א

סימן שנט

אשה אחת שמה צירל בת יוסף מישאשטקאוו מעיר חאסלאוויטץ באתה לפה חארסאהן זה ערך שתים עשרה שנה ואמרה שהיא עגונה מבעלה מכמה שנים בערך כ"ג שנים. וכל זמן דירתה פה היתה משרתת בבית אנשים כשרים והיא מוחזקת בכשרות ככל בנות ישראל הכשרות ומעת היותה פה לא נשמע עליה שמץ דבר מה. וזה ערך שמונה שנים אשר הלכה בשוק לקנות צרכי הבית. ראתה איש אחד בשוק אין יהודי מלמד נערי בני ישראל כתב ולשון רוסיא מהקאלאניעס הסמוכים לפה. והכירה אותו בטביעת עין שהוא בעלה. ובקשה ממנו שיתן לה גט ולא הועילה כלום בבקשתה ובבכיתה כי הכחיש אותה באמרו שמעולם לא הי' מהיהודים. וכראותה כי אבדה תקותה נתנה פראשעניע להאדון ג"ב. ושילח האדון הנ"ל למקום תחנותו לעשות שמה חקירה ודרישה אם האמת כדבריה ובעת החקירה הי' אדונים והרב דקאלאניע ועוד יהודים. ושאלו האדונים את האשה אם תוכל לברר את דבריה. והשיבה שתוכל לברר ע"י סימנים שיודעת בו כמו שמבואר בהגב"ע וצוה להפשיט את בגדי האיש ומצאו הסימנים כאשר אמרה האשה רק על כל הנ"ל לא יכלה האשה לפעול אצל האדונים שיתן לה גט פטורין. שכפי דתי הקיר"ה רשאי א"י לדור עם אשה יהודית ע"כ אין בכוחם לכופו שיתן לה גט פטורין. ובד' ימים בחודש תשרי העבר מת א"י הנ"ל ונקבר פה. לאחר מיתתו באה אלי האשה הנ"ל וסיפרה לפני את כל הנ"ל. ושאלתי אותה אם יודעת ארץ מולדתו והשיבה שבעת נישואין לא היתה יותר מי"ב שנה ולא שהתה עמו רק חצי שנה וע"כ אינה יודעת ארץ מולדתו. כי בעת נישואין הי' הוא איש בשנים ומארץ רחוקה הי' וממון רב הי' לו ואביה הי' איש עני ובריצוי כסף נתן אותה לו לאשה. ושאלתי אותה אם אמר פ"א שיש לו אחים או אם אמר שאין לו אחים או לא שמעה ממנו לא הן ולא לאו. והשיבה שפעם א' בתוך משך החצי שנה חלה ונפל למשכב ובקשו אנשים ממנו שיתן לה גט שלא תהא זקוקה ואמר שהוא יחיד לאביו ולאמו ואין לו אח רק ט' אחיות:

העתק מהגב"ע אות באות במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתו לקדמנא הנהו תרי סהדי הרב ר' אשר ענדיל ב"ר אהרן ור' משה ב"ר טוביה מוהר טוב. והעידו לפנינו בתורת עדות בזה"ל זה כחמשה שנים בהיות עדיין דר פה המומר אשר הי' נקרא בשמות הגויים אציטילי איוואן גריגארעוויטץ באתה לפנינו האשה מרת צירל בת מ' יוסף משאשטקאוו מעיר חאסלאוויטץ ואמרה לנו איך שבעלה עזב אותה עגונה זה זמן כביר ומאז עד עתה היא משוטטת לבקשו ובהיותה משוטטת בחארסאן בשוק הכירה אותו בטביעת עין שהוא בעלה. ופעלה עפ"י בקשת מהאדונים שתכיריהו ג"כ ע"י סימנים שיודעת בו היינו כמין ראנוס שנעשה ע"י אבק שריפה כשעלה ארוכה סביב העלינבייגען השמאלי ותחת החזה השמאלית ועוד איזה סימנים והלכנו עפ"י ציווי הנאצאלסטווא לראות אם האמת אתה וראינו בעינינו הסימנים ומקומות הסימנים והאיכותם כאשר אמרה. גם כל הנאצאלסטווע ענו בפה אחד שהאמת אתה כפי אשר כתבה בבקשתה. כל זה אנחנו מעידים בפניכם ב"ד לדרוש דבר העגונה הנ"ל עכ"ל העדי' הנ"ל. כל הנ"ל העידו בפנינו ב"ד ח"מ בתו"ע. לזאת כתבנו וחתמנו מאמר העדים הנ"ל להגיש הדבר לפני גדולי הדור לשפוט את משפט העגונה הנ"ל. ולראי' באנו עה"ח יום ג' כ"ג מרחשון תאי"ר לפ"ק פה ק"ק נאום אברהם דוד במו"ה יהודא ליב. מ"ץ דק' ראמאנאווקי ונאום דוד יקותיאל בן יהודא ז"ל סת"ם ונאום אברהם בן משה זלל"ה הנה נא יצאתי לשחר פני כבוד אדמו"ר מדבר הלכה למעשה ע"ד אשה נצבת לפני בזה זה שנות אין מספר שוממה וגלמודה עגונה מבעלה ואין מחזיק בידה והנה שוקדת על דלתותי יום יום מבקשת להתיר מוסרותיה אמרתי אציע נא את הנלע"ד בדבר התרתה לפני כו' ולדין לפניו כתלמיד הדן לפני רבו אבקש מכבוד אדמו"ר להשמיעני את אשר עם לבבו הטהור בזה ואדעה מה שאעשה לה וזה אחל לדבר בעז"ה ע"ד השאלה הרצוף פה. הנה יש בהאשה הזאת שני חששות חשש איסור א"א וחשש איסור זקוקה וזה הוא הנלפע"ד דהנה מבואר הדין במס' יבמות דף קי"ד ע"ב והביאו בש"ע אה"ע סימן י"ז סעיף מ"ג דאשה שבאה ואמרה מת בעלי דנאמנת ובסימן קנ"ב סעיף ז' מבואר הדין דאשה שאמרה גרושה אני דאינה נאמנת ולכאורה לפי הטעם דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הי' לנו להתיר גם באשה שאמרה גרושה אני וע"כ לא תירצו בגמ' משום עגונה אקילו בה רבנן רק מפני הקושיא לא לחמור ולא ליקל אבל אחר שהחמירו עליה חז"ל מאי טעמא דלא נאמינה אבל באמת מבואר הטעם בהנ"י בר"פ האשה רבה שהביא הריטב"א בשם הרא"ה דמש"ה האמינו חז"ל אפילו ע"א דקים לי' לרבנן דמילתא דעבידא לגלוי' ושהחמרת עלי' בסופה כל כך ודאי קושטא קמסהיד וכי דייקא ומנסבא שפיר מינסבא ואנן סהדי במלתא ופרסום כזה נחשב בכל מקום כעדות גמורה אפילו מדאורייתא עכ"ל נמצא דלא סגי לן בטעם מפני חומר לבד רק בצירוף הטעם דמילתא דעבידא לגלוי' וא"כ החילוק מבואר דבאשה שאמרה מת בעלי נאמנת מטעם דאם יבא בעלה החי לא תוכל להכחישו ומה מענה תמצא בפיה ואף באשה שלא נתודע לנו הקדושין לא תוכל להעיז פניה ולאמור לבעל החי לא קדשתני כי יוכל לברר ע"י עדי קדושין כי קדושין אינו אלא בפני שני עדים והוי שפיר מילתא דעביד לגלוי' משא"כ באומרת גרושה אני אפי' אם יבוא בעלה ויאמר לא גרשתיך תוכל להעיז פניה נגדו ותאמר לו גרשתני בפני פו"פ והלכו להם למד"ה ומש"ה אינה נאמנת דלא הוי מלתא דעבידא לגלוי' ולא יתפרסם קלונה ברבים בזה וא"כ בנידון דידן יש לדמותו לאשה האומרת מת בעלי דכל הני טעמי שייכי בה דגם הכא הוי מלתא דעבידא לגלוי' דאם תקבל גט ותנשא יבא בעלה הנאבד ויאמר לה האיך קבלת גט מאיש אחר שלא הי' בעלך מעולם הלא אני בעלך ומה מענה תמצא בפיה ולא תוכל להכחישו באמרה לא קדשתני כי הבעל יוכל לברר ע"י עדי קדושין ואין לך פרסום גדול מזה ובודאי דייקא ומינסבא ואפשר לומר דבלאו האי טעמא ג"כ נאמנת שהרי לא הי' לאשה הזאת שום חזקת איסור רק ש היא בעצמה החזיקה לא"א במאמרה והפה שאסר הוא הפה שהתיר ואף לדעת הי"א דמבואר בש"ע אה"ע קנ"ב סעיף ו' שאמרה א"א אני ואחר כ"ד אמרה גרושה אני דאין נאמנת שאני התם דהגם שהיא לבדה באמרה החזיקה עצמה לא"א רק רצונה להתיר עצמה בהיתר ודאי מש"ה אינה נאמנת להוציא עצמה מחזקת איסור הראשונה אם לא באמתלא שמתרצת דבריה הראשונים כמבואר בסעי' ו' משא"כ בנ"ד החזיקה עצמה באיסור לכל העולם וגם עתה היא עומדת בדבריה הראשונים רק שמבררת לפנינו מי הוא בעלה וגם לא התירה עצמה בדבריה אחרונים יותר מדבריה הראשונים רק עתה שמת ההיתר ממילא בא וכן מבואר במס' (כתובות דף כ"ב בתוספות ד"ה מנין) והובא בש"ע אה"ע סימן ל"ז סעיף כ' דכל היכא דמנין* אלא מברר דברים הראשונים אפי' יותר כ"ד נאמן ע"כ נראה דנאמנת אין לחוש ולומר דילמא טעתה שהיתה סבורה שזה הי' בעלה ובאמת אינו בעלה שאפשר שבזמן רב כזה ישתנה צורת הפרצוף ז"א דהא חזינן שאורך הזמן לא ישנה הפרצוף עד שלא יוכלו להכירו דהא כתיב ויכר יוסף את אחיו אף שהי' זה זמן רב כ"ב שנים ומה שאחיו לא הכירהו הא מבואר בדברי חז"ל מפני שיצא מאתם בלא חתימת זקן הרי מבואר דאורך הזמן לא ישנה צורת הפרצוף כי אם חתימת הזקן והמומר הי' מגולח זקן ולא מצאנו לחז"ל שיחושו לאמור בדדמי באיש שנאבד זמן רב רק במלחמה או שהעלוהו מן המים או היכי שנמצא חביל בפניו ובפרט שאמרה סימנים בצמצום המקום והוי סימנים מובהקים לדעת הלבוש והט"ז והב"ש כמבואר בסימן י"ז ס"ק ע"א ובס"ק ע"ד ואם שהחלקת מחוקק בס"ק נ"ה בשאלה מק"ק ארלא ספיקי מספקא ליה בצלקת ובצמצום המקום אם נחשב לסימן מובהק מ"מ בצירוף טב"ע יוכל להיות דגם הח"מ יודה לזה ובנ"ד הרי הכירו בט"ע עם סימנים ונראין הדברים דלא טעתה וגם אין לדמות נ"ד לדין המבואר באה"ע סי' מ"ח ס"ו לאשה האומרת לאיש קדשתני והוא אומר לא קדשתיך דמבקשין ממנו ליתן גט אבל אין כופין וא"כ נרא' מזה דהיא אינה נאמנת לומר לאיש קדשתני וא"כ גם בנ"ד לא נאמינה נראה דלא דמי דהתם היא מוחזקת בפנוי' ובחזקת היתר ועתה היא רוצה להכניס עצמה ודרך נשים הוא להכניס עצמה לאיש כמאמר הכתוב והחזיקו שבע וכו' ומבואר סברה זו ח"מ בסימן י"ז ס"ק ב' דאשה מעיזה פניה לומר לאיש קדשתני אבל בנ"ד דהיא החזיקה עצמה בחזקת שיש לה בעל ואם תשקר לומר על איש שאינה בעלה דהוא בעלה הן שיודה לדבריה וידור עמה כאורח כל ארעא הן שיתן לה גט אם יבוא בעלה מה מענה תמצא בפי' כהנ"ל. והסברה נותנת דהאמת אתה וגם אין לומר דאדרבה נאמין לו שבודאי אין בעלה דמה לו לשקר הא אי בעי פטר לה בגיטא והדין מבואר במסכת קדושין דף ס"ד בפלוגתא דר' ור' נתן או מה לי לשקר כעדים דמי או מה לי לשקר כחזקה דמי ז"א דבנ"ד הי' מוכרח לשקר דהא ירא ליתן גט מפני שיתגלה הדבר שהוא יהודי והוא הוחזק עצמו לפני המושלים בהפ"פ שאינו מילידי העברים ואימת דינא דמלכותא עליו הי' מוכרח להכחישה ועוד דאנן סהדי דהוא משקר דהסימנים מוכיחים ומעידים [שמשקר] ומבואר דהיכא דאיכא סברת דאנן סהדי דמי למה לי לשקר במקום עדים ומה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן כמבואר במסכת כתובות דף כ"ז ע"ב בעובדא דנהר פקיד והובא בח"מ סי' פ"ב בדינא מיגו סימן ה' ועתה כיון דבארנו דשייכי הנך טעמי באיתתא דא כמו באשה האומרת מת בעלה וגם לא חיישינן לאומרת בדדמי ולטועה וגם הכחשתו אין מגרע נאמנותה והיא קל יותר מאשה שהיא מחזקת א"א כי שייכי בה הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואתתא דא נפקי מאיסור א"א והנה בדין חשש איסור זקוקה נראה לכאו' הדין פשוט להתיר ולא לאיסור דלאו כל כמינה לאפוקי לן מחזקת היתר בבא בתרא פרק יש נוחלין דף קל"ד ע"ב מוקמינן ההיא מתניתין בקדושין דלעיל בדלא מוחזק בה באחי ולא בבני דאינו נאמן הבעל לאסור ופי' הרשב"ם דחזקת התירא דאית לה לאתתא היא משום ס"ס ספק שמא יש לו בנים ואם ת"ל דאין לו בנים שמא גם אחים אין לו והדין הובא בש"ע אה"ע סי' קנ"ז סעי' ו' דהיכא דלא מוחזק באחי ואמר יש לו אחים דאינו נאמן בלי שום חילוק והנה אם נפרש דלא מוחזק לן באחי כמובן הפשוט שאין לנו שום ידיעה דלא בתחלה ולא בסוף אם הי' לו אח דאין הבעל ולא ע"א נאמן לאוסרה א"כ נ"ד לכאורה הוא היתר פשוט אולם בשו"ת מהרי"ט בחלק אה"ע סימן פ"ב מפורש הדבר דלא אמרינן דיש לאשה חזקת היתר אלא בחזקה ברורה כנדון שו"ת הרא"ש דמובא בב"י באה"ע סי' קנ"ז שאדם א' דר בצרפת זמן רב ומעולם לא נשמע מפיו ומפי אחרים שיהי' לו אחים וזה הוא דבר שאינו מצוי שיהי' לאדם אחים ולא ישמע מהם וגם לא ידבר מהם או כנידון דאתתא במסכת יבמות דף קי"ט דהי' לנו ידיעה בבירור דלא הי' לו אחים רק עתה מפני שהלכה חמותה עם בעלה למדה"י אנו מסופקים שמא נתעברה וילדה זכר שמה ובנידון כזה אוקמינן אתתא אחזקת היתר אבל בסתם שאין לנו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף אם יש לו אחים אם לאו זה לא מיקרי חזקת היתר והסכים לאיסור עם כמה גדולים ולפי הנ"ל נפל התירא דידן בבירא רק המעיין באמת בתשובה הנ"ל נראה דיש לחלק נידון דידן מנ"ד דמהרי"ט דהנה כל דברי התשובה הנ"ל יסוב על ג' קוטבי איסור הא' שכ"ז שאין לאשה חזקה ברורה חזקת היתר מחזקינן לה בחזקת איסור דמחזקינן מאיסור א"א לאיסור זקוקה וקיימא הך אתתא בחזקת איסור. הב' [דאפילו אם נאמר] דלא מחזקינן מאיסור לאיסור מ"מ עכ"פ הך אתתא לא אתחזק בה לא היתר ולא איסור וכל היכא דלא אתחזק לא היתר ולא איסור נאמן עד א' לאיסור ולהתיר כמו ח' שהיא ספק חלב ספק שומן נאמן ע"א לומר או שהיא שומן או שהיא חלב. הג' דאפילו יהי' ע"א מכחיש לאותו העד האוסר מ"מ בנדון דנוכל לברר האמת עם מי אם כדברי האוסר או כדברי המתיר אנו מחוייבים לברר וע"ז יסבו כל דברי התשו' הנ"ל ומעתה נשוב לנ"ד ונראה למי דומה דהתם בעובדא דמהרי"ט הי' שם ב' עדים על שיש לו אחים משא"כ בנ"ד דספיקא מספקא לן אפשר שהוליד ביהדותו או בהמרותו מישראלית כמה ממזרים דגם ממזר פוטר וגם אין שום אדם יודע שהי' לו אחים ונ"ד אין אפשרות לבררו בשו"א כי הוא הכחיש שאינו מילדי העברים וגם האשה בזמן רב כזה נשכח ממנה ארץ מולדתו שהוא הי' מארץ צרפת ונשאה כשהיתה רכה בשנים ע"י ריצוי כסף והאיך אפשר לבוא לידי חיפוש באיש כזה ומעתה לא נשאר עלינו לבאר רק אם יסבור דמחזקינן מאיסור לאיסור א"כ אתתא בחזקת איסור קיימא מחמת איסור א"א:

וכן מוכח בפרק יש נוחלין דף קל"ה לפי גרסת הרשב"ם אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א הרי דחז"ל קרי לו לאיסור זקוקה איסור א"א וחשו אפילו לקלא דלא אתחזק בב"ד לפי דעת הסוברים כן והוא דהך אתתא בחזקת איסור קיימא מחמת חזקת א"א שהיתה לה איברה כד דייקת בהראיות שמביא המהרי"ט יראה שאין נ"ד דומה לנדון דמהרי"ט ואלו הי' הראיות שהביא המהרי"ט הא' מנזיר שירד לטבול ונמצא כזית מן המת משוקע בקרקע המקוה דהוי לי' טומאת התהום אם ירד להקיר טהור ואם ירד לטבול טמא שחזקת טמא טמא. והב' מזב דתנן התם במסכת נזיר דף ס"ו ספיקא טמא ואמר רבא לא תימא ספק חזי ספק לא חזי אלא ודאי חזי ספק משום ש"ז ספק מחמת ראי' כיון שנזקק לטומאה טמא עיי"ש בתוס' ד"ה אמר רבא. הג' ממסכת חולין ספק שהוא ספק דרס או דנמצא פגם בסכין דאסר הרי דמחזקינן מאיסור לאיסור מכל אלו הראיות נראה דדוקא התם דבכל אחד מאלו נתחדש ענין ריעותא כגון בנזיר נמצא כזית ממת ובזב ודאי חזי ובשחיטה אולי נתנבלה בשחיטה מחמת איזה שינוי. וגם בנידון דמהרי"ט היה כמה ריעותות כמבואר שם אז מחזקינן מאיסור לאיסור לא כן בנ"ד דשום ריעותא לא נודע לנו ונהי דלא נקרא להאי אתתא אתחזק היתרא אבל ודאי אתחזק איסורא לא קרינן בה אפס עם כל הנ"ל אין בידינו להתירה דהוי ספיקא דאורייתא רק בנ"ד יש ספק ספיקא ספק שמא בעלה הי' בן זונה הנולד לה מאין יהודי ואת"ל שנולד מיהודי שמא לא הוליד אביו עוד בן זכר ואת"ל שאביו הוליד עוד בן זכר שמא גם זה האיש הוליד בנים ביהדותו או בהמרותו ונמצא אפילו הי' לאשה הנ"ל חזקת איסור אפשר להתיר מטעם ג' ספיקות הנ"ל בפרט שיש בכאן עוד סברה דאתתא דא היה לה חזקת פנויה והיתר קודם הנישואין ולא דמי לבהמה בחייה דמעת שנולדה לא הי' בה חזקת היתר וסברה זו הובא בנו"ב תנינא בסימן קמ"ג וקמ"ד וקמ"ה ונוכל לומר דאף רב האי גאון דהחמיר מאד בסיפרא דבי רב בשו"ת המובאים בחלק ש"ע יו"ד דקאי על מעשה דתשובת הרא"ש שאיש יהודי כשר דר זמן רב עם אשתו כאורח כל ארעא וידוע דאין לו בנים ואחי האשה אמר שראה אח מבעלה באשכנז והוי חד ספק במילתא דאורייתא וא"כ יוכל להיות דאפילו בגדר ספק אחד אינו נכנס משום דרוב העולם יש להם אחים כמאמר הכתוב יש אחד ואח אין לו ובפרט שאחי האשה אמר שראה אח בעלה אבל בנ"ד שיש כמה ספיקי בהנ"ל ואיתתא דא לא מיקרי אתחזק איסורא ולא מקרי אתחזק היתירא נאמנת במה שאמרה ששמעה מפיו שלא הי' לו אחים מעולם ובנד"ז היכא דאמר הבעל שאין לו אחים נאמן מטעם מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא וא"כ מכל הנך טעמי נראה דכ"ע מודו דאתתא דא שריא. דברי המתאבק בעפר רגלי החכמים ושותה בצמא את דבריהם ומייחל לתשובתו. הק' יצחק יהודה בר"ז זלה"ה אב"ד דק' חערסאן. האדרעס שלי יצחק דייטשמאן ראבין:

תשובה. ואם*) משום שעכשיו מת והיא נאמנת במיתת הבעל י"ל דאינה נאמנת משום דה"ל קטטה בינו לבינה שכיון שהי' מומר י"א דחשוב קטטה בצירוף מה שאמרה לו גרשני ע' פ"ג דגיטין כ"ו ב' גבי משום קטטה וע' סי' יז סעי' מח בהג"ה ובתשו' שע"א סי' קג. ועוד דכל מה שהאמינה במיתת הבעל זהו מפני דאשה דיקא משום חומר שהחמרת עליה בסופה. כשיבא בעלה. והיינו דוקא במי שידוע שזהו בעלה. וכשיבא יכירוהו. שהרי בה"א דוקא באותה מדינה ונהי דקיי"ל שאף ממדינה למדינה כן כב"ש זהו מפני שיש לו מכירי'. אבל בנד"ז שהספק אם הוא בעלה או לא. אין לה חומר בסופה שאף אם יבא בעלה. תוכל להכחישו ולומר לא כי אלא זה המת הי' בעלה ועי' בק"ע דהמכמ"א סי' ב' ס"ו וסכ"ד:

ואף כשמכרת הרוג בטב"ע י"ל דנאמנת. התם כשידוע שבעלה נעלם באותו דרך שנמצא הרוג וגם כשיש לו מכירי' כשיבא. משא"כ בנ"ד חסר שתי אלה. ועוי"ל כיון שאמרה כן שהוא בעלה כשהי' חי וביקשה גט שאז י"ל שאינה נאמנת כנ"ל א"כ גם עכשיו שמת אח"כ אפ"ל דאין להאמינה ל"מ להאומרי' גבי גרשתני דכשאמרה כן מתחלה שלא בפניו שוב אינה נאמנת אפילו בפניו דעבידי לאחזוקי שקרא. אלא אף להחולקים שם י"ל כיון שמתחלה לא היתה נאמנת לומר שזהו בעלה גם עכשיו לא מהימנא כמו תנו לי כתובתי והתירוני דלא מהימנא אף אם אח"כ אמרה התירוני לחוד עי' סעיף מ"ד ועי' בשו"ת נו"ב חאה"ע סי' ס"ה ס"ו שכ' שם דליכא חזקה אשה דייקא _ ובתשו' בית מאיר _ (חסר):

(נמצא כתוב על הגליון) אע"ג דהריטב"א חולין צ"ו ותוס' גיטין כז"ב ס"ל ע"ה ג"כ יש לו טב"ע רק דחיישינן דמשקר מ"מ שאני טב"ע זה להכירו אחר כ"ג שנה הוא טב"ע גרוע מאד כמ"ש ב"מ ל"ט ב' מדכתיב והם לא הכירוהו וגם ר"ח ס"ל דע"ה א"נ בטב"ע:

ועיין מענין טב"ע בק"ע שבמכמ"א סי' ו' סמ"ג ס' ע"ז ע"ח פ"ח ובב"ש סי' קל"ב סק"ו ובבית מאיר שהשיג ע"ש ובב"ש סי' י"ז סכ"ד ס"ק סח ובמרה"צ שם ס"ק פ"ה דף ס"ד א' שהאריך ובעצ"א סס"ק צ"ח דק"ד סע"א: