בס"ד. ר"ד בעת סעודת מוצאי יום הכיפורים, ה'תשכ"ז

76

רשימה פרטית בלתי מוגה

א. דובר אודות אמירת הבדלה בקיטל וטלית ³³⁰ , כיון שבזמן ההבדלה נמצאים עדיין במדריגת הקדושה שלפנ"ז.

כן דובר אודות ברכת בשמים בהבדלה במוצאי יוהכ"פ שחל בשבת, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שיש בזה חילוקי מנהגים ³³¹ .

כ"ק אדמו"ר שליט"א סיפר ³³² , שבמוצאי יוהכ"פ הי' כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע נותן שיורי ההבדלה לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, כדי שיערוך הבדלה לעצמו. והחידוש בזה – שהרי בכל השנה "אין צריך להטעים מכוס של הבדלה .. אלא המבדיל רגיל לשתותו כולו", ו"נוהגין לשפוך על השלחן מן יין הנשאר בכוס אחר שתיית המבדיל ומכבין בו הנר" ³³³ , ואעפ"כ, במוצאי יוהכ"פ הי' אדנ"ע נותן שיורי ההבדלה, כנ"ל.

וסיפר הרש"ג הסיפור הידוע ³³⁴ אודות החסיד ר' שמואל דוב מבאַריסאָוו, שהתחבא לשמוע את הלימוד של הצ"צ עם אדמו"ר מהר"ש במוצאי יוהכ"פ, וסוף הסיפור – שהצ"צ נתן להרש"ד משיורי ההבדלה, והבריא. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שלא שמע הסיום שעי"ז הבריא.

דובר גם אודות אמירת "ויתן לך" ³³⁵ במוצאי יוהכ"פ שחל בשבת (כפי שנדפס ב"מחזור השלם"). ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שצריך לומר "ויתן לך" יחד עם מישהו אחר, כדברי כ"ק אדנ"ע ³³⁶ .

[לא' המסובים ששאל אם עדיין אפשר לומר "ויתן לך", השיב כ"ק אדמו"ר שליט"א בבת-שחוק: הרי ישנו הענין ד"יתן ויחזור ויתן" ³³⁷ ].

ב. דובר אודות השיעור ³³⁸ של אכילת פרס ³³⁹ . ואמר כ"ק אדמו"ר

77

שליט"א, שהאריך בענין זה ב"לקוטי מנהגים" שנדפסו בסוף קונטרס רשימות הצ"צ על מגילת איכה ³⁴⁰ , ושם הביא גם משו"ת הצ"צ ³⁴¹ השיעור של ששה מינוט, ויש גם שמועה מר' הלל מפּאַריטש בשם הצ"צ ³⁴² : "לא פחות משלשה מינוטין".

ג. הרמד"ר סיפר מה ששמע מהרש"ג ז"ל, אודות הצ"צ, שפעם הורה לו הרופא שלא להתענות בת"ב, וכשנכנס אליו מהרי"ל בת"ב לאחר חצות, ראה שנחלש ביותר, ואמר לו שהרופא צוה שיאכל – אמר לו הצ"צ, שביוהכ"פ, לא הי' מתענה במצב כזה, כי, בנוגע להתענית דיוהכ"פ אומרת התורה שאז דומין למלאכים ³⁴³ , אבל יש מצב שבו קובעת התורה שאין להתענות ³⁴⁴ , משא"כ בת"ב ³⁴⁵ – איך אפשר לאכול?!...

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע ליוהכ"פ – מבואר בלקו"ת ³⁴⁶ שישנו הענין ד"לחיותם ברעב" ³⁴⁷ , "שהחיות שלהם הוא מבחי' הרעב גופא כו'", משא"כ בת"ב לא מצינו ענין זה. ולכאורה, בהתאם לכך צ"ל גם החילוק ביניהם בנוגע להקולא בענין התענית.

[הרמד"ר אמר, שבנוגע לתענית דיוהכ"פ היו מאחלים שיהי' תענית טוב, משא"כ בנוגע לת"ב. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבהיותו בגרמניא שמע איחול זה (גם) בנוגע לת"ב].

עוד סיפר הרמד"ר אודות ר' אברהם מזעמבין, שבת"ב האחרון בחייו לא הי' יכול להתענות, ואמר, שזהו עונש על שהחמיר בשאלות בנוגע לאלו שקשה להם להתענות.

[א' המסובים הוסיף לספר אודות ר' הלל, שצם בת"ב האחרון בחייו, למרות גודל חולשתו, ולאחרי ת"ב התאונן על הרבנים שלא הורו לו לאכול, ולאחרי כמה ימים נפטר].

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהרב זוין כותב ³⁴⁸ אודות ר' חיים מבריסק, שהי' נוהג להקל בשאלות בנוגע להתענית דיוהכ"פ, לא בתור קולא ביוהכ"פ, אלא בתור חומרא בפיקוח נפש!

78

ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א העיר בנוגע למי שאינו יכול להתענות ביוהכ"פ, שלכאורה הי' צריך להיות חילוק בין אכילה לשתי', ששתי' תהי' קלה יותר מאשר אכילה, כיון שבתורה נתפרשה רק אכילה, ואילו בנוגע לשתי' יש צורך בלימוד שהיא בכלל אכילה ³⁴⁹ . והרי מצינו בכמה ענינים שיש חומר מיוחד בדבר המפורש בתורה, שגם הצדוקים מודים בו ³⁵⁰ .

א' המסובים העיר מדברי השאגת ארי' ³⁵¹ שגם אכילה לא נתפרשה בתורה, אלא "כל הנפש אשר לא תעונה" ³⁵² . ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שאף שלא נתפרש בתורה לשון אכילה בנוגע ליוהכ"פ, הרי למדים זאת ממ"ש ³⁵³ "ויענך וירעיבך": "נאמר כאן עינוי, ונאמר להלן עינוי, מה להלן עינוי רעבון, אף כאן עינוי רעבון" ³⁵⁴ , ושם נזכר לשון אכילה – "ויאכילך"24.

______  ______