לד

[reshimo]

דכיון דסו"ס יטול החצי ניחא לי' לטעון באופן דנטל כל טענתו, ולא לאמר כ"ש דלא נטל אלא חצי טענתו. והקשו עליו, דהא בתוספתא תנא ז"א כ"ש וז"א שליש שלי דכ"א נוטל חצי טענתו. ובנדו"ז הדרא קושיא לדוכתי', דיהא נאמן דשליש שלו דאי בעי טען כ"ש ונטל יותר משליש. וי"ל דמטעם זה תירץ בתוס' (וגם בנמו"י עוד תי') באו"א קושיא הנ"ל, דאינו נוטל החצי משום דמיגו להוציא לא אמרינן. אלא דעפ"ז קשה, דהול"ל במתני' גם דינא דז"א שליש שלי לאשמועינן דמיגו להוציא ל"א, משא"כ עתה דלולא התוספתא לא ידעינן זה, דבמתני' י"ל הטעם כמש"פ הנמו"י.

--------------------------------------------------

מיגו דאי בעי אמר כ"ש ונטל טפי משליש. וי"ל דמפני זה לא ניחא לי' לתוד"ה וזה נוטל (ב . ) בתי' הנמוק"י, ותי' קושיא הנ"ל במתני', דהא דאינו נוטל החצי הוא משום דמיגו להוציא לא אמרינן (ועיג"כ בנמוק"י עוד תי'). אבל יקשה דא"כ במקום הבבא דז"א כ"ש וז"א ח"ש, דקמ"ל סברא דאיערומי קאמערים (ח . ), הו"ל למיתני במתני' דינא דז"א כ"ש וז"א שליש שלי, דידעינן תרתי. מזה דאינו נוטל אלא חלק ששי, חצי טוענו, ידעינן דל"א מיגו להוציא, – משא"כ בבבא דח"ש די"ל כתי' הנמוק"י, – ומהא דאינו נוטל הששית אלא בשבועה ש"מ סברא דאיערומי קמערים. ואף את"ל דלא רצה מסדר המשנה לדלג מכ"ש וכ"ש לכ"ש ושליש שלי, כיון דע"פ הסדר באה טענת כ"ש וח"ש אחרי הטענות דכ"ש וכ"ש, בכ"ז ק"ק דהול"ל במתני' גם בבא ג' דז"א כ"ש וז"א שליש שלי, לאשמועינן דמיגו להוציא ל"א. וי"ל בהקדם קושית הגרעק"א אש"ס דמשני דבבא דח"ש קמ"ל דאינו נוטל אלא בשבו' דאערומי קמערים, והקשה דסברא זו אינה חידוש כ"כ, וטפי הול"ל דקמ"ל דנוטל רק רביע משום דמיגו להוציא ל"א, והניח בצע"ג. ולכאורה י"ל קושיא זו ע"פ מ"ש במרדכי ריש מסכתא זו דכדי לפוטרו בשבועה, ובפרט שבועה דמתני' דאינה אלא תקנת חכמים, די במיגו כל דהו. והא דאערומי קמערים וגם מיגו כ"ד לא הוי, הוא חידוש יותר גדול להתרצן, מהא דמיגו להל"א. ובפרט אם נאמר דס"ל כר"נ (קדושין סד:) דמה לי לשקר כחזקה דמי ולא כעדים.

ועוי"ל בתי' ב' קושיות הנ"ל דס"ל למשנתנו דמיגו להוציא ל"א סברא חיצונית היא ול"צ להשמיענו. ולכן לא קאתני בבא דז"א שליש שלי. ומזה גופא דלא שנה במשנה דינא דז"א שליש שלי מוכרח גם להתרצן בסוגיתנו (ח . ) דלא קאי במתני' בדינא דמיגו להוציא, דאי הא[/reshimo]