בס"ד. ש"פ פקודי, פרשת שקלים, מבה"ח וער"ח אדר-שני, ה'תשכ"ז

144

(הנחה בלתי מוגה)

כי

תשא את ראש בני ישראל גו' ²⁸⁴ , הנה בתיבת תשא יש ב' פירושים, הא', מלשון מנין ²⁸⁵ , והב', מלשון הרמה ²⁸⁶ , כמובן גם ממארז"ל ²⁸⁷ אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא. ולכאורה, ב' פירושים אלו הם הפכיים ²⁸⁸ , כי, ענין המנין שייך רק כאשר הדבר נשאר במציאותו, במדידה והגבלה, כמו שהי' קודם המנין, ובלאה"כ לא שייך ענין המנין. ואילו ענין ההרמה הוא שיוצא ממקומו, וכיון שמקום הו"ע של מדידה והגבלה, הרי ענין ההרמה הוא שנעשה למעלה ממדידה והגבלה, ואז לא שייך בו ענין המספר שכל ענינו הוא מדידה והגבלה.

ב) ולהבין

זה צריך להקדים תחילה ביאור ענין המספר ²⁸⁹ , דלכאורה אינו מובן, כפי שהקשה השל"ה ²⁹⁰ ממה שאמרו רז"ל ²⁹¹ אין הברכה מצוי' לא כו' בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, וא"כ, מהי המעלה בענין המספר, שעז"נ כי תשא וגו', ועד לסיום הענין, שעי"ז נעשה הענין דלכפר על נפשותיכם ²⁹² . אך הענין הוא, כמבואר בשל"ה7, שיש שני עניני מספר, המספר של עניני עוה"ז שהוא חומרי, וזה המספר אינו טוב, כי מאחר שנספר כל פרט לבדו אז הוא פירוד כו', וגם מורה שיש לו קץ ותכלית כו', אמנם המספר של השגת עוה"ב זה המספר בלתי מספר ואין לו קץ וסוף ותכלית כו', ומבאר ²⁹³ , שזהו שאמרו רז"ל פ"ק דביצה ²⁹⁴ כל שדרכו לימנות שנינו (שזהו המספר דעוה"ז) או את שדרכו למנות שנינו (שזהו המספר דעוה"ב), דאת שדרכו למנות הו"ע נעלה יותר מכל שדרכו למנות, שהרי גבי כל שדרכו למנות יש פלוגתא אם הוי דבר חשוב שלא בטיל, משא"כ גבי את שדרכו למנות, הרי לכו"ע לא בטיל.

145

אך

צריך להבין, דלכאורה, הרי מצינו שיש מעלה בבחי' כל, כמ"ש ²⁹⁵ כי כל בשמים ובארץ, ותרגם דאחיד בשמיא ובארעא, דכל הוא ספירת היסוד ²⁹⁶ שמקשר ומחבר כו', וא"כ, הרי בחי' כל היא למעלה מבחי' את דקאי על ספירת המלכות ²⁹⁷ . ויובן הענין ע"פ מ"ש ²⁹⁸ יוצר אור גו' ובורא רע, ואיתא בגמרא ²⁹⁹ כתיב רע וקרינן (בברכת יוצר: ובורא את) הכל, לישנא מעליא, ונמצא, שכינו את הרע בשם כל, שזהו לישנא מעליא רק ביחס לרע, והיינו שבחי' כל כולל את כל הענינים, גם קליפת נוגה, ואפילו למטה מזה כו'. ועז"נ ³⁰⁰ יראו מהוי' כל הארץ, שגם אלו שהם בבחי' כל (כל הארץ) יראו מהוי', אלא שזו היא מדריגה תחתונה ביראה. ויש מדריגה נעלית יותר, שזהו מש"נ ³⁰¹ יראו את הוי', היינו, להיות בבחי' את הטפל ³⁰² לשם הוי', שלא יהי' לו שום רצון בפ"ע כלל. ועפ"ז מובן החילוק בין את שדרכו למנות וכל שדרכו למנות, שאת שדרכו למנות, עם היותו בבחי' מספר, הרי הוא בבחי' ביטול לגמרי, את הטפל ממש, ולכן ממספר זה אין שום יניקה לחיצונים, ואדרבה, שגם בבחי' המספר נמשכת ברכה עצומה כמו בבחי' אשר לא יספר ³⁰³ . משא"כ כל שדרכו למנות, כיון שאינו בטל לגמרי אלא הוא בבחי' מציאות, הרי מזה יכול להשתלשל גם ענין הפכי כו', שזהו גם מה שאמרו אין הברכה שורה בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין, כי בדבר המנוי יש יניקה לבחי' רע עין כו' ³⁰⁴ .

ג) אמנם

מצינו לפעמים שגם בדבר המנוי, שאינו סמוי מן העין, שמצד עצמו שייך שתהי' בו יניקה לבחי' רע עין, מ"מ, לא תשלוט בו עינא בישא (בחי' רע עין), כמארז"ל ³⁰⁵ שזרעא דיוסף לא שלטא בי' עינא בישא, כמ"ש ³⁰⁶ וידגו לרוב בקרב הארץ, מה דגים שבים אין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. והענין בזה, דהנה ידוע ³⁰⁷ במעלת יוסף על השבטים והאבות, שכאשר יוסף עשה כלי ולבוש בדרך הטבע (שביקש משר המשקים שיזכירהו לפני פרעה), הי' זה ענין של חסרון, ועד שנענש על זה ³⁰⁸ , משא"כ ביעקב, הרי מצינו

146

שעשה כלי ולבוש בדרך הטבע, כמו בענין המקלות ³⁰⁹ וכיו"ב, ואעפ"כ לא נחשב זה לחסרון אצלו, והיינו, לפי שמדריגת יוסף היתה למעלה ממדריגת יעקב, למעלה מעולם האצילות, ולגבי מדריגה נעלית זו הנה גם ענין של עשיית כלי ולבוש בדרך הטבע נחשב לחסרון כו'. ומצד גודל מעלת יוסף, לא שלטא בי' עינא בישא גם כשנמשך במקום כזה שמצד עצמו שייך בו עינא בישא, ולכן יכול להיות בו גם ענין המספר, ובאופן שתומשך בו הברכה כמו בבחי' בלי מספר.

ומזה

מובן גם בענין בחי' כל (כל שדרכו למנות), בחי' היסוד (מדריגתו של יוסף ³¹⁰ ), שעם היות שמצד עצמו שייך בו עינא בישא, ולכן אי אפשר להיות בו ענין המספר, מ"מ, כאשר נמשך בו מבחי' יחידו של עולם, שזהו"ע דאחיד בשמיא ובארעא (שנעשה ע"י המשכה ממדריגה נעלית ביותר), אזי לא שייך בו עינא בישא, ולכן יכול להיות בו ענין המספר כמו שהוא בבחי' את (את שדרכו למנות), שהוא מספר בבחי' בלי מספר (כנ"ל).

וזהו

גם מש"נ בזרעא דיוסף וידגו לרוב בקרב הארץ, שהם כמו דגים שבים שאין עין הרע שולטת בהם, דהנה, ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא, שהנבראים שבו הם בבחי' ביטול במקורם, בחי' את הטפל (יראו את הוי'), והחידוש הוא שגם כאשר נמצאים בקרב הארץ, בחי' עלמא דאתגליא (שמצד עצמו יש שם רק הביטול דיראו מהוי' כל הארץ), יומשך ענין הביטול כמו דגים שבים, שאז גם המספר הוא בבחי' בלי מספר, כחול הים אשר לא יספר.

ד) וזהו

כי תשא גו', שיש בזה ב' פירושים, מלשון מנין, ומלשון הרמה, כי, כדי שיוכל להיות המנין באופן הרצוי, כהמשך הכתוב שלא יהי' בהם נגף בפקוד אותם (שהמנין שולט בו עין הרע כו' ³¹¹ ), ועד למנין באופן שהמספר הוא בבחי' בלי מספר, הרי זה ע"י ענין ההרמה, ובאופן דתשא את ראש בני ישראל, את דייקא, שיהיו בבחי' את, את הטפל, יראו את הוי'. וזהו גם מ"ש ³¹² כל העובר על הפקודים, כדאיתא בירושלמי ³¹³ כל דעבר בימא, שהו"ע קריעת ים סוף, חיבור ים ויבשה ³¹⁴ ,

147

שגם בעלמא דאתגליא נמשך הביטול דבחי' את שבעלמא דאתכסיא. וענינו בעבודת כל אחד מישראל הוא שגם בנשמה המלובשת בגוף (עלמא דאתגליא) נמשך ומתגלה עצם הנשמה (עלמא דאתכסיא), שזהו גם הענין דתשא את ראש, להעלותם למעלה גם מבחי' הראש. והעלאה זו נעשית ע"י ענין הצדקה, כמארז"ל הנ"ל אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא, את באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה ³¹⁵ , והיינו, לפי שצדקה תרומם גוי ³¹⁶ . וענין זה נעשה גם ע"י צדקה רוחנית, שזהו כללות הענין דהפצת המעיינות חוצה, שעי"ז זוכים לגילוי המשיח ³¹⁷ , שאז יקויים היעוד ולא יכנף עוד מוריך ³¹⁸ , בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו.

______  ______