ספרי כ"ק אדמו"רתורת מנחםנח - שנת תש"ל - חלק ראשוןש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל

ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל

300

בס"ד. ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

קטנתי

מכל החסדים ומכל וגו' 2015 , ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן באגרת שכתב אחר ביאתו מפ"ב 2016 , שבכל חסד וחסד שהקב"ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד כו', וכל הקרוב אל ה' ביתר שאת והגבה למעלה מעלה, צריך להיות יותר שפל רוח למטה מטה כו', כל שהוא קמי' יותר, הוא יותר כלא ואין ואפס, וזו היא בחי' ימין שבקדושה וחסד לאברהם וכו'. ומזה מובן שהענין דקטנתי וכו' הו"ע כללי, והיינו, שנוסף לכך שכל מעשה אבות הכתובים בתורה הם סימן ונתינת כח לבנים 2017 , הנה בזה גופא יש ענינים פרטיים, ענינים כלליים וענינים כלליים ביותר, והענין דקטנתי הו"ע כללי ביותר, כי כל הקרוב כו' הוא יותר כלא וכו', שזוהי תכלית הכוונה בירידת הנשמה בגוף, כדי להתעלות ולהיות בבחי' קירוב, עד לאשתאבא בגופא דמלכא 2018 , שזהו תכלית העילוי בבחי' הקירוב, שקשור עם הביטול דקטנתי גו', כנ"ל. והנה, מבואר בכ"מ 2019 , שענין זה הוא מצד בחי' החסדים כפי שהם בתיקון, וזהו החידוש בחסדים דתיקון לגבי חסדים דתהו. ויש לומר, שהכוונה בזה היא גם לחסדים דתהו כפי שהם במדריגת הקדושה, אלא ששם הוא להיפך מכמו בתיקון, שהוא באופן שכל הקרוב יותר הוא יותר כלא כו'. ועפ"ז יש לבאר בענין תפלת יעקב, אלקי אבי אברהם וגו' 2020 (קטנתי וגו'), כמבואר בתו"א 2021 שהתפלל שיומשך אליו המקיפים דקדושה של האבות, לעזור לו שיוכל להמשיך המקיף דתהו שיתגלה למטה כו' (שגם זה הו"ע כללי – כללות הענין דבירור התהו ע"י התיקון, שעי"ז מתעלה גם התיקון עצמו), שכוונתו בזה היתה גם לפעול הבירור דתהו שיהי' בו הענין דקטנתי, כמו בתיקון. והנה, מבואר בתו"א 2022 שמצד יעקב הי' יכול להיות הבירור כו', אך החסרון הי' מצד עשו כו', וענין זה יושלם לעתיד לבוא בגמר הבירורים, וכדברי יעקב, עד אשר אבוא אל אדני שעירה 2023 , ופירשו רז"ל 2024

301

(הובא ברש"י על אתר) שזה יהי' בימי המשיח, שנאמר 2025 ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה (כפי שאומרים בסיום ההפטרה), שזהו תכלית הבירור, וכמו שהי' בתחילת הבריאה, קודם חטא עה"ד, שעולם על מילואו נברא 2026 , שזהו כללות הענין דגילוי אלקות בעולם, וכמ"ש 2027 באתי לגני, ואיתא במד"ר 2028 לגנוני למקום שהי' עיקרי בתחלה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה 2029 , אלא שע"י חטא עה"ד והחטאים שלאחריו נסתלקה השכינה מארץ לרקיע וכו' עד לרקיע השביעי, ואח"כ עמדו שבעה צדיקים (בז' הדורות), עד למשה שהוא השביעי, וע"י עבודתם המשיכו את השכינה למטה בארץ. וכאמור, שיעקב מצ"ע הי' כבר מוכן לזה אז, ורצה לפעול זאת גם בעשו, ע"י דורון תפלה ומלחמה, כפי שפירש רש"י 2030 שיעקב התקין עצמו לג' דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה. וצריך להבין מהו ענינם של ג' דברים אלו, ומהי שייכותם זל"ז, דלכאורה אדרבה, הרי הם ענינים הפכיים זמ"ז, כי דורון הו"ע החסד והקירוב, ומלחמה הו"ע הריחוק עד לפירוד ממש, וא"כ, מהי השייכות בין ג' ענינים אלו.

ב) ולהבין

זה צריך להקדים תחילה כללות ענין המשכת אלקות בעולם, לעשות לו ית' דירה בתחתונים 2031 , דירה דייקא, שבה נמצא האדם הדר בה בכל עניניו, בחיצוניותו ובפנימיותו, ועד לכל עצמותו 2032 , דעיקר ענין הדירה הי' בביהמ"ק, וכן במשכן דאיקרי מקדש 2033 , וכדברי שלמה, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה 2034 , והיינו, שהבית הזה (ביהמ"ק), הי' דירה לעצמותו ית', אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. ולכאורה צריך ביאור 2035 , וכתמיהת שלמה, האמנם ישב אלקים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה, איך שייך שבביהמ"ק יהי' השראת השכינה ודירה לעצמותו, בה

302

בשעה שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוך, וכידוע ששמים קאי על עולם האצילות (וכמבואר בהדרושים 2036 עה"פ 2037 הללו את ה' מן השמים), ושמי השמים קאי על עולמות א"ס שלמעלה מאצילות, הנה גם הם לא יכלכלוך, וא"כ, הרי זה פלא ודבר חידוש שדוקא הבית הזה יהי' באופן דיכלכלוך, ובאופן של דירה כו'.

ג) והנה 2038

כמה גדולי ישראל 2039 מבארים שהשראת השכינה בביהמ"ק היתה ע"ד ענין הנבואה, שעז"נ 2040 וביד הנביאים אדמה, שזהו רק דמיון בלבד, שזהו מצד בחי' אלקות המתגלה לנביא, שאין זה מהות האלקות, כי אם זיו והארה בלבד, וגם מצד הנביא, אין זה באופן שהי' כלי להנבואה, כי אם בדרך הכשרה, שהי' רק מוכשר לזה, אבל הנבואה לא היתה מתלבשת בכלי מוחו ומתאחדת עמו. ובדוגמת האפשרות לענין הנבואה בארץ ישראל דוקא, כמארז"ל 2041 משנבחרה ארץ ישראל נפסלו כל הארצות, שאין הכוונה שארץ ישראל היא בבחי' כלי לענין הנבואה, אלא רק שארץ ישראל לבד היא המקום המוכשר לענין הנבואה. וע"ד כתיבת דבר שכל באצבעות היד, שאינם כלים לאור השכל, אלא הם רק מוכשרים לכך שעל ידם תעבור ההשכלה. ואין זה כמו כח השכל במוח שבראש, שהמוח הוא כלי לאור השכל שמתלבש בו ומתאחד עמו, משא"כ אצבעות היד אינם כלים לשכל כלל (ובזה הם משתוים לאצבעות הרגל), אלא הם רק מוכשרים להעביר את השכל. ועד"ז הוא גם בענין הנבואה (לדעת גדולי ישראל הנ"ל), שכלי מוחו של הנביא אינם כלים לענין הנבואה, אלא הם רק מוכשרים לכך. וכמו"כ הי' בביהמ"ק, שלא הי' כלי לאלקות, אלא רק הי' מוכשר להשראת אלקות. ועוד זאת, שבחי' האלקות שהי' שורה בביהמ"ק הי' זיו והארה בלבד, כמו בענין הנבואה.

אך

האמת אינו כן, כי, גם ענין הנבואה אינו רק זיו והארה בלבד, דאף שלשון הפסוק26 הוא וביד הנביאים אדמה, שזהו רק הארה, וכמארז"ל 2042 כל הנביאים נתנבאו בכה, ובלשון הקבלה והחסידות הו"ע אספקלריא שאינה מאירה, שזהו ענינה של ספירת המלכות שהיא רק

303

הארה, ואפילו שמואל הנביא שהי' ראש לנביאים 2043 , לפי שנבואתו היתה מבחי' נצח והוד 2044 , שלכן אמר וגם נצח ישראל גו' 2045 , הנה בחי' נצח והוד הם לבר מגופא 2046 , אבל מ"מ, אין זה רק זיו והארה בלבד, אלא זהו מהות האור והזיו. ועוד זאת, שאין זה באופן שהנביא הוא רק מוכשר לענין הנבואה, אלא הוא כלי לזה, וכמ"ש בשעה"ק להרח"ו 2047 , שהנביא ע"י שייחד הע"ס העליונות, נמשך לו גילוי הנבואה שנחקקה לו בשכלו, והיינו, שהנבואה נחקקה במחשבתו וכלי שכלו של הנביא באופן שמתלבשת ומתאחדת עמו, מפני שהוא כלי לזה. וכמו"כ הוא בביהמ"ק, שהי' (לא רק מוכשר לאלקות, אלא) דירה לעצמותו, וכדמוכח מלשון הפסוק הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה, שגם הבחי' שאינן מתגלות בשמים – עולם האצילות, ובשמי השמים – עולמות א"ס שלמעלה מאצילות, ה"ה מתגלות בבית הזה, והיינו, שאין זה רק זיו והארה בלבד, אלא בחי' העצמות, וזה גופא הוא באופן דיכלכלוך (מלשון כלי), שהוא כלי להמשכת העצמות. וא"כ, צריך להבין, איך שייך שבביהמ"ק תהי' השראת העצמות, וכתמיהת שלמה הנה השמים וגו', והיינו, דכיון שעצמותו ית' הוא הבלי גבול האמיתי, איך שייך שבית המקדש שהוא מוגבל יהי' כלי ודירה לבחי' הבל"ג.

ד) אך

הענין הוא, דהנה, כללות ענין הגבול הו"ע זמן ומקום, ובענין המקום מצינו שהקב"ה נקרא מקום, כמארז"ל 2048 שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ובמד"ר 2049 פירשו מ"ש 2050 הנה מקום אתי, אתרי טפילה לי ואין אני טפל לאתרי. וצריך להבין מהו החידוש בזה דאתרי טפילה לי ואין אני טפל לאתרי, דלכאורה הרי זה דבר פשוט.

ויובן

בהקדים פירוש ענין המקום, שיש בזה שני פירושים 2051 , ועיקר החידוש הוא לפי פירוש הב', כדלקמן. דהנה, בעיקרים 2052 יש ב' דעות בענין המקום, יש אומרים, שענין המקום הוא מה שסובב ומקיף את הדבר, אבל בעל העיקרים עצמו סובר שענין המקום הוא הריקות והחלל שבו נמצא הדבר. וב' דעות אלו מבוארים ג"כ בקבלה, דבספר

304

עמק המלך 2053 מבואר שענין המקום הוא האוא"ס הסובב ומקיף את כללות ההשתלשלות, שזהו העיגול הגדול, ובלק"ת מהאריז"ל 2054 מבואר שהמקום הוא החלל שבו נמצאים העולמות. ובכללות הם הב' ענינים דסוכ"ע וממכ"ע, שהעיגול הגדול המקיף כללות ההשתלשלות הו"ע הסובב, ומקום החלל כו' הו"ע הממלא. ועיקר החידוש דאתרי טפילה לי הוא לפירוש הב', שמקום הו"ע הממלא (כפי שמפרש רבינו הזקן 2055 , בעל הגאולה). דהנה, בחי' ממכ"ע הוא אור המדוד ומוגבל, וכמארז"ל 2056 מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, דכשם שהנשמה אין בה התחלקות מצ"ע, וכשמתלבשת בגוף היא מתחלקת לפי האברים, שכח הראי' מתלבש בעין וכח השמיעה באוזן, ועד"ז בכל התרי"ג כחות (שזהו דוקא בהתלבשותה בגוף, אבל הנשמה מצ"ע אין בה התחלקות, כמבואר בתניא 2057 ), כמו"כ הוא גם למעלה באלקות, שאין בו התחלקות מצ"ע כו', וכשבא להתלבש בעולמות ונבראים, אזי נעשה באופן של מציאות והתחלקות כו', שזהו"ע אור הממלא. ועז"נ אתרי טפילה לי, שגם מקום המציאות וההתחלקות, הנה באמת הוא בטל בתכלית, שעיקר החידוש בזה הוא באור הממלא יותר מבאור הסובב. וע"ד המבואר 2058 בענין שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד 2059 , דלכאורה הול"ל יחיד, שמורה יותר על אמיתית ענין היחוד, שהרי אחד יכול להיות גם אחד המנוי, וכמו בשי"ב, שנאמר יום אחד 2060 , ולאח"ז יש גם יום שני יום שלישי וכו', משא"כ יחיד הוא באופן שאין שני, וכמו את בנך את יחידך 2061 , שלא שייך לומר בזה שני, ואעפ"כ נאמר הוי' אחד דוקא. אך הענין הוא, שזהו עיקר החידוש, שגם במקום שיש מציאות העולמות, ז' רקיעים וארץ, שזהו הח', וד' רוחות העולם, הנה גם הם בטלים לאלופו של עולם 2062 . וזהו גם החידוש דאתרי טפילה לי, שגם ענין המקום הוא בטל בתכלית.

ובפרטיות

יותר ישנו ענין ביטול המקום הן במקום גשמי כפשוטו, והן במקום רוחני, שהו"ע הו' קצוות העליונים, ששה

305

מדות, שהם שורש ומקור המקום גשמי דלמטה, כמ"ש 2063 ששת ימים עשה ה' גו', ולא כתיב בששת, דקאי על ששה מדות עליונות שמהם נבראו שמים וארץ 2064 . וגם בבחי' זו ישנו הענין דאתרי טפילה לי, וכמ"ש 2065 לך הוי' הגדולה והגבורה וגו', שהששה קצוות העליונים שהם הששה מדות, הם טפלים ובטלים לך.

ה) והנה

הענין דאתרי טפילה לי הי' בגילוי בביהמ"ק (ובמשכן דאיקרי מקדש), ששם הי' המקום בטל בתכלית, וכמארז"ל בנוגע לקדה"ק, שמקום הארון אינו מן המדה 2066 , דאף שהארון הי' אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו 2067 , אעפ"כ, היו מודדין עשר אמות לכל רוח, לפי שמקום הארון עצמו הי' בטל בתכלית להבחי' שלמעלה מן המקום. ובזה סרה הקושי' איך שייך שבמקום מוגבל תהי' השראת אוא"ס הבל"ג, כי, מקום הגבול עצמו הי' בטל בתכלית להבל"ג, עד שהגבול עצמו נעשה למעלה מן הגבול, ולכן הי' יכול להיות בו השראת אוא"ס הבל"ג. והנה, גילוי זה הי' בעיקר בביהמ"ק, ומביהמ"ק נמשך אח"כ בכל העולם כולו שיהי' דירה לו ית' בתחתונים, וכמבואר בלקו"ת 2068 שכאשר ישראל עלו לרגל, לקחו עמם כל הגילויים שבביהמ"ק על כל השנה כולה, עד העלי' לרגל שלאח"ז, שבכל השנה כולה יהי' ענין ההשתחוואה כמו שהי' בביהמ"ק, ועי"ז פעלו שבכל העולם כולו יהי' ענין הביטול כמו שהי' בביהמ"ק, לעשות דירה לו ית' בתחתונים.

ו) אך

עדיין צריך להבין, הרי ענין הביטול ישנו גם בשמים ושמי השמים, שהם עולם האצילות ועולמות א"ס שלמעלה מאצילות, ועד שעולם האצילות נקרא עולם האחדות 2069 , ומהו הטעם שדוקא הבית הזה הוא דירה לו ית'. אך הביאור בזה הוא ע"פ המשל מצפור המדברת, דאע"פ שדבור הצפור אינו בערך לדבור האדם, אעפ"כ, דוקא זה פועל השמחה והתענוג בהאדם ובהמלך, מצד החידוש שבזה. ועוד ענין בזה, דעיקר הביטול הוא דוקא בעוה"ז, ועוד יותר מבעולמות העליונים. וע"ד ההפרש שבין ביטול חכם קטן לגבי חכם גדול להביטול דאיש פשוט לגבי חכם גדול, שחכם קטן יש לו ידיעה והכרה במעלת שכלו של החכם

306

גדול, וממילא הביטול שלו הוא מצד השכל, והרי זה ע"ד ביטול הנר לגבי האבוקה עד שנכלל באבוקה, שאין זה אמיתית הביטול, שהרי אם יסלקו את האבוקה, ישאר הנר במציאותו. ועד"ז הוא הביטול דחכם קטן לגבי חכם גדול. משא"כ ביטול האיש פשוט לגבי החכם גדול, הרי זה ביטול בתכלית, ביטול במציאות. וזוהי גם מעלת הביטול בעוה"ז, שהביטול הוא ביטול בתכלית. ועוד יתרון מעלה בביטול היש דעוה"ז, ע"פ המבואר באגה"ק 2070 שהתהוות היש הגשמי הוא בכח העצמות דוקא, שהוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט, ובאופן שיהי' נרגש בו שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו 2071 , בדוגמת העצמות שמציאותו מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו. וכיון שהתהוות היש הנברא הוא מהיש האמיתי, הנה הביטול שלו הוא באופן שנעשה בטל בתכלית להיש האמיתי, ועד שמתבטל ממציאות (ער ווערט אויס) יש הנברא, ונעשה יש האמיתי (כמבואר בביאורי הזהר פ' בשלח 2072 ), שזהו תכלית הביטול, והוא הקרוב קרוב ביותר שאין למעלה מזה. וזהו הטעם שגילוי העצמות הוא דוקא בבית הזה, בעוה"ז שנעשה דירה לו ית', ולא בשמים ושמי השמים.

ז) והנה

גילוי בחי' ומדריגה זו דאתרי טפילה לי למטה הוא ע"י העבודה שהיתה בביהמ"ק, שעיקרה היא עבודת הקרבנות, וכמבואר במאמרי ההילולא 2073 . וענין הקרבנות הוא, שהאדם מקריב ע"ג המזבח בהמה ששרשה מתהו, שלמעלה משרש האדם שהוא מתיקון (שלכן נצרך האדם לבע"ח), ועי"ז מתעלה הבהמה לשרשה ומקורה בד' חיות המרכבה העליונה 2074 (כידוע 2075 שפני ארי' שבמרכבה הוא מקור כל החיות, ופני שור הוא מקור כל הבהמות, ופני נשר הוא מקור כל העופות), ועי"ז הנה החיות נושאות את הכסא 2076 , ואת האדם העליון שעל הכסא, לבחי' כי לא אדם הוא 2077 , ועוד למעלה יותר, כידוע שרזא דקורבנא

307

עולה עד רזא דא"ס 2078 , ומשם נמשך למטה, שזהו"ע דריח ניחוח, מלשון 2079 נחות דרגא 2080 , שהו"ע המשכת האלקות למטה. וזהו"ע אף כי הבית הזה, שע"י עבודת הקרבנות היתה השראת אלקות בביהמ"ק, ועד לדירה לו ית' בתחתונים. וענין זה נעשה גם ע"י עבודת התפלה, שבמקום קרבנות תקנום 2081 , שזהו מ"ש 2082 אדם כי יקריב מכם, ולא נאמר אדם מכם כי יקריב, ופירש בעל השמחה והגאולה 2083 שהו"ע הקרבת הנה"ב, ששרשה למעלה יותר, דאקדמי' טענתי' 2084 , וע"י התפלה מתעלה לשרשה ומקורה כו', ומשם נמשך הגילוי למטה.

ח) והנה

בהקרבת הקרבנות היו צריכים להיות כהנים לוים וישראלים, כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם 2085 . וטעם הדבר, לפי שענין הקרבנות הוא העלאה, ובכל עליית המקבל צריך להיות תחילה המשכה ונתינת כח מהמשפיע 2086 , וכמ"ש בקבלת שבת לכה דודי לקראת כלה (ועי"ז) פני שבת נקבלה. וזהו שעבודת ההקרבה היתה ע"י כהנים (כהנים בעבודתם), ששלוחי דרחמנא אינון 2087 , שהו"ע המשכת האור מלמעלה בכדי שתוכל להיות אח"כ העלאת הבהמה. וההעלאה היא ע"י לוים בדוכנם, שעבודתם היא לארמא קלא 2088 , וכמ"ש 2089 ועבד הלוי הוא. וישראל במעמדם הוא עיקר ענין ההמשכה שאחר ההעלאה, ולכן העיקר הוא ענין המעמדות, וכדאיתא בגמרא 2090 אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ (דאע"פ שהכוונה היא לכללות ענין הקרבנות, הרי מ"מ נאמר הלשון מעמדות), שזהו עיקר ההמשכה והגילוי בעולם, ועי"ז הוא קיום כל העולם, כפי שנפעל ע"י אנשי מעמד, ועל ידם נמשך לכל ישראל (וע"ד משנת"ל (ס"ה) שמביהמ"ק נמשך הגילוי בכל העולם כולו). וכמו"כ ישנם ג' ענינים אלו בענין התפלה, דקודם התפלה צ"ל נתינת הצדקה, וכדאיתא בגמרא 2091 ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, כמ"ש 2092

308

אני בצדק אחזה פניך, שזוהי ההמשכה מלמעלה כדי שתוכל להיות ההעלאה, ואח"כ התפלה עצמה הו"ע ההעלאה, ולאחרי התפלה הוא העסק התורה, מביהכ"נ לביהמ"ד 2093 , שזהו"ע ההמשכה למטה.

ט) והנה

כשם שהי' בביהמ"ק ובמשכן דאיקרי מקדש, כך הי' גם אצל יעקב, שמצד עצמו הי' כבר מוכן לקיום היעוד ועלו מושיעים בהר ציון וגו', לברר את עשו, שהו"ע הבירור דתהו, ולכן הי' צריך להתקין עצמו לג' דברים, דורון תפלה ומלחמה, שהם בדוגמת ג' הענינים שהיו בעבודת הקרבנות, כי, דורון הו"ע החסד וההמשכה מלמעלה, שזוהי הנתינת כח לההעלאה שע"י התפלה, סולם מוצב ארצה גו' 2094 (שעל ידה נעשית לאח"ז ההמשכה שע"י התורה), שהיא באופן של מלחמה, כמ"ש 2095 בחרבי ובקשתי, ותרגומו בצלותי ובבעותי, והו"ע נהמא אפום חרבא ליכול 2096 . ויש להוסיף בזה, ע"פ האמור לעיל (ס"א) שיעקב רצה לפעול הבירור בתהו שיהי' שם ענין הביטול (קטנתי) כמו בתיקון, שזהו גם מה שהתקין עצמו לג' דברים, התקין מלשון תיקון 2097 , וזהו שהתקין עצמו לג' דברים, כי המעלה בתיקון היא שיש בו ג' קוין (דלא כמו בתהו שיש רק ב' קוין), ועי"ז תהי' המשכת אלקות בעולם.

י) וזהו

גם מ"ש 2098 פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי [שענין זה שייך לגאולה די"ט כסלו, שהיתה ביום ג' שהוכפל בו כי טוב (כדברי רבינו הזקן באגרת הידועה 2099 שכתב בצאתו לחרות)], שעל זה דרשו רז"ל 2100 כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור וכו', שהם כל הג' קוין 2101 , שעי"ז נעשה הפדי' באופן של שלום, שאין צורך כלל בענין המלחמה (כפי שהי' בגאולה די"ט כסלו). וכן תהי' לנו בקרוב ממש, ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.

______ l ______

הערות

  1. 2015. פרשתנו לב, יא.
  2. 2016. תניא אגה"ק סימן ב.
  3. 2017. ראה תנחומא לך ט. ב"ר פ"מ, ו. רמב"ן לך יב, ו. יב, י. יד, א. אוה"ת ר"פ לך. ובכ"מ.
  4. 2018. זח"א ריז, ב.
  5. 2019. ד"ה קטנתי עטר"ת. ובכ"מ.
  6. 2020. שם, י.
  7. 2021. פרשתנו כד, ד.
  8. 2022. שם, סע"ב ואילך.
  9. 2023. פרשתנו לג, יד.
  10. 2024. ב"ר פע"ח, יד (בסופו). יל"ש פרשתנו רמז קלג.
  11. 2025. עובדי' א, כא.
  12. 2026. ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ב, ו. פי"ג, ג (וביפ"ת שם).
  13. 2027. שה"ש ה, א.
  14. 2028. שהש"ר עה"פ. וראה בארוכה המשך באתי לגני ה'שי"ת (סה"מ תש"י ע' 111).
  15. 2029. ראה ב"ר פי"ט, ז. וש"נ.
  16. 2030. פרשתנו לב, ט. – נתבאר בהשיחות שלאחר המאמר (לקו"ש חט"ו ע' 265 ואילך).
  17. 2031. ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.
  18. 2032. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תפט (ועם הגהות – אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תרעט ואילך). אוה"ת בלק ריש ע' תתקצז. המשך תרס"ו ע' ה.
  19. 2033. עירובין ב, א.
  20. 2034. מלכים-א ח, כז. דברי הימים-ב ו, יח.
  21. 2035. בהבא לקמן – ראה ד"ה פדה בשלום פר"ת*, תרפ"ז (סה"מ פר"ת ס"ע קפג ואילך. תרפ"ז ע' פג ואילך). סה"מ תרמ"ג ע' פז ואילך. וראה גם ד"ה הנ"ל תשי"ג (סה"מ תשי"ג ע' נא ואילך). *) ראה גם לקמן ע' 309 הערה 1 .
  22. 2036. ראה סידור עם דא"ח סה, ב. אוה"ת נ"ך ח"ב ע' א'ו. ח"ג ע' א'שלב. ועוד.
  23. 2037. תהלים קמח, א.
  24. 2038. בהבא לקמן – ראה אוה"ת ויצא קעח, א ואילך. ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' קג ואילך. סה"מ תר"ל ע' סג ואילך. תרמ"ג שם.
  25. 2039. ראה הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 141.
  26. 2040. הושע יב, יא.
  27. 2041. תנחומא בא ה. מכילתא בא יב, א. וראה מו"ק כה, א וברש"י שם. זח"א קמא, רע"א.
  28. 2042. ספרי ר"פ מטות.
  29. 2043. ראה פרש"י שמואל-א א, א. עקידת יצחק בלק (שער שמונים ושנים).
  30. 2044. ראה שער רוה"ק דרוש א. שער הפסוקים שמואל-א א, יא.
  31. 2045. שמואל-א טו, לט.
  32. 2046. ראה עץ חיים שער טז (שער הולדת או"א וזו"ן) רפ"ד.
  33. 2047. חלק ג' שער ה.
  34. 2048. ב"ר פס"ח, ט.
  35. 2049. שמו"ר פמ"ה, ו.
  36. 2050. תשא לג, כא.
  37. 2051. בהבא לקמן – ראה אוה"ת נ"ך ח"א ע' תב ואילך. סה"מ תרמ"ג ע' צד ואילך.
  38. 2052. חלק ב פי"ז.
  39. 2053. שער א (שער שעשועי המלך) רפ"א. שער ח (שער אדם קדמאה סתם) רפ"ט. שער יג (שער או"א) פמ"ו (עט, סע"ב). שער יד (שער קרית ארבע) ר"פ קנב.
  40. 2054. עה"פ תשא שם.
  41. 2055. הובא בד"ה פדה בשלום פר"ת ותרפ"ז שם. אוה"ת וסה"מ שבהערה 37.
  42. 2056. ראה ברכות י, א. מדרש תהלים קג, א.
  43. 2057. פנ"א.
  44. 2058. ראה תו"א וארא נה, ב. אמרי בינה שער הק"ש פ"ח ואילך. סהמ"צ להצ"צ קכד, א ואילך.
  45. 2059. ואתחנן ו, ד.
  46. 2060. בראשית א, ה.
  47. 2061. וירא כב, ב.
  48. 2062. ראה סמ"ק סימן ב. הובא בבית יוסף או"ח סימן סא. שו"ע ודאדה"ז או"ח שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
  49. 2063. יתרו כ, יא. תשא לא, יז.
  50. 2064. ראה זהר ח"א רמז, א. ח"ג רחצ, ב. סה"מ תרל"ד ע' נד. ועוד.
  51. 2065. דברי הימים-א כט, יא.
  52. 2066. יומא כא, א. וש"נ.
  53. 2067. תרומה כה, י.
  54. 2068. ברכה צח, ב.
  55. 2069. ראה זח"ג (רע"מ) פג, א. עבודת הקודש ח"א פ"ב. ובכ"מ.
  56. 2070. ס"כ (קל, ריש ע"ב).
  57. 2071. ראה ביאוה"ז דלקמן בפנים. סה"מ עזר"ת ע' קנ. תש"ז ע' 238. ד"ה באתי לגני תשי"א פ"ד (תו"מ סה"מ באתי לגני ח"א ע' ט ואילך). ועוד.
  58. 2072. צו, ב ואילך.
  59. 2073. ד"ה באתי לגני ה'שי"ת פ"ב (סה"מ ה'שי"ת ע' 112).
  60. 2074. ראה גם סה"מ תרח"ץ ע' רכט. תש"ט ע' 30.
  61. 2075. ראה טעמי המצות להרח"ו פ' ויקרא (ד"ה מצות קרבנות). ועוד.
  62. 2076. ראה שמו"ר ספכ"ג. במדב"ר ספי"ד. בחיי תרומה כה, י בשם פדר"א. פיוט "וחיות" במוסף דר"ה אחר קדושת כתר (בכמה נוסחאות). וראה בכ"ז תו"א יתרו עא, סע"א ואילך. שם עב, ד ואילך.
  63. 2077. שמואל-א טו, כט. וראה תו"א שם עא, ב ואילך. עב, סע"ב ואילך.
  64. 2078. ראה זהר ח"ב רלט, א. ח"ג כו, ב.
  65. 2079. ראה יבמות סג, א.
  66. 2080. לקו"ת פינחס עו, א. עח, ד.
  67. 2081. ברכות כו, א-ב.
  68. 2082. ויקרא א, ב.
  69. 2083. הובא בד"ה פדה בשלום תרפ"ז שבהערה 21. וראה לקו"ת ויקרא ב, ב ואילך. סה"מ קונטרסים ח"ב תנ, א (נעתק ב"היום יום" יב אדר שני).
  70. 2084. ראה זח"א קעט, סע"א ואילך.
  71. 2085. מגילה ג, א. ובכ"מ.
  72. 2086. ראה סה"מ פר"ת ע' קמט ואילך. תרפ"ט ע' קכב ואילך. ד"ה לכה דודי תשי"ד (תו"מ סה"מ אלול ע' רלה ואילך).
  73. 2087. יומא יט, א.
  74. 2088. זח"ג לט, א. קעז, ב.
  75. 2089. קרח יח, כג. וראה אוה"ת תולדות ח"ד תתכ, סע"א. ובכ"מ.
  76. 2090. תענית כז, ב.
  77. 2091. ב"ב י, א.
  78. 2092. תהלים יז, טו.
  79. 2093. ראה ברכות בסופה.
  80. 2094. ויצא כח, יב. וראה זח"א רסו, ריש ע"ב. ח"ג שו, ריש ע"ב. תקו"ז תמ"ה (פג, א).
  81. 2095. ויחי מח, כב.
  82. 2096. זהר ח"ג קפח, ב. וראה לקו"ת נשא כו, ב. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו ח"ב ע' תצ. מאמרי אדמו"ר האמצעי בשלח ס"ע קפ. ועוד.
  83. 2097. ראה גם בהשיחות שלאחרי המאמר – לקו"ש חט"ו ע' 272.
  84. 2098. תהלים נה, יט.
  85. 2099. אג"ק אדמו"ר הזקן ע' רלב. וש"נ (נעתק ב"היום יום" יט כסלו).
  86. 2100. ברכות ח, א.
  87. 2101. ראה חדא"ג מהרש"א שם. אוה"ת (יהל אור) תהלים עה"פ (ע' רד).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.

  1. אגרות קודש קצט מו"ק כה, א
  2. לקוטי שיחות 180 מו"ק כה, א
  3. לקוטי שיחות 182 מו"ק כה, א
  4. לקוטי שיחות 222 מו"ק כה, א
  5. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ לך-לך, יו"ד מר-חשון ה'תשי"א* מאותו ספר מו"ק כה, א
  6. תורת חיים קלט, א מועד קטן כה, א
  7. ספר השיחות 274 מו"ק כה, א
  8. תורת מנחם מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל מאותו ספר מו"ק כה, א
  9. שוע"ר עם ביאור דברי שלום כז דין מקום הנחתן ואופן הנחתן מו"ק כה, א