רנ

שנק' ישראל לי ראש כנ"ל עד שלא יאיר אא"ס גם בחכ' שהוא מקור המוחין שבז"א כנ"ל. וכ"ז מפני בחי' הקיטורי' העבי' שעולין מבחי' נוגה דבי"ע המכסים על כלי חב"ד דז"א כאשר אינם מתבררי' יפה יפה כמשל פסולת המאכל שאינו נברר ונחשב כמו זר כו'. והיינו בזמן הגלות דוקא שהע' שרים דנוגה לא נתבררו וגוברין על כלי המוחין כו', וכמ"ש¹⁰² בזהר קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא, שהוא בחי' הסתלקות המוחין מחב"ד דז"א הנק' דורמיטא כידוע. אבל בזמן בהמ"ק כתיב הנה¹⁰³ לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכמ"ש¹⁰⁴ במשנה יוחנן כ"ג ביטל את המעוררי' שהיו או' עורה למה תישן כו', לפי שבזמן בהמ"ק היו הקרבנות מבררי' כל הע' שרים דנוגה דבי"ע ונבדל הפסולת דנוגה מן הטוב לגמרי, וכאשר אין פסולת עולה למוח ממילא אין מכסה על המוח למנוע¹⁰⁵ הארת אור החכ' כו' והוא בחי' עינא¹⁰⁶ פקיחא דלא נאים כלל, שנחשב מז' תיקונין דגלגלתא דא"א שלמעלה גם מבחי' ח"ס שהרי מסתלק לפרקים גם כח המשכיל מפני מניעת הכלי דמוח החכ' כמו מסיבת פסולת המאכל, משא"כ בבחי' עינא פקיחא וכמ"ש במ"א וד"ל.

והנה בזמן בהמ"ק יש עוד טעם אחר שלא הי' אז בחי' שינה כלל למעלה מלבד הטעם הנ"ל מפני בירורי נוגה שע"י הקרבנות. דהנה בקרבנות כתיב לחמי¹⁰⁷ לאשי ריח ניחוחי כו', דמשמע שיש בהן ב' דברי', הא' בחי' הבירורי' דנוגה כמשל הלחם שמתברר ממנו הפסולת כו' כנ"ל, ועוד יש בקרבנות שהנברר מהן ע"ג המזבח עולה למעלה לריח ניחוח, וענין הריח שרשו בבחי'¹⁰⁸ חוטמא דע"י כמ"ש ותהילתי ¹⁰⁹ אחטם לך וכמאמר לבעל¹¹⁰ החטם אני מתפלל כו'. כי הנה כתיב כל¹¹¹ אשר נשמת רוח חיים באפיו וכתיב ויפח¹¹² באפיו נשמת חיים, דמשמע שעיקר מהות הנשמה הוא באף וחוטם דוקא, וכמארז"ל¹¹³ במס' שבת בענין מפקחין עליו את הגל עד החוטם דוקא ולא עד הלב בלבד, כי גם שיצא רוח החיים מן הלב יוכל להיות שעוד נשמתו בו בחוטם כו'. וגם בעדות אשה עגונה אמרו שאין¹¹⁴ מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, כי¹¹⁵ החוטם הוא עיקר הפרצוף פנים דאדם מפני שבו עיקר נשמת רוח