ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק גסימן תלג(י)

(י)

(י) חייב לשכור פועלים שיפקחו כו'. כן^קסז כתבו התוס'^קסח (הובא בב"י^קסט) לענין אין בו ג' טפחים אף על פי שביטל, והוא הדין והוא הטעם ליש בו ולא ביטל, וכל שכן הוא לדעת הסמ"ק וסיעתו^קע שהרי יש כאן מצות ביעור דאורייתא.

והנה הטוש"ע השמיטו חיוב זה גבי יש בו ולא ביטל, משום דאזדו לטעמייהו^קעא, שבסי' תל"ח פסקו הטור וב"י בעיא^קעב דככר בפי נחש לקולא אם ביטל^קעג*, וא"כ י"ל לדעת הטור דאפי' לא ביטל עדיין אם מצא קודם זמן איסורו יבטלנו ודיו^קעד, ולא דמי לחמץ בבור שנתבאר לעיל בשם הטור^קעה, משום דבממונו לא אטרחוהו רבנן כדאיתא בגמרא שם^קעו, וכמ"ש התוספות שם^קעז שיש לתלות שהנחש יאכלנו^קעח. והכי נמי יש לתלות שהכלב יאכלנו אם אין בו ג' טפחים, והיינו לסמ"ק וסיעתו דעיקר החשש הוא שמא יתגלה הגל ע"י הכלב^קעט, ודמי ממש לככר בפי נחש^קפ. ולשיטת רש"י ור"ן יש לתלות שמא לא יתפקח הגל, הלכך לא אטרחוהו בממונו כמו גבי נחש^קפא, ומכל שכן ביש בו ג' טפחים דודאי יש לתלות לכ"ע שלא יתפקח^קפב. ומשום הכי השמיטו הטוש"ע חיוב זה^קפג. והתוס' ס"ל דתיקו דאיסורא לחומרא^קפד.

[* ועיין שם ברש"י^קפה ורמב"ם^קפו דלא גרסי ואם תמצא לומר ודו"ק.]

אי נמי יש לומר דלרש"י ור"ן הדבר קרוב שיתפקח הגל ואטרחוהו בממונו כמו בחמץ מגולה כמ"ש התוס' שם^קפז, משא"כ לסמ"ק וסיעתו הדבר קרוב שיאכלנו הכלב, כמ"ש התוספות^קפח דזהו ספק הרגיל, ואפי' מידי וודאי הוה ס"ד בגמרא דמוציא, ולכך לא אטרחוהו בממונו כמו גבי נחש. והתוס' ס"ל כשיטת רש"י שהרי לא חלקו עליו^קפט, וטוש"ע ס"ל כסמ"ק וסייעתו כמו שיתבאר בסי' תל"ו^קצ.

ולענין דינא פשיטא דיש להקל כמשמעות הטוש"ע, דבדברי סופרים הלך אחר המיקל, והיינו בביטל, אבל אם לא ביטל דיש כאן איסור דאורייתא לסמ"ק וסיעתו פשיטא דחייב לשכור, דרבנן דוקא הוא דלא אטרחוהו בממונו אבל מדאורייתא אין לחלק בין גופו לממונו. ולפ"ז אף לפי דעת החק יעקב בס"ק י"ט^קצא יש נפקא מינה בין חלוקי הדעות^קצב ודו"ק:

הערות

קסז. לכללות קונטרס אחרון זה ראה מה שביאר בזה [הרה"ק מהרי"ל] בקובץ מבית חיינו ג ע' 25. העו"ב תתלט ע' 65. שלחן הפסח ע' 57.
קסח. ח, א ד"ה הכא.
קסט. ד"ה כותל שנשתמשו.
קע. שהרי לדעתם גרע יש בו ג' בלא ביטול מאין בו ג' וביטל.
קעא. התוס' והטור אזדו לטעמייהו הכא והתם, שהרי התוס' (ב"מ מב, א ד"ה שאין) למדו דין זה מדין ככר בפי נחש.
קעב. בגמרא י, ב.
קעג. שהטור (לפירוש הב"י שם) פסק בכל האיבעיות דלא איפשטו התם לקולא אם ביטל (ובשו"ע שם השמיטו, הואיל ולא שכיחי, ראה רמ"א שם סוף ס"א). וראה גם לקמן שם ס"י.
קעד. כדעת הרמב"ם (פ"ב הי"ד) לענין חמץ בבור. וכן נפסק לקמן שם.
קעה. בקו"א ס"ק ה, דלא מהני לדעת הטור מה שיבטלנו אח"כ.
קעו. שמטעם זה קיל ככר בפי נחש מככר בבור.
קעז. י, ב ד"ה בממוניה.
קעח. שגם מטעם זה י"ל שככר בפי נחש קיל יותר.
קעט. כדלעיל קו"א ס"ק ד בהג"ה הב', שרק לרש"י ור"ן חוששים שמא יתפקח הגל, אבל לדעת הסמ"ק (סוס"י צח) החשש הוא רק שמא יתגלה ע"י הכלב (ואם כן יש לתלות שהכלב יאכלנו).
קפ. שבשניהם יבטלנו ודיו.
קפא. ומתניתין (לא, ב) שבאין בו ג' טפחים צריך לבער מיירי מדאורייתא ובדלא ביטל (ראה קובץ מבית חיינו שם).
קפב. ולדעת רש"י ור"ן הרי הוא כמבוער כל זמן שלא יתפקח.
קפג. רק כתבו מבטלו בלבו ודיו.
קפד. שכותבים בב"מ (מב, א ד"ה שאין) שלומדים מבעיא דככר בפי נחש שגם במפולת צריך לפנותה, והיינו אפילו ביטל. וע"כ צריך לומר דסבירא להו כדעת ראבי"ה (סי' תצ. הובא ברא"ש פ"ג סוס"י ב ובדרכי משה סי' תלח ס"ק ב) שכל תיקו באיסורא דרבנן לחומרא (ראה מה שביאר בזה [הרה"ק מהרי"ל] בקובץ מבית חיינו ג ע' 25). וראה לעיל קונטרס אחרון ס"ק ה בהג"ה ב. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל לג.
קפה. ד"ה ככר בפי נחש.
קפו. פ"ב הי"ד (וראה מ"מ שם, שמטעם זה גם בחמץ בבור מבטלו בלבו ודיו).
קפז. י, ב ד"ה בממוניה.
קפח. ט, א ד"ה ואת"ל. וכדלעיל סכ"ה בהג"ה.
קפט. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ריט.
קצ. קו"א ס"ק ו.
קצא. שלב' הדעות מחוייב לפנות המפולת אם לא ביטל.
קצב. שלדעת רש"י ור"ן עכ"פ אין מחייבים אותו לשכור פועלים כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.