או"ח סימן קנט — באיזה כלי נוטלין לידים וכיצד יבאו המים לידיו

קנט באיזה כלי נוטלין לידים וכיצד יבאו המים לידיו ובו כ"ה סעיפים:

א אין נוטלין לידים אלא מכלי^א שסמכו טהרת ידים על הזאת מי חטאת^ב או על קידוש ידים ורגלים במקדש^ג שהיו צריכים כלי שבקידוש ידים ורגלים נאמר^ד ועשית כיור וגומר ורחצו ממנו וגומר ובמי חטאת נאמר^ה ונתן עליו מים חיים אל כלי:

ב כל הכלים כשרים אפי' כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה^ו שאינם חשובים כלים לענין טומאה^ז:

ג צריך שיהא הכלי מחזיק רביעית^ח ואם אינו מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים אפי' רוצה למלאותו ב' וג' פעמים^ט:

ד ואם ניקב בכונס משקה^י דהיינו שאם ידחקו אותו לתוך מים יכנסו המים בתוכו דרך הנקב והוא גדול מנקב שהמשקין שבתוך הכלי יוצאים בו^יא אז בטל מתורת כלי.

ואין נוטלין ממנו לידים אפי' אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה אם נוטל דרך פיו למעלה כי מה שממנו מן הנקב ומלמעלה אינו חשוב כלי ונמצא שאין המים באים על ידו מהכלי^יב.

(ואפי' אין בו מים אלא מהנקב ולמטה מכל מקום כששופכם על ידיו דרך פיו הם באים על ידיו מכח דבר שאינו כלי^יג שמכח הכלי לא היו באים שם על ידיו שהן סמוכות לפי הכלי דהיינו שאם מה שהוא למעלה מהנקב לא היה כלל והיו המים שופכים מלמטה ממקום שהנקב שם לא היו שופכין על ידיו כלל אם היה אוחז ידיו במקום שאוחזן עכשיו סמוך לפי הכלי כששופך למעלה דרך פי הכלי.

אלא א"כ מגביה שולי הכלי גבוה יותר מפיו שאז ודאי אף אם מה שלמעלה מהנקב לא היה כלל היו המים הולכים ממעלה למטה על ידיו דרך הנקב כמו שהולכים עכשיו דרך פי הכלי והוא הדין אף אם אינו מגביה כל כך אלא שהנקב הוא סמוך לפי הכלי ומגביה שוליו קצת בענין שהקלוח היה הולך על ידיו אף אם לא היתה חתיכת הכלי שלמעלה מהנקב שהקלוח הולך עליה רק שהיו חתיכות הכלי שבצדדי הקלוח שלמעלה מהנקב שצדדים אלו מונעים את המים מלהתפשט לצדדין ואף שמניעתן זו היא מכח דבר שאינו כלי אין בכך כלום כמו שיתבאר^יד).

ואם נוטל דרך הנקב מותר בכל ענין כיון שמחזיק רביעית ממנו ולמטה^טו ואצ"ל אם שבר והסיר מה שלמעלה מהנקב^טז:

ה אבל אם אינו מחזיק רביעית מהנקב ולמטה אע"פ שיכול לקבל רביעית כשיטנו על צדו^יז כגון שתיקן והרחיב מקום מושבו שלא ישפכו ממנו מים כשיטהו על צדו^יח וכן חבית שנחלקה לארכה שהיא מקבלת על דופנה כשהיא שוכבת בלי שיסמכוה בדבר אחר אין נוטלין ממנה לידים^יט לפי שכל כלי שאינו יכול לקבל כשהוא יושב על שוליו אלא כשמטהו על דפנו אינו נקרא כלי אלא שבר כלי הואיל ואין משתמשין בו כשהוא יושב על שוליו^כ ויש מקילין^כא בכל שבר כלי שיכול לקבל רביעית בלי שיסמכוהו בדבר אחר ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים.

אבל אם אינו יכול לקבל רביעית אלא ע"י סמיכה לדברי הכל אין נוטלין ממנו^כב אפילו הוא שלם^כג אם מתחילתו נעשה לקבל שלא ע"י סמיכה ואח"כ נפחת קצת במקום מושבו שאין בו נקב^כד:

ו לפיכך^כה מגופה של חבית שיש בה בית קיבול רביעית אין נוטלין ממנה^כו מפני שהיא חדה ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת^כז ואם הרחיבה מלמטה עד שהיא מקבלת רביעית כשהיא יושבת שלא מסומכת נוטלין ממנה^כח ואף על פי שמתחלתה לא נעשית לקבלה אלא לכיסוי^כט הואיל ועכשיו היא מתוקנת גם לקבלה^ל אבל כל כיסוי שלא תיקנו לקבלה אע"פ שיכול לקבל כשהוא יושב שלא מסומך כגון כיסוי כוסות ודומיהן אין נוטלין מהן^לא ויש מקילין^לב בכל כיסויי הכלים לומר שהם חשובים עשויים לקבלה הואיל ורגילים לפעמים ליתן לתוכם מעט משקה^לג ואפי' כיסוי שאינה יכולה לישב שלא מסומך מפני החדוד שבתחתיתו כגון כיסוי קדרה וכיוצא בה רגילים לפעמים (להזמינו^לד) להפכו על פי הקדירה ולתת לתוכו מעט רוטב^לה ולפיכך נוטלין ממנו לידים אם יכול לישב שלא מסומך אע"פ שלא תיקנו לקבלה כגון שנשבר החידוד מאליו ויש להחמיר כסברא הראשונה:

ז כלי שאינו יכול לישב שלא מסומך אלא שאף אם לא יסמכוהו וישפכו המים ממנו ישאר מהם רביעית נוטלין ממנו לידים מאותם המים שמחזיק אף כשמוטה על צדו אבל לא ממים יתרים שמחזיק כשאוחזין אותו בידים במישור שהם אינם באים מכח כלי^לו.

וכן כלי שניקב ונוטלין ממנו דרך הנקב אין נוטלין אלא ממים שמחזיק עד הנקב אבל לא ממים שמנקב ולמעלה שהם אינן באים מכח כלי אע"פ שבאים דרך הנקב^לז:

ח חמת וכפישה^לח והם מיני נאדות של עור^לט שתקנן ועשה להם בית מושב^מ נוטלין מהם ואפילו נפחתו^מא מפיהם או מצדיהם כל שמחזיקין רביעית^מב מהפחת ולמטה^מג.

אבל השק והקופה^מד שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפתן בזפת עד שהם מקבלים משקין^מה אין נוטלין מהם לידים לפי שרובן אין מלאכתן למשקין^מו.

וה"ה לכובעים של לבדים אפילו הם קשים כל כך שאין מים זבים מהם מכל מקום אינן עשויים לקבל מים ומכל מקום ע"י הדחק מותר ליטול מהם לפי שעוברי דרכים רגילים לשתות בהם^מז ולכך אינן דומין לגמרי לשק ולקופה שאין רגילות כלל להשתמש בהם למשקין והמשתמש בטלה דעתו אצל כל אדם.

ויש אוסרים^מח אפילו בשעת הדחק הואיל ולא נעשה לקבלה כלל מתחלתן וגם עתה אינן עומדין לכך ואינן דומין לכיסוי הכלים שיכולים לישב שלא מסומכים שיש מתירין ליטול מהם לפי שרגילים לפעמים ליתן בהם מעט משקין אבל בכובעים אין רגילות כלל אלא בעוברי דרכים בלבד ובטלה דעתם אצל כל אדם^מט (וגם הם אינן מזמינין אותם לכך^נ אלא שותין בהם באקראי על ידי הדחק).

(ולהאוסרין בכיסוי כלים אף על פי שיכולים לישב שלא מסומכים כל שלא תקנם לקבלה אסור ליטול מכובעים אפילו בשעת הדחק^נא אף לפי סברא ראשונה (וכבר נתבאר^נב שיש לחוש לדבריהם)):

ט כלי שמתחילתו תקנוהו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה ואין משתמשין בו אלא ע"י סמיכה אינו בטל מתורת כלי מפני זה כיון שלכך נעשה מתחילתו וזה עיקר תשמישו^נג:

י לפיכך כלי שהוא מלא נקבים מתחתיו ופיו צר מלמעלה וכשמניח אדם אצבעו עליו אין המים יוצאים וכשמסירה המים יוצאים מותר ליטול ממנו אע"פ שאינו מחזיק כלום שכיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו נקרא כלי^נד.

אבל כל דבר שלא נעשה לקבלה אין מועיל לו מה שלכך נעשה מתחלתו וזה עיקר תשמישו כגון קנקנים שאינם שוים למעלה אלא בולט מהם כמו דד ששופכים דרך שם והוא גבוה יותר מהכלי^נה (או ששפתי הכלי עצמן אינם שוין אלא גבוהים מצד אחד ונמוכים מצד אחד או שיש בהם חדודים יוצאים ויש בין חידוד לחבירו ככונס משקה אין נוטלין במקום הגבוה אלא במקום הנמוך^נו) ואצ"ל בקנקנים שיש בהם נקב בצדיהם סמוך לפיהם שאין נוטלין מהם אלא דרך הנקב שמהנקב ולמעלה אין עליהם תורת כלי אף על פי שכך נעשו מתחילתם הואיל ואינם עשויים לקבלה מהנקב ולמעלה^נז.

אבל כלי שיש בו ברזא למטה מותר ליטול ידיו ממנו ע"י הסרת הברזא^נח אע"פ שהמים באים מלמעלה מהנקב הואיל ונעשה מתחלתו לקבל ע"י ברזא וזה עיקר תשמישו^נט.

אפילו היה כלי שלם לגמרי מתחלתו ואח"כ ניקבו ועשה לו ברזא ה"ז כתחילת תיקונו שעכשיו עושהו כלי חדש להשתמש בו דרך הנקב ע"י ברזא^ס.

ואפי' לא עשה לו ברזא אלא סתם הנקב לגמרי שלא (פתחו) [יפתחו] עוד ואפילו לא סתמו בזפת וכיוצא בו אלא שתחב בו עץ וכיוצא בו בחוזק (אם הוא כלי עץ^סא) מועלת בו סתימה זו לעשות כלי כמו שמועלת בו ברזא^סב.

אבל אם פקקו בסמרטוט אינו מועיל לעשות כלי לפי שהוא תיקון עראי ואינו עשוי להתקיים^סג (וה"ה אם סתמו בטיט תיקון עראי הוא בכלי שמשתמשין בו במים ולכן אינו מועיל לנטילת ידים^סד) ואפי' סתימה יפה כזפת וכיוצא בו אינה מועלת אם סותם לפי שעה ועתיד להחזירה לאחר זמן^סה.

ובכלי חרס אין סתימה מועלת אלא בזפת^סו או גפרית או סיד מעורב בגפסיס^סז או בבדיל^סח ועופרת^סט או בקולן של סופרים שמדבקים בהם ניירותיהם^ע (ואצ"ל בדבק) אבל לא בשאר דברים.

ובכלי זכוכית אין סתימה מועלת כלל לעשותם כלי אפי' בדיל ועופרת וכיוצא בהם^עא.

וכן כלי מתכות שתשמישן בחמין כגון קומקום וכיוצא בו אין זפת וכיוצא בו מדברים הנמוסים בחמין מועילות לעשותם כלי לנטילת ידים^עב אלא א"כ יחדם לנטילת ידים שאל"כ סתימה שאינה עשויה להתקיים היא וה"ה לקומקום של חרס או קדירה וכיוצא בהם אבל שאר כלי מתכות מועלת בהם סתימת זפת^עג וכיוצא בו.

ויש אומרים^עד שאין זפת וכיוצא בו מועיל אלא בכלי חרס (וכלי מתכות^עה) ולא בכלי עץ^עו ואפי' כלי עץ שלם ששוליו הם נסרים מדובקים בזפת אין נוטלין ממנו אע"פ שכך נעשה מתחילתו^עז ולא התירו בברזא אלא לפי שהוא עץ ועץ בעץ מתהדק היטב^עח:

יא יש אומרים^עט שלא אמרו [שיעור] כונס משקה אלא בכלי שלם שניקב אבל גיסטרא שיעורו במוציא משקה^פ ואיזה גיסטרא^פא כל כלי שנשבר ממנו קצת ואפי' לא נשברו אלא אזניו שאוחזים אותו בהם לטלטלו ממקום למקום לפי שכלי שלם שניקב כמוציא משקה משתמשין בו משקין ע"י שמעמידין תחתיו גיסטרא לקבל משקין הנוטפין אבל אין מעמידין גיסטרא לגיסטרא^פב וראוי לחוש לדבריהם:

יב יש אומרים^פג שלא אמרו שיעור כונס משקה אלא בכלי שניקב אבל נתבקע שיעורו במוציא משקה ויש אומרים^פד שאין חילוק בין ניקב לנתבקע ונסדק שלעולם אינו בטל מתורת כלי בפחות מכונס משקה לפי שראוי להשתמש בו על ידי העמדת גיסטרא תחתיו וכן עיקר.

וכל נקב או סדק שמים יוצאים בו טיפה אחר טיפה בידוע שהוא כונס משקה ופסול לדברי הכל^פה:

יג לא ימלא חפניו מים ויתן לחבירו על ידיו שאין נוטלין אלא מן הכלי^פו.

והוא הדין אם נטל ידו אחת מן הכלי ואח"כ שפך ממנה לידו השניה לא עלתה לו נטילה^פז.

ויש מתירין בזה^פח שכיון שנטילת ידו הראשונה היתה מהכלי נקראת נטילת השניה נטילה מכח הכלי משא"כ כשחבירו נתן לו בחפניו שאין באים על ידו של זה מכח כלי^פט אלא שלחבירו באו מן הכלי^צ וכן נהגו מקדם להקל אבל העיקר כסברא הראשונה ולכן יש להחמיר לכתחילה^צא.

ואף המתירין לא התירו אלא כשידו הראשונה היתה טהורה כגון ששפך עליה רביעית בבת אחת ונטהרה ומקבל בה עוד מים ושופך ממנה על השניה^צב ג"כ רביעית בבת אחת או אפילו מעט מים ראשונים ושניים ומשפשף זו בזו שיגיעו המים בשניה בכל הפרק הצריך נטילת ידים^צג.

אבל אם שפך על הראשונה פחות מרביעית נטמאו המים שעליה^צד וכששופכם על השניה מטמאין המים את היד השניה^צה וגם יד השניה מטמא את המים שעל גבי הראשונה כשמשפשף בה^צו וכשחוזר ונוטל מים שניים לטהר הראשונים אינן מועילות כלום לטהרם מטומאתם שנטמאו מיד השניה שאין המים שניים מטהרים הראשונים אלא כשנטמאו מן היד ששפכם עליה ולא כשנטמאו מיד אחרת^צז ונשארת יד זו בטומאתה עד שינגבה יפה ממימיה ויחזור ויטלה כראוי וגם יד השניה שנטמאה ממי הראשונה אין מים שניים מועילים לטהרה וצריך לנגבה ולחזור וליטלה^צח.

ואף אם נטל גם מים שניים על ידו הראשונה קודם ששפך ממנה להשנייה מכל מקום כשמשפשפן זו בזו נטמאו מי הראשונים מן השניה וחוזרים ומטמאים את הראשונה^צט.

אבל כששופך רביעית בבת אחת אינן מקבלין טומאה כלל מהידים לא מיד זו ששפכם עליה ולא מיד זו ששפשפה בהם^ק.

והוא שישפוך תחילה הרביעית על כל הפרק הצריך נטילת ידים ליד הראשונה (ומקבל עוד מים לשפשף בהם השניה) אבל אם מקבל רביעית בפיסת היד לבד ומשפשף בהם שתי ידיו לא עלתה לו נטילה כי מיד שקיבל המים בפיסת ידו נטמאו שלא אמרו רביעית מים אין מקבלים טומאה אלא בדרך נטילה שהוא כששופכם על כל הפרק שהיא נטהרה בנטילה זו אבל אם שפכם על החצי הרי חצי זה בטומאתו לדברי האומרים שאין ידים טהורות לחצאין כמו שיתבאר בסי' קס"ב^קא וחוזר ומטמא את הידים וכשמשפשף בהם כל ידיו נטמאו כל ידיו וצריך לנגבן^קב.

ויש אומרים^קג שלא התירו המתירין אלא כשטיהר ידו הראשונה ברביעית או במים ראשונים ושניים ומקבל בה עוד ושופך על השניה ג"כ או רביעית או מים ראשונים ושניים שיגיעו לכל הפרק אבל אם שפשף השניה בראשונה להגיע המים ראשונים ושניים לכל הפרק לא עלתה לו נטילה לפי שהמים הראשונים מטמאין את היד הראשונה בנגיעת היד השניה בהם ואף אם מים הראשונים אלו הם מרביעית שטיהרו יד הראשונה מכל מקום כיון שנשתיירו בה מעט מהם ושפכם על השניה נטמאו מיד השניה שהרי אין בהם רביעית וחוזרין ומטמאין יד הראשונה בנגיעתה בהם כשמשפשף בה^קד. (וכן עיקר.

ולדברי הכל אם נטל ב' ידיו בבת אחת שאדם אחר שופך עליהן נעשו שתיהן כיד אחת ואינן מטמאות זו את זו בנגיעתן זו בזו כשמשפשפן במים זו בזו^קה להגיע המים לכל הפרק ואפילו אינו שופך עליהן כל הרביעית כמו שיתבאר בסימן קס"ב^קו ואף על פי שאין המים מגיעים לכל הפרק מכח הכלי אלא בשפשופו אין בכך כלום^קז):

יד צריך שיבאו המים על ידיו מן הכלי מכח נותן^קח ולא מאליהם שכן מצינו במי חטאת^קט שנאמר בהם^קי והזה הטהור על הטמא.

לפיכך צינור שדולין מים מן היאור ושופכין בו ונמשכין ממנו המים להשקות השדה אינו יכול ליתן ידיו לתוכו או תחתיו^קיא כדי שיקלחו המים עליהן כשיגיעו להן מפני שאינן באים על ידו מכח אדם שכבר פסק כח השופך^קיב ואם משים ידו קרוב למקום השפיכה אף על פי שאינו משים תחת השפיכה ממש עלתה לו נטילה שכל זמן שהמים קרובים למקום השפיכה עדיין מכח אדם הם באים^קיג ואף על פי שהצינור המונע המים מלהתפשט לצדדי נהר אינו כלי אין בכך כלום כיון שעיקר הילוך המים הוא מכח כלי^קיד:

טו אם הטביל ידיו בתוך הצינור אינן טהורות מכח טבילה^קטו מפני שהם שאובין^קטז.

במה דברים אמורים כשהדולה שופך ונותן לתוך הצינור עצמו אבל אם נותן אותם חוץ לצינור על הקרקע וממשיך אותם לצינור והטביל בו ידיו טהורות שהשא[ו]בה שהמשיכוה בקרקע כשרה לנטילת ידים^קיז שהיא מדברי סופרים אף להפוסלים בטבילת כל גופו שהיא מן התורה עד שיהיה רוב המקוה מי גשמים והמיעוט שאובה שהמשיכוהו^קיח כמ"ש ביו"ד סי' ר"א^קיט ומכל מקום צריך שיהא בצינור מ' סאה^קכ ושיגדור בתוכו למטה לעכב זחילת המים שיהיו נקוים ועומדים ולא זוחלין^קכא כמו שיתבאר:

טז ואפילו דולה ונותן לתוך צינור עצמו אם הדלי נקוב מאחוריו ככונס משקה ובעוד ששופך דרך פיו לצינור מקלח מאחוריו ליאור מטביל בו את הידים בשעה שהדלי שופך לתוכו ונחשב כאלו הטביל ביאור^קכב שהקילוח שמאחורי הדלי מחבר מימי הדלי למימי היאור והנצוק שמהדלי לצינור מחבר מים שבצינור למים שבדלי וחשובים מים שבצינור מחוברים למי היאור^קכג ואע"פ שהנצוק אינו חשוב חבור לטבילת כל גופו^קכד וגם הקלוח שמאחורי הדלי אינו נצוק אם אין בו אלא ככונס משקה בצמצום שהוא יורד טפה אחר טפה^קכה אעפ"כ לענין נטילת ידים הקילו שבדבר מועט חשוב חיבור^קכו.

לפיכך ההולך בספינה בים ואינו יכול להטביל ידיו בים יקח כלי מנוקב בכונס משקה ודולה בו מהים ומטביל בו ידיו שמימיו מחוברים למי הים הואיל והם נוטפין ממנו לים דרך הנקב^קכז (אבל אם אפשר לו בקל להטביל ידיו בים אין לו לעשות כן לפי שיש חולקין על זה^קכח ואומרים שהנצוק אינו חבור לנטילת ידים כמו שאינו חבור לטבילת כל גופו ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה מכל מקום במקום שאפשר מהיות טוב אל תקרא רע^קכט).

אבל אי אפשר לדלות בכלי שלם וליטול ממנו לידים בדרך נטילה מפני שמי הים מלוחים הם ופסולים לנטילת ידים ואינם כשרים אלא בדרך טבילה כמו שיתבאר בסי' ק"ס^קל:

יז אבנים הקבועים בכותל שחקק בהן בית קיבול ותיקן להם ברזא אין ליטול מהן לידים שכיון שהם קבועים בכותל לעולם הרי הן ככותל ואין שם כלי עליהן אע"פ שעשה להן בית קיבול אבל אם חקק להן בית קיבול תחלה ואח"כ חיברן בכותל נוטלין מהן הואיל והיה עליהן שם כלי בתלוש^קלא וכן כלי המחובר לקרקע נוטלין ממנו.

והוא שיש לו ברזא ונוטל דרך ברזא שמסירה בכל שפיכה ושפיכה שזו נקראת נטילה מכח נותן כמו שיתבאר^קלב אבל אם הכניס ידיו לתוך הכלי ושכשכן במים לא עלתה לו נטילה שזו אינה נטילה אלא כעין הטבלה היא זו הואיל והכלי מחובר לקרקע ואין טבילה בשאובין^קלג.

אבל אם אין הכלי מחובר לקרקע הרי זו דרך נטילה אע"פ שאין באים על ידיו מכח נותן לפי שבין שנוטל ידיו מתוך הכלי ובין מכניס ידיו לתוך הכלי הכל נקרא נטילה בכלי^קלד משא"כ בצינור (א) שאינו כלי מפני שאין לו ד' דפנות^קלה לפיכך הצריכו שיתן בו ידיו קרוב לשפיכת הדלי שיבאו המים על ידיו מכח שופך מהכלי^קלו וה"ה לכל מי שאוחז ידיו חוץ לכלי צריך שיבאו המים על ידיו מכח נותן מהכלי^קלז אבל כשמשים ידיו בתוך הכלי א"צ לנותן רק שיהא במים כשיעור נטילה שהיא רביעית וא"צ להיות כשיעור טבילה שהוא מ' סאה^קלח.

ויש אומרים^קלט שלעולם אינה חשובה נטילה אלא א"כ באו המים על ידיו מכח נותן כמו שמצינו בקידוש ידים ורגלים במקדש^קמ דכתיב ורחצו ממנו ולא בתוכו^קמא שבתוכו אינו רוחץ מכח נותן אבל חוצה לו רוחץ ע"י הסרת הברזא מהדד היוצא ממנו^קמב וזה נקרא כח נותן כמו שיתבאר^קמג.

ובשעת הדחק יכול לסמוך על סברא הראשונה^קמד ויברך על נטילת ידים^קמה ואם אח"כ נזדמן לו ליטול כדרך נטילה יטול בלא ברכה ויש אוסרין^קמו אפי' בשעת הדחק לפי שהעיקר כסברא האחרונה (ויש לחוש לדבריהם שלא לברך על נטילה זו אלא נוטל בלא ברכה ויכרוך ידיו במפה ויאכל שיש מי שמתיר על ידי מפה בכל מקום כמו שיתבאר בסי' קס"ג^קמז):

יח חבית שיש בה מים מניחה על ברכיו ונוטל^קמח כי מה שברכיו מסייעין לשפוך נחשב כח נותן^קמט ואם היתה מוטה בארץ ע"י שנתגלגלה מאליה והמים מקלחים ממנה או שעומדת והמים יוצאים דרך הנקב ע"י שנפלה הברזא מאליה ונתן ידיו שם לא עלתה לו נטילה^קנ.

אבל אם הסיר הברזא וקבל המים על ידיו נחשבת הסרתו דבר המונע שפיכת המים כאילו שפך המים בידיו ומכל מקום צריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה היוצאת מהנקב^קנא שקילוח ראשון לבד נחשב כאלו בא מכוחו ואח"כ מקלח מאליו^קנב לפיכך הנוטל מכיור שמתוקן ע"י תרנגול כעין ברזא צריך להפך התרנגול כמה פעמים בכל נטילת יד ויד לפי שהקילוח הוא דק ואין מספיק לשפוך על כל הפרק הצריך נטילה בקילוח ראשון היוצא מהנקב^קנג:

יט אם הטה חבית מלאה מים^קנד והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו^קנה ונטל ידיו ממנה עלתה לו נטילה כי כל המים היוצאים מהחבית מכחו הם יוצאים שבהטייתו הניע כל המים מחמת הטייה זו משא"כ בברזא שלא עשה מעשה בגוף המים אלא שהסיר דבר המונעם מלצאת לכן אינו נחשב מכחו אלא קילוח ראשון היוצא מיד מן הנקב שפתח^קנו:

כ אם הקוף נותן מים לידים יש מכשירין^קנז לפי שלא הצריכו אלא כח נותן בלבד^קנח יהיה מי שיהיה ויש אומרים^קנט שהצריכו שיבאו המים מכח אדם דוקא כמו במי חטאת^קס ויש לחוש לדבריהם^קסא לכתחלה אבל בדיעבד יש לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופרים^קסב.

והוא שהנוטל מתכוין לשם נטילה המכשרת לאכילה^קסג כמו שנתבאר בסי' קנ"ח^קסד משא"כ כשאדם נותן לידים מועלת כוונת הנותן אף על פי שהנוטל אינו מתכוין כלל^קסה.

ואם הנותן הוא פחות מבן שש יש מי שאומר^קסו שדינו כקוף לפי שאין בו דעת כלל ואין כוונתו כוונה^קסז אבל מבן ו' ואילך אע"פ שהוא קטן וכן חרש ושוטה^קסח או אפילו נכרי^קסט מועלת כוונתם^קע אע"פ שהנוטל אינו מתכוין.

ואם הוא מתכוין יכול ליטול מחרש שוטה וקטן ונכרי אע"פ שאינן מתכוונים שכולם קרוים אדם לענין ביאת מים מכח אדם לנטילת ידים^קעא.

וכן מותר ליטול מהנדה^קעב אם היא בתו^קעג או משרתת שלו^קעד אע"פ שהנדה וכן הנכרי מטמאים במשא ונטמאו המים שבכלי אע"פ שלא נגעו בהם והאיך יטהרו המים את הידים אפי' לחולין כיון שנוטלין משום סרך תרומה ולתרומה הן פסולות מפני שנטמאו מהמים הטמאים מכל מקום כיון שאנו כלנו טמאי מתים ואי אפשר להיות לנו מים טהורים אין לחוש גם לטומאת הנכרי והנדה^קעה ויש מחמירין^קעו בנדה ונכרי כיון שאפשר ליזהר מטומאתן ואין דנין אפשר משאי אפשר^קעז וטוב לחוש לדבריהם שלא לקבל נטילה מנדה ונכרי^קעח אבל אם הנכרי הביא מים בכלי והוא נוטל בעצמו אין לחוש^קעט (שזהו גם כן דבר שאי אפשר) ומי שיוכל להזהר גם בזה אשריו^קפ:

כא המטביל ידיו במי מקוה אף על פי שאין המים באים על ידו מכח נותן ידיו טהורות אם כל גופו נטהר בהם ידיו לא כל שכן^קפא והוא שראויים לטבול בהם כל גופו דהיינו שיש בהם מ' סאה אבל פחות ממ' סאה^קפב או שהם זוחלין^קפג פסולין גם לטבילת ידים ויש אומרים^קפד שאפילו אין בהם אלא רביעית כיון שאינן שאובים והם בקרקע כשרים לטבילת ידים לפי שמן התורה א"צ מ' סאה לשום טבילה אלא לטבילת כל גופו בלבד לפי שזהו שיעור מים שכל גופו עולה בהם בבת אחת שאין טבילה לחצאין אבל טבילת כלים די ברביעית מי גשמים שבקרקע אם הכלי מתכסה בתוך המים כגון מחטין וצנורות^קפה אלא שהחכמים אמרו שלא יהא חילוק בין טבילת גופו לטבילת כלים והצריכו הכל במ' סאה^קפו וכיון שטבילת כלים שהיא מן התורה דיה ברביעית כל שכן נטילת ידים שהיא מדברי סופרים שדיה ברביעית כיון שידיו מתכסות בהם ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים בדיעבד^קפז אבל לכתחילה יש להחמיר כסברא הראשונה^קפח:

כב במה דברים אמורים במי מקוה שהם מי גשמים והפשרת שלגים וכיוצא בהם שנקוו ונתקבצו למקום אשבורן אבל מי מעיין לדברי הכל כשרים לטבילת ידים כל שמתכסים בהם ידיו בבת אחת^קפט לפי שגם לטבילת כל גופו יש מכשירין^קצ כל שכל גופו עולה בהם בבת אחת אע"פ שאין בהם מ' סאה כגון לאדם קטן כמו שיתבאר ביו"ד סי' ר"א^קצא ואפי' הם זוחלין^קצב.

אבל מי גשמים והפשרת שלגים וכיוצא בהם שהם זוחלין יש להסתפק^קצג לפי סברא האחרונה^קצד אם הקילו בנטילת ידים גם בזוחלין כמו שהקילו בפחות ממ' סאה או שלא הקילו בזוחלין מפני שפסולות גם לטבילת כלים מן התורה (ולכן יחזור ויטול כהלכה ולא יברך אם בירך על הנטילה הראשונה כי שמא נטל ובירך כהלכה וספק ברכות להקל^קצה):

כג וכל זה במי מקוה אבל מים שאובין אפי' הם במקום אשבורן ויש בהם מ' סאה פסולות לטבילת ידים^קצו ויש מכשירין^קצז במ' סאה שאובין בקרקע הואיל והם כשרים לטבילת בעלי קריין הצריכים טבילה לדברי תורה מתקנת עזרא כמו שנתבאר בסי' פ"ח^קצח (והעיקר כסברא הראשונה).

ומים שבכלי המחובר לקרקע לדברי הכל פסולים לטבילת ידים^קצט (ואפי' הם מי גשמים שאין טבילה בכלים כמו שיתבאר ביו"ד סי' ר"א^ר).

ושא[ו]בה שהמשיכוה על גבי קרקע לדברי הכל כשרה לנטילת ידים^רא כמ"ש למעלה^רב:

כד לא יטול מים מהנהר בידו אחת ויתן על ידו השנית^רג לפי שאין כאן לא נטילה ולא טבילה^רד שנטילה היא מן הכלי וידו אינה כלי^רה.

אבל אם נטל ידו אחת מן הכלי ואחת בטבילה ידיו טהורות^רו ומברך על נטילת ידים^רז.

אבל המטביל ב' ידיו יש אומרים^רח שאינו מברך על נטילת ידים אלא על טבילת ידים או על שטיפת ידים^רט לפי שלשון נטילה נתקן על שם הכלי שנקרא נטלא^רי ויש אומרים^ריא שמברך על נטילת ידים ולא על טבילת ידים שהיכן ציונו על טבילת ידים אבל על נטילת ידים ציונו ויש בכלל מאתיים מנה שמחמת חיוב הנטילה שציונו אנו מטבילין עכשיו ויש מי שהכריע^ריב שאם מטביל במים הכשרים לנטילה מברך על נטילת ידים אבל אם מטביל במים הכשרים לטבילה ולא לנטילה כמו שיתבאר בסי' ק"ס מברך על טבילת ידים (והמברך על שטיפת ידים יוצא לדברי הכל^ריג):

כה המטביל ידיו אין צריך שתי פעמים^ריד כמו שהצריכו^רטו מים שניים בנטילה לטהר הראשונים שנטמאו מהידים אם אין רביעית אבל בטבילה אין כאן מים טמאים כלל וכן א"צ לנגב ידיו כמו שנתבאר בסימן קנ"ח^רטז וכן א"צ להגביה ידיו כמו שיתבאר בסימן קס"ב^ריז: