תשסב

בהרגש' מתיקות הטעם וסברא ההיא, שהרגשת הטעם והמתיקות הוא בפנימיות השכל ההוא דייקא, ולא בחיצוניותו כשמתפשט בדבור לזולתו אל התלמיד שאין התלמיד מרגיש טוב טעם של המושכל רק כפי שמשפיע לו הרב יקבל הדבר ממשי של השכל חיצוני עצמו ולא טעמו הפנימי המורגש לבעל המשפיע והוא ערבה לה, וכענין שנראה בפלפול האמוראים בתלמוד בדברי התנאים לבא לעומק המושג הפנימי שלהן שאמרו ז"ל מ"ט¹⁵ דר' מאיר כדומה פי' מאי טעמא הפנימי של סברת ר' מאיר כו' וכיוצא בזה עד"מ למעלה בחי' השראת הטעם של העונג העליון הוא בפנימיות החכמה עליונה דוקא ולכך ע"י הטעמים שבחכמה אתברירו כל הברורין דב"ן כו' וד"ל.

וזהו תורה צוה לנו משה מורשה וגו', ויובן זה בהקדים לבאר ענין הירושה שנאמר בתורה לתת¹⁶ לכם את ארץ הכנעני וגו', לרשת¹⁷ אותם וגו', למען הביא אתכם על האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה כו'. והיינו כי הז' אומות שרשן מז' מלכים דאדום דתהו שמתו ועשו הוא אבי אדום, לכך יצא ראשון בהשתלשלות אדמוני כולו כאדרת שער כו', כי קליפה¹⁸ קדמה לפרי, וכנראה בשלי' הולד החופה עליו כו' שהפסולת¹⁹ יוצא ראשון לכן עשו הוא אבי אדום, שרש הז' מלכין דתהו שלפני מלך מלך דישראל שרש עולם התיקון דאצי' שקדמה עולם התהו לעולם התיקון בסדר ההשתלשלות. אך מצד תערובת הסיגים שבמלכים דתה"ו נשברו ומתו ונפלו למטה מעולם התיקון להיותם מתבררים ע"י ש' מ"ה החדש כו', וכל הלבושים דתיקון המה בירושה מהמתבררים דמלכים שמתו [וכ"ז בהשתלשלות יצא עשו ראשון, אבל במחשבה²⁰ קדומה יעקב הוא הבכור האמיתי כדפרש"י²¹ במשל השפופרת שמה שנכנס ראשון יצא אחרון כו', וכמ"ש במ"א ע"פ יעקב יעקב ומת"ג בנתיים פסיק טעמי' בגווייהו כו' ע"ש].

וזהו ע"י מעשה המצות שלמטה שמלובשים בנוגה דבי"ע שמבררין הניצוצין דתהו שעי"ז ממשיכים בחי' לבושים ומקיפים למל' דאצי' בסוד ירושה כנ"ל וכמ"ש בכ' אריז"ל שממעשה²² המצות נעשים לבושים להנשמות בג"ע עליון ותחתון שנהנין מזיו השכינה דרך הלבושים, אך זהו מבחי' הברורים דבי"ע שע"י מעשה התחתונים שממשיכים לבושים לנבראים להנות מזיו השכינה לבד אך לא זו עיקר המכוון כ"א ע"י אתדל"ת זה גורמים אתערותא דלעילא להיות מתבררים הברורים דב"ן דאצי'