1349

רחום (ספר חסידים סי' רנ. מהר"ל מפראג בס' נתיבות עולם נתיב התשובה פ"ו. ומש"ש ראי' לדבריו מזח"ג הנ"ל ומהש"ס - לא זכיתי להבין כי אדרבה משם מוכח כדעת האריז"ל).

והחלטה בעניני סתרי תורה - הרי צ"ל עפ"י הכרעת חכמי הקבלה*), ובפרט שהם ראו גם דברי התוס' ור"נ וכו'. ובכ"ז החליטו כנ"ל. וכבר כתב האזולאי בפי' לס"ח שם וז"ל: רבינו והתוס' בפ"ק דר"ה חקרו למנות י"ג מדות מפני שבימיהם ז"ל לא נתגלה ספר הזהר הקדוש. ושם ובכתבי רבינו האריז"ל גילו לנו מנינם וסודם, עכ"ל.

וע"פ נגלה י"ל דתלוי בהגרסא בש"ס, דהנה גרסת הרי"ף והרא"ש היא אשר דרשת ר"י שם דברית כרותה ליגמה"ר כו' באה תיכף אחרי הדרשה על הוי' הוי', ולכן אפשר לומר דזהו התחלת יגמה"ר - וידוע ע"ד שייכות הרא"ש ובעלי התוס' (אשר ר"ת מראשיהם). וכן ע"ד שייכות הרי"ף והגאונים -

משא"כ להגרסא בש"ס שנתפשטה ונתקבלה אצלינו - הדרשה דברית כרותה ליגמה"ר מקדים לה הש"ס התיבות א-ל רחום וכו' (ועייג"כ גרסת הע"י) ה"ז ראי' מכרעת דהתחלת המנין היא אדל - וכמ"ש המהר"ל שם ראי' זו ובטו"א הובא בעץ יוסף. (ובדקדוקי סופרים לא הביא שינוי גרסא זו).

והנה ברא"ש שם הקשה דאם לא תימי כשיטת ר"ת למה פשט המנהג דהצבור כשחוזרין יגמה"ר בקול רם מתחילין מהתיבות הוי' הו'".

והתירוץ מובן עפמ"ש בכתהאריו"ל שם, דשני שמות הו" אלו הם מקור כל יגמה"ר. ומובן ע"פ דא"ח עפמ"ש בלקו"ת ד"ה והי' ביום ההוא יתקע פ"ד. ובתו"א מקץ סוף הביאור לד"ה כי אתה נרי (ועפ"ז יש לתרץ בפשיטות הפסיקתא ומדרש שוח"ט לדעת האריז"ל). או אין פשט ווערטער: הצבור אומרים: (אתה) הוי' הוי' (אנו מבקשים שתהי') א-ל רחום גו'.

מה שהקשה שם עוד ברא"ש דנוצר חסד לאלפים צ"ל מדה אחת - כבר מתורץ בתוס' שם...

*) בדוגמת הטעם דהלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני (ראה רא"ש לב"ק לז, ב). ועיין ג"כ שו"ע אדה"ז סכ"ה, סכ"ח. שער הכולל בתחילתו.