א (שאין בעשייתה מצוה אלא בלבישתה). וכן הדין בעשיית סוכה, כדלקמן סי' רסג בקונטרס אחרון סק"ג (משום שהעשיה בלבדה אינה המצוה, ומהאי טעמא גם כן אינו מברך כלום בשעת העשייה), וסי' תרמא ס"א (העושה סוכה, בין לעצמו שישב בה הוא עצמו בחג ובין לאחרים שישבו בה בחג, אינו מברך על עשייתו, דהיינו שאינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה, כמו שמברכים על עשיית שאר כל המצות, לפי שעשייתה אינה גמר המצוה, שעיקר המצוה הוא לישב בה בחג), ושם (הערה ג), שעכ"פ יש מצוה בעשייתה, אלא שאינה גמר המצוה. ולענין ברכת שהחיינו בעת הטלת הציצית, יתבאר לקמן סי' כב ס"א.
1658. כדאמרינן שבת ל, א (מאי דכתיב (תהלים פח, ו) במתים חפשי, כיון שמת אדם, נעשה חפשי מן התורה ומן המצות).
1659. מנחות מא, א (ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו (לתכריכין, רש"י) שפטורה). נימוקי יוסף הלכות ציצית (ואף על פי שלובש אותה לפעמים בחייו, כיון שאין עיקר עשייתה לאיכסויי מחיים, הויא ליה ככסות לילה, שהיא פטורה אף ביום). שו"ע סעיף ב (עשה טלית לצורך תכריכין, אף על פי שלובשו לפעמים בחייו, פטור). מ"א ס"ק ב (פטור, כיון שאין עיקר עשייתה לאכסויי מחיים, הוה ליה [כ]כסות לילה, שפטורה אפילו ביום (נ"י)).
1660. לעיל סי' יח ס"ב.
1661. עולת תמיד ס"ק ג (משמע דלדעת הרמב"ם דחייב כסות לילה כשלובש ביום, הוא הדין הכא כשלובש התכריכים בחייו חייב בציצית). מ"א ס"ק ב (אפשר דלהרא"ש דסבירא ליה דכסות לילה פטורה אפילו ביום, אם כן תכריכין פטורים אפילו לובש אותן בחייו).
1662. כדלעיל שם (שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי).
1663. הגהת ר' אברהם אופנהיים בבאר היטב (דפוס אמשטרדם תקכ"ט ואילך) ס"ק ג (ואם כן לדידן יש לעשות בו ציצית ושלא לברך, הגא"א).
1664. תנן כלאים פ"ט מ"ב (ולא ילבש כלאים ... אפילו לגנוב את המכס), ומ"ה (מוכרי כסות מוכרין כדרכן). וכן הוא ברמב"ם הל' כלאים פ"י הט"ז (תופרי כסות תופרין כדרכן), והי"ח (לא ילבש אדם כלאים עראי ... ואפילו להבריח את המכס). וכן לענין ציצית כתבו התוס' נדה סא, ב ד"ה אבל (ומוכרי כסות דפטירי מכלאים, פטורים נמי מציצית). ב"י (ודמיא למוכרי כסות שמותרים להביא בגדי כלאים על כתפיהם למכור, אף על פי שנהנים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, כדתנן במסכת כלאים פ"ט (מ"ה) ומייתי לה בפרק במה מדליקין (שבת כט, ב), מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, אלמא כיון דאין עיקר הנחת בגדים אלו עליהם משום הנאת כיסוי, אף על פי שנהנה, לא קרינן ביה לא תלבש). מ"א שם (כתבו התוס' בנדה דף ס"א, מוכרי הבגדים שלובשין הבגדים ומכוונים להראותן לקונים, פטורים. ואם לובש אותן להעביר המכס, אפשר דחייב בציצית, כמו גבי כלאים. ועיין ביו"ד סימן ש"א). והוא ביו"ד סי' שא, בש"ך ס"ק ח (לדעת הרמב"ם ... נראה לי שדעתו ... דכיון שלובשו בכוונה דרך מלבוש כדי שיפטר על ידי כך מהמכס, לפי שאין נותנין מכס ממלבושין, אם כן הוי דבר שמתכוין, דעיקר כוונתו שיהא דרך מלבוש. אבל הכא אין כוונתו אלא שיראו הבריות ויקנו). וכעין זה בכל מקום שעיקר הלבישה אינה לצורך הנאת לבוש, כדלעיל סי' י סכ"א (סודר שנותנין על צוואר במלכות ארץ ישראל, שנקרא בלשון ערב"י שי"ד, פטור מן הציצית, אע"פ שיש בו שיעור טלית שיתבאר לקמן סימן ט"ז, ואע"פ שנהנה בו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, מכל מקום, כיון שעיקר הנחתם אינה להנאת כיסוי, אלא להשתמש בהם לצרור בהם מעות ולקנח הזיעה, לא מקרי כסות כלל), ושם נסמן (הערה מה ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.