ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךיורה דעההלכות שחיטהסימן כד[מ]

[מ]

[מ] פסולה. פירוש ספק נבילה (ש"ךשצב) כדתניא בברייתאשצג דלעילשצד דהוא ספק בשחיטהשצה.

ולפרש"ישצו דלעילשצז דשמוטה דפסולה בעוף הוא משום דהרי נטרפה תחילה. צריך לומר דהא דקרי לה תנא ספק בשחיטה היינו משום שנולד ספק למפרע אם כשירה היתה בשעת שחיטה כיון דאיכא ריעותא שהרי היא שמוטה לפניך. דריעותא ברורה מדאורייתא היא זו הא דהרי היא לפניך מדמצטרפת לחזקת טומאה גבי מקוה למהוי תרתי לריעותאשצח לשוויה ודאי טמאשצט ולשרוף עליה תרומה וקדשים כדלעיל סימן א'ת ולחזקת איסור דבהמה בחייה גבי סכין פגומה דלעיל סימן י"חתא. והכי נמי כיון דאיכא ריעותא דהרי שמוטה לפניך שהיא ריעותא ברורה מדאורייתא מהניא ריעותא זו להיות ספק דאורייתא ולחומרא הואיל ולא היתה לה חזקת היתר ברור לאכילה אפילו שעה אחת דבחייה היתה אסורה משום אבר מן החיתב. ומשום הכי מיקרי ספק בשחיטה לפי דעת הרב רבנו יונה ברשב"אתג ור"ןתד (או) דמהניא ריעותא זו להיות נולד ספק למפרע מחיים שמא נשמטה. ובספק הנולד מחיים היא בחזקת איסור ממש דאבר מן החי לפי דעת איסור והיתרתה ורמ"אתו כמ"ש לעיל סימן א'תז (ועיין מ"ש לקמן סוף סי' ל"ותח שהרשב"א גופיה נסתפק בזה).

אבל לפי דעת התוס' בשם בה"גתט וסייעתם דשמוטה אין שחיטה מועלת ואפילו בעוף שנשמט סימן אחד אין שחיטה מועלת בשני אין ראיה מברייתא זו לענין טריפות דבטריפות אפילו בספק הנולד מחיים ממש יש לומר דמוקמינן בחזקת היתרתי. ואף על פי שהיתה אסורה משום אבר מן החי מכל מקום משנשחטה שאיסור אבר מן החי חלף והלך לו אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת. וכל שכן בספק הנולד אחר שחיטה אף על גב דאיכא ריעותא דהרי לפניך וכמ"ש לקמן. ובספק נשמטה מחיים דבברייתא זו היינו טעמא דפסולהתיא משום שהיא בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה וזו לא נודע לך במה נשחטה. ומשום הכי לא אמרינן העמד הסימנים בחזקתן שהיו שלמים מתחלה והשתא הוא דנשמטה משום דמוקמינן חזקה להדי חזקה מאחר דאיכא ריעותא דהרי שמוטה לפניך. כמו בסכין שנמצאת פגומה דלעיל סי' י"חתיב. ואף לפי דעת הרשב"אתיג דהיינו טעמא דאמרינן בהמה בחזקת איסור עומדת משום דעליך הראיה שנעשה בה מעשה המכשירה ובשמוטה לא שייך האי טעמא דאדרבה איכא למימר עליך הראיה שנשמטה קודם שחיטה כיון דאיכא לאוקמיה אחזקה. דמכל מקום כיון שהיא שמוטה לפניך ואיני יודע מתי נשמטה איכא למימר נמי עליך הראיה שאחר שחיטה נשמטה ומידי ספיקא לא נפקא כמו בסכין דלעילתיד.

ואין לחלק בין סכין לשמוטה אף לרמב"ןתטו דסבירא ליה דשמוטה טריפהתטז ואינה חיה ורוב בעלי חיים כשרים ורובא עדיף מחזקהתיז. דמהאי טעמא לא חיישינן לבדוק בנקובת הושט ולא שמא קשחיט במקום נקבתיח אף על גב דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה משום דאזלינן בתר רובא ורובא עדיף מחזקהתיט. דמכל מקום גבי שמוטה לא שייך למיזל בתר רובא כלל כיון דאיכא ריעותא דהרי שמוטה לפניך כמו דלא אזלינן בתר רובא בספק שהה וספק דרס מהאי טעמא כמ"ש לעיל סי' א'תכ. ואפילו בבא זאב ונטל בני מעיים והחזירם כשהם נקובים לא שרינן אלא משום חזקה כדאיתא בגמראתכא ולא משום רובא. דלא ילפינן מקרא למיזל בתר רובא אלא היכא דליכא ריעותא כלל לפנינו דאי לאו דאזלינן בתר רובא הוי חיישינן אפילו לריעותא דלא חזינן כלל כמו שמא במקום נקב בושט קא שחיט וכהאי גוונא. אבל היכא דחזינן ריעותא קמן ובעינן למימר השתא הוא דאתרע זהו ענין חזקה דמוקמינן בחזקת היתר ואמרינן השתא הוא דאיתרע. והלכך בשמוטהתכב דאיכא נמי חזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה מוקמינן חזקה להדי חזקהתכג והוה ליה ספק דאורייתאתכד. ואפילו יש לפנינו דבר לתלות בו אחר שחיטה לא תלינן מהאי טעמא לפי דעת בה"ג וסייעתו דהוא ספק בשחיטה ממש. ולא דמי לספק טריפות כללתכה. ואף לפי דעת המקיליןתכו גבי סכין כשיש לתלות יותר בלאחר שחיטהתכז. היינו משום דסכין איתרעי בהמה לא אתרעי כמ"ש לעיל סימן י"חתכח. אבל בשמוטה דעוף גופיה איתרע לכולי עלמא לא תלינן כמו דלא תלינן בספק שהה ספק דרס. ודינה כסכין לפי דעת המחמיריםתכט שם שאין תולין אלא בשיבר עצם דודאי פוגם וליכא ריעותא כלל במה שהיא פגומה לפניך אבל לא בחתך במפרקת או אפילו שאר עצמות בדרך הולכה והובאה אף על פי שיש לתלות בהם יותר מבעור לפי שמצוים לפגום יותר אפילו הכי לא תלינן. דכיון שאינה ודאי פוגם איכא ריעותא במה שנמצאת פגומה לפניך ומצטרפת לחזקת איסור למהוי ספק דאורייתא. והוא הדין והוא הטעם בשמוטה כהאי גוונא.

ואף לפירוש רש"י דשמוטה אינה אלא טריפה בעוף ולא נבילה אין לתלות אלא כשיש לפנינו דבר ממש לתלות בותל אבל לא לתלות בזריקה ופרכוס כמ"ש רמ"א ואף בגרגרת דעבידא לאשתמוטי כמבואר בתשובת מהר[י]"קתלא דפשיטא דאין בפרכוס כח להשמיט הסימנים ממקום חיבורם שהרי דבר ידוע הוא שרוב העופות מפרכסין אחר שחיטה ופוק חזי כמה שמוטות משתכחין משום כך הלא דבר פשוט דברוב פעמים אין הגרגרת נשמטת מחמת הפרכוס עכ"ל. אבל לפי דעת בה"ג אפילו משמשו בה בידים בחוזק יד דיש כח להשמיט אין תוליןתלב והכי קיימא לן (תבואות שורתלג. דלא כתוס'). אלא אם כן משמש בחוזק כל כך שבודאי משמט דבכהאי גוונא ליכא ריעותא כלל במה שנמצאת שמוטה דדמי לשבר עצם דודאי פוגםתלד וכן בנתעסק באותו המין אחר הטבילה דלעיל סימן י"חתלה. ומהאי טעמא תלינן בסכין גבי גרגרת דלקמן סימן ל"ד סעיף ט' כמו שיתבאר שםתלו:

הערות

  1. שצב. ס"ק כז.
  2. שצג. י, א.
  3. שצד. ריש ס"ק לה.
  4. שצה. כדלעיל ס"ק לה (ד"ה אבל הרשב"א), לדעת בה"ג (שגם בעוף צ"ל בשעת שחיטה ב' הסימנים מחוברים וראויים לשחיטה).
  5. שצו. שם ד"ה נשמטה.
  6. שצז. ריש ס"ק לה.
  7. שצח. נדה ב, ב.
  8. שצט. כת"ק שם, שאף ברה"ר טמא. טור ושו"ע סי' רא סע"א. ש"ך שם ס"ק קמה.
  9. ת. בחלק שהגיע לידינו לא נזכר מקוה. וכן צויין לשם לעיל סי' יח קו"א ס"ק ז. וראה ט"ז שם ס"ק ו. ועד"ז צויין לשם (לתוכן ט"ז זה) לקמן ס"ק מז, וש"נ.
  10. תא. קו"א ס"ק ז. וראה לעיל שם ס"ק ב דהוי ספק נבילה (כיון שיש נגדה חזקת כשרות דסכין).
  11. תב. ראה רש"י ט, א ד"ה בהמה בחייה (שלענין ספק בשחיטה הוי מטעם זה חזקת איסור. וי"ל שלענין ריעותא ברורה בספק בטריפות אין לה חזקת היתר ברור מטעם זה).
  12. תג. י, ב ד"ה ולענין כל ספק. הובא בש"ך סי' נ ס"ק ג.
  13. תד. (ג, א) ד"ה תניא.
  14. תה. ראה כלל נ דין ה, שהובא בש"ך סי' נ ס"ק ג. וראה גם לקמן סי' לא סוף ס"ק יב. סי' לג ס"ק כג.
  15. תו. סי' נ ס"א.
  16. תז. אפשר הכוונה לסיום ס"ק כג, שלא הגיע לידינו. וראה פס"ד צמח צדק סי' נ (בירור השיטות בארוכה. ושם קלב, א בשם מהרי"ל בשם רבנו).
  17. תח. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו.
  18. תט. דלעיל ס"ק לה (ד"ה אבל הרשב"א).
  19. תי. כדעת שו"ת מהר"ם מלובלין סי' סו, שהובא בש"ך סי' נ ס"ק ג.
  20. תיא. לדעת התוס' בשם בה"ג, ששמוטה אינה טריפה אלא שאין שחיטה מועלת בה. ולקמן (ד"ה ואף) יתבאר החילוק להלכה בין שיטת רש"י לשיטת בה"ג, לענין ספק נשמטה מחיים (כשיש במה לתלות הריעותא).
  21. תיב. קו"א ס"ק ז (שאסורה מטעם תרתי לריעותא, חזקת איסור ופגומה לפניך, נגד חזקת סכין).
  22. תיג. יבמות ל, ב ד"ה והא דאמרינן. הובא לעיל סי' כג סוף ס"ק יא.
  23. תיד. שמטעם חזקת איסור דבהמה אמרינן עליך הראיה שהסכין נפגם אחר שחיטה.
  24. תטו. שהובא לעיל ס"ק לה (ד"ה והר"ן).
  25. תטז. שאף בבהמה אסורה מטעם טריפה ולא מטעם שחיטה.
  26. תיז. נדה יח, ב. וראה גם לקמן סי' קפג מהדו"ב (ד"ה ומשום הכי), וש"נ.
  27. תיח. רב אשי יא, ב.
  28. תיט. וכ"ש כאן לרש"י ורמב"ן שהיא טריפה, ואין לה חזקת איסור כל כך כנ"ל.
  29. תכ. ס"ק כג (הטעם שנקרא ריעותא). וראה לעיל סי' כג סוף ס"ק יא (שאף לדעת הרמב"ם דחשיב רוב השוחטין מצויין לשחוט בלא שהייה, מ"מ הוי ספק נבלה).
  30. תכא. ט, א. וראה ביאורי הלכות.
  31. תכב. בא לבאר טעם החילוק בין ספק שמוטה (לדעת בה"ג וסיעתו דהוי ספק בשחיטה) לבין בא זאב ונטל בני מעיים (אף שבשניהם אין להתיר מטעם רוב, כנ"ל).
  32. תכג. חזקת היתר, שלא היתה שמוטה בשעת שחיטה.
  33. תכד. ראה חידושי צמח צדק סג, ג.
  34. תכה. שלכן מתירין (ט, א) בבא זאב ולקח בני מעיים, כשיש במה לתלות הנקבים.
  35. תכו. דעת הרא"ש דלעיל סי' יח סי"ג, וקו"א שם ס"ק ח.
  36. תכז. אף שגם שם הוא ספק בשחיטה (ולא בטריפות).
  37. תכח. בקו"א השייך לסט"ו (ד"ה כך הבין). וראה בארוכה שו"ת צמח צדק סי' כו.
  38. תכט. דעת הרשב"א דלעיל שם.
  39. תל. כמו בבא זאב ונטל בני מעיים, דלעיל.
  40. תלא. שורש לה.
  41. תלב. ראה שו"ת צמח צדק אהע"ז סי' עה (קכ, רע"א).
  42. תלג. ס"ק לא.
  43. תלד. דלעיל סי' יח סט"ו.
  44. תלה. בקו"א השייך לסט"ו (ד"ה כך הבין). וראה דעת תורה פתיחה אות לא.
  45. תלו. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.

  1. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשכ"ג יבמות ל, א
  2. שו"ת ב יבמות דף למ"ד ע"ב
  3. תורת שמואל קצד נדה ב, א
  4. שולחן ערוך (ז) מאותו ספר נדה ב, ב
  5. שארית יהודה סימן ו נדה ב, א
  6. מאמרי אדה"ז תשדמ נדה יח, ב
  7. מאמרי אדה"ז תשסב נדה יח, ב
  8. שולחן ערוך [כב] מאותו ספר נדה יח, ב
  9. שולחן ערוך [יא] מאותו ספר נדה יח, ב
  10. שולחן ערוך [לה] מאותו ספר נדה יח, ב
  11. שולחן ערוך [ב] מאותו ספר נדה יח, ב
  12. שולחן ערוך [ג] מאותו ספר נדה יח, ב
  13. שולחן ערוך (ה) מאותו ספר נדה יח, ב
  14. שו"ת ה נדה דף י"ח.
  15. שו"ת יב נדה דף י"ח ע"ב
  16. שיעורי הלכה למעשה הלכות שחיטה נדה יח, ב