146
וכאן לא חשוב אם הכוונות רצויות ואפילו אם בנוסח ההצעה אין כל סתירה לדיני השלחן ערוך. חשוב כאן העיקרון היסודי שאין לשלטון כל רשות וסמכות להתערב בתחום הדת של איזה מיעוט. ולכן כל עצם שקלא וטריא מצד אירגון או משרד ממשלתי בשטח הדת מופרך מעיקרא, ולא על הממשלה להכריע במקום שיש חילוקי דיעות בין רבנים בנוגע לאיזה ענין דתי שהוא.
(ממכתב טו"ב בשבט תשכ"ו)
להערתו בענין "מע"ג קרקע"* — ממנחות (ז, א ושם) מוכח דגם בקדשים (וקדושה) דבר הנמצא בתוך הכלי משתנה ע"י שהאדם האוחז הכלי מניחו ע"ג קרקע (אלא שיש ענינים בקדושה שאי"ז מעכב) — ועיין שבת ה, ב — ובמילא בעניני (קדושה ו)ברכה וכיו"ב שבין אדם לאדם (משא"כ בקמיצה וקידוש) פשיטא שאם רוצה שיהי' ונתן — אינו בטלי מע"ג קרקע (גטין עח, א) והחילוק לקידושין (ח, ב) מובן.
(ממכתב תמוז תשכ"ה)
הערות
- *. במכתבו העיר על דברי כ"ק בעת ההתוועדות (י"ב תמוז תשכ"ה) לא' שהניח כוסו ע"ג השולחן (כדי שכ"ק ימזוג אותו) — "מעל גבי קרקע" — והבין הכותב שהכוונה למ"ש במנחות דף ז' "וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע". והעיר דלפי מסקנת הש"ס קומצין מכלי שע"ג קרקע, וסיים במכתבו: "העמדת הבקבוק ע"ג השולחן (אשר לפני ה') ולקיחת הבקבוק בידי הנשיא (בבחינת העומד לשרת לפני ה') זוהי קידוש המנחה, מזיגת הכוס ליד המביא היא בגדר קומץ וא"כ שפיר עבד". המו"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.