אוצר החסידיםשארית יהודהשו"ת אבן העזרסימן יט

סימן יט

בענין הנ"ל ⁵⁹²

והנה ⁵⁹³ מהידוע כו', רק שיובן להשומע כוונתו, וכמ"ש הפוסקים שאם ידוע על איזה אדם הוא מדבר כו', והיינו טעמא משום כו', וכל שכן במשמיע קולו ממש כו', משום דאזלינן בתר הבנת הלב מתוך דבריו ⁵⁹⁴ , אע"פ שאין זה דיבורו ממש כו' גם אין ספק שעל ר' שמואל זה הנטבע היו דנין כו' כיון שעל ידי האגרת הי' מתבקשים כו'.

אך כו' הן אמת דמ"ש המשאת בנימין ⁵⁹⁵ ראי' לדבריו מפסקי מהרא"י סימן קל"ט צע"ג, דנהפוך הוא, דהמעיין שם יראה לעיניים ⁵⁹⁶ כו'. ולפי זה בנידון דידן שמצאו האגרת דליכא למיחש לשאלה כו' מצטרפין להעדאת העד כו'. ועוד דמתוך מה שאמרו ⁵⁹⁷ שיראים להודות, מוכח שיש להם להתיירא, ובכה"ג שיש הוכחה על העד עצמו כבר דשו בו רבים כו' דסמכינן על העד אף על ידי שאלה כו', ובפרט במשאל"ס דרבנן כו'.

איברא דהבית שמואל בס"ק מ"ט הביא דעות החולקים על מהרי"ק ⁵⁹⁸ כו', ולא ידעתי דרכיהם ועקבותם לא נודעו לי כו', אכן הפוסקים אשר אנו נמשכים אחריהם רובם ככולם מסכימים דהוכחה על העד כו' עדיף כמו מסל"ת ועדיף מיניה, ואין לנו אלא דבריהם, ובפרט במשאל"ס דרבנן.

ומעתה כו', עיין תשובות חכם צבי סי' קל"ד ⁵⁹⁹ , וכל שכן בנידון דידן שידוע שזה ודאי נטבע אלא כו', הנה אף אנו נאמר לו בזה כן כו' אף שלא שהה האשכנזי עד שתצא נפשו מכל מקום יצאה מחזקת אשת איש דאורייתא על פי אומדנא והוכחות כו', מכל מקום בנטבע ודאי דמהני אומדנא והוכחות כו', ולית דין צריך בשש, ואין כאן אלא חומר משאל"ס.

והנה לפי מ"ש הבית שמואל כו' הלכך יש לומר דמשאל"ס אזלינן לקולא אף אם תמצי לומר דחששא דשאלה חששא דאורייתא הוא כו'. ואף שהאחרונים מסתפקים כו', והרדב"ז ⁶⁰⁰ פליג לגמרי על מהרא"י ⁶⁰¹ , מכל מקום בנטבע ודאי דמהני אומדנא והוכחות לבדן. וראי' לדבר ממ"ש הרמב"ם פ"ז מהלכות נחלות ⁶⁰² כו'. ומצורף לזה אומדנא דהמבי"ט ⁶⁰³ שבקונטרס עגונות סי' רכ"א, שאילו הי' חי הי' בא לביתו, שבנידון דידן כו'.

הן אמת שדברי האבן העוזר ⁶⁰⁴ דחוים מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ⁶⁰⁵ , דבהדיא כתב הרשב"א והנ"י כו', וכן פסק המרדכי שם וגם התוס' והר"ן, ומכל מקום כו', גם במעשה דעסיא כו' כתבו הפוסקים ⁶⁰⁶ שהי' סימן מובהק דוקא, וכן הוא הסכמת כל האחרונים. מכל מקום יש לומר דהיינו דוקא לענין סימנים כו', אבל לחששא דשאלה אפילו למ"ד ⁶⁰⁷ חיישינן כו', אבל במשאל"ס דרוב אין נמלטים מסייע לחזקה דכל מה שנמצא ביד האדם כו', יש לומר דעל כל פנים בתרי לישנא או בספיקא דפלוגתא אזלינן לקולא כו'. אכן בדברי רמ"א סל"ב מבואר דאפילו במשאל"ס חיישינן לשאלה, דדוקא דידוע שנטבע בבגדים אלו לא חיישינן הא לאו הכי חיישינן כו'. אך עדיין יש לפקפק על זה, ובפרט שבעלי השו"ע הב"י ורמ"א ⁶⁰⁸ סתמו כהמחמירין ... ובכיוצא בזה הדבר שקול ויש פנים לכאן ולכאן כו'. ואמנם בנידון דידן שיש הרבה אומדנא והוכחות שהוא הוא הנמצא, כבר כתב מהר"י ווייל ⁶⁰⁹ כו'. אכן הוא ז"ל כו' אבל אומדנא אחרת בענין אחר כיון שהחששות הם מב' ענינים כו'.

גם ⁶¹⁰ מ"ש מהרא"י ⁶¹¹ כו', והנפלע"ד דסבירא ליה דהא דרבא בתרי יצחק ⁶¹² לא הוי כתחלת עדות כלל ⁶¹³ כו', ומשום הכי הוי כתחלת עדות ⁶¹⁴ , אבל כשיש עדים בדבר ברור כו'. ובזה יתיישבו גם כן הני סוגיות דיבמות ודבבא מציעא ⁶¹⁵ , דאי סבירא לן סימנים דאורייתא לא שייך לומר דאחמור רבנן בעדות אשה כיון דהעדים העידו בדבר ברור כו'. ולפי זה הוא הדין והוא הטעם בחששא דשאלה, דללישנא בתרא ⁶¹⁶ דלא חיישינן לשאלה הוי כאילו העידו בדבר ברור ואין זה בכלל תחלת עדות כלל כו'. ואם כן מה שכתב מהרא"י דכל הסימנים להכיר הוי תחלת עדות צ"ע, שהרי מוכח דסימנים להכיר מחמת חששא דשאלה לאו בכלל תחלת עדות, וכן חששא דסי' דרבנן כו'. אבל מכל מקום דעת מהר"י ווייל ודעמי' נראה עיקר דאין זה תחלת עדות כלל, ואפילו לאביי ⁶¹⁷ , דלאו משום תחלת עדות חיישינן אלא חששא גמורה מדרבנן ואפילו בסוף עדות, מדאצטריך לשנויא ההיא דמייתי רבא ראי' מהני שטרי דחבי בר ננאי כו'. ובר מן דין כו'.

הערות

592. נדפסה בקובץ יגדיל תורה חל"ג ע' צז, מכת"י 231 קסד, א. והוא מתוך תשובתו הארוכה של מוהרש"ז מוועליז (קובץ יגדיל תורה חמ"ח ע' עדר), המעתיק קטעים מתשובת הרה"ק מהרי"ל, ומפלפל בדבריו, בכותרת: בעז"ה בתש' שאשת הנטבע דשקלאב. ממה שנזכרים כאן דברי הרדב"ז החולקים על מהרא"י, ואילו בסי' הקודם כותב "הנה תשובת הרדב"ז אינו בידי", נראה שתשובה זו נכתבה אחרי הסי' הקודם.
593. בא ליישב החשש שהובא בסי' הקודם: שאף אם תמצי לומר שהקאמיסער שמע מהערלים, כיון שרחוק הדבר שהערלים מכירים אותו, יש לומר שאומרים מאומד הדעת, לפי שמצאו נטבע עם מעות צרורים לו סבורים שמסתמא הוא ר' שמואל.
594. ראה לקמן סי' כג – מציין לכאן.
595. סי' סח, הוכיח שגוי ע"י שאלה עם אומדנא והוכחות מותר לכתחלה, ממה שמהרא"י בסי' קלט התיר בגוי ע"י שאלה בדיעבד.
596. שההיתר בדיעבד הוא מטעם שאבד זכרו, ולא רק מטעם גוי ע"י שאלה.
597. הנכרים שראוהו אמרו לקאמיסאר שיראים להודות.
598. שרש קכא ד"ה אמנם (שרוצח שהודה הוא לפעמים עדיף ממסיח לפי תומו).
599. מהא דאמרינן (ב"ב קעב, ב) "לנפילה דחד לא חיישינן לנפילה דרבים חיישינן", למד בשו"ת חכם צבי (סי' קלד), שגם הא דאמרינן (יבמות קכ, ב) "חיישינן לשאלה", היינו דוקא בשאלה דרבים ולא בשאלה דיחיד.
600. ח"א סי' תקכו.
601. ראה לקמן סי' הבא, מה שמשיב מהרי"ל להשגות הרדב"ז.
602. ה"ג: מי שטבע במשאל"ס ובאו עדים ואמרו שטבע בפניהם ו[אמרו] אבד זכרו, אע"פ שאין משיאין את אשתו לכתחלה הרי היורשין נוחלין על פיהם (ולכן אף אם לא נסמוך על דברי מהרא"י, שע"י אבד זכרו יצאה מחזקת איסור, מכל מקום הרי מוכח מדברי הרמב"ם שבנטבע סגי באומדנות והוכחות. ראה גם לעיל סי' ג, ובסי' הקודם, ולקמן סי' כד).
603. ח"א סי' קלה.
604. בתשובתו שנדפסה בסוף השו"ע שעם באר היטב (הוצאת פרופס, אמ"ד תקי"ג), וחזרה ונדפסה בנספחים לשו"ת אדמו"ר הזקן (קה"ת תשמ"ח) ע' 381.
605. ליקוט דברי הפוסקים לכאן ולכאן, ראה אוצר הפוסקים ס"ק קפח אות ז-ט.
606. רשב"א על המשנה שם. מגיד משנה הל' גירושין פי"ג הט"ז בשם הפוסקים. נמוקי יוסף שם (מח, ב) ד"ה לא תנשא. שו"ע סי' יז סל"ב. וראה גם לקמן סי' כח ד"ה ועוד קשה וד"ה אך עוד אחת, וסי' לז.
607. יבמות קכ, ב. וראה בית שמואל ס"ק סט, דאי יש חשש שאלה אינו סימן מובהק ביותר.
608. סעיף לב.
609. סי' עט (להתיר אשה שהלך בעלה על הדרך הידוע ונאבד ונתעלם מן העין ולא נודע ממנו ואחר כך מצאו הרוג באותו הדרך דתלינן שאותו היהודי שהלך על הדרך נהרג). ויתבאר בארוכה לקמן סי' כח.
610. תוכן הקטע שלפנינו, כתב מהרי"ל גם לקמן סי' כח ס"ד, וסי' ל ס"ד, וסי' לא, וסי' לב ס"ב. ותוכנו, שאף לדעת הפוסקים דקיי"ל דלא אקול רבנן בתחלת עדות, מ"מ היינו דוקא בהכרת העדות את המת, משא"כ במקום שהעדים מעידים שהבעל מת, ויש חשש צדדי לאסור, בזה ודאי אמרינן דהוי סוף עדות דאקילו בה רבנן בעדות אשה.
611. בפסקים סוס"י קסא: ונראה דכל הסימנים שהוא הוא בעלה של אשה זאת בכלל תחלת עדות נינהו ולא אקול ביה רבנן.
612. יבמות קטו, ב.
613. ובזה אמרינן דאקילו רבנן בעדות אשה.
614. שלא הקילו בעדות אשה (בכורות מו, סע"ב).
615. כ, א. ראה תוס' יבמות שם ד"ה יצחק.
616. יבמות קכ, ב.
617. יבמות קטו, ב (דחייש לתרי יצחק).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 27 עמודים.

שארית יהודה סימן כח מאותו ספר יבמות קכ, א · בכורות מו, סע"ב · יבמות קטו, א
שארית יהודה סימן ל מאותו ספר יבמות קכ, א · בכורות מו, סע"ב
שארית יהודה סימן לב מאותו ספר יבמות קכ, ב · יבמות קטו, ב
שארית יהודה סימן לח מאותו ספר בכורות מו, סע"ב · יבמות קטו, סע"א
שולחן ערוך יד ב"ב קעב , א
שולחן ערוך טו ב"ב קעב , א
תורת מנחם בס"ד. י"ט כסלו, ה'תשכ"א יבמות קכ, א
מאמרי אדה"ז רנ יבמות קכ, א
שארית יהודה סימן ה מאותו ספר יבמות קכ, רע"א
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט יבמות קכ, א
שולחן ערוך נג בכורות מו, א
שולחן ערוך ה בכורות מו, ב
שולחן ערוך ב בכורות מו, א
שארית יהודה סימן יח מאותו ספר בכורות מו, סע"ב
שוע"ר עם ביאור דברי שלום תע שהבכורות מתענין בערב פסח בכורות מו, א
שו"ת סימן כח (ח) יבמות דף קט"ו ע"ב
שארית יהודה סימן ג מאותו ספר יבמות קטו, סע"א
שארית יהודה סימן כ מאותו ספר יבמות קטו, א
שארית יהודה סימן כב מאותו ספר יבמות דף קט"ו
שארית יהודה סימן כו מאותו ספר יבמות קטו, א
שארית יהודה סימן כז מאותו ספר יבמות קטו, ב
שארית יהודה סימן לא מאותו ספר יבמות קטו, ב
שארית יהודה סימן לג מאותו ספר יבמות קטו, א
שארית יהודה סימן לד מאותו ספר יבמות קטו, א
שארית יהודה סימן לז מאותו ספר יבמות קטו, רע"ב
מבית הגנזים שאלת אדמו"ר הצמח צדק אצל אדמו"ר הזקן יבמות קטו, א
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' פינחס, י"ט תמוז, ה'תשכ"ח יבמות קטו, ב