ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב137

137

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ההבדל למעשה הנובע משתי אפשרויות שונות אלו הוא: באפשרות הראשונה, שהם נעשו מציאות חדשה, האיסור הוא רק מדרבנן?, ואילו לפי האפשרות השניה זהו איסור דאורייתא נעבד (לגבוה)'*.

וכך אומר רבי יהושע ,זהו שאמרו כשהוא. חי...": הדין במשנה. לגבי הקרבנות שמביאה היולדת מסביר את הענין של ,כשהוא חי...":

בדיוק כשם שבקנים, למרות שהגורם לחובה בהם הוא הספק (שמתעורר לגבי הקנים שהיתה חייבת להקריב), בכל זאת גם קרבנות אלו הם בדומה ל,קולו", והם קרבנות חובה בדיוק כמו הקרבנות הראשונים - כך גם בענין הכבש הנעבד:

למרות שקרניו ושוקיו וכדומה השתנו ונעשו מציאות חדשה, ולכאורה לא חל עליהם הפסול להקרבתם במזבח שהיה עליהם בעודם מחוברים לכבש כשהוא חי, למרות זאת אומרים ,כשהוא מת קולו שבעה", הם מקבלים לעצמם פסול מדאורייתא כקולו, "נעשו כשפודין של עבודה זרה". ,,שם עבודה

זרה" - נעבד (וממילא האיסור לגבוה) חל על הקרניים והשוקיים וכו'*, והם פסולים לחצוצרות וחלילין וכדומה מפני שהם עצמם מאוסים לגבוה.

פרט דומה בענין הזקנה ובענין הקנים

בענין של ,כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה" יש פרט שאינו דומה לגמרי לקני היולדת:

לגבי הכבש מוזכרת סיבה (וירידה) אחת, השינוי ,כשהוא מת" לעומת ,כשהוא חי". לעומת זאת לגבי הקנים מוזכרים במשנה מספר מקרים: הכהן לא נמלך, אינה יודעת מה נתנה, אין יודע מה עשה וכו' (ופרטי ההבדלים שבין מין אחד לשני מינים וכדומה), שעקב כל ספק וספק נוסף עוד ועוד קרבן, עד אשר צריך להקריב שבעה (שמונה) קרבנות.

לכן אומרת המשנה: ,,רבי שמעון בן

הערות

1. וא"כ אי"ז בגדר הנאה. ובפרט לתי' הא' בתוד"ה שאני (פסחים כו, רע"א. ע"ז מח, ריש ע"ב ד"ה לא) שמשמע שגם בע" צ"ל דרך הנאה. וראה פרישה שם סק"י. וצ"ע.
2. ראה תוד"ה יש שינוי (שם מו, ב דמדאורייתא ודאי פשיטא לי' דיש שינוי בנעבד כמו באתנן אלא מדרבנן הוא דקא מיבעי' לי' דמשום חומרא דעבודת כוכבים יש לאסור אע"ג דנשתנה.
3. כדמשמע ברמב"ם שם.
4. ולפ"ז נפק"מ בפשטות אם פסולה גם בדיעבד. וראה לח"מ לרמב"ם שם.
5. תזריע ג שיחות 7
5. עפ"ז י"ל דוה שרק ,י"א אף צמרו לתכלת",
7. כי ,,צמרו לתכלת" אינו שינוי גמור ומציאות חדשה ממש (כמו ,,קולו שבעה") - ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי" יא סי"ג (בצמר לציצית), ועייג"כ צפע"נ הלי תרומות (פ"א הכ"ד - כד, א) דשם צמר עליו אף כשהוא מחובר [ובפרט ע"פ פרש"י ודרז"ל (שבת עד, ב) עה"פ ,,טוו את העזים" שמעל גבי העזים כו' (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 481 ואילך)] - ולכן פליגי אם אמרינן גם ע"ז* ,קולו" - איסור בפ"ע, כיון שהוא (כמעיקרא) חלק של כבש שלא נשתנה בשינוי גמור.
8. *) ואצ"ל דפליגי במחלוקת הראשנים רש"י ורמב"ן אם הפעמונים שבשולי המעיל היו בתוך הרימונים או בצדיהן (כבתוי"ט במשנה שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.