ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא)תרמו דיני הדס

תרמו דיני הדס

ובו י"ד סעיפים

ענף עץ עבות

א וענף²⁶¹² עץ עבות²⁶¹³, דרשו חכמים²⁶¹⁴ שענפיו (פירוש עליו) חופין את עציו. שכן הוא משמעות הכתוב וענף עץ, כלומר שכל העץ הוא ענף, דהיינו שהוא מחופה בעלין על ידי שהן (עשוין בקליעה) שוכבין על אפיהן, עבות שעליו קלועין כמין קליעה²⁶¹⁵, דהיינו שהן מורכבין זה על זה כעין שלשלת ²⁶¹⁶ , ואיזה הוא, הוי אומר זה הדס:

ב ואינו נקרא עבות אלא אם כן יוצאין ממנו לפחות שלשה עלין מקן אחד²⁶¹⁷, כלומר שיוצאין שלשה עלין, או יותר, סמוכין זה לזה בעיגול אחד, שאין אחד מהם נמוך מחבירו. אע"פ שאין כל השלשה עלין יוצאין מעוקץ אחד, כיון שהן דבוקין זה בזה ועומדין בשוה בעיגול אחד הרי זה עבות²⁶¹⁸. אבל אם שני עלין הן עומדין בשוה דבוקים זה בזה, ועלה השלישי הוא למעלה מהם²⁶¹⁹, או שהשלישי יוצא למטה מהשנים ועולה ורוכב על גבי השנים²⁶²⁰, אין זה עבות אלא נקרא הדס שוטה²⁶²¹, ופסול כל שבעה²⁶²² אפילו בשעת הדחק שאי אפשר למצוא הדס אחר²⁶²³. ואין ליטול אותו אפילו בלא ברכה, כיון שאינו מין הדס הכשר כלל²⁶²⁴. עיין סימן תרמ"ט²⁶²⁵:

ג ולכתחלה מצוה לחזר אחר הדס שכולו עבות, דהיינו שכל הקינים של עלין היוצאין בכל אורך שיעורו, שהוא שלשה טפחים כמו שיתבאר בסי' תר"נ, יש בכל קן וקן שלשה עלין. ומכל מקום אם אין כולו עבות, כיון שרובו עבות, דהיינו שרוב קינים של עלין היוצאין בתוך אורך שיעורו, שהוא שלשה טפחים, יש בכל אחד ואחד מהם שלשה עלין, הרי זה כשר²⁶²⁶, ומותר לברך עליו לכתחלה ²⁶²⁷ :

ד ואם בתחלה היה כולו או רובו עבות ואחר כך נשרו ממנו עלין, אפילו נשר עלה אחד מכל קן וקן מכל הקינים של עלין היוצאין בכל אורך שיעורו²⁶²⁸, ואפילו מקצת הקינים נשרו עליהן לגמרי ולא נשתייר בהן אפילו עלה אחד, הואיל וברוב הקינים נשתיייר בכל אחד ואחד מהן רוב שיעור עבות, דהיינו שבכל אחד ואחד מהן נשתייר שני עלין שלמין שלא נשרו, הרי זה כשר²⁶²⁹:

ה הדס המצרי, שיש בכל קן וקן היוצא ממנו שבעה עלין, ונשרו מהן ארבעה עלין מכל קן וקן, הרי זה כשר, אף על פי שרוב עליו נשרו, מכל מקום הרי נשתייר שיעור עבות בכל קן וקן²⁶³⁰. אבל אם ברוב הקינים של עלין היוצאין ממנו נשרו חמשה עלין מכל אחד ואחד מהן, אפילו אם מיעוט הקינים לא נשר מהן כלל, והן שלמים שבעה עלין בכל אחד ואחד מהן, מכל מקום כיון שרוב הקינים נשרו רוב עליהן, וגם לא נשתייר בכל אחד ואחד מהן שיעור עבות, דהיינו שלשה עלין, הרי זה פסול²⁶³¹:

ו ובמדינות אלו שאין הדסים כשרים מצוין, נוהגין לברך על הדס שאין בו שלשה עלין בקנה אחד. אלא הן גדילים שנים על גבי שנים²⁶³². ויש שלמדו ²⁶³³ עליהם זכות, שלא אמרו שכל הדס שאין בו שלשה עלין בקן אחד הרי זה הדס שוטה אלא כשעלה השלישי ²⁶³⁴ :

ז והדסים האלו, כיון שאין בהן רק שני עלים בכל קן, לפיכך אם ברוב הקינים של עלין היוצאין באורך שיעורו שהוא שלשה טפחים נשר עלה אחד מכל אחד ואחד מהן, הרי זה פסול, שהרי ברוב הקינים לא נשתייר בכל קן וקן רוב שיעורי עבות, דהיינו שני עלין²⁶³⁵. וצריך ליזהר מאד בזה, דהרבה פעמים נושרים עלין הרבה מההדס ואין משגיחין על זה²⁶³⁶:

יבש

ח יבשו עליו, פסול²⁶³⁷, לפי שאין זה הדור²⁶³⁸. אבל אם לא הגיעו לכלל היבשות, אע"פ שכבר כמשו, כשר²⁶³⁹.

וכמה שיעור היבשות ²⁶⁴⁰ , כשהן נפרכין בצפורן²⁶⁴¹ כשממשמש בהן²⁶⁴², וגם²⁶⁴³ כלה כל מראה ירקות שבהן והלבינו פניהם, אז הן נקראים יבשים, שהרי אפילו אם תשרה אותן במים כמה ימים לא יחזרו למראיהן, והרי הן כעץ יבש שאפילו אם תשרה אותו במים כמה ימים לא יסור מעליו שם היבש, אבל קודם שהלבינו פניהם, אע"פ שהן נפרכין בצפורן מחמת יבישותן, מכל מקום אם תשרה אותן במים יום או יומים יחזרו לכמות שהיו במשמושן ובמראיתן²⁶⁴⁴:

ט אם יבשו רוב עלין של כל שלשה בדי הדס, ונשתיירו בכל בד ובד קן אחד שיש בו שלשה עלין לחין, כשר²⁶⁴⁵. והוא שקן הלח הזה הוא עומד בראש הבד²⁶⁴⁶, לפי שראש הבד הוא עיקר מראית ההדס שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו. ואם הוא יבש הרי אין ההדס הדר כלל, שעיקר הדרו תלוי בראשו²⁶⁴⁷:

י ואם השלשה עלין אלו שבראש הבדים אינן לחים גמורים, אלא הן כמושים, אע"פ שאם היו כל עלי הדס כמושים הרי הוא כשר²⁶⁴⁸, מכל מקום עכשיו שכולן יבשים אין הכמוש מציל מיד היבש שלא יפסול, אלא הלח ההדר הוא שמציל²⁶⁴⁹. ויש חולקין²⁶⁵⁰ על זה ואומרים, כיון שכמוש כשר, הרי הוא כלח לכל דבר, ומציל מיד היבש שלא יפסל. ויש לסמוך על דבריהם מיום שני של חג ואילך, שאין חיוב נטילת לולב בהן אלא מדברי סופרים²⁶⁵¹:

נקטמו

יא אע"פ שכל המינים של לולב שנקטמו ראשיהן פסולין²⁶⁵², לפי שאין זה הידור, אבל הדס שנקטם ראשו²⁶⁵³, אפילו נקטם גוף העץ²⁶⁵⁴ של הדס עם עליו, הרי זה כשר, לפי שההדס, כיון שהוא מרובה בעלין, הרי עליו הנשארין חופין את מקום הקטימה ואין הקטימה ניכרת²⁶⁵⁵. ויש חולקין²⁶⁵⁶ על זה ואומרים, דאף הדס שנקטם ראשו דהיינו שנקטם ראש העץ עצמו שהעלין יוצאין ממנו, כיון שראשו אינו מהודר, הרי זה פסול. ולפי דבריהם²⁶⁵⁷ אפילו אם לא נקטם ראשו אלא שהשלשה עלין שבראשו הן יבשים, אע"פ ששאר כל עלין הן לחין ומהודרין, מכל מקום כיון שהעלין שבראשו אינן מהודרין, הרי זה פסול. ויש להחמיר כדבריהם במקום שאפשר למצוא הדס אחר²⁶⁵⁸. אבל אם אי אפשר למצוא אחר, מותר לברך עליו ²⁶⁵⁹ ולסמוך על סברא הראשונה:

גדלו עליו ענבים

יב דרך עץ ההדס לגדל פרי הדומה לענבים. ואם יש באורך שיעור ההדס, שהוא שלשה טפחים, כל כך ענבים הללו יותר ממנין העלין הגדלין באורך זה, הרי זה פסול²⁶⁶⁰ אפילו מיום שני ואילך²⁶⁶¹, לפי שענבים הללו דרך מראיהן להיות שחור או אדום, וההדס מראיהו ירוק, והרי זה כמנומר, ואין זה הידור. לפיכך אם היה מראה הענבים הללו ירוק כמראה ההדס, כשר אפילו ביום ראשון, אע"פ שהן מרובין מעליו²⁶⁶²:

יג ואפילו אם היו אדומות או שחורות והיו מרובות על העלין ומיעט אותם, דהיינו שליקט והסיר מקצתן מההדס עד שהיו העלין מרובין על הענבין²⁶⁶³, בין שמיעטן מערב יום טוב בין שעבר ומיעטן ביום טוב, הרי זה כשר²⁶⁶⁴, ומותר לברך עליו לכתחלה²⁶⁶⁵. אבל לכתחלה אסור למעטן ביום טוב²⁶⁶⁶, אף על פי שמותר לתלוש פירות בשבת מענף התלוש מהאילן מערב שבת, כמ"ש בסימן של"ו²⁶⁶⁷, מכל מקום כיון שעל ידי תלישה זו מתכשר ההדס למצותו, הרי זה כמתקן כלי ביום טוב²⁶⁶⁸. ואפילו אם הוא אינו מתכוין כלל להכשיר את ההדס אלא כוונתו לאכול את הענבים ²⁶⁶⁹ , מכל מקום הרי על כרחו מתכשר ההדס ונעשה כלי על ידי תלישה זו, והרי זה כעין פסיק רישיה ולא ימות²⁶⁷⁰ שנתבאר בסי' ש"כ²⁶⁷¹ עיי"ש:

יד במה דברים אמורים, כשהוא צריך להדס הזה, שאין לו הדס אחר. אבל אם יש לו הדס אחר ואינו צריך כלל להדס הזה, מותר לו לתלוש הענבים כדי לאכלן ביום טוב²⁶⁷². ואע"פ שעל ידי זה מתכשר ההדס ונעשה כלי, מכל מקום כיון שהוא בעצמו אינו צריך להדס הזה כלל, הרי לא תקן כלום²⁶⁷³:

הערות

2612. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) ענף עץ עבות (ס"א-ז). (ב) יבש (ס"ח-י). (ג) נקטמו (סי"א). (ד) גדלו עליו ענבים (סי"ב-ד).
2613. אמור כג, מ.
2614. גמרא לב, ב (ענף עץ עבות, שענפיו חופין את עצו, ואי זה הוא הוי אומר זה הדס). טור ושו"ע ס"ג (ענף עץ עבות האמור בתורה, הוא ההדס, שעליו חופין את עצו).
2615. גמרא [ברייתא] שם (קלוע, כמין קליעה ודומה לשלשלת, זהו הדס). ופרש"י (שכולו ענף, שהעץ מחופה בעלין, על ידי שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן).
2616. גמרא שם (בעינן עבות), ופירש רש"י (מעשה שרשרת, שיהו מורכבין זה על זה). ודף יב, א ד"ה היינו (דההדס הוא עץ עבות על שם שהעלין מורכבין זה על זה כמין עבותות ושרשרות). והיינו דלא סגי במה שרוחב העץ מחופה בעלין, אלא גם אורך העץ צריך להיות מחופה בעלין, שהם מורכבין זה על זה. וראה דברי נחמיה סי' מח (נא, ג). ארבעת המינים. רשימות י"ד.
2617. גמרא שם (היכי דמי עבות, אמר רב יהודה, והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא), ופירש"י (שלשה עלין בקן אחד, יוצאין מתוך עוקץ אחד). טור ושו"ע שם (כגון שלשה עלין או יותר, בגבעול אחד).
2618. תוס' שם ד"ה תלתא (שמא בחד קינא מיקרי כשהם סמוכים ודבוקים זה בזה, אע"פ שכל אחד בעוקצו). רא"ש פ"ג סי' ח (ומיקרי שפיר כשהן סמוכין זה לזה בעיגול אחד, שאין אחד נמוך מחבירו, אף על פי שכל אחד בעוקצו). טור ולבוש ס"ג (כלומר שיוצאין ג' עלין סמוכים זה לזה בגבעול אחד בעיגול, שאין אחד מהן נמוך מחבירו).
2619. [2619] רמב"ם פ"ז ה"ב (אבל אם היו שני העלין בשוה זה כנגד זה, והעלה השלישי למעלה מהן, אין זה עבות). שו"ע שם.
2620. רש"י שם ד"ה תרי וחד (שני עלין בעוקץ אחד, ועלה אחד מלמטה, ועולה ורוכב על השנים). ריטב"א שם ד"ה היכי (שאין שלשתן עומדין בשורה, כי האחד עולה או יורד מעט בקן). לבוש שם (שני עליו בשוה בגבעול זה כנגד זה, והעלה הג' למעלה או למטה מהם). וראה לקמן (הערה 22 ), שאפשר יש מקום לחלק בין אם השלישי למעלה או למטה מהשנים.
2621. גמרא שם (לההוא (דתרי וחד, רש"י) הדס שוטה קרי ליה). רמב"ם ושו"ע שם (נקרא הדס שוטה).
2622. תמים דעים סי' רכז (עבות ודאי בעינן בכולהו יומי, דההוא לא מהדר אתי אלא מגופיה, דכתיב ביה עץ עבות, ושאינו, מינא אחרינא הוא). רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נט, א (וכתבו המפרשים בהדס שוטה פסול לז' ימים, דגרע מהדס יבש). מ"א ריש הסימן (פסולי דעבות פסול בכל ז' (תמים דעים רכ"ז).
2623. רמ"א ס"ג (ופסול אפילו בשעת הדחק).
2624. ב"י סימן תרמ"ט ד"ה וכל הפסולים (ונראה שדייק רבינו לכתוב כל הפסולים מחמת מום, לאפוקי אותם שפסולים מפני שאינן מינם, כהדס שוטה וצפצפה, דהנך לדברי הכל אין נוטלין אותם לעולם, ואפילו בשעת הדחק, כי היכי דלא ליתו למיטעי בהו). וראה חידושי צמח צדק פ"ג דסוכה (עב, ב).
2625. סכ"ג (אבל כל הפסולין מחמת שאינן מינן כלל, כגון הדס שוטה ... אין ניטלין בשעת הדחק אפילו בלא ברכה, גזירה שמא יטעו ויאמרו שגם מינים אלו כשרים הן ולכך הן ניטלין, ויטעו להכשיר[ן] אף שלא בשעת הדחק).
2626. ראב"ד בתמים דעים סי' רכח (מיהו בעינן כוליה שיעורא דהדס שיהא עבות למצוה, או רובו לעיכובא), ובהשגות פ"ז ה"ב (וצריך להיות כן כל השיעור, או רובו). הובא ב רא"ש פ"ג ס"י (הלכך למצוה בעינן כל שיעור הדס עבות, ואם אין אלא הרוב עבות, כשר). טור ו שו"ע ס"ה (למצוה בעינן כל שיעור אורך ההדס שיהא עבות, ולעיכובא ברובו). וכדלעיל סי' תרמה ס"ט (לענין לולב, דסגי ברוב עלין כשרים). מהלשון "בתוך אורך שיעורו" נראה לכאורה, שלא משנה אם הוא בראש ההדס, או מפוזר. וראה שערים מצויינים בהלכה סי' קלו ס"ק יא. ארבעת המינים. וכן נראה מלשון זה דסגי אם הבד הוא שלשה טפחים, אף אם הקינים מתחילים מעט גבוה יותר. ראה שיעורי הלכה למעשה ע' תנד.
2627. והיינו דאף ש"לכתחלה מצוה לחזר אחר הדס שכולו עבות", מכל מקום אם יש לו רק הדס "שרובו עבות", יכול לברך עליו לכתחלה. וכדלעיל סי' תרמה סי"ז (בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר, יש לסמוך על סברא האחרונה, ומותר לברך), ושם נתבאר ונסמן (הערה 70 ).
2628. משנה לב, ב (נפרצו (נשרו, רש"י) עליו ... פסול). גמרא שם (כיון דנתרי להו תרי, עבות היכי משכחת לה), לפירוש הרא"ה, הובא בר"ן טו, ב (רא"ה ז"ל סובר ... כל שהוא ממין עבות אלא שנשרו מקצת עליו, כל שנשאר רוב בכל קן וקן, והיינו שני עלין, כשר, דשפיר מיקרי עבות), ובריטב"א לב, ב (מורי נר"ו אומר ... שנשרו מקצת עליו, כל זמן שרובן קיים, שנשאר בכל קן וקן שני עלין, כשר, ושפיר מיקרו עבות). רא"ש פ"ג ס"י (ונפרצו דמתניתין היינו שנש[רו] רוב עבות של שיעור הדס ונשתייר המיעוט). קרבן נתנאל שם ס"ק ח (פירוש שנשרו רוב עליו מכל קן, דהיינו שלא נשאר רק עלה אחד בקן בשיעור הדס, דהיינו ג' טפחים). ט"ז ס"ק ח (והרא"ש כתב ... בענין הזה מיירי נפרצה דמתניתין, שנפרצו רוב השיעור במקום אחד, בהדס דעלמא דשיעורו ג', הוה נפרצו רוב מהם שנים). אליה רבה ס"ק ב (בהדס שאין לו אלא ג', אינו פסול אלא כשנשרו שנים, דלא נשארו אלא אחד). ופסולו משום שאין שמו נקרא עליו, כדלקמן סי' תרמט סכ"ג (הפסולין מחמת שאינן מינן כלל, כגון הדס ... נשרו רוב עלין).
2629. כדלעיל ס"ג (כיון שרובו עבות, דהיינו שרוב קינים של עלין היוצאין בתוך אורך שיעורו, שהוא שלשה טפחים, יש בכל אחד ואחד מהם שלשה עלין, הרי זה כשר). ואף בתרי רובי התירו בלולב, כדלעיל סי' תרמה ס"ט (ואם נחלקו רוב העלין של הלולב לשנים ברוב ארכן), והיינו דסגי אף אם רוב העלין הם רק ברוב ארכן. וראה ביאור הלכה ס"ה ד"ה ולעיכובא. ארבעת המינים.
2630. גמרא לב, סע"ב (תנו רבנן, נשרו רוב עליו ונשתיירו בו מיעוט כשר, ובלבד שתהא עבותו קיימת ... משכחת לה באסא מצראה, דקיימי שבעה שבעה בחד קינא, דכי נתרי ארבעה, פשו להו תלתא). טור ושו"ע ס"ד (יצאו הרבה בקן אחד, ונשרו מהם עד שלא נשארו אלא שלשה בקן אחד, כשר, אפילו נשרו רובם, כגון שהיו שבעה ונשרו מהם ארבעה ונשארו שלשה).
2631. ב"ח שם (ואף על גב דמשמע בגמרא דבאסא מצראה דהיינו שהיו שבעה עלין בקן ונשרו ממנו, אינו כשר אלא אם כן שנשארו שלשה עלין בקן ... איכא למימר דהתם שאני, דמאחר שנשר רוב העלין לפיכך בעינן דנשתיירו שלשה, שהוא שיעור עבות שלם, אבל כשלא היו מתחלה רק שלשה עלין, כשר אם נשתיירו שני עלין, כיון שלא נשרו רובן). ט"ז שם (יש לומר, דמתניתין איירי מהדס דעלמא שאין בו אלא שלשה, אבל בברייתא איירי בהדס המצרי שהוא שבע ונשרו רובן, אז בעינן שישתייר כל שיעור העבות, דומה להדס דעלמא שלא מתכשר בנשאר אחד, כיון שהרוב נשר ממנו, אלא צריך שישאר הרוב ממנו, הכי נמי במצרי, כל שנשר הרוב צריך שישתיירו בו שלשה והוא שיעור עבות).
2632. תרומת הדשן ח"ב סי' רנט (במרדכי פרק אלו דברים בברכות [רמה קפח] כתב בשם רבינו אפרים ז"ל [תשב"ץ ס' פו], ואיני מברך על הדס שוטה יבש ואין בו לחלוחית. משמע קצת דגם בימיו נהגו לברך עליו בלולב, דאם לא כן למה היו מברכים עליו לבשמים, אלא מטעם דאתעביד ביה מצוה כדמפרש בטור או"ח), והוא כדלעיל סי' רצז ס"ו (יש אומרים שמצוה לברך במוצאי שבת על הדס של מצוה, שהואיל שנעשה בו מצוה אחת יש לעשות בו מצוה אחרת). רמ"א ס"ג (ואיכא מאן דאמר בגמרא דכשר, ועל כן נוהגין באלו המדינות לכתחלה לצאת באלו ההדסים המובאים, ואין ג' עלין בגבעול אחד).
2633. מהרי"ק שורש מא ענף ב (נראה לענ"ד דאפשר לומר דבאותם המקומות שנוהגים בו לצאת באותו הדס, דסבירא להו דאין זה הדס שוטה, רוצה לומר, אותו שיש לו ב' עלין יוצאים מעוקץ אחד ממש והשלישי עולה על גביהן, דאפשר לומר שהוא כשר לדעת ... רש"י וז"ל, תרי וחד, שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד דמלמטה ארוך ועולה ורוכב על שנים עכ"ל. ולפי דבריו נוכל לומר דדווקא אותו שהעלה השלישי למטה מן השנים עולה ורוכב כו', הוא דמיקרי הדס שוטה, אבל אם הוא למעלה מן השנים, כמו שהוא באותו שאנו רגילין לקרוא לו הדס שוטה, אפשר שהוא כשר לרש"י). רמ"א שם (ויש מי שכתב דהדסים שלנו אין נקראים הדס שוטה, הואיל והם שנים על גב שנים, ואינן כהדס שוטה המוזכר בגמרא. ולכן נהגו להקל, כמו שכתב מהר"י קלון, ומהר"י איסרלן ז"ל בתשובותיהם).
2634. חסר סיום הסעיף. וראה מהרי"ק ורמ"א שהובאו בהערה הקודמת.
2635. ב"ח ד"ה ומ"ש ואדוני אבי (ובהדסים שלנו שהם שנים על גבי שנים, פשיטא שאפילו לא נקטם רק עלה אחד מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס פסול מאחר שלא היו שם מתחלה כי אם שנים בקן ולא נשאר רוב הקן. אליה רבה ס"ק ב (בהדס שלנו שאין לו אלא שנים, אם נשאר אחד פסול, וכן משמע מסקנת הב"ח)
2636. ט"ז סוף ס"ק ח (וצריך ליזהר בזה, דהרבה פעמים נושרים הרבה עלים מההדס ואינם משגיחים על זה).
2637. משנה לב, ב (הדס ... היבש פסול). טור ושו"ע ס"ו (יבשו עליו, פסול) .
2638. [2638] גמרא לא, א (יבש פסול ... לולב בעי הדר), וכדלעיל סי' תרמה סט"ז (לולב שיבשה ... פסול שאין זה נקרא הדור). ולענין הדס נתבאר ברש"י לג, א ד"ה ובראש (לאו הדר הוא). ט"ז ס"ק י (דכאן הוא משום הדר).
2639. ברייתא לא, סע"א (כמושין, כשרין). טור ושו"ע שם (כמשו, כשר). וקאי על כל הד' מינים. לענין ערבה יתבאר לקמן סי' תרמז ס"ו (אע"פ שכבר כמשה הרי זו כשרה), ולענין אתרוג מבואר לקמן סי' תרמח ס"א (אתרוג הכמוש, כשר).
2640. ראב"ד בתמים דעים סי' רלב (לפי שתמצא לפעמים שהדס יתייבשו העלין מפני האויר עד שיהיו נפרכים ביד, ועדיין הם ירוקים כתחלתם, ואומר אני שאין דנים אותם כיבשים, לפי שאם תשרה אותם במים יום או יומיים יחזרו לכמות שהיה במשמושם ובמראיהם. אבל משילבינו פניהם, אע"פ שתשרה אותם כמה ימים ולילות לא יסור שם היבש). הובא ב רא"ש רפ"ג. טור ושו"ע ס"ז (שיעור היבשות, אפילו אם נפרך בצפורן, אם עדיין ירוקים הם, כשר. ואינם נקראים יבשים אלא כשילבינו פניהם). שיעור היבשות בלולב נתבאר לעיל סי' תרמה סט"ז. ובערבה – לקמן סי' תרמז ס"ו. ובאתרוג – סי' תרמח ס"א.
2641. משאת בנימין סי' יז (דיבשים גמורין לא הוו עד דאיכא תרתי לריעותא, שילבינו פניו ושיהא נפרך בציפורן). מ"א ס"ק ו (כשילבינו פניהם, אחר שיפרכו בצפורן (מ"ב סי' י"ז)).
2642. רש"י בכורות לז, א ד"ה נפרכת (נפרכת, כשממשמשין בה). וכן הוא לעיל סי' תרמה סט"ז (לענין לולב).
2643. משאת בנימין שם. מ"א שם.
2644. ראב"ד שם. רא"ש שם. טור ולבוש ס"ו.
2645. ברייתא לג, א (יבשו רוב עליו ונשארו בו שלשה בדי עלין לחין (ובכל בד ובד שלשה עלין לחין, דבבציר משלשה עלין לא הוי עבות, רש"י), כשר). דעה הא' בטור ושו"ע ס"ח (יבשו רוב עליו, ונשתייר בראש כל בד מהג' בדין קן אחד ובו ג' עלין לחין, כשר).
2646. רב חסדא בגמרא שם (ובראש כל אחד ואחד), ופרש"י (שיהו עלין הלחין בראשי הבדים). טור ושו"ע שם ( בראש כל בד מהג' בדין) .
2647. רש"י שם ( אבל באמצעם לאו הדר הוא). רא"ש פ"ג סי' י (ובו תלוי ההדר, כי הוא נראה יותר מהאחרים). לבוש ס"ח (שהוא העיקר ובו תלוי ההדור, כי הוא נראה יותר מהאחרים, ולכך צריך שישאר הוא לח). ט"ז ס"ק י (דכאן הוא משום הדר, ואם אין הלח בראשו לא הוה הדר).
2648. כדלעיל ס"ח.
2649. ראב"ד בתמים דעים סי' רלב (הנה אם כולם כמושין, אין צריך לשלשה בדי עלי לחין, ואם הם יבשים ונשתיירו בו ג' בדי עלי לחין כמושין, פסולים, שאין הכמוש מציל מיד היבש, אלא הלח ההדור). הובא ב ר"ן טו, ב. דעה הא' בשו"ע ס"ט (אם אותם עלים שלא יבשו הם כמושין, יש פוסלין).
2650. טור בשם ה רא"ש פ"ג סי' י (ולא ידעינן חומרא זו מנין לו, דכיון שהכמוש כשר, דינו כלח לכל דבר). ריטב"א שם ד"ה ת"ר, בשם ה רא"ה (ולחין דקאמרינן, למעוטי יבשין, דהא אמרינן וכולן כמושין כשרים, ושלא כדברי ראב"ד ז"ל ... מפי מורי נר"ו). דעה הב' ב שו"ע שם (ויש מכשירין).
2651. כעין האמור לעיל סי' תרמה ס"כ (מיום שני של חג ואילך, שאין חיוב נטילת לולב בהן מדברי תורה אלא מדברי סופרים, יש להקל כסברא הראשונה). ודין הדסים יבשים בשעת הדחק יתבאר לקמן סי' תרמט סכ"ד.
2652. לענין לולב – לעיל סי' תרמה סי"ז. לענין ערבה – לקמן סי' תרמז ס"ד. ולענין אתרוג ראה לקמן סי' תרמח סי"ז.
2653. רבי טרפון ב משנה לד, ב (אפילו שלשתן קטומים), וכרב יהודה אמר שמואל בגמרא שם (הלכה כרבי טרפון). רי"ף טו, ב (ואיפסיקא הלכתא לקמן כרבי טרפון דאמר אפילו שלשתן קטומין). רמב"ם פ"ח ה"ה (הדס שנקטם ראשו, כשר). מלחמות שם (לא רבינו הגדול ז"ל אמרו, אבל כל הגאונים כך אמרו, ולא ערער אדם מהראשונים בדבר, וקבלתם תכריע), ובתשובות ופסקים להראב"ד סי' ז. רא"ש פ"ג סוף ס"י (כלשון הרי"ף). טור ושו"ע ס"א (הדס שנקטם ראשו, כשר), ודעה הא' בס"י (נקטם ראשו, כשר). וראה גם לקמן (הערה 48 ).
2654. רא"ש שם ס"ב (הדס והערבה אין העלין העליונים יוצאים מראש הבד, אלא לפעמים ראש הבד הוא חלק, הלכך ראש דידהו הוא ראש הבד ולא ראש העלין). ר"ן יד, א (עלי הדס, מתוך שאינו מגופו, לא מקריא נקטם סתמא אלא בשנקטם עצו). רמ"א ס"י (ולא מקרי נקטם אלא אם נקטמו העצים).
2655. רא"ש שם סי"ד (והא דמכשיר בהדס קטום טפי מלולב וערבה, פירש ה"ר ישעיה ז"ל, משום דענפיו חופין את עציו, ואין קטימתו נראית כל כך), והוא בפסקי רי"ד לד, ב. מלחמות שם (משום שההדס בעבותו תלוי הדרו שעליו חופין את עצו), ובהשגות לראב"ד שבתשובות ופסקים סי' ז (משום שההדס בעבותו תלוי הדרו שעליו חופין את עצו משא"כ בשאר המינין). הובא ב מגיד משנה שם ה"ו (וזה דעת הרמב"ן ז"ל לחלק ביניהן. ונתן טעם לדבר, מפני שהדס כל הדרו בעבותו שעליו חופין את עצו ואין קטימת הראש ניכרת בו, אבל בשאר המינין קטימת הראש ניכרת בהן ופוגמת בהדרן). מ"א ס"ק ז (משום שענפיו חופין ראשו (הרא"ש)). ט"ז ס"ק א (דשאני הדס שענפיו חופים את עצו ואין נראה הקטימה).
2656. ראב"ד בהשגות פ"ח ה"ה (כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול כסתם מתנתין), וה"ו (דרך אחד להדס ולערבה), ובתמים דעים סי' רכח. בעל המאור טו, ב (שחולק על הרי"ף הנ"ל). רא"ה במשנה שם (סתם משנה שלימה הוא נקטם ראשו פסול, וליכא מאן דפליג עלה). ריטב"א במשנה שם (והנכון כמו שפירש הרב בעל המאור ז"ל, זקנו של רבינו נ"ר ... קיימא לן כסתם מתניתין דלעיל דנקטם ראשו פסול, דומיא דשאר מינין ... מפי מורי רבינו נר"ו). ר"ן טז, ב (והיותר נכון הוא מה שפי' בה הר"ז הלוי ז"ל ... דקי"ל כסתם מתניתין דלעיל דנקטם ראשו פסול, דומיא דשאר המינין). דעה הב' בשו"ע שם (ויש פוסלים בנקטם ראשו).
2657. [2657] ב"י ד"ה ומ"ש הלכך (שהר"ן כתב לפסול ביבש ראשו, משום דכשם שראשו של הדס כשהוא לח מציל על הכל כך, כשהוא יבש פוסל. ונראה דלטעמיה אזיל, דפסל בנקטם ראשו. אבל המכשירים בנקטם ראשו, לא גרע יבש מנקטם), בשם ה ר"ן טו, ב (ומסתברא שכשם שראשו של הדס כשהוא לח מציל על הכל, כך כשהוא יבש פוסל את הכל). וכן הוא בריטב"א לג, א (ונראין דברים דכולה מילתא תליא בראש ההדס, שכשם שאם הוא לח מציל על השאר שהוא יבש כולו, כך אם הראש יבש פסול, ואף על פי שהשאר כולו לח. מפי מורי נר"ו), והוא בחדושי הרא"ה שם (הלכך יבשו בראש, וכל הבד לח, פסול). לבוש שם בדעה הב' (ויש פוסלין בין בנקטם בין ביבש בראשו). משא"כ לדברי המכשירים בנקטם, הוא הדין ביבש, כמובא בטור ושו"ע שם בדעה הא' (והוא הדין ליבש ראשו)
2658. מ"מ פ"ח ה"ה (ויש קצת אחרונים מחמירין כדברי הר"א ז"ל, וכן ראוי להורות). רמ"א שם (טוב להחמיר, במקום שאפשר באחר). ט"ז ס"ק א (וכתב המגיד דעם כל השבח הזה דחה הרמב"ן ראיות הראב"ד, ויש קצת מחמירין כדעת הראב"ד, וכן ראוי להורות). וראה גם לקמן סי' תרנא ס"א (ובשעת הדחק שאי אפשר למצוא ... יוצא ידי חובתו ... אפילו נקטם ראשו (עיין סי' תרמ"ו)).
2659. יראים השלם סי' תכב (רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון. והא דתנן נקטם ראשו פסול, לכתחילה קאמר, ויחזור אחר אחר, ואי ליכא אחר יברך עליה. ואשכחן דקתני פסול במקום דכשר בדיעבד). הובא במרדכי רמז תשמו. ב"ח ד"ה נקטם (ולענין הלכה נקטינן להחמיר במקום שאפשר באחר, אבל היכא דלא אפשר, כדאי הם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הראשונים לסמוך עליהן בשעת הדחק, ולברך עליו. ועוד דשיטת ה"ר אליעזר ממיץ והמרדכי שהביא דבריו ברורה דמתניתין בלכתחלה מיפרשא בדוקא). ומה שהתירו לברך עליו, הוא כדלעיל סי' תרמה סי"ז (בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר, יש לסמוך על סברא האחרונה, ומותר לברך), ושם נתבאר ונסמן (הערה 70 ).
2660. משנה לב, ב (היו ענביו (פרי שבו, שדומה לענב, רש"י) מרובות מעליו, פסול). טור ושו"ע ס"ב (היו ענביו מרובות מעליו ... פסול).
2661. בדק הבית סוף הסימן ([כתוב בארחות חיים ... ענביו מרובים מעליו כשר מיום ראשון ואילך], ולא משמע לי הכי, אלא כל שלא מיעט ענביו, לעולם פסול). מ"א ס"ק ד (ובבדק הבית כתב ... וכן נראה לי ... דחזזית באתרוג ... קי"ל דפסול בכל הימים, כמ"ש רמ"א בעצמו בסי' תרמ"ט ס"ד, דמנומר פסול בכל ז', ואם כן גם זה פסול). והוא כדלקמן סי' תרמט סי"ז (חזזית וכיוצא בו, שפוסלין כל ז' ימים), ושם סי"ט (ויש מכשירין בשאר הימים ... חזזית וכיוצא בהם, ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק שאי אפשר למצוא מינים אחרים). דין חזזית מבואר לקמן סי' תרמח סי"ט (הרי זה כמנומר ואינו הדור), ודין מנומר – שם סכ"ו (אתרוג המנומר פסול, שאינו הדור).
2662. גמרא לג, רע"ב (שנים ושלשה מקומות הוי מנומר, ופסול (דלאו הדר הוא, שהרי הענבים שחורות והעלין ירוקין, רש"י) ... אמר רב חסדא ... לא שנו אלא ענביו שחורות, אבל ענביו ירוקות, מיני דהדס הוא, וכשר. אמר רב פפא אדומות כשחורות דמיין). טור ושו"ע שם (אם ירוקות, כשר. ואם אדומות או שחורות, פסול). לבוש ס"י (פסול, שאין זה הדר). מ"א שם (הטעם משום הדר).
2663. משנה לב, ב (ואם מיעטן, כשר). טור ושו"ע שם (ואם מיעטן, כשר).
2664. גמרא לג, ב (ואין ממעטין ביום טוב. הא עבר ולקטן מאי, כשר). טור ושו"ע שם (עבר וליקטן ... הרי זה כשר).
2665. ואין אוסרים מטעם שעל ידי עבירה באה מצוה זו לידו, כדלקמן סי' תרמט ס"ה. וראה לעיל סי' תנד סי"ב.
2666. משנה שם (ואין ממעטין ביום טוב). טור ושו"ע שם (ואין ממעטים אותם ביום טוב).
2667. סעיף יד (יחור של אילן שנפשח מערב שבת מן האילן ובו פירות, מותר לתלוש ממנו הפירות בשבת).
2668. גמרא שם (קא מתקן מנא ביום טוב), ופרש"י (שהיה פסול ומכשירו). ושם ע"א (עבר ולקטן), ופרש"י (ואין ממעטין ביום טוב משום שבות, שדומה למתקן כלי ומכשירו). רמב"ם פ"ח ה"ה, ושו"ע שם (לפי שהוא כמתקן). לבוש שם (מפני שהוא מתקן מנא ביום טוב ודמיא למלאכה שאסורה). ומה שאמרו שהוא כמתקן, ולא מתקן ממש, ראה תוס' שבת קג, א סד"ה לא (יש לומר דאותו תיקון מועט, כמו מיעוט ענבים, דלא אסיר אלא מדרבנן). וכן הוא לעיל סי' שמ סי"ז (ואין קורעין את הנייר המותרים בטלטול כדי לשהשתמש בהם איזה תשמיש, מפני שהוא כמתקן כלי, עיין סי' תק"ח). ובסי' תקח ס"ב (שכל שהוא עושה ומתקן דבר הראוי להשתמש בו, הרי זה כמתקן כלי ביום טוב). אבל בתחלת הסעיף בסי' שמ סי"ז (אם על ידי זה מתקנו להשתמש בו איזה תשמיש, חייב משום תיקון כלי, אם מחתכו בסכין, ושם נסמן (הערה קט). וראה מראי מקומות וציונים. משולחן הארי ע' 308.
2669. גמרא שם (שלקטן לאכילה), ופרש"י (לענבים הללו מן ההדס על מנת לאוכלן, ואינו מתכוין להכשירו).
2670. גמרא שם (והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות). מ"א ס"ק ב (מי שצריך להדס, אף על פי שמלקטן לאכילה, הוי פסיק רישיה ואסור).
2671. סעיף כד.
2672. גמרא שם (הכא במאי עסקינן דאית ליה הושענא אחריתי). לבוש שם (לא ילקטו לאכילה ביום טוב, אלא מי שיש לו הדס אחר, שאין כוונתו לתקנו אלא לאכילה, שהרי יש לו הדס אחר לברך עליו). ט"ז ס"ק ה (ופריך והא פסיק רישא הוא, ומשני דאית ליה הושענא אחריתא). מ"א שם (דאחר שאין צריך לזה ההדס, מותר ללקטן לכתחלה לאכילה. ואף על גב שמתקן ההדס ממילא, הוי דבר שאין מתכוין).
2673. רש"י שם ד"ה לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי (ולא צריך להאי, הלכך אין כאן תיקון כלי, דלא צריכא ליה לאכשורה). תוס' שם סד"ה מודה (ובקונטרס פירש כאן, דכי אית הושענא אחריתי, אין כאן תיקון כלי), ובכתובות ו, א ד"ה האי (דשמא לא יצטרך לה, ונמצא שלא תיקן כלי, והלכך לאו פסיק רישיה הוא). וכן הוא לעיל סי' רפ סוף ס"ג (וכשאינו צריך לפתח זה, אין זה תיקון כלל, ולא עשה כלום). סי' שכח סל"ב (כשאינו צריך לתיקון זה ואינו מתכוין לו, אף שנעשה מאליו, אין זה חשוב תיקון כלל, והרי זה כאילו לא עשה ולא כלום). ומצויין שם למ"מ הל' שבת פי"ב ה"ב (וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל, שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי). ונתבאר לעיל סי' שיד ס"א (הערה ט).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 27 עמודים.