ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תפיליןהלכות תפילין לו דין דקדוק כתיבתן

לו דין דקדוק כתיבתן

ובו ו' סעיפים

א לכתחלה צריך לכתוב כתיבה תמה ושלימה¹⁰³¹ בתמונת האותיות, שלמדוה מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מהראשונים. אבל אם שינה, לא פסל ¹⁰³² , אלא אם כן הפסיד צורת האות לגמרי¹⁰³³, כמו שיתבאר:

ב זו היא תמונת האותיות¹⁰³⁴,

א צריכה להיות הנקודה העליונה עשויה כיו"ד¹⁰³⁵, ולפיכך צריך להיות בה ג' עוקצים כמו ביו"ד, עוקץ אחד למעלה¹⁰³⁶ לכתחילה ¹⁰³⁷ , ושנים למטה, אחד מימין הנוגע בגג האל"ף, ואם לאו פסולה כמו שיתבאר¹⁰³⁸, ואחד משמאל לכתחלה ¹⁰³⁹ . והוא לא יהיה נוגע בגגה, ואם נגע כשרה¹⁰⁴⁰, כמו שנתבאר סי' ל"ב¹⁰⁴¹.

ויו"ד זו צריכה להיות לכתחלה שיהיה פניה עם עוקציה שלמעלה הפוכים קצת כלפי מעלה¹⁰⁴².

וקבלה מהחסיד שתהא רגל יו"ד זו נוגעת באל"ף לכתחלה באמצע גגה, ולא בקצהו¹⁰⁴³.

וסוף הגג של צד ימין צריך לכתחילה שיהא עקום קצת כלפי מעלה¹⁰⁴⁴, ולא יהא עקום הרבה.

ונקודה התחתונה, פעמים שתמונתה כדלי"ת קטנה הפוכה על פי הסוד, וכן צריך להיות בתפילין על פי קבלת האר"י ז"ל¹⁰⁴⁵, ופעמים שתמונתה גם כן כיו"ד תלויה בתגה בגוף האל"ף, ולכן לכתחלה צריך שיהא לה עוקץ קטן לצד ימין למטה¹⁰⁴⁶.

ועל פי הסוד צריך שיהא עוקץ זה מכוון כנגד עוקץ העליון שעל היו"ד העליונה¹⁰⁴⁷:

ב (על פי הסוד צריכה להיות מרובעת למעלה כמו דלי"ת, ולא עגולה כרי"ש ¹⁰⁴⁸ ).

צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה ¹⁰⁴⁹ , שלא תהא נראית ככ"ף. ואם נראית ככ"ף פסולה. ואם ספק, אזי מראין לתינוק ¹⁰⁵⁰ .

וצריך לכתחלה שיהא לה בראשה מצד שמאל תג קטן¹⁰⁵¹.

ועל פי הקבלה יהא לה עקב עב למטה, כי תמונתה כמו דלי"ת תוך גרון של וא"ו, על כן צריך שיהיה לה זוית ¹⁰⁵² למעלה שתהא כמו דלי"ת, ועקב טוב¹⁰⁵³ למטה, שיהא במקום ראשו של וא"ו¹⁰⁵⁴:

ג צריך שיהא ראשה עב, ורגל ימין דקה תהיה לכתחלה, ויורדת מעט למטה יותר מירך שמאל¹⁰⁵⁵. וירך שמאל לא תהיה עקומה, אלא משוכה בשוה, ומוגבהת קצת כלפי דלי"ת¹⁰⁵⁶ לכתחלה.

ויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן, שימשוך רגל ימין מאמצע הראש, ולא מקצהו כמו בוי"ו. וכן כל ראשי שמאל¹⁰⁵⁷ שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן, ועל כן התגי"ן שעליהם נקראו זייני"ן ¹⁰⁵⁸ . אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן ¹⁰⁵⁹ , כמו שיתבאר¹⁰⁶⁰.

וירך ¹⁰⁶¹ שמאל תהא נמוכה, כדי להמשיך אות אצל ראש הגימ"ל, כי כן קבלה מהחסיד. ולכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה, יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן, כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה ¹⁰⁶² . וכשיכתוב ך' פשוטה אצל צד"י כפופה, טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין, כדי שיקרב קצת כ"ף הפשוטה לראשי הצד"י ¹⁰⁶³ . אבל בלי צורך לא יעקם שום אות, כי כן קבלה מהראשונים, שיהא כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל ¹⁰⁶⁴ :

ד צריך שיהא גגה ארוך ורגלה קצרה, שאם תהא רגלה ארוכה מגגה תדמה לכ"ף פשוטה, ותיפסל כשלא יקראנה התינוק ד'¹⁰⁶⁵.

ולכתחלה צריך שתהא הרגל פשוטה בשיפוע קצת לצד ימין ¹⁰⁶⁶ , ושיהא לה תג קטן בראש גגה מצד שמאל¹⁰⁶⁷.

וצריך ליזהר בתג שלאחוריה לרבעה, שלא תהא נראית כרי"ש ותיפסל על ידי קריאת התינוק¹⁰⁶⁸.

ויש מי שקבלה בידו שאינו די שיהא לה זויות חדה מלאחוריה, אלא לכתחילה יהא לה שם עקב טוב¹⁰⁶⁹, כי תמונתה כמו ב' ווי"ן סגורים, והעקב הוא נגד ראש הוי"ו אחד¹⁰⁷⁰.

ויעשה גם כן עוקץ קטן לצד ימין בולט על פניה למעלה, ועוקץ זה הוא כנגד ראש הוי"ו הב' ¹⁰⁷¹ :

ה צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה מצד שמאל¹⁰⁷², וגם באחוריה יעשה עוקץ קטן, שתהא מרובעת כמו דלי"ת, ולא עגולה כר' ¹⁰⁷³ .

והנקודה שבתוכה לא תהא סמוכה לגגה, אלא יהא ביניהם חלק כל כך בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבימה כשקורא בו¹⁰⁷⁴. ואם נגעה ממש בגגה, אפילו נגיעה דקה כחוט השערה, פסולה¹⁰⁷⁵.

ולא תהא הנקודה נגד אמצע הגג, אלא נגד סופו בצד שמאל¹⁰⁷⁶, ואם עשאה באמצע פסולה, וצריך לתקנה, אלא אם כן אין תיקון מועיל, אזי יש להכשיר אפילו לכתחילה, כמ"ש סי' ל"ב¹⁰⁷⁷.

ויש מי שקבלה בידו¹⁰⁷⁸, שהנקודה תהא דקה למעלה ועבה קצת למטה, כעין יו"ד, כי תמונת הה' היא דלי"ת ויו"ד (בכל ההי"ן, חוץ מההי"ן של שם הוי"ה ב"ה, שיש בהם קבלה אחרת כמו שיתבאר¹⁰⁷⁹). ותהיה הנקודה עקומה למטה לצד ימין ולא לצד שמאל, פן תדמה לתי"ו:

ו צריך להיות ראשה קצר, שלא תדמה לרי"ש¹⁰⁸⁰, ורגלה ארוכה, שלא תדמה ליו"ד¹⁰⁸¹ ותיפסל על ידי קריאת התינוק ¹⁰⁸² . וטוב שתהיה עגולה לצד ימין בראשה, שלא תדמה לזיי"ן. ואע"פ שראש הזיי"ן עובר מב' צדדין, מכל מקום יש לחוש שמא תינוק שאינו חכם ולא טפש יקראנה זיי"ן ותיפסל¹⁰⁸³.

ועל פי הסוד צריך להיות רגלה פשוטה בשוה ¹⁰⁸⁴ , ועביה מתמעט והולך מעט מעט עד שתהא חדה למטה¹⁰⁸⁵.

ועל פי קבלת האר"י ז"ל צריך להיות עוקץ קטן מצד שמאל בראש כל הווי"ן שבתפילין, ולא בספר תורה¹⁰⁸⁶:

ז צריך ליזהר שלא תהא רגלה ארוכה, שלא יתדמה לנו"ן פשוטה¹⁰⁸⁷ ותיפסל על ידי קריאת התינוק ¹⁰⁸⁸ . וראשה צריך להיות עובר מב' צדדין, שלא תדמה לוי"ו, ויהיה מרובע על פי הסוד¹⁰⁸⁹:

ח לכתחלה צריך לעשות לה חטוטרות על גבי ב' רגליה¹⁰⁹⁰, וגם תג קטן בראש רגל שמאל¹⁰⁹¹. אבל רגל ימין יהיה ראשו עגול לצד ימין¹⁰⁹² לכתחלה.

וב' רגליה צריכים להיות כב' זייני"ן¹⁰⁹³ לכתחלה. ועל פי קבלת האר"י ז"ל צריך להיות רגל הימנית כמו וי"ו בתפילין ¹⁰⁹⁴ , וקו החטוטרות שעל רגל הימין יהיה עב, ושעל רגל השמאל יהיה דק¹⁰⁹⁵.

ואם האריך החי"ת עד שנשתנה צורת הזייני"ן לגמרי, אפילו עשאה דלי"ת וזיי"ן וחטוטרות על גבו, פסולה¹⁰⁹⁶. ובתפילין אין לה תיקון, משום שלא כסדרן¹⁰⁹⁷. אבל אם לא עשה לה חטוטרות כלל, אפילו האריכה הרבה כשרה בדיעבד¹⁰⁹⁸:

ט צריך שיהא ראש ימין שלה כפוף מעט למטה¹⁰⁹⁹ לכתחלה, אבל לא יהיה כפוף הרבה¹¹⁰⁰ לכתחלה ¹¹⁰¹ .

וראש שמאל שלה יהיה כזיי"ן¹¹⁰² (לדברי המצריכים כן בכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ, אבל לפי קבלת האר"י ז"ל¹¹⁰³ תהיה כוי"ו ישרה בתפילין).

אבל ראש ימין לכתחלה יהיה עגול כוי"ו, ולא יהא ראוי להושיב עליו כתרי התגין, שאם ראש ראשון היה שוה והגון לתגין כמו ראש הב', לא היו מדלגין עליו להושיבם בראש הב', דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות. ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצד"י ושי"ן שבספר תורה כולם פניהם כלפי מעלה, ואין ראוין להושיב עליהן כתרי התגי"ן ¹¹⁰⁴ :

י צריך להיות עליה תג קטן מלמעלה ¹¹⁰⁵ לכתחלה ¹¹⁰⁶ .

וצריך לעשות ראשה כפוף בשמאלו למטה ¹¹⁰⁷ שיהיה כמו עוקץ קטן יורד למטה. ויהיה עוקץ זה קצר מרגלה, פן תדמה לחי"ת¹¹⁰⁸.

ורגלה יהיה כפוף קצת לכתחלה, להיטיב צורתה¹¹⁰⁹, ויהיה רגל קטן ולא גדול, פן תדמה לרי"ש¹¹¹⁰. ויהיה קצר ולא ארוך, שלא תדמה לוי"ו¹¹¹¹ ותיפסל על ידי קריאת התינוק ¹¹¹² .

ואם חסר עוקצה השמאלי ¹¹¹³ , ואין צריך לומר רגלה הימנית ¹¹¹⁴ , פסולה. ובשמאלי מועיל תיקון אפילו בתפילין, אבל לא בימני¹¹¹⁵, כמו שנתבאר בסי' ל"ב¹¹¹⁶:

כ כפופה, קבלת החסיד שהיא צריכה להיות עגולה מכל צד, ולא יהיה לה שום זויות לכתחלה¹¹¹⁷. ואם עשה לה זוית באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה. אבל אם עשה מלמטה ומלמעלה, הרי זו דומה לב' ופסולה ¹¹¹⁸ :

ך פשוטה צריך להיות גגה קצר, שלא תדמה לרי"ש. לכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה¹¹¹⁹. ואע"פ שכל האותיות אין למשכן ¹¹²⁰ , מכל מקום בדיעבד כשרות, אבל זו פסולה¹¹²¹ אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה כהלכתה ¹¹²² . ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות ¹¹²³ .

ומטעם זה לא יעשה לכ"ף פשוטה זויות למעלה, אלא תהיה עגולה כמו רי"ש, שאם כופפין אותה, שתיעשה כף כפופה, שאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה ¹¹²⁴ . ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה ¹¹²⁵ . ואין לה תיקון בתפילין ומזוזות, שדינה כרי"ש שעשאה כמו דלי"ת, שצריך לגרור את כולה ¹¹²⁶ , כמו שנתבאר בסי' ל"ב¹¹²⁷:

ל צריך להיות צוארו ארוך כוי"ו¹¹²⁸, וראשו עגול לצד ימין, ולצד שמאל זויות לראשו, כמו שהוא ראש הוי"ו¹¹²⁹, כי תמונת הלמ"ד היא כמו כף כפופה ועליה וי"ו¹¹³⁰.

ומטעם זה יהיה זנבה עב וכפוף היטב לפניה ¹¹³¹ , ותהיה עגולה מאחריה לצד ימין ככף כפופה¹¹³².

אבל לצד שמאל מקום חיבור גופה וצוארה, יהיה לה זויות בין סוף הוי"ו שיורד בדקות לצורת כף¹¹³³. וכל זה לכתחילה¹¹³⁴.

ועל פי הסוד צריך להיות לה ב' תגי"ן על ראש צוארה¹¹³⁵, ימינה גדול ושמאלה קטן¹¹³⁶:

מ פתוחה ומ"ם סתומה ¹¹³⁷ צריך שיהיו שוין לכתחלה בכל היכולת, שהרי שתיהן נקראות ממי"ן אלא שזו מ"ם פתוחה וזו מ"ם סתומה¹¹³⁸.

ולכן ¹¹³⁹ אין לעשות מ"ם פתוחה עגולה למעלה ולמטה בצד ימין, שאם יעשה בסתומה, שמא יתדמה לס' לתינוק שאינו חכם ולא טפש ¹¹⁴⁰ (ועוד כי האותיות צריכים להיות ניכרות מיד כשרואין אותן בראיה קלה, ולא עד שיסתכל בהן קצת), אלא תהיה להן זויות למטה בצד ימין לכתחילה ¹¹⁴¹ .

אבל למעלה יש שעושין שם עגולות ¹¹⁴² לכתחלה, כדי שתהיה תמונת המ"ם פתוחה ככ"ף כפופה ווי"ו ¹¹⁴³ . ומטעם זה אין עושין גג עגול, אלא מאריכים אותה בשוה עד כנגד קצה מושב התחתון, שעל ידי כן דומה גופה לכ"ף כפופה¹¹⁴⁴. ויש שעושין אותה שם מרובעת ¹¹⁴⁵ , ונמצא תמונת המ"ם פתוחה היא בי"ת ווי"[ו]¹¹⁴⁶. והעיקר כסברא הראשונה ¹¹⁴⁷ .

והחרטום צריך שיגיע עד כנגד מושב התחתון, כדי שיהא ראוי לסתום¹¹⁴⁸. ותמונתו לכתחלה היא כמו וי"ו עומדת מוטה קצת ולא הרבה. ולכן לא יהיה הפגם שבין הגג ובין ראש החרטום גדול כל כך, שיצטרך למשוך ממנה בעקמומיות ולא יהיה וי"ו עומדת¹¹⁴⁹:

ם סתומה כבר נתבאר ¹¹⁵⁰ שיש לעשותה עגולה בצד ימין לכתחלה, אבל לא למטה. וגגה יהיה עובר מחוץ לסתימה כעובי קולמוס, כי זהו שיעור הנקודה של מ"ם פתוחה, כי מ"ם סתומה גם כן תמונתה כף ווי"ו כמו הפתוחה, אלא שהוי"ו סותמתה¹¹⁵¹:

נ יהא ראשה כזיי"ן, לפי שצריכה להיות שוה לנו"ן פשוטה בכל היכולת לכתחלה, שהרי שתיהן נקראות נוני"ן אלא שזו כפופה וזו פשוטה ¹¹⁵² , והפשוטה צריכה להיות גם כן בענין שאם תכפפנה תהיה כפופה, כמו שיתבאר.

ויהיה הראש קצר, ומושבה התחתון משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש, שלא תדמה לבי"ת¹¹⁵³. וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה¹¹⁵⁴, כמו שנתבאר למעלה¹¹⁵⁵.

ותהיה עגולה גם מלמטה לצד ימין. וכן כל האותיות הכפופות צריכים להיות לכתחלה עגולות למטה, שאם תפשטנה תהיה פשוטה ¹¹⁵⁶ :

ן פשוטה, תואר צורתה כמו זיי"ן¹¹⁵⁷, אך שהיא ארוכה כשיעור שתהא ראויה להעשות נו"ן כפופה אם תכפפנה¹¹⁵⁸, כמ"ש למעלה בכ"ף פשוטה ¹¹⁵⁹ . ואם היא קצרה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם קוראה זיי"ן פסולה ¹¹⁶⁰ :

ס צריך שתהא מלמעלה גגה שוה לכתחלה, כי היא מחוברת מב' אותיות, כ"ף כפופה דבוקה עם וי"ו בסופה¹¹⁶¹. וצריך שתהא עגולה בג' זויותיה ¹¹⁶² . וגגה למעלה יהא לכתחלה עובר חוץ לסתימה כעובי קולמוס, שהוא שיעור גגו של וי"ו הדבוקה בסופה¹¹⁶³:

ע יהיה ראש הראשון כעין יו"ד, שפניה מעט למעלה, מטעם שנתבאר למעלה באות ט' ¹¹⁶⁴ .

וגופה יהיה בעמידה, כדי שיוכל להסמיך אות אצלה¹¹⁶⁵.

וראש הב' הוא כמו זיי"ן עומד בה, מטעם שנתבאר למעלה שם¹¹⁶⁶. אבל על פי קבלת האר"י ז"ל, יהיו ב' קוין של העייני"ן שבתפילין כשתי ווי"ן ישרות ¹¹⁶⁷ :

פ כפופה, קבלה מהחסיד לעשות לה זויות לכתחלה למעלה בצד ימין, מבפנים ומבחוץ ¹¹⁶⁸ , אבל למטה תהיה עגולה מבחוץ, כמו כל הכפופות שצריך להיות עגולות למטה¹¹⁶⁹ לכתחלה, אבל מבפנים שם תהא לה זויות, כדי שיהא בלבן שבפנים צורת בי"ת, כי כן קבלה מהחסיד¹¹⁷⁰:

ף פשוטה, צריכה להיות עגולה למעלה בצד ימין לכתחלה, כמו שהכפופה היא למטה¹¹⁷¹. אבל קבלת החסיד לעשותה מרובעת למעלה, כמו שהכפופה היא למעלה¹¹⁷².

וצריכה להיות ארוכה לכתחלה כשיעור שתהיה ראויה להעשות פ' כפופה אם תכפפנה¹¹⁷³:

צ כפופה, ראשה הראשון יהא כפוף קצת כלפי מעלה¹¹⁷⁴, מטעם שנתבאר למעלה¹¹⁷⁵.

ויריכה ידביק באמצע צווארה, ולא למטה, פן תדמה לעיין¹¹⁷⁶.

וראשה הב' כמו זיי"ן¹¹⁷⁷, מטעם שנתבאר למעלה¹¹⁷⁸.

וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה, ומושבה משוך לצד שמאל היטב¹¹⁷⁹. כי תואר גופה היא כמו נו"ן כפופה ויו"ד עליה¹¹⁸⁰.

ותהיה עגולה למטה בצד ימין לכתחלה, כמו בכל הכפופות ¹¹⁸¹ .

ועל פי קבלת האר"י ז"ל¹¹⁸² כל הצד"י שבתפילין יהא ראש ימין כמו יו"ד הפוכה, ושמאלה נו"ן כפופה:

ץ פשוטה תהא ראשה כמו של כפופה¹¹⁸³, ורגלה תרד למטה מדבוק הראשים לכתחלה, בכדי שיהא ראוי לעשותה כפופה¹¹⁸⁴:

ק צריך להיות תג קטן על גגה בצד שמאל¹¹⁸⁵ לכתחלה.

ויריכה הימנית צריכה להיות עקומה היטב לצד רגל שמאל התלויה¹¹⁸⁶. ויש למשוך רגל שמאל התלויה באלכסון קצת לצד ימין¹¹⁸⁷:

ר תהיה עגולה ממש מאחוריה למעלה, שלא תדמה לדלי"ת, ותיפסל על ידי קריאת התינוק. ויריכה קצר, שלא תדמה לכף פשוטה¹¹⁸⁸, ותיפסל על ידי קריאת התינוק ¹¹⁸⁹ :

ש ב' ראשיה הראשונים יהיו כעין יו"ד¹¹⁹⁰ שפניה למעלה¹¹⁹¹, מטעם שנתבאר למעלה¹¹⁹². וראשה הג' כעין ז', מטעם שנתבאר שם ¹¹⁹³ . ולפי קבלת האר"י ז"ל¹¹⁹⁴ כל השיני"ן שבתפילין יהיו ג' קוין כג' ווי"ן ישרות.

וצריך לדבק ראש האמצעי לצד שמאל למטה¹¹⁹⁵. ולא יהא מושב רחב למטה, אלא חד לצד שמאל לכתחלה, ואז יהיו כל הג' ראשים עומדים למטה על רגל אחת, כמו הקו"ף והרי"ש¹¹⁹⁶:

ת קבלה מהראשונים שיהיה גגה עם רגל ימין כמו דלי"ת¹¹⁹⁷.

ורגל שמאל, יש שעושין כעין וי"ו הפוכה¹¹⁹⁸. ויש שעושין כמו ד' קטנה ההפוכה¹¹⁹⁹. וכל מקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג¹²⁰⁰. וכל זה לכתחלה:

ג כל האותיות צריכים להיות גולם אחד, כגון יוד"י האל"ף והעי"ן והפ"א והצד"י והשי"ן ורגלי התי"ו, צריכים להיות נוגעות באות, ובאחת שאינה נוגעת, פסולין¹²⁰¹ התפילין עד שיתקנו¹²⁰². ואין קריאת התינוק מועלת בזה, כמו שנתבאר בסימן ל"ב¹²⁰³. וכן מ"ם סתומה וסמ"ך צריכין להיות מודבקות וסמוכות לגמרי¹²⁰⁴, ואפילו פירוד דק כחוט השערה פוסל בהם. וכן בשאר אותיות.

חוץ מרגל הה' והקוף, שאין להם ליגע, ואם נגעו פסולין התפילין, ואין תיקון מועיל בהן, כמו שנתבאר שם¹²⁰⁵:

ד כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה, או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם יודע לקרותה כהלכתה, כשרה¹²⁰⁶. אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתה, אין קריאת התינוק מועלת¹²⁰⁷, כמו שנתבאר בסי' ל"ב¹²⁰⁸:

ה אותיות שעטנ"ז ג"ץ¹²⁰⁹, והוא הדין נו"ן פשוטה וצ' כפופה¹²¹⁰, בכל מקום שהם, צריך לזיינן בג' תגין קטנים¹²¹¹.

וצריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האותיות, וכל אחד נפרד מחבירו. ואם אינן נוגעין בגוף האות, או שנוגעין זה בזה פסולין¹²¹², וצריך לתקנן לכתחלה ¹²¹³ .

אבל בדיעבד אפילו לא עשה להן כלל תגין, כשרין¹²¹⁴. ויש פוסלין אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ¹²¹⁵. ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה ולתקנן¹²¹⁶.

ואפילו בתפילין מועיל תיקון, ואין בזה משום שלא כסדרן, הואיל וגוף האות צורתו עליו¹²¹⁷:

ו ונהגו הסופרים לעשות עוד תגין בכמה מקומות¹²¹⁸, ואין חשש בזה¹²¹⁹, רק שיזהרו מאד כשעושין על היו"ד או על הוא"ו, שיעשו תגין דקין, שלא תתקלקל צורות הוא"ו או היו"ד¹²²⁰:

הערות

1031. גמרא לד, א (אמר קרא וכתבתם, כתיבה תמה). שבת קג, ב (וכתבתם (שלם כהלכתה, רש"י), שתהא כתיבה תמה). וכדלעיל סי' לב ס"ה (וכתבתם, דרשו חכמים שיהא כתב תם ושלם), וס"י (שבמזוזה נאמר כתיבה בפירוש, ותפילין הוקשו למזוזה, שנאמר וקשרתם וכתבתם. שמפני זה צריך גם בספר תורה ותפילין כתיבה תמה, ממה שנאמר במזוזה וכתבתם, ולמדין הימנה לתפילין בהיקש, ולספר תורה בגזירה שוה), וסט"ז (כבר נתבאר שצריך להיות כתיבה תמה ושלימה). אלא דלעיל שם מיירי באות שנדבקה בחברתה, ושלא יהי' נקב באות. וכאן מיירי שלא דייק בצורת האות שלמדוה מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מהראשונים.
1032. רמ"א ס"א (ולכתחלה יכתוב בכתיבה תמה, כמבואר בטור ובשאר פוסקים, והוא ידוע אצל הסופרים. מיהו אם שינה בצורת הכתב, אינו פסול). ומבאר כאן דהיינו אף ב"בתמונת האותיות, שלמדוה מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מהראשונים". וכדלקמן באות דלי"ת "ולכתחלה צריך שתהא הרגל פשוטה בשיפוע קצת לצד ימין" , ושם נסמן (הערה לו ). ונתבאר באותיות הרב ע' שלה ואילך, וע' שנ ואילך. חידוש סופרים ס"ק ב. קובץ הערות וביאורים א'רס ע' 57.
1033. או שנדמה לאות אחרת, כנזכר פעמים רבות בהמשך הסימן שהוא פסול. וכאן הזכיר רק "הפסיד צורת האות", שנפסלת משום "כתיבה תמה". וראה זכרון רפאל משה ע' 5. חידוש סופרים ס"ק ד. וראה לעיל סי' לב סכ"ב (אע"פ שהאות ניכרת היטב פסולה), ושם נסמן (הערה קעז ).
1034. אחר שערך רבינו סימן זה עם פרטי הלכות תמונת האותיות, תיקן רבינו מחדש את ציור כתיבת האותיות, ולימד אותם את סופר הסת"ם שלו ר' ראובן מיאנאוויץ, ואחר כך מסר הסופר ר' ראובן את פרטי ההוראות האלו אל תלמידו, ומהם הגיעו לידינו, וכתב זה מכונה אצלנו "כתב המיוחס לרבינו". על כתב זה סמכו רבותינו לאורך הדורות: בתיק מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי (ע' סה) מובא, שכאשר התיישב כ"ק אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, הזמין אצל הסופר ר' ראובן מיאנאוויטש שיכתוב ג' ספרי תורה עבור בית הכנסת בליואוויטש. כשבאה שאלה בכתיבת האותיות אל אדמו"ר הצמח צדק, פנה בשאלה זו (שער המילואים ח"ה סי' א) אל דודו מהרי"ל מיאנאוויטש (אחיו של רבינו), וביקש ממנו (ימחול נא על כת"ר הרמה, לשאול פי הסופר מובהק ר' ראובן נ"י, אולי שמיעא לי' מיני'). והשיבו מהרי"ל (ביום מחר אי"ה אראה את מה"ר ראובן סופר, ואשמע ממנו). בשו"ת צמח צדק חיו"ד סי' רז אות ג (ולמעשה צויתי להעתיק לו מהספר תורה שכתב הסופר המפורסם של אאזמו"ר נ"ע ה"ה הסופר מ' ראובן ז"ל, ויעתיקו לו השורות, הכל כפי שנכתב שם, ועל זה יכול לסמוך). כתב זה מכונה אצל הצמח צדק "סת"ם שלנו" – בסי' יח אות ו (אכן בסת"מ שלנו ראיתי הנון כפופה כמ"ש מהר"מ גלאנטי ... והנה לפי תמונת הממין בסת"מ שלנו, המם פתוחה עגולה למעלה לצד ימין, והמם סתומה מרובעת בזויות מכל צדדים), וכדלקמן (הערה קיז והערה קכב ). באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חי"ג אגרת ד'תתיא, כתב אל הר"ר אהרן אקסעלראד בי"ח אדר תש"א (אביו החשוב ר"מ נ"ע סופר ... הכתיבה למד אצל הסופר המפורסם החסיד ר' זונדל, תלמיד מובהק להסופר המהולל ומשובח בפי כל הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זי"ע, החסיד המפורסם ר' ראובן נ"ע מיאנאוויטש, אשר הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לימד אותו את כתיבת תמונת האותיות, וגילה לו הסוד בעשיית הדיו). ובח"ו אגרת א'תרז, כתב אל הר"ר מנחם זאב גרינגלס בט"ז מ"ח תש"ב (יכתוב לי אם הוא יודע את הכתיבה בתמונה המיוחדת לכ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע). שוב כתב לו שם אגרת א'תרכב, בכ"ט מ"ח תש"ב (חבל שלא נתרגל בכתיבה יפה בתמונת הכתיבה של ר' ראובן סופר נ"ע). * אחרי מלחמת העולם השנית, לא נמצאו סופרים שלמדו איש מפי איש את פרטי הוראות רבינו בכתיבת האותיות. בכ"ח מנ"א תשי"ב כתב הרבי אל אחד בכפר חב"ד, באגרות קודש ח"ו אגרת א'תת (שמעתי שיש מי שהוא מעונין לסדר תעשיית בתים של תפילין וכן כתיבת פרשיות. ואם יש לסדר תעשי' כזו שתהי' מהודרת, ואותיות הכתב יהיו כצורת זו שפסק אדמו"ר הזקן, ובטח יש למצוא באה"ק ת"ו אותם היודעים בזה במסורה סופר מפי סופר, אזי לדעתי יש להתענין בהצעה כזו). ובכ"ט טבת תשי"ד, כתב אל הר"ר מנחם זאב גרינגלס, בחכ"א אגרת ז'תתקצג (במ"ש אודות תמונת האותיות שכתב לי מוה"ר יעקב שי' זילבערמאן, הנה מכתבו נתקבל, וכפי שרואה אני ממכתב כת"ר שי', הרי, כנראה, שאין להנ"ל קבלה איש מפי איש, אלא רק שמדייק בתמונת הפרשיות שראה. ולכאורה, בענינים כמו אלו צריך לשמוע איש מפי איש – מה בדוקא ומה בא בהזדמן, אבל אינו בדוקא. וכדאי לחפש אם ימצאו כאלה). בהמשך לזה כתב הרבי אל הסופר הר"ר יעקב זילברמן ממונטריאל, בג' שבט תשי"ד, ח"ח אגרת ב'שפב (מאשר הנני קבלת מכתבו ותוכנו שינוי צורת האותיות בכתב ע"פ רבינו הזקן לגבי הנהוג אצל השאר, וכנראה ממכתבו שאין זה אצל כת"ר קבלה איש מפי איש, אלא שדייק ומדייק בפרשיות שקבלה שנכתבו על ידי סופרי חב"ד, שבזה הרי יש ספק מהו בדיוק ובדוקא ומהו באקראי ולא בדוקא, אולי כדאי שכת"ר שי' כמומחה בזה יחקור, אפשר ימצא מקבל איש מפי איש בציור אותיות כנ"ל, ות"ח מראש). ובכ"א תמוז כתב שוב אל ה"ר מנחם זאב גרינגלס, בח"ט אגרת ב'תתכב (זה מזמן שעניתי להרה"ח מוה"ר יעקב שי' זילברמן בהנוגע לציור אותיות כתב חב"ד ששלח לי אז, ובקשתיו אפשר ימצא מקבל איש מפי איש בציור אותיות הנ"ל, ולא רק ממה שמצא בפרשיות, שאז לא תמיד ברור מהו בדיוק ובדוקא ומהו באקראי, או רק לשם הידור) ובד' אלול תשט"ו, כתב אל הר"ר שמואל יהודה ויינפלד, בחי"א אגרת ג'תשמג (בכלל בהנוגע לתמונת האותיות וכיו"ב, הרי זה ענין שמקבלים אותו מפה אל פה ועל ידי ציורים, אבל קשה לבאר הפרטים בכתב. ולכן יחפש באה"ק ת"ו מבין אנ"ש הבקיאים בהנ"ל, ואפשר גם אלו שכותב אודותם יש לסמוך עליהם – אם קבלו זה במסורה מומחים וספרים מובהקים. שבודאי יכול לברר זה, ומהם יוודע הפרטים). ובאותו יום אל ה"ר חיים סאשיטסקי, שם אגרת ג'תשמה (בהנוגע לתמונת האותיות אשר בסת"ם שבנוהג חב"ד, הנה כמה שינוים ישנם ממה שכתב רבנו הזקן בשו"ע שלו, וכמדובר בכמה מקומות בטעם השינוי שבין פסקי רבנו בשולחנו הטהור והפסקים שלו בסידורו ובמה שהנהיג בהנוגע לפועל, ועיין גם כן שער הכולל בתחלתו, קונטרס פסקי הסידור להרב נאה ועוד, ובהשייך לתפילין ביחוד, ידוע הכתוב בבית רבי פרק יו"ד, אשר התפילין תיקן רבנו הזקן על פי קבלת הראשונים וקבלת האריז"ל בכתיבתם תיקונם והנחתם עיי"ש, והן הדברים הנלמדים מפה אל פה מסופר לסופר, וקשה לבארם ככל הצורך בכתב, ואין הכתב משמש אלא בתור עזר להנאמר בעל פה, ולכן בשאלה כהנ"ל וכיו"ב, יתדבר עם סופר סת"ם כמנהג חב"ד, ויבאר הפרטים). ובכ"ב טבת תשט"ז כתב אל מוהרש"י זוין, בח"י אגרת ג'טו (הנה זה חדשים שהנני משתדל לברר המסורת בכתיבה אצל סופרי אנ"ש, בתפילין וגם בס"ת, ולעת עתה לא העליתי מרגלית בידי, כי אין ידיעות ברורות בזה. ואפשר נודע בין אנ"ש באה"ק ת"ו? ... ובכל אופן כדאי לקבץ הידיעות, ויהי' עכ"פ שיבא מכשורא. ואפשר יודיעני כת"ר למי לפנות בזה באה"ק ת"ו). ובכ"ח תשרי תשי"ז, כתב אל הסופר הר"ר חיים מאיר גרליק, בחי"ד אגרת ד'תשפט (ובהזדמנות זו אתענין לדעת אם יודע ברור צורת האותיות הנהוג בין חסידי חב"ד ע"פ רבנו הזקן ואם כן, ממי קבל מסורה זו, והסמכות של זה שמסרו זה, וכל המפרט בכגון דא ה"ז משובח). ובכ"ב שבט כתב אל ה"ר ישראל רוזנצווייג, שם אגרת ה'קנה (ובודאי יש למצוא באה"ק ת"ו סופרים אשר ידועה להם תמונת האותיות על פי המסורה מרבנו הזקן). ובכ"ז מנ"א תשי"ח כתב אל הר"ר ישראל זוסמן דבורץ, בחי"ז אגרת ו'תסד (במ"ש בעניני סופרות וציור האותיות כפי שיטת חב"ד לא אזדמן מילתא לשמוע בזה הוראות, והרי בכגון דא העיקר הוא מסורת מסופר לסופר, פה אל פה, ויש לחפש את אלו שיש להם מסורה בזה ולחקור מהם). וכמבואר בשערי תשובה סי' לב ס"ק א (ובענין תמונת האותיות והתגין המבואר שם, ראוי לסופרים יראי ה' שילמדו אותם איש מפי איש, דהיינו שיבחור לעצמו סופר מומחה ובקי שילמדנו מפה לאוזן, וגם יראהו באצבע כזה ראה וקדש). * כך עד תשרי תשל"ט, שאז פורסם בקובץ יגדיל תורה חכ"ו ע' לט, תצלום הפרשיות שהיו אצל מוהרש"ז גורארי', שכתב אודותם (כאשר ביקש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לצלם ולברר את צורת האותיות על פי כתב הר"ר ראובן, מסרתי תפילין אלו לידי כ"ק אדמו"ר שליט"א, אשר הראה אותם לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. ולאחר שראה אותם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אמר, שהוא מסופק אם הם של הר"ר ראובן, או של תלמידו, אשר ידוע שהי' כותב בדוגמת מו"ר הר"ר ראובן, אך מכל מקום לא הצליח לייצר את הדיו באופן טוב כל כך כמו"ר הר"ר ראובן). באותו גליון נדפס גם ציור האותיות שנכתבו על פי מה שרשם הסופר הרה"ת ר' שמשון כהנא, שבהם מודגשים ובולטים כל דקדוקי האותיות – על פי כתב הנ"ל. בהמשך לזה נדפסה סדרת הערות של כמה מסופרי אנ"ש, על פרטי השינויים שבין הכתב המתואר בסימן שלפנינו, לבין הכתב המיוחס לרבינו (שם ע' מא ואילך. כז ע' קכב ואילך. כח ע' קפז ואילך. מו ע' קעט ואילך). באותה שעה התחילו דיונים בין כמה מאנ"ש, אם יש להשתדל לכתוב סת"ם בכתב המיוחס לרבינו שהגיע לידינו, למרות המובא לעיל מאגרות קודש, שאינו דומה ללימוד איש מפי איש מה בדיוק היו ההוראות של רבינו. באותה תקופה הורה הרבי אל הסופר הרב ישעיה מטלין ואל הסופר הרב אליעזר צבי זאב צירקינד, לכתוב עבורו מזוזות ב כתב אדמו"ר הזקן על פי הפרשיות המיוחסות לסופרו האישי, ר' ראובן מיאנוביץ , כפי שסיפר ב"כפר חב"ד" 996 ע' 45 (אני יכול לגלות לך, שהרבי ביקש שאכתוב מזוזות "כתב חב"ד" בשביל ביתו, ואכן כתבתי. אגלה לך עוד דבר: גם מהרב מטלין ביקש הרבי שיכתוב מזוזות "כתב חב"ד" בשביל ביתו, ואכן הוא כתב. כאשר נתבקשתי לבדוק את המזוזות בביתו של הרבי, ראיתי את המזוזות שכתב הרב מטלין, ואכן הן ב"כתב חב"ד"). וכן נדפס ב"כפר חב"ד" שם תצלום מפרשיות התפילין של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בכתב זה המיוחס לרבינו. גם נדפס (בסוף הספר אגרות קודש אדמו"ר מוהר"ש נ"ע) תצלום חלק ממגלת אסתר, שכתב כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע בכתב זה המיוחס לרבינו. בשנת תנש"א הוציא לאור ה"ר משה ויינר את הספר "אותיות הרב", שם האריך לדון בכל אות איך היא לפי האמור בסימן שלפנינו, ואיך היא בכתב המיוחס לרבינו. ועוד הוסיפו לדייק בפרטים שבכתיבה זו בספרים "כתב חב"ד". "באתריה דרב", ובכמה מאמרים שבקובץ הערות וביאורים ועוד. * עיקר הדיון הוא בפרטים שלא נזכרו בשוע"ר, ונמצאים בכתב של סופרי חב"ד, "שאז לא תמיד ברור מהו בדיוק ובדוקא ומהו באקראי, או רק לשם הידור". אמנם בפרטים שנתפרשו בשוע"ר שיש לעשותם באופן אחד, ואילו בכתב המיוחס לרבינו הוא באופן אחר, בזה לכאורה אין לומר "צריך לשמוע איש מפי איש – מה בדוקא ומה בא בהזדמן, אבל אינו בדוקא", שכיון שבכתב המיוחס הוא בשינוי ממה שנפסק בשוע"ר, בודאי הוא בדוקא במהדורא בתרא של רבינו. בהערות שבסימן זה יבוא ציטוט המקורות לכל פרט המבואר בו, וכן יצויין לשינויים שבכתב המיוחס לרבינו. שאר הפרטים שבדיוקי כתב המיוחס, שלא נזכרו בשוע"ר, לא נסמנו בהערות שלפנינו, שהרי " לא תמיד ברור מהו בדיוק ובדוקא ומהו באקראי, או רק לשם הידור". דיוקי פרטים אלו אפשר למצוא בספרים ומאמרים הנזכרים לעיל. אמנם להקל על המעיין, הוצג בפנים (בריש ביאור צורת כל אות), תצלום האות מהכתב המיוחס.
1035. ס' התרומה סוף הל' תפילין (באלפא ביתא של רבי עקיבא כתוב, מפני מה יו"ד של אלף ... משמע שעשוי קצת כעין יו"ד), מאותיות דרבי עקיבא [החיבור "אותיות דרבי עקיבא", נקרא בפי הראשונים בשם "אלפא ביתא של רבי עקיבא"]. הגהות מיימוניות הל' תפילין פ"א אות צ. תקון תפילין ע' עה (א כזה, נקודה הראשונה כמין יו"ד).
1036. ברוך שאמר [אלפא ביתא הא'] (תהיה נקודה העליונה כמו יו"ד, ועוקץ קטן עליה), הובא ב ב"י . וראה אותיות הרב ע' יא שבכתב המיוחס לרבינו יש למעלה תג ולא עוקץ. כמבואר באלפא ביתא [א"ב הב'] (ותג קטן שעל היו"ד), הובא בב"י.
1037. כדלקמן באות יו"ד ( צריך להיות עליה תג קטן מלמעלה לכתחלה), ושם נסמן (הערה עו ).
1038. כדלקמן שם (ואם חסר ... רגלה הימנית פסולה).
1039. ב"י (וז"ל הר"י אסכנדרני, נמצא בהגהות מיימון שמעתי שקוץ היו"ד מעכב לר"ת, מכל מקום בתפילין ומזוזה אם לא עשאן לא פסל, מאחר ששם יו"ד עליה אפילו בלא אותו קוץ שמצד שמאל). והיינו אף שאם חיסר העוקץ השמאלי למטה נפסל, כדלקמן באות י' (ואם חסר עוקצה השמאלי ... פסולה). מכל מקום יכול לתקנה אף אחר שכתב אות נוספת, ולא הוי שלא כסדרן, כדלקמן שם (ובשמאלי מועיל תיקון אפילו בתפילין). מ"א סי' לב ס"ק לו (אם לא עשה לה רגל שמאל יכול לתקנה, דשם יו"ד עליה (ב"י סי' ל"ו)). ולכן אם חסר עוקץ זה ביו"ד בעליונה של אות אל"ף, כשרה בדיעבד.
1040. כן משמע במ"א סי' לב ס"ק כ"ט (אם קוצה השמאלית של יו"ד נוגעת באל"ף, כשר, כמ"ש באהע"ז סי' קכ"ה סי"ו, דהא אפילו בלא הקוצה מקרי יו"ד. עיין סכ"ה). והיינו מ"ש המ"א בסכ"ה שם ס"ק לו, כמועתק בהערה הקודמת. וברמ"א אהע"ז סי' קכה סט"ז (היה קוצו של יו"ד שעל האל"ף נוגע גם מלפניו כזה, כשר). וראה אור התפילין. הלשון "כשרה", וכן לעיל סי' לב סכ"ו (אם עוקצה השמאלי נוגע בגג ... כשר ... אינו פוסל בנגיעתו), מורה שאין צריך גרירה. וראה משנת אברהם סי' כג ס"ק ב. קב נקי, השלמת הסדרים בתמונת האותיות אות א'. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' סג ע' קיט. קסת הסופר עם פסקי הרב סי' ה הערה 9. הערות וביאורים א'רס ע' 54.
1041. סכ"ו (כנ"ל הערה הקודמת ) .
1042. ס' התרומה שם (באלפא ביתא של רבי עקיבא כתוב, מפני מה יו"ד של אלף זוקף למעלה מצדו, מפני שמעיד בו וצופה להקב"ה שהוא אמת ... צריך שלא יהא נמשך ושפל לצד מטה, אלא זוקף כלפי מעלה) מאותיות דרבי עקיבא . תקון תפילין ע' עה (ופניה באמצע הגג כלפי מעלה). אלפא ביתא ע' קצט, הובא בב"י (ויהיו פניה עם העוקץ הפוך קצת כלפי מעלה).
1043. ברוך שאמר אות מב (וכן כתב החסיד ז"ל, שהיו"ד של האלף תהיה באמצע הגג, כזה ולא בסוף הגג, כזה), ו אגור סי' פה (נקודה ראשונה העליונה כמין יו"ד, ופניה באמצע הגג, כלפי מעלה. וכ"כ החסיד ז"ל). ומדייק כאן "ולא בקצהו", שעיקר הדיוק הוא שלא יהי' בקצהו ממש. וראה ס' המאמרים תער"ב ע' תתסט (היו"ד שבראשו מחובר בקצהו התחתון). קובץ יגדיל תורה (נ.י.) כו ע' מב. כח ע' קפח. אותיות הרב ע' מד. חידוש סופרים ס"ק ג. ושם ע' יא נתבאר, שבכתב המיוחס לרבינו היא נוגעת בראש שליש התחתון של גגה.
1044. רבינו אליעזר ממיץ בס' יראים מצוה שצט (וגוף האל"ף מעט עקומה לצד ימין כזה, ולא פשוטה כזה, וטעמא דתניא בשבת פרק הבונה (קג, ב) וכתבתם כת[י]ובה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן, כיון שהוצרך להזהיר שלא יעשנה ממש עמוקה לצד ימין כעי"ן לצד שמאל [אלמא דומה קצת עקום אל"ף לצד ימין לעין לצד שמאל]), מברייתא שבת קג , ב (וכתבתם, שתהא כתיבה תמה, שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין). הובא בברוך שאמר אות מג. תקון תפילין ע' עו (וגגה עקום כלפי מעלה, כדאמר בגמרא שלא יעשה אלפ"ין עיינ"ין, מכלל שיש לעקמה קצת כמו עי"ן להיפך). וראה דרך מצותיך עא, ב (כי אלף הוא ב' יודי"ן, א' למעלה ואחד למטה, ובאמצע כמין ו'. וגם הוי"ו שבאמצע יש כמין עיקום בהתחלתו, דהיינו לצד שמאל, ובסופו שהוא לצד ימין).
1045. שער הכוונות דרושי תפילין דרוש ב (יכוין כי כל האלפ"ין יהיו בציור יו"ד מלמעלה, כנזכר בתיקונים סוף תיקון י"ט, ולמטה תהי' בצורת ד' כנזכר בתיקונים שם). והוא בתיקוני זהר תיקון יט מב, א (אית א' דאיהי בדיוקנא דא יוד, י' לעילא ו' באמצע ד' לתתא). וראה גם תורה אור נב, ג (שבאות אל"ף נכללו בו ג' אותיות דשם הוי' ב"ה, כנודע מהאריז"ל שתמונת האל"ף בתושב"כ הוא י' ו' י' ובתפילין י' ו' ד ' ). נט, א (אל"ף הוא יו"ד בראשו ויו"ד בסופו וקו באמצעיתו ... ולפעמים היו"ד שלמטה עושים במקומה דלי"ת). מקדש מעט בקונטרס הא"ב ס"ק טו. אותיות הרב ע' מו ואילך.
1046. אלפא ביתא הב' (והנקודה התחתונה יהיה עוקץ קטן למטה לצד ימין, מפני שתמונתה כמו יו"ד שתלויה בתג שלה בגוף האל"ף, וכן מצאתי תארה בספרים ישנים, וגם כן הוא לפי הסוד), הובא בב"י. וראה מקדש מעט בקונטרס הא"ב ס"ק יט.
1047. ר' יהודה החסיד בכתרי אותיות תפילין (אילו יש חוט מתוח היה מגיע סוף הרגל כנגד ראש העטרה), הובא בברוך שאמר. ברוך שאמר [אלפא ביתא הא'] (ויהיה עוקץ שמאל של נקודה עליונה מכוון כנגד עוקץ ימין של נקודה התחתונה), הובא ב ב"י . וראה קובץ יגדיל תורה חכ"ט ע' קפח. אותיות הרב ע' נה ציור 50, ציורה בכתב המיוחס.
1048. אלפא ביתא הב' (מרובעת, מפני הסוד). הובא בב"י. והטעם לזה הוא כדלקמן בסמוך (ועל פי הקבלה יהא לה עקב עב למטה, כי תמונתה כמו דלי"ת תוך גרון של וא"ו, על כן צריך לכתחלה שיהיה לה זוית למעלה, כדי שתהי' כמו דלי"ת). וכיון שאין זה אלא על פי הסוד, לכן אין זה אלא לכתחלה, כמבואר בשו"ת צמח צדק חאה"ע סי' קסו ס"א (הנה בענין בי"ת עגולה למעלה, כתב הברוך שאמר (אות מט) לאפוקי מסופרים בורים שעושים הב' עגולה למעלה כמו כ"ף. ונראה לי שסברתם אחרי שיש לה עקב למטה, להיכרא שאין כ"ף לתינוק כו', אין צריך יותר. ובאמת טעו עכ"ל, ולא הזכיר שאם עשה עגול דפסול דיעבד. ועמ"ש רבינו ז"ל סי' ל"ו בתמונת אות בי"ת עפ"י הסוד כו'), וסי' שפח (משמע משו"ע רבינו ז"ל רס"י ל"ו, שיש לומר בדרך אפשר שאין לזה פיסול משורת הדין הגמור, וכמ"ש עפ"י הסוד כו', עפ"י הסוד דוקא. גם המעיין בברוך שאמר שלא הזכיר בזה פיסול, רק לאפוקי מסופרים בורים האומרים שאין צריך כלל לעשות מרובעת למעלה, ורוצים לומר שאין צריך אפילו לכתחלה כו'). חיו"ד סי' רה ס"ו (מבואר מלשון אאזמו"ר הגאון נ"ע רס"י ל"ו, שאין בזה פיסול דיעבד, מדכתב ע"פ הסוד צריכה להיות מרובעת, מכלל דמדינא אינו פסול). ואף שכתבו הרא"ש והטור (צריך ליזהר בתג של אחוריה לרבעה, שלא תהא נראית ככ"ף), כדלקמן הערה הבאה. (אפשר שההבדל שבינה לכ"ף שברא"ש וטור הוא תג שלמטה (ולא שלמעלה), וצריך עיון) . ואפשר שה"צריך עיון" הוא, שאם היא מרובעת למטה ועגולה למעלה יש לה דין כ"ף (ולא דין בי"ת), כדלקמן באות כ (ואם עשה לה זוית באחוריה ... מלמטה ומלמעלה, הרי זו דומה לב' ופסולה), נראה מכך שאם היא מרובעת רק מלמטה ועגולה למעלה כשרה (ראה לקמן שם הערה פח ). וכן נראה לקמן באות מ"ם פתוחה (תהיה להן זויות למטה בצד ימין לכתחילה, אבל למעלה יש שעושין שם עגולות לכתחלה, כדי שתהיה תמונת המ"ם פתוחה ככ"ף כפופה ווי"ו), ושם נסמן (הערה קיב ), וכן לקמן באות מ"ם סתומה (שיש לעשותה עגולה בצד ימין לכתחלה, אבל לא למטה ... כי מ"ם סתומה גם כן תמונתה כף ווי"ו כמו הפתוחה, אלא שהוי"ו סותמתה). ומכל מקום יש חילוק בינם, שאם יש לה עקב מאחוריה למטה, דינה כבי"ת, כמבואר בברוך שאמר אות מט (אחרי שיש לה עקב למטה, להיכרא שאין כ"ף לתינוק). ואם אין לה עקב מאחוריה למטה, אלא מרובעת, דינה ככ"ף, כמבואר באלפא ביתא הב', הובא בב"י ( והזוית למטה אינו מהפך תארה, שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות לכ"ף כמין זוית) . ואפשר שמטעם זה הכניס הלכה זו בין חצאי עיגול, כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו). ומסיק בשארית יהודה אהע"ז סי' יב (מה שהביתין עגולות, מאחר שלמטה יש להם עקב אין כאן בית מיחוש. ומ"ש רבינו הגאון אחמו"ר ז"ל באו"ח סי' ל"ו על הגיליון בדין תמונת אות הב', שאפשר שההפרש שבינה לכ' שברא"ש וטור הוא התג שלמטה וצ"ע עכ"ל, לאו לעכב נאמר, לומר שיש חשש פסול אם אינה מרובעת, אלא כלפי מ"ש בפנים השו"ע שלו שעל פי הסוד דוקא יש לרבעה, הוקשה לו מדברי הרא"ש וטור שכתבו צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה שלא תהי' נראית ככ"ף, הרי דגם מצד הדין גם כן יש לרבעה, ועל זה כתב על הגיליון דיש לומר דלהרא"ש והטור אין צריך כלל לרבעה למעלה, ומה שכתבו צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה הוא רק התג שלמטה בעקב, משא"כ על פי הסוד צריך לרבעה גם למעלה כמו דל"ת). וראה קסת הסופר עם פסקי הרב פ"ה הערה 16. חידוש סופרים ס"ק ג. קובץ הערות וביאורים א'רס ע' 55.
1049. בכמה דפוסים "ולרבעה", אבל בדפוס ראשון וברוב הדפוסים "לרבעה". וכן הוא בטור (כדלקמן הערה הבאה), ולקמן באות ד'. וראה קובץ יגדיל תורה חכ"ח ע' קפח. אותיות הרב ע' סב. אור התפילין.
1050. רא"ש הל' קטנות הל' ס"ת סי"ב (ויזהר הלבלר בתג שאחורי הבי"ת שלא יהיה נראה ככ"ף ... ואם יש ספק בקריאתה, מייתינן ינוקא דלא חכים ודלא טפש ותבדוק בקריאתו). טור כאן (בי"ת צריך ליזהר בתג של אחוריה לרבעה, שלא תהא נראית ככ"ף), ובחיו"ד סי' עדר. ואפשר מיירי הכא בתג שלמטה. ודינו כמו תג שלמעלה באות ד' דלקמן ( וצריך ליזהר בתג שלאחוריה לרבעה, שלא תהא נראית כרי"ש ותיפסל על ידי קריאת התינוק) . וראה משנת אברהם סי' כג ס"ק ח, מאיר עיני סופרים סי' ז אות ב ס"ק א. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' סג ע' קיט. ונתבאר באותיות הרב ע' יב, שבכתב המיוחס לרבינו, סיום קו הגג הוא באלכסון ונקודה קטנה על ראשו, לחוש לדעת הסוברים שגם למעלה מאחריה צריך תג.
1051. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א (אומרין לבי"ת מי בראך, והוא מראה להן בנקודה, ואומר זה שלמעלן). רא"ש הל' ס"ת סי"ב (ובי"ת צריך שיהא בראשה לצד שמאל תג קטן. דאמרו בירושלמי דחגיגה...). טור שם (וצריך שיהא לה בראשה מצד שמאל תג קטן). וראה קובץ יגדיל תורה חכ"ו ע' מג. בירושלמי שם (ומה שמו והוא מראה להן בנקודה שלאחריו). וברא"ש שם (ומה שמו, ומראה להם מאחוריו ה' שמו, לפי שהאל"ף עומד מאחורי הבי"ת, והוא אחד). וכן הוא באלפא ביתא הב', שהובא בב"י (מראה להם בעוקצה שמאחוריה לצד האל"ף). וכאן בפנים לא נתבאר פרט זה. אבל בכתב המיוחס יש שם קוץ קטן. וראה אותיות הרב ע' סז.
1052. כל מקום שנאמר "זוית" בהמשך הסימן, אין הכוונה לקוץ, אלא שתהי' מרובעת (ולא עגולה), כמבואר בשו"ת צמח צדק סי' יח אות א (מה שרצו לומר דזויות היינו אם הגג עובר כו', ודאי הוא טעות, אלא העיקר כמ"ש מעלתך מן הראיות שכתבת. וכן משמע גם כן ממה שכתב הברוך שאמר גבי אות ב' הג"ה וז"ל וכ"כ החסיד שהב' מן האותיות שיש להן זויות כו', ולאפוקי מסופרים בורים שכותבין כל הביתין עגול למעלה כמו כף ... הרי מבואר דזויות הוא רק מה שאינו עגול ... וגם במקרא בנביאים בזכרי' סי' ט' ט"ו כזויות מזבח, פירש במצודת ציון כקרנות, ובלע"ז וינקעל ... הרי מכל זה מובן דזויות לאו היינו שהגג עובר ... וכ"מ גם כן בב"י סי' ל"ו בכמה מקומות, ואחד מהן מ"ש באמצע סי' הנ"ל בד"ה ומ"ש בשם החסיד וז"ל, אלו האותיות שיש להן זויות בדהח"ם פף"ת, ואלו שאין להם זויות טו"כ לסק"ר עכ"ל. והרי יש מאותיות אלו שאמר שיש להם זויות שאין להם שום עקב כלל, רק הן מרובעות לבד ... אלמא פשוט מה שהוא מרובע ולא עגול זהו הנקרא זויות ).
1053. בקונטרס השלחן הגיה "עב" (כמו קודם), אבל באלפא ביתא "ועקב טוב". וראה אותיות הרב ע' סח. חידוש סופרים ס"ק ה.
1054. ברוך שאמר [אלפא ביתא הב'] (ויהיה לה עקב עב למטה, כי תמונתה כמו דל"ת נמשכה תוך גרון של וי"ו, על כן צריך שיהיה לה זויות למעלה שיהיה כדל"ת, ועקב טוב למטה, שיהיה במקום ראש של וי"ו), הובא ב ב"י . ו ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' כח ע' קפח.
1055. ספר התרומה שם, מברייתא שם שבת קג, ב (אמרינן בהבונה, לא יעשה גמלין צדי"ן. לפי שיש ב' רגלים לגימ"ל למטה, ואם היתה הפוכה דומה לצד"י פשוטה, לכך קאמר שלא יעשנה שתהא נראית צד"י אם היתה הפוכה, כגון לעשות ראש עליון של גימ"ל דק דק וראש תחתון עב, כז"ה [...], דאז נראית צד"י אם היתה הפוכה). תקון סופרים ע' צג (הגימ"ל יכתוב כך, ראשה עב, ולמטה דק מאד וארוך מרגל שמאל ... ולכך ראשו עב ורגל ימין דק, לפי שאומר הספר שלא יעשה גמל"ין צד"ין, פירוש שלא יעשה הג' שאם תהפכנה מה שלמטה למעלה, שתהא צד"י פשוטה). אלפא ביתא הא', הובא בב"י (ראשה עב). ונתבאר באותיות הרב ע' עד ואילך. ובמ"ש "לכתחלה", דן בזה ב משנה ברורה, ביאור הלכה ד"ה ורגל ימין. אותיות הרב ע' עט.
1056. עי' ס' התרומה שם (שרגל שמאל של גימ"ל ימשך ביותר ולא למשכו למטה עד שיהא ראשו תחתון שוה לראש השני, כמו שני ראשים עליונים של צד"י), והגהות מיימוניות פ"א מהל' תפילין אות צ (שרגל שמאל של ג' ימשך ביותר, ולא למושכו למטה עד שיהו ב' ראשיה שוין למטה כב' ראשי צד"י למעלה), ודרכי משה סק"ב (וכן הוא בהגהות מיימוני פרק [א'], ויזהר שירך שמאל יהיה משוך לפניו, ולא למטה, עכ"ל הגהות מיימוני). אלפא ביתא הב', הובא בב"י (ויגביהנו קצת כנגד הדלי"ת, כדאמרינן בפרק הבונה (קד, א), מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת ... דרך גומל חסדים לרוץ אחר דלים, כך מגביה הגימ"ל ירכה). ונתבאר באותיות הרב ע' עו ואילך. והיינו שברגל שמאל יש ב' פרטים: (א) שלא תהא משוכה למטה עד שתהא שוה לרגל ימין. (ב) שתהא מוגבהת קצת כלפי דלי"ת. ונתבאר בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ו ע' מג, שבכתב המיוחס לרבינו העוקץ יוצא ממנה כלפי מעלה. ובכתב חב"ד ע' 26, שגופה משוך ישר, אבל פניה באלכסון.
1057. ראה זכרון רפאל משה ע' 12. אותיות הרב ע' פ.
1058. ברוך שאמר באלפא ביתא הא' והב', הובא ב ב"י (תהיה גופה כמו זיי"ן, כי כן קבלנו, אשר כל ראשי שמאל שבאותיות שעטנ"ז ג"ץ דומין לזיי"ן, על כן נקראו התגין זיונין). וכדאמרינן כט, ב (שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ). וכדלקמן ס"ה (אותיות שעטנ"ז ג"ץ, והוא הדין נו"ן פשוטה וצ' כפופה, בכל מקום שהם, צריך לזיינן בג' תגין).
1059. שער הכונות סוף דרוש ב (באות ט כולם יהיו קו שמאלי שבהם כעין ז, וזו צורתה ט. באות ע' כולם יהיו הקוין שבהם כעין ווין, ולא כעין זיינין, וזה צורתה ע. באות צ ... שמאלי כעין נון כפופה למעלה, וי' ישרה על ראש הנ' כפופה, וזו צורתה צ. באות ש כולם יהיו שלושת הקוים שבהם כעין ג' ווין, ולא כעין ג' זיינין, וזה צורתה ש). פרי עץ חיים, תפילין פי"ד. משנת חסידים, תפילין סוף פ"א (בט"תין יעשה הקו שמאל שלהם בוא"ו ... בעיי"נין יעשה השני קוים שלהם כשני ווי"ם ישרים. בצדי"קים יעשה הקו ... שמאל הוא הוא נון כפופה. בשינ"ין יעשה השלש קוים שלהם כשלש ווין ישרות). מצת שמורים הלכות תפילין (וכל צורת הט"תין תהיה קו שמאל שבה כעין י', וזו צורתה ט ... וכל צורת העי"נין יהי' הב' קוין שבה כעין שני וו"ין, ולא כעין שני זיי"נין, וזו צורתה ע. וכל צורת הצד"י ... והשמאלית כעין ישרה, ונ"ון תחת הי' השמאלית, וזו צורתה צ. וכל השי"נין יהי' ג' קוים שלשה וו"ין, ולא כעין ג' זיינין, וזה צורתה ש. כתב הרח"ו זלה"ה ז"ל). וכן הוא בכתי"ק מהר"ש ויטאל (כת"י 1947 כ, ב): ובאות ג' לא נתפרש בכתבי האריז"ל איך לעשותו, וראה אותיות הרב ע' פא. ובתורה אור נט, א (גימ"ל הוא קו אחד, שהוא וי"ו, עם נקודה שהוא י' תחתיו). ובכתב המיוחס לרבינו הוא כעין פשרה בין ו ובין ז (כדלקמן באותיות ט, נ, ע, ש), או כפי שנקרא בשו"ת מהר"ם גלאנטי סי' קכד (דמות ויו עקומה). ונתבאר בשו"ת צמח צדק סי' יח אות ו (שבתשובות מהר"מ גלאנטי ... שהנה הנון כפופה היא דמות וי"ו עקומה ... בסת"מ שלנו ראיתי הנון כפופה כמ"ש מהר"מ גלנטי, שהרי זיין ראשה עובר מב' צדדיו, משא"כ בנון כפופה דידן). והיינו שמכנה את הכתב המיוחס בשם "סת"ם שלנו", שהיא כדעת שו"ת מהר"ם גלאנטי שהוא "דמות ויו עקומה". וראה אהלי שם ח"ח ע' רלז ואילך. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' כח ע' קפט. דובר שלום ע' לה.
1060. לקמן באותיות שעטנ"ז ג"ץ.
1061. האמור לפנינו, הוא הן באות גימ"ל, והן באותיות נו"ן וצדי"ק, שמושבם התחתון נמוך יותר משאר האותיות, ומשוך לשמאל יותר מהראש, כדי להסמיך אות אצל ראשיהן. וכיון שאות ג' היא הראשונה שבהן, מבאר כאן כל פרטי הלכה זו – גם הפרטים הקשורים לאותיות נו"ן וצדי"ק. בשלוש אותיות אלו יש ששה חילוקים בין הכתב המבואר כאן לבין הכתב המיוחס לרבינו, וכולם תלויים זה בזה: אחד מהשינויים העקריים בין הכתב המובא בשוע"ר לבין הכתב המיוחס, הוא האמור כאן (ויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן, שימשוך רגל ימין מאמצע הראש, ולא מקצהו כמו בוי"ו. וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן, ועל כן התגי"ן שעליהם נקראו זייני"ן. אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן). ובכתב המיוחס לרבינו הוא כעין פשרה בין ו ובין ז, וכמבואר בשו"ת צמח צדק סי' יח אות ו (בסת"מ שלנו ראיתי הנון כפופה כמ"ש מהר"מ גלנטי, שהרי זיין ראשה עובר מב' צדדיו, משא"כ בנון כפופה דידן), והוא כמבואר בשו"ת מהר"ם גלאנטי סי' קכד (דמות ויו עקומה). וכן נתפרש בשו"ת צמח צדק שם (שבתשובות מהר"מ גלאנטי ... הנון כפופה היא דמות וי"ו עקומה). ובמה שכתבו שהוא "דמות וי"ו עקומה", יש שני פרטים: (א) שהוא דמות אות וי"ו – כיון שלפי קבלת האריז"ל אינו צריך להיות כמו זיי"ן. (ב) כאן בפנים ( בלי צורך לא יעקם שום אות, כי כן קבלה מהראשונים, שיהא כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל), ואילו בכתב המיוחס , הקו אינו ישר מלמעלה למטה, כי אם פונה באלכסון לצד ימין. ומזה יוצאים עוד ארבעה שינויים בכתיבת אותיות ג, נ, צ, בכתב המיוחס, התלויים זה בזה: (ג) כאן בפנים (וירך שמאל תהא נמוכה, כדי להמשיך אות אצל ראש הגימ"ל). וכן באות נו"ן (וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה). וכן באות צדי"ק (וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה). ואילו בכתב המיוחס בשלושת האותיות האלה, הירך והמושב אינם נמוכים יותר משאר האותיות. (ד) לקמן בציור אות נו"ן (ומושבה התחתון משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש), וכן באות צדי"ק (ומושבה משוך לצד שמאל היטב). ואילו בכתב המיוחס, בשלושת האותיות האלה, הירך והמושב אינם נמשכים לצד שמאל יותר מן הראש. (ה) כאן בפנים (ולכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה, יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן, כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה), וכן באות נו"ן (כדי להסמיך אות אצל ראשה), ובאות צדי"ק (כדי להסמיך אות אצל ראשה). והיינו שבשלשת האותיות האלה יכתוב את האות וא"ו בתוך כפיפתם. ואילו בכתב המיוחס, שלשתם אינם נמוכים יותר משאר האותיות, ואינם נמשכים לצד שמאל יותר מן הראש, ואם כן אין כותבים את האות שלאחריהם בתוך כפיפתם. (ו) כאן בפנים (וכשיכתוב ך' פשוטה אצל צד"י כפופה, טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין, כדי שיקרב קצת כ"ף הפשוטה לראשי הצד"י). ואילו בכתב המיוחס, אין בהם שינוי, בין אם באה אחריהם אות וא"ו, או כ"ף פשוטה, תמיד מעקמים את הירך מעט לצד ימין. וארבעת שינויים האלה תלויים זה בזה, שלפי המבואר כאן בפנים: (א) הקו יוצא מאמצע הראש, כמו זיי"ן. (ב) הקו עומד בעמידה פשוטה, ואינו נוטה לימין או שמאל. (ג) ואם כן מובן שהירך והמושב נמשכים לשמאל יותר מהראש, כזה . (ד) וכיון שצריך להסמיך האות הבאה אל ראש האות הקודמת, לכן עושים הירך בשלשה אותיות אלו נמוכה יותר משאר האותיות, כדי להסמיך להם אות אצל ראשם . (ה) ולכן כותבים את האות שלאחריהם בתוך כפיפתם, וכעין האמור לעיל סי' לב ס"ו ( אם בתחילת הכתיבה ממשיך רגל התחתון של הנו"ן והצד"י וכותב האות הסמוכה בתוכה כזה כשר . אלא ששם מיירי באות יו"ד, שאפשר לכתבה בתוך האות נו"ן או צדי"ק – אף אם הירך אינה נמוכה משאר האותיות, וכאן מיירי באות וי"ו, שאפשר לכתבה בתוך כפיפת הנו"ן – רק אם ירך שמאל תהא נמוכה. (ו) ולכן כשכותבים כ"ף פשוטה אחריהם, שאי אפשר לכותבה בתוך כפיפתם, צריך לעקם את צואר האותיות האלה לצד ימין, כדי שלא יומשך הירך והמושב לשמאל יותר מהראש, ויוכל להסמיך להם גם אות כ"ף פשוטה. והיינו שמה שנתבאר בשוע"ר ( בלי צורך לא יעקם שום אות, כי כן קבלה מהראשונים, שיהא כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל), הוא דוקא בלי צורך, אבל כאשר כ"ף פשוטה באה אחרי אותיות אלה, מעקמים את הקו שילך באלכסון לצד ימין, כדי שהמושב לא יומשך לצד שמאל יותר מהראש . משא"כ בכתב המיוחס: (א) הקו יוצא מהקצה הימיני של הראש – ממוצע בין ו' לז'. (ב) הקו יורד באלכסון לצד ימין. (ג) ולכן אין צורך להמשיך את הירך והמושב לצד שמאל יותר מהראש, כזה . (ד) ולכן אין צורך להמשיך את מושבם להיות נמוך משאר האותיות, שהרי בכל אופן אפשר להסמיך האות הבאה אל ראש האות הקודמת, וכמבואר בלשכת הסופר ס"ק כה (נראה פשוט כי לדעת הר"י אסכנדרני שמושכין מושבה לצד ימין ... תו לא צריכין לא להאריכו ולא למשוך מושבה לצד שמאל יותר מכנגד ראשה). (ה) ולכן אין כותבים את האות שלאחריהם בתוך כפיפותם, אלא בסמוך להם. (ו) ולכן אפשר להסמיך להם גם אות כ"ף פשוטה, ואין צורך לשנות צורת אותיות אלו אם באה אחריהם אות וא"ו או כ"ף פשוטה. * חלק מהשינויים הנ"ל הוא גם באותיות ט, ע, ש. ויתבאר לקמן בהערות שם.
1062. ברוך שאמר אות פז (והא לך לשון רבינו החסיד ז"ל [בכתרי אותיות תפילין שלפנינו – ליתא. ובדפוסי ברוך שאמר: "הג"ה לרבינו שמחה בשם החסיד"] ... וכשהוא כותב ארצנו תפארתנו, יכתוב הו"ו לתוך הנו"ן) . אלפא ביתא הב', הובא בב"י (והירך יהיה נמוך כדי להסמיך אות אצל ראשו, כי כתב החסיד, כשיכתוב ארצנו יכתוב הוי"ו תוך הנו"ן, שמע מינה שצריך להסמיך הראשים). אגור סי' פה (והרגל נוטה למטה, כדי שיוכל לכתוב אות אחרת אצלה, שלא תגע ברגל). והוא כמו באות נ' דלקמן (וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה, כמו שנתבאר למעלה), ובאות צ' (וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה). והוא כעין האמור לעיל סי' לב ס"ו ( אם בתחילת הכתיבה ממשיך רגל התחתון של הנו"ן והצד"י וכותב האות הסמוכה בתוכה כזה כשר). אלא ששם מיירי באות יו"ד, שאפשר לכתבה בתוך האות נו"ן או צדי"ק – אף אם הירך אינה נמוכה משאר האותיות, וכאן מיירי באות וי"ו, שאפשר לכתבה בתוך כפיפת הנו"ן – רק אם ירך שמאל תהא נמוכה. וטעם הסמיכות של האות יו"ד או וי"ו אצל ראשי האותיות גימ"ל, נו"ן וצדי"ק, נתבאר בברוך שאמר שם (דלא נקרא תיבה אחת אלא בקירוב ראשי האותיות). ובתקון תפילין שם ע' קמ (כי הספר אומר שצריך לקרב האותיות שכל תיבה ותיבה יחד). וכדאמרינן ל, א (ובין אות לאות כמלא חוט השערה).
1063. ברוך שאמר שם (וכשהוא כותב ארצך תפארתך, צריך להאריך כרעיה דכ"ף פשוטה למטה מן התי"ו). אלפא ביתא שם (ואם כן כשיכתוב ארצך טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין, כדי שיקרב קצת הכ"ף הפשוט לראש הצד"י). ופירש במנחת סולת על הברוך שאמר שם (דכיון שמושב הצד"י והתי"ו בולטים לפניהם למטה, לא יעקם ירך הך' לצד שמאל, אלא תהי' זקופה, אבל בגלל זה יצרך לעקם ירך הצד"י והתי"ו לצד ימין). והיינו שאז יש לעשות הג' והנ' והצ' כפי שהוא בכתב המיוחס לרבינו, שאין צוארה ארוך יותר משאר אותיות רגילות, אלא שמושבה התחתון אינו משוך לצד שמאל יותר מן הראש, ואם כן אפשר להסמיך אות ארוכה אצלה.
1064. כתרי אותיות תפילין ע' ז (ולא יטה זיי"ן שבעי"ן לא לצד ימין ולא לצד שמאל, וכן כל יריכי האותיות, אלא כולן זקופין ופשוטין כמקל, שנאמר (משלי ד, כה) ועפעפיך יישירו נגדך). הובא בברוך שאמר שם. אלפא ביתא שם (אבל בלי צורך לא יעקם שום אות, כי כן קבלנו, שיהיו כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל). אבל בכתב המיוחס לרבינו, באותיות ג', נ', צ', הקו יורד באלכסון קצת לצד ימין, כמבואר בב"י (וז"ל הר"י אסכנדרני, ידביק היו"ד לצואר הנו"ן ... וימשוך מושבה לצד ימין). וכן הוא בא"ב האחרון ע' עדר, באות נו"ן (שיהיה משוך גופה לצד ימין, כדי לקרב אליה אות אחרת למעלה לראשה גם כן, ולא די בקירוב למטה). ובשו"ת מהר"ם גלאנטי סי' קכד, מכנה אותה "וי"ו עקומה" (הנון כפופה היא דמות ויו עקומה). ונתבאר בלשכת הסופר ס"ק כה (נראה פשוט, כי לדעת הר"י אסכנדרני שמושכין מושבה לצד ימין ... תו לא צריכין לא להאריכו ולא למשוך מושבה לצד שמאל יותר מכנגד ראשה). וראה אותיות הרב ע' פג ואילך. חידוש סופרים אות נו"ן ס"ק ג. גם העובדה שבכתב המיוחס, הקו אינו נמשך מאמצע הראש (כמו זיי"ן), אלא קרוב לקצהו הימני (ממוצע בין ו' לז'), גורמת שאין צורך למשוך מושבה לצד שמאל יותר מכנגד ראשה).
1065. תקון תפילין ע' צה (וקצר למטה, ולא ארוך, שלא תדמה לך'). ברוך שאמר באלפא ביתא הא' והב' (יהיה גגה ארוך ורגלה קצר, שאם יהיה רגלה ארוך מגגה יהיה דומה לך' פשוטה), הובא ב ב"י .
1066. [רפב] ס' המנהיג הל' תפילין, ויראים מצוה שצט, מגמ' שם קד , א (ואמרינן התם בפרק הבונה (קד, א) מאי טעמא פשוטה כרעיה דדלת לגבי גימל, דלימצי ליה נפשיה לדל, ימציא את עצמו לגומל הדלים, למדנו שגוף הדלת צריך לפשוט רגלו לאחוריו מעט). אלפא ביתא הב', הובא בב"י. ואף שפרט זה נזכר בגמרא, אינו אלא לכתחלה, וכדלעיל ס"א (לכתחלה צריך לכתוב ... בתמונת האותיות, שלמדוה מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מהראשונים. אבל אם שינה, לא פסל), ושם נסמן (הערה ב ). וראה אותיות הרב ע' צב-ד. חידוש סופרים ס"ק ב. קסת הסופר עם פסקי הרב סי' ה הערה 28. קובץ הערות וביאורים א'רס ע' 57.
1067. מהר"י אסכנדרני, הובא ב ב"י (כתב הר"י אסכנדרני, מהאותיות שיש להם גג, יש לתייג מהם בכל מקום חמש, וסימנם בדיק"ה. והתג לכל אחת בסוף גגה בשמאל). ברוך שאמר באלפא ביתא הא' (ועוקץ לצד [שמאל] בולט על לפניה למעלה). וראה מנחת סולת שם ס"ק 83.
1068. רא"ש הל' ס"ת סי"ב (וכן דלי"ת, יזהר בה הלבלר היטב שיהא תג שלאחריה בולט היטב, שלא תהא נראית כמו רי"ש, שבאחת נפסלה הס"ת. ואם יש ספק בקריאתה מייתינן ינוקא דלא חכים ודלא טפש ותבדוק בקריאתו). טור כאן (דל"ת, צריך ליזהר בתג של אחוריה לרבעה, שלא תהא נראית כרי"ש), ובחיו"ד סי' עדר (דל"ת, צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה, שלא תהא נראית כר').
1069. ראה אותיות הרב ע' צז.
1070. ברוך שאמר באלפא ביתא הב' הובא ב ב"י (ועקב טוב לצד ימין, ואינו די שיהיה לה זוית חד, כי תמונתה כמו שני ווי"ן סגורים, ויהיה העקב כנגד ראש וי"ו האחד, והעוקץ שעל פניה כנגד ראש וי"ו השני).
1071. תקון תפילין (הדל"ת יכתוב כך, שיהיה לה עוקץ טוב, שלא תדמה לרי"ש בראש ימין לצד הגימ"ל, כמו שאמר הספר, בני הזהרו בכם, שבעוקץ אחד אתם מחריבים כל העולם כולו, כלומר אם תחסרו עוקץ אחד מדל"ת של אחד ... ואני אברהם אומר, שמן הדין יהיה העוקץ של הדל"ת טוב), והוא כדאמרינן עירובין יג, א וסוטה כ, א (מיחש לזבוב נמי, דילמא אתי ויתיב אתגיה דדל"ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש). ר"ת בתוס' כט, ב ד"ה ומאי טעמא, לענין אות ה' (אית ליה תגא ... רבינו תם מפרש בתחילה ... כמו תגא דד'), וכדלקמן (הערה מג ). לבוש (ועוקץ לצד ימין בולט על פניה למעלה ... שיהיה דומה לתמונת שני ווי"ן סגורין זו בתוך זו, העקב ראש אחת של וי"ו והעוקץ ראש של וי"ו שניה). וראה מקדש מעט ס"ק ז. משנת אברהם סי' כג סי"ח וסק"י. מאיר עיני סופרים אות ד' ס"ק ו. אותיות הרב ע' צו. ובכתב המיוחס לרבינו אין עוקץ לצד ימין.
1072. מנחות כט , ב (ומאי טעמא אית ליה תאגא), לפרש"י (כתר קטן בסוף גגו דה " י). הובא ברא"ש הל' ס"ת סי"ב. הגהות מיימוניות פ"א מהל' תפילין אות צ (נראה כפירש"י שפירש שיש לה תג מלמעלה בצד שמאל).
1073. שם לפי' ר"ת בתוד"ה ומאי טעמא אית ליה תגא (פירש בקונטרס בסוף ה"י, כזה, ורבינו תם מפרש בתחילה, כזה, כמו תגא דד'). רא"ש שם (ור"ת פירש דמיירי בעוקץ שמאחריה, שלא תהא עגולה מאחוריה, דומיא דתגא דדלי"ת). והוא כמו בתג של אות ד' (דלעיל הערה מא ). ומסיק כאן שיעשה כשניהם, כמבואר בטור (וטוב לעשות כדברי שניהם), ובאלפא ביתא הב', הובא בב"י (צריכין אנו לקיים גם דברי ר"ת, שהרי הרוקח קיבל שהה"א יש לה זוית מאחריה, ועוד שתמונתה כמו דלי"ת ויו"ד). ובכתב המיוחס לרבינו היא שוה לדלי"ת, שבשניהם אין קוץ לצד ימין, רק עקב (וכדלעיל הערה מא ). וראה קב נקי בהשלמת הסדרים (ואם עשה כרי"ש יש להכשיר בדיעבד).
1074. שו"ת רמ"ע מפאנו סי' לו (הה"א מופלגת מהגג ... בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבימה כשהוא קורא בו). מ"א סק"א (בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבימה כשקורא בו ... (מ"ע סי' ל"ו)).
1075. גמרא כט, ב (ומאי טעמא תליא כרעיה). רא"ש הל' ס"ת סי"ב (וצריך ליזהר שלא יגע רגל הה"א למעלה, כדאיתא פרק הקומץ רבה, מאי טעמא תליא כרעיה דה"א. ואם תיגע למעלה, אין לה צורה ופסולה עד שיתקן). ב"י בריש הסימן בשם תשובת ה רשב"א (הקו"ף צריך שלא יהיה דבוק, מפני שאמרו בהבונה (שבת קד, א) מאי טעמא כרעא דקו"ף תליא ע"כ. וכתוב בתשובת הרשב"א, שכן כתב הרמב"ן ז"ל), בשם ה רמב"ן , והוא ברמב"ן שבת קג, ב (ירכה של ה"א, שאינה נוגעת כלל לקו העליון כגון זו). עי' במ"ש בסי' לב ס"ל (אם רגל הה"א או הקו"ף נוגע בגג, אפילו נגיעה דקה כחוט השערה שצורתן עליהן).
1076. רא"ש שם (ההי"ן חית"ן אלו דומות בקריאתן ובכתיבתן). ברוך שאמר אות נד (ונראה לפי קיצור דעתי, שמלשון הרא"ש משמע, שרגל שמאלי של הה"א דינה להיות בסוף גגה של הה"ה, כזה, ולא באמצע גגה, כזה, כי בענין אחר אין דומין בכתיבתן, כי אין חילוק בין ח' לה' רק שרגלו של החי"ת מחוברת למעלה בגג שלה, והה"א תלוי). אלפא ביתא הא' (ולא יהיה הנקודה נגד אמצע הגג, אלא תהיה בצד שמאל, נגד סוף הגג), והב' (והנקודה תהיה כנגד סוף הגג, מפני שאם ידבק למעלה תהיה דומה לחי"ת, כדאמרינן בהבונה (קג, ב) לא יעשה ההי"ן חתי"ן, אלמא שדומין קצת, ואילו תהיה הנקודה באמצע, לא ידמו כלל), הובאו בב"י. אגור סי' פה (ומלשון האשר"י משמע שרגל שמאל של ה"א דינו להיות בסוף גג הה"א לצד שמאל, ולא לימין, דאם היה הרגל דבוק למעלה אז היתה כמו חי"ת ממש, כי דין להיות כן, שאין ראוי להיות הפרש בין ה"א לחי"ת, אלא שהרגל אינו דבוק).
1077. סעיף לז (אבל אם יהיה חלק ... ויפסלו התפילין, יש להקל למשוך הה"א, אף על פי שלא תהא רגלה בסופה, מאחר שלא הוזכר זה בתלמוד), ושם נסמן (הערה רפא ).
1078. ברוך שאמר באלפא ביתא בא"ב הב', הובא ב ב"י (שתהיה הנקודה למעלה דק ולמטה עב, ועקומה קצת לצד ימין ולא לצד שמאל, פן תדמה לתי"ו).
1079. באגרות קודש ח"י אגרת ג'רטו בשוה"ג (מה שהעיר בהכתוב שם "כמשי"ת" אי' מקומו – לעת עתה לא מצאתיו. ולפענ"ד כיון שהוא מוסגר בחצע"ג, הרי זה מרמז למהדו"ת "שהוסיף הרבה חידושי דינים", ולפס"ד בהחלט לאחר שיחזור וישנה פרק זה "ואפשר שהי' על זה איזה קונטרס אחרון" (שארית יהודה לסי' שסג. וראה מבוא לקונטרס השלחן ע"ז). – וטעם להספק בזה, אולי אפשר לומר על פי מ"ש בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רעא. ויש לעיין במשנה אברהם, ואינו עתה תחת ידי). וראה שער הכוונות דרושי התפילין סוף דרוש ב. פרי עץ חיים דרושי התפילין פי"ד-טז. מצת שמורים הל' תפילין בצורת האותיות. משנת חסידים מסכת תקון תפילין פ"ב אות ד-ו. אגרות קודש ח"י אגרת ג'רטו. שלחן המלך ע' סט הערה 1. אותיות הרב ע' קי.
1080. ברוך שאמר באלפא ביתא הב', הובא ב ב"י (וראשה יהיה קצר, שלא תדמה לרי"ש).
1081. תקון תפילין ע' צח (וירכה ארוך, שלא תדמה ליו"ד). טור (ולא יקצר רגל הוי"ו, שלא תהא נראית כיו"ד). אלפא ביתא שם (ורגלה ארוך שלא תדמה ליו"ד). וראה אותיות הרב ע' יד ובקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ו ע' מה, שבכתב המיוחס לרבינו היא ארוכה מעט משאר אותיות רגילות, אבל לא הרבה, כדי שלא תדמה לנו"ן פשוטה. ולקמן באות זיי"ן (צריך ליזהר שלא תהא רגלה ארוכה, שלא יתדמה לנו"ן פשוטה). וראה אור התפילין.
1082. כדלעיל סי' לב ס"כ (וא"ו שלא נשתייר ממנה אלא כמלא יו"ד, אין זה וא"ו כלל, וכן בשאר אותיות הפשוטות. אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק שאינו חכם ולא טפש, שאם התינוק יודע לקרותן כהלכתן, כשרות, ואם לאו, פסולות).
1083. אלפא ביתא שם (תהיה עגולה לצד ימין, שלא תדמה לזיי"ן. ואע"פ שראש הזיי"ן עובר משני צדדין, מכל מקום חיישינן פן תינוק דלא חכים ולא טיפש יקראהו זיי"ן ויהיה פסול). וראה אותיות הרב ע' קכ.
1084. תקון תפילין שם ( ויעשה לו פנים שוים למעלה ולמטה ... כי כתיבה תמה תהיה, ולא שבורה וחצאית ). אלפא ביתא שם (ופניה שוים, שאם היו באלכסון לא היה כתיבה [תמה], כי אם שבורה).
1085. תקון תפילין שם (אלא מתמעט והולך מלמעלה למטה). ברוך שאמר אות נה (והא לך דברי רבינו מנחם תלמידו של רבינו אליעזר מגרמייזא, אשר כתב על הו"ו בספר כתר שם טוב שלו, וז"ל, והו"ו מורה על האצילות הכלי הנאצל מעילתו, שהוא עבה למעלה ונמשכת עבה עד שהיא מתמעטת והולכת למטה ... וכלשון הזה כתב רמב"ן ז"ל אות באות).
1086. שער הכוונות דרושי התפילין סוף דרוש ב (באות ו׳ כולם יהיו להם גוף וראש וקוץ קטן על הראש). משנת חסידים מסכת תקון תפילין פ"א אות ט (והווי"ן יעשם בשלש קוצין, והם ראש ורגל וקוץ אחד על הראש. וראה אותיות הרב עמ' מח. אהלי שם ח"ח ע' רלז.
1087. תקון תפילין ע' צט (וקצר, ולא ארוך, שלא תדמה לנו"ן פשוטה). ברוך שאמר באלפא ביתא הב', הובא ב ב"י (ולא יהיה רגלה ארוך, שלא תדמה לנו"ן פשוטה).
1088. כדלקמן ס"ד ( כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה, או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם יודע לקרותה כהלכתה, כשרה).
1089. אלפא ביתא הב', הובא בב"י (ראשו מרובע, ועובר משני צדדין, הכל מפני הסוד). ובכתב המיוחס אינו מרובע מימין למעלה. וראה אותיות הרב ע' יד, ובקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ו ע' מה, וחכ"ז ע' קכג, וחמ"ו ע' קעט. חידוש סופרים ס"ק ב.
1090. מנחות שם כט, ב (אמר רב אשי, חזינא להו לספרי דווקני דבי רב (שמדקדקים לעשות כתב מיושר, רש"י), דחטרי להו לגגיה דחי"ת), לפירוש ר"ת בתוד"ה דחטריה (ור"ת פירש באמצע גגו של חית גבוה מעט, כמו חטרתא דגמלא דבאמצע).
1091. לפירוש רש"י שם (לגגו של חית עושין למעלה כעין חוטר), ופירש בהגהות מיימוניות פ"א אות צ (ופירש רש"י מקל מתרגמינן חוטרא, פירוש שעושין לו מקל למעלה לצד שמאל). ומסיק כאן שצריך לעשות שניהם, כמבואר ביראים מצוה שצט (וירא שמים יעשה שניהם). תקון תפילין ע' ק (לכן יש לעשות כתרי זיי"נין ממש כזה, ועל גבה גג, ולבסוף מקל זקוף כפרש"י, כדי לקיים דברי שניהם). ברוך שאמר באלפא ביתא הב', הובא בב"י (ואנו עושים כדברי שניהם ). והאריך להוכיח בחידוש סופרים ס"ק ג שהכוונה היא בקצה השמאלי. וראה קובץ הערות וביאורים א'רס ע' 60.
1092. הגהות מיימוניות שם (ובאלפא ביתא דרבי עקיבא נמי אמר מאי טעמא ח' אינו קשור כתר ... ולצד ימין קאמר מפני מה אין ח' קשור כתר, כי שם אין רגילות לסופרים לעשות. וגם משם יש לדקדק שאין לה עוקץ לצד ימין) אלפא ביתא הב', הובא בב"י (ומשם דקדק בהגהה שאין לעשות לה עוקץ בצד ימין, ויהיה שמה הקרן עגול בלא זוית).
1093. ברוך שאמר באלפא ביתא הב', הובא בב"י, מגמרא שבת קד , ב (יהיו שני רגליה דומים לשני זיינין ממש, ולא כמו דלי"ת וזיי"ן, כדאמרינן בהבונה, דאי נטל גגה דחי"ת ומשוי לה תרי זייני"ן).
1094. גם בזה בכתב המיוחס הוא ממוצע בין וי"ו לזיי"ן.
1095. משנת חסידים מסכת תקון תפילין פ"א אות ט (וחטוטרת רגל ימין כוי"ו ישרה, ושל שמאל כזיי"ן. וקו החטוטרת שעל רגל ימין יהיה עב, ושל רגל שמאל יהיה דק). וראה דעת קדושים (קונ' הא"ב). מקדש מעט ס"ק ח. קול יעקב. אותיות הרב ע' קלח-מ. חידוש סופרים ס"ק ה. כתב חב"ד ע' 34.
1096. ברוך שאמר באלפא ביתא, באות כ פשוטה (אם האריך החי"ת עד שנשתנה צורת הזייני"ן פסול). ברוך שאמר אות קז (מאריך בזיי"ן שני שבחי"ת מלפניו, או בזיי"ן שאחר החי"ת מלאחריו ... אז נראה הזיי"ן שבחי"ת כמו דל"ת, זהו גם כן פסול, כמו שכתב אבי הנוסחא לעיל גבי קבלת החי"ת לפר"ת). ב"י בשם הר"י אסכנדרני (וז"ל הר"י אסכנדרני, חי"ת היא מהאותיות המרובעות, על כן אין להאריך אותה בסוף שיטה, דאי הכי לא הויא שני זייני"ן. וכן אין לעשותה כמין דלי"ת וזיי"ן). וכדאמרינן שבת קד, ב (שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין), ולא דלי"ת וזיי"ן. וראה חידוש סופרים ס"ק ז.
1097. ב"י בשם הר"י אסכנדרני, בשם מהרא"ם בס' יראים (וז"ל הר"י אסכנדרני ... וכתב בספר יראים ... ולא יאריך בגגה כלל, ואם האריך פסולה, ובתפילין אין לה תיקון). הובא במ"א ס"ק ג. וראה אותיות הרב ע' קמא-ג. חידוש סופרים הערה 60.
1098. מ"א ס"ק ג (ונראה לי דמיירי שעשה ב' זיינין וגג רחב, דלא הוי חטוטרת. אבל אם עשה החי"ת כדעת רש"י, אפילו האריך בה, כשר בדיעבד, אף על פי שאינה מרובע). וראה שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' רה ס"ו וסי' רו.
1099. ר"ת בהל' ס"ת שלו, הובא בתוס' שבת קג, ב ד"ה טיתין פיפין (מכאן נראה לר"ת שצריך לכוף ראש הטית לתוכה, דדמי כעין פ'). אלפא ביתא הובא ב"י (כן הכריח ר"ת מדהזכיר פרק הבונה שלא יעשה טתי"ן פאי"ן, אלמא שהם דומים קצת. וכן משמע באלפא ביתא דרבי עקיבא, מפני מה טי"ת טמון ידו).
1100. ברייתא שבת קג , ב (שלא יכתוב ... טיתין פיפין), לפירוש ר"ת (הנ"ל בהערה הקודמת) אלפא ביתא שם (אבל לא יכוף אותו הרבה, פן ידמה לגמרי לפ"א). וראה משנת סופרים (למשנה ברורה) בביאור הלכה. ונתבאר באותיות הרב ע' טו ובקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ו ע' מו, שבכתב המיוחס לרבינו אינו כפוף למטה אלא משהו.
1101. נתבאר בחידוש סופרים ס"ק א.
1102. ברוך שאמר באלפא ביתא הא', הובא ב ב"י (והראש השני לצד שמאל יהיה דומה ממש לזיי"ן).
1103. משנת חסידים, תפילין סוף פ"א (בט"תין יעשה הקו שמאל שלהם בוא"ו). מצת שמורים הלכות תפילין (וכל צורת הט"תין תהיה קו שמאל שבה כעין י'). והאמור בשער הכונות הועתק לעיל (הערה כט ). וראה אותיות הרב ע' טו ובקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ו ע' מו, שבכתב המיוחס לרבינו הוא כעין פשרה בין ו ובין ז (כדלעיל באות ג, והערה כט ). * בכ" א תמוז תשי"ד ( אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתכב), כתב הרבי אל הר"ר מנחם זאב גרינגלס (אתא לידי ענין שנוגע לי לברר אודות אותיות חי"ת וטי"ת בתפילין, ובמילא נתעוררה אצלי השאלה בכלל, אם יש חילוק בין פסק רבינו הזקן בשו"ע בציור האותיות – למנהג סופרי חב"ד). ולא פירש באיזה פרט בשתי אותיות אלה נתעוררה השאלה, "אם יש חילוק בין פסק רבינו הזקן בשו"ע בציור האותיות – למנהג סופרי חב"ד".
1104. אלפא ביתא הב', הובא בב"י (יעשה הראש עגול למעלה, ולא יהיה ראוי להושיב כתרי התגין. שאם ראש ראשון שוה והגון להתגין כמו ראש השני, לא היו מדלגין עליו להושיב כתרי התגין על ראש השני, דומיא דאין מעבירין על המצות (פסחים סד, ב). והיינו טעמא שהיודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצד"י ושי"ן כולם פניהם כלפי מעלה). והיינו שאות ו', וראש ימין של ט', אין להן ראש להושיב עליהן תגין, כי מיד מתחיל לרדת למטה בעיגול (משא"כ ראש שמאל של ט', ושל ע', וצ', וש', יש להם ראש להושיב עליהן תגין, אף שגם הם עגולים לצד ימינם). וכן הוא לקמן באות ע' (יהיה ראש הראשון כעין יו"ד, שפניה מעט למעלה, מטעם שנתבאר למעלה באות ט'), ובאות צ (ראשה הראשון יהא כפוף קצת כלפי מעלה, מטעם שנתבאר למעלה), ובאות ש (ב' ראשיה הראשונים יהיו כעין יו"ד שפניה למעלה, מטעם שנתבאר למעלה). אמנם בראש ימין של הצ' שבתפילין, יתבאר לקמן, שעפ"י קבלת האריז"ל הוא כמו יו"ד הפוכה. וראה תהלה לדוד ס"ק ב. זכרון רפאל משה. אותיות הרב ע' קנג.
1105. פסיקתא רבתי פרק כא, הובא ב רא"ש הל' ס"ת סי"ב (ואמרו נמי בפסיקתא, כי ביה ה' צור עולמים, העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, מה יו"ד יש לו נקודה אחת למטה, רומז למתים שיורדין לגיהנם, ונקודה אחת למעלה, רומז שעתידין לעלות, שנאמר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל ... ולפי דרשה זו תג ליו"ד למעלה וגם כפוף למטה).
1106. כדלקמן בהערה הבאה, שמה שאמרו בגמרא (כט, א) "מעכבן ... לקוצה של יו"ד", לפירוש ר"ת, קאי רק על קוץ התחתון לצד שמאל. ואף שכתב הרא"ש שם (ואפשר דקוצו של יו"ד דפרק הקומץ היינו תג של מעלה). היינו רק בדרך אפשר, ואנן קיי"ל כר"ת, דקאי על קוץ התחתון לצד שמאל, וקוץ העליון לא נזכר בגמרא, ואינו אלא לכתחלה. ובאור התורה תצא ע' תתר (דיש סברא לומר ... דאינו מעכב כו', ולזה אמר דמעכב). ובלקוטי שיחות חי"ט ע' 423 ( ו"קוצו של יו"ד" שבמנחות שם – פירושו קוץ השמאלי, כדעת ר"ת שם (ראה בכל זה – מאסף לכל המחנות סל"ו שם (צורת אות יו"ד ס"ק ב), וש"נ)). ועפ"ז צע"ק באוה"ת כו' שם, שמפרש הגמרא במנחות הנ"ל (כדעת הרא"ש ועוד – ראה מאסף לכל המחנות שם, וש"נ) לענין קוץ העליון ... דלא כשיטת אדה"ז. ומצינו דוגמתו בכמה וכמה מקומות בדרושי חסידות (וגם בנגלה) שמבארים דעות שלא נפסק הלכה כמותן (כיון שאלו ואלו דברי אלקים חיים)).
1107. מנחות שם כט, א (מעכבן, פשיטא, אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יוד), לפירוש ר"ת שברא"ש שם (ופירש ר"ת שהוא לצד שמאל שכפוף למטה), שהוא "מעכב", כדלקמן בסמוך (ואם חסר עוקצה השמאלי ... פסולה). ואופן כפייתו למטה, ראה אותיות הרב ע' קנח-קסג, ושם ע' טו, ובקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ו ע' מז, וחכ"ז ע' קכד. ובכתב חב"ד ע' 38.
1108. ברוך שאמר , באלפא ביתא הב' (והעוקץ שלמטה יהיה קצר יותר מן הרגל, פן תדמה לחי"ת), הובא ב ב"י .
1109. אלפא ביתא וב"י שם (והרגל יהיה עקום, להיטיב צורתו).
1110. אלפא ביתא וב"י שם (ויהיה לה רגל קטן, ולא יהיה גדול, פן תדמה לרי"ש).
1111. תקון תפילין ע' קט (והרגל יעשה קצר ועקום לצד פנים, שלא תדמה לו"ו). אגור סי' פה (והרגל יעשה קצר ועקום כלפי שמאל, שלא תדמה לוי"ו). הובא בב"י ד"ה וכתב האגור.
1112. כדלקמן ס"ד ( כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה, או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם יודע לקרותה כהלכתה, כשרה).
1113. כדלעיל (הערה עז ).
1114. רא"ש שם (קוצו של יו"ד מעכב, ופירש רש"י, זהו רגל של ימין שכפוף למטה. וקשה לפירושו, דפשיטא דמעכב, דזהו עיקר גוף האות).
1115. תקון תפילין ע' קיא (ופשיטא שאם חסר הרגל אז אינה יו"ד, אלא נקודה אחת. וכן האמת, אם ימצא אדם בתפילין או במזוזה שחסר רגל ימין, שהכל פסול מה שכותב אחר אותו היו"ד, ואסור לתקן … אבל קוץ שלפנים, אני אברהם מתקן אותו). ברוך שאמר שם ס"ק סג. ב"י בשם הר"י אסכנדרני (ברגל של צד ימין, אם לא עשאה בתחלה, אין לתקנה אחר כך בתפילין ומזוזות, משום שאין נקרא יו"ד בלא אותו רגל, ונמצא כותבן שלא כסדרן). ט"ז ס"ק א (וכתב ב"י ... בשם הריא"ס, דדוקא רגל ימין מעכב לענין כסדרן, אבל לא הקוץ, דבלא הקוץ הוה נמי יו"ד). מ"א סי' לב סקל"ו (אבל אם לא עשה לה רגל שמאל, יכול לתקנה, דשם יו"ד עליה (ב"י סי' ל"ו)). וראה שו"ת צמח צדק חאו"ח סי' יח ס"ז. אותיות הרב ע' קסח.
1116. סוף סעיף ל (וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד, אין לה תקנה אחר כך (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה), מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו, ונמצא כותב שלא כסדרן. אבל אם לא עשה עוקץ השמאלי, יכול לתקן אחר כך, שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה, ואין בעשייתו משום כותב שלא כסדרן).
1117. כתרי אותיות תפילין ע' (כ' ... הן עגולין ואין להם זויות). ברוך שאמר באלפא ביתא הב', הובא ב ב"י (כ' כפופה, קבלת החסיד שתהיה עגולה מכל צד, ולא יהיה לה שום זוית).
1118. והיינו שאם היא מרובעת מלמעלה ועגולה למטה, כשרה לכל הדעות, ואם היא מרובעת מלמטה ומלמעלה, פסולה לכל הדעות, ואם היא מרובעת מלמטה ועגולה מלמעלה, יש מקום עיון בפוסקים: עיין באלפא ביתא שם באות מ (והזוית למטה אינו מהפך תארה, שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות לכ"ף כמין זוית). ובאות פ (וכשאין לה זויות למטה תחשב תמונת כ"ף, אף על פי שיש לה זויות למעלה, שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות הכף כ[כה] לנוי) [כן הגיה בשו"ת צמח צדק סי' יח ס"ב: ומ"ש בטורים דסלאוויטא לעשות הכף כפא לנוי הוא ט"ס. שכתבו במקום ככה כפא] . ובמ"ש ב"י בשם מהר"י אסכנדרני באות כ (וכתב הר"י אסכנדרני, יש מי שכתב, שאם כתב הכ"ף פשוטה בזויות כמו דלי"ת, שהיא פסולה). וכן הוא לקמן באות כ"ף פשוטה ( ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה), ושם יתבאר (הערה צה ). ובד"מ סק"ז ( ונראה דבכ"ף מודה דבעי לעגלה מלמטה, שלא תהא נראה כבי"ת). וצריך עיון . אבל לקמן באות מ"ם פתוחה (תהיה להן זויות למטה בצד ימין לכתחילה, אבל למעלה יש שעושין שם עגולות לכתחלה, כדי שתהיה תמונת המ"ם פתוחה ככ"ף כפופה ווי"ו), וכן לקמן באות מ"ם סתומה (שיש לעשותה עגולה בצד ימין לכתחלה, אבל לא למטה ... כי מ"ם סתומה גם כן תמונתה כף ווי"ו, כמו הפתוחה, אלא שהוי"ו סותמתה). הרי שהמסקנא היא, שאם האות כ"ף כפופה מרובעת מלמטה ועגולה מלמעלה, כשרה. ואף שנתבאר לעיל באות בי"ת (והערה יח ), שאם היא מרובעת מלמטה ועגולה מלמעלה, היא אות בי"ת כשרה בדיעבד (ולא אות כ"ף). החילוק ביניהם הוא, שאם יש לה עקב מאחוריה למטה, דינה כבי"ת, כמבואר בברוך שאמר אות מט (אחרי שיש לה עקב למטה, להיכרא שאין כ"ף לתינוק). ואם אין לה עקב מאחוריה למטה, אלא מרובעת (זוית), דינה ככ"ף, כמבואר באלפא ביתא הב', הובא בב"י ( הבי"ת יש לה ... למטה עקב, והזוית למטה אינו מהפך תארה, שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות לכ"ף כמין זוית) . וראה שו"ת צמח צדק סי' יח ס"ב. קסת הסופר סי' ה. לשכת הסופר ס"ק טו. קב נקי סג"ר ס"פ. ובהשלמת הסדרים. משנת אברהם סי' כג סעיף סג. מאיר עיני סופרים סי' ז אות ב' ס"ק א. זכרון רפאל משה. אותיות הרב ע' קעז. חידוש סופרים הערה ב. ילקוט כתרי אותיות ח"א ע' מז. אור התפילין.
1119. כתרי אותיות תפילין (ואין להאריך גגו של כ"ף כך, מפני שנראה כד', כי רגל של כ"ף צריך להאריך למטה כפלים מגגו). אגור סי' פה (ויזהר שלא יאריך גג הכ"ף פשוטה בסוף שיטה, כי תאבד צורתה ותראה כרי"ש, כי צריכה להיות ארוכה כפלים כגגה, וכן כתב החסיד).
1120. הגהות מיימוניות פ"ז אות ה (למשוך האותיות ולעשותן גדולות עד סוף השיטה, אסור, שאין לשנות אות אחת מחבירו ולא לגדלו ולא להקטינו), ואות ז (מה שנהגו סופרים בורים להתחיל כל עמוד בוי"ו, וקורין לו וו"י העמודים, נראה שאיסור גמור יש בדבר ... ופעמים יש אותיות גדולות אשר לא כדת ... והנה כתבתי דברי אלה למורי רבינו, והסכים על ידי). ברוך שאמר אות נט (אסור להאריך שום אות יותר מדאי, בין בתפילין בין במזוזה וכן בספר תורה, כמו שהוכיח בעל ההגהות של המיימוני לפני מהר"ם). דרכי משה (כתב בברוך שאמר ... לא יאריך או יקצר האותיות כדי לכוין ראשי השיטות). וכדלעיל סי' לה ס"א-ב (בראשי השיטין אינן נזהרין, ומשנים כאשר יזדמן להם. ומי שירצה לדקדק בהם, אם יוכל לכוין השיטין בענין זה יעשה, אבל לא יאריך ויקצר האותיות כדי לכוין ראשי השיטות. אבל יכול להאריך מעט האותיות בשיטה שניה, כדי לכוין סופי השיטות, ולא אסרו אלא להמשיכן כל כך בענין שיהא נראה לעין שהן גדולות מחברותיהם), ושם נסמן (הערות ד - ה ).
1121. ברוך שאמר באלפא ביתא הב', וב"י ( ואף על גב דבהגהות מיימוניות פירש דאין למשוך שום אות כלל, זהו דוקא למצוה, אבל אי עביד לא פסל ... אבל כ"ף פשוטה, אי מאריך גגה יותר מרגלה פסול).
1122. כדלקמן ס"ד ( כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה, או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם יודע לקרותה כהלכתה, כשרה).
1123. רא"ם בס' יראים סי' שצט (צריך לכוין הכ"ף פשוטה כשתכוף רגלה, שתהא מכוונת ככ"ף כפופה, וכן פ"א כפופה וצד"י כפופה צריכות עגולה לצד התחתון כשיפשטם שיהיו מכוונות פשוטות). הובא בהגהות מיימוניות פ"א מהל' תפילין אות צ (וכתב רא"מ שכל הכפופים בכפולות צריכות להיות עגולות למטה שאם תפשטה תהיה פשוטה, כלומר פשוטה שנכפפה. וארכה כשיעור כפילות של כ"ף כפופה, שאין חילוק בין זו לזו אלא שזו כפולה וזו פשוטה), ובאגור שם (הכ"ף פשוטה תהיה ארוכה שאם תכפול אותה תהא כ"ף, וכן יש בספר יראים), ובאלפא ביתא הב', הובא בב"י (וכתב רא"ם שכל הפשוטות צריכות להיות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות). וכן הוא לקמן באות נו"ן פשוטה ( שהיא ארוכה כשיעור שתהא ראויה להעשות נו"ן כפופה אם תכפפנה), ובאות ף' פשוטה ( וצריכה להיות ארוכה לכתחלה כשיעור שתהיה ראויה להעשות פ' כפופה אם תכפפנה ), ובאות ץ' פשוטה ( ורגלה תרד למטה מדבוק הראשים לכתחלה, בכדי שיהא ראוי לעשותה כפופה) . והיינו שהפשוטה תהיה רגלה ארוכה כפליים כגגה, כדלעיל סי' לב סכ"ה ( כ"ף פשוטה, שצריך להיות רגלה ארוכה כפליים כגגה, שלא תדמה לר'), ושם נסמן (הערה קצט ). והכפופה תהי' עגולה, כדלקמן באות נו"ן ( כל האותיות הכפופות צריכים להיות לכתחלה עגולות למטה, שאם תפשטנה תהיה פשוטה), ושם נסמן (הערה קכו ).
1124. הרא"ם ביראים סימן שצט (וכל ך' שבתורה צריך לעשותה עגולה מאחריה, ורגלה ארוכה, כזה. וטעמא, שאין חילוק בין כ"ף כפופה לכ"ף פשוטה אלא כפיפותה ופשיטותה).
1125. ב"י בשם הר"י אסכנדרני (וכתב הר"י אסכנדרני, יש מי שכתב, שאם כתב הכ"ף פשוטה בזויות כמו דלי"ת, שהיא פסולה). ואף שחלק עליו בשו"ת מהר"ם גלאנטי סי' קכד (העידו אנשים תלמידי חכמים כשרים וספרי דווקני, כי כל הספרי תורה וכל התפילין כולם הם הכף פשוטה בלי עיגול בכל עיר שאלוניקי, כי היא עיר ואם בישראל, ופה בארץ הצבי כל הספרים והתפילין כך נוהגים, ושאלתי פי כולם והעידו שכולם נוהגים לכתוב כך, ולכן אחי ישמורך האל ית', להרהר אין ח"ו, על מה שנהגו, בדבר שאין לו בגמרא שורש וענף). עי' מ"א סי' לב ס"ק כו (כ"ף פשוטה שעשאה למעלה כעין ד', ולא עגולה ... בתשובת מהרי"ל סי' קכ"ג משמע דפסול), בשם מהרי"ל סי' קכג [צח] (שיש לאותה כ"ף פשוט עוקץ וקרן מאחוריה ... והנה כתבו רבותינו דפסול הוא כשהכ"ף פשוטה מרובעת). ואף שבכ"ף כפופה נתבאר לעיל (ואם עשה לה זוית באחוריה מלמעלה כשרה, אם היא עגולה למטה). דן בזה בשו"ת צמח צדק סי' יח, ומסיק בקיצור לאות ג (ואפשר לומר שהן ב' דעות. או דכף כפופה שאני שעכ"פ היא עגולה מלמטה, ודוחק). וראה חידוש סופרים הערה א.
1126. ב"י בשם הר"י אסכנדרני (וכתב הר"י אסכנדרני, יש מי שכתב, שאם כתב הכ"ף פשוטה בזויות כמו דלי"ת, שהיא פסולה. ובתפילין ומזוזה לא יועיל בה תיקון). ובשו"ת צמח צדק שם אות ז (ומכל מקום יש לומר שצריך לתקנם אף בתפילין, כמ"ש הפמ"ג להוסיף דיו ולעשותה עגולה, ואין לחוש בזה משום שלא כסדרן, שהרי לא נשתנית לצורת אות אחרת כלל וכלל … כיון שהרבה גדולי אחרונים מכשירים בזה בלי שום תיקון, יש לסמוך עליהם עכ"פ שלא לחוש לענין שלא כסדרן). והיינו שאינו דומה לרי"ש שעשאה כמו דלי"ת, ששם נשתנית לצורת אות אחרת, משא"כ באות כ"ף פשוטה המרובעת למעלה, שלא נשתנית לצורת אות אחרת, ומועיל בה תיקון. ובפרט שיש הרבה גדולי אחרונים שמכשירים בזה בלי שום תיקון. והוא בפרי מגדים סוס"י לב באות כ"ף פשוטה (תמהני על הסופרים שעושין מרובע למעלה, ורוב פוסקים פוסלים, עיין מ"א ל"ב אות כ"ו, ולבוש יע"ש. ויראה דיכול להוסיף דיו לעשותה עגולה, ולא הוה שלא כסדרן, דצורתה עליה מקרי). ובשו"ת צמח צדק שער המילואים ח"ה סי' א, פנה בשאלה זו אל דודו מהרי"ל מיאנאוויטש (ולכאורה נראה לי כמ"ש הפרי מגדים דתיקון על ידי הוספת דיו יש לה על כל פנים. ואפשר לומר שגם בדברי קדשו אין מוכרח שאין לה תיקון זה. ואולי שמיעא לי' בזה מיני'. גם ימחול נא על כת"ר הרמה, לשאול פי הסופר מובהק ר' ראובן נ"י, אולי שמיעא לי' מיני'). והשיבו מהרי"ל (ביום מחר אי"ה אראה את מה"ר ראובן סופר, ואשמע ממנו). ועוד דן בזה בשו"ת צמח צדק שם סי' ב ד"ה ומכל מקום, וסי' ג' ד"ה ומ"ש בשו"ע. וראה זכרון רפאל משה. אותיות הרב ע' קפט-קצב. חידוש סופרים ס"ק ד. קובץ הערות וביאורים א'רס ע' 66.
1127. סעיף כג (אם טעה וכתב ד' במקום רי"ש, או ב' במקום כ' ... יכול להוסיף עליו דיו ולעשותו עגול כרי"ש או ככ"ף. והוא שלא כתב עדיין כלום אחר אות זו, שאם לא כן פסול משום שלא כסדרן). וראה הערות וביאורים מג ע' ח.
1128. רוקח , הובא בברוך שאמר אות סט (כי הרוקח כתב בהדיא שיש לכתוב על הלמ"ד כמין וי"ו, ולא כמין יו"ד), ובאלפא ביתא הב', הובא בב"י (שכתב הרוקח שיש לכתוב למעלה מגוף למ"ד כעין וי"ו, ותמונת למ"ד כמו כ"ף כפופה ועליה וי"ו). ובכתב המיוחס לרבינו הלמ"ד עולה קצת באלכסון לצד שמאל, כדי שיהא מקום לראש הלמ"ד בגובה כל כך. ראה אותיות הרב ע' קצט. אור התפילין.
1129. ברוך שאמר באלפא ביתא, הובא ב ב"י (וראשה עגול לצד ימין, ולצד שמאל זוית לראשה ).
1130. ספר התמונה באות למ"ד (והלמ"ד ... הוא כ"ו, והוא מורה על היחוד), שהוא בגימטריא שם הוי'. אגור סי' פה (ואני המחבר ראיתי בספר תמונה, שהלמ"ד היא מן האותיות שמנינה כמנין שם המיוחד ... הרגל למטה כפוף, ואז היא כמו כ"ף, והצואר למעלה כמו וי"ו, ועולה כ"ו). אלפא ביתא שם (ותמונת למ"ד כמו כ"ף כפופה ועליה וי"ו).
1131. הזנב הוא קצה הירך, שהיא כפופה למטה כמו אות כ. אלפא ביתא הב', הובא בב"י (ומהאי טעמא כתבתי שיהיה זנבה עב וכפוף היטב לפניה ... וכן קבלנו, שזנבה יהיה עב, ומסכים לאשר פירשתי שתמונתה כמו כ"ף). אגור שם (וזנב הלמ"ד עב ולא דק ... הרגל למטה כפוף, ואז היא כמו כ"ף ). ובמאיר עיני סופרים סי' ז בציור אות ל (יש פוסלין אם נכתב גג התחתון רחב כמו העליון. ואני קבלתי מאדמו"ר רמ"מ שליט"א [אדמו"ר הצמח צדק], שלא ימעט רק קצת מרוחב גג העליון). וכן הוא בכתב המיוחס לרבינו, ראה אותיות הרב ע' יז ובקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ו ע' מח.
1132. כתרי אותיות תפילין (ל ... הם עגולין ואין להם זויות). אגור שם (והחסיד כתב שהלמ"ד מן האותיות שאין להם זויות ... וכן כתב רבינו שמחה בשם החסיד). והיינו שתהי' לכתחלה עגולה מאחוריה בין למעלה ובין למטה, כמו אות כ"ף דלעיל ( קבלת החסיד שהיא צריכה להיות עגולה מכל צד).
1133. מהר"י אסכנדרני הובא ב ב"י (וז"ל הר"י אסכנדרני, ותהיה עגולה מאחריה לצד ימין, אבל לצד שמאל, מקום חיבור גופה וצוארה, צריך שיהיה לו זוית בין סוף הוי"ו שיורד בדקות לצורת כ"ף). ואין הכוונה שכיון שהוי"ו יורד לצורת כ"ף, לכן צריך להיות שם זוית; שהרי גם באות סמ"ך האות וי"ו דבוקה לאות כ"ף, ומכל מקום היא עגולה שם, כדלקמן באות סמ"ך "כ"ף כפופה דבוקה עם וי"ו בסופה, וצריך שתהא עגולה בג' זויותיה". אלא הכוונה שכך צריך שתהי' לה שם זוית.
1134. בכל הפרטים האמורים לעיל. וראה אותיות הרב ע' יז, ובקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ו ע' מט, שבכתב המיוחס לרבינו אין מקפידים שיהי' לה זוית. ואם החזירו ראש הלמ"ד לצד ימין, ראה שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' רה בסופו (הציור הנדפס שם אינו מדויק, אלא כמצויר בכתי"ק 2144 תעו, ב: . וכנראה צריך להיות "לצד ימין").
1135. תקון תפילין ע' קטז (ושתי תגיה למעלה). אלפא ביתא הב', הובא בב"י (ועל ראשה שני עוקצים, מפני הסוד). אגור שם (ושני תגין למעלה).
1136. ב"י בשם מהר"י אסכנדרני (וכתב עוד, ששני תגין שעל ראשה רמז לחסד ודין, ועל כן הימני גדול). ובכתב המיוחס לרבינו, יש על ראשה ב' עוקצין – העוקץ בקצה הימין גבוה יותר ובקצה השמאל נמוך יותר, כמבואר באותיות הרב ע' יז, ובקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ו ע' מח. וראה תהלה לדוד ס"ק ב.
1137. תוכן האמור לפנינו באות מ"ם: מ"ם פתוחה וסתומה , מעיקר הדין אפשר לעשותן עגולות מאחוריהן למעלה ולמטה. וההפרש בין מ"ם סתומה לבין ס', שאות ס' היא עגולה גם מלפניה למטה, כדלקמן באות ס' ( וצריך שתהא עגולה בג' זויותיה), ואילו מ"ם סתומה היא מרובעת מלפניה למטה. אמנם למעשה יש לעשות מ"ם סתומה מרובעת גם מאחוריה למטה, כדי שיהי' ניכר בה בראיה קלה שהיא מ"ם סתומה, ולא יתדמה לתינוק שהיא סמ"ך. ולכן גם במ"ם פתוחה יש לעשות כן, כדי שמ"ם פתוחה וסתומה יהיו שוין לכתחלה בכל היכולת. אבל מאחוריה למעלה יהיו שתיהן עגולות, כדי שתהי' האות מ"ם כמו אות כ"ף – וי"ו. וכדלעיל באות כ' (והערה פח ), שגם אות כ"ף יכולה להיות למטה מרובעת ולמעלה עגולה. ויש שעושין מ"ם כמו אות בי"ת – וי"ו, והיינו שתהי' מרובעת מאחוריה הן למטה והן למעלה. ובכתב המיוחס לרבינו, מ"ם פתוחה היא כ"ף – וי"ו, ומ"ם סתומה היא בי"ת – וי"ו.
1138. רא"ם בספר יראים סי' שצט (שאין חילוק בין כ"ף כפופה לכ"ף פשוטה אלא כפיפותה ופשיטותה). הגהות מיימוניות פ"א מהל' תפילין אות צ (וגם צריך להיות למעלה עגולה מאחריה כמו מ"ם פתוחה, שאין בין זו לזו אלא שזו פתוחה וזו סתומה). ברוך שאמר באלפא ביתא הב' (מ' פתוחה ... לעולם צריכות להיות דומים זו לזו בכל היכולת, דמאי שנא מכ"ף כפופה וכ"ף פשוטה ומפ"א כפופה ופ"א פשוטה שדומות להדדי. וכן משמע מתוך דברי רא"ם בספר יראים, שיהיו כך דומות להדדי, ודברים אלו דברי טעם הם וראוי לסמוך עליהם), ובברוך שאמר אות פד (מחמת שאין בין מ"ם למ"ם רק שזו פתוחה וזו סתומה ... שהכל ענין אחד, רק שזו סתומה וזו פתוחה). אמנם בכתב המיוחס אינם דומים זה לזה, וכמבואר בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי"ח ס"ו (לפי תמונת הממין בסת"מ שלנו, המם פתוחה עגולה למעלה לצד ימין, והמם סתומה מרובעת בזויות מכל צדדים, כמ"ש הברוך שאמר בשם הרוקח). והוא כמובא בברוך שאמר אות פד (וז"ל הרוקח, ויעשה מ"ם סתומה כמין ב'). ואילו במ"ם פתוחה נתבאר כאן בפנים (שתהיה תמונת המ"ם פתוחה ככ"ף כפופה ווי"ו) . וראה גם לקמן (הערה קכב ), שבכתב המיוחס גם נו"ן הכפופה אינה שוה לנו"ן פשוטה.
1139. כיון שמ"ם פתוחה צריכה להיות שוה למ"ם סתומה, וכיון שמ"ם סתומה צריכה להיות מרובעת מאחוריה למטה (כדי שלא יתדמה לס'). לכן צריך לעשות גם המ"ם פתוחה מרובעת למטה.
1140. כדלקמן ס"ד ( כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה, או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם יודע לקרותה כהלכתה, כשרה).
1141. אלפא ביתא הב', הובא בב"י (ולמטה יהיה לה זוית ... אבל אין לעשות המ"ם גם למטה עגולה, כי מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה שוים, ואם יהיו שמה עגולות שמא תדמה הסתומה לתינוק דלא חכים ולא טיפש לסמ"ך, כי האותיות צריכות להיות ניכרות להדיא). והיינו שלכתחלה תהי' זוית הן במ"ם פתוחה והן במ"ם סתומה, ובדיעבד שעשאה עגולה, כשר במ"ם פתוחה. ואם עשאה מ"ם סתומה עגולה למטה "שמא יתדמה לס' לתינוק". וראה חידוש סופרים ס"ק א. קסת הסופר עם פסקי הרב סי' ה הערה 82. קובץ הערות וביאורים א'רס ע' 67.
1142. הגהות מיימוניות שם באות מ' סתומה (מ' סתומה ... צריך להיות למעלה עגולה מאחריה, כמו מ"ם פתוחה). אלפא ביתא שם (מ' פתוחה תהיה למעלה לצד ימין עגולה, כאשר כתב בהגהת מיימוניות, ולמטה יהיה לה זוית ... שהרי תמונתה כמו כ"ף. ואף על פי שיש לה זוית למטה, מכל מקום כיון שהיא עגולה למעלה ואין לה עקב למטה, דמי טפי לכ"ף מלבי"ת, כי הבי"ת יש לה עוקץ למעלה ולמטה עקב, והזוית למטה אינו מהפך תארה שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות לכ"ף כמין זוית). ונתבאר לעיל באות בי"ת (הערה יח ).
1143. התמונה אות ל (מ"ס, כל אחד הוא כ"ו, והוא מורה על היחוד). אלפא ביתא הב' באות ס', הובא בב"י (מ' סתומה ... בספר התמונה שגם תמונתה כ"ף וי"ו). אגור סי' פה (ואני המחבר קבלתי שגם המ"ם מן האותיות שעולין כמנין השם ... כי המ"ם כ"ף ווי"ו אצלה, שעולה כ"ו). והיינו שהוא כי"ף – וי"ו, בגימטריה של שם הוי"ה.
1144. ברוך שאמר באלפא ביתא שם, הובא ב ב"י (וגגה יהיה למעלה שוה, ולא עגול, ויהיה ארוך עד כנגד מושבה ... כי תמונתה כ"ף וי"ו).
1145. אגור שם (וראוי שתהיה המ"ם סתומה בעלת זויות, כמו המ"ם פתוחה ... מ"ם סתומה צריכה להיות מרובעת מכל וכל, שלא תדמה לסמ"ך ). ברוך שאמר אות פד בשם הרוקח (וז"ל הרוקח, ויעשה מ"ם סתומה כמין ב'). והוא כדאיתא בת"ז תקון יט לח, א (גן נעול מסטרא דם' סתומה, ו' איהו נעול בשית יומי דשבוע), ופירש באור התורה שיר השירים ע' תלג (ושזהו ענין מ"ם סתומה, כי היא אות בי"ת, ועל ידי ו' נעשית מ"ם סתומה).
1146. כן הגיהו באותיות הרב, זכרון רפאל משה, חדוש סופרים ועוד.
1147. שכך הוכיח אלפא ביתא באות ס' מ ספר התמונה (כנסמן לעיל הערה קיג ). ובכתב המיוחס לרבינו, מ"ם פתוחה היא כ"ף – וי"ו, ומ"ם סתומה היא בי"ת – וי"ו. וכן הוא בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי"ח ס"ו (לפי תמונת הממין בסת"מ שלנו, המם פתוחה עגולה למעלה לצד ימין, והמם סתומה מרובעת בזויות מכל צדדים, כמ"ש הברוך שאמר בשם הרוקח). והיינו שמכנה את הכתב המיוחס בשם "סת"ם שלנו". וראה גם לקמן באות נו"ן פשוטה (ושם הערה קכב ).
1148. ברוך שאמר באלפא ביתא הב', הובא ב ב"י (והחרטום וי"ו כדפירשתי, ויהיה כנגד המושב התחתון, כדי שיהא ראוי לסתום).
1149. אלפא ביתא שם (יהיה הנקודה משוך כמעט בשוה, כדי שלא יהיה הפגם שביניהם גדול כשיעור שיתרחב מחמת פתחה, כי פניה של מ"ם סתומה וי"ו עומדת, ופניה של מ"ם פתוחה וי"ו מוטה קצת, כי בתמונה שניהם וי"ו).
1150. באות מ"ם פתוחה (והערה קיב ).
1151. אלפא ביתא שם (וגגה יהיה עובר מחוץ לסתימה כשיעור עובי קולמוס, כי זהו שיעור הנקודה של מ"ם פתוחה, דלעולם יש לדמות כדפירשתי. וכן כתב ה רוקח , שעמוד העליון יעבור מעט). וכן הוא לקמן באות סמ"ך ( וגגה למעלה יהא לכתחלה עובר חוץ לסתימה כעובי קולמוס, שהוא שיעור גגו של וי"ו הדבוקה בסופה).
1152. ברוך שאמר באלפא ביתא הב', הובא ב ב"י (נ' יהיה ראשה כמו זיי"ן), והוא כמו בנו"ן פשוטה, שכן מוכח בגמרא, כדלקמן בסמוך. אמנם בכתב המיוחס לרבינו, נו"ן כפופה היא כעין פשרה בין ו ובין ז (כדלעיל באות ג, ושם הערה לא ), ואם כן הנו"ן כפופה אינה דומה בזה לנו"ן פשוטה , וכמבואר בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' יח ס"ו (שבב"י מבואר בנון כפופה גם כן תמונת זיין, והוא מהברוך שאמר. אכן בסת"מ שלנו ראיתי הנון כפופה כמ"ש מהר"מ גלאנטי, שהרי זיין ראשה עובר מב' צדדי', משא"כ בנון כפופה דידן), והיינו שהמסקנא היא כדעת שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' קכד (הנון כפופה היא דמות ויו עקומה, והנון [פשוטה] היא דמות זיין בראשה. ולמה אין אנו עושים צורת הנון פשוטה דמות נון כפופה, אלא קבלה בידיהם לעשות אופן זה האי כדיניה והאי כדיניה). וראה גם לעיל באות מ (ושם הערה קיז ).
1153. תקון תפילין ע' קלו (והמושב ארוך, שלא תדמה לב'). ברוך שאמר אות פה (לאפוקי מכמה סופרים שרוצים להיות מומחים, כגון במדינת פולין ושאר ארצות, שפוסלין מלאכתן מחמת שמקצרין המושב של הנו"ן כמו הראש, כזה, או שעושים הראש כל כך עב וארוך כמו המושב, ויהיה נראה כמו בי"ת. לכן נראה שימעט הסופר בראשה של הנו"ן ... והמושב יאריך בטוב). אלפא ביתא שם (והראש קצר, ומושבה משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש, שלא תדמה לבי"ת). אגור סי' פה (נ' יכתוב ראשה עב והגרון עב, והמושב למטה ארוך יותר מן ראשה, שלא תדמה לבית). והיינו שאם אורך המושב שוה לאורך הראש, דומה לבי"ת.
1154. ברוך שאמר אות פז (והא לך לשון רבינו החסיד ז"ל [בכתרי אותיות תפילין שלפנינו – ליתא. ובדפוסי ברוך שאמר: "הג"ה לרבינו שמחה בשם החסיד"] ... וכשהוא כותב ארצנו תפארתנו, יכתוב הו"ו לתוך הנו"ן) . אלפא ביתא הב', הובא בב"י (והירך יהיה נמוך כדי להסמיך אות אצל ראשו, כי כתב החסיד, כשיכתוב ארצנו יכתוב הוי"ו תוך הנו"ן, שמע מינה שצריך להסמיך הראשים). אבל באות כ"ף פשוטה, שהיא ארוכה ואי אפשר לכתבה תוך הג' והנ' והצ', נתבאר לעיל באות ג' (וכשיכתוב ך' פשוטה אצל צד"י כפופה, טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין, כדי שיקרב קצת כ"ף הפשוטה לראשי הצד"י). והיינו שאז יש לעשות הצדי"ק כפי שהוא בכתב המיוחס לרבינו, שאין צוארה ארוך יותר משאר אותיות רגילות, אלא שמושבה התחתון אינו משוך לצד שמאל יותר מן הראש, ואם כן אפשר להסמיך אות ארוכה אצלה. ונתבאר לעיל (הערה לא ), ש בשלוש האותיות ג', נ', צ', יש ששה חילוקים בין המבואר כאן בפנים לבין הכתב המיוחס לרבינו, וכולם תלויים זה בזה.
1155. באות גימ"ל (וירך שמאל תהא נמוכה, כדי להמשיך אות אצל ראש הגימ"ל, כי כן קבלה מהחסיד. ולכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה, יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן, כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה).
1156. רא"ם ביראים מצוה שצט (שאין חילוק בין כ"ף כפופה לכ"ף פשוטה אלא כפיפותה ופשיטותה, הלכך צריך לכוין הכ"ף פשוטה כשתכוף רגלה שתהא מכוונת ככ"ף כפופה, וכן פ"א כפופה וצד"י כפופה צריכות עגולה לצד התחתון כשיפשטם שיהיו מכוונות פשוטות, הלכך צריך לעשות עגולות). הובא באלפא ביתא הב' ובב"י (ותהיה שמה עגולה, כי כתב רא"ם, כל האותיות כפופות צריכות להיות עגולות למטה, שאם תפשטנה תהיה פשוטה). וראה גם לעיל (הערה צג ). עיין ב"י (בסוף הא"ב ד"ה כתב המרדכי) בשם המרדכי הלכות קטנות סוף סי' תתקנג (כתב המרדכי בפרק הקומץ, כל אותיות כפופות שעשאן עגולות מצד ימין בלא עוקץ כשרה, עד כאן. ומשמע דלכתחלה אין לעשותן עגולות. ותימה שקצת כפופות יש שצריך על כל פנים לעשותן עגולות ואם לאו פסול). וממ"ש "ותהיה עגולה גם מלמטה" מובן שגם למעלה צריכה להיות עגולה. ו ראה משנת אברהם סי' כג ס"ק כ. אותיות הרב ע' רמ.
1157. ר"ן שבת לז, ב מברייתא שבת קג , ב (שלא יכתוב ... זיינין נונין (פשוטין, רש"י) נונין זיינין). רמב"ן רשב"א ריטב"א ור"ן שם (ומכאן שצריך להיות הקו הארוך של נו"ן פשוטה באמצע ראשה הגס, כצורת זי"ן כזה, ואל יסמוך הקו הארוך בקצה ראשו כעין וא"ו כזה, שאם כן היה לו לומר ווין נונין נונין ווין).
1158. אלפא ביתא הב', הובא בב"י (ן' פשוטה תואר צורתה כמו זיי"ן. אך שהיא ארוכה כשיעור שתהיה ראויה להעשות נו"ן כפופה).
1159. " ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות", ושם נסמן (הערה צג ).
1160. כדלקמן ס"ד ( כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה, או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם יודע לקרותה כהלכתה, כשרה).
1161. ספר התמונה אות ל (מ"ס כל אחד הוא כ"ו, והוא מורה על היחוד), הובא באלפא ביתא וב"י (בספר התמונה שגם תמונתה כ"ף וי"ו).
1162. שלא תיראה כמ"ם סתומה, וכדלעיל במ"ם פתוחה ( אין לעשות מ"ם פתוחה עגולה למעלה ולמטה בצד ימין, שאם יעשה בסתומה, שמא יתדמה לס').
1163. ב"י בשם ר"י אסכנדרני (לשון הר"י אסכנדרני, הסמ"ך צריך שתהיה מלמעלה גגה שוה, והיא מחוברת משתי אותיות, כ"ף כפופה דבוקה עם וי"ו בסופה, על כן צריך שתהא עגולה משלש רוחותיה, ומלמעלה שוה בגגה כמו גג כ"ף, ולמטה מושבה קצר, ויסתום אותה לגמרי, וגגה למעלה יהיה עובר חוץ לסתימה כשיעור גג הוי"ו). וכן הוא לעיל במ"ם סתומה ( וגגה יהיה עובר מחוץ לסתימה כעובי קולמוס, כי זהו שיעור הנקודה של מ"ם פתוחה, כי מ"ם סתומה גם כן תמונתה כף ווי"ו כמו הפתוחה, אלא שהוי"ו סותמתה). ועוד פרט הובא בכמה פוסקים, שגם מושבה עגול, כמבואר בתיקון תפילין (למעלה ארוכה ולמטה קצרה ועגולה מאד, שלא תדמה למ"ם סתומה). מהר"י אסכנדרני ( ומלמעלה שוה בגגה כמו גג כ"ף, ולמטה מושבה קצר ). אלפא ביתא הא' (תהיה גגה למעלה ארוכה ולמטה מושבה קצר). וכאן נשמט פרט זה, שהרי הובא לעיל שתמונתה כ"ף וי"ו, והאות כ"ף יש לה מושב. וראה אותיות הרב ע' רמח-נ.
1164. " אבל ראש ימין לכתחלה יהיה עגול כוי"ו, ולא יהא ראוי להושיב עליו כתרי התגין, שאם ראש ראשון היה שוה והגון לתגין כמו ראש הב', לא היו מדלגין עליו להושיבם בראש הב', דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות. ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצד"י ושי"ן שבספר תורה, כולם פניהם כלפי מעלה, ואין ראוין להושיב עליהן כתרי התגי"ן", ושם נסמן (הערה עד ). אבל לקמן בסמוך (על פי קבלת האר"י ז"ל ... כשתי ווי"ן ישרות), ולא כיו"ד שפניה מעט למעלה. וכן הוא בכתב המיוחס לרבינו.
1165. תקון תפילין ע' קלט (ע' יכתוב כך בעמידה, כדי שיוכל לכתוב אות אחרת אצלה). ברוך שאמר באלפא ביתא הא' (וגופה משוך תחתיה בעמידה קצת, ובה תהיה זיי"ן עומדת בשוה, ונוגעת בירכה למטה מחציה), ואלפא ביתא הב', הובא ב ב"י (וגופה תהיה בעמידה, כדי שנוכל להסמיך אות אצלה). אגור סי' פה (יכתוב הרגל בעי"ן והעי"ן, בעמידה, כדי שיוכל לכתוב אות אחרת אצלה שלא תגע בה). והיינו שירך העי"ן לא יהי' כמושב הנמשך לשמאל יותר מהראש (כמו באות צדי"ק), אלא יעמוד באלכסון, באופן שאינו נמשך לשמאל יותר מהראש, ויוכל להסמיך אות אצלה (ולא כמו באותיות ג, נ, צ – שנתבארו לעיל באות ג).
1166. באות ט (וראש שמאל שלה יהיה כזיי"ן (לדברי המצריכים כן בכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ...)), ובאות ג (ויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן, שימשוך רגל ימין מאמצע הראש, ולא מקצהו כמו בוי"ו. וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן, ועל כן התגי"ן שעליהם נקראו זייני"ן).
1167. שער הכונות סוף דרוש ב (באות ע' כולם יהיו הקוין שבהם כעין ווין, ולא כעין זיינין). פרי עץ חיים, תפילין פי"ד. משנת חסידים, תפילין סוף פ"א (בעיי"נין יעשה השני קוים שלהם כשני ווי"ם ישרים). מצת שמורים הלכות תפילין (וכל צורת העי"נין יהי' הב' קוין שבה כעין שני וו"ין, ולא כעין שני זיי"נין). ובכתב המיוחס לרבינו הוא כעין פשרה בין ו ובין ז . * כבר נתבארו לעיל (הערה לא ) ששת השינויים באותיות ג, נ, צ, בין המבואר כאן בפנים לבין הכתב המיוחס לרבינו. וגם באות עי"ן, בכתב המיוחס, הראש השני הוא (א) כעין פשרה בין ו ובין ז. (ב) הקו פונה באלכסון לצד ימין. (ג) המושב אינו נמשך לשמאל יותר מהראש, ואפשר להסמיך להם אות אחרת. אבל מכל מקום נמשך ירך העי"ן נמשך נמוך קצת משאר האותיות. והטעם: אחד מהחילוקים בין האות עיי"ן לבין האות צדי"ק, שמושב הצדי"ק הוא ישר מימין לשמאל, וכאמור לקמן באות צדי"ק ( ומושבה משוך לצד שמאל היטב). ואילו מושב העיי"ן הוא בעמידה באלכסון, והוא האמור כאן ( וגופה יהיה בעמידה, כדי שיוכל להסמיך אות אצלה) . ומכל מקום הובאו כאן ב' דעות באות עיי"ן ( יהיה ראש הראשון כעין יו"ד ... אבל על פי קבלת האר"י ז"ל, יהיו ב' קוין של העייני"ן שבתפילין כשתי ווי"ן ישרות). לפי הדעה הראשונה, שראש הראשון הוא כעין יו"ד, והירך שבאלכסון מתחלת מסיום שיעור אות יו"ד, כזה , אם כן אין הירך נמשכת למטה יותר משאר האותיות. אבל לפי הדעה השנית, שראש הראשון הוא כעין וא"ו ישרה, והירך שבאלכסון מתחלת מסיום שיעור אות וי"ו, כזה , אם כן ירך העיי"ן נמשך קצת משאר האותיות.
1168. כתרי אותיות תפילין (פ' ף' ת' הם אותיות שיש להם זויות). ברוך שאמר אות צב (הרוקח כתב בהדיא בשם רבינו החסיד ז"ל, וז"ל, וצריך לעשות הפ"ה כמו בית מרובעת, ולא עגול כמו כ"ף, וכן הף' צריכה להיות מרובעת, עכ"ל. וכן מצאתי כתוב בספר רבינו שמחה ז"ל בשם החסיד ז"ל), ואות צד (קבלת החסיד שכתב שהפ' מן האותיות שיש להם זויות למעלה לצד ימין). אלפא ביתא הב', הובא ב ב"י (פ' כפופה יהיה לה זויות למעלה מבפנים ומבחוץ, כמו שכתב החסיד, שפף"ת יש להן זויות). ובכתב המיוחס לרבינו היא עגולה למעלה, מבפנים ומבחוץ.
1169. רא"ם בספר יראים מצוה שצט (פ"א כפופה וצד"י כפופה צריכות עגולה לצד התחתון כשיפשטם שיהיו מכוונות פשוטות, הלכך צריך לעשות עגולות). וכן הוא לעיל באות נו"ן (ותהיה עגולה גם מלמטה לצד ימין. וכן כל האותיות הכפופות צריכים להיות לכתחלה עגולות למטה, שאם תפשטנה תהיה פשוטה).
1170. כתרי אותיות תפילין (ואנחנו קבלנו כמין ב', הלובן). רוקח , הובא באלפא ביתא הב' ובב"י (הרוקח כתב משם החסיד עצמו, שלבן של פ"א יהיה כמו בי"ת. ומדלא אמר סתמא שהפ"א כמו בי"ת, שמע מינה דוקא הלובן כמו בי"ת, אבל מבחוץ איננו כמו בי"ת).
1171. הגהות מיימוניות פ"א מהל' תפילין אות צ (ף' צריכה להיות עגולה, כמו שרגילין לעשות הפ"א), ובהג"מ דפוס קושטא, הובא בב"י (והגהות מיימוני כתבו שהפ"א פשוטה צריכה להיות עגולה למעלה כמו שרגילים הפ"א כפופה למטה). והיינו שאף שהובא לעיל שפ' כפופה יש לה זויות למעלה מבפנים ומבחוץ, מכל מקום פ' פשוטה היא עגולה למעלה, כמו שהכפופה עגולה למטה.
1172. כנסמן לעיל (הערה קלח ). ובכתב המיוחס לרבינו היא עגולה.
1173. רא"ם בס' יראים מצוה שצט (צריך לכוין הכ"ף פשוטה, כשתכוף רגלה שתהא מכוונת ככ"ף כפופה, וכן פ"א). וכן הוא לעיל באות ך פשוטה (ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות), ושם נסמן (הערה צג ).
1174. תקון תפילין ע' קמט (צד"י יכתוב כך, היו"ד שבצד"י פניה לגמרי כלפי מעלה). אגור סי' פה (יעשה היו"ד שבצד פניה נוטה כלפי מעלה). ברוך שאמר באלפא ביתא הב' וב"י (יעשה הראש עגול למעלה, ולא יהיה ראוי להושיב כתרי התגין. שאם ראש ראשון שוה והגון להתגין כמו ראש השני, לא היו מדלגין עליו להושיב כתרי התגין על ראש השני, דומיא דאין מעבירין על המצות (פסחים סד, ב). והיינו טעמא שהיודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצד"י ושי"ן כולם פניהם כלפי מעלה).
1175. באות טי"ת (שאם ראש ראשון היה שוה והגון לתגין כמו ראש הב', לא היו מדלגין עליו להושיבם בראש הב', דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות. ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצד"י ושי"ן שבספר תורה כולם פניהם כלפי מעלה, ואין ראוין להושיב עליהן כתרי התגי"ן), ושם נסמן (הערה עד ) .
1176. כתרי אותיות תפילין (ועוקצו של צ' שאחורי נו"ן כפופה שלו, לא יעמיקנו עד כפיפת הנו"ן, שאם כן יראה כעיי"ן). אלפא ביתא הב', הובא בב"י (וירכה ידביק באמצע צוארה, ויזהר שלא ידביקנה למטה, פן תראה תארה לעי"ן). אגור סי' פה (וכתב החסיד, שיזהר שלא ידביק היו"ד למטה אצל המושב, שלא תדמה לעי"ן, רק באמצע צוארה). ב"י בשם מהר"י אסכנדרני (וז"ל הר"י אסכנדרני, ידביק היו"ד לצואר הנו"ן, ולא למטה, שלא תדמה לעי"ן). והיינו שהחילוק בין עי"ן לצדי"ק, שבעי"ן ראשה הראשון נמשך עם מושבה, וראשה השני נדבק על מושבה, ואילו בצדי"ק, ראשה השני השני עם מושבה, כמו אות נו"ן, וראשה הראשון נדבק באמצע צוארה.
1177. הר"י אסכנדרני שם (וראשה השני צריך שיהיה כראש הזיי"ן שנוטה לכאן ולכאן). אלפא ביתא שם (וראשה השני כמו זיי"ן, כדפירשתי).
1178. באות גימ"ל (ויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן, שימשוך רגל ימין מאמצע הראש, ולא מקצהו כמו בוי"ו. וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן). ובכתב המיוחס לרבינו הוא כעין פשרה בין ו ובין ז (כדלקמן באותיות ט, נ, ע, ש), או כפי שנקרא בשו"ת מהר"ם גלאנטי סי' קכד (דמות ויו עקומה). ונתבאר בשו"ת צמח צדק סי' יח אות ו (שבתשובות מהר"מ גלאנטי השיב ... שהנה הנון כפופה היא דמות וי"ו עקומה ... בסת"מ שלנו ראיתי הנון כפופה כמ"ש מהר"מ גלנטי, שהרי זיין ראשה עובר מב' צדדיו, משא"כ בנון כפופה דידן). והיינו שמכנה את הכתב המיוחס בשם "סת"ם שלנו", שהיא כדעת שו"ת מהר"ם גלאנטי שהוא "דמות ויו עקומה".
1179. אלפא ביתא הב', הובא בב"י (וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה, ומושבה משוך לצד שמאל היטב, כי תואר גופה קבלנו שהיא כמו נו"ן). וכדלעיל באות נו"ן (ויהיה הראש קצר, ומושבה התחתון משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש, שלא תדמה לבי"ת. וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה). וכמו באות גימ"ל שנתבאר לעיל (וירך שמאל תהא נמוכה, כדי להמשיך אות אצל ראש הגימ"ל, כי כן קבלה מהחסיד. ולכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה, יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן, כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה). אבל באות כ"ף פשוטה, שהיא ארוכה ואי אפשר לכתבה תוך הג' והנ' והצ', נתבאר לעיל אצל אות ג' (וכשיכתוב ך' פשוטה אצל צד"י כפופה, טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין, כדי שיקרב קצת כ"ף הפשוטה לראשי הצד"י). והיינו שאז יש לעשות הצדי"ק כפי שהוא בכתב המיוחס לרבינו, שאין צוארה ארוך יותר משאר אותיות רגילות, אלא שמושבה התחתון אינו משוך לצד שמאל יותר מן הראש, ואם כן אפשר להסמיך אות ארוכה אצלה. ונתבאר לעיל (הערה לא ), ש בשלוש האותיות ג', נ', צ', יש ששה שינויים בין המבואר כאן בפנים לבין הכתב המיוחס לרבינו, וכולם תלויים זה בזה.
1180. ברוך שאמר ע' קנ (מצאתי ראיה גדולה מספר הבהיר שאין לכתוב כלל הצ' כמו שכותבים במחזורים, אלא כמו יו"ד נו"ן, וז"ל הבהיר, שאלו מאי צד"י, זה נו"ן יו"ד).
1181. רא"ם ביראים מצוה שצט (שאין חילוק בין כ"ף כפופה לכ"ף פשוטה אלא כפיפותה ופשיטותה, הלכך צריך לכוין הכ"ף פשוטה כשתכוף רגלה שתהא מכוונת ככ"ף כפופה, וכן פ"א כפופה וצד"י כפופה צריכות עגולה לצד התחתון כשיפשטם שיהיו מכוונות פשוטות, הלכך צריך לעשות עגולות). הובא באלפא ביתא הב' ובב"י (ותהיה שמה עגולה, כי כתב רא"ם, כל האותיות כפופות צריכות להיות עגולות למטה, שאם תפשטנה תהיה פשוטה). וראה גם לעיל (הערה צג ).
1182. שער הכוונות דרושי התפילין סוף דרוש ב (באות צ', כולם יהיו שני ראשים כעין שני יוד"ין, והימני יהיה כעין הפוכה לאחוריה, ושמאלי כעין נו"ן כפופה). פרי עץ חיים שער התפילין פי"ד (וכל צדיק יהיו ב' יודין בב' ראשיה, הימין כעין י' הפוכה). משנת חסידים מסכת תקון תפילין פ"א אות י (בצדיקים יעשה הקו ימין שלהם יו"ד הפוכה, ושם שמאל הוא נו"ן כפופה). ונתבאר בס' צדקת הצדיק (ירושלים חש"ד). ו ראה אותיות הרב ע' רפא. זכרון רפאל משה ע' 41. אהלי שם ח"ח ע' רלז.
1183. ברוך שאמר באלפא ביתא הב' וב"י (ץ' פשוטה יהיו ראשיה כמו של צד"י כפופה).
1184. רא"ם בס' יראים מצוה שצט (צריך לכוין הכ"ף פשוטה כשתכוף רגלה שתהא מכוונת ככ"ף כפופה ). וכן הוא לעיל באות ך פשוטה (ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות), ושם נסמן (הערה צג ).
1185. ס' התרומה סוף הל' תפילין סי' ריג מגמ' שבת קד , א (ק' צריכה תג קטן למעלה לצד שמאל, דאמר בהבונה (שבת קד, א) מאי טעמא מהדר תגא דקו"ף לגבי רי"ש, אמר ליה הקדוש ברוך הוא לרשע, אם אתה חוזר בך, אני אקשור לך כתר כמוני). הגהות מיימוניות פ"א מהל' תפילין אות צ (אמרינן בפרק הבונה מאי טעמא מהדר תגיה דק' לגבי רי"ש, משמע שצריכה תג למעלה כנגד הר'). אלפא ביתא הב', הובא בב"י (ותג לצד שמאל על פניה, כדאמרינן בהבונה, מאי טעמא מהדר תגיה דקו"ף לגבי רי"ש, אמר הקדוש ברוך הוא לרשע, אם אתה חוזר בך אני קושר לך כתר). והוא דוקא "תג קטן", כדי שלא יראה כאות למ"ד, כמבואר במשנ"ב משנת סופרים (אות קו"ף ... ותג קטן ... ויעשה הקוץ דק, כדי שלא יקלקל בזה תמונת הקו"ף, דהיינו שלא יראה על ידי זה כלמ"ד מצד אחד). וכעין זה באות י' ואות ו', כדלקמן ס"ו ( רק שיזהרו מאד כשעושין על היו"ד או על הוא"ו, שיעשו תגין דקין, שלא תתקלקל צורות הוא"ו או היו"ד).
1186. החסיד בכתרי אותיות תפילין (קו"ף כך, יעקם זנבו מלמטה, ולא פשוט כנגדו). תקון תפילין ע' קנב (והזנב לצד פנים מעוקם). הגהת ברוך שאמר אות צו, מגמ' ב"ב קס[ו] , ב (לשון החסיד ז"ל, ק' יעקם זנבו מלמטה, ולא פשוט כנגדו. מדקאמר בגט פשוט, קפל מלמעלה וספל מלמטה מהו, מי חיישינן לזבוב או לא. אלמא משמע שאין להאריך רגל הקו"ף כי אם מעט, אם ימשיך זבוב רגל הקצר של הקו"ף לקבל רגל הארוך, שיהיה נראה כס' ... פירוש רגל ימין ימשוך נגד רגל שמאל). אלפא ביתא הב', הובא בב"י (כתב החסיד, מדבעיא בפרק גט פשוט, קפל מלמעלה וספל מלמטה מהו, מי חיישינן לזבוב או לא, כלומר שמא היה למטה כתוב גם קפל, וזבוב משכה רגל הקצר נגד רגל הארוך עד שנראה כמו ספל, אלמא שדרך לעקם רגל ימין עד דאפשר לזבוב לדבקו לרגל שמאל ... וכן מוכח בספר התמונה שרגל ימין יהיה עקום היטב, כי תמונת רגלה כמו כא"ף).
1187. ברוך שאמר שם (וגם רגל שמאל ימשוך נגד רגל ימין). אלפא ביתא שם (ומהאי טעמא יש לסמוך רגל שמאל קצת באלכסון כנגד רגל ימין). אגור סי' פה (ויעקם מעט זנבו בצד ימין). ב"י בשם מהר"י אסכנדרני (וז"ל הר"י אסכנדרני, רגל שמאל, היינו כרעיה דקו"ף התלוי, יש למשוך אותו קצת לצד ימין באלכסון קצת).
1188. תקון תפילין (רי"ש יכתוב כך, עגול, שלא תדמה לדל"ת, וראשה ארוך, שלא תדמה לו"ו, וירכה קצר, שלא תדמה לכ"ף פשוטה). אגור סי' פה (ר' יכתבנה עגולה, שלא תדמה לדל"ת, וראשה ארוך, שלא תדמה לוי"ו, וירכה קצר, שלא תדמה לכ"ף פשוטה). אלפא ביתא הב', הובא בב"י (ר' תהיה עגולה ממש מאחוריה, שלא תדמה לדלי"ת ... וירכה קצר, שלא תדמה לכ"ף פשוטה).
1189. כדלקמן ס"ד ( כל אות שיש בה ספק, שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה, או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם יודע לקרותה כהלכתה, כשרה).
1190. ברוך שאמר אות צט, ואלפא ביתא הב', הובא בב"י, בשם רבינו שמחה ו רוקח ו ר(א)"ם (רבינו שמחה ז"ל כתב בהדיא שיש לכתוב כמו יו"ד, וז"ל, שי"ן בקמטים, כמין שי"ן שיש בו שני יו"דין מצד ימין ... וכן ספר המצות כתב כלשון הזה. וז"ל הרוקח, צריך שיהיה היו"ד שבשי"ן). ואלפא ביתא הב', הובא בב"י (ש', ראש הראשון כמו יו"ד שפניה מעט כלפי מעלה כדפירשתי, וראש האמצעי יש עושין אותו כמין זיי"ן, אך רבינו שמחה והרוקח ור"ם כולם הסכימו שראש האמצעי גם כן כמו יו"ד). ומ"ש "ור"מ", הכוונה לסמ"ג עשין כב (ודשמאלי של ארבע רישי, פירוש שני יודין יעשה בתוכה). וכן הוא לעיל סי' לב סס"ד (והיו"דין של השיני"ן, בין בשל ג' ראשים בין בשל ד' ראשים, צריכים ליגע למטה בשולי השיני"ן), ושם נסמן (הערה ).
1191. ברוך שאמר באלפא ביתא הב', הובא ב ב"י (כמו יו"ד שפניה מעט כלפי מעלה, כדפירשתי).
1192. באות טי"ת (שאם ראש ראשון היה שוה והגון לתגין כמו ראש הב', לא היו מדלגין עליו להושיבם בראש הב', דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות. ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצד"י ושי"ן שבספר תורה כולם פניהם כלפי מעלה, ואין ראוין להושיב עליהן כתרי התגי"ן), ושם נסמן (הערה עד ) .
1193. באות גימ"ל (ויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן, שימשוך רגל ימין מאמצע הראש, ולא מקצהו כמו בוי"ו. וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן, ועל כן התגי"ן שעליהם נקראו זייני"ן), ושם נסמן (הערה כח ).
1194. שער הכונות סוף דרוש ב (באות ש כולם יהיו שלשה הקוים שבהם כעין ג' ווין, ולא כעין ג' זיינין). פרי עץ חיים, תפילין פי"ד. משנת חסידים, תפילין סוף פ"א (בשינ"ין יעשה השלש קוים שלהם כשלש ווין ישרות). מצת שמורים הלכות תפילין (וכל השי"נין יהי' ג' קוים שלשה וו"ין, ולא כעין ג' זיינין, וזה צורתה ש. כתב הרח"ו זלה"ה ז"ל). ובכתב המיוחס לרבינו ב' הראשים הראשונים הם כאות וי"ו, ואין פניהם למעלה, וראשה השמאלי כעין פשרה בין ו ובין ז (כדלעיל באות ג והערה לא ).
1195. ברוך שאמר שם בשם ה רוקח (וז"ל הרוקח, צריך שיהיה היו"ד שבשי"ן לידבק בצד זיי"ן שבשמאל)
1196. אלפא ביתא שם (וכתב הרוקח לדבק ראש האמצעי לצד שמאל למטה, ואז יהיו השלשה ראשים מחוברים למטה במקום אחד ועומדים על רגל אחד, ושמה יהיה חד למטה, דאמרינן בפרק הבונה (שבת קד, א), מאי טעמא, אמת מלבן לבוני ושקר לא מלבן לבוני, ומשני, קושטא קאי שקרא לא קאי, ושקר אין לו רגלים, מכל שכן שאין לו מושב, אלא חד יהיה, ויעמוד השי"ן על רגל אחד כמו הקו"ף והרי"ש). רמב"ן ורשב"א שבת קד, א ו ר"ן שם לז, ב מגמרא שבת קד , א (ואמרינן נמי, מאי טעמא ש[קר] אחדא כרעא, כלומר שכל אות ואות שבהן עומדת על רגל אחת, ומכאן שצריך לעשות השי"ן חד). והוא כדאמרינן בגמרא שם (מאי טעמא, שיקרא [=אותיות שקר] אחדא כרעיה קאי (כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד, רש"י) ואמת מלבן לבוניה, קושטא קאי שיקרא לא קאי). נמצא שהשי"ן אין לה מושב רחב, אלא רגל חדה, שהיא באמצע, ונוטה קצת לשמאל. ומטעם זה יורד הקו של הראש השלישי קצת באלכסון לימין, כדי שיגיע למושב החד. וכמו באותיות ג, נ, צ, שהקו יורד באלכסון לימין (כדלעיל הערה לא ).
1197. אלפא ביתא בשם ספר התמונה ו רוקח (ת', כתב הרוקח, שיהיה תואר צורתה דלי"ת ... בספר התמונות כתב תארה כמו ... דלי"ת). אגור (ת' יכתוב גוף התי"ו כמו דל"ת, כן נאמר בשם הר"ר יצחק אור זרוע).
1198. אלפא ביתא בשם ספר התמונה (בספר התמונות כתב תארה כמו וי"ו בתוך דלי"ת).
1199. ברוך שאמר אות ק (הרוקח כתב בהדיא שיש לכתוב התי"ו כמו שני דלתי"ן ... וכן כתב החסיד ז"ל, שהתי"ו – מן האותיות שיש להם זויות), ובאלפא ביתא הב', בשם רוקח (ת' כתב הרוקח, שיהיה תואר צורתה דלי"ת קטן הפוכה בתוך דלי"ת גדול).
1200. ברוך שאמר באלפא ביתא הב', הובא ב ב"י (ואמרינן בירושלמי (פאה פ"ז ה"ה, מעשר שני פ"ה ה"ב), אם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג). ובכתב המיוחס לרבינו הוא כדלי"ת ונו"ן, כמבואר בזח"ג קפ, ב (ת' הוא ד' ונ' מחבר כחדא).
1201. רא"ש הל' ספר תורה סי' יב (ושאר כל האותיות חוץ מן הה"א והקו"ף, צריכין שיהיו גולם אחד, הנקודה שעל האל"ף שהיא כמין יו"ד צריך שיגע באל"ף, וכן מה שבתוך השי"ן והעי"ן ומה שאחורי הצדי"ק. ואם אין נוגעים נשתנית צורת האות). טור ושו"ע ס"ב (כל אות צריכה להיות גולם אחד, לכך צריך להיות בנקודה שעל האל"ף שהיא כמין יו"ד, ובנקודה שתחתיה, וביוד"י השי"ן והעי"ן ואחורי צד"י, שיהיו נוגעות באות. ובאחת שאינה נוגעת, פסולין).
1202. כלומר, שבזה מועלת קריאת התינוק, שלא יחשב שלא כסדרן אף בתפילין, כדלעיל סי' לב סכ"א (ומכל מקום מועלת קריאת התינוק באותיות אלו לענין שיוכל לתקנן, אף אם כתב אחריהן, ואין בזה משום שלא כסדרן), ושם נסמן (הערה קעא ).
1203. סעיף כא (אין מכשירין על ידי קריאת התינוק אלא כשאנו מסופקים אם אורך האות הוא כשיעור ... אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתה, אפילו התינוק קוראה כהלכתה אין זה מועיל כלום ... כי מה תועיל קריאת התינוק, ועינינו רואות שאין האות כהלכתה), ושם נסמן (הערה קע ), וסעיף ל (היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן והצד"י ושל האלפי"ן ופאי"ן ורגלי התווי"ן שלא היו נוגעין בגוף האות, ותינוק שאינו לא חכם ולא טפש קוראן כהלכתן, יכול לתקנו אחר כן, ואין בזה משום שלא כסדרן), ושם ( הערה רכו ) .
1204. שו"ת רשב"א ח"ז סי' שנב (שהמ"ם הסתומה והסמ"ך צריכות להיות מודבקות וסתומות לגמרי, מפני שאמרו מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין, ואילו לא היו סתומות לגמרי לא עמדו בנס, אלא עומדות על מורשא דקרנתא, שאינו חקוק). רמב"ן רשב"א ור"ן מגמ' שבת קד, א (מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים. מכאן שצריך לחבר ראש הקו האחרון עם הגג כגון זו, דעכשיו היא עומדת בנס).
1205. סעיף ל (אבל אם רגל הה"א או הקו"ף נוגע בגג, אפילו נגיעה דקה כחוט השערה שצורתן עליהן והתינוק קוראה כהלכתה, מכל מקום, כיון שצריך לגרר תחילה כל הרגל, אם כן שוב אין צורתן עליהן, וכשחוזר וכותבן הרי זה כותב שלא כסדרן), ושם נסמן (הערה רלא ). וכן הוא במ"ם פתוחה שנסתמה, כדלעיל סי' לב סכ"ה (מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה, אין מועיל לגרור הדבק ולפותחה, מפני שהוא כחק תוכות. ומה תקנתה, לגרור כל החרטום, ותשאר בצורת נו"ן כפופה, ואחר כך יכתוב מה שגרר ), ולפי האמור לעיל, גם כאן "אין תיקון מועיל בהן", כמו ברגל הה"א והקו"ף הנוגע בגג.
1206. רא"ש הל' ספר תורה סי' יב (ואם יש ספק בקריאתה, מייתינן ינוקא דלא חכים ודלא טפש ותבדוק בקריאתו). טור (ובכל אות שיש בה ספק, מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טיפש, אם יכול לקרותה כשר). שו"ת מהרי"ק סי' סט, הובא בב"י (שלא נאמרו דברים אלו אלא היכא שנפסקה האות ובציר לה שיעורא, כגון וי"ו קטיעה, שאנו מסופקים אם הגיע לאורך וי"ו או אם כשיעור יו"ד, ולכך תועיל קריאת התינוק, דגילוי מלתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה, מדלא קראה יו"ד). וכן הוא לעיל סי' לב ס"כ ( וא"ו שלא נשתייר ממנה אלא כמלא יו"ד, אין זה וא"ו כלל, וכן בשאר אותיות הפשוטות. אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק שאינו חכם ולא טפש, שאם התינוק יודע לקרותן כהלכתן, כשרות, ואם לאו, פסולות ... ולכן אם אירע שכתב הסופר איזו אות מאותיות הפשוטות ומסתפק בשיעור ארכה אם היא ארוכה כהלכתה ... מראה לתינוק שאינו חכם ולא טפש וסומך עליו). לעיל באות ב' ( ואם נראית ככ"ף פסולה. ואם ספק, אזי מראין לתינוק). ובאות ד' ( שאם תהא רגלה ארוכה מגגה תדמה לכ"ף פשוטה, ותיפסל כשלא יקראנה התינוק ד'). ובאות ו' ( צריך להיות ראשה קצר, שלא תדמה לרי"ש, ורגלה ארוכה, שלא תדמה ליו"ד, ותיפסל על ידי קריאת התינוק). ובאות ז (צריך ליזהר שלא תהא רגלה ארוכה, שלא יתדמה לנו"ן פשוטה, ותיפסל על ידי קריאת התינוק). ובאות י' (ויהיה רגל קטן ולא גדול, פן תדמה לרי"ש. ויהיה קצר ולא ארוך, שלא תדמה לוי"ו, ותיפסל על ידי קריאת התינוק). ובאות ך' פשוטה ( פשוטה צריך להיות גגה קצר, שלא תדמה לרי"ש ... אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה כהלכתה). ובאות מ' (עגולה למעלה ולמטה בצד ימין ... בסתומה, שמא יתדמה לס' לתינוק שאינו חכם ולא טפש). ובאות ן' ( ואם היא קצרה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם קוראה זיי"ן פסולה). ובאות ר' ( תהיה עגולה ממש מאחוריה למעלה, שלא תדמה לדלי"ת, ותיפסל על ידי קריאת התינוק. ויריכה קצר, שלא תדמה לכף פשוטה, ותיפסל על ידי קריאת התינוק).
1207. מהרי"ק שורש סט (אבל היכא דפשיטא לי שאין האות כצורתה, מה תועיל בראיית התינוק, ועינינו הרואות שאין האות כצורתה). שו"ת ריב"ש סי' קכ (ולא אמרו להראותה לתינוק, אלא בו' הדומה ליו"ד, כההיא דויהרג דבפרק הקומץ רבה (כט, ב). וכן הביא זה הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה' תפלין). וכן בביתי"ן כפי"ן ובדלתי"ן רישי"ן, שאם אין התינוק יכול לקרותה כתקנה, פסולה, וזהו להחמיר. ולא אמרו זה להקל, שאם יש לה פסול מפני דבוקה, אם לאות אחרת אם לה בעצמה, שתכשר מפני קריאת התינוק). הובאו ב ב"י בסוף הסימן ד"ה ומ"ש רבינו ובכל אות. רמ"א סי' לב סט"ז (מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת האות כתקונו, פסול אף על פי שהתינוק קורא אותו כהלכתו). ט"ז שם ס"ק ט, וכאן סק"א (ולא מהני כאן קריאת תינוק, כיון שידוע הוא האות ואין לטעות באחר, דדוקא במקום שיש ספק מחמת שיש לדמותו לאות אחר אז מועיל קריאת התינוק).
1208. סעיף כא (אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתה, אפילו התינוק קוראה כהלכתה אין זה מועיל כלום), ושם נסמן (הערה קע ).
1209. רבא מנחות כט , ב (אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין, ואלו הן, שעטנ"ז ג"ץ).
1210. רש"י שם (והוא הדין לצדיק כפופה ולנון פשוטה).
1211. רמב"ם פ"ז מהל' ס"ת ה"ח (כל התגין כצורת זייני"ן הן דקין כחוט השערה). טור (שעטנ"ז ג"ץ הם תגין קטנים, ובכל מקום שהן אלו צריכין תגין קטנים). וכל זה בשעטנ"ז ג"ץ. אמנם נתבאר לעיל ב אותיות בד"ק חי"ה, שצריכים תג קטן מלמעלה מצד שמאל, וסגי בהם תג אחד .
1212. רבינו ירוחם נתיב ב ח"ב בשם הרמ"ה (והזיינין צריך ליגע באות, כך כתב רמ"ה). מרדכי סוף הלכות קטנות בשם מהר"ם (כתב מהר"ם שהזיונין צריכין ליגע לאות). תשב"ץ סי' קפא בהג"ה (הזיונים צריכים ליגע באות, ולית דין צריך בשש). שו"ת רמ"ע מפאנו סי' לח ( דקדקתי אחרי קצת מסופרי מקומנו שאינם מדביקים התגים לאותיות בספר תורה תפילין ומזוזות, וגערתי בהם בנזיפה רבה, כי אפילו לדעת הרמב"ם שאין התגים מעכבים, היינו בין אינו לישנו כהוגן, אבל התג שאינו נוגע, נראה בעיני יתרון אותיות קטנות בין השטין, ופוסל ... עוד הזהרתים שיהיו התגים מגיעים כל אחד מהן לגוף האות, נפרד כל תג מחבירו במקום דבוקה באותיות ). מ"א סק"ג (צריך שיהיו התגים נוגעים בגוף האותיות, וכל אחד נפרד מחבירו, (מ"ע סי' ל"ה) ... אם אינן נוגעים בגוף האותיות, או שנוגעין זה בזה, פסולים).
1213. וכן הוא לעיל סי' לב סעיף ה (ואפילו אם תגי אות אחת דבוקים זה בזה, טוב לתקנם, כמו שיתבאר בסי' ל"ו). ומ"ש כאן "פסולין", ראה דברי נחמי' סד, ב. לשכת הסופר סי' ה ס"ק כח. אותיות הרב ע' שיא. חידוש סופרים ס"ק ד. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' לב ע' נ.
1214. רמב"ם פ"ב מהל' תפילין ה"ט (ואם לא עשה התגין, או הוסיף וגרע בהן, לא פסל), ופ"ה ה"ג (ואם לא עשה תגין, או שהוסיף בהן או גרע מהן, לא פסל), ופ"ז ה"ט (כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר. ואם שינה בתיקון זה, או שלא דקדק בתגין ... הרי זה ספר כשר). רבינו ירוחם נתיב ב ח"ב (כתב רמ"ה, וכתבו המפרשים, דאם לא עשה התגין אינו פסול בכך, אבל התגין הן למצוה מן המובחר. בתשובה לרבינו האיי ... ספר תורה שאין בו תגין כשר לקרות בו, ואין תגין פוסלין בו, אבל העושה תגין הרי זה משובח). שו"ע ס"ג (ואם לא תייג אפילו שעטנ"ז ג"ץ, לא פסל).
1215. ר"ת בהל' ס"ת שלו, הובא באור זרוע סי' תקנד (ופירש ר"ת שאם לא זיין פסול), וב הגהות מיימוניות הלכות תפילין פ"א אות צ (וכתב רבינו תם בספר הישר שעטנ"ז ג"ץ ... אם לא זיין פסול, דלא גרע מקוצו של יו"ד), ובאגור סי' פ (דין זיינין של שעטנ"ז ג"ץ ושאר זיינין, כתב ר"ת בספר הישר, שאם לא זיין אותיות של שעטנ"ז ג"ץ דפסול). טור חיו"ד סי' עדר (ואם חסר אלה הזיונין, כתב הרמב"ם שאינו פסול, ויראה שהוא פסול ... וכן יראה מלשון א"א הרא"ש ז"ל). וס' התרומה סוף הל' תפילין, כמבואר בב"י (וכן יש לדקדק מדברי בעל התרומה). ב"ח (והכי נקטינן לפסול ספר תורה ותפילין אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ ... דלא כשלחן ערוך). וכן נראה לקמן סי' שמ ס"ח (והכותב אשורית וחיסר הזיונין משעטנ"ז ג"ץ פטור עליהן מפני שלא נגמרה מלאכתן). ואפשר דהם מיירי שהי' דעתו לכתוב התגין ועדיין לא כתבן, ולכן "פטור עליהן מפני שלא נגמרה מלאכתן".
1216. מ"א סק"ג (הב"ח פוסל אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ. ונראה לי דטוב לתקנה).
1217. ב"ח (מיהו אף אם לא תייגן כלל, אפילו בתפילין מועיל להן תיקון לתייגן לאחר שכבר נכתבו, ואין זה שלא כסדרן ... דכיון דצורת האות ניכרת, ליכא משום כתבן שלא כסדרן). מ"א שם (ואפילו בתפילין מועיל תיקון). וכדלעיל סי' לב ס"ל ( אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה ולא היתה נראית כלל כאות אחרת ... יכול לתקנו אחר כן, ואין בזה משום שלא כסדרן), ושם נסמן (הערה רכז ).
1218. שו"ע ס"ג (והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות).
1219. רא"ש הל' תפילין בסופו (הלכך טוב שיעשו כולן, כי אין פסול ושינוי לא בתוספת ולא בגרעון). ב"י סוף הסימן (ויש לומר דהכי קאמר, כיון שאין פסול בתוספת, טוב שיעשה כולם ויקיים דברי האומרים לעשותם).
1220. תקון תפילין ע' קכג (ויזהר שיעשה התגין על הוי"ו מאד דקים, שלא יקלקל הו"ו ויאבד קריאתו). ברוך שאמר שם אות עד (כי פסלתי הרבה תפילין שהיה הו"ו של היבוסי כמין רי"ש או כמין זיי"ן מחמת התגין). דרכי משה סק"י (כתב בברוך שאמר, דמאד צריך ליזהר בתגין שעל ו' דהיבוסי שיעשם דקים, שלא יתקלקל צורת הוי"ו ויאבד קריאתו. וכן צריך ליזהר בתגין שעושה על היו"ד לעשותן דקין, שלא יתקלקל צורת היו"ד).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.