שיחת ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל

309

בס"ד. שיחת ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל.

בלתי מוגה

א. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה קטנתי מכל החסדים וגו' ²¹⁰² .

* * *

ב. דובר כמ"פ בנוגע לעניני תומ"צ שחוזרים ונשנים בכל שנה או כמ"פ בשנה, שבכל פעם ופעם צריך להיות בהם הוספה ביתר שאת וביתר עוז, ועד שענין זה צריך להיעשות (לא כמו דבר ישן, אלא) כמו דבר חדש שלא הי' עד עתה.

ובלשון רש"י (בפ' ואתחנן ²¹⁰³ ): "לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה .. אלא כחדשה ", שאז נעשה קיום התורה מתוך חיות, ולא רק "כחדשה" (בכ"ף הדמיון), אלא כמ"ש רש"י במ"א (בפ' עקב ²¹⁰⁴ ): "שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום", "חדשים" ממש (ללא כ"ף הדמיון) ²¹⁰⁵ .

וכיון שרש"י מביא ענין זה בפשוטו של מקרא, הרי מובן, שזוהי הוראה גם עבור מי שהוא רק "בן חמש שנים למקרא" ²¹⁰⁶ ברוחניות; וביחד עם זה, כיון שבפירוש רש"י יש גם פנימיות התורה ("יינה של תורה") ²¹⁰⁷ , הרי מובן, שזוהי הוראה גם עבור גדול שבגדולים.

וכל זה – אפילו כאשר הענין חוזר ונשנה ללא שינוי מפעם לפעם, כך, שהענינים הם בשוה אפילו בחיצוניות; אבל אעפ"כ, מובן, שכאשר יש שינוי מפעם לפעם, אזי נקל יותר שיהי' הענין ד"חדשים".

ג. ובנוגע לעניננו:

קביעות המועדים בכלל – תלוי' בימי החודש, כמו חג הפסח שחל בחמשה עשר בניסן, ועד"ז חנוכה ופורים שקביעותם תלוי' בימי

310

החודש, שזהו ענין השוה בכל שנה ושנה; אבל ישנו חילוק משנה לשנה בנוגע לקביעות של ימי השבוע.

ומזה מובן גם בנוגע לי"ט כסלו – שאע"פ שכבר הי' הענין די"ט כסלו אשתקד, ובשנים שלפנ"ז, הנה בשנה זו ניתוסף חידוש מיוחד מצד הקביעות של י"ט כסלו ביום הש"ק, שזהו שינוי וחידוש באופן הקביעות שלא הי' במשך כמה שנים ²¹⁰⁸ .

ד. וביאור מעלת י"ט כסלו שחל להיות בשבת ²¹⁰⁹ :

י"ט כסלו קשור עם הענין ד"פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי" ²¹¹⁰ , וכמבואר בירושלמי ²¹¹¹ ענין הפדי' בשלום, שאפילו אנשי אבשלום היו מתפללין לנצחונו של דוד, והיינו, שמהפכים את המנגד, ה"רבים", שגם הם "היו עמדי", ובמילא אין צורך במלחמה, אלא הפדי' היא בשלום.

וענינו של י"ט כסלו הוא התגלות תורת החסידות, שעל ידה באה פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה כו', ועד ל"חוצה" (כידוע ²¹¹² שזהו החידוש שנעשה לאחרי פטרבורג לגבי גילוי פנימיות התורה לפנ"ז), והרי כללות הענין דפנימיות התורה הו"ע השלום, כידוע ש"לית תמן לא קושיא כו' ולא מחלוקת כו'" ²¹¹³ .

וענין זה מודגש גם באגרת הידועה שכתב רבינו הזקן אחר ביאתו מפטרבורג ²¹¹⁴ : "לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם ח"ו", שלא יהי' אפילו הענין ד"אהה" דקדושה ²¹¹⁵ , אלא כל הענינים יהיו באופן של שלום.

וזהו גם ענין השבת – שעבודת הבירורים ביום השבת אינה בדרך מלחמה, אלא באופן של שלום ²¹¹⁶ .

ובהקדמה – שאע"פ שיום השבת נפעל ע"י עבודת ימי החול, כדברי הגמרא ²¹¹⁷ "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", ויום השבת פועל גם על ימי החול, ש"מיני' מתברכין כולהו יומין" ²¹¹⁸ , אבל אעפ"כ, הרי יום

311

השבת הוא נעלה יותר מימי החול, וכפי שאומרים ב"כגוונא": "וכל דינין מתעברין מינה" ²¹¹⁹ , והיינו, שבשבת אין מציאות של דין, ובתי-דינים סגורים בו ²¹²⁰ , ו"אין עצב בה" ²¹²¹ , ואין בכלל מציאות של רע.

וגם ענין הבירורים שבשבת – שהרי גם בשבת ישנו ענין האכילה ושתי' (ועד שמצוה לענגו בעונג אכילה ושתי' ²¹²² ) ושינה וכו', ענינים גשמיים – הוא באופן של שלום, וכמבואר בתו"א ²¹²³ שהאכילה דיום השבת היא באופן ד"צדיק אוכל לשובע נפשו" (ואין בה הענין ד"בטן רשעים תחסר") ²¹²⁴ , ועד שאכילה זו פועלת עילוי (לא רק במאכל, אלא גם) בהצדיק האוכל, שנעשית עלי' בנפשו האלקית ²¹²⁵ .

וענין זה מתאים עם הידוע שעיקר העבודה של יום השבת היא עבודת התפלה ²¹²⁶ – אלא שבתפלה גופא יש כמה דרגות, שהרי אינה דומה עבודת התפלה שבימות החול, שהיא באופן של מלחמה (כיון שישנו מציאות הרע כו'), לעבודת התפלה שביום השבת (שאז אין מציאות של רע), שעיקר ענינה הוא העמידה "כעבדא קמי מרי'" ²¹²⁷ .

ה. וזוהי גם הוראה לכאו"א:

כיון שבי"ט כסלו היתה התגלות תורת החסידות, הנה בבוא יום י"ט כסלו, ישנה דרישה ונתינת כח מיוחדת בנוגע לההכרח להשתדל בהפצת המעיינות, ולעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום ²¹²⁸ , שעי"ז נעשית עלי' גם בנוגע לעצמו (ע"ד האמור לעיל בענין "צדיק אוכל לשובע נפשו").

והעיקר – שעי"ז שיפוצו מעינותיך חוצה, הנה בקרוב ממש קא אתי מר דא מלכא משיחא ²¹²⁹ .

* * *

ו. בהמשך להאמור לעיל (ס"ד) שביום השבת ישנם גם עניני אכילה ושתי' ושינה כו', אלא שכולם הם באופן של שלום – ישנו עוד חידוש ביום השבת:

312

בנוגע לאיסור מלאכה בשבת ²¹³⁰ , יש דין ש"מלאכת מחשבת אסרה תורה" ²¹³¹ , אבל אם אינו מכוין לעשות את המלאכה, אזי פטור מן התורה ²¹³² , ויש ענינים שעשייתם ללא כוונה מותרת לכתחילה אפילו מדרבנן ²¹³³ . ועד שיש אופן שלא זו בלבד שהמלאכה מותרת, אלא יש חיוב והכרח לעשות המלאכה – כמו ענין הקרבנות בביהמ"ק, שיש בזה כמה מלאכות האסורות, ואעפ"כ, בגלל שצריך להקריב קרבן, הרי זה לא רק דבר המותר, אלא יש מצוה בדבר.

וכללות הענין בזה – כמאמר הבעש"ט ²¹³⁴ : "במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא", ולכן, כאשר עשיית המלאכה היא ללא מחשבה הרי זה מותר, דכיון שמחשבתו אינה במלאכה, הרי גם הוא אינו נמצא במלאכה.

וע"ד שנת"ל (במאמר ²¹³⁵ ) שבביהמ"ק הי' המקום עצמו למעלה מן המקום, "אתרי טפילה לי" ²¹³⁶ , וכן הוא בנדו"ד, שהאיסור נעשה מותר כו'.

וזהו החידוש של יום השבת – שבכחו להפוך ענין של חול ואיסור, ולעשות ממנו היתר ומצוה, שזוהי כללות העבודה דאתהפכא, "זדונות נעשו לו כזכיות" ²¹³⁷ .

ז. וגם ענין זה קשור עם י"ט כסלו – כאמור לעיל (ס"ד) שאז הי' הענין ד"ברבים היו עמדי", שגם ה"רבים" נעשים "עמדי", שזהו הענין דאתהפכא.

וזהו גם מה שתורת החסידות דורשת שהעבודה צריכה להיות (לא רק באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ²¹³⁸ , אלא) באופן ד"בכל דרכיך דעהו" ²¹³⁹ , היינו, שכל עניני האדם (לא רק חלק ממנו, אלא כל עניניו), "בכל דרכיך", הם באופן ד"דעהו", כדברי דוד אל שלמה: "דע את אלקי אביך" ²¹⁴⁰ , שזוהי "מצוה רמה ונשאה" (כמבואר באגה"ק ²¹⁴¹ ).

ועי"ז שמהפכים לקדושה עניני קליפת נוגה, נעשה בירור גם בג' קליפות הטמאות לגמרי, כי, כל הענינים שבגקה"ט ישנם גם בק"נ (וע"ד

313

דברי הגמרא ²¹⁴² : "כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן כוותי'"), שהרי לולי זאת לא היתה יכולה להיות מציאותם בגקה"ט, ולכן, ע"י הבירור דק"נ, פועלים בירור גם בגקה"ט, והיינו, שמוציאים משם את ניצוצי הקדושה ומעלים אותם (כידוע ²¹⁴³ בענין "כי ציד בפיו" ²¹⁴⁴ , דקאי על נשמות הגרים כמו ר"מ ור"ע), והשאר (שלא יכול להתברר ולעלות כו') מתבטל ממציאותו.

ח. וזהו גם המענה לאלו שמתאוננים שאינם יכולים לעסוק בהפצת החסידות, כיון שאצלם יש עדיין כמה ענינים הדורשים תיקון.

והמענה על זה – שאין להתפעל מזה, ואדרבה, ההרחבה והלהט ("דער קאָך") שיש בו מצד נפשו הבהמית, ש"אקדמי' טעניתא" ²¹⁴⁵ , עליו לנצל לקדושה (ע"ד "מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא" ²¹⁴⁶ ) – להפיץ את המעיינות של תורת החסידות.

וכאשר משתמשים בכחות של נה"ב להפצת החסידות, אזי מתבררים גם הכחות של נה"ב ומתעלים לקדושה, וע"ד מארז"ל ²¹⁴⁷ "אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר", ומזה נעשה "דור ישרים יבורך" ²¹⁴⁸ .

וכבר הובטחנו ש"יגעת ומצאת" ²¹⁴⁹ , באופן של מציאה שבאה "בהיסח הדעת" ²¹⁵⁰ , ומזה באים לענין נוסף שבא בהיסח הדעת – משיח49.

* * *

ט. בהמשך להמדובר לעיל (במאמר ²¹⁵¹ ) שיעקב מצד עצמו הי' מוכן לשלימות הבירור של עשו, שעז"נ ²¹⁵² "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", ולכן "התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה", כמ"ש בפירוש רש"י ²¹⁵³ – יש להתעכב גם על הביאור בפירוש רש"י זה ע"פ פשוטו של מקרא ²¹⁵⁴ , בפירוש הפסוק52 "והי' המחנה הנשאר לפליטה",

314

"על כרחו, כי אלחם עמו", ובהמשך לזה מוסיף רש"י: "התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה, לדורון, ותעבור המנחה על פניו, לתפלה, אלקי אבי אברהם, למלחמה, והי' המחנה הנשאר לפליטה".

הביאור בפירוש רש"י,

– ש"המחנה הנשאר" כולל את כל הנשים והילדים ²¹⁵⁵ (בניגוד ל"מחנה האחת", שהי' מהצאן והבקר והגמלים, והרועים כו' השייכים אליהם), שיהי' "לפליטה" בוודאות (לא רק שיוכלו לברוח ²¹⁵⁶ , אלא) "כי אלחם עמו", ובודאי אנצח, מצד ה"הבטחות שהבטחתני" ²¹⁵⁷ .

ולכן: " התקין ²¹⁵⁸ (מלשון תיקון) עצמו לשלשה דברים כו'", לא רק הכנה סתם, אלא באופן שמתקן את עצמו בשביל זה (ולכן מביא דוקא הפסוקים שבהם מודגש ש" התקין עצמו").

ומקדים ענין הדורון, אף שלכאורה קדמה התפלה, כי, לכל לראש הי' תוכן ענין הדורון: "למצוא חן בעיניך" ²¹⁵⁹ , בחשבו שאין זו עת צרה, ורק לאחרי שחזרו המלאכים וסיפרו לו ש"עודנו בשנאתו" ²¹⁶⁰ , אזי התפלל, ואח"כ שלח גם דורון לפייסו.

315

וההוראה, שבשביל הצלת ילדי ישראל מהחינוך של עשו, לא די בעבודה שמצד טבעו ורגילותו ²¹⁶¹ , אלא צ"ל באופן ד" התקין עצמו" –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 265 ואילך.

*

י. נהוג ללמוד ענין באגרת התשובה, ובפרט בי"ט כסלו, כי, ענין התשובה בכלל הוא בדוגמת היציאה מבית האסורים ²¹⁶² , ועד שע"י עבודת התשובה נעשית היציאה מבית האסורים כפשוטה, שזהו ענינו של י"ט כסלו, שבו יצא רבינו הזקן מבית האסורים באופן ד"פדה בשלום נפשי".

ובכן: בפרקים י ' ו ט ' מדובר אודות הענין דהמשכה והעלאה – שעל זה דובר לעיל במאמר ²¹⁶³ , והרי בכל אחד מהם יש ג' הענינים שבכללות עבודת האדם: תורה תפלה ומעשה המצוות, ומחשבה דיבור ומעשה; וזהו הקשר עם י"ט כסלו שבו הי' הענין ד"פדה בשלום נפשי", שקשור עם ג' הקוין דתורה תפלה וגמ"ח (מעשה המצוות) וג' הענינים דמחשבה דיבור ומעשה (כפי שמבאר הצ"צ ²¹⁶⁴ שהם זה כנגד זה).

יא. המשך הביאור באגה"ת פ"ו בפירוש מארז"ל ²¹⁶⁵ "אין בידינו לא משלות הרשעים וכו'" – נכלל בשיחת ש"פ חיי שרה סכ"ו ואילך ²¹⁶⁶ .

*

יב. המענה לשאלות על הלקו"ש השבועי דפ' ויצא, (א) בענין מ"ש רש"י ²¹⁶⁷ "אברהם מגייר את האנשים כו'", שאין זה ענין של גיור ממש, שלא הי' שייך קודם מ"ת, (ב) בענין הזהירות של האבות גם בעריות שמצד קורבה דאב – נכלל בלקו"ש ח"ה ע' 142 ואילך.

______ l ______