אוצר החסידיםשארית יהודהשו"ת אבן העזרסימן נ

סימן נ

ט' בגט יהי' כפוף, וטעם לאי כתיבת גט בלילה ¹⁹⁰⁹

לכבוד אה' ורב חביבי הרב המופלג ושנון ותיק ונחמד מוה"ר יצחק אייזיק ¹⁹¹⁰ נ"י

[הח"י ¹⁹¹¹ חלק על נייר הארבאווע החזיר מהר"ח כ"ץ וקרענוהו ויקבל מיד מוכ"ז ¹⁹¹² . והשטר עיסקא אמר שנאבד, ובאמת אין חשש כל כך בשטר עיסקא מאחר שלא נכתב על נייר הארבאווע ואין לחוש אלא אם כן שיתבע בדין תורה, ובזה ודאי די בשובר, והשובר כתבתי על צד היותר טוב, ובפרט אם נכתב בו שניתן הח"י חלק לי"ב, אין לך סימן גדול מזה. ובגוף הגט בודאי קבלה ברצון, והספרים החזירה על ידי מוכ"ז. וזולת זה אין לי מה לכתוב ¹⁹¹³ ].

רק (באתי) להשתעשע עמו קצת בדברי תורה, שקצת כמו פלא בעיני שלא דקדק מעכ"ת על הטיתי"ן שיהיו כפופים מעט לתוכן ראשן הימני, כנודע מהגמרא ¹⁹¹⁴ לא יעשה טיתי"ן פפי"ן, שהפירוש שלא יעשה כפופין יותר מדאי אבל מעט כפוף צריך להיות ¹⁹¹⁵ .

גם הסימן שרשום במכתבו להיות אצל השליח בסיום סופי השורות, אינו סימן טוב. וכגון דא קבלתי מאחמו"ר ז"ל נבג"מ דהיינו סימן אריך וגוץ ¹⁹¹⁶ , שהרי אם לא הי' הנייר רחב כל כך לא היתה מסיימת סוף שטה ראשונה בתיבת שבעים ¹⁹¹⁷ , אלא בתיבת מאות, וכה"ג בשיטה שני' שלישית והמבין יבין.

עוד זאת ¹⁹¹⁸ באתי בדרך אגב גררא מענינא דגט, מענין לענין, דנפל בפומי מילתא חדתא, חדת היא לי, וזה איזה ימים שנתעוררתי בזה ימים לא כבירים, בענין מה שהחמירו האחרונים לסדר גט בלילה (סוס"י קכ"ג בהג"ה), והטעם שמע הב"י (בסוס"י קל"ו) שדומה לדין, וכבר התעוררו בזה רבים וכן שלמים ¹⁹¹⁹ דלא דמי כלל אפילו כי אוכלא לדנא ¹⁹²⁰ . וע' בנחלת שבעה ¹⁹²¹ שהאריך בטעמים דחויים, ובתוס' דסנהדרין ¹⁹²² שהביא בעצמו מבואר דמותר לגרש בלילה. והי' בעיני תמיד כחומרא בלא טעם, והייתי מתפלא תמיד על שהרעישו כמה גדולים, בתשובות רמ"א מסי' נ"ה עד סי' ס', על שניתן הגט אחר שהתפללו הקהל ערבית. אבל עכשו נתיישב בלבי, דנהי דמותר לגרש בלילה מכל מקום צריכים להתירה לינשא על פי עדים או על פי הגט שיוצא מתחת ידה, ואם נקרע הגט צריכה להביא עדים דוקא, כמבואר במשנה מפורשת פרק התקבל ¹⁹²³ , ואם כן הגט שניתן בלילה אף אם ניתן בפני הבית דין, אם ראוהו בלילה אין יכולים להתיר על פיהם ועל פי ראייתם, אם לא שיבאו שנים למחר ויעידו בפניהם כמבואר בכמה דוכתי, ואנן נהיגין לקרוע הגט ולהתירה בשעת מעשה על פי ראיית הבית דין בעצמם ¹⁹²⁴ . וז"ש הב"י הטעם ששמע שדומה לדין, משום דהטעם שאין דנין על פי ראייתם בלילה היינו משום דראייתם הוי כתחלת דין, כמ"ש התוס' בפ"ג דר"ה ¹⁹²⁵ , והכי נמי אין להתיר האשה על פי ראייתם, דלהתיר האשה צריכים ודאי עדות גמורה כמבואר בסי' קנ"ב ¹⁹²⁶ .

ועוררתי בזה למכ"ת ישמע חכם ויוסף לקח, וישיבני מלא דבר ¹⁹²⁷ אם דעתו מסכמת לזה, כי לא מצאתי כעת שום טעם מספיק זולת זה. גם מ"ש כנ"ל נראה בחוש להמעיין בתשובות הריב"ש סי' שפ"ח וסי' ש"צ, ולחכם כמותו יספיק הקיצור ¹⁹²⁸ .

וזו"ז ¹⁹²⁹ יקבל ברכה ושלום מאדה"ש ¹⁹³⁰ , ידידו לנצח

יהודה ליב

הערות

1909. נדפסה בשארית יהודה מילואים סי' ל, מכתי"ק 231 רכו, א. ותוכנה: א) הסכם גירושין. ב) ראש ימין של טי"ת יהי' כפוף מעט למטה. ג) הסימנים על הגט לא יהי' מסופי השורות. ד) הטעם שאין נותנים גט בלילה.
1910. בהר"ד, מ"ץ דוויטבסק; או מוהרי"א עפשטיין מהאמיל. וראה לקמן, שהיא מבין השנים תקע"ג-ט.
1911. מהסגנון נראה, דמיירי בגט שסודר ע"י מוהר"י אייזיק (בהר"ד), ונשלח מאת הבעל (בוויטעבסק) לידי האשה ביאנאוויטש. אלא שלפי הסכם הגירושין, הנה לפני מסירת הגט, הוצרכו האשה ואביה מהר"ח כ"ץ להחזיר: א) חתימת יד חלק על נייר רשמי [הארבאווע, כנראה שטר התחייבות של הבעל]. מהרי"ל קבלו וקרעהו, ושלח את הקרעים ע"י השליח. ב) שטר עיסקא [כנראה על עסק של הבעל]. מהר"ח כ"ץ אמר שנאבד לו, והחתימו מהרי"ל על כתב שובר, עם סימנים, שלא יוכל לטעון מהר"ח שהשובר לא נכתב על שטר עיסקא זה. ג) הספרים של הבעל. האשה החזירה אותם, ונשלחו ע"י השליח.
1912. מוביל כתב זה.
1913. הקטע דלעיל הועבר עליו קו למחיקה [ע"י בעל הבוך, מוה"ר ישכר בער הורביץ, מ"ץ דליובאוויטש], ונכתב במקומו: הגט נתקבל ברצון.
1914. שבת קג, ב.
1915. כמבואר בשוע"ר סי' לו אות ט.
1916. הגהת מהרי"ב הלוי הורביץ עה"ג: וכן מצאתי מבואר בסה"ת (ובדברי רבינו ז"ל נ"ע הוא בשו"ת עגונה דברדיטשוב שנדפסה דף ב' סע"ב [סי' כח ס"ז] דזה הוי כמו אריך וגוץ ולא הוי סימן).
1917. שנת חמשת אלפים וחמש מאות ושבעים כו' [והיינו שהגט והתשובה שלפנינו נכתבו לפני שנת תק"פ].
1918. בהבא לפנינו, ראה (טעם נוסף) לקמן סי' נח.
1919. בב"י שם, ובחלקת מחוקק סי' קכג ס"ק יד, ובית שמואל שם ס"ק ט.
1920. ע"פ סנהדרין כח, ב.
1921. סי' מה ס"ק מט.
1922. מד, א ד"ה חיישינן.
1923. גיטין סג, סע"ב.
1924. כמבואר בט"ז סי' קמב ס"ק ג, ובית שמואל שם ס"ק ז, שצריכה כתב מעשה ב"ד שנתגרשה, ואין הרב נאמן להעיד על זה יחידי. וראה גם לקמן סי' נז.
1925. כה, ב ד"ה כגון.
1926. סעיף ח.
1927. ע"פ שמואל ב יז, כז.
1928. הגהת מוהר ישכר בער הנ"ל עה"ג: ע' סדר הגט שבשו"ע סי' קנ"ד ספ"ט דבשעה"ד מותר לסדר גט בלילה וליתנו מהבעל לאשה. סי' קכג. ועב"י סי' קלו וסי' קכד לענין כתיבת הגט בלילה.
1929. וזולת זה.
1930. מאדון השלום.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.