ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לו משפטים שיחה א105

105

השמירה, הרי אפשר וקרוב לומר שהבעלים החדשים יזהרו בשמירה מעולה יותר³², ועי"ז גופא משתנה טבע³³ השור.

וכפי שמצינו עד"ז שטבע השור להזיק תלוי בהמצב שסביבו, וכמו "מועד לשבתות אינו מועד לימות החול"³⁴, כי המצב דשבת גרם (באופן טבעי) לנגיחותיו (כפרש"י³⁵ דבשבת "לפי שהוא בטל ממלאכה וזחה דעתו עליו", ובתוס'³⁶ הביאו מירושלמי שבשבת "ראה אותם במלבושים נאים אחרים וחשובים בעיניו נכרים ואינו מכירם"), וכן בנדו"ד, שאפשר וקרוב לומר שאופן הנהגת הבעלים הראשונים עמו גרם לנגיחותיו, והמצב החדש בבעלים החדשים גורם שינוי בטבע השור.

ונמצינו למדים, שיש שני אופנים בביאור הדין ד"רשות משנה": א) ששינוי הרשות מבטל דין העדאת הבעלים, ב) שעי"ז משתנה טבע השור.

[וי"ל נפק"מ להלכה בין שני אופנים אלה — אם ברשות הראשונה הי' "מועד לכל"³⁷ (לכמה מינים³⁸), ואח"כ ברשות החדשה נעשה עוד פעם מועד רק למין אחד: אם אמרינן דטבע השור נשתנה, פשוט שאינו מועד אלא למין זה; אבל את"ל שלא נשתנה טבע השור, והרי הוא שור נגח כמקדם, ורק גזירת הכתוב היא שאין לחייב הבעלים החדשים עד שמתרים לו בפני ב"ד, יש לומר, דלאחרי שהתרו אותו ונתקיים בו "והועד בבעליו" שוב חייב לא רק על מין זה אלא נשאר "מועד לכל"³⁹. ועצ"ע⁴⁰].

ה. ויש לומר, שהרמב"ם ס"ל שהדין ד"רשות משנה" כולל שני האופנים, אלא שתלוי באיזה אופן: גבי מכירה או מתנה דהוי שינוי רשות לגמרי (שעובר לרשות חדשה ממש) אמרינן ששינוי הנהגת הבעלים החדשים גורם שינוי בטבע השור; משא"כ כשאין שינוי רשות גמור, וכמו שור ברשות שואל שאינו שינוי רשות לגמרי, שהרי השור עדיין של הבעלים ורק שהשאילו לו, ובלשון הגמ'⁴¹ שעדיין "שם בעליו עליו", אזי לא מסתבר שנשתנה טבע השור, כי ודאי שהשואל לא ישנה כ"כ ממנהג הבעלים כלפי השור (שהרי צריך להחזירו), ובזה מסתבר לומר שהדין ד"רשות משנה" הוא רק מפני ביטול דין העדאת הבעלים.

וזהו החילוק בלשון הרמב"ם בין שתי ההלכות הנ"ל:

גבי שואל ("הועד בבית השואל והחזירו לבעליו") כ' "הואיל ונשתנית רשותו בטלה ההעדה", והכוונה לביטול ה

הערות

32. ראה גם ערוך השולחן חו"מ (סשפ"ט סי"ח) ד"יש להסביר הטעם (דרשות משנה) דשמא הבעלים החדשים יטילו עליו שמירה יתירה ולא יגח עוד".
33. ולשון המאירי "מזלו וטבעו"" — ראה מאירי ב"ק ב, ב "צד או טבע להשתדל בהצלה". וראה ב' הפירושים ברש"י שם (וברש"י שבת נג, ב שצויין בגליון הש"ס שם). ואכ"מ.
34. רמב"ם שם פ"ו ה"ח, מב"ק לז, א (במשנה).
35. ב"ק שם ד"ה ה"ה מועד.
36. ב"ק שם.
37. ראה ב"ק לז, סע"א ואילך. רמב"ם שם ה"ט.
38. ראה מגיד משנה לרמב"ם שם, פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בפי' "מועד לכל".
39. ע"ד מ"ש בטורי אבן לחגיגה (ד, א) בדעת רבי (יבמות סד, ב) דס"ל דחזקה בשתי פעמים ומ"מ בשור המועד הוא רק בג"פ מפני דילפינן מקראי — שזהו רק לענין שלא יתחייב נזק שלם דגזירת הכתוב דאינו חייב עד ג"פ, אבל די שיגח שני מינים שיהי' מועד לכל המינים (כיון דטבע של חזקה נקבע בב' פעמים). ע"ש.
40. כי י"ל שאינו חייב אלא על מה שהתרו בו.
41. מ, ב (דעת רב פפא שם). וכ"ה ברמב"ם שם פ"ד ה"ח. וראה לקמן הערה 45.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.

אגרות קודש שפו ב"ק לז, ב
לקוטי שיחות 1349 מאותו ספר ב"ק לז, ב
לקוטי שיחות 162 מאותו ספר ב"ק לז, ב
שולחן ערוך (ב) ב"ק לז, ב
שולחן ערוך מה ב"ק לז, ב
שו"ת א ב"ק דף ל"ז ע"א
שארית יהודה סימן א ב"ק לז, ב
אגרות קודש ח'תתכט ב"ק ב, ב
לקוטי שיחות 103 מאותו ספר ב"ק ב, ב
לקוטי שיחות 189 מאותו ספר ב"ק ב, סע"א
לקוטי שיחות 191 מאותו ספר ב"ק ב, א
לקוטי שיחות 194 מאותו ספר ב"ק ב, א
תורת שמואל שכד ב"ק ב, א
תורת שמואל תקנט ב"ק ב, א
שולחן ערוך א ב"ק ב, א
שוע"ר עם ביאור דברי שלום שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים ב"ק ב, א
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשל"א ב"ק ב, ב
תורת מנחם ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר, ה'תשל"ב ב"ק ב, ב