ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות הנהגת אדם בבקרא דין השכמת הבוקר

א דין השכמת הבוקר

הלכות הנהגת אדם בבקר

א דין השכמת הבוקר

ובו י"ט סעיפים:

קימה קודם עלות השחר

א יתגבר ⁵⁵⁵ כארי, לעמוד בבוקר לעבודת בוראו יתברך⁵⁵⁶, שלכך נברא⁵⁵⁷, ולכך מחזיר לו נשמתו. ואף אם יסיתנו יצרו לאמר עדיין לא שבעת משנתך, יתגבר עליו לקום, שיהא הוא מעורר השחר ⁵⁵⁸ , ויחשוב בלבו לפני מי הוא שוכב, וידע שמלך מלכי המלכים הקב"ה חופף עליו, שנאמר⁵⁵⁹ הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה', ואלו היה שוכב לפני מלך בשר ודם שעומד עליו, היה מתחייב בנפשו, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולכן יקום מיד בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה⁵⁶⁰.

ואל יאמר הנני שוכב במטתי ואלמוד, אלא יעמוד וילבוש מלבושיו ⁵⁶¹ , משום שנאמר⁵⁶² הכון לקראת אלהיך ישראל:

ב וכן יחשוב בכל עסקיו ועניניו, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול, ואין דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמ"ש⁵⁶³ אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפחד הבורא יתברך, ויבוש ממנו תמיד⁵⁶⁴:

ג ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת בוראו יתברך⁵⁶⁵. ומכל מקום לא יענה דברי עזות כנגד המלעיגים, שלא יקנה קנין בנפשו להיות עז פנים אפילו שלא במקום עבודתו יתברך⁵⁶⁶:

ד ואם אינו יכול להשכים קודם אור הבוקר, מכל מקום לא יאחר זמן התפלה שהציבור מתפללין⁵⁶⁷:

אמירת מודה אני ונטילת ידים

ה טוב לומר מיד כשיעור משנתו מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך ⁵⁶⁸ . ואין צריך לזה נטילת ידים, אף אם ידיו מטונפות, מפני שאין קדושה בתיבות נוסח זה, כיון שאין בו שום שם (עיין סימן פ"ה⁵⁶⁹) מהשמות שאינן נמחקין ⁵⁷⁰ .

אבל אסור להוציא דברי תורה מפיו אם לא נטל ידיו עדיין⁵⁷¹, מפני שבתיבות עצמן יש בהן קדושה. אבל מותר להרהר בדברי תורה בידים מטונפות ⁵⁷² :

ו הניעור משנתו ועמד תיכף ומיד על רגליו הוא קרוב למיתה יותר מן החיים, אלא ישהה מעט קודם שיעמוד⁵⁷³:

ז אע"פ שמדין התלמוד⁵⁷⁴ אין צריך ליטול ידיו תיכף ומיד כשניעור משנתו, אלא רשאי להלך בינתים, וכן מותר מדין התלמוד ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים ⁵⁷⁵ , מכל מקום חכמי הזוהר הזהירו מאד שלא לילך אפילו ד' אמות קודם נטילת ידים שחרית⁵⁷⁶, וכן הזהירו שלא ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים⁵⁷⁷. וכל ירא שמים יחמיר לעצמו כדברי הזוהר⁵⁷⁸. וכל מדקדק במעשיו יזהר שמיד שניעור משנתו יטול ידיו, אע"פ שנשאר מושכב ⁵⁷⁹ , ובזה ינצל מהוצאת שכבת זרע לבטלה⁵⁸⁰:

תפלה על חורבן הבית בסוף האשמורות

ח טוב להשכים קודם אור הבוקר להתחנן לפני בוראו ⁵⁸¹ . וטוב שיתחנן בשעות שמשתנות המשמרות, שהן לסוף שליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולבסוף הלילה, שבאלו הזמנים הקב"ה זוכר לחורבן בית המקדש וכו' ⁵⁸² , לכן התפלה שיתפלל האדם באותה שעה על החורבן והגלות רצויה וקרובה להתקבל⁵⁸³. לכן ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש⁵⁸⁴, כמ"ש⁵⁸⁵ קומי רוני בלילה לראש אשמורות.

ומכל מקום התורה והתפלה צריך להיות בשמחה⁵⁸⁶ כמ"ש⁵⁸⁷ עבדו את ה' בשמחה.

ויש לעסוק בתורה שבעל פה⁵⁸⁸. וטוב לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה הן בבוקר הן בערב⁵⁸⁹:

ט טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות שלא בכוונה⁵⁹⁰, וכן בתלמוד תורה⁵⁹¹. ומי שיש לו לב להבין ללמוד, טוב לו ללמוד מלהרבות בתחנונים ⁵⁹² , כי תלמוד תורה גדול מעיון תפלה⁵⁹³:

אמירת פרשת העקידה ועוד

י טוב לומר בכל יום⁵⁹⁴ פרשת העקידה, כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה, וגם כדי להכניע יצרו לעבוד[ת] השי"ת, כמו שמסר יצחק נפשו⁵⁹⁵.

ופרשת המן⁵⁹⁶, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה ⁵⁹⁷ , שכן היה במן שהשגיח הקב"ה לתת לכל אחד עומר לגלגולת לכל נפשות ביתו⁵⁹⁸, כמ"ש ⁵⁹⁹ וימודו בעומר, ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר.

ועשרת הדברות⁶⁰⁰, שעל ידי כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום, ותתחזק אמונתו⁶⁰¹. ובקשו חכמים לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע, ובטלום מפני המינים⁶⁰², שלא יאמרו לעמי הארץ שאין שאר תורה אמת, ותדעו, שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני⁶⁰³. לפיכך אסור לאומרם בצבור דרך קביעות בכל יום⁶⁰⁴, אפילו שלא בתוך ברכות קריאת שמע⁶⁰⁵, אלא קודם ברוך שאמר ⁶⁰⁶ . רק כל יחיד מותר לקרותם לעצמו⁶⁰⁷. ולכן אין נוהגים גם כן לכתבם על קונטרס [ה]מיוחד לציבור⁶⁰⁸, מפני המינים ⁶⁰⁹ :

יא אמרו חכמים⁶¹⁰ כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, לפיכך טוב לומר⁶¹¹ בכל יום פרשת העולה ומנחה ושלמים ותודה וחטאת ואשם⁶¹² ודאי ואשם תלוי וקרבן עולה ויורד, דהיינו פרשת ושמעה קול אלה וגו'⁶¹³. ולפי שכל קרבן הבא בנדבה טעון נסכים, לפיכך אחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים, אבל חטאת ואשם אין טעונים נסכים⁶¹⁴:

יב אם יודע שנתחייב חטאת, יאמר תחלה פרשת חטאת ואחר כך פרשת עולה, מפני שהחטאת מכפרת לגמרי על אותו עון שהיא באה עליו, והעולה הוא דורון, ויש להקדים הכפרה קודם הדורון, שקודם שיתרצה אל המלך לא יקבל הדורון⁶¹⁵:

יג פרשת הקרבנות לא יאמר אלא ביום, לפי שאין מקריבין קרבן בלילה ⁶¹⁶ . אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן, כיון שהיו נעשים בלילה, יכול לאומרם קודם אור היום⁶¹⁷:

יד צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד⁶¹⁸, וכן מזמור לתודה ⁶¹⁹ , דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד:

טו כשיסיים פרשת העולה יאמר יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי עולה, וכך יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים והתודה, מפני שהם באים בנדבה אף אם לא נתחייב בהם. אבל לא יאמר כך אחר פרשת החטאת והאשם ודאי ותלוי וקרבן עולה ויורד, שמא לא נתחייב בהן, והרי זה כמקריב חולין בעזרה, לפי שאין באים בנדבה⁶²⁰.

ומכל מקום אחר פרשת אשם ודאי ותלוי יאמר, אם נתחייבתי אשם ודאי ותלוי יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב כו', שעכשיו אם לא נתחייב בהן אין קריאתו חשובה כהקרבה כלל, והרי הוא כקורא בתורה⁶²¹. אבל אחר פרשת חטאת לא יאמר כן, לפי שאם אין הוא יודע בבירור שעבר עבירה שחייבין עליה חטאת אינו יכול להביא קרבן, אע"פ שבאמת עבר עבירה שחייבין עליה חטאת, ואם הביא אין מתכפר לו אלא אם כן היתה לו תחילה ידיעה ברורה שחטא, שנאמר או הודע אליו חטאתו⁶²². ויש נוהגין לומר גם אחר פרשת חטאת אם נתחייבתי כו'⁶²³, כי שמא נודע לו שחטא וחזר ושכח⁶²⁴:

טז בשבת ויום טוב לא יאמר יהי רצון מלפניך שיהא זה כו', לפי שאין קרבנות היחיד קרבים בשבת ויום טוב. אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ⁶²⁵ .

ומכל מקום אם אינו עם הארץ מוטב שיעסוק בפרשת היום ⁶²⁶ :

יז בערב הפסח ובחול המועד של פסח ובערב יום הכיפורים לא יאמר פרשת תודה, מפני שלא היתה תודה קריבה בימים ההם⁶²⁷, כמו שיתבאר בסי' תכ"ט⁶²⁸ ותר"ד⁶²⁹:

יח טוב לומר עם הקרבנות פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה וגו'⁶³⁰, מפני שיש במדרש⁶³¹, אמר הקב"ה, מעיד אני עלי שמים וארץ, בשעה שקורין מקרא זה צפונה לפני ה' אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם:

יט יש נוהגין לומר פרשת הכיור, ואחר כך פרשת תרומת הדשן, ואחר כך פרשת התמיד, ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטרת, ואחר כך פרשת סמני הקטורת ועשייתן, כי כך היה סדר העבודות במקדש⁶³²:

הערות

555. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) קימה קודם עלות השחר (ס"א-ד). (ב) אמירת מודה אני ונטילת ידים (ס"ה-ז). (ג) תפלה על חורבן הבית בסוף האשמורות (ס"ח-ט). (ד) אמירת פרשת העקידה ועוד (ס"י-יט). * תוכן סימן זה, הוא גם לעיל במהדורא בתרא, ויצויין לשם בהערות שלפנינו.
556. טור (צריך האדם להתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"א ( צריך כל אדם בבקר להתגבר על יצרו כארי, לקום משינתו קודם אור הבקר לעבודת בוראו), ושם נסמן (הערה ח ).
557. לבוש סעיף א (ותכלית בריאת האדם הוא שיעבוד את בוראו).
558. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"א (כדי שיהא הוא מעורר השחר, כמ"ש אעירה שחר, אני מעורר השחר ואין השחר מעיר אותי), ושם נסמן (הערה י ).
559. ירמיה כג, כד.
560. מורה נבוכים ח"ג פ' נב (אין ישיבת האדם ותנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועתו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך, ומפני זה מי שיבחר בשלמות האנושי ושיהיה איש האלהים באמת, יעור משינתו וידע שהמלך הגדול המחופף עליו, והדבק עמו תמיד, הוא גדול מכל מלך בשר ודם ... הוא משקיף עלינו ... מלא כל הארץ כבודו). הובא ב דרכי משה (כתב הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים חלק ג' פרק נ"ב, שמיד שאדם ניעור משנתו בבוקר, מיד יחשוב בלבו לפני מי הוא שוכב, וידע שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתעלה חופף עליו, שנאמר (ישעיה ו, ג) מלא כל הארץ כבודו, ואילו היה שוכב לפני מלך בשר ודם שעומד עליו היה מתחייב בנפשו, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, לכן יקום בזריזות מיד). רמ"א ס"א (שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך ... ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה ). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ד (ומיד שניעור משינתו ... יחשוב בלבו לפני מי הוא שוכב, וידע שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא חופף עליו, שנאמר מלא כל הארץ כבודו, ואילו היה שוכב לפני מלך בשר ודם העומד עליו, היה מתחייב בנפשו, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה), ושם נסמן (הערה לז ).
561. עולת תמיד ס"ק ב (ולא יאמר אדם הנני שוכב במיטתי ואלמד, אלא צריך לעמוד וילבש עצמו במלבושיו, וכן איתא בזוהר בהדיא פר' נח [עב, א], ומפרש שם הטעם משום הכון לקראת אלהיך ישראל). ובזהר שם (פתח ואמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל, וכתיב (תבוא כז, ט) הסכת ושמע ישראל, מלי דאורייתא בעיין כוונה, ומלין דאורייתא בעאן לאתתקנא בגופא ורעותא כחדא, קם ההוא יודאי ואתלבש ויתיב לגביה דרבי יהודה, ואמר זכאין אתון צדיקיא דמשתדלי באורייתא יומא ולילי, אמר ליה רבי יהודה, השתא דכוונת גרמך, אימא מילך דנתחבר כחדא, דהא מלי דאורייתא בעיין תקונא דגופא ותקונא דלבא, ואי לאו, בערסאי שכיבנא ובלבאי אמרנא מלין). הובא ב אלי' זוטא ס"ק ב (ולא יאמר אדם הנני שוכב במטתי ואלמוד, אלא צריך לעמוד וילבש במלבושיו, משום הכון לקראת אלהיך ישראל (עולת תמיד בשם הזוהר)). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ו (ואעפ"כ אין לו להרהר, ולא אפילו לדבר, בדברי תורה, בעודו מושכב על מטתו, גם אם נטל ידיו, אלא יקום ויעמוד או ישב באימה, שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל).
562. עמוס ד, יב.
563. ירמיה כג, כד .
564. מורה נבוכים שם (ובעבורו הוא תמיד עמנו משקיף ורואה, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', והבן זה מאד. ודע כי כאשר ידעו זה השלמים, תגיע אליהם מן היראה והכניעה ופחד השם ויראתו ובשתם ממנו). דרכי משה שם ( וכן יחשוב בכל עסקיו, כי אין עסקיו בביתו כשהוא לבדו כמו שהוא בעסקיו לפני המלך. ונראה שלזה כיון דוד המלך עליו השלום באמרו שויתי ה' לנגדי תמיד וגו') . רמ"א ס"א (כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ה (מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה' ובושתו ממנו תמיד), ושם נסמן (הערה מ ).
565. טור (עז כנמר, לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך, לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו, ועל כן הזהיר, שתעיז פניך כנגד המלעיגין ואל תמנע מלעשות המצוה). רמ"א ס"א (ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"א ( עז כנמר הוא שלא להתבייש מפני בני אדם המלעיגים).
566. ב"י (שמדת העזות מגונה מאד כמו שנזכר, ואין ראוי להשתמש ממנה כלל, אפילו בעבודת השם יתברך לדבר דברי עזות כנגד המלעיגים, כי יקנה קנין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו יתברך, לכך כתב ולא תבוש, כלומר אם אני אומר לך שתעיז מצחך כנגד המלעיגים, אינו לדבר להם דברי עזות, אלא לענין שלא תבוש מהם אף על פי שילעיגו עליך). מ"א ס"ק ב (ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם (ב"י)).
567. טור (ואם אינו יכול להשכים קודם אור הבוקר, מכל מקום התפלה אשר היא מועד לכל חי, אל יאחר אותה). רמ"א ס"א (ועל כל פנים לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללים). ושני פרטים בזה: (א) להתפלל עם הצבור. (ב) להתפלל בשעה שהצבור מתפללים. וכדלקמן סי' צ ס"י (לעולם ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור ... ואם הוא אנוס ... יש לו לכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללין בבית הכנסת, שהיא עת רצון). וכן פירש בהגהות רעק"א (משמע אף אם אי אפשר לו לתפלל בציבור, מכל מקום לא יאחר הזמן שהציבור מתפללים).
568. סדר היום בתחלתו (ובקומו יאמר מיד מודה ... אמונתך), הובא במ"א סי' ד ס"ק כח (בקומו יאמר מודה ... אמונתך, שאין בזה לא שם ולא כינוי (סדר היום)), ובאלי' זוטא סק"ב. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ו וטוב להרגיל עצמו לומר מיד שניעור משינתו (מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך).
569. סעיף ג.
570. סדר היום שם ( ואין צריך לזה נטילת ידים, כי אפילו יהיו ידיו מטונפות אין חשש, כיון שאינו מזכיר לא שם ולא כינוי). הובא במ"א סי' ד ס"ק כח ( שאין בזה לא שם ולא כינוי) , ובאליה זוטא ס"ק ב. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ו (ולפי שבנוסח זה אין בו שום שם מז' שמות שאינם נמחקין, אין איסור לאמרו קודם שנטל ידיו, אף אם ישן על מטתו ערום, ומסתמא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו).
571. ( עי' אלי' זוטא סי' ד ס"ק יא (ומכל מקום ללמוד נראה דאסור, כדאיתא סי' צ"ב). והוא ברמ"א שם ס"ז (אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפלה, או עוסק בתורה, וכן בצואת האוזן והאף, כי אם על ידי בגד), וכדלקמן שם ס"ו (לתלמוד תורה די בנקיון בעלמא בכל ענין), הרי שבלי נקיון ידיו אסור. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ו ( אסור להוציא דברי תורה מפיו בידים מטונפות) . פסקי הסדור ס"ד (להוציא דברי תורה מפיו אסור, עד שינקה ידיו). סי' פה) (אפשר שנשתרבב לכאן מהערה הבאה, "ב"י סי' פה").
572. הרב רבינו יונה ברכות ח, ב (ואומר מורי הרב נר"ו, שמי שמתחייב בברכה ואינו יכול לאומרה, שאין ידיו נקיות או שעומד במקום שאינו נקי, כגון החולה שאין מטתו נקיה, ואינו יכול לבטא בשפתים התפלה, יש לו להרהר הברכה או התפלה שנתחייב בה). וכתב ב"י סי' פה ( אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן, בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ובית הכסא. ותמיהני על ה"ר יונה שכתב ... יש לו להרהר הברכה או התפילה שנתחייב ... ואפשר דלאו בידים מטונפות או מקום מטונף ממש קאמר, אלא כשהידים או המקום אינם נקיים, אבל טינוף אין בהם ... כן נראה לי לדחוק כדי ליישב דבריו). וכן נפסק לקמן סי' סב ס"ג (ומכל מקום אם הוא אנוס שאינו יכול להוציא בשפתיו, כגון שאין המקום נקי, בענין שאינו יכול להוציא בשפתיו, דהיינו שאין המקום מטונף לגמרי, יש לו להרהר). אבל במקום המטונף לגמרי, נפסק לקמן סי' פה ס"א (כל ענין שהוא מדברי הקודש, אסור לאמרה במקום הטינופת, דהיינו במקום שיש בו צואה או מי רגלים או בבית הכסא או בבית המרחץ ... ולא לאמרו בלבד, אלא אפילו להרהר בלבו אסור, אפילו בדברי תורה). וכיון שכאן מיירי שאין ידיו מטונפות לגמרי, אלא שלא נטל ידיו עדיין, לכן מותר להרהר בדברי תורה. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ו ( אבל להרהר בדברי תורה מותר) . פסקי הסדור ס"ד (ולהרהר בדברי תורה מותר).
573. גיטין דף ע , א (ה' דברים קרובים למיתה יותר מן החיים, ואלו הן ... ישן ועמד). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ו (אך לא יקום ויעמוד בפתע פתאום, אלא ישהה מעט), ושם נסמן (הערה מח ).
574. ברכות דף ס , ב (כי מתער אומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה ... כי משי ידיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים), הרי שכל הברכות המנויות שם מברך קודם נטילת ידים, כמבואר בשו"ת הרשב"א סי' קנג (והיה להם לומר כי מתער משי ידיה ומברך אשר קדשנו וכו' והדר מברך המעביר חבלי שינה מעיני. אלא אין נטילת ידים עד לאחר כל אלו ... סתם ידים אינם פסולות לברכה). ומיירי שם בישן במלבושיו. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ז (ומי שישן במלבושיו ... מדין התלמוד והפוסקים). וראה הנסמן שם (הערה סב ).
575. מ"א סי' ד ס"ק א (ובסדר היום כתוב שלא יגע במלבושיו עד שיטול, ובגמרא לא משמע כן, עסי' מ"ו). ופירש במחצית השקל (וכתוב כשלובש יברך מלביש ערומים כו', כשנועל מנעליו מברך כו', כשחוגר כו', כשמשים כובע בראשו כו', כשיטול ידיו יברך כו', הרי דנטילה מסודר בסוף אחר לבישת כל בגדיו).
576. ב"ח סי' ד (כתב בספר תולעת יעקב (סוד נטילת ידים), דבזוהר איתא ההולך שחרית ארבע אמות ולא נטל ידיו חייב מיתה, עיין שם).
577. סדר היום (בקומו ממטתו קודם שיגע במלבושיו, או בכל ענין ודבר, יטול ידיו תחילה, להעביר ממנו רוח הטומאה השורה עליו בלילה, ואין ראוי להשתמש בו בשום דבר, ואפילו ללכת ד' אמות). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ז (אך בזוהר החמירו מאד שלא לברך ולא ללמוד, וכן שלא ליגע במלבושיו, וכן שלא לילך ד' אמות, בעוד רוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית, והמהלך ד' אמות חייב מיתה ), ושם נסמן (הערות סז - סט ). וכאן השמיט הפרט השלישי "החמירו מאד שלא לברך ולא ללמוד", דמיירי הכא כשישן ערום וידיו מטונפות, שאסור להוציא דברי תורה מפיו (כדלעיל ס"ה), משא"כ במהדורא בתרא הקדים "ומי שישן במלבושיו ... סתם ידים אלו כשרות להזכיר השם בברכות), ומכל מקום "החמירו מאד שלא לברך ולא ללמוד". ראה שלחן הזהב.
578. אליה רבה ס"ק ד (ומכל מקום יש לירא שמים להחמיר ולעשות כמ"ש ספרי המוסר (עי' סדר היום כוונת נטילת ידים), שיכין האדם ב' כלים, אחד עם מים ואחד ריק, סמוך למטתו). וראה לעיל מהדורא בתרא (הערה סט ).
579. של"ה מסכת חולין קכד, ב (ונראה בעיני, מיד כשניעור ואינו רוצה לישן, אף שעדיין אינו עומד ממטתו רק נשאר מושכב, יטול ידיו, כדי שילך ממנו רוח הטומאה). הובא בעטרת זקנים ס"ק א. באר היטב ס"ק ב. אלי' רבה שם.
580. סדר היום (שבלילה יש כח לרוח הטומאה לשרות, אחר שיצאה מן הגוף הנשמה הטהורה והלכה לה, ימצא לו מקום והכנה בכל האברים לשרות בהם ולשלוט עליהם, עד שיכול להביאו לידי קרי ולידי טומאה). באר היטב ס"ק ב (ובזה ינצל מהוצאת שכבת זרע).
581. טור (ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו מה יופיו ומה טובו). מעלת הקימה קודם אור הבוקר, כבר נתבארה לעיל ס"א; אלא ששם מיירי בקימה לעבודת הבורא, וכאן מיירי בקימה בלילה לקונן על חורבן בית המקדש (ראה לעיל מהדורא בתרא ס"ב-ג, והערה כב ).
582. ברכות ג, א ( אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב, ג' משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי [לי] שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם) . וב' אוקימתות בגמרא שם (מאי קא חשיב רבי אליעזר ... סוף משמרה ראשונה, ותחלת משמרה אחרונה, ואמצעית דאמצעיתא. ואי בעית אימא כולהו סוף משמרות קא חשיב). לפי אוקימתא קמא, עיקר הזמן הוא בחצות לילה (אמצעית דאמצעיתא), שכן נתבאר לעיל מהדורא בתרא ס"ב. ולפי אוקימתא בתרא, היא בסוף כל אשמורה, שהיא שליש לילה, וכמבואר כאן (ראה לעיל שם הערה יג ). והוסיף כאן "וכו'", כנראה לרמוז לסיום מארז"ל הנ"ל "ושרפתי את היכלי, והגליתים לבין אומות העולם", וכן הוא בטור "לחורבן הבית וגלות ישראל שבין האומות ... החורבן והגלות". וראה חידושים וביאורים תורת אמת עז ע' 211.
583. טור (וטוב למי שמקדים, שיכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף ב' שלישי הלילה ולסוף הלילה, שבאלו הזמנים הקדוש ברוך הוא נזכר לחורבן הבית וגלות ישראל שבין האומות, והתפלה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והגלות רצוייה וקרובה להתקבל). שו"ע ס"ב ( (המשכים להתחנן לפני בוראו, יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה).
584. רא"ש ברכות פ"א סי' ב (וראוי לכל ירא שמים, שיהא מצר ודואג באותה שעה ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש, כמו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות). הובא ב"י .
585. איכה ב, יט. והכתוב "קומי רוני בלילה לראש אשמורות", קאי על הבכיה על חורבן בית המקדש כאמור בהמשך הפסוק "שפכי כמים לבך ... על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות".
586. הקדמת שער הכונות (אסור לאדם להתפלל תפלתו בעצבון, ואם נעשה כך, אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפלה ... צריך להראות לפניו ית' הכנעה גדולה באימה ויראה, אמנם תהי' בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר). מקור חיים (לר' חיים כהן) טור אודם סעיף ג ( ראוי להיות דואג על החרבן, אבל לא בזמן התפלה, שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב, וביותר בשעה שלומד בתורה, כמ"ש חז"ל הקורא והשונה בלא נעימה, עליו נאמר וגם אני נתתי להם כו' כדלקמן, לפי שהשמחה ששמח האדם בשעה שלומר בתורה ועוסק במצוה מושך עליו רוח טהרה, וחי בהם אמר רחמנא, ועושה נחת רוח ליוצרו, כדאיתא בזוהר פר' תצוה דף קע"א [קפד, ב] וז"ל ... עלמא עילאה לא יהיב אלא כגוונא דאיהו קיימא, אי איהו קיימא בבהירו דאנפין מתתא, כדין הכי נהרין ליה מלעילא, ואי איהו קיימה בעציבו, יהבין לה דינא בקבליה, כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה (תהלים ק, ב), חדוה דבר נש משיך עליה חדוה אחרא עילאה וכו', וחז"ל אמרו (פסחים קיז, א) אין השכינה שורה וכו' ולא מתוך עצבות, ונאמר (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב) . הובא ב סולת בלולה , מקור חכמה ס"ק ג. וראה גם תניא פכ"ו (בנצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב, וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם ... השמחה האמיתית בה' אלהיו הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עונותיו במר נפשו ולב נשבר ... וזהו טעם הפשוט לתיקון האר"י ז"ל לומר מזמור זה אחר תיקון חצות קודם הלימוד, כדי ללמוד בשמחה אמיתית בה' הבאה אחר העצב, שיש לשמחה זו יתרון כיתרון האור הבא מן החשך דוקא ... ומקרא מלא דבר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה וגו ' ). הקדמת הסדור, ד"ה הקול קול יעקב (אך עצה היעוצה להיות קריאה ובקשה זו מעומקא דלבא להיות ממארי דחושבנא בכל לילה בתקון חצות או בקריאת שמע שעל המטה, לטעום מרירות בנפשו מכל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו אשר לא לה' המה ... וזהו שאמרו רז"ל במשנה [ברכות ל, ב] "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" ... ומתוך כובד ראש יבא אחר כך לידי שמחה, היא שמחת הנפש המשכלת ומתבוננת בגדולת אין סוף ברוך הוא ... וכמו שאמרו רז"ל בברייתא [ברכות לא, א] "אין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה", כי ב' המאמרים שבמשנה ושבברייתא עולין בקנה אחד, הכובד ראש עם השמחה שלאחר כך). לקוטי תורה פנחס עח, ג (ורחל עקרה ... ולזה תיקנו בתקון חצות תקון רחל, לעורר בכיה ורחמנות, וכמ"ש רחל מבכה וכו', ואחר כך תקון לאה, היא אם הבנים שמחה, שהיא השמחה הבאה אחר לידת האהבה כשנעשית אם הבנים). אגרות קודש ח"ו אגרת א'תשעג. חי"ד אגרת ה'קלה.
587. תהלים ק, ב.
588. עולת תמיד ס"ק א (וכתב בספר לבנת הספיר, מאן דקאים בחצות הלילה למגרס, יש לו לעסוק בתורה שבעל פה, והוא משנה וגמרא. ועיין בתרגום איכה בפסוק קומי רוני בלילה). ובתרגום שם (קומי כנישתא דישראל דשריא בגלותא, עסוקי במשנה בליליא). הובא ב אלי' זוטא ס"ק ב וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ב ( ואחר כך לעסוק בתורה שבעל פה עד אור היום) , ושם נסמן (הערה כ ).
589. של"ה (מסכת חולין פרק דרך חיים קכב, א (צריך לקשר הכנסת לילה ביציאת היום שעבר בעבודת השם יתברך בדבר מצוה או עסק התורה, וכן יציאת הלילה בהכנסת היום. ודבר זה מבואר בזהר (ח"ג דף קע"ז ע"ב), ורמוז בפסוק הנזכר לעיל, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, שיקשר הערב והבוקר הן בכניסתם הן ביציאתם, ויהיו אחדות אחד ביחודו של עולם). מ"א ס"ק א (בשל"ה כתוב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה, הן בבקר הן בערב).
590. טור (ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו, כי טוב מעט בכוונה מהרבות בהם שלא בכוונה), ושו"ע סעיף ד (טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ב ( וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה), ושם נסמן (הערה יח ) .
591. מקור חיים סי' א סעיף ד (טוב מעט מתחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה. וכבר נתבאר אצלי מה שאמרו חז"ל ששואלים לאדם קבעת עתים לתורה, ואין שואלים ממנו כמה תורה היה למד, שלכן מה טוב לאדם ללמוד ה' פרקים במיתון ובנעימה, יותר מעשרים בנחיצה). הובא ב סולת בלולה ס"ק ד. אלי' רבה ס"ק א.
592. לחם חמודות פ"ט דברכות ס"ק פד (מי שיש לו לב להבין וללמוד, שנראה לי כי טוב לו תורת ה' ללמוד ... ובמקום שאר התחנונים והקרבנות, ילמוד). הובא ב אלי' זוטא ס"ק ה. ומה שהוסיף "שאר התחנונים והקרבנות", ראה לעיל מהדורא בתרא ס"ט (ושם הערה צא ).
593. לחם חמודות שם (ובפרק מפנין (שבת קכז, א) מוכח בהדיא דתלמוד תורה כנגד כולם, ואפילו לענין תפלה), והוא דאמרינן התם (ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן ... ועיון תפלה (לכוין בתפלתו, רש"י) ... אנן תנן אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן ... ותלמוד תורה כנגד כולם). ואנו אומרים כל יום בנוסח המשנה פאה פ"א מ"א (אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ... ועיון תפלה ... ותלמוד תורה כנגד כולם). וכן הוא לקמן סי' צ סי"ז (ומכל מקום תלמוד תורה גדול מכולם (שהרי מנו עיון תפלה עם הרבה דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, ואעפ"כ אמרו ותלמוד תורה כנגד כולם)).
594. טור ושו"ע ס"ה (טוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ט. ובנוסח הסדור מופיעה פרשת העקידה בלבד, והשמיט השאר. וראה בהערות שם (הערה עט ).
595. ב"י (כדי לזכור זכות האבות לפני הקדוש ברוך הוא, וגם להכניע יצרו לעבודת השם יתברך, כמו שמסר יצחק נפשו). ט"ז ס"ק ד (לזכור זכות אבות בכל יום, וגם להכניע יצרו, כמו שמסר יצחק נפשו). ובמהדורא בתרא שם קיצר וכתב רק (לזכור זכות אבות). וראה אגרות קודש ח"ג אגרת תקעח. לקוטי שיחות חכ"ו ע' 95 הערה 8.
596. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ט (ופרשת המן), ושם נסמן (הערה פב ). ואינו בנוסח הסידור (ראה לעיל שם הערה עט ).
597. בית יוסף (כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה). ט"ז שם.
598. לבוש סעיף ה (כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו לאדם בהשגחה פרטית, שכן היה במן שהשגיח השם יתברך לתת לכל אחד עומר למספר גולגולת בני ביתו). ולעיל מהדורא בתרא שם קיצר וכתב רק (לבטוח בה' נותן לחם דבר יום ביומו). ונתבאר בלקוטי שיחות שם ע' 96 הע' 12.
599. בשלח טז, יח.
600. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ט. ואינו בנוסח הסידור (ראה לעיל שם הערה עט ).
601. ב"י (שעל ידי כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום, ותתחזק אמונתו בזה).
602. ברכות יב , א (בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין).
603. רש"י שם (שלא יאמרו לעמי הארץ, אין שאר תורה אמת, ותדעו, שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ב"ה ושמעו מפיו בסיני).
604. שו"ת רשב"א ח"א סי' קפד (שאלתם עוד, מהו לומר עשרת הדברות בשחר בבית הכנסת, לפי שיש אנשים רוצים להנהיג צבור כן, ראוי לעשות כן אם לאו. תשובה, אסור לעשות כן ... כדאיתא בפרק קמא דברכות (יב, א). דגרסינן התם וקראו עשרת הדברות. אמר רב יהודה אמר שמואל, בגבולין בקשו לקרותן, אלא שכבר בטלום. רבה בר בר חנא סבר למיקרינהו, אמר ליה רב אשי, כבר בטלום).
605. ב"ח (דכל בצבור אסור, ואפילו לא קבעום בברכות קריאת שמע).
606. אף שכתב בשו"ת מהרש"ל סי' סד (שוב אני נוהג לומר עשרת הדברות קודם ברוך שאמר בקול רם ... נראה בעיני דווקא לקבעה בברכת יוצר, כמו קריאת שמע, וכן פירש רש"י, אבל לאומרה בכל בוקר לכבוד התורה ולכבוד השם הנורא, שעשרת הדברים חקוקים בלחות מכתב אלהים, מצוה גדולה לאומרה), הובא בדרישה ס"ק ו. כתב עליו בעולת תמיד ס"ק ו (ואנן נקטינן כדברי הרב ז"ל, לאסור בצבור כלל וכלל).
607. ב"י (איכא למימר דהיינו דוקא בצבור, אבל ביחיד, דליכא משום תרעומת המינים, טוב לאמרם). רמ"א סעיף ה (ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור).
608. לחם חמודות ברכות פ"א ס"ק ט (וראיתי בבית הכנסת אחד שכתבו לי' הדברות על לוח שבו כתוב הברוך שאמר, שמתוכו מזמרים אותו בצבור, ואמרתי למחות בידם מהאי טעמא דבסוף פ"ק דברכות בטלוהו). מ"א ס"ק ט (ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לצבור (ל"ח ס"ט)).
609. ומכל מקום נהגו לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, כמובא בס' המנהגים חב"ד ע' 44 (בשעת קריאת עשרת הדברות עומדים ופניהם אל הספר תורה), ואין חוששים מפני המינים. ראה אוצר מנהגי חב"ד שבועות ע' דש. מנהג אבותינו בידינו, מועדים, מהדורת תשס"ט (ע' תסח ואילך), ושם נסמן לספרים הדנים בזה. שלחן הזהב. לקמן סי' תצד (הערה נא). גם הנהיג כ"ק אדמו"ר זי"ע, שכל הילדים והילדות יתלוו להוריהם לשמיעת קריאת התורה של עשרת הדברות בבית הכנסת.
610. מנחות קי , א (מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם ... מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם). וראה לעיל מהדורא בתרא שם (הערה פט ).
611. ב"י (ופרשת הקרבנות ... כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם) . ט"ז סק"ד (ופרשת הקרבנות, דאמרינן סוף מנחות, זאת תורת החטאת, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת כו').
612. טור ו שו"ע סעיף ה (ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ט. ואינם בנוסח הסידור.
613. ויקרא ה, א.
614. של"ה מסכת תענית רב, א (ואחר כך יאמר הפרשיות כמו שהם נסדרים זו אחר זו בפרשת ויקרא, עולה, מנחה, שלמים, חטאת, אשם תלוי, אשם ודאי ... ופרשיות הקרבנות הם, פרשת עולה, מנחה, שלמים, חטאת, קרבן עולה ויורד, תודה ... קרבן עולת בהמה ושלמים הצריכן הכתוב מנחה ונסכים, על כן לאחר שקרא פרשיותיהן יקרא פרשת מנחתם ונסכיהם). מ"א ס"ק ח (לאחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים ... אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים ... ואשם ודאי ואשם תלוי).
615. מ"א שם (כשיודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת קודם), וכדאמרינן זבחים ז, ב (חטאת למה באה ... לפני עולה, לפרקליט שנכנס [לרצות], ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו). משא"כ כשאינו יודע, יאמר תחלה פרשת עולה. וראה שלחן הזהב. ולעיל מהדורא בתרא (ואם יודע שנתחייב באיזה קרבן, כגון עולה ... ותודה). וראה שלחן הרב.
616. רמ"א. אגור. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ט (וכשיאמר פרשת הקרבנות, יאמר ביום, שהוא זמן הקרבתם, ולא בלילה ), ושם נסמן (הערה ק ).
617. מ"א ס"ק י (אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן יכול לומר קודם היום, כדאיתא ביומא ספ"א). והוא בברייתא שם כ, סע"א (בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו, בין מלפניו בין מלאחריו). וכן הוא בסדור אודות פרשת תרומת הדשן (נכון מאד לומר בכל יום פרשת תרומת הדשן וסידור המערכה, ויכול לאומרה אפילו קודם אור היום). וכמבואר בתבואות שור, בסדר הקרבנות שבסופו, ס"ק יא (ואע"ג דבפרשה זו [של תרומת הדשן] איתא סידור ב' גזירים, וכתיב ביה בבוקר [צו ו, ה: וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר]. יש לומר דאפילו הכי כשרה בלילה). ולכן יכול לאמר קודם אור היום, הן פרשת תרומת הדשן והן סידור המערכה. ולענין רחיצת ידים מהכיור, תנינן זבחים יט, ב (קידש ידיו ורגליו ... בלילה, צריך לקדש ביום דברי רבי). רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ה ה"ח (קידש בלילה והקטיר החלבים כל הלילה, צריך לחזור ולקדש ביום לעבודת היום). אודות אמירת פרשת הכיור ותרומת הדשן, ראה לקמן סי"ט.
618. עמק ברכה סי' יט (פרשת התמיד ושאר עניני הקרבנות טוב לאומרם בעמידה, דומיא דהקרבת הקרבנות שהיו הכהנים עומדים בעבודה). הובא בהקדמת השל"ה עמוד העבודה פ"י (כתב אבי זקני החסיד ז"ל, וז"ל בספר עמק הברכה דף מ"ה, פרשת התמיד ... עומדים בעבודה), ובאליה רבה ס"ק י (שוב ראיתי בספר ווי העמודים שכתב בשם עמק ברכה, פרשת התמיד ושאר עניני קרבנות, טוב לאומרם בעמידה, דומיא דקרבנות). עולת תמיד ס"ק ח (ונראה לי דיש לומר פרשת הקרבנות בעמידה, דהא תנינא דיושב פסול בעבודה). וכן הובא בתבואות שור, בסדר קרבנות שבסופו ס"ק יב (כתוב בא"ז יאמר בעמידה, דיושב פסול לעבודה). וכן הוא לקמן סי' מח סעיף א (וטוב לומר פרשת הקרבנות מעומד, דוגמת הקרבתן שהיה מעומד). אבל לעיל מהדורא בתרא ס"ט (אבל אין צריך לומר מעומד), ושם נסמן (הערה קב ).
619. יד אהרן הגה"ט (וכן יש לומר מזמור לתודה מעומד. כן מצאתי במהר"י סרוג ז"ל). וראה לקוטי שיחות חי"ב ע' 28 הערה 52 (במהדו"ב (שם) אבל אין צריך לומר מעומד ... הרי זה רק בנוגע לפרשת הקרבנות, אבל לא בנוגע למזמור לתודה).
620. טור ושו"ע סעיף ז (כשיסיים פרשת העולה יאמר, יהי רצון מלפניך שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה, וכך יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים, מפני שהם באים נדבה). לבוש ס"ז (אבל אחר פרשת חטאת לא יאמר יהי רצון מלפניך וכו', מפני שאינו בא נדבה, ואם אינו חייב בו והוא מביאו, הרי הוא הביא חולין בעזרה, שאסור מן התורה). ב"ח (ואחר פרשת החטאת לא יאמר כו', משום דהאמירה היא במקום הקרבה, ושמא אינו מחויב חטאת, והוה ליה כאילו מביא חולין לעזרה). מ"א ס"ק יא (אבל אחר פרשת החטאת לא יאמר כן, לפי שאינה באה נדבה, אלא כשעבר בשוגג על דבר שזדונו כרת).
621. רש"ל בהגהותיו לטור, הובא בפרישה ס"ק יח (ואחר פרשת חטאת לא יאמר כן, פירוש, דוקא בנוסח שאר הקרבנות לא יאמר, אבל יכול לומר רבונו של עולם אם אני חייב חטאת יהי רצון מלפניך שיהא כאילו הקרבתי חטאת בזמנה), ובשו"ת סי' סד (מה שכתב הטור שאחר פרשת העולה יאמר יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי עולה בזמנה, וכן יאמר במנחה ובשלמים והאשם ... ואני נוהג לומר אחריהן רבונו של עולם אם אני חייב אשם לפניך, יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי אשם בזמנו. גם אחר חטאת יאמר כן). ב"ח (ומינה נשמע דאם אינו חייב חטאת לא תעלה לפניו יתברך אלא כקורא בתורה).
622. מ"א ס"ק יא (והב"ח כתב בשם רש"ל, שאחר חטאת יאמר אם נתחייבתי חטאת יהי רצון שיהא כו'. וקשה לי, שהרי תלמוד ערוך הוא בשבת דף ע"ב דחטאת בעי ידיעה בתחלה, דכתיב (ויקרא ד, כח) או הודע אליו חטאתו ... ואם כן אין מועיל תנאי אם לא ידע שחטא. לכן נראה לי לנהוג, דאחר פרשת האשם יאמר רבונו של עולם אם נתחייבתי אשם יהי רצון וכו', דאשם לא בעי ידיעה בתחלה, אבל אחר חטאת לא יאמר כלום. ובהכי מתיישבה דעת הטור על פי ההלכה). והוא האמור בטור (וכן יאמר בפרשת המנחה והשלמים והאשם. ואחר פרשת החטאת לא יאמר כן, לפי שאינה באה נדבה).
623. רש"ל וב"ח (שהובאו לעיל). עולת תמיד ס"ק ז (אמנם אפשר לומר יהי רצון על פי תנאי, אם חייב חטאת יהא כאילו הקרבתי חטאת, ואם לאו יהא כקורא בתורה). אלי' זוטא ס"ק י (ויאמר על תנאי, יהי רצון אם אני חייב חטאת יהא זה וכו', ואם לאו יהא כקורא בתורה, וכן באשם, רש"ל שם וב"ח).
624. תבואות שור, בסדר הקרבנות שבסופו אות ט (ועל עיקר קושית המג"א שמעתי מתרצים דהכי קאמר, אם נתחייבתי חטאת, פירוש, שמא עברתי שוגג ונודע לי אחר כך ונתחייבתי חטאת, אלא שעתה שכחתי הכל, יהא זה חשוב כו'. והטיבו אשר דברו). מור וקציעה (חושש שמא בא לידי חיוב חטאת, כגון שכבר היתה לו ידיעה לשגגתו וחזר ושכח, וביותר אנו בעונותינו שאין לנו מקדש ולא מזבח כפרה, קרוב הדבר לבוא לידי שכחה אפילו באה לידו עבירה שהיא בחטאת, דהיינו שנודע לו שחטא בשגגה, שמא בשעת אמירת הפרשה יצא הדבר מלבו, ונשכח ממנו שיש עליו חיוב חטאת, ויש לו תקנה בתנאי זה לדעת רש"ל, כשיאמר שאם נתחייב מעולם בחטאת, רוצה לומר על ידי ידיעה, שאע"פ שחזר ושכח ונתעלם ממנו החיוב אחר זמן, לא נפטר מחטאת).
625. של"ה מסכת תענית רב, א-ב (איך יאמר בשבת ויום טוב אחר פרשת העולה ומנחה ושלמים, יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי וכו', וקרבן יחיד גופיה אם היה קרב כהיום הזה הייטב בעיני ה', עד כאן לשון (אביו) בעמק ברכה. וזה לשון אחי הגדול מה"ר יעקב סג"ל בהגהות יש נוחלין (באזהרת התפילה, אות ט') ... וכשיאמר בשבת וביום טוב פרשיות ועניני הקרבנות, לא יכוין בהם לשם הקרבת קרבן, זולת קרבן התמיד והקטורת וקרבנות המוספין, כי [רק] הם קרבין בשבת ולא שאר הקרבנות. על כן כשקורא ועוסק בשאר פרשיות ועניני הקרבנות, לא יכוין בהן כאילו הקריב הקרבן, רק כקורא בתורה. ומה שכתב אבי מורי ז"ל בספרו עמק ברכה (סדר הקרבנות, סימן י"ח, הובא לעיל אות לח), שאין קורין בפרשיות הקרבנות בשבת ויום טוב, נראה בודאי שכוונתו לומר דוקא כשמכוין בקריאתו, כמו שצריך לכוין בקריאת פרשיות הקרבנות, דהיינו לשם [הקרבת] הקרבן. ותדע לך, שהרי שונין המשניות שבאיזהו מקומן, ומה לי הפרשיות ומה לי פירושיהן (עכ"ל הגהות יש נוחלין)). ואף שהשל"ה חולק עליו, מכל מקום אפשר שיודה שיכול לקרוא הפרשיות כקורא בתורה. ראה שלחן הזהב. מ"א שם (וכתוב בשל"ה דשבת ויום טוב לא יאמר יהי רצון, דאין קרבן נדבה בא בהם. אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה).
626. של"ה שם (דבר בעתו, טוב יותר שיעסוק בתורה מענינה של הפרשה של אותה השבת). מ"א שם ( ומכל מקום אם תלמיד חכם הוא, מוטב שיעסוק בפרשה דיומא).
627. מ"א שם (ובערב פסח וחול המועל וערב יום כיפור לא יאמר פרשת תודה. עסי' נ"א). והיינו שדינם כמו באמירת מזמור לתודה, שנתבאר ברמ"א סי' נא ס"ט (ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויום טוב או בימי פסח, שאין תודה קריבה בהם משום חמץ, ולא בערב פסח, ועיין לקמן סי' תכ"ט, ולא בערב יום כפור, ועיין לקמן סי' תר"ד, וכן נהגו במדינות אלו). וכן הוא לקמן שם ס"א (ומזמור לתודה ... נוהגין במדינות אלו שלא לאומרה בשבת ויום טוב, מפני שאין תודה קריבה בהן. וכן בימי הפסח אין תודה קריבה, משום חמץ שבה. וכן בערב פסח, כמו שיתבאר בסי' תכ"ט. וכן בערב יום כפור, כמו שיתבאר בסי' תר"ד). ובפסקי הסדור, שחרית (אין אומרים מזמור לתודה בשבת וביום טוב ולא בערב פסח וחול המועד של פסח ולא בערב יום כיפור). ומכל מקום אומרים פרשת תודה בשבת ויום טוב (כדלעיל סעיף הקודם), ולא מזמור לתודה (כמובא לעיל). וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ח"ו ע' נ. שלחן הזהב. שו"ע אדה"ז המבואר.
628. סעיף יג (בערב פסח וחולו של מועד אין אומרים מזמור לתודה, מטעם שנתבאר בסי' נ"א עיי"ש).
629. סעיף ו (ואין אומרים בו מזמור לתודה, מטעם שנתבאר בסימן נ"א עיי"ש).
630. ויקרא א, יא. ארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' יד (וכתב ה"ר יהודה בר יקר, טוב לומר עם הקרבנות פסוק זה ושחט אותו על ירך המזבח וכו', והוא בפרשת ואם מן הצאן קרבנו, כדאמרינן בויקרא רבה אמר הקדוש ברוך הוא, מעיד אני עליו שמים וארץ, בין עכו"ם בין ישראל בין עבד בין אמה, בשעה שהם קורין מקרא זה צפונה לפני ה', אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם). שו"ע סעיף ח (יאמר עם הקרבנות פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'). ט"ז ס"ק ח (דאיתא במדרש, אמר הקדוש ברוך הוא, מעיד אני עלי שמים וארץ, בין עכו"ם בין ישראל, בשעה שהן קוראין מקרא זה צפונה לפני ה' אני זוכר עקידת יצחק). לבוש ס"ח (שבשעה שאדם קורא מקרא זה, הקדוש ברוך הוא זוכר עקידתו של יצחק, שהיתה בזה המקום). וכן הוא בנוסח הסידור (אחר פרשת התמיד).
631. ויקרא רבה ב, י.
632. ב"י בשם ארחות חיים שם (וכתוב עוד שם, יש נוהגים לומר אחר ברכת התורה פרשת כיור (תשא ל, יז-כא), כי הא העבודה הראשונה, ואחר כך אומר תרומת הדשן (צו ו, א-ו), ואחר כך פרשת התמיד (פנחס כח, א-ח), ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת (תצוה ל, א-י), ופרשת סמני הקטורת ועשייתו (תשא ל, לד-לו), כי אחר הקרבת התמיד מקטירים הקטורת). שו"ע סעיף ט (יש נוהגין לומר פרשת הכיור, ואחר כך פרשת תרומת הדשן, ואחר כך פרשת התמיד, ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סמני הקטורת ועשייתו). מ"א ס"ק יב (כי אחר התמיד היו מקריבין הקטורת (ב"י א"ח)). וכן הוא בסידור בתפלת שחרית (נכון מאד לומר בכל יום פרשת תרומת הדשן וסידור המערכה). אבל השמיט פרשת הכיור. וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות. ואחר פרשת תרומת הדשן באה בסדור פרשת התמיד. ואחר כך באים פרשת סמני הקטרת (תשא ל, לד-ו), ושני פסוקים מפרשת מזבח מקטר קטרת (תצוה ל, ז-ח).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 33 עמודים.