22
בריש פרק ג ע"ד חיוב לימוד ההגדות [וכן כמה פעמים אח"כ בהמשך הפרק40, מביא הענין דלימוד תורה שבע"פ כולה שהוא לימוד הלכות כו' ולא מזכיר ע"ד לימוד אגדות]?
וע"פ הנ"ל מובן, כי עיקר חובת ידיעת התורה היא ידיעת התרי"ג מצות, שבזה נכלל רק לימוד ההלכות של המצות41. וזהו גם דיוק לשון אדה"ז כמ"פ בפרק ג' שהלכות התורה שהן "פירוש התרי"ג מצות" הן "עיקר התורה שבע"פ", שבזה בא לתרץ דיוק האמור, דאף שהגדות שבתורה נכללות בתורה שבעל פה42, מ"מ אינן בכלל43 "עיקר התורה שבעל פה", שזהו רק פירוש התרי"ג מצות [ויש לומר, שמקור דברי אדה"ז הוא בהקדמת הרמב"ם לספר היד, "כל המצות כו' בפירושן ניתנו. . והמצוה זו פירושה. . ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה"44], ורק חובת ידיעת "עיקר התורה שבע"פ" חמורה כ"כ עד ש"נדחית45 מפני לימוד זה מצוה רבה של פרי' ורבי'".
ז. והנה אף שלדעת אדה"ז "עיקר התורה שבע"פ" שהוא פירוש התרי"ג מצות הוא הלכות בטעמיהן דוקא (עכ"פ בדרך קצרה), מ"מ מצינו שאדה"ז46 קורא גם להלכות פסוקות בלי טעמים "פירוש התרי"ג מצות שבתורה".
ועוד זאת: "משנה", שהיא הלכות פסוקות בלי טעמים, נחשבת חלק בפני עצמה בלימוד התורה, שהרי החיוב לשלש זמן למידתו הוא — שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד, היינו שצריך ללמוד משנה בזמן בפ"ע. ולכאורה תמוה: כיון שלאדה"ז "אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין" ואינו מקיים חובת ידיעת התורה עד שיודע גם טעמי ההלכות בדרך קצרה — א"כ למה נחשבת "משנה" חלק בפ"ע בלימוד התורה47, ועד שהוא בזמן בפ"ע?
ועכצ"ל, דמ"ש אדה"ז שבלי ידיעת טעמי ההלכות עכ"פ בדרך קצרה א"א להבין "גופי ההלכות לאשורן על בוריין", אין הכוונה להוציא לימוד משניות מכלל קיום מצות ידיעת "פירוש
הערות
- 40. בס"ב.
- 41. וגם בפ"ב סוס"א שם שכתב "אך פירוש המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה לפי שהמשנה כו'", היינו דנחשב בכלל, אבל אין חיובו שווה ללימוד המשנה כו' — הלכות עצמן — שכ' לפנ"ז בהסעיף.
- 42. כמ"ש אדה"ז פ"ב ס"י. ונכלל במצות ושננתם ובלאו דפן יסורו, כמ"ש אדה"ז בקו"א לרפ"ג (הנ"ל הערה 32), וא"כ גם זה נכלל במצות ידיעת התורה שלומד לפני שנושא אשה — אבל מפני לימוד זה (דהגדות) לא נדחית מצות פרי' ורבי', אלא רק מפני ידיעת עיקר תורה שבעל פה, שהיא פי' התרי"ג מצות, כבפנים. ולהעיר ממ"ש אדה"ז שם פ"ב ס"ט "ולימוד האגדות מביא גם כן לידי מעשה להתבונן מתוכן מוסר השכל", ומשמע באדה"ז שם שלימוד אגדות הוא גם בכלל הלימוד דהלכות הצריכות למעשה (ש"גם מי שדעתו יפה כו' יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה").
- 43. כמפורש בקו"א שבהערה הקודמת: דרשות הפסוקים שאינו פי' התרי"ג מצות והן ההגדות.
- 44. ראה הקדמת בני הגאון המחבר לשו"ע אדה"ז: וכמו שהאריך א"א מו"ר ז"ל בחיבורו בהל' ת"ת בביאור מצות ידיעת התורה שהיא חובה על כ"א מישראל לידע כל תרי"ג מצות ופירושיהן כמו שניתנו למשה בסיני שבביאוריהן ניתנו כמ"ש ואתנה לך את לוחות האבן והתורה זו תורה שבכתב והמצוה זו תורה שבע"פ.
- 45. ל' אדה"ז שם (פ"ג ס"א).
- 46. פ"ב ס"א, ושם בסוף הסעיף.
- 47. משא"כ להרמב"ם, שאפשר להורות מהלכות פסוקות, מובן, שמשנה היא חלק בפ"ע.
מצוטט ב־1 עמודים
- שולחן ערוך א לקו"ש חל"ו ע' 22
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.