יו"ד, הלכות ת"ת פרק שלישי

הלכות ת"ת פרק שלישי

א וכל מי שדעתו וכח זכרונו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה כולה הרי זה לא ישא אשה עד שילמוד תחלה תורה^א שבעל פה כולה^ב שהן כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה^ג שהן פירוש כל התרי"ג מצות^ד בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים^ה ואח"כ ישא אשה^ו ויעסוק אח"כ כפי הפנאי שלו בעיון ופלפול כל ימיו כפי כחו^ז שאם ישא אשה תחלה יהיו רחיים בצוארו^ח טרדת פרנסת אשתו ובניו ולא יוכל לעסוק בתורה כראוי כל כך^ט ללמוד ולזכור כל ההלכות בטעמיהן שהן פירוש התרי"ג מצות ועיקר התורה שבעל פה^י ולכן נדחית מפני לימוד זה מצוה רבה^יא של פריה ורביה אף שהיא גדולה מכל המצות^יב והוא שאין יצרו מתגבר עליו^יג ויוכל ללמוד בלא הרהורי עבירה^יד רק שרוצה לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה והרי הוא פטור ממנה^טו כי היא נדחית מפני מצות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצות^טז.

ולא אמרו שמבטלין ומפסיקין מתלמוד תורה כדי לקיים מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים^יז כמו שיתבאר^יח אלא להפסיק לפי שעה וזמן מה שאין בו אלא ביטול מצות העסק ולימוד התורה תמיד אבל לא ביטול מצות (מ)ידיעת התורה^יט באר היטב בפירושה שהן ההלכות כולן בטעמיהן בדרך קצרה.

ולכן בימיהם שהיו לומדים עם הנערים מבן עשר שנים ואילך חמש שנים משנה וחמש שנים תלמוד שהם הטעמים בדרך קצרה^כ אם לא היה נושא כשעברו עליו עשרים שנה^כא היה עובר על מצות עשה של תורה^כב פרו ורבו ותחלת זמנה הוא מבן שמונה עשרה^כג כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב' או ג' שנים^כד בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה:

ב ומי שאי אפשר לו בלא אשה מפני שיצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי ישא אשה תחלה^כה כדי ללמוד בטהרה^כו בלי הרהורים^כז ואח"כ ילמוד תורה שבעל פה כולה.

ואף שיש לו בנים וצריך לעסוק במלאכה לפרנס אשתו ובניו^כח ואינו יכול לעסוק כל היום כולו בתורה^כט שיוכל ללמוד את כולה ולזכור היטב כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה בעשר שנים כמו העוסק בה כל היום כולו^ל הרי אמרו^לא לא עליך המלאכה לגמור וגם אי אתה בן חורין ליבטל הימנה^לב מלהרבות ולהוסיף בה מדי יום ביום עד שילמוד ויזכור את כולה ע"י שיחזור עליה כראוי^לג ואם לא יגמור בעשר שנים יגמור בעשרים שנה או יותר^לד.

וחייב הוא מן התורה לקבוע לו עת גדולה לתלמוד תורה בכל יום כמו חצי היום לפחות מלבד לימוד הלילה^לה ולא יעסוק במלאכה כל היום או רובו שנאמר^לו ודברת בם והלא כבר נאמר ושננתם^לז ומה תלמוד לומר ודברת בם שלא יהא כל דיבורך אלא בם^לח כלומר שתעשם עיקר ולא טפלה^לט ועל כן^מ חייב לעשות תורתו קבע^מא ומלאכתו עראי^מב.

וכשיעשה כן יוכל^מג גם כן לבא עכ"פ לידי ידיעת עיקר התורה שבעל פה כולה^מד שהוא פירוש התרי"ג מצות כהלכותיהן בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים^מה מה שאין כן העושה מלאכתו קבע ותורתו עראי לא יוכל לבא לעולם לידי ידיעת התורה שבעל פה כולה כי במשך ואורך הזמן יותר מדאי ישכח הראשונות ולא תועיל לו החזרה שחזר עליה כל כך כמו שחזר העושה תורתו קבע ואם יחזור עליהן הרבה יותר מדאי לא יהיה לו זמן כל כך ללמוד ולהוסיף עוד הרבה בלימודו ולחזור עליו כראוי ועוד כי להעמיד גירסתו^מו ולימוד התורה שבעל פה כולה שלא תשתכח ממנו^מז אין הדבר תלוי בחזרה לבדה שיחזור פעמים רבות מאד אלא גם בעזרת ה' וישועתו כי יש יגע^מח מאד לחזור על לימודו פעמים אין מספר ואף על פי כן משכח בזמן קרוב כי הוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו^מט ואין הקדוש ברוך הוא עוזר לזה שעושה מלאכתו קבע ותורתו עראי אלא למי שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי ומשליך יהבו על ה'^נ כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט^נא עסק ומלאכה וכך אמרו חכמים^נב דורות הראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי זה וזה נתקיים בידם^נג ודורות האחרונים שעשו תורתם עראי ומלאכתם קבע זה וזה לא נתקיים בידם:

ג ולכן מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי^נד יעשה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו^נה בלבד ויסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו^נו כמו שאמרו חכמים^נז כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואין לו לחוס על נפש אשתו ובניו^נח יותר מעל חיי נפשו שהם בצער^נט ולזה ודאי תספיק לו מלאכת עראי בישועת ה' והצלחתו^ס בלי הזכרת מעשה נסים^סא.

ולכן אמרו חכמים^סב שהלל מחייב את העניים בדין שמים^סג על שמבטלים מצות תלמוד תורה מחמת טרדתם במזונותיהם כל היום או רובו^סד ואין עושין כהלל שהיה חוטב עצים^סה בכל יום ומשתכר חצי דינר^סו והיה נותן חציו לשומר בית המדרש^סז שהיה בשדה בימיהם^סח ומחציו היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו^סט דהיינו ג' פונדיונות^ע ובכל פונדיון היה ניקח בימיהם לחם כשש בצים^עא ומזה היה מוציא גם שאר הוצאות ביתו וגם לשבתות וימים טובים^עב ואף שאין כל אדם יכול לעשות כן ממש כהלל מכל מקום דנין על שלא רצה לעשות כעין מעשה הלל לחיות חיי צער.

וגם מי שלמד כבר כל התורה קודם שנשא והוליד וזוכרה היטב חייב לעשות תורתו קבע לחזור על הראשונות ולהעמיק בעיון ולסבור ולהבין דבר מתוך דבר כפי יכלתו^עג ומלאכתו עראי כמו שקבלו חכמים בפירוש הפסוק^עד ודברת בם:

ד וכל זה בתלמיד חכם^עה שלמד או שדעתו יפה ומצליח בתלמודו^עו ויוכל להיות תלמיד חכם ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד והפוסקים כמו הרא"ש וב"י^עז.

אבל מי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות ומקורן ואפילו בלימוד המביא לידי מעשה לבדו רק הלכות פסוקות לבדן אף אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר דעתו ונקרא בור^עח וכמו שאמרו על פסוק^עט אדם אחד מאלף מצאתי אלף נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה מאה נכנסים למשנה כו' אינו חייב לחיות חיי צער ולעשות מלאכתו עראי כדי להרבות בלימוד שאינו מבין על בוריו שהוא לימוד ההלכות בלי טעמים כמו שנתבאר למעלה^פ וגם עתיד לשכחו אלא אם כן עושה במדת חסידות^פא ואהבת התורה.

אבל מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות עתים לתלמוד תורה^פב לקיים מה שכתוב^פג והגית בו יומם ולילה בקביעות עתים ביום ובלילה^פד בכדי ללמוד ולזכור היטב לימוד המביא לידי מעשה בלבד שהוא חובה על הכל דהיינו השולחן ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שאלת חכם^פה ולימוד בהגדות ומדרשים או ספרי מוסר שנבנו על מדרשי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי כמו שנתבאר למעלה^פו.

ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן כדי שיוכל להחזיק ידי תלמידי חכמים^פז שהם לומדי התורה יום ולילה^פח עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על בוריין^פט ויהא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמו^צ ותורתם נקראת על שמו^צא כמו שפירשו חכמים^צב בפסוק^צג שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך וגם יוכל למלאות מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצת^צד כדי שיוכלו בניו לעסוק בתורה כראוי ולהדריך בנותיו בדרך ישרה כמו שיתבאר בהלכות צדקה^צה.

ואם אירע לפעמים גודל טרדה במשא ומתן עד שלא יוכל ללמוד כל העת הקבוע לו ביום וכן בלילה^צו יוכל לצאת ידי חובת מצות והגית בו יומם ולילה אפילו בלימוד מועט כמו פרק אחד ביום וכן פרק אחד בלילה^צז ובשעת הדחק^צח שהטירדה גדולה יותר מדאי ואין לו פנאי אפילו פרק אחד יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית^צט לקיים מצות והגית בו יומם ולילה^ק ביום ההוא שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר.

וכן אפילו מי שדעתו יפה ויוכל ללמוד טעמי ההלכות מהתלמוד שצריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי^קא אם אירע לו לפעמים^קב שצריך להתעסק במלאכתו ופרנסתו כל היום כולו ואי אפשר לו ליפנות ממנה כלל בלי הפסד^קג יקיים גם כן מצות והגית בו יומם ולילה בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית ובשעת הדחק מאד שגם זה אי אפשר לו יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית.

וכן מי שהוא בעל יסורים או שהוא זקן מופלג שתשש כחו ואינו יכול לעסוק תמיד בתורה חייב לקבוע לו עתים לתלמוד תורה ביום ובלילה^קד כפי כחו ויכלתו ואם אינו יכול לקבוע עתים גדולים יוכל לצאת ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית:

ה וכל זה במתפרנס ממעשה ידיו ממש אבל אם מלאכתו נעשית על ידי אחרים וכן המתפרנס מהצדקה של קהל או יחידים חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש^קה בכל ענין ואינו יוצא ידי חובתו כלל מן התורה בקביעות עתים גם אם דעתו קצרה ללמוד טעמי ההלכות^קו שהרי נאמר בתורה סתם על כל אדם מישראל^קז ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו'^קח ופירשו חכמים^קט לעשותם קבע ועיקר ומלאכתו עראי כשצריך למעשה ידיו^קי אבל דברים בטלים כלל כלל לא^קיא ואם שח עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים^קיב וזה שקובע עתים לתורה דרשו עליו חכמים^קיג שהוא מיפר תורה כמ"ש^קיד עת לעשות לה' הפרו תורתיך.

ואפילו עני המחזר על הפתחים^קטו חייב לעסוק בתורה שאר כל היום וכל הלילה:

ו וגם המתפרנס ממעשה ידיו ואפילו תורתו עראי בקביעות עתים לא הותר לו מן התורה אלא לעסוק בעסקיו שהם צרכי פרנסתו ומשא ומתן ממה שאמרה תורה ואספת דגנך^קטז אבל לא בדברים בטלים לגמרי^קיז בין לדבר בין לשמוע^קיח כי בכל עת שאינו עוסק בפרנסתו חייב לעסוק בתורה בכל עת שאפשר לו^קיט.

ואפילו כשהולך בדרך כמ"ש^קכ ובלכתך בדרך ואם מהלך יחידי ומפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו^קכא ושנים שמהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראוים לישרף באש^קכב.

וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו הכתוב אומר^קכג כי את דבר ה' בזה וגו' כלומר שדבר ה' אינו יקר וחשוב בעיניו כל כך לעסוק בו וכאלו מתלוצץ מדברי תורה^קכד ולכך כששנים יושבים יחד ואין ביניהם דברי תורה נקרא מושבם ביחד מושב לצים שנאמר בכתוב^קכה ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו.

וכל יושבי קרנות שהוזכרו בדברי חכמים^קכו הם עמי הארץ שאינם יודעים ללמוד כלל^קכז ולפיכך אמרו^קכח שישיבת בתי כנסיות של ע[מי] הארץ^קכט מוציאים את האדם מן העולם:

ז ולא בדברים בטלים בלבד אלא אפילו בחכמות העולם אסור לעסוק^קל שנאמר^קלא ודברת בם שלא תערב עמהם דברים אחרים^קלב ואפילו מי שלמד כבר כל התורה כולה שמא יאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת אומות העולם תלמוד לומר^קלג ואת חקותי תשמרו ללכת בהם אין לך רשות ליפטר מתוכם^קלד ואין צריך לומר תלמיד חכם^קלה שחייב לקיים והגית בו יומם ולילה^קלו ממש^קלז יצא ויבדוק שעה שאינה מן היום ולא מן הלילה ויעסוק בהם^קלח ומכל מקום באקראי מותר לתלמיד חכם ללמוד בשאר חכמות^קלט שיוכל ללמוד מתוכם דברי תורה ויראת שמים ודרך ארץ^קמ אבל לא שאר העם^קמא.

ובלבד שלא יהיו ספרי מינים^קמב שהם ספרי הפלסופים מאומות העולם שהיו מינים^קמג וכופרים בהשגחה^קמד ובנבואה^קמה שאסור לקרות ולעיין בהם כלל אפילו באקראי ואפילו ללמוד מתוכם איזה מוסר ויראת שמים^קמו ולכן גם כשדבריהם הובאו בספרי ישראל צריך ליזהר מהם^קמז ועליהם אמרו חכמים^קמח שהקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעוה"ב ולא עסקו בהם מקצת חכמי דורות שלפנינו אלא כדי להשיב עליהם ולחזק דתינו והשעה היתה צריכה לכך לתשובת המינים מאומות העולם^קמט שהיו בדורותיהם מתוכחים עם ישראל מה שאין כן בדורות אלו^קנ:

ח אסור לתלמיד חכם לעמוד במקום הטינופת לפי שאי אפשר לו בלא הרהורי תורה^קנא ומכל מקום מותר לו ליכנס לבית הכסא או למרחץ אף מתוך פלפול והלכה שאינה פסוקה^קנב ואין חוששין שיהרהר שם בה^קנג כמו שחוששין לכך בתפלה^קנד וגם אם יבא לו הרהור בעל כרחו שלא ברצונו אנוס הוא^קנה ואפילו אם מדבר בה לאונסו מפני רוב רגילותו לדבר בה כמעשה דרבי אלעזר ברבי שמעון^קנו: