ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה א194

194

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

208 לקוטי

ד. ההסבר לענין

בפשטות - גם המצוות של אחדות ה', אהבת ה', וכדו', הן הלכות, ויש בהן כמה וכמה הלכות פסוקות"?. הרמב"ם אכן מדגיש בתחילת ספרו, שהוא ספר של הלכות ופסקי דינים, שאלה הם יסודי התורה, ושהן מתבטאות ב,לידע (באמצעות ,חכמה אלקית") שיש שם מצוי" ו,אלקה זה אחד" (אחדות ה6 וכו'.

ואפילו אצל קטן - הלכתו הראשונה ותחילת יומו היא באמירת ,מודה אני לפניך מלך...", ברכות וכו'.

וכיוון שצריך ש,כל מעשיך יהיו לשם שמים", ,ואפילו בשעה שהוא ישן וכו'" - כפי שמסביר הרמב"ם בהרחבה בהלכות דעות3, ומקומו של אדם הוא ד' אמות (כפי שיובהר להלן בהרחבה), הרי שגם על ה,הלכה" להיות ,ד' אמות".

- תרי"ג המצוות, ובמיוחד הציווי של ,כל מעשיך יהיו לשם שמים"

יתרו א

ניתנו במתן תורה. מובן, אפוא, שעד אז, כולל ,,בימי שם ועבר" לא היה כל זה? מציאותי, כפי שכותב שם הרמב"ם.

ה. לעומקם של דברים: מדוע ,,מקומו של אדם" הוא ד' אמות

לגבי מספר ענינים אנו מוצאים שלכל אדם יש ארבע אמות משלנל. עובדה זו נלמדת*? מן הכתוב'? ,שבו איש תחתיו", וזה נקרא ,מקומו של אדם"?.

בין הסיבות לכך אומרת הגמרא', שגוף האדם תופס מרחב של שלוש

הערות

22. ולכאורה עפ"ז צ"ע - כיון ש,,דע לפני מי אתה עומד" או כיו"ב (רמב"ם הל' תפלה פ"ד. שו"ע אדה"ז חאו"ח סצ"ח) וכוונת פסוק א' דק"ש מעכבות בתפלה והלכות פסוקות הן, כנ"ל - הי" צ"ל פתיחת התפלה בזה, ולמה "נהגו העם כו' אר"ז בנות כו'" (רמב"ם סדר תפלות בתחלתו).
2. יתירה מזו - מקרא מלא דיבר הכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד (ראה טושו"ע ריש או"ח) וגם בזה כמה הל' פסוקות -
3. וי"ל אולי מפני שהידיעה לפני מי והכוונות הנ"ל, צ"ל בכאו"א לפי כחו דוקא, ורצו לתקן נוסח השווה לכל, שתקנו בהתפלה עצמה, בכל הברכות והתפלות (ראה רמב"ם הל' תפלה פ"א ה"ד).
3. פ"ג. וראה תוספתא ברכות רפ"ד. טושו"ע או"ח סרל"א.
4. ויומתק ביותר ע"פ דברי הרמב"ם במו"נ ח"ב פל"ט, עיי"ש.
5. חוץ לתחום שבת (מכילתא (ופרש"י) בשלח טז, כט. עירובין מה, סע"א במשנה). וראה המאור לשבת צו, ב (לענין המעביר ד"א ברה"ר בשבת). תר"י ברכות כז, ב (לענין איסור התפלה אחורי רבו). שיטה למו"ק טז, א. ועוד. וכן תקנו שיהיו ארבע אמות של אדם קונות לו (ב"מ י, א), שלדעת כמה (ר"ץ גיטין עח, א. ריטב"א שם (בתי' הב'). שו"ת הר"י מיגש סי' קו) הקנו את הד"א עצמם. ועוד.
6. לענין תחומין - מכילתא (ופרש"י) שם. עירובין מח, א. נא, א. ירושלמי שם פ"ד, ה"א.
7. בשלח טז, כט.
8. ראה ספרי זוטא (שלח טו, לב): אל יצא איש ממקומו יהא לו מקום וכמה אמרו ד' אמות. וראה שיטה למו"ק שם. ב"י יו"ד סי' שלד ד"ה וזה דין בשם קונדריסים. ובאמ"ב (שער הק"ש פמ"ב): דמקומו של אדם הוא ד"א .. לכך אסור להוציא מד"א בשבת .. וכן כשלא עירב כו'. וראה תו"ח בשלח רנד, סע"ב ואילך.
9. עירובין מח, א. ובפס"ז בשלח שם מסיים בהמשך לזה "מכאן אמרו חכמים .. המעביר חפץ ברה"ר כו'". וראה אוצה"ג קדושין כו, ב סקנ"ג שגם ד"א של מציאה שייך לזה.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי לקו"ש חט"ז ע' 194

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 59 עמודים.