ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לוכ'—כ"ד טבתכ'—כ"ד טבת21

21

המקרא — שבו נאמרו תרי"ג מצות35; ולימוד משנה ותלמוד שהם פירוש התרי"ג מצות36: משנה — הלכות פסוקות; ותלמוד — ידיעת טעמי ההלכות בדרך קצרה שרק אז "מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין" [משא"כ פלפולה של תורה, שאינו נוגע לידיעת תרי"ג מצות התורה, ה"ז בא רק לאחרי שהאדם גמר לימוד כל התורה כולה, "ליגמר והדר ליסבר"37].

ו. ויש להוכיח זה (שלשיטת אדה"ז עיקר חובת ידיעת התורה היינו ידיעת התרי"ג מצות) מדברי אדה"ז עצמו, להלן בהלכות ת"ת ריש פרק ג, וז"ל: "וכל מי שדעתו וכח זכרונו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה כולה ה"ז לא ישא אשה עד שילמוד תחלה תורה שבע"פ כולה שהן כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה שהן פי' כל התרי"ג מצות בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים ואח"כ ישא אשה כו' שאם ישא אשה תחלה כו' לא יוכל לעסוק בתורה כראוי כ"כ ללמוד ולזכור כל ההלכות בטעמיהן שהן פי' התרי"ג מצות ועיקר התורה שבע"פ".

ויש לעיין, למה הזכיר כאן רק לימוד "כל ההלכות בטעמיהן", והרי לעיל בפרק ראשון38, כשמדבר ע"ד החיוב "לידע כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה", כותב שזה כולל גם לימוד כל "דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות", וכן להלן39 כשמבאר ע"ד החיוב לשלש זמן למידתו, כותב ש"דרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה", וא"כ חייב ללמוד אותם — ולמה השמיט

הערות

  1. 35. והא שלאדה"ז החיוב דלימוד תורה שבכתב הוא לא רק בחמשה חומשי תורה אלא גם נ"ך (כמ"ש בפ"א ס"ד. ושם ס"א לענין הלימוד עם תינוקות. וראה פ"ב סוס"ט) — הוא ע"ד חיוב לימוד ההגדות, אף שאינן פי' התרי"ג מצות (ראה לקמן ס"ו והערה 42). ולהעיר מפ"א ס"ו "ולכן לא נהגו עכשיו ללמד להתינוק כל התנ"ך כבימיהם רק תורה לבדה כי סומכים כו' ומ"מ צריך ללמדו ולחזור עמו פעמים רבות כל פרשיות התורה שבהן כתובות המצות והמשפטים שהתלמוד מפרשן והפסוקים והתיבות והאותיות שבהן הן נדרשים תמיד בתלמוד". וראה קו"א שם סק"א (ושם תתכו, א בביאור דעת רש"י: דנביאים וכתובים ניתנו אח"כ ולא קאי עלייהו קרא דולמדתם כו'). ואכ"מ.
  2. 36. עפ"ז יש להוסיף ביאור בזה שהביא אדה"ז שם פ"ב ס"ב גם דעת הר"ן (ע"ז יט, ב) וד"מ (יו"ד סרמ"ו אות ב) שגם בתחלת לימודו לא ישלש זמן לימודו לשלשה חלקים שוים ממש כו' ומסיים "וטוב לחוש לדבריהם" (דיש לומר שטעמי' דהר"ן שהביא אדה"ז, "שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר ואצ"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מהמשנה", נוגע גם לגדר קיום המצוה לדעת אדה"ז), כי כיון שהמצוה היא (לא סתם לימוד התורה, אלא) ידיעת התרי"ג מצות, הרי מובן, שאינו דומה זמן לימוד מצוה מסויימת בתושב"כ לזמן לימוד פירושה בתושבע"פ, דמשנה "צריכה זמן מרובה יותר, ואצ"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מהמשנה".
  3. 37. שבת סג, א. שו"ע אדה"ז שם ס"א וב'. ולהעיר שגם ב"ליסבר" מדייק "לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר כו' עד שמגיע לירד לעומק ההלכה" (ס"א שם), ועד"ז שם ס"ב "לסבור סברות לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות כו'" (וראה לשון הרמב"ם שם הי"א. קו"א לאדה"ז שם סק"א). והיינו להדגיש יותר איך שגם "ליסבר" (אינו סתם חיוב של סתם פלפול, אלא) נכלל במצות ידיעת "פירוש תרי"ג מצות שבתורה", כי תוכנו ידיעת עומק הסברות וטעמי ההלכות. ובפרט לפי המשך דברי אדה"ז שם ס"ב ד"ליסבר. . ולחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו כו'" — ה"ז מודגש ביותר [אלא שמ"מ אינו בכלל "עיקר תורה שבעל פה", כדלקמן סעיף ו].
  4. 38. ס"ד.
  5. 39. פ"ב סוס"א.

מצוטט ב־3 עמודים

  1. שולחן ערוך א לקו"ש חל"ו ע' 21
  2. שולחן ערוך ב לקו"ש חל"ו ע' 21
  3. שולחן ערוך א לקו"ש חל"ו ע' 21

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.