יב

אך לכאורה ראי' דלא אמרינן אוקמא אחזקה דהתוס' ריש נדה הקשו מ"ש מנגע באחד וכו' דאמרינן כל הטמאות כשעת מציאותן ולא אמרינן אוקמא אחזקת חיים והוצרכו לתרץ דהוא רק לקדשים. ובאמת זהו דוחק וכמ"ש בשו"ת ח"צ סס"י ג'. והנה מהרש"א כ' דקושיא ותירוץ זה הוא רק ללישנא דהעמד אשה על חזקתה. אבל להני לישני דאשה מרגשת או דאי הוה דם מעיקרא הוה אתי ודאי לק"מ מנגע באחד. וא"כ נוכל לומר דהתם אמרינן כשעת מציאותן אף לחולין וגבי אשה טהורה משום טעמי' הנ"ל. וא"כ מזה ראי' דלא אמרי' אוקמא אחזקה אף לחולין דומיא דנגע באחד כשלא ראהו חי מבערב דהוי חזקה גרוע וכן באתתא דמגופה קחזיא. אך מהא דקיי"ל הרואה דם מחמת מכה טהור ובתוספתא ספק מחמת המכה טהור יש ראי' דאמרינן אוקמא אחזקת טהרה וכמ"ש בתה"א. וע' ברמב"ן ר"פ המפלת ד"ה באפשר דמוקמינן אחזקה ע"ש. וי"ל התם גם לר' יהודה נהי דעביד דקריש דם ונעשה חתי' (עי' דכ"ב ב') הוא רק ע"ד רוב ומיעוט ומש"ה לרבנן סמוך מיעוטא דאין נקרשים לפלגא דחתי' ירוקא וה"ל רובא לקולא וא"צ לחזקה. ולא כמ"ש הרמב"ן. וע' פרק ב' דנדה דף י"ח ע"ב למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדיא. והקשו התוס' הא גבי מקור נמי איכא חזקה נגד הרוב ולי"מ שברמב"ן א"ש דכיון שיש ריעותא מגופה אין זה נק' חזקה וכעין זה יש בתוס' שם דאפ"ה שורפין כיון דהריעותא בא מגופה. והנה מהא דקיי"ל וסתות דרבנן וקשה אמאי הא הוי חזקה גמורה אלא עכצ"ל משום דנגד זה יש חזקה העמד אשה בחזקת טהורה כו' וגם ממ"ש בגמ' ומ"ש ממקוה כו' להלל קשיא ודאי. ומשני התם איכא תר"ל. והשתא כיון התם דיש חזקת טהרה דמקוה נגד חזקת טומאה. וע"י ריעותא דחסר ואתאי ה"ל ודאי א"כ ה"נ גבי אשה אע"ג דליכא חזקת טומאה לנגד מ"מ הא חזקת טהרה נמי ליכא כיון דמגופה קחזיא ול"ד למקוה דאינה עלולה להתחסר. וא"כ ע"י ריעותא דדלמא הגס הגס חזיתיה יש לטמא ודאי כמו התם. אלא עכצ"ל דמ"מ ה"ל חזקת טהרה רק דהחמירו מדרבנן גבי מעל"ע וכו'. ויש לדחות דהתם כיון שי"ל העמד טמא על חזקתו גרע מהיכא דליכא חזקה כלל. או הכא חזקת טהרות מסייע כדפירש"י וזה דוחק. גם לבעלה לא שייך חזקת טהרות כו' וכן לענין מונה למפרע כו'. וצ"ע מדתנן השולח גט ממדינת הים נותנו לה בחזקת שהוא קיים. ובחה"ר אפי' נשתהה ק' שנה ובודאי בכה"ג עלול למות כמו אשה דמגופה קחזיא. אך יש לחלק דשם לא נולד שום ריעותא כלל. ועוד דכמו שהשליח קיים אף שנשתהה מעת שליחותו מאה שנה. כמו"כ י"ל הבעל קיים. מיהו ז"א די"ל שהשליח מת ומסר קודם מותו לשליח שני ואעפ"כ נותנו לה בחזקת שהבעל קיים דהא שליח שני מכח בעל קאתי. ע' פ"ג דגיטין דכ"ט ע"ב. וצ"ל משום דליכא ריעותא. ועוד דשם ע"כ ליכא איסור אשת איש דממ"נ אם מת הבעל ג"כ מותרת לעלמא. והנפקותא דאינה זקוקה ליבם והוא איסור לאו. וע' במשנה גיטין ספ"ז אם הגט כו' ואם אינו ידוע זוהי שאמרו מגורשת ואינה מגורשת. ובתשובה אחת בדיני נדה הארכתי בזה בדין בספק שקול גבי נדה אם מעמידין על חזקת טהרה. וכתבתי דבאיסור נדה אף שהוא איסור כרת עכ"ז לענין אוקמא אחזקת טהרה יש בו טעם להקל אף להאומרים דגם באיסור לאו דטריפות לא מוקמי' אחזקה. והוא משום כיון התורה אמרה דם ולא כתם א"כ גבי דם ממש יש להקל כשיש ספק שקול וחזקת טהרה. אך אין זה מוסכם כ"א תלוי באשלי רברבי: