יו"ד, הלכות ת"ת פרק ראשון

הלכות ת"ת^א פרק ראשון

א אף^ב על פי שהקטן פטור מכל המצות^ג וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מדברי סופרים^ד אבל תלמוד תורה מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה^ה אף על פי שהקטן אינו חייב^ו שנאמר^ז ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם.

ומאימתי אביו חייב ללמדו^ח משיתחיל לדבר^ט מלמדו תורה צוה לנו משה וגו'^י ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל^יא ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים^יב בעל פה^יג עד שיהא בן חמש שנים^יד דהיינו בשנה חמישית^טו שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב מעט מעט בביתו^טז עד שיהיה בן שש או בן שבע^יז וקודם לכן בשנה הרביעית מלמדו אותיות התורה^יח כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה^יט בשנה חמישית. וכשיהיה בן שש או בן שבע^כ שלימות^כא הכל לפי בוריו וכחו^כב מוליכו אצל מלמד התינוקות^כג לקרות בתורה כל היום כולו^כד עד שיקרא תורה שבכתב כולה^כה עם נביאים וכתובים כולם פעמים רבות^כו עד שיהיה בן עשר שנים^כז.

ובימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון הקודש^כח וגם התינוק כשמתחיל לדבר היה אביו מספר עמו בלשון הקודש^כט ועל כן לא היו צריכין ללמד התינוקות פירוש המלות^ל רק הקריאה^לא בנקודות וטעמים^לב וקרי ולא כתיב כי לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כספר תורה שלנו^לג והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל פה^לד והיו אז עוסקים ה' שנים בלימוד כל המקרא^לה עם התינוקות פעמים רבות מאד.

ואחר כך ה' שנים בלימוד המשניות^לו בעל פה^לז שהן הלכות פסוקות בלי טעמים^לח.

ואחר כך ה' שנים^לט בתלמוד שהוא לידע בדרך קצרה הטעמים של ההלכות והדינים^מ ומקורם^מא מתורה שבכתב בי"ג מדות שהתורה נדרשת^מב ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלכה למשה מסיני או מסברא או מתקנות חכמים שעשו סייג וגדר לדברי תורה^מג.

ואחר כך^מד כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות ופירוקים^מה לירד לעמקי הטעמים^מו ודרשות^מז ולהבין דבר מתוך דבר^מח לחדש הלכות רבות^מט ודרשות פסוקים^נ אשר על זה אמרו^נא בן ארבעים לבינה. וכן כל דברי חכמים וחידותם^נב שהסמיכום ודרשום על פסוקי תנ"ך הנקראים הגדות^נג:

ב וכל מלמד תינוקות מותר לו ליטול שכר^נד אע"פ שאסור ללמד תורה בשכר^נה שנאמר^נו ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים מה אני בחנם אף אתם בחנם מכל מקום התינוקות שהם קטנים הם צריכים שימור^נז לשמרם שלא יצאו החוצה ויעסקו בדברים בטלים^נח ובעד זה מותר ליטול שכר^נט.

ומי שהוא בעל מלאכה ואומנות ומניח מלאכתו ומלמד הרי זה מותר ליטול שכר גם מהגדולים שאינם צריכים שימור לפי שאינו אלא שכר בטילה^ס הניכר^סא ומוכח^סב מפני שביטל ממלאכתו ואפילו אינו לומד עמהם אלא מקצת היום ומקצתו עוסק במלאכתו ופרנסתו^סג ואם לומד עמהם כל היום ואינו עוסק בשום מלאכה ועסק כלל מותר לו ליטול שכרו מהם^סד אפילו אינו בעל מלאכה ואומנות כלל לפי שאלו לא למד עמהם בודאי היה מוכרח לעשות איזה עסק להחיות נפשו ונפשות ביתו ועכשיו שלומד עמהם כל היום ואינו עוסק כלל אין לך שכר בטילה הניכר ומוכח גדול מזה^סה:

ג ושכר מלמדי תינוקות תקנת חכמים^סו היתה לפרוע מקופת הקהל^סז בעד כל התינוקות שבעיר בני העשירים והעניים יחד ועכשיו במדינות אלו נוהגין שכל אחד פורע בעד בנו אם ידו משגת^סח.

ומי שאין ידו משגת חייבים הציבור לפרוע בעדו^סט מתקנת חכמים והעניים יכולים לכוף^ע את העשירים לפרוע בעד בניהם מקופת הקהל ואפילו העשירים יכולים לכוף זה את זה לפרוע שכר מלמדי תינוקות שלהם מקופת הקהל שנותנים בה גם מי שאין לו בנים^עא כי כן היתה עיקר תקנת חכמים להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר^עב בין גדולה בין קטנה^עג ולהטיל שכר מלמדי כל התינוקות שבעיר בין עשירים בין עניים על כל הקהל שבעיר כל אחד כפי השגת ידו אפילו מי שאין לו בנים^עד כשאר נתינות הקהל שהן לפי ממון^עה וכל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחרימין^עו כל אנשי העיר^עז שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן^עח שהוא הבל שאין בו חטא^עט אלא שבמקומות שאין נוהגין כן^פ הוא מפני שהעשירים וגם הבינונים מוחלים זה לזה אבל חלק בני העניים אין בידם למחול וחייבים הכל לפרוע בעדם עד שיהיו בני י"ג שנה שהוא הבל שאין בו חטא^פא.

וגם הפטורים ממסים כמו תלמידי חכמים^פב חייבים ליתן לזה כפי ממונם כמו שחייבים ליתן לפרנסת העניים שבעיר המוטלת על הקהל^פג.

ובקהילות גדולות יש חבורות נמנים לדבר מצוה רבה זו המתנדבים שכר תלמוד תורה לבני העניים ובמקומות שאין שם חבורה זו כופין לפרוע מקופת הקהל ואמרו חכמים^פד הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר^פה יזל מים מדליו^פו.

אך אין לכופם^פז אלא לשכור מלמד אחד לכ"ה תינוקות^פח כבימיהם^פט וילמדם מקרא לבד כל התנ"ך פעמים רבות כבימיהם^צ שלמקרא די במלמד אחד לכ"ה תינוקות^צא. ואם אותם שאין ידם משגת רוצים ללמד לבניהם משנה וגמרא שלא די במלמד אחד או אפילו שנים לכ"ה תינוקות יפרעו המותר משלהם:

ד אך מי שידו משגת ואינו רוצה לשכור מלמד לבנו כופין אותו^צב בכל מיני כפיות^צג ואם אינו בעיר ויש לו נכסים אם אפשר להודיעו תחלה מודיעים אותו ואם לאו יורדים לנכסיו שלא בפניו ושוכרים מלמד לבנו^צד כמו שנפרעים שלא בפניו לבעל חוב שלו ממש^צה כי מן התורה האב הוא חייב ללמד לבנו בעצמו או למצוא לו מלמד שילמדנו כל התורה כולה^צו ואם אינו מוצא בחנם אע"פ שהוא בעצמו אינו יכול ללמדו^צז ואפילו אינו יודע ללמוד כלל בעצמו חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד^צח שילמדנו היטב לידע כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה^צט.

דהיינו^ק תנ"ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה^קא עם הטעמים^קב כי הן הן פירוש התרי"ג מצות שבתורה^קג ודקדוקיהם בכל פרטיהם^קד ואף שיש בהן חלוקי דעות^קה הרי אלו ואלו דברי אלהים חיים^קו ואפילו המצות שאין נוהגות עכשיו^קז וגם ללמוד כל דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות שנאמר^קח כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת ודרשו חכמים^קט שלא תאמר למדתי הלכות די לי תלמוד לומר כל המצוה למוד הלכות ואגדות ומדרש שהוא התלמוד^קי שמפרש טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומקורם בדרשות הפסוקים שבתורה וההלכות שאין להן דרשה בפסוקים הן קבלה הלכה למשה מסיני או מסברא^קיא והכל ניתן למשה מסיני^קיב וכן דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות^קיג כמו שדרשו חכמים^קיד על פסוק^קטו ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם ומכל מקום לימוד ההלכות קודם ללימוד ההגדות^קטז.

וכן אמרו חכמי האמת^קיז שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן^קיח על דרך שאמרו חכמים^קיט על פסוק^קכ זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו'^קכא ועוד אמרו חכמי האמת^קכב שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס^קכג כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע^קכד וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט^קכה צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות^קכו כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה'^קכז במקורה אשר חוצבה משם^קכח בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים^קכט אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה:

ה ואל יאמר האדם איך אפשר ללמוד כל התורה שבעל פה כולה הרי התורה אין לה קץ ותכלית^קל כמ"ש^קלא לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד ונאמר^קלב ארוכה מארץ מדה וגו' כי באמת ההלכות הנגלות לנו ולבנינו^קלג יש להן קץ ותכלית ומספר^קלד וכן המדרשים שנתגלו לנו^קלה.

רק שהתורה מצד עצמה אין קץ ותכלית^קלו אפילו לפשטי דרשותיה הצפונים בה ורבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות^קלז ולא הגיע לתכלית דרשותיה עדיין וכן אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול^קלח בטעמיהן ובדרשותיהן במדות שהתורה נדרשת ועל ידי זה יתחדשו ג"כ חידושי הלכות לאין קץ ותכלית^קלט למי שזוכה לזה^קמ אחר שגמר תחלה כל התורה שבעל פה המסורה לנו ונגלות לעין כל כמו שאמרו חכמים^קמא ליגמר אינש והדר ליסבר שהוא עיון בעומק הטעמים^קמב וכמו שיתבאר^קמג:

ו ובזמן הזה שכל התורה שבעל פה היא כתובה לפנינו א"צ לשכור מלמד לבנו שילמדנו כל התורה שבע"פ אלא שילמדנו להבין היטב בתלמוד ברוב המקומות גם בהלכות וסוגיות העמוקות עם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ויעמידנו על עיון ההלכה למעשה שיוכל לעיין בעצמו ללמוד ולהבין ולהורות כל הלכה למעשה מתוך עיון בתלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים ואזי יוכל הבן ללמוד בעצמו כל התלמוד והפוסקים לידע כל ההלכות של תורה שבע"פ שהן פירוש התרי"ג מצות ודקדוקיהן בטעמיהן ומקוריהן^קמד כאלו למדו המלמד. וכן כל התנ"ך ודרשות ההגדות.

ולכן לא נהגו עכשיו ללמד להתינוק כל התנ"ך^קמה כבימיהם רק תורה לבדה^קמו כי סומכים שילמוד בעצמו כשיגדיל משא"כ בימיהם שלא היו הנקודות וטעמים כתובים אלא בע"פ^קמז. ומכל מקום צריך ללמדו ולחזור עמו פעמים רבות כל פרשיות התורה שבהן כתובות המצות והמשפטים שהתלמוד מפרשן והפסוקים והתיבות ואותיות שבהן הן נדרשין תמיד בתלמוד.

אך אם הבן אינו מגיע למדה זו שיוכל ללמוד ולהבין בעצמו בלי מלמד כל ההלכות שבתורה שבע"פ בטעמיהן או שאינו חפץ ללמוד בעצמו חייב לשכור לו מלמד שיכריחנו וילמדנו היטב כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה וגם לחזור עמו פעמים רבות עד שיהיה זוכר ויודע פעם אחת כל ההלכות שבתורה שבע"פ בטעמיהן כי גם הכפייה לכוף את הבן ללמוד ולידע כל התורה היא בכלל מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם שהרי הכתוב מדבר בקטנים^קמח שצריך לכופם.

ואחר שידע פעם אחת כל ההלכות בטעמיהן וחוזר ושוכח מפני שאינו רוצה לחזור על לימודו בעצמו^קמט הרי האב כבר יצא ידי חובתו כי מאחר שלמדו היטב עד שידע כל התורה כולה קיים מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם וגו' אך מכל מקום כל שהבן אפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק ויש יכולת ביד האב לכופו מוטל עליו מדברי קבלה^קנ לכופו לעסוק בתורה^קנא וכן להדריכו בדרך מוסר^קנב ויראת שמים בכל דרכיו והנהגותיו בעוד ידו תקיפה על בנו^קנג דהיינו עד שיהא בן כ"ד שנה^קנד שנאמר^קנה חנוך לנער על פי דרכו דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו^קנו דהיינו מבן ט"ז שנה עד בן כ"ד שנה^קנז שקודם ט"ז שנה אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך ואל תכביד יסורין ותוכחות^קנח ויותר מבן כ"ד יש לחוש שמא יבעט^קנט:

ז ולא שכר לימוד לבדו מוטל על האב אלא כל הוצאות הלימוד כגון לשכור מזונות לבנו ההולך ללמוד לפני רב שבעיר אחרת ולהספיק לו כל צרכיו שם^קס ואף על פי שאין בית דין כופין על זה כמו על שכר לימוד^קסא מכל מקום מצוה גדולה היא ומכלל מצות עשה של ולמדתם^קסב אותם את בניכם היא.

ולפיכך אפילו האב עדיין לא למד תורה וצריך ללמוד לעצמו ואם יטרח במזונות וסיפוק צרכי לימוד בנו לא יוכל ללמוד לעצמו^קסג אם בנו הוא נבון ומשכיל מה שילמוד יותר מן האב הרי לימוד בנו קודם ללימודו^קסד כי מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורה^קסה כמו בלימוד לעצמו והרי בנו נבון ומשכיל יותר בלימודו.

ואף על פי כן לא יבטל הוא לגמרי מתלמוד תורה^קסו אלא יקבע לו עתים כפי יכלתו^קסז ואף על פי שאין העתים מספיקים לקיים מצות עשה של תלמוד תורה כהלכתה שהיא לימוד וידיעת כל התורה^קסח.

משא"כ כשיספיק מזונות לאיש אחר נבון ומשכיל יותר ממנו אינו נפטר בזה כלל מקיום מצות עשה של תלמוד תורה כהלכתה^קסט אם יכול לקיימה בעצמו^קע אילו לא היה טורח במזונות וצרכי האיש ההוא שאינו בנו.

ואם בנו אינו נבון ומשכיל יותר ממנו הרי לימוד לעצמו קודם ללימוד בנו^קעא ואף על פי ששתיהן מצות עשה^קעב מצוה שבנפשו קודמת^קעג.

ואם בנו נבון ומשכיל יותר ויש לו אשה ובנים מצוה על אביו לפרנסן אם אפשר לו כדי שלא יהיו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה^קעד ואפילו אינו עשיר כל כך שיתחייב בפרנסתו מדין צדקה^קעה.

ואף על פי כן תחשב לו לצדקה^קעו לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדולים^קעז ממעות מעשר שלו^קעח או החומש^קעט אם אין ידו משגת^קפ משא"כ בשכר הלימוד (ל)עצמו כמו שיתבאר בהלכות צדקה^קפא.

אך מי שאינו מחשב הוצאה זו במעשר או בחומש שלו הרי זה זריז ונשכר^קפב כמו שאמרו חכמים^קפג כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים מה שעתיד להשתכר בשנה זו שיהא ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו^קפד חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה שאם הוסיף מוסיפין לו^קפה ומ[מ]ציאין לו שכר לשעה או לאחר שעה^קפו:

ח ואם אין יד האב משגת לשכור מלמד לבנו וגם אינו יכול ללמוד עמו בעצמו ויד אבי אביו משגת כופין את אבי אביו לשכור מלמד לבן בנו^קפז וגם כל הוצאות תלמוד תורה של בן בנו מצוה עליו כמו על האב ממש מפני שכשם שמצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו תורה^קפח כך ממש מצות עשה מן התורה ללמד את בן בנו^קפט שנאמר^קצ והודעתם לבניך ולבני בניך.

אבל לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו אפילו לשכור מלמד^קצא ואין צריך לומר שאר הוצאות תלמוד תורה אלא מדין צדקה אם הוא אמוד וראוי לצדקה זו כי קרוב קרוב קודם כמו שיתבאר בהלכות צדקה^קצב אך אין נפרעין ממנו שלא בפניו כמו שיתבאר שם^קצג אבל אם יכול ואפשר לו ללמוד עמהם בעצמו חייב ללמדם^קצד.

ולא לאלו בלבד אלא מצות עשה של תורה על כל חכם וחכם^קצה מישראל ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינן יוצאי יריכו שנאמר^קצו ושננתם לבניך וגו' וקבלו חכמים^קצז בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויים בנים שנאמר^קצח ויצאו בני הנביאים אלא שמצוה להקדים בניו^קצט וכל יוצאי יריכו^ר לתלמידים אחרים:

ט ויש אומרים^רא שאינו חייב לשכור מלמד לבן בנו אם אינו יכול ללמדו בעצמו אלא אם יכול ללמדו בעצמו ואינו רוצה ללמדו^רב חייב לשכור לו מלמד אם אין יד בנו משגת כי המצוה מוטלת על אבי אביו כמו על אביו^רג ללמדו בעצמו או לטרוח למצוא לו מלמד בחנם או בשכר^רד (ולהוליכו לבית הספר^רה אם אינו חפץ מעצמו לילך).

משא"כ לבן בתו^רו ובן בן בנו^רז אין חיוב עליו אלא להקדימו לתלמידים אחרים אבל אם אין מוטל עליו ללמד לתלמידים כלל מפני שיש בעיר גדולים בחכמה ממנו שיכולים ללמדם^רח או מפני שלא הגיע למדה זו ללמד לתלמידים^רט כי צריך עדיין ללמוד לעצמו^רי אין חיוב עליו ללמד לבן בתו ובן בן בנו ולא לטרוח למצוא לו מלמד כמו שאין חיוב עליו בבן חבירו שלא מיוצאי יריכו.

(וגם כשיכול ללמד לתלמידים אחרים ואין גדול ממנו בעיר אין צריך לכופו לילך ללמוד לפניו אם אינו חפץ מעצמו כמו שאין צריך לכוף לתלמידים אחרים ללמדם בעל כרח[ם]^ריא משא"כ בבן בנו חייב ללמדו בעל כרחו או להוליכו להמלמד כמו בבנו [)].

ולענין הלכה בשל תורה הלך אחר המחמיר^ריב לכך כל אדם צריך להחמיר לעצמו אך אין לכוף לאחרים^ריג להוציא ממון בכפיות מספק^ריד:

י וכל המלמדים ואפילו מלמדי תינוקות מקרא ואפילו מלמדים בחנם^רטו צריכים ללמדם כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה^רטז ולא יבטלו התינוקות כלל^ריז חוץ מערבי שבתות^ריח וערבי ימים טובים^ריט בסוף היום^רכ ובימים טובים^רכא עצמן שמצוה לשמח בהם התינוקות במה שהיא שמחה להם כמו אגוזים וכיוצא בהם כמו שנתבאר בהלכות יו"ט^רכב אבל בשבת^רכג אין קורין להם בתחלה פרשה שלא קראוה מעולם^רכד מפני טורח שבת^רכה אבל שונין להם פרשיות שקראו אותן כבר בחול^רכו ואין מבטלין התינוקות לשום דבר מצוה בעולם^רכז ואפילו לבנין בית המקדש^רכח:

יא וכל מלמד תינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת בשעת לימודו עמהם או שהוא מתרשל בלימודם הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' ברמיה^רכט. לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק^רל.

ומכל מקום אם יש כאן שני מלמדים האחד מדקדק הרבה שיקראו בלי טעות ושיבוש^רלא או לדקדק להבינם על נכון^רלב פירוש המילות בזמנינו שלומדים המקרא עם פירוש המלות^רלג אבל אינו קורא הרבה מפני שמתרשל קצת והשני קורא הרבה אלא שאינו מדקדק כל כך מושיבין אותו שמדקדק יותר^רלד:

יב ואין למלמד להיות ניעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמד^רלה. וכן לא יסגף עצמו באכילה ושתיה וכל שכן להתענות^רלו. וכן לא יאכל ולא ישתה יותר מדאי^רלז. כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב^רלח וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין אותו^רלט בלי התראה כי מותרה ועומד הוא^רמ:

יג ותינוק שאינו רוצה לקרות^רמא לא יכה אותו המלמד מכת אכזרי לפיכך לא יכהו בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה^רמב אם קורא קורא ואם אינו קורא בהכאה זו יהיה יושב כך עם חביריו להיות להם לחברה^רמג וסופו אפשר יתן לבו^רמד ומלמד תינוקות החובט יותר מדאי מעבירין אותו^רמה והוא עובר בלא תעשה^רמו כי מאחר שמכה שלא ברשות הרי זה כמכה אחד משאר ישראל^רמז:

מי שאין לו אשה^רמח או שאשתו בעיר אחרת^רמט לא ילמד תינוקות מפני שאמותיהם מביאות את בניהם לבית הספר^רנ ויתגרה בו יצרו^רנא מה שאין כן כשאשתו עמו בעיר יש לו פת בסלו אם יבא לו הרהור ויתקפנו יצרו שלא יוכל להסיח דעתו יוכל לבא אל אשתו^רנב.

ויש מתירין^רנג למי שיש לו אשה אפילו היא בעיר אחרת ולכן אין למחות ביד המקילים^רנד:

יד אשה אינה במצות תלמוד תורה^רנה שנאמר^רנו ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם^רנז וכשם שאינה במצות תלמוד תורה לעצמה כך אינה במצות תלמוד תורה לבניה^רנח ופטורה משכר לימוד בניה ואין כופין אותה אלא אם כן היא עשירה ומתורת צדקה^רנט.

ומכל מקום אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם^רס ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידיה^רסא מה שאין כן באשה שלמדה תורה שיש לה שכר אבל לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה^רסב.

ואף על פי שיש לה שכר^רסג צוו חכמים^רסד שלא ילמד אדם את בתו תורה^רסה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן^רסו ואם מלמדה תורה שבעל פה הרי זה כאלו מלמדה תפלות^רסז מפני שעל ידי זה נכנס בה ערמומית^רסח.

ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן^רסט כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם^ער וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים^רעא שהן מוזהרות בהן כאנשים^ערב.

ובימיהם^רעג היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן בלשון שמבינים הנשים ועמי הארץ^עדר מידי שבת בשבתו^ערה: