סימן לג

סימן לג

מהדורה נוספת מהנ"ל ¹¹⁴⁹

הנה בתשובות מהר"י ווייל סע"ט כתב להתיר באשה שהלך בעלה על הדרך ונאבד ונתעלם מן העין ואחר כך מצאו הרוג באותו הדרך, דמאחר שידוע שהלך על דרך זה תלינן שהוא הוא הנהרג, והוכיח כן מתשובות הרא"ש כלל נ"א בעובדא דר' אשר בר סיני, שכתב בפירוש הברייתא ¹¹⁵⁰ דאבא יודן בן ציידן במעשה שהלך גוי וישראל בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יהודי שהי' עמי בדרך שמת והתירו את אשתו, דהגוי לא אמר שיהודי זה שיצא מעמנו עמו מת, אלא אמר סתם יהודי שהי' עמי בדרך, ואפילו הכי התירו את אשתו, דאנן תלינן שאותו היהודי שנתלוה עמו הוא שנהרג ולא חיישינן שמא נתלוה עמו אחר, הכי נמי תלינן שאותו היהודי שהי' על הדרך הוא שנהרג.

ולכאורה אין הנדון דומה לראי', דהתם הגוי אמר על כל פנים שהיהודי שהי' עמו בדרך מת, ואנן ידעינן שהי' עמו יהודי, אמרינן דמסתמא על אותו יהודי אמר, והכא אע"פ שמצאו הרוג באותו הדרך מנא לן שהוא אותו יהודי דידעינן בי' שהלך על דרך זה, דלמא אינש אחרינא נמי אזיל בדרך זה. וכמו שחשש בעצמו מתחלה להחמיר אפילו באומדנא המוכיח, שהי' שני ימים אחר יום הכפורים, ואינש אחרינא דאתא מעלמא איך היה ביום הכפורים בלא מנין, ואפילו הכי כתב דיש לחוש שמא קרה לו איזו מקרה ששבת ביום הכפורים בלא מנין, ועוד דחייש לגמלא פרחא, וגם הביא ראיות דאפילו באומדנא דמוכח טובא חיישינן למיעוטא ומיעוטא דמיעוטא, וכמו שהביא מההוא גברא ¹¹⁵¹ דבשלהי הילולי איתלי נורא בגנני' ואמרה האשה חזו גבראי, ואתו ואשכחו גברא חרוכא ופסת ידא דשדיא, ואפילו הכי חיישינן דלמא אינש אחרינא אתי לאצולי. ואפילו לפירש"י דההיא פסת ידא היא לבדה לבר מגברא חרוכא ובעל כרחך אינש אחרינא הוה, וכן כתב הרבינו ירוחם ¹¹⁵² בשם הרמ"ה להדיא, דאם הי' גברא חרוכא לבד או פסת ידא לבדה הוה שרי. מכל מקום הא מסיק עלה דהיינו טעמא משום שהיתה נאמנת האשה לומר שזהו בעלה, מאחר דחזינן גברא חרוכא ועוד שאמרה חזו גבראי, ומשמע להדיא דאם לא ידעה האשה כלום לא הוה שרי אפילו בנמצא גברא חרוכא לבד או פסת ידא לבדה, ולא הוה תלינן האי גברא חרוכא או פסת ידא בבעל האשה הזאת.

ותגדל התמי' הזאת ביתר שאת לפי מ"ש הב"י ¹¹⁵³ ומהרי"ט ¹¹⁵⁴ והצמח צדק ¹¹⁵⁵ בתשובותיהם, וכן כתוב בקונטרס עגונות ¹¹⁵⁶ בשם מהריב"ל (וכ"ה בחלקת מחוקק ¹¹⁵⁷ ), לפרש האי עובדא דמכלוף בן מלול שבתשובות הרא"ש כלל נ"א דמיירי שהי' ידוע להאשה שבעלה הלך על הדרך הזה, ואפילו הכי לא התיר אלא מטעם שלא הוחזק מכלוף בן מלול אחר בעיר (והיינו בעיר שהלך שם כמ"ש מהרי"ט), אבל מטעם שידוע שהי' על זה הדרך לא התיר כלל, מאחר שיש הרבה נוסעים על הדרך מאן מפיס דהא גברא בעל האשה הוא.