(ז) אסור

(ז) אסור.

בגמרא ⁹⁴² תניא הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר. ובפסחים ⁹⁴³ מסייעא מהא לרבה דאמר בצלייה כבולעו כך פולטו (ופירש רש"י דקס"ד דבצלי איירי, דלצלי נמי בישול קרי לי'). ודחי לה שאני לב דשיע (פירש"י חלק ולא בלע ואפילו לקדרה שרי, אע"ג דליכא למימר כך פולטו, דהא כל מה שנפלט הוא בקדרה ⁹⁴⁴ ). ולבסוף מסיק הגמרא והילכתא כדרבה. ויש בזה ד' שיטות:

שיטה הראשונה היא שיטת רש"י ⁹⁴⁵ , דפסק הילכתא כשינוייא דלב שיע ולא בלע, ואפילו לקדרה שרי. וכן כתב הרשב"א ⁹⁴⁶ דסתם בישול בקדרה משמע. וכתב הר"ן ⁹⁴⁷ דבקדרה של בשר צריך ס' להתיר שאר החתיכות, לפי שהרוטב נכנס לתוכו ומוציא הדם ממנו ומוליכו בכל הקדרה, שהרי הלב חלול ופתוח הוא בכמה מקומות להכניס ולהוציא דם, והוא עצמו אינו חוזר ובולע, דכי היכי דשיע מבפנים הכי נמי שיע מבחוץ ⁹⁴⁸ . ומיהו אם נתבשל הלב עם בשר טרפה נאסר אפילו לפי שטה זו, דלא אמרן דשיע ולא בלע אלא לגבי דם דשריק, אבל שמנונית מסריך סריך ובולע ונאסר.

שיטה הב' היא שטת ר"ת ⁹⁴⁹ , דלא קיי"ל כהאי שינוייא דלב שיע, דדיחויא בעלמא הוא, ולמסקנא הילכתא כרבה, והוי טעמא דברייתא נמי כדרבה, ואחר בישולו היינו אחר צלייתו כדקס"ד, ומותר משום דכבולעו כך פולטו. ולא הוי כשאר דם בעין דלא אמרינן בי' כבולעו כך פולטו כדלקמן סימן ע"ו ⁹⁵⁰ , דכיון שדם הלב מתייבש תוך חללו ⁹⁵¹ מה שזב הוי כדם פליטה (הגהות שערי דורא ⁹⁵² ). (ועוד כיון שהדם תוך חללו אמרינן, כיון שהגיע אליו הרתיחה להבליעו מפליטו גם כן לחוץ, ומה שנשאר שם לא הגיע אליו הרתיחה כלל). וכתב הטור דהוא הדין במליחה אמרינן כבולעו כך פולטו ⁹⁵³ . אבל בבישול אסור, מאחר שאינו שיע ובולע ולא שייך כך פולטו.

שיטה הג' היא שטת הרמב"ן ⁹⁵⁴ , דקיי"ל שינוייא דלב שיע, אלא דאינו שיע אלא מבפנים ולא מבחוץ, ולפיכך בצלייה (או מליחה) מותר, דלא בלע הדם שבתוך חללו, משא"כ בבישול שהרוטב נכנס לתוכו ומוציא הדם כדלעיל, גם הלב חוזר ובולע ונאסר, וברייתא איירי בצלי (גם למאי דמשני לב דשיע, כמו לקס"ד[)].

ושיטה הד' היא שיטת רש"ל ⁹⁵⁵ , דסבירא ליה כשם שהוא שיע מבפנים כך הוא שיע מבחוץ כפירש"י, ואפילו הכי ברייתא בצלי איירי (גם לשינוייא דלב שיע) כמו להרמב"ן, דלא מהני שיעתו דלב אלא בצלייה (או במליחה), אבל בבישול לא מהני שיעתו כלל, שהרוטב מלחלח ומבליע דרך שעיעתו. ונפקא מינה שאפילו נפל דם בעין על הלב מבחוץ בצלייה (או במליחה) אינו נאסר (לשיטה זו, כיון דשיע הוא גם מבחוץ) (מנחת יעקב ⁹⁵⁶ ).

וכתב הש"ך ⁹⁵⁷ שהיא שיטה המחוורת בש"ס. ומכל מקום כתב המנחת יעקב ⁹⁵⁸ דאין להקל נגד ר"ת (ורמב"ן) וסיעתו. ובתורת חטאת ⁹⁵⁹ כתב דנוהגין כר"ת (ולכן סתם כן בשו"ע ⁹⁶⁰ ):