יו"ד, הלכות ת"ת פרק שני

הלכות ת"ת פרק שני

א מי שלא לימדו אביו תורה חייב ללמד את עצמו^א כשיכיר^ב שנאמר^ג ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם זו מצות עשה של תלמוד תורה^ד על כל אדם לעצמו^ה ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה כמו שנתבאר למעלה^ו שנאמר^ז כל המצוה וגו'.

וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר ויוכל ללמוד אזי לא ילמוד תחלה כל המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד כמו שנתבאר למעלה^ח בנערים שאין יכולין ללמוד משנה ותלמוד בתחלה כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן כי מי יודע כמה יחיה^ט לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתו^י שבכל יום ויום^יא שליש במקרא^יב שליש במשנה^יג שהן הלכות פסוקות בלי טעמים^יד שבכל המשניות וברייתות^טו ומימרות האמוראים^טז שהן פירוש התרי"ג מצות שבתורה^יז בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים^יח ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים^יט כמו הטור והשלחן ערוך והגהותיו בכלל משנה יחשבו^כ ושליש בתלמוד^כא המבאר טעמי ההלכות^כב שבמשניות וברייתות ומימרות האמוראים ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות שפסקו הטור ושלחן ערוך כמו הרא"ש ובית יוסף.

כי אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין ונקרא בור^כג ולכן יש אוסרין^כד להורות אפילו לעצמו^כה מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד^כו ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות.

כי לא אמרו ליגמר והדר ליסבר^כז אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות^כח ולהבין דבר מתוך דבר^כט ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ^ל עד שיגיע וירד לעמק הלכה^לא שזה אין לו לעשות בתחלת למודו אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון רב ופלפול להקשות ולתרץ^לב אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן לימודו.

אך פירוש המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה^לג לפי שהמשנה ג"כ פירוש התרי"ג מצות שבתורה וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד^לד:

ב במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדם^לה אבל כשיגדיל בחכמה וירבה בה במאד ולא יהיה צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ^לו מפני שכבר חזר על לימודו פעמים רבות מאד עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה^לז אזי יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לעיון התלמוד^לח לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר^לט ולחדש חידושי הלכות רבות^מ לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו^מא כמו שאמרו^מב ליגמר אינש והדר ליסבר.

וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ה'^מג כמו שאמרו חכמים^מד רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה' גנוזים באגדות^מה.

ויש אומרים^מו שגם בתחלת לימודו של אדם לא ישלש זמן לימודו לשלשה חלקים שוים ממש שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר ואצ"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מהמשנה אלא מה שהצריכו לשלש זמן לימודו הוא ליתן לכל אחד שיעור וזמן כפי הראוי לו בכל יום ויום כדי שיגמור כולו בשוה ואחר כך כל ימיו לסבור ולעיין. וטוב לחוש לדבריהם^מז:

ג ולדברי הכל בתחלת למודו של אדם בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד בכל יום לא די לו בלימוד פעם ושתים ושלש^מח אלא צריך לחזור^מט על כל אחד פעמים רבות מאד הכל לפי כח זכרונו של אדם כדי שיזכור היטב^נ.

והמשנה והתלמוד שהן ההלכות פסוקות בטעמיהן^נא צריך לחזור עליהן בכפלי כפליים יותר מהמקרא^נב כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ^נג משא"כ תורה שבע"פ המשנה והתלמוד שהן ההלכות בטעמיהן חייב הוא מן התורה לחזור עליהן^נד כל כך עד שתהא משנתו סדורה^נה ושגורה^נו בפיו כל כך בענין שאם ישאלנו אדם איזה דבר^נז הלכה^נח ממה שלמד יוכל להשיב לו^נט מיד אסור או מותר בלי גמגום שנאמר^ס ושננתם לבניך שיהיו דברי תורה שנונים ומחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד כמ"ש^סא אמור לחכמה אחותי את שתהא בקי בהלכה וברורה לך כמו שברור לך שאחותך אסורה לך^סב ולכן גם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ^סג ויכול לעיין בספרים^סד אינו יוצא י"ח בזה מצות ושננתם מאחר שמגמגם לשואלו ואינו משיב לו מיד עד שיעיין ואין הלכה זו ברורה לו כאחותו שאינו צריך לעיין.

ואף שעל ידי זה לא יוכל ללמוד הלכות הרבה לא יחוש כמו שאמרו חכמים^סה לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה וכן היו עושים בימיהם שהיו לומדים בעל פה היו לומדים בתחלת לימודם רק ב' או ג' פרקים משניות או ברייתות בשבוע^סו והיו חוזרים עליהם מאה פעמים ויותר ואמרו חכמים^סז אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחת שזה נקרא עובד אלהים וזה נקרא לא עבדו^סח כראוי.

ועכשיו שתורה שבע"פ כתובה לפנינו אין צריך לחזור מאה פעמים ואחת בשעת לימודו ממש רק שיזהר מאוד לחזור על הראשונות תמיד לפרקים קרובים בענין שתהיינה כל ההלכות שלמד עד עתה חקוקות היטב בזכרונו כל הימים שבינתיים וברורות לו בלי גמגום כבשעת לימודו ממש:

ד וכל השוכח דבר אחד ממשנתו^סט מחמת שלא חזר על לימודו כראוי^ע מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו^עא וגם עובר בלאו של תורה^עב שנאמר^עג רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך וגו' וכל מקום שנאמר השמר פן הוא לא תעשה^עד. וקבלו חכמים^עה שאין הכתוב מדבר בעשרת הדברות לבדן^עו אלא הוא הדין לכל התורה כולה^עז.

ולכן למדו חכמים^עח ג"כ מפסוק זה שכשם שחייב האדם ללמד את בנו כך ממש חייב ללמד את בן בנו כל התורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ומה שנכתב זה גבי עשרת הדברות כמ"ש^עט יום אשר עמדת לפני ה' וגו' הוא ללמדך שכל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני^פ.

וגם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויוכל לעיין בספרים^פא מה ששכח אין זה מועיל כלום כי מיד ששכח עובר בלאו^פב קודם שיעיין כמו בימיהם שעובר בלאו בשעה ששוכח אף שאח"כ יחזור וישאל מרבו וילמדנו מה ששכח ועוד שמצות התורה לא תשתנה בשינוי הדורות^פג ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים^פד.

וגם אמרו^פה הלומד ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת וכל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר^פו ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:

ה ואל יאמר השוכח דבר אחד אילו לא למדתי דבר זה לא נתחייבתי בנפשי ולמה אתחייב כשלמדתי ושכחתי^פז כי באמת אלו לא למד דבר זה לא מעלה עליו הכתוב בלבד כאלו מתחייב בנפשו אלא היה מתחייב בנפשו ממש שכל מי שאפשר לו להרבות ולהוסיף בלימודו בענין שלא ישכח בזה מה שלמד כבר מפני שכבר חזר על לימודו כראוי ואינו מוסיף אף על פי שאינו מתבטל מתלמוד תורה^פח אלא חוזר תמיד על הראשונות שלא מפני חשש שכחה אלא מפני שנוח וקל לו יותר לחזור על הראשונות מלטרוח בלימוד חדש^פט הרי זה מתחייב בנפשו ממש כמו שאמרו חכמים^צ ודלא מוסיף יסיף דהיינו שיאסף בלא זמנו^צא שנאמר בתורה^צב כי הוא חייכם וגו' ואומר^צג למען ירבו ימיכם וגו' ודברי תורה נדרשים מכלל הן לאו^צד.

ולא אמרו^צה לא עליך המלאכה לגמור אלא לענין שלא ימנע האדם מלעסוק בתלמוד תורה מחמת שהוא אינו יכול לגמור ולידע את כולה^צו מקוצר דעתו וכח זכרונו לזכור הרבה כל כך כמו שיתבאר^צז או מאפס הפנאי שלו מטירדת פרנסתו^צח וגם כל אדם לא יוכל להגיע לתכלית התורה שמצד עצמה אין לה קץ ותכלית כמו שנתבאר למעלה^צט וגם לענין שיחזור הרבה על לימודו כראוי ולא ימעט בזה מחמת שצריך ללמוד עוד כדי לגמור התורה^ק כי לא עליך המלאכה לגמור אבל אי אתה בן חורין ליבטל ממנה^קא שלא להרבות ולהוסיף בלימודך אחר שכבר חזרת כראוי על לימודך שלמדת כבר ולא ישכח ממך.

ואם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה^קב כי שכר תלמוד תורה שקול כנגד שכר כל המצות^קג ומן השכר הרב אתה למד העונש הרב^קד למי שאינו מרבה ומוסיף עד שיגמור כל התורה שבע"פ כולה אם אפשר לו כמו שקיבלו חכמים^קה בפירוש הכתוב^קו כל המצוה כמו שנתבאר למעלה^קז:

ו במה דברים אמורים שהשוכח מתחייב בנפשו ועובר בלאו כששכח מחמת עצלות^קח שנתעצל לחזור על לימודו כראוי אבל מחמת אונסו^קט כגון שטרוד הרבה בפרנסתו^קי והעתים שקובע לו^קיא אין מספיקים לו לחזור על כל לימודו שלמד קודם שהיה טרוד אינו מתחייב בנפשו וגם אינו עובר בלאו שנאמר^קיב רק השמר לך וגו' רק למעט מחמת אונסו^קיג:

ז וכן מי שתקפה^קיד וגברה עליו משנתו מפני שהיא חמורה עליו ולכך נשכחה ממנו^קטו ולא הועיל לו מה שחזר עליה כראוי אינו מתחייב ואינו עובר אף על פי שאינו אנוס^קטז שהיה יכול לעסוק תמיד במשניות והלכות אלו החמורות עליו ולא להסיח דעתו מהן להלכות אחרות ועל זה נאמר^קיז ופן יסורו מלבבך ללמדך שאינו מתחייב^קיח ואינו עובר^קיט עד שישב ויסירם מלבו ולכך נשכחו ממנו ולא כשנשכחו ממנו דברי תורה מפני שקצר מצע שכלו להשיגם בקל ולתפסם יפה בשכלו ומוחו וכח זכרונו שלא ישכחו ממנו לאחר שיחזור עליה פעמים רבות כל כך כמו שחוזר על הלכות אחרות שאינן חמורות עליו ולא הצריכתו התורה לעסוק תמיד בהלכות אלו החמורות עליו כדי שלא ישכחן אלא אדרבה צריך הוא ללמוד ולידע כל התורה שבע"פ כולה ולחזור עליה עד שיזכור היטב מה שאפשר לו לזכור ע"י חזרה זו שהן הלכות הקלות עליו ולא יחוש לשכחת החמורות מאחר שאינו נמנע ומניח מלחזור עוד עליה[ן] ולעסוק בהן תמיד אלא מחמת עסקו בלימוד וחזרה לזכור ההלכות הקלות ונמצא שאינו מסיר דברי תורה מלבו וזכרונו.

(כי מה לי הלכות אלו ומה לי אלו^קכ משא"כ במי שאינו חוזר כראוי לו גם על ההלכות הקלות עליו ועל ידי זה בא לידי שכחה אע"פ שעוסק תמיד בתלמוד תורה ואינו מסיר דברי תורה מלבו הרי זה עובר ומתחייב בנפשו כמו שדרשו חכמים^קכא על פסוק^קכב לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים כו'^קכג שהרי לא נאמר ופן תסיר מלבבך אלא ופן יסורו מאליהם^קכד דהיינו שלא ישכחו מלבו כמ"ש^קכה פן תשכח ואף שחוזר על לימודו לאחר שגומר כל ההלכות או אפילו מקצתן כמה וכמה פרקים^קכו הואיל ואין חזרה זו מועלת לו כמו שדרשו חכמים^קכז על פסוק^קכח הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה תורתו חבילות חבילות מתמעטים^קכט ונשכחים רק יקבוץ על יד מעט מעט^קל א"כ העובר על דבריהם ברצונו ודעתו^קלא שיודע ורואה בעצמו שאינו זוכר היטב כראוי ואינו רוצה לחזור ולקבוץ על יד הרי זה כמסיר דברי תורה מלבו וזכרונו ועובר על פן תשכח ופן יסורו מלבבך):

ח וגם מי שיודע בעצמו שהוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו שאף אם יחזור על לימודו פעמים אין מספר לא יזכור כי אם זמן מה ואח"כ ישכח מעט מעט^קלב לא יוכל לפטור נפשו מלאו זה דפן תשכח ומצות ושננתם שנתבאר למעלה^קלג כי מצות התורה שוות לכל נפש מישראל^קלד ולא ניתנה תורת כל אחד ואחד בידו^קלה שיהיה זה חייב במצוה זו וזה פטור ממנה לגמרי מחמת טבעו ותולדתו אלא כל אחד חייב לזכור דברי תורה בלבו כפי יכולתו והשגת כח זכרונו אם מעט ואם הרבה דברי תורה^קלו.

ועל זה אמרו^קלז לא עליך המלאכה לגמור כגון מי שהוא שכחן גדול ואם יהיה שונה הלכות רק פרק אחד ביום ויחזור עליו מאה פעמים ויותר^קלח ואפילו כל היום כולו לא יוכל לזכרו היטב כי אם חודש אחד על דרך משל ואח"כ אם לא יחזור עליו יתחיל לשכוח מעט מעט הרי זה חייב לעשות כן^קלט ללמוד בכל יום רק פרק אחד ולחזור עליו כל היום כולו וכן יעשה שלשים יום ואח"כ בסוף החדש יחזור על השלשים פרקים אלו^קמ כמה פעמים עד שיוכל לזכרם היטב עוד ג' או ד' שבועות על דרך משל ואח"כ ילמוד בתוך כך עוד פרק אחד בכל יום ויחזור עליו כל היום כולו ויעשה כן עד כלות הג' או ד' שבועות אלו ואזי יחזור עוד פעם או שתים על שלשים פרקים הראשונים וגם על פרקים האחרונים שלמד בג' או ד' שבועות אלו עד שיוכל לזכור הכל עוד כמה שבועות ובתוך כך ילמוד עוד פרק אחד בכל יום. וכן יעשה להיות מוסיף והולך פרק אחד בכל יום בכל ימים שבינתיים בין חזרה לחזרה עד שילמוד כל כך הרבה משנה ותלמוד בענין כשיצטרך לחזור על הראשונות בסוף כל חדש כפי טבעו שאינו יכול לזכור היטב יותר מחדש אחד על דרך משל אזי ישהה בחזרה זו כל החדש כולו עד שיחזור על כל לימוד שלמד עד עתה וכן יעשה לעולם מידי חדש בחדשו לחזור תמיד על הראשונות.

ואף שנמצא שלא יוכל ללמוד ולידע כל ימיו רק כדי מה שיוכל לחזור בחדש אחד לא יחוש כי לא עליך המלאכה לגמור וכך היו מצויים בימיהם תלמידים שלא היו בקיאים ויודעים בעל פה רק מסכת אחת ויש מהן שתי מסכתות^קמא:

ט אך אדם כזה מאחר שאינו יכול ללמוד דברי תורה הרבה מאד צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה^קמב שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום והם דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם המורה שבעיר^קמג או שלא יהיה יודע לישאל ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה דהיינו רוב אורח חיים כמעט כולו ומיעוט יורה דעה ומעט באבן העזר וחושן משפט^קמד כל הלכה ברורה בטעמה^קמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא"ש או הב"י^קמו לפחות ולחזור עליהן לעולם.

וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבע"פ יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה^קמז כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות שאין צריך למעשה כל כך.

ולימוד האגדות מביא גם כן לידי מעשה להתבונן מתוכן מוסר השכל כמו שנתבאר למעלה^קמח. ומי שלא הגיע למדה זו ילמוד בספרי מוסר^קמט שנבנו דבריהם על המדרשים וההגדות ומאמרי הזוהר.

וכל זה מלבד הקריאה בתנ"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה^קנ שיש לה דין קדימה על הכל:

י ואם אחר שהוא בקי היטב בכל לימודו המביא לידי מעשה וחוזר עליו לעולם יוכל לקבוע לו בכל יום שעה קטנה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי מעשה שלא ישכח ממנו לעולם ויהיה ברור לו כאחותו כמו שנתבאר למעלה^קנא אזי נכון הדבר ע"ד הקבלה^קנב לקבוע לימודו בשעה קטנה זו שבכל יום ללמוד פעם אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים שכל דבריהם היא תורה שבעל פה שניתנה למשה מסיני^קנג כמו רבות ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י על כולן^קנד כדי שי[וכ]ל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אח[ת] בחייו לקיים מצות שמור תשמרון את כל המצוה וגו'^קנה כמו שנתבאר למעלה^קנו.

ואף שישכח הכל הרי לעתיד לבוא יזכירוהו כל לימודו ששכח^קנז מחמת אנסו שאי אפשר לו לחזור כל כך שלא ישכח לימוד זה שלומד רק שעה קטנה בכל יום כי שאר היום והלילה צריך לו לחזור על לימוד המביא לידי מעשה והשוכח מחמת אונס אינו עובר כמו שנתבאר למעלה^קנח וגם עתה הנה זאת התורה^קנט היא העולה למעלה עד כסא הכבוד ועד בכלל אך לא למעלה מהכסא כמ"ש^קס כי אין שכחה לפני כסא כבודך שהוא למעלה מהכסא עולם הזכרון^קסא והזכר המשפיע^קסב (כי השכחה באה מצד הקליפה^קסג ואינה מגעת לינק אלא עד הכסא כמ"ש^קסד שאין הכסא שלם כו'^קסה).

יא אבל אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום לחזור על לימודו המביא לידי מעשה אזי חייב להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הלכות אחרות שהן פירוש התרי"ג מצות אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים וכיוצא בהן^קסו ולחזור עליהן כראוי שיזכור אותן היטב לעולם כמו שנתבאר למעלה^קסז שנאמר^קסח כל המצוה וגו' ולא עליך המלאכה לגמור^קסט.

ולכן אף שאין שעה זו מספקת ללמוד הלכות אלו מהתלמוד ולחזור עליהן כל כך עכ"פ ילמוד אות[ן] מתוך המשניות עם פירושיהן ויחזור עליהן כראוי עד שיהיה זוכרן בעל פה.

ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים^קע כמו שאמרו חכמים^קעא כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ועל כן נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל בספר עבודה וספר קרבנות^קעב ואח"כ במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים אלו (לבד ברכות וחולין ונדה^קעג):

יב וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו^קעד ולהשמיע לאזניו^קעה כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד^קעו אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר^קעז וכל מה שלומד בהרהור לבד^קעח ואפשר לו להוציא בשפתיו^קעט ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה^קפ ידי חובת מצות ולמדתם אותם^קפא וכמ"ש^קפב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור^קפג אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו^קפד.

אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר^קפה לפני הפסוקים^קפו וכן כשעולה לספר תורה^קפז:

יג במה דברים אמורים בתורה שבכתב^קפח אבל בתורה שבע"פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל^קפט.

ואף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין^קצ ולעתיד לבא יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעולם הזה ולא השיגה מקוצר דעתו^קצא: