217

6 לקוטי אין מובן: מדוע מתאר הרשב"ם מקרה שבו אומר האדם ,ליהוו מתנה ולא ליהוו קידושין", ולא מקרה פשוט, שהוא חוזר בו לחלוטין מנתינת הכסף, ודורש בחזרה את הכסף מן האשה?

מכך'? מוכח, שבמקרה כזה הוא אכן יכול להתחרט. שהרי, בדרך כלל (חוץ מקידושין) ,,הלכתא כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי"?', ולפיכך הוא יכול להתחרט על נתינת הכסף, אם הוא חוזר בו תוך כדי דיבור, ואז ממילא אין היא מקודשת, כי על הקנאת כסף אפשר להתחרט תוך כדי דיבור.

רק כאשר חרטתו איננה על הקנאת הכסף, אלא על הקידושין בלבד (והבעלות על הכסף אינה חשובה לו, הוא משאירו לאשה כמתנה), אז ההלכה היא שאין שומעין לו, כי על הקידושין אי אפשר להתחרט אפילו בזמן של תוך כדי דיבור.

זוהי הוכחה לכך ש,העילה הוא הקנין", כי אילו ,,העילה היא הקידושין ועל ידי זה היא קונה את הדבר", הרי אפשר להסביר את הגמרא כפשוטה, שברצונו להתחרט על נתינת הכסף, ובכל זאת ,אין שומעין לו", כי הקנאת הכסף נובעת מן הקידושין, וכיון שאי אפשר להתחרט על הקידושין, תוך כדי דיבור אי אפשר להתחרט על הקנאת הכסף.

רק לפי הסברה ש,העילה הוא הקנין" - שתחילת הקידושין היא הקנאת

הכסף, ולכן היה אפשר להתחרט על כך כשם שאפשר להתחרט על כל קנין כסף - צריך הרשב"ם להסביר?, שכאן אין מדובר במקרה של חרטה על הקנאת הכסף, אלא במקרה של חרטה על הקידושין בלבד, והכסף נשאר כמתנה3.

ג. ההבדל הנובע משתי דרבי הלימוד על קידושי"כסף

יש לומר, שזהו ההבדל בין שתי הדרכים שבהן ניתן ללמוד את הענין של כסף קידושין - מן הפסוק ,כי יקח", או מן הפסוק ,ויצאה חנם אין כסף":

בפסוק ,כי יקח איש אשה" מודגשת פעולת האיש, ואילו בלימוד של ,אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר" ההדגשה היא על כך שה,אדון" (האב, שהוא במקום בתו - האשה) מקבל את הכסף.

ולפיכך, אם לומדים את הענין של