סימן כז

סימן כז

מסל"ת שנהרגו ולא הגיד שם ומקום ⁸⁶⁰

לכבוד אהו' ידידי ורב חביבי הרב המופ' ושנון הותיק מו"ה יחיאל מיכל נ"י

כבר קדמתי להשיבו מפני הכבוד נדון העגונה מסעביר, שעיקר הספק הוא במה שלא הגידו הנכרים שמם ולא שם מקומם, כאשר פירשתי שיחתי שלא נמצא בכל הגביית עדות מקום אשר יאמר עליו כי הוא זה, שמוכח מתוכו לאיזה אנשים כיוונו, וגם מקום היציאה או מקום ההליכה לומר שהלכו בדרך זה שנודע לנו שהלכו אלו האנשים אשר אותם אנו מבקשים לא נזכר כלל, ובמה יבחנו דבריהם שכיוונו לאנשים הידועים לנו שיצאו מעיר קראסנייערסק, שמא הני אזיל לעלמא והני אחריני נינהו, כדאמרינן בגמרא ⁸⁶¹ גבי שומשמי ושני תלמידי חכמים דקאמרי סימנים דוקא.

אפס שנזכרתי מעט שהנכרי ששכרוהו לחפש בנהר הנקרא אזיר"א אמר להם למה אתם מחפשים כאן הלא ידעתי שבודאי נשרפו, ואם כן יש להוכיח קצת שעל האנשים הידועים אמר, דאם לא כן מנין להם שאותם האנשים הם מבקשים שמא מחפשים אחרים. אך גם מזה אין ראי', כי בודאי אמר על האנשים הידועים שהרג הרוצח הידוע, וכן כולם דיברו על האנשים שנהרגו מיד הרוצח הידוע, אבל לא ביחנו דבריהם איזה אנשים הרג, ומאן באו ואנה הלכו, שזהו העיקר מקום הספק. וספרא דייקנא הוא שכתב המכתב משם למעכ"ת, שאין זה רק קול בעלמא שיצא שהיהודים שמקראסנייערסק נהרגו, ואין כאן עדות כלל.

ומכל מקום לא שלותי ולא שקטתי בשביל תקנת עגונות, לחפש אחר איזה צד היתר, ובפרט במקום ההוא שהעידו עליו יושביו דשכיחי פריצות, וכאשר נראה בעליל שנתקדשה. כי הגם שלא נתקדשה אלא על תנאי, מכל מקום כן לא יעשה במקומינו. והרבה חששו חז"ל משום צניעות ומשום פריצות, כדאי' רפ"ק דכתובות ⁸⁶² . לפיכך חובה עלינו למצוא צד היתר להתיר האשה מכבלי העיגון. ומה שעלה במצודת שכלי אציע לפני כת"ר, והוא ישקול במאזני שכלו ישמע חכם ויוסף לקח.

ראשונה לפי מ"ש הרא"ש בתשובות ⁸⁶³ דאביי ורבא דפליגי ⁸⁶⁴ אי חיישינן לתרי יצחק, פליגי בפלוגתא דרבה ורבי זירא בגיטין ⁸⁶⁵ , דאביי כרבי זירא דבעינן תרתי לטיבותא לא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון ואין שיירות מצויות, ורבא כרבה דבחדא לטיבותא סגי, אי לא הוחזקו אפילו שיירות מצויות שרי ואי אין שיירות מצויות אפילו הוחזקו שרי. וכן כתבו התוס' ביבמות ⁸⁶⁶ . וקיי"ל כרבא לגבי' אביי. וכתב הרא"ש ⁸⁶⁷ שכן הוא דעת הרי"ף ⁸⁶⁸ ורמב"ם ⁸⁶⁹ , דבמקום עיגון קי"ל כרבא. ואם כן בשאין שיירות מצויות דאפילו הוחזקו שרי, יש לומר דלא בעינן כלל להזכיר שמו ושם עירו, דהא כל עיקר דבעינן להזכיר שם עירו עם שמו ולא סגי בשמו בלבד היינו משום דחיישינן לכמה יוסף בן שמעון בעולם דהוה כאילו הוחזקו, דכמה יוסף איכא בשוקא ⁸⁷⁰ כמ"ש הפוסקים, ובשאין שיירות מצויות דאפילו הוחזקו שרי, הוא הדין נמי אפילו לא הזכיר שמו כלל נמי שרי. וכן הוא בהדיא בתשובות הרא"ש, לפי מ"ש רבינו אחמו"ר זצללה"ה ⁸⁷¹ . ובהכי מיירי נמי בתשובות מהר"י ווייל סי' ע"ט ⁸⁷² . וכי תימא דמכל מקום בעינן שידוע שהלך במקום שאין השיירות מצויות, דומיא דגט דידעינן שנאבד במקום שאין השיירות מצויות, ודומיא דמעשה דאנטיוכא ודכרך ביתר ⁸⁷³ שידוע שהלכו לשם, וכמו שביאר רבינו הג' אחמו"ר ז"ל נ"ע בתשובה ששלח להגאון החסיד אב"ד דק"ק בארדיטשוב שנדפסה ⁸⁷⁴ , דהתם מיירי בשאין שיירות מצויות, דכרכום ביתר היינו בשעה שהיתה ביתר במצור כמ"ש הרמב"ן במלחמות ⁸⁷⁵ , ואפילו הכי דוקא בידוע שהלכו לשם, אבל אם אינו ידוע אם הלכו שם האנשים מאן לימא לן שאלו האנשים הלכו במקום שאין השיירות מצויות דילמא אחריני נינהו. מכל מקום בנידון דידן מוכח ודאי שאלו האנשים שמקראסנייערסק הם הם שהלכו שמה, שהעיר ההיא היא הקרובה לשם, ואין לחוש אלא לזו או לשאר עיירות הקרובות לשם, כיון שהם מתי מעט כמ"ש מעכ"ת, ויודעים שלא נאבדו מהם אלא אלו אנשים, ודאי הם הם שהלכו שמה. ולא חיישינן לרובא דעלמא כיון שאין השיירות מצוייות תדיר, מכל מקום לפרקים נוסעים אלו הקרובים אבל לא הרחוקים. דכלל אמרו באיסורין דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר ⁸⁷⁶ . וכן משמע בהדיא בפ"ב דב"ב (דכ"ג ע"ב) דביושבת בין ההרים לא אזלינן בתר רובא דעלמא. ואף שהרמב"ם ⁸⁷⁷ השמיט דין זה (ועיי"ש בכסף משנה דלשונו ⁸⁷⁸ אינו מדוקדק במ"ש דפשיטא דקרובה בעינן והא ליתא, דהא הרחוקה היא מרובה במנין אזלינן בתר הרוב, אלא דרוצה לומר דסביבות החלל בעינן כמ"ש בקרא ⁸⁷⁹ בהדיא, ולא לדלג על הסביב לה ולמדוד לאחרת), וקרוב הדבר שלא היתה הגירסא לפני הרמב"ם כמו שהוא לפנינו ⁸⁸⁰ קושי' זו ותירץ זה. מכל מקום הדין דין אמת בע"ע ודאי, לפי מ"ש הרמב"ם שם ⁸⁸¹ דהיינו טעמא דתנן נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עכו"ם כו', מפני שהדבר מצוי שעכו"ם הרגוהו, דקרא כתיב כי ימצא פרט למצוי. ואפילו בשאר איסורין דליכא קרא נמי קיי"ל כהאי שינוייא בטושו"ע י"ד סי' קכ"ט סי"ח.

איברא דמצאתי בתשובות ושב הכהן ⁸⁸² , דלדעת התוס' ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה יצחק חייש רבא לגמלא פרחא, אף שהוא דבר שאינו מצוי וענין האחר הי' מצוי יותר, ולא התיר רבא בשאין שיירות מצויות אע"ג דהוחזקו אלא בידוע העיר שיצא משם. אבל דבריו אינם מוכרחים, דלפי דבריו איך כתבו וסתמו כל כך בפשיטות נגד דעת ר"ת בתוס' דקט"ז ע"א ד"ה הכא, דדוקא במתכוון לקלקלה חיישינן, ושבקו דברי ר"ת שהוא הוא עיקר בעל התוס' הידוע ועבדו כה"ר מנחם שבתוס' שם ⁸⁸³ . אלא יש לומר דהכי קא קשי' להו, דאי סבירא ליה לרבא דאפילו שכיחי שיירות והוחזקו שרי, לא הוי לי' למיחש כל כך לגמלא פרחא אפילו במכוין לקלקלה. ועוד דבלאו הכי הרבה פוסקים ⁸⁸⁴ סבירא להו דגמלא פרחא דנקט רבא לסניף בעלמא קאמר ⁸⁸⁵ , ויש לסמוך עליהם במקום עיגון. ואפילו לדבריו יש לומר דרבא סבירא ליה הכי גבי גט, אלא דהתוס' הוכיחו דבמיתה נמי סבירא ליה הכי, משום דרבא אינו מחלק בין גט למיתה, אבל להרא"ש ⁸⁸⁶ , וכן להרי"ף ורמב"ם לדעתו, דמחלקין בין גט למיתה ⁸⁸⁷ , הוא הדין בענין זה יש לחלק ⁸⁸⁸ , ולא קיי"ל כרבא בהא גבי מיתה אלא גבי גט. ולפי זה גם לפירוש ה"ר מנחם שבתוס' שם איתתא שריא.

עוד יש צד להתיר על פי מ"ש הרמב"ן ⁸⁸⁹ והרשב"א ⁸⁹⁰ ונמוקי יוסף ⁸⁹¹ גבי יצחק ריש גלותא ⁸⁹² , דהיינו טעמא דשרי רבא משום כאן נמצא כאן הי', הרי שמתירין עגונה דאיתתא משום כאן נמצא כאן הי', ובפ"ב דב"ב (דכ"ד ע"א) גבי חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה אמרינן דעינבי אסורים, ופירש שם הנמוקי יוסף ⁸⁹³ בשם הרמב"ן, וכן הט"ז ביו"ד סי' רצ"ד ⁸⁹⁴ לדעת הרמב"ם וטוש"ע, דהיינו טעמא משום כאן נמצא כו', הרי מבואר שאמרינן כאן נמצא כאן הי' אפילו בלא הזכרת שם בלבד, כמו גם גבי חצבא דחמרא. אלא שמדברי הנמוקי יוסף שם מבואר דאסורין מספק, כמו כרם הנטוע ירק דספ"ק דקידושין ⁸⁹⁵ . ומכל מקום יש לומר דדוקא בשיירות מצויות הוי ספק, משום דאיתא נמי לרובא דעלמא. וגבי הכרם הנטוע ירק יש לומר נמי דמיירי במקום שמוכרים שם הרבה, והוה כמו קרונות של צפורי דספ"ק דכתובות ⁸⁹⁶ דאזלינן בתר רוב סיעה, ומשום הכי לא הוי אלא ספק, אבל אם אין השיירות מצויות אמרינן כאן נמצא כאן הי' ודאי, ואזלינן אפילו להקל. ועל כרחך צריך לומר כן, דהא מתיר בגט אפילו השיירות מצויות, אלא דהיינו היכא דמוזכר שמו ושם עירו, דליכא אלא חששא דשני שוירי דאינו אלא מדרבנן, מאחר שלא הוחזקו אפילו במקום שהשיירות מצויות כמ"ש התוס' ספ"ק דב"מ ⁸⁹⁷ . והוא הדין והוא הטעם באין שיירות מצויות אע"ג דהוחזקו, דשקולין הם לרבה וכן לרבי זירא היכא שיש לומר כאן נמצא כו', ואם כן הוא הדין באינו מוזכר שמו כלל דלא גרע מהוחזקו כמ"ש לעיל.

ועוד יש צד להתיר על פי הסימן הקרחה שבראש אחד מהם, אף אם תמצי לומר שהוי סימן שאינו מובהק, מכל מקום במקום שאין שיירות מצויות ראיתי בתשובות חכם צבי סי' קל"ד להתיר. מכל שכן בנידון דידן דקרוב יותר לתלות באנשים שדרים סביבות המקום שנמצא הרוצח. אלא דבזה כבר כתבתי שצריך לעשות שלום בין איש לאשתו באיזה איש הי' הקרחה בראשו, שהאיש והאשה מכחישים זה את זה, כמבואר בגביית עדות.