ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לגי"ב י"ג תמוזשיחה א140

140

ברכת הנס (ליחיד¹¹) "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" מוכח שההודאה והשבח¹² הם (לא רק על עצם הנס, אלא) ע"ז שהוא "בעל הנס" [שלכן חייבים רק "כל¹³ יוצאי יריכו של אותו אדם. . הם ובניהם עד סוף כל הדורות לברך. . שכולם שותפים באותו נס"].

וי"ל, שכדי ליישב שאלה זו מוסיף כ"ק מו"ח אדמו"ר¹⁴ שהפירוש ב"הגומל לחייבים" הוא, ש"מודה שהי' חייב בדבר הסכנה ח"ו" — דזה שייך רק בברכת הגומל, שהיא הודאה על הצלה, כלומר, כאשר לפנ"ז הי' מצב של סכנה ואח"כ ניצול ממנה, ולכן שייך לומר "הגומל לחייבים"¹⁵, ש"מודה שהי' חייב בדבר הסכנה ח"ו" (היינו שבאשמתו נעשה המצב שדרש הצלה מלמעלה);

משא"כ ברכת הנס אינה דוקא על נס שהוא הצלה ממצב של סכנה. וע"ד "הרואה. . מעברות הירדן"¹⁶ (המקום שעברו בו ישראל בימי יהושע¹⁷), שנס זה (בקיעת הירדן) לא הי' בגדר הצלה ממקום סכנה אלא רק להקל עליהם העברת הירדן¹⁸. שמזה מובן, שגם כשמברכים על נס של הצלה, אין ההודאה על ביטול מצב סכנה, אלא על עצם החסד, שהקב"ה עשה לו נס.

ולכן אינו מתאים בברכת הנס ענין "הגומל לחייבים", מכיון שאין הכרח שבעל הנס הי' במצב בלתי רצוי (סכנה וכיו"ב) "שהי' חייב בדבר הסכנה ח"ו"¹⁹ (וגם אם הי' במצב כזה — אין הכוונה בברכה זו להודות על ביטול מצב זה, כנ"ל).

[ועד"ז הוא החילוק בין ברכת הגומל וברכת הנס בתוכנם הפנימי:

ברכת הגומל — שענינה הוא ההודאה על הצלה ממצב בלתי רצוי (סכנה כו') — שייכת לעבודת הנשמה בגוף, שהיא ירידה גדולה (כמבואר בארוכה בהמשך

הערות

11. והרי כל השאלה (בהמאמר) מלכתחילה היא מברכת נס דיחיד, שהרי על נס דרבים (שנעשה לכל ישראל או לרובם — שו"ע או"ח סרי"ח ס"ב) אין לומר "(הגומל) לחייבים" — שהרי אדרבא זכות הרבים מסייעתם. ובכלל צ"ל זהירות יתירה להזכיר חובה על כלל ישראל (ראה ישעי' ו, ה ואילך ובמפרשים. יבמות מט, ב), משא"כ יחיד המזכיר חובה לעצמו. [ודוחק גדול לומר, שלא תיקנו לשון "חייבים" בברכת נס דכל יחיד מפני "לא פלוג"].
12. ראה ברכות נד, א: על כולן צריך שיתן הודאה ושבח.
13. ל' אדה"ז — סדר ברכת הנהנין פי"ג ס"א. וראה טושו"ע או"ח סרי"ח ס"ד ובנ"כ.
14. היינו שהשאלה נכתבה בסגנון כזה, שמאריכות הביאור בהמאמר (בעבודת האדם) יובן התירוץ על שאלה זו. וראה לקמן בפנים בסוף הסעיף.
15. וי"ל שזהו גם הדיוק "הגומל. . שגמלני" — ע"פ מרז"ל (ברכות נו, סע"ב) "הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו ממנה" (וראה רש"י וחדא"ג מהרש"א שם, שהסימן הוא מצד ה"נוטריקון של גמל", השייך גם לתיבת "גומל").
16. ברכות נד, א. טושו"ע או"ח ר"ס ריח.
17. רש"י ברכות שם.
18. בביאור הלכה (ר"ס ריח) "דהברכה לא נתקנה על פלאי הבורא כו' דנתקן רק אהצלת אדם מן המיתה בדרך נס". ע"ש באורך. אבל לכאורה צע"ק מ"מעברות הירדן", כבפנים. ובכל אופן: גם לפירושו י"ל, דאף שהברכה נתקנה רק כשהיתה הצלה מן המיתה — מ"מ, תוכן ההודאה והשבח אינו על ביטול הסכנה אלא על עשיית הנס (משא"כ ברכת הגומל שתוכנה ההודאה שניצל מן הסכנה), כבפנים.
19. וע"ד בפרשתנו (פ' בלק) — הנסים שנעשו לפינחס (ספרי, תנחומא, תיב"ע ורש"י סוף פרשתנו, סנהדרין פב, ב), שלא שייך לומר שהוא "הי' חייב בדבר הסכנה", ורק שגרם והביאה ע"ע.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.