ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לגמטותשיחה א189

189

חרטה סתם או ע"י פתח וכיו"ב, שאין שום רמז בזה בפשש"מ באופני היתר נדרים.

ויתירה מזו: בפרש"י עה"פ "זה הדבר — מיעוט הוא לומר שהחכם בלשון התרה ובעל (ואב) בלשון הפרה כלשון הכתוב כאן²⁷, ואם חלפו אין מותר ואין מופר", ומדיוק לשונו [ובפרט שרש"י משנה בזה מלשון הספרי כאן "זה הדבר אשר צוה ה' הבעל מפר ואין חכם מיפר, חכם מתיר ואין בעל מתיר" (ועד"ז הוא הלימוד בגמרא²⁸), ומדגיש שהחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה], משמע, שאין חילוק בין בעל (ואב) וחכם בגדר ואופן ביטול הנדר (ופשיטא לא כמשנת"ל שבהיתר חכם הוא רק ע"ד גילוי מילתא שלא הי' נדר מעיקרא, ואין זה מצד ביטולו של החכם) — אלא ששניהם, החכם והבעל, שווים באופן וסוג ביטול הנדר, והחילוק ביניהם הוא רק בלשון²⁹.

ולכן יש לומר, שגדרה של התרת נדרים ע"פ פרש"י בפשש"מ שונה מגדרה ע"פ הלכה, ובהקדם עוד דיוק בלשון רש"י שכ' בתחלת דבריו "למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה. . מפר כו'", שלכאורה הול"ל "שהתרת נדרים ביחיד מומחה כו'", שהרי החכם מתיר את הנדר דלא כבעל (ואב) שמפר את הנדר — ורש"י כותב "שהפרת נדרים"³⁰? ובפרט שמשנה בזה מלשון הספרי כאן "שאין היתר נדרים אלא מפי מומחים", שמפורש בו "היתר" ולא "הפרה".

ויש לומר, דס"ל לרש"י בפשוטו של מקרא, שהיתר נדרים ע"י חכם הוא אותו הגדר של הפרת נדרים שע"י הבעל והאב (המפורש בכתוב), שכשם שהבעל מפר נדרי אשתו והאב נדרי בתו בלי שום טעם³¹ ובלי שום פתח וחרטה, כן הוא בהתרת חכם, שגדרה הוא הפרה, בלי פתח וחרטה³².

ולכן לא הביא רש"י לימוד מיוחד ע"ז, כי ה"ז מעין הפרה המפורשת בפרשה, דכיון שנאמר בריש הפרשה "וידבר משה אל ראשי המטות", מובן, שגדרה הוא כעין הפרת הבעל והאב, שכשם שהאשה והבת כשהם ברשות הבעל או האב³³, הרי מרות שלהם עליהן להפר נדריהם — כן הוא ב"ראשי המטות", שלהיותם ראשם של אנשי שבטם ניתן להם הכח להפר נדרי בני השבט.

והנה גם בכלי יקר³⁴ קישר שני הענינים, וכתב ה"טעם להיתר נדרים ביחיד מומחה או בג' הדיוטות שנקראו ב"ד, אנו למדין מן הפרת האב והבעל כי כשם שהאב והבעל לכך יש בידם להפר מטעם שכל אשה ברשות בעלה או ברשות אבי' ואין כח בידה לעשות גדולה או קטנה בלתי הסכמתם ודומה כאילו

הערות

27. ובדפוס ראשון דפרש"י "לכך כתב בלשון זה, כלומר בלשון הכתוב כאן, ואם חלפו כו'".
28. נדרים שם עז, סע"ב ואילך (ושם הוא מב' ברייתות). ב"ב קכ, ב.
29. וראה חידושי הצ"צ שם, שמביא ראי' גם מגמ', דשינוי הלשון דבעל וחכם אינו מורה ע"ז שבעל מיפר מכאן ולהבא וחכם עוקר מעיקרו. ע"ש.
30. ולכאורה דוחק לומר (בפרש"י) שהוא לאו דוקא אלא דלישנא דקרא נקט (כמ"ש בתוד"ה מפירין בכורות לז, רע"א). ובפרט דתיכף בהמשך הכתוב כתב רש"י ד"חכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה".
31. ראה רשב"ם ב"ב שם ד"ה חכם מתיר. ועוד. וראה ט"ז יו"ד שם סק"ד בפי' דברי שו"ת המיוחסות להרמב"ן שם. ואכ"מ.
32. להעיר גם משו"ת המבי"ט שם: ואפשר דמדאורייתא אפילו בלא חרטה הוי מצי למישרי' נדר ושבועה משום דכתיב כו'. ע"ש.
33. ראה פרש"י ל, ד. ט. יוד.
34. ל, ג ד"ה לא יחל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.